הכרות עם האלפים האלבניים – עמק ולבונה, עמק תת' והפאס ביניהם

הטיול אל פאס ולבונה המחבר הכפרים וולבונה ותת' הוא חוויה שמרגישה כמו מסע לארץ אחרת – פראית, מפתיעה ומלאת קסם. הרי האלפים האלבניים נפרשים סביבנו בנוף אלפיני עוצר נשימה, עם פסגות דרמטיות, יערות עבותים ואפילו שלוגיות. בכפרים ההרריים פוגשים אנשים חמים ונדיבים, שמארחים מכל הלב ומציעים אוכל מקומי טעים ופשוט השילוב בין הטבע הפראי, התרבות המקומית והאירוח הלבבי הופך את שני הימים ושלושת הלילות ששהינו באיזור לשיא הטיול.

הטעימה הזו מהאלפים האלבניים משאירה אותי עם הרבה טעם של עוד.

הטיול שלנו מתחיל בולבונה, אליה הגענוו לאחר שייט באגם קומאן. לאחר לילה בולבונה ובו מפגש מפתיע עם נכדו של חסיד אומות עולם, אנחנו הולכות את טרק ולבונה תת' (ולבונה פאס) בגשם ובקור ומסיימות אותו בגסטהאוס מפנק בתת'. למחרת מפציעה השמש ואנחנו יוצאות לטיול נהדר אל העין הכחולה. לאחר עוד לילה אנחנו נוסעות בחזרה אל שקודרה, ועוצרות בדרך לכמה נקודות תצפית יפות.

המשיכו לקרוא כל הפרטים על הטיול שלנו בין ולבונה אל תת', המלצות ותובנות

ולבונה – אירוח לבבי, סיפורים ואגדות

ולבונה ( Valbone נקרא גם Valbona ) ממוקמת בגובה של 1000 מ בליבו של פארק הלאומי . הכפר הוא נקודת יציאה טובה לטרק בין וולבונה לטת', אולי המקטע היפה ביותר בטרק פסגות הבלקן. כפר הררי ומבודד, שבאופן מסורתי התגוררו בכפר בבתי אבן בני 2-3 קומות כ 30 משפחות לערך. בחורף מתכסים ההרים שלג, והדרכים במשך תקופה ארוכה חסומות. כפרים הררים מבודדים שכאלה מטבעם יהיו כר פורה לאגדות. במיתולוגיההאלבנית מספרים על האורה, רוח השומרת על האנשים שחיים בעמקים והרים. לכל אדם יש את האורה שלו, אבל האורה של אלבניה כולה מתגוררת מעל ולבונה. עמקים מבודדים, ומערות בהרים הם גם מקומות מסתור למורדים ובדלנים. מערה אחת כזאת ליד כפר סמוך היא מקום עליה לרגל, כאן הסתתר גיבור לאומי, שלחם לעצמאות אלבניה. כשהוקף כולו על ידי חיילים, הוא החר להתאבד ולא להכנע. ככה זה באלבניה – הכבוד הוא מעל לכל – לטוב ולרע.

גסטהאוס צנוע ובעלים עם לב רחב

כיום וולבונה מנוקדת במגוון אפשרויות לינה. Bujtina Mallai הגסטהאוס שבו אנחנו מתגוררים נמצא בקצה דרך עפר, ממש בשיפולי הכפר.  בקתת עץ דו קומתית ובה מספר קטן של חדרים. החדרים פשוטים ופונקציונליים אך נקיים ונוחים. לכל חדר צמודים שירותים ומקלחת עם מים חמים . חדר המבואה משמש כסלון, חדר אוכל ובאר ובו בקבוקי אלכוהול ומכונת קפה משוכללת.  ככה זה באלבניה- את היום מתחילים בקפה ומסיימים בכוסית אלכוהול. על צניעות ופשטות המקום מחפה בעל המקום, מיר, שפירוש שמו באלבנית: טוב. שמו הולם אותו. איש נמוך קומה ומוצק בעל לב רחב.

