טירנה המתחדשת – בונקרים, גרפיטי ומגדלי תקוות

הפתעת הטיול שלנו היא טירנה. דמיינו עיר משעממת ואפורה וגילינו עיר ססגונית, תוססת, נעימה לשיטוט ומלאה וייב של אופטימיות. טירנה עוברת תהליכים של צמיחה, פיתוח והתחדשות. היא שילוב מרתק של שרידים עות'מאניים, מבנים מתקופת הקומוניזם, אדריכלות איטלקית ומגדלים מודרנים. מרכז העיר כולל כיכרות ציבוריות תוססות, גלריות וחיי לילה פעילים. למרות כל העירוניות הזו – העיר ירוקה באופן מפתיע.  תכננו על יום, נשארנו ליומיים וחזרנו עם המלצות והרבה טעם של עוד.

• טירנה – המלצות ותובנות
• המלצה למלון בבית היסטורי
• טיול הכרות עם טירנה
• טירנה הקומוניסטית
• ארכיטקטורה מודרנית
• אמנות רחוב בטירנה

טירנה – תובנות והמלצות

• טירנה התגלתה כיעד מעולה לחופשה של סופשבוע.
• ההגעה אליה -כשלוש שעות טיסה ישירה עם סנדור.
• הזמן הטוב להגיע אל העיר הוא האביב והסתו. בקיץ – חם והביל.
• היא בסיס טוב ליציאה לטיולים חד יומיים במרכז אלבניה, במיוחד למי שאינו רוצה לנהוג. אפשר להצטרף לטיון מאורגן חד יומי, או להגיע בתחבורה ציבורית. המלצות מפורטות – בפוסט הבא.
• אני הייתי מקדישה לטירנה שלושה ימים ומצרפת לפחות עוד יום לטיול חד יומי מחוצה לה.

בימי העות'מנים כל מה שנדרש כדי ליסד עיר היה לבנות מסגד, בית מרחץ ומאפיה. כך הקים הגנרל העות'מאני-אלבני סולימאן פאשה ברג'יני את טירנה בתחילת המאה ה17. הבחירה במקום היתה בזכות העמק הפורה, קירבתו לים והיותו צומת דרכי מסחר. טירנה הוכרזה כבירה ב1920.בתקופה הקומוניסטית היא היתה מרכז השלטון. כיום היא העיר הגדולה ביותר באלבניה. כמיליון תושבים, שליש מתושבי המדינה, חיים בה.

מרבית האתרים המענינים של טירנה מרוכזים במרכז העיר, במרחק הליכה מכיכר סקנדרבג. ולכן כדאי להתמקם באיזור הזה מבחינת מלונות. בסמוך נמצאת תחנה ממנה יוצאים אוטובוסים לשדה התעופה, לשכונות מרוחקות או לערים אחרות.  

• חבילת תקשורת דרך אייראלו עובדת מצויין באלבניה.
• אמנם בטירנה יש יותר אפשרות לשלם בכרטיס אשראי, אבל עדיין רב השימוש במזומן. אפילו במזויאוים. מרבית המקומות יקבלו יורו, ויחזירו עודף בלק ( 100 לק ~ 1 יורו )
• למרות שמדובר בעיר גדולה ופוסט קומוניסטית, אנשי טירנה כמו בשאר אלבניה, אנשים נעימים, חביבים ומסבירי פנים.

מלון בבית היסטורי

הרכב שבו אנחנו נוסעים סובב כיכרות, מחליק אל תוך סימטאות ונעצר בקדמת בית קטן בן שני קומות עם תריסי עץ.

