סיור בעקבות המים בישראל – ביקור במקורות, בשפד"ן ובמתקן התפלה

במסגרת ההתנדבות שלי בעמותת אקואושן, הפועלת לשמירת הסביבה החופית והימית בישראל, הוזמתי לשני סיורים בעקבות המים בישראל: במפעל התפלת מי ים, ובמפעל טיהור שפכים. להשלמת הסיפור נסענו האיש ואני לסיור במרכז המבקרים של מקורות. להפתעתי גיליתי, שישראל כבר לא מתיבשת, אלא מספקת מים ל20 מליון איש – כפליים מאוכלוסיתה. שמחתי לגלות שמרבית הביוב שלנו מטוהר ומשמש להשקיה חקלאית. בזכות טכנולוגיה, חזון, ניהול נכון ותכנון לטווח ארוך ישראל הפכה למובילה בעולם בנושא התפלת מים ומחזור שפכים חסכוני ואקולוגי. מזמינה אתכם לביקור עתיר ידע, צינורות, מסננים והפתעות. שנים מתוך שלושת המקומות פתוחים לקהל הרחב.

• טיפת רקע לסיור בעקבות המים בישראל
• ביקור באתר מקורות
• ביקור במתקן התפלת מי ים בחדרה
• ביקור בשפדן
• סיור בעקבות המים בישראל – מידע ורעיונות נוספים

רקע לסיור בעקבות המים בישראל

מקורות המים בישראל

כשמדברים על מקורות מים בישראל מיד חושבים על הכנרת. מלבדה יש עוד שלושה מקורות מים בישראל: אקויפר החוף, אקוויפר ההר והים. האוויפרים, או האקוות, הם מאדגרים תת קרקעיים טבעים. במשך שנים ארוכות מים האקוויפרים נשאבו למטרות תעשיה, חקלאות וצריכה ביתית, עד שירידת המפלס הביאה לסכנה של חדירת מים מלוחים. בעבר הרחוק הנחלים היו מקורות מים, אבל משקמה תעשיה בישראל הם שמשו כמסלולי ניקוז של ביוב. כיום נחלים רבים, כמו נחל ציפורי, שוקמו ויש לידם טיילות לרווחת התושבים כמו ליד הכפר טבאש, אבל הם לא מקור למי שתיה.

טיפת סטטיסטיקה

ישראלי צורך בממוצע 160 ליטר מים ביום. כ70% מתוכם משמשים לצרכי הגיינה: מקלחת ומים בשירותים. כ 20% משמשים לבישול,שתיה ושטיפת כלים. עוד 5 אחוז משמשים להשקית גינות. ו5% הנותרים – לצרכי כביסה ושטיפת רצפות.

עוד סטיסטיקה מענינת אפשר למצוא באתר נתונים בראש

אדוות היסטוריות

"הכי הרבה מלחמות קרו בהיסטוריה בגלל מים (ואלוהים)" אומר דוד מולגיי, ממכ"ל מפעל ההתפלה בחדרה. מדינת ישראל הנמצאת סמוך למדבר, חוותה מאבקים בנושא המים. כבר בספר בראשית מספרים לנו על מריבה בין רועיו של לוט ושל אברהם, כיוון שלא היה מספיק מים לכל העדרים (בראשית יג). אברהם הניח ללוט לבחור את האדמה הפוריה והעשירה במים, ואילו הוא המשיך אל המדבר. בעקבות הסכם שלום עם מלך גרר, חפר אברהם באר, וקרא שמה באר שבע, מלשון שבועה. מרק אוקנין, מנכל שפד"ן חזור ואומר ש"ההנדסה היא החלק הקל שבסיפור, מה שקשה היא הפוליטיקה והבירוקרטיה". ברחבי ארצינו פזורים אתרים רבים עם מפעלי מים מהעת העתיקה, שנועדו לאגור מים ולהוביל אותם לתושבים. עד שאכתוב פוסט ממצה על המקומות האלה מזמינה אתכם להציץ לטיול שלנו לנקבת המים באלונה.

מקורות והמוביל הארצי

אי אפשר לדבר על מים מבלי להזכיר את מקורות. מקורות אחראית על הזרמת המים ממוקרותיהם בישראל אל הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות מחלקות את המים לבתים. כלומר מקורות מנהלת את מערכת המים הארצית, מתחזקת את הצינורות וקווי המים.היא אחראית על קידוחי המים, ועל תחנות השאיבה. 