מיר מקבל אותנו בחמימות. הוא מתרגש לשמוע שאנחנו מישראל, ועיניו נמלאות לחלוחית של דמעות. סבו הציל משפחה יהודיה בימי מלחמת העולם השניה.  משפחתו שילמה על כך מחיר יקר, סבו נורה בגבו ( ושרד) ושניים מבניו נרצחו. שנים הוא חולם להגיע לבקר בירושלים. בכפות ידיו הגדולות הוא מערסל כוס אספרסו קטנה, לוגם ממנה לגימות קטנות ועונה על שאלותינו בהרחבה. הוא מספר לנו קצת על ההיסטוריה של אלבניה, על החיים בה ועל משפחתו – פסיפס של אמונות ודתות. אביו מוסלמי ואימו קתולית. אחיו מוסלמי, שקעקע על זרוע אחת את מסגד אל אקצא ועל השניה צלב, נשוי לנוצריה אורתודוכסית. אחותו נוצריה, והוא עצמו מאמין באלוהים באשר הוא. באלבניה, משפחות רבות הן כמו המשפחה שלנו הוא מבטיח, דת היא עניין פרטי.

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בהמלצתו במלון קטן סמוך, מרחק הליכה קצר במורד דרך העפר. מסעדת המלון כבר מלאה בקבוצות קלניות ועליזות. השולחנות ערוכים בחגיגיות, והמבחר בתפריט גדול. כל מה שאנחנו אוכלים – טעים ! בעלת הבית, בעלבוסטע נמרצת דוברת גרמנית, שמחה ליעץ לנו גם לגבי המסלול. במסלול יש שלג, היא מזהירה אותנו, לכו בזהירות !

ולבונה – לינה , אוכל ומידע שימושי

• הפארק הלאומי וולבונה כולל בתוכו 10 פסגות שגובהן מעל 2000 מטר ומסלולי טיול יומיים. המסלול אל ולבונה פאס הוא הפופולרי ביותר והוא מסתיים בצידו השני של רכס ההרים בתת'. אפשר לעשות חלק ממנו, כדי להנות מהנוף על העמק ולחזור
• בהחלט הייתי מקדישה לעמק וולבונה עוד יום, ומטיילת באחד מהמסלולים הנוספים המוצעים באיזור. מידע נוסף כאן וכאן
• הכפר עצמו מיושב בדלילות ואין ממש מרכז, כדאי לברר מראש עם בכל הגסט האוס על אפשרויות לארוחות בוקר וערב בסביבה הקרובה שלכם.
• אני בהחלט ממליצה על מקום הלינה שלנו, ולו רק בזכות המפגש עם מיר.
• אם אתם עושים את הטרק ואינם רוצים להסחב עם כל הציוד על הגב, אפשר להעזר בהובלת על סוס. מיר סידר לנו את כל ההעברה מדלת לדלת (70 יורו להעברת שלושה תיקים עד 8 ק"ג כל אחד על גבי הסוס עד סוף המסלול + 20 יורו עד לגסט האוס , שנמצא מחוץ לת'ת )

פאס ולבונה – טרק ולבונה – תת'

• מרחק – 17 ק"מ
• זמן – 9 שעות
• לבוש – נעלי טרקים, מכנסיים ארוכים, כובע פליז וציוד גשם. אמצע מאי, יום גשום
• מים – לאורך הדרך יש בתי תה וגסטהאוסים בהם יש מים זורמים. כדאי לצאת עם מספיק מים מראש.
• מסלול כולל כ1000 מטר עליה וכ1000 ירידה

אני מתעוררת לפני השעון ומיד יוצאת החוצה. הבוקר בהרים יפהפה. השמיים עדיין כחולים אבל העננים הולכים ומקבצים מעל הפסגות. השמש מעטרת אותן בכתר של זהב.  מיר כבר ער ומכין לי קפה חזק בכוס קטנה. אנחנו יוצאים למרפסת, לספוג יופי של בוקר. על השולחן כבר מונחות 7 אריזות כסופות..פרוסות לחם טרי ובתוכן כל טוב . מריחה נדיבה של חמאה, גבינה, ירקות וביצה.

את התיקים הגדולים שלנו אנחנו משאירים בבקתה. מיר סידר לנו העברה של התיקים על גבי סוס. הכנות אחרונות, תמונות לפרידה מהמארח המרגש שלנו ואנחנו יוצאות לדרך. 