מלון Faces and Places  הוא וילה איטלקית מתחילת המאה הקודמת ששופצה למלון בוטיק. המיקום של המלון בדיוק כמו שאני אוהבת, בלב שכונת מגורים שקטה במרכז העיר, במרחק הליכה מהשוק, מבתי קפה וחנויות קטנות. קרוב למלון נמצא המרכז התיירותי של טירנה סובב כיכר סקנדרבג

במלון תשעה חדרים, הקרויים על שם ערים באלבניה, כאשר כל אחד שונה מחברו. ישנם חדרים זוגיים פשוטים, וישנן סויטות.  בהיותינו 7 חברות התחלקנו לשלושה חדרים. קיבלנו את סויטת ג'ירוקסטרה. הסויטה צבועה בצבעי אדמה חמים. החלונות, הדלת הארון ושולחן הכתיבה  בנויים מעץ גושני. תריסי החדר המוגפים מכניסים קרני אור וקולות הרחוב. החדר ממוזג, וחדר האמבטיה מרוח. בחדר ישנה מיטה נוספת, צמודה לחלון. החדר מושלם לזוג עם ילד או לשלוש חברות.

במלון מוגשת ארוחת בוקר בסגנון מזנון וכוללת ירקות, גבינות, נקניקים,ביצים, דגני בוקר, יוגורט. מאפים טריים ועוגה מעשה בית הולכים מצויין עם הקפה, שמוגש כבקשתנו.

שהינו במלון שני לילות ונהנינו מאוד.  בהחלט מלון לחזור אליו בביקור הבא בטירנה.

ארוחת ערב בשוק החדש

פאזארי אי רי  ( pazari i ri ), השוק החדש בטירנה, הוא מתחם ססגוני ותוסס. תחת מבנה מקורה ומודרני דרים בכפיפה אחת דוכני פירות, ירקות, ביצים ומזכרות לתיירים. במבנים הצבעוניים שסביבו חנויות  קטנות, בתי קפה ומסעדות מקומיות, שמשמשות כמתחם בילוי בערב.

את שתי ארוחות הערב שלנו אנחנו אוכלות במסעדה קטנה בשוק. היא מנוהלת על ידי מאמא נמרצת ואלגנטית, שלה קהל מעריצים מקומי. לקוחות המסעדה הקבועים מתקבלים בחיבוקים ונשיקות, המאכלים מוגשים לשולחן עוד לפני שהתישבו. התפריט כולל מבחר מנות מקומיות בצלחות קטנות. אנחנו מזמינות מרק, מנות פתיחה, וכמה מנות עיקריות. תלחות קטנות מאפשרות לנו לטעום קצת מהכל.  העובדה שאנחנו חוזרות לאותה מסעדה פעם שניה מעידה על טיבה.

המסעדה : tradita te Meri  

ועכשיו אחרי שאכלנו ונחנו, זמן לצאת לטיול בעיר.

טיול הכרות עם טירנה

הצטרפנו לשני טיולי הליכה מבוססי טיפים, שערכו לנו הכרות טובה עם העיר. מדריכי הסיורים היו צעירים, דוברי אנגלית רהוטה, וסיפרו על המאורעות השונים דרך החיים שלהם ושל משפחתם.  הסיורים יוצאים מכיכר סקנדרבג, הכיכר המרכזית של העיר.

כיכר סקנדרבג

הכיכר המרכזית של טירנה היא כיכר סקנדרבג  (Sheshi Skënderbej). היא קרויה על שם הגיבור הלאומי של אלבניה, שהוביל את ההתנגדות נגד האימפריה העות׳מאנית במאה ה-15. במרכז הכיכר עומד פסלו, רכוב על סוס. כשאנחנו מגיעים לבקר הפסל כולו מוסתר על ידי גדרות. בערב יתקיים כאןר פסטיבל גדול של מוסיקה אלקטרונית.

הכיכר הענקית מוקפת במבנים מכל תקופותיה של טירנה. ביניהם המוזיאון הלאומי, מסגד המאה ה-18, מגדל שעון היסטורי, בית האופרה, מלון טירנה אינטרנשיונל, בנק אלבניה, וארמון התרבות. כיום נבנים סביבה בנינים מודרניים, מעוצבים ורבי סמליות.  כזה הוא בניין "סלע טירנה" שצורתו ראש אדם, המסמל  אף הוא את סקנדרבג.