המוביל הארצי, שבבעלות מקורות, הוא שדרת המים של ישראל – מוביל את כמויות המים הגדולות מהכנרת דרומה, וממפעלי ההתפלה צפונה ומזרחה. 

אתר אשכול 

כדי ללמוד על מקורות ועל הטיפול במים בישראל נסענו לביקור במרכז המבקרים של אתר אשכול. אתר אשכול, הנמצא סמוך לצומת המוביל, הוא אתר סינון מי הכנרת. המים של הכנרת נשאבים באתר ספיר, הנמצא סמוך לכנרת. 

מאגר אשכול בנוי משתי בריכות: 

• הבריכה הקטנה מיועדת להפוך את המים לצלולים על ידי הפתתה. הפתתה נעשית באמצעות הוספת חומרים, שיגרמו להתלכדות חלקיקי הלכלוך לפתיתים. את הפתיתים קל לסנן.  
• הבריכה הגדולה היא מאגר מים, שבו נשמרים המים עד להמשך דרכם במוביל הארצי. על מנת לשמור על המים והבריכה נקיים הוכנסו למאגר שבעה מיני דגים, כשלכל אחד יש תפקיד בשמירת המאזן האקולוגי. יש דגים הממונים על אכילת אצות ופלנקטון, אחרים – להפתר מיתושים. דגים אחרים שאוכלים דגים, ביצים ודגים מתים. 

בתום תהליך הסינון מגיעים מי הכנרת לרמת צלילות העומדת בתקנים המחמירים ביותר. סטנדרטים אלו מציבים את ישראל בשורה הראשונה של מדינות העולם המערבי מבחינת הטיפול במי השתייה.

ביקור באתר אשכול

מרכז המבקרים  באתר אשכול מספר את סיפור המים של ישראל. הביקור מתחיל במיצג חוויתי, עשיר בפירוטכניקה, או שבעצם עלי לומר – הידרוטכניקה. אורות,מסכי וידאו וסילוני מים. לאחר הפתיחה המרשימה אנחנו עוברים בתחנות נוספות. התחנה הראשונה מדברת על מקורות המים בישראל, התחנה השניה מסבירה על פעולתו של אתר אשכול, התחנה השלישית צופה אל מאגר אשכול, ובו המדריך משלים פרטים על ניהול משק המים על ידי מקורות, ולסיכום סרט .  הביקור כולו מתרחש במרכז המבקרים, ולא יוצאים ממנו. לנו היה חסר לראות קצת צינורות, מתקני סינון ואולי סיור בשטח – כי הנוף יפהפה. 

• מרכס המבקרים פתוח למבקרים בימי חול. שווה לנצל ימים מיוחדים כמו שבוע המורשת, או יום העצמאות. לתיאום ביקור באתר מקורות
• למי מתאים ? מכיוון שבביקור יש מידע מילולי רב, הביקור מתאים החל מגיל 9 . מכיוון שאין משחקים או הפעלות מתאים בהחלט למתבגרים ומבוגרים. 
• כמה זמן ? שעה 
• השורה התחתונה: לא שווה להגיע במיוחד אבל אם עוברים בסביבה – כדאי. 
  

מפעלי התפלה

 מקור המים הגדול ביותר הזמין לנו הוא הים, רק שהוא מלוח. במהלך 20 השנים האחרונות, בזכות טכנולוגית ההתפלה, הפך הים לספק המרכזי של המים שאנחנו שותים.  כיום 85% ממי השתיה בישראל מקורם בים.

אתחיל בקוריוז קטן. מפעל ההתפלה הראשון הוקם בשנות ה60 של המאה הקודמת באילת. הוא התבסס על הרעיון של זרחין , מהנדס ישראלי יליד אוקראינה, להתפיל מים באמצעות הקפאת מי ים. מתברר שכשמים קופאים, סידור המולקולות לא מותיר מקום למלחים. אם נפשיר את הקרח – נקבל מים מותפלים.  זרחין חשב על הרעיון בהשראת הרצאה של חוקר קוטב סובייטי, שסיפר שהפשיר קרח למי שתיה בעת מסעותיו. השיטה הזו עובדת אבל לא יעילה אנרגטית. נדרשת אנרגיה רבה כדי להקפיא מים. 