לאורך אפיק נהר ולבונה

כדי להגיע אל תחילת המסלול, אנחנו חוצות אפיק רחב ויבש של נהר אל הגדה השניה וחוברות אל דרך ג'יפים משובשת. לפנינו כשעה הליכה אבל מצב הרוח מרומם. שמו של הנהר הזה נקשר בסיפורו של "האוצר של ולבונה". שני כפריים מהעמק נידונו למוות בעוון פעילות פוליטית כנגד המשטר הקומוניסטי. אחד הנידונים, סיפר לשלטונות שהוא החביא 13 ק"ג של זהב באפיק נהר ולבונה. אפיק הנהר לא היה אז יבש, והחיפושים במים הקרים נמשכו שבועות וחודשים. השלטונות נאלצו להותיר אותו בחיים כיוון שרק הוא ידע, היכן האוצר קבור. האוצר הדמיוני מעולם לא נמצא אבל הוא דחה את הוצאתם להורג, ולהחלפתו למאסר. נשמע כמו אגדה? את הפרטים המלאים תוכלו לקרוא כאן

על עמק ולבונה של היום מרחפת סכנת הטיית הנהר לטובת פיתוח חשמל הידראולי. התושבים של העמק התגייסו למאבק כנגד הפיתוח שיביא להרס הנוף והתרבות המקומית. לקריאה נוספת על ההסכנה והמאבק.

במיניבוס שהביא אותנו יום קודם אל ולבונה נסעו עוד כמה חבורות מטיילים. "להתראות מחר" כל קבוצה ברכה ברדתה מהאוטובוס. ברור לנו שכולם יעקפו אותנו בדרך. ראשונות עוקפות אותנו זוג חברות מברזיל, הן מנופפות לנו מהג'יפ שמקפיץ אותן אל תחילת המסלול. בימים שהגשם משחר לרדת זוהי החלטה נבונה, ובכלל – למה לא לחסוך 3-4 ק"מ של הליכה מנהלתית ? 

תחילתה של עליה בכפר והמשכה ביער

אנחנו עוזבים את האפיק הרחב ומתחילים ללכת בשביל המוביל אותנו לאורף המדרון. העליה מתונה, והיא מובילה אותנו דרך כפר  – בתים קטנים, אסמים, תרנגולות, משקים וגינות ירק. פה ושם ישנם שלטים המבטיחים בתי קפה או לינה, אבל כשאנחנו מגיעים  – הכל סגור. אנחנו בתחילת העונה…

העננים כבדים אבל עדיין לא מורידים עלינו גשם. ככל שמתקדמים השיפוע של המדרון נעשה תלול יותר והשביל מתפתל. בכל פניה נגלה לנו נוף יפה עוצר נשימה. אנחנו עוצרות לצילומים בנקודות הכי יפות. ביחד, לחוד, בכל מיני פוזות. בדרך עוברות אותנו עוד ועוד קבוצות של מטיילים. גם חברינו האחרים למיניבוס.

את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלות בפינת חמד בתוך יער. בולי עץ וקורות סודרו לשולחן וכסאות. לא פלא שאנחנו רעבות. כבר עברו למעלה משעתיים של הליכה. 

כשמתחיל הגשם סימן שכדאי להמשיך ללכת. מרבית הדרך עוד לפנינו. השביל מוביל אותנו הלאה, למעלה, אל תוך היער .

המצוקים של ההרים המקוללים

אנחנו יוצאות מהיער ומגיעות אל שטח פתוח. הדשא מנוקד בפריחה. ברקע סלעים חשופים כמעט ניצבים. לפני שלוש מאות מליון שנה, היה האיזור הזה קצהו הרדוד של ים תטיס. על קרקעיתו הצטברו שרידים של יצורים חיים, שכבה אחר שכבה , יוצרים אבן גיר על פני קרקע דולומיט. לפני 60 מליון שנה כשנפגשו הלוקח האסיאתי עם הלוח האירופי, החל תהליך של עוצמתי של דחיפה וקיפול הקרקע. זאת הסיבה שההרים, כל כך זקופים ומשוננים.