הכיכר עצמה שינתה פניה לאורך הדורות. משוק עותמני תוסס הפכה לכיכר עטורת פסלים קומוניסטים שכביש מרכזי סובב ואותה. לאחרונה במסגרת חידוש פני טירנה, הפכה הכיכר לאזור הולכי רגל הגדול בבלקן. היא רוצפה באבנים טבעיות מ-60 מחוזות שונים כסמל אחדות, והמרכז עוצב כפירמידה נמוכה היוצרת מזרקות מים בקיץ. אני לא בטוחה עד כמה היא באמת ידידותית להולכי רגל בימות הקיץ החמים מלבד הצללה בצדיה, היא כולה חשופה לשמש הקיץ הקופחת.

ארמון התרבות

נראה שכל עיר קומוניסטית שמכבדת את עצמה צריכה ארמון תרבות: מוסקבה, ריגה, ורשה, סופיה וגם טירנה.  לא מפתיע , אנור הוג'ה, הדיקטטור הקומוניסטי של אלבניה, העריץ את סטאלין והזדרז להקים ארמון תרבות משלו. ארמון התרבות עומד במקום שפעם היה השוק הישן של טירנה. שוק עות'מני טיפוסי עמודים וקשתות, מכוסה בגגות רעפים. בחנויות הקטנות נמכרו מחוט ועד שרוך נעל, ובבתי הקפה ההומים נערכו מפגשים ואפילו שידוכים. דוכנים וחנויות נוספות נפתחו גם בבתים סביבו. עם עליתו של השלטון הקומוניסטי השוק ההשוק הישן נהרס ועל חורבותיו הוקם ארמון התרבות. ארמון התרבות הוא האנטיתזה המושלמת: במקום אוריינטליזם, זיהום ועבר עות'מאני מתנשא מונומנט ענק המוקדש לתרבות ומסמל את עליונות הסוציאליזם על העבר.

את הארכיטקטורה המודרניסטית הקרה מרככים כיום צמחיה ירוקה ושולחנות בתי הקפה הסדורים על המפלסים השונים. בתי הקפה שוקקיפ בכל שעות היום עם "פרלמנטים" מקומיים ותיירים. פעם השקיפו מכאן על פסליהם של הוג'ה וסטאלין.

המוזיאון הלאומי

המזויאון הלאומי נהנה בשלהי התקופה הקומוניסטית של אלבניה ומכיל פרטי אומנות, ארכיאולוגיה, מסמכים וחפצים.  אני מאוד אוהבת לבקר במוזיאונים כאלה , במיוחד במדינות עשירות בהיסטוריה וארכיאולוגיה של אלבניה. בימים אלה המוזיאון סגור לשיפוצים, אז לא נותר לי אלה להנות מהפסיפס הענק שבחזיתו. פסיפס  "האלבנים", מתאר דמויות מרכזיות מההיסטוריה של העם – מלוחמים איליריים, דרך גיבור הלאום סקנדרבג, אנשי תנועת ההשכלה וההתנגדות לנאצים, ועד דמויות מתקופת הקומוניזם. הפסיפס, שנוצר ב-1980 על ידי חמישה אמנים אלבנים, ויש לו וייב לגמרי קומניסטי.

מסגדים וכנסיות

כמו בשקודרה כך גם בטירנה מסגדים וכנסיות נמצאים בסמיכות זו לזו, סימן למגוון התרבותי והדתי של העיר.  בימי הקומוניזם הדת היתה אסורה באלבניה, אך לאחר נפילתו היא זוכה לפריחה מחודשת. מסגדים וכנסיות חדשות נבנו. במרכז העיר דרים בכפיפה אחת מסגדים בצד כנסיות, רובם מודרניים.

