חשקה נפשי בשלכת ובמראות עיר אירופאית קטנה. אז ארזנו, האיש ואני, שתי מזודות קטנות, לקחנו את בתנו הקטנה וקפצנו לסופשבוע בריגה. ריגה מספקת בדיוק את מה שקיוויתי: רחובות קטנים מרוצפים אבנים מרובעות, בנינים צבועים, גגות שמעליהם מתנשאים צריחי כנסיה. הניחוח האירופאי הוא בכל פינה : בתי קפה, מסעדות,חנויות קטנות, גברים …
ההחלטה לעזוב את ברית המועצות ולעלות לארץ ישראל גמלה בליבם של הורי, כשהשכנות בבנין הדירות שלנו כינו אותי, פעוטה בת שנתיים, בכינוי הגנאי השמור ליהודים "ז'ידובקה". בברית המועצות של שנות ה70 הקומוניזם חיסל את הדת, אבל לא את האנטישמיות. בביקורי בריגה הופתעתי לגלות שהמילים "ז'יד" ו"זידובקה" הן מילים בלטבית לציון יהודים …
אני אוהבת להעיף מבט אל השכונות שנמצאות הרחק מחלון הראווה של העיר, השכונות שבהם חיים את החיים היומיומיים. שכונת אז’נסקאלנס הנמצאת מעברו השני של הנהר היא כזו . הביקור בה מאפשר הצצה אל החיים בריגה כפי שהיו במאה השנים האחרונות. על מנת להכיר את השכונה הצטרפנו לסיור חינמי . ***עדכון*** הסיור החינמי …
נסענו לריגה כדי להנות משלכת, ומעיר קטנה עם ניחוח אירופאי. להפתעתנו גילינו עיר הטובלת באמנות וארכיטקטורה. בסופ"ש הקצר שבילינו בה זכינו לטעום מעט ממה שהיא מציעה : פסלי חוצות אלגנטיים המשתלבים בסביבתם, אמנות לטבית במוזיאון, ובניני אר-נובו. טעמנו, נהנינו, נמלאנו השראה. הבטחנו לעצמינו לבוא שוב. בשל האמנות.