האלפים האלבניים עוברים באלבניה, בקוסובו ובמונטנגרו. הן באלבנית והן בסרבית הם נקראים ההרים המקוללים.לפי אגדה מקומית אם שנמלטה עם ילדיה דרך ההרים קיללה אותם לאחר שלא מצאה מים להציל את ילדיה. מאז ההרים מקוללים ולא מספקים מים. לפי סיפור אחר חיילים סלאביים, שניסו לעבור את השטח הקשה והבלתי עביר, כינו כך את ההרים בשל הסבל והסכנות שחוו. ב ההרים מזוהים לאורך ההיסטוריה עם בידוד, סכסוכי דמים, שודדים וסכנות טבע כמו מפולות שלגים, מה שחיזק את המוניטין שלהם כמקום מסוכן ומרתיע. בתקופות מודרניות, במיוחד בעידן הקומוניסטי, האזור נחשב נידח ומבודד עוד יותר, מה שהעמיק את הדימוי של "ההרים המקוללים" כמקום אסור, פראי ומאתגר.
הגשם מפסיק לרגע לרדת ומאפשר לנו להנות מיופיו של העמק, ולהתקדם אל עבר הפאס.

עוברים את הפאס, בגשם, ברוח ובערפל

בדיוק כשאנחנו מסיימות לחצות את האחו הפורח, ומתחילוך לעלות בעליה תלולה על דופן ההר, הגשם חוזר לרדת ואליו מתווסף גם רוח. מופיעות שלוגיות בצידי הדרך והשביל נהיה צר יותר. פה ושם יש לאחוז בחבל או ביתדות כדי להצמד למסלול.

מדי פעם אני עוצרת כדי להסדיר נשימה, ולהביט אחורה אל הנוף. אולי לא רואים רחוק , אבל בהחלט רואים דרמטי.

בשיא הגובה של הפאס, 1789 מטר, הרוח כ"כ חזקה, שאפילו אי אפשר לעצור לרגע. על השביל הצר תנועה ערה של מטיילים משני הכיווני. רובם, מרכינים ראשיהם מסתתתרים מפני הגשם. ביום יפה כאן בוודאי רואים את שני העמקים.

 לא אכחד לכם, אין דבר יותר מבאס מלטייל בגשם.

לא משנה עד כמה הציוד טוב, עד כמה הנעליים עמידות למים, עד כמה התיק ממוגן .הרי אנחנו כאן לא למסע טירונות אלא להנות מהנוף. והנוף – לוט בערפל. אני בהחלט מבינה למה יש מי שמקלל את ההרים האלה. אני מאפסנת את המצלמה ומגבירה את הקצב.

ללכת לאיבוד ביער המכושף

אנחנו מגיעים אל יער לוט בערפל ונדמה כיער מכושף.  גזעי העצים גבוהים וזקופים. אני לא מתאפקת, ועוצרת לצילום. תלכו, אני אומרת לחברותי, אני כבר אשיג אתכם. אני עומדת דקות ארוכות ומתפעלת. כמעט מחכה שיופיע לי איזה יצור מיתולוגי

אני מזדרזת כדי לחבור לחברותי, ובדרך מפנטזת על עצירה בבית תה, לשתות משהו חם ולאכול. כמו במטה קסם, בית התה מופיע במורד השביל. לצערי הוא עמוס בקבוצות של מטיילים רעשניים. אומנם קורת גג מעליהם אבל המרפסת פתוחה והרוח מצליפה. ליד דלפק ההזמנות תור ארוך של מטיילים.  אני סורקת בעיני את היושבים ואת העומדים ולא רואה את חברותי. איך הן הולכות כ"כ מהר ? אני שואלת את עצמי וממשיכה ללכת.

אני צועדת דקות ארוכות במורד השביל ולא פוגשת את חברותי. אולי הן היו בכל זאת בבית התה? אבל ממש לא מתחשק לי לשוב ולעלות. אני ממשיכה הלאה .

(החברות שלי אכן היו בבית התה. התה היה קר ועלה 5 יורו, אבל הוא מצטלם נהדר.

כל הדרך עד לתת'

מכאן והלאה אני הולכת כמעט ברציפות את כל הדרך לתת'. הירידה אינה קשה, אבל יש מקומות מבוצבצים וחלקים. המסלול פופולרי מאוד, ולאורך הדרך אני פוגשת מטיילים רבים . לקראת סוף המסלל יש גסטהאוסים והדרך מתרחבת. גם הגשם פוסק ומאפשר להנות מהנוף – מפל גדולו בתים קטנים ביער. במהרה אני מוצאת את עצמי בקצה המסלול , סמוך לבית קפה ובו אח מבוערת.