מסגד א'תם ביי

בשעות יעודיות קהל מתפללים גדול מצטופף אל דלת המסגד, הממוקם בקצה כיכר סקנדרבג. המאחרים מתפללים על מחצלות הנפרסות תחת שמשיות. אללה הוא בודאי גדול, כי מסגד זה הוא היחיד מבין שמונה מסגדים שהוקמו בטירנה במאות ה-18–19 ששרד את הקומיניזם, המלחמות ושאר פגעי זמן. משמסתיימת התפילה, המחצלות מקופלות ומסולקות, והמסגד נפתח לקהל הרחב. אל תפספסו ביקור בו, הכניסה היא חינם.

יחודו של המסגד הוא בציורי הקיר, המתארים סצנות בטבע, מפלים, גשרים וערים. נושאים אלה נדירים באמנות האיסלמית המסורתית ומעידים על פתיחות דתית ותרבותית בתקופת בניתו.  בזמן המשטר הקומוניסטי נסגר המסגד אך לא נהרס. ערב נפילת המשטר הקומוניסטי, באירוע מכונן נכנסו כמה אלפי מתפללים למסגד בניגוד להוראות, תוך הנפת דגלים. המעשה הפך לסמל לתחיית חופש הדת אחרי עשרות שנים של דיכוי דתי.

המסגד הגדול של טירנה ושתי כנסיות

במרחק הליכה קצר מהמסגד הקטן והעדין, ניצב המסגד הגדול של טירנה, והוא הגדול ביותר בבלקן. המסגד נחנך ב2024. הוא נבנה בסגנון עות'מאני קלאסי, בהשראת המסגד הכחול באיסטנבול. המסגד מסוגל להכיל עשרת אלפים מתפללים, ונבנה במימון ממשלת טורקיה. אם לא ביקרתם במסגד הכחול בטורקיה – זוהי הזדמנות טובה לבקר. (שימו לב יש כניסה נפרדת לנשים לגברים, ונדרש כיסוי ראש)

כאנחנו נכנסים להציץ בקתדרלה האורתודוכסית המרכזית של טירנה בעיצומו של טקס הטבלה של תינוק קטן. האם הצעירה אוחזת בתינוק ישן, והכומר מזה עליו טיפות מים וברכות. בנית הקתדרלה החלה לאחר נפילת הקומוניזם.  העיצוב שלה מודרני, ומשלב אלמנטים אורתודוכסיים וביזנטיים קלאסיים. כך למשל ההשראה לכיפה הגדולה של הכנסיה ולמבנה הצלב שלה נלקחה מכנסית איה סופיה באיסטנבול. הקירות מעוטרים בציורי קיר ופסיפסים עם סצנות מהברית החדרה לפי מיטב המסורת האיקונוגרפית האורתודוכסית.

הקתדרלה הקתולית של טירנה, נבנתה לאף היא אחר נפילת המשטר הקומוניסטי. אבן הפינה הונחה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני עצמו, בעת ביקורו ההיסטורי באלבניה. הקתדרלה אגב, נקראית סנט פול. מדובר במבנה מודרני מאוד בניגוד לקתדרלות המסורתיות ולכן בעיני היא שווה הצצה. עיצוב הכנסיה משלב צורות גאומטריות חדות והחזות החיצונית מינימליסטית. בולט במיוחד השילוב בין מעגל ומשולש, הרומז לשילוש הקדוש ולעקרון האינסופיות של האל. בויטרזים אפשר לראות את האם תרזה, ילדית אלבניה.