מפעלי ההתפלה בארץ עובדים בשיטת האוסמוזה ההפוכה. אוסמוזה היא טבעי שבו תמיסה נעה דרך ממברנה מאיזור שבו ריכוז החומר גבוה לאיזור שבו ריכוז החומר נמוך כדי להגיע לאיזון. בתהליך אוסמוזה הפוכה, התמיסה נעה הפוך – מריכוז גבוה לריכוז נמוך. כדי לאפשר את המעבר ההפוך נדרשים המים להיות בלחץ גבוה.

בישראל קיימים חמישה מתקני התפלה בים התיכון. שניים נוספים עומדים להפתח בשנתיים הקרובות. 

ביקור במפעל ההתפלה בחדרה

במסגרת ההתנדבות שלי בעמותת אקואושן הצטרפתי לסיור במפעל ההתפלה הסמוך לתחנת הכוח בחדרה. זה היה אחד הסיורים המענינים ביותר שהייתי בהם לאחרונה, בעיקר בגלל הפרזנטציה המענינת שערך לנו המנכ"ל דוד מולגי. 

כאמור באוסמוזה הפוכה, מי הים נדחפים דרך קרום חדיר למחצה בלחץ גבוה. הממברנה מאפשרת למולקולות מים לעבור דרכן, אך היא חוסמת מלח ומינרלים אחרים, שהם גדולים מכדי להיכנס דרך הנקבוביות בממברנה. מרגע שטיפת מים נשאבת מהים ועד שהיא יוצאת טובה לשתיה לוקח 90 שדקות. בתהליך יש כמה תחנות.

תחילה יש לסנן את המים מחול, אצות וזיהומים. לשם כך המים עוברים דרך מערכת של מסננים. אחר כך מעלים את לחץ המים ללחץ גבוה על ידי קומפרסורים. הקומפרסור דוחס את האויר במיכל והאויר הדחוס מעלה את הלחץ של המים במיכל. הלחץ הגבוה דוחף את מולקולות המים דרך הממברנות, ואילו המלח והמינרלים האחרים נשארים מאחור. למים מוסיפים מינרלים, שיהפכו אותם טעימים וטובים לשתיה. המלח מעורב עם מים כדי להשפך בחזרה לים.

אחד השקפים המרתקים שהראה לנו דוד היה שקף המתאר את תכנית העבודה של המפעל לשנה הקרובה. ישנו תכנון מדוקדק של כמה מים יותפלו לכל יום ויום בשנה !

אי אפשר לדבר על התפלה מבלי לדבר על איכות הסביבה. כשהמפעל הוקם כבר היתה מודעות לנושא, והמפעל עובד בסטנדרטים מחמירים. על צינורות השאיבה של המים מותקנים רשתות המונעות מבעלי חיים ימיים גדולים להכנס – דגי ים, כרישים וצבי ים. דגים קטנים אמנם נכנסים לצינור אבל בהמשך המים עבורים דרך מסננות הולכות וקטנות והדגים מוחזרים אל הים.

ישראל היא המקום היחדי בעולם שבו יש ריכוז כל כך גדול של מפעלי התפלה על רצועת חוף. ברור שהתמלחת משפיעה על החיים בים באיזור שבו היא נשפכת. אבל ניטור מתמשך והשוואה אל נתונים שנאספו לפני הקמת המפעל, מוודאים שמחוץ לאיזור הזה אין שינויים. איכות המים עומדת בסטנדרטים מחמירים מאוד, ומפוקחת על ידי משרד הבריאות.

מה רואים בסיור ? 

הרבה צינורות, מנועים וראשי פילטרים. במהלך הסיור נכנסנו להציץ לאולמות של הפילטרים: מסדרונות,  שלאורכם  סדורים הפילטרים.  טיילנו לאורך התעלה הגדולה שבה מסוננים המים בעזרת פחם וחול. 