ועכשיו מה ?

בעודי חוכחת מה לעשות, אני רואה את דוד, סוסו וכול תיקינו. לדוד ממתין נהג המונית שאמור להסיע את התיק אל הגסט האוס שלנו. דוד משלם לנהג את דמי הנסיעה (20 יורו ששילמנו מראש) והשניים מתישבים לשתות קפה.

חברותי מודיעות שהן עדיין אי שם בדרך. אני מזמינה קפה חזק ומחכה.

לפתע מופיעות הברזילאיות. איך הגעת לכאן כ"כ מהר?  הן נדהמות. הרי הן עקפו אותנו בתחילת הדרך! יש לך כושר ממש מעולה , הן מתפעלות. אני מעבירה יד בשערי האפור, חושבת על כך שגילי ככל הנראה כפול מגילן ומחייכת לעצמי. הברזילאיות משכנעות את נהג המונית לקחת אותן אל הגסט האוס שלהן . עוד 20 יורו מחליפות ידיים.

אני נשארת לחכות לחברותי.

עדכונים, חיבוקים , צהלולים ושמחות. כעת נותר רק עוד קמ אחד לגסטהאוס שלנו…

תת' – גסטאהוס מפנק על שפת הנחל

הגסטהאוס שלנו – מולה גסטהאוס – הוא אחד משיאי הטיול.

בית אבן מסורתי של משפחה שהוסב לגסט האוס ושמר על אווירה כפרית – בחצר עוד מסתובבות תרנגולות, כביסה נקייה תלויה על החבל ויש גם גן ירק קטן. חדרי האבן וחדר האוכל עוצבו היד אוהבת עם הרבה טעם טוב. החדרים נקיים, המקלחת נהדרת. להשלמת האווירה – הסבתא יושבת וסורגת. המארחים כמובן אדיבים, שלביים ודואגים לכל צורכינו.

את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים בחצר. המפה המסורתית נפרשת על השולחן ועליו מסדרים כל טוב: גבינה קשה תוצרת בית, ריבות, דבש, לחם, פנקייקים, ירקות וחמאה. מיץ ותה מגש בקנקנים ולסיום עוגה וקפה.

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בחדר האוכל של הבית. כלים, ענתיקות וחפצים כפריים מעטרים אותו, וביום קר אח חמימה מבוערת. אפשר להזמין מתפריט מנות ראשונות ועקריות, אבל אנחנו הולכות על ארוחה בת 3 מנות שכוללת קצת מהכל. החלטה מצויינת – שתי ארוחות הערב שאכלנו כאן היו בין הטובות שאכלנו במשך הטיול. (העלות – 20 יורו לאדם. ) כאן בתמונה זאת רק מנת הפתיחה

טיול אל העין הכחולה

• מרחק – 4 ק"מ עד לעין הכחולה, מסלול הלוך וחזור
• זמן – כשעה הליכה בכל כיוון, מסלול לא קשה אבל יש בו עליות וירידות. עוד כשעה על עצירות לטבילה במים וסתם כיף בדרך.
• נקודת התחלה וסיום – החניה Parking blue eye Kaprr
• לבוש – כובע ונעלי הליכה, חלקים רבים מהמסלול חשופים לשמש

מפלונים ומים צלולים

המסלול אל העין הכחולה נחשב לאחד המסלולים היפים והפופולריים בתת' – ובצדק. העין הכחולה, בריכה צלולה וקרירה של מי תורכיז נמצאת בסופו של המסלול ורבים ממהרים הישר אליה, אבל בדרך לשם ישנן עוד כמה נקודות עניין, שכדאי להקדיש להן זמן . כבר בתחילת המסלול כ"כ יפה , שאני לרגע מהרהרת הירהורי כפירה..

השביל מוביל אותנו דרך גשר קטן אל נקודת תצפית על מי התכלת הצלולים של הנהר. אחרי כמה צעדים נוספים אנחנו צגיעים אל תופעת טבע מרהיבה. מי הנחל הנופלים על הסלעים במערבולות יצרו בתוך הסלעים צורות עגולות הנקראות חורי סירים ( pot holes ) הנהר כאן שוצף וקוצף. אני מיד נזכרת באתר כזה שביקרנו בדרום אפריקה – חורי הסירים של בורקה.