טירת טירנה

גם בטירנה ישנה טירה, רק שכיום מהמבנה המקורי לא נשאר דבר מעבר לחלק מהחומה. אם תרצו – זוהי מלכודת התיירים של העיר, ובכל זאת נעים להסתובב בה. היסטורית, יסודות הטירה נבנו ככל הנראה תחת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס, ושימשו כחלק ממערך ההגנה של האימפריה הביזנטית. במאה ה-18 בוצעו תיקונים וחיזוקים על חורבות המבצר העתיק, והטירה עברה לידי משפחת טופטאני מהעיר קרויה, שהייתה אחת המשפחות החזקות באזור. לאחר מאבקי שליטה ושגשוג עירוני, נהרסו מרבית חומותיה בשנות ה-30 של המאה ה-19, וכיום נותרו בעיקר קטעי חומה בצפון-מזרח האתר.בשנים האחרונות עברה הטירה תהליך שימור ושיפוץ מקיף כחלק מהתחדשות מרכז טירנה. החלק הפנימי הפך למתחם תיירותי ובו חנויות עבודות יד, מסעדות, גלריות ובתי קפה. המקום באמת נראה יפה, אבל המחירים בו לגמרי מערב אירופאים.

טירנה הקומוניסטית

אי אפשר לבקר בטירנה מבלי להתקל בשרידי הקומוניזם. הקומוניזם שלט באלבניה כולה במשך כמעט חמישים שנה, מ-1944 ועד 1991, תחת שלטון מוחלט של אנבר הוג'ה ומפלגת העבודה האלבנית. בתקופה זו הייתה טירנה מרכזה הפוליטי, הכלכלי והצבאי של המדינה. כפראפראזה על המשפט המפורסם של טולסטוי על משפחות מאושרות ועניות, אני יוכלה לומר שכל מדינה תחת שלטון הקומוניזם היתה "אומללה בדרכה שלה" ואלבניה היתה אומללה במיוחד. הוג'ה היה קומוניסט קיצוני, עד כי הקומוניזם הסובייטי לא היה מספיק קומוניזם בשבילו. הוא ניתק קשרים אף עם הגוש הקומוניסטי והביא את אלבניה למצב של בידוד מוחלט מהעולם. המשטר הפעיל רדיפה פוליטית, השתלטות על המשק, והשגחה קפדנית על האזרחים בעזרת המשטרה החשאית. רבים נכלאו או הוצאו להורג כ"אויבי העם" או "מתנגדי משטר".

אם אתם רוצים לדעת עוד על המשטר הקומוניסטי, כדאי להצטרף לסיור המוקדש לנושא. חברת הסיורים החינמיים מוציאה בסופי שבוע סיור קומוניסטי בתשלום. בדרך כלל אני נוהגת להצטרף לסיורים האלה, כי יש בהם מידע רב וחוויות אישיות וזכרונות, אבל לצערי הפעם לא היה זמן.

אספר כאן על אתרים שאפשר לבקר בהם באופן עצמאי, וחלקם מפתיעים ממש.

הוילה של הרודן

בעוד העם האלבני חי בעוני ובמחסור, בבתיש יכונים מכוערים הוג'ה התגורר בוילה אלגנטית ונוחה. הוילה נבנתה בשכונה ירוקה ויפה שמיועדת לשכן פונקציונרים רמי מעלךה מהמפלגה. הוילה אינה פתוחה לקהל הרחב אבל מדי פעם מתקיימים בה אירועי אומנות. שווה לבדוק אם אתם מגיעים.

הפירמידה של טירנה

זהו המבנה המוזר והבולט ביותר מתקופת הקומוניזם בטירנה. הפירמידה נבנתה לאחר מותו של הוג'ה ב-1988 כמוזיאון לזכרו. כל אזרח אלבני נדרש לבקר בה לפחות פעם אחת בחייו ולבכות על מותו של הרודן. המןזיאון כמובן נסגר עם נפילת המשטר.  כיום הפירמידה משופצת ומשמשת כמרכז להקניית אורינות דיגיטלי, ופלטפורמה למיזמים צעירים. 

היא גם נקודת תצפית מעניינת על העיר, ואני ממליצה להגיע אליה סמוך לשקיעה.

מהפירמידה אפשר לראות את בניני הקומפלקסים הסוביטיים. בנינים בני 5 קומות, בסגנון אחיד ומשעמם שאיפינו את הבניה הסוביטית. כיום רבים מהם נצבעו בצעים עליזים.

בונקרים

במשך 20 השנים האחרונות לשלטונו של הוג'ה, נבנו באלבניה מאות אלפי בונקרים. הם דוגמה לאן טירופו של מנהיג יכול להוביל את מדינתו. ככל שהוג'ה ניתק קשריו עם מדינות העולם והגוש הקומוניסטי, כך גבר חששו מפני פלישה לאלבניה. כדי להתגונן מכך פיתח תפישה של צבא העם, והכריח את כל התושבים לעבור אימוני נשק מגיל 12. הבונקרים נבנו בכל מקום: בערים ובכפרים, בהרים, בשדות ובחופים. הם נבנו בגדלים שונים מבונקר לשלושה אנשים עד בונקר גדול. ההוצאה על הבנייה דלדלה את קופת המדינה שהייתה ריקה בלאו הכי.ם במרכז טירנה ובפרבריה נבנו בונקרים, ועדיין ניתן לראות אותם במקומות שונים.

ממש בלב טירנה, יש בונקר שהפך למוזיאון. בונקרט 2 ומבוסס על בונקר גרעיני שנבנה בשנים 1981–1986 כמקלט למפקדי המשטרה ומשרד הפנים.  הוא מוקדש בעיקר לנושא הדיכוי הפוליטי, המעקב והחקירה תחת המשטר הקומוניסטי וחיי האזרחים בתקופה זו. התצוגות כוללות תצלומים, מסמכים, עדויות כן מיצבים אמנותיים מקוריים. בכניסה נשמעת הקלטה של שמות אסירים פוליטיים, המסמנת את מטרת המוזיאון לשמר את זכר קרבנות הדיכוי.

אנדרטת פוסט בלוק

במרחק הליכה קצר ממנו בפארק שמול משרד ראש הממשלה, ניצבת אנדרטה הנקראת פוסט-בלוק. האנדרטה מורכבת משלושה חלקים. בונקר , כמוהו ניתן למצוא עוד בפארק.  עמודי שלד של מכרה פחם ממחנה עבודה בוו נכלאו רבים כאויבי המשטר, ועבדו במכרה בעבודת פרך. וקטע מחומת ברלין . אדרטה לזכר האלפים שנרדפו, מתו או נכלאו, ושאפו לחירות.

בית העלים

נקרא כך בשל הצמחייה המטפסת על קירותיו, שמסווה אותו חלקית מהרחוב. במקור נבנה בשנות ה-30 כמרפאה. בעידן הקומוניסטי שימש כמטה הראשי של שירות הביטחון החשאי האלבני – הסיגורימי שפיקח, ריגל, חקר ועינה מתנגדי משטר .

המוזיאון חושף את סיפור הפיקוח, הרדיפה והדיכוי שחוו אזרחים בתקופה הקומוניסטית. המבקרים נחשפים לתאי האזנה, מכשירי ציתות, חדרי חקירה, ומוצגים המספרים על הגורל והסבל שחוו המתנגדים והנרדפים. המקום ממחיש תחושה של פחד וחשאיות שהיו חלק בלתי נפרד מהחיים תחת המשטר.

ארכיטקטורה מודרנית

טירנה עוברת בימים אלה את אחד מתהליכי ההתחדשות העירונית השאפתניים ביותר בתולדותיה, באמצעות תוכנית פיתוח המכונה טירנה 2030. התוכנית פותחה על ידי האדריכל האיטלקי סטפאנו בוארי,שתכנן את בתי היער האנכי המפורסמים במילנו. היא שואפת להפוך את טירנה למטרופולין מודרני, ירוק ובר-קיימא.  המוטיבציה לתוכנית היא הרצון של אלבניה להצטרף לאיחוד האירופי תוך 10 שנים.

במסגרת התוכנית הודגשו צעדים מרכזיים כמו יצירת "יער טבעתי" סביב העיר באמצעות נטיעת מיליוני עצים והקמת מסדרונות ירוקים שישפרו את איכות הסביבה ויחזקו את הרצף האקולוגי. כמו כן, מושם דגש על פיתוח מרחבי הולכי רגל. נקבעו גבולות ברורים להתרחבות העירונית במטרה לשמור על איזון בין פיתוח עירוני לשטחים פתוחים. במסגרת התוכנית מתבצע גם שיקום של נהרות ושילוב שטחים ירוקים פתוחים, לצד פיתוח שכונות בנות קיימא המתמקדות ביעילות אנרגטית, ביטחון בריאותי ושיפור הנגישות לתחבורה רגלית. בנוסף, הממשלה הודיעה על השקעה רחבת היקף בתשתיות כבישים, בתחבורה ציבורית, בהרחבת כבישים מהירים, ובשיפור הנגישות העירונית הכוללת.

סימן ההיכר הראשון לשינוי הוא המגדלים הצומחים במרכז העיר. רבים מהמגדלים מתוכננים בידי אדריכלים בינלאומיים מובילים, שממשים רעיונות נועזים וחדשניים . קצת כמו הארכיטקטרה בדובאי, אבל מאופקת. קו הרקיע של טירנה כיום מגוון, ויזואלית ועיצובית, ומסמן את שאיפת העיר להיות "עיר עולם"

במרחק הליכה קצר הסובב את כיכר סקנדרבג ניתן לראות כמה מהבנינים המודרניים החדשים.

אומנות רחוב בטירנה

סצנת אמנות הרחוב של טירנה היא מהייחודיות באירופה, והיא סימן לתהליך ההשתנות של הבירה האלבנית מעיר פוסט קומוניסטית אפורה לעיר תוססת צבעונית ומודרנית.

תראו מה שצבע יכול לעשות

בזמן הקומוניזם אמנות במרחב הציבורי הייתה כמעט אסורה, מלבד תעמולה ממשלתית. זה השתנה כאשר אדי רמה, אמן-שהפך לראש עיר (וכיום ראש ממשלת אלבניה), נבחר לתפקידו בשנת 2000. מול עיר מרופטת ונטולת תקציב לשיפוצים גדולים, רמה נקט בגישה לא שגרתית: הוא הורה לצוותי העירייה ולאמנים לצבוע את בלוקי הדירות והבניינים מתקופת הקומוניזם בצבעים ודפוסים נועזים ועליזים. הוא ראה בתפקיד ראש העיר "הצורה העליונה של אמנות קונספטואלית", ושימוש בצבעים כסמל לתקווה, גאווה וזהות אזרחית חדשה לטירנה.

 "המהפכה הצבעונית", הפכה את העיר כולה לגלריית אמנות רחוב פתוחה. זה לא רק שינה את המראה של טירנה, אלא השפיע גם מבחינה חברתית: התושבים החלו להרגיש תחושת בעלות על המרחב הציבורי, גאוות היחידה נבנתה מחדש, ואף נרשמה ירידה בפשיעה בחלק מהאזורים. פעולה פוליטית, באמצעות צבעים.

אמנות הרחוב כיום

בהמשך למהלך של רמה, העיר החלה לארח פסטיבלי ציורי קיר והזמינה אמני רחוב מאלבניה ומהעולם לבצע פרויקטים אורבניים גדולים. בעשור האחרון, אירועים כמו MurAL Fest משכו אמנים בינלאומיים, שיצרו ציורי קיר חדשים בעלי מסרים פוליטיים, חברתיים ולעיתים שובבים, במיוחד בשכונות כמו בלוקו, פזארי אי רי, וסביב הפירמידה. בטירנה כיום פעילים כמה אומני רחוב וקולקטיבים אומנותיים.

במרכז טירנה אפשר למצוא את האומנות בכל מקום. אפילו על מעברי החציה, אבני סימון ורמזורים.

מדליק במיוחד מה שעשו לתמרורים

וגם ארונות החשמל לא נותרו מקופחים

אפילו תחנות האוטובוס מקבלות גוון שובב (גם אם זוהי פרסומת למזון חתולים וכלבים )