מחדר הישיבות יכולנו להציץ אל התעלות המחזירות את התמלחת לים. כמו כן ראינו פעילות ענפה של קייקים וסאפ  – כולם באו להציץ על הכרישות של חדרה. בתום הביקור אנחנו זוכים לבונוס קטן. מפלטפורמת התצפית בתוך המפעל אפשר להשקיף אל המים ולראות את הכרישות, נהנות בזרם. דקות ארוכות אנחנו עומדים וציפים בצלליות הכרישות המתקרבות ובסנפיריהם המציצים מהמים. 

לצערי אין מרכז מבקרים כיום באף אחד ממכולי ההתפלה, והסיורים האלה אינם פתוחים לקהל הרחב. אני מקווה שיפתח בעתיד.

מפעל טיהור שפכים

אז זה ממש מתבקש עכשיו לצאת לסיור בעקבות המים בצלע השלישית והרי היא הביוב. לשמחתי התאפשר לי להצטרף לסיור נוסף של אקואושן והפעם בשפד"ן, מכון טיהור השפכים הגדול בישראל .

כל יום מיוצרים תושבי גוש דן  400 אלף מ"ק של ביוב, שהם 40% מכלל השפכים במדינה. כשאנחנו מדברים על שפכים אנחנו כוללים בכך מים מקלחת, מי שירותים, מים מהכיור, המדיח ומכונת הכביסה. שפד"ן מטפל גם במי שפכים, מטוהרים ממזהמים, המגיעים ממפעלי תעשיה באיזור גוש דן. וכמו כן במי גשמים מהרחובות. השפכים האלה זורמים לאורך 130 ק"מ של צינורות תת קרקעים המרשתים את גוש דן. אם תרצו, אפשר לקרוא להם האוטוסטרדה של הביוב.  מי השפכים המגיעים מטוהרים ומשמשים את החקלאות בנגב ומושבים למאגרי המים. 

קורטוב היסטוריה

בשנות ה40 וה50 הביוב של גוש דן פשוט זרם לאורך הירקון אל הים. מאוחר יותר כשהוקם מפעל טיפול בשפכים השתמשו בשיטה של אגני חמצון. אגני חמצון הם מקווי מים שבהם מטהרים השפכים על ידי אצות ומיקראואורגניזמים. האצות מבצעות פוטוסינתיזה בשכבת המים העליונה ומעשירות את המים בחמצן. המיקרואורגניזמים מנצלים את החמצן כדי להתקיים ולפרק את החומר האורגני. השיטה הזו קיימת עוד מימי יוון ורומי העתיקות, וממשיכה לשמש במכוני טיהור שפכים קטנים בישראל. חסרונה בריח הנוראי ובהיותה בית גידול מעולה ליתושים אך סביבה עוינת לבעלי חיים. 

השפד"ן הוקם בסוף שנות השמונים והחל בישום שיטת טיהור שפכים מודרנית. גם היא משתמשת בחיידקים כדי לעכל את החומר האורגני, אבל קורה במיכלים סגורים ואין ריח. מלבד מים נקיים הראויים להשקיית גידולי שדה, מתקבלים שני תוצרי לוואי בתהליף. האחד הוא גאז מתאן הנרתם ליצור החשמל הנדרש לתהליך. השני הוא הבוצה, שאריות של חידקים וחומר אורגני, שאותו מיבשים סוחטים והא יכול לשמש כדשן.

סיור בעיר הביוב

אנחנו יוצאים לסיור כדי לראות במו עיניינו ולהריח במו אפינו. לפני שאני מתנפלת עליכם עם תיאורים וצילומים של צינורות ובריכות, כמה מילים ותמונות מסביבת העבודה. במקום יש הרבה הקפדה על אסטטיקה. במקומות רבים יש דשא וגינון. סביבת העבודה הן בפנים והן בחוץ נקיה ומסודרת. המבנים נאים ואפילו תוכלו לראות ציורי קיר פה ושם.

ועכשיו לבריכות, למיכלים ולצינורות.

את הסיור שלנו אנחנו מתחילים בנקודה הכי מסריחה בשפד"ן. הנקודה שבה שני צינורות ביוב ענקיים מובילים את השפכים למפעל. הריח גורם לי להצטער שלא נולדתי תתרנית. המראה – מפתיע.

