אנחנו מתעוררים לפני זריחה לבוקר בהיר וקר ביוהנסבורג. הנסיעה היתה מעיפת ואני מוכנה בהחלט לבלות את היום בחדר המלון המקסים שלנו
אבל לאור המלצות חוזרות ונשנות לביקור ב"מונומנט הפורטרקרים" אנחנו מחליטים לצאת. "מונומנט הפורטרקרים" נמצא בפרטוריה, שהיא אחת משלוש הבירות של דרום אפריקה, נמצאת כ45 דקות נסיעה ממלונינו. הכבישים של יום א ריקים, ואנחנו מגיעים במהירות ליעדנו.
המונומנט עומד על גבעה גבוהה, ומשקיף על אדמות "המדינה החופשית" שהוקמה על ידי הפורטרקרים, החלוצים שעזבו את איזור הדרום ועלו צפונה.
קצת היסטוריה :
ההתישבות הלבנה בדרום אפריקה החלה בקייפ טאון. ספינות של חברת הודו המערבית ההולנדית עשו את מסעם במשך ימים ארוכים והקיפו את אפריקה בדרך לקולוניות של הולנד, עקב מחסור בפירות טריים ואספקה, רבים חלו ומתו בדרך. קייפ טאון הוקמה כנקודת חידוש אספקה לספינות אלה. חברת הודו המערבית ההולנדית הביאה מתישבים, חלקה להם אדמה, ואיפשרה להם לגדל גידולים, להכין יין ולסחור עם בני האיזור בבקר – הכל תחת עינה הפקוחה של החברה, ותוך שליטה על חייהם. הם גם "סיפקו" להם נשים , בד"כ נערות מבתי יתומים, שלא יכלו למצוא חתן ללא נדוניה, כדי שיוכלו להקים משפחות. עם השנים והדורות החלו המתישבים לנוע מזרחה ולישב את האיזור המכונה היום קארו ו"דרך הגנים".
דרום אפריקה היא ארץ של מהגרים, בריטים החלו להגיע לאיזור להתיישב באיזור ולחפש את מזלם. עקב מהלכים פוליטיים הפכה בשלב מסויים (מאה 19 ) קייפ טאון לקולוניה בריטית. הבריטים ניסו "לאנגלז" את ההולנדים (שעכשיו כבר ראו את עצמם אפריקאנרים), גם מבחינת השפה וגם מבחינת הדת. הולנדים-האפריקנרים , היו חברי הכנסייה הרפורמית ההולנדית, והיו אדוקים מאוד בדתם. הם ראו את עצמם ממשיכי דרכם של בני ישראל, שבאים לישב ארץ לא נודעת בשליחותו של האל. ה"גזירות" שהטילו עליהם האנגלים : למשל איסור על לימוד הולדנית