הליכה אל העין הכחולה

הליכה קצרה לאורך חלקו העליון של הנהר מובילה לאורך אפיק יבש וחשוף.במהרה עוזבים אותו לטובת עליה בשביל בתוך יער. איזו הקלה! השמש כבר קופחת על ראשינו , הצל של העצים מבורך. העליה אינה קשה, והנוף הנשקף לאחור הוא נוף של העמק הירוק והמרהיב.

לאחר כעשרים דקות הליכה מתחילה ירידה אל עבר אפיקו של הנהר. בדרך ישנו מקום יפה למנוחה. לעיתים יש קטעים תלולים בירידה. חשוב לא לפספס את ההתפצלות מהשביל שממשיך הלאה . שלט ועליו כתוב העין הכחולה מכווין לדרך הנכונה . כבר מהירידה אפשר לראות את מי התורכיז.

לאחר חציה נוספת של הנהר על גשר בטון מכוער למדי והליכה דרך אחו פורח אנחנו מגיעים אל יעדינו – העין הכחולה!

המקום באמת קסום ואנחנו נשארות להנות ממנו בנחת. המים כאן קרים מאוד – כ 7 מעלות – אבל יש אמיצות מקרבנו שנכנסות לטבילה. אגב, אל תיתנו לזווית הצילום שלי להטעות אתכם. המקום עמוס במטיילים, אע"פ שהעונה רק התחילה. .

מכאן – יש לחזור על עקבותינו בדרך חזרה.

העין הכחולה – מידע שימושי

• נקודת היציאה למסלול מרוחקת כ6 ק"מ מתת', למעשה זהו כפר אחר Nderlysaj . אם אתם ללא רכב, תצטרכו לקחת מונית. אנחנו לקחנו מיניבוס בעלות של 70 יורו (קבוצה של 7 ). המחיר יכול להשתנות כתלות מגודל הקבוצה, מידת המיקוח, ומיקום הגסטהאוס שלכם.
• אפשר לחילופין לעשות את המסלול מהכנסיה בתת' (אבל גם אליה תצטרכו להגיע, תלוי היכן הגסט האוס שלכם), בחלקים רבים ממנו הוא עובר במקביל לכביש,אבל בשביל מעל ואפשר לשלב בדרך גם גיחה למפלי גרונאס. אורך המסלול הכולל כ18 ק"מ.
• ישנן שתי מסעדות וכמה קיוסקים במסלול. בקיוסקים אפשר לקנות שתיה וחטיפים. המסעדה הראשונה היא בכניסה למסלול, מעבר לחניה. המסעדה השניה ממוקמת מעל העין הכחולה . הנוף שמגע והמחירים סבירים (לא אכלתי, אבל קראתי את התפריט )
• שירותים : במסעדה ליד החניה, בקמפינג הסמוך לעין הכחולה.

מה עוד אפשר לעשות בתת'?

• מסלול הליכה אל מפל גרונס ,( נקרא גם מפלי תת') – המפלים נמצאים במרחק של כ-50 דקות הליכה בלבד ממרכז הכפר. המסלול כולל כ-20 דקות של הליכה קלה לאורך הנהר החוצה את העמק במרכזו, ועוד כ-30 דקות של הליכה בדרגת קושי בינונית
• אומגה מעל תת' – אומגה באורך של 1200 מטר.
• עוד המלצות למסלולי יום מתת'
• במרכז הכפר ישנם שני אתרים ששוה להציץ עליהם:
  • האחד הוא כנסית הכפר , אמנם היא חדשה, אבל בנויה על בסיס עתיקה. מראה הכנסיה על רקע ההרים יפהפה. היא נקראת Qisha et thethi
  • מגדל הבוררות (Lock in tower) – קוד הכבוד האלבני העתיק מחייב נקמת דם. כדי למנוע שפיכות דמים בלתי נגמרת, התפתח מנהג שבו בני משפחה שעומדת כנגדם נקמת דם יכולים שלהות במגדל, עד שתיושב הבוררות כנגדם.