מכאן אנחנו נכנסים אל תוך המבנה שבו מבצוע הסינון הראשוני של המים: פלסטיקים, קיסמי שיניים, שברים, חלקי מזון שנשטפו לביוב. פילטרים גדולים מסננים את הכל- ובעיקר מגבונים. בכל יום מסוננים 40 טון של מגבונים המועברים במכולות להטמנה. זה המקום להזכיר: מגבונים לא זורקים לאסלה! (גם לא את אלה שלכאורה מתכלים) כאן גם מסננים את החול מתוך הביוב.

לאחר הסינון הראשוני המים זורמים לבריכות שיקוע, שבהן מסננים חלקיקים קטנים מכדי להתפס רבמת הסינון הראשונית. מכאן המים זורמים אל הריאקטורים, שבהם מתבע תהליך העיכול האנארובי והטיהור על ידי חיידקים. המים יופרדו מכאן ויעשו את דרכם נקיים אל מקורות, שתוביל אותן אל שדות הנגב. גאז המתאן נשאב ומשמש ליצור חשמל. הבוצה – תאסף, תיובש ותסחט.

גם כאן אנחנו זוכים להפתעה מהטבע. במקום יש שפע של ציפורים. בריכות השיקוע וההצללה הן גן עדן לציפורים. המים חמימים, ויש בתוכם שפע של מזון.

ביקור במרכז המבקרים

במרכז המבקרים החוויתי לומדים על אקולוגיה וקיימות דרך התבוננות בשפכים. מה יש בהם? איך הם מגיעים למפעל ? איך מטהרים אותם ? ומה חלקינו והאחריות שלנו בתהליך. במרכז המבקרים עושים שימוש בסרטונים, משחקי מחשב, והמחשות ויזואליות להעברת המסר. העיצוב של המקום נפלא. תודו שתמיד רציתם להכנס דרך מכסה הביוב ולשוטט בתוך המבוך. אז מרכז המבקרים הוא ההזדמנות (הנקיה) שלכם.

• למי מתאים ? לילדים מגיל 5 , מתבגרים ומבוגרים (יש סיורים מותאמים לכל קבוצת גיל)
• כמה זמן ? כשעה וחצי
• במידע על הסיורים כתוב שיוצאים גם אל השטח. מכיוון שלא עשיתי סיור רגיל, לא אדע להגיד מה כולל אבל שווה לברר.
• למידע נוסף על סיורים.
• מרכז המבקרים נמצר במערב ראשל:צ. אם כבר אתם בסביבה למה שלא תראו מה יש לראשל"ץ להציע?
• השורה התחתונה: להגיע בהזדמנות הראשונה!

סיור בעקבות המים בישראל – מידע ורעיונות נוספים

עמותת אקואושן פועלת לשמירה על הסיבה החופית והימית בישראל במספר דרכים: הדרכה והסברה לקהל הרחב בסיורים ותכניות לבתי הספר. ניטור החי והצומח באיזורי החוף על ידי מתנדבים. הקמת מערך למענה לחירום בים, שהוכיח את עצמון באסון הזפת. אם הנושא נוגע ללבכם מוזמנים להצטרף למערך המתנדבים. אקואושן עובדת בשיתןף פעולה עם מרכזי מחקר ימי באוניברסיטאות בארץ, ומספקת פלטפורמת מחקר ימי. זכיתי להצטרף לשיט מטלטל למטרת מחקר בים התיכון.

לבריכות החורף תפקיד חשוב באגירת מי גשמים, סינונם והחלחול שלהם אל האקוויפרים. אז מה בריכת החורף הקרובה למקום מגוריכם ?

מלבד קידוח, והמוביל הארצי מנהלת חברת מקורות מאגרי מים האוספים מי שטפונות. על חזון מאגרי המים בנגב שמעתי לראשונה בביקור בירוחם.

צילום עבודות האומנות הן מתוך התערוכה מי תהום, שהוצגה ב2020 בגלריה לאמנות עכשוית ברמת השרון. עוד עבודות מהתערוכה והסיפור של הרעלת הבארות בעיר על ידי מפעלי תעש אפשר לראות בכתבה.

על הזקן מנהרים משוגע לדבר שיצא לסיור בעקבות המים בישראל והחליט לעשות מהמים חשמל תוכלו לקרוא בגשר הישנה – חווית נהריים.

בעקבות הפוסט אחד מקוראי שלח לי קישור להקלטת קורס אקדמי בנושא משק המים – למי שרוצה להעמיק מצרפת אותו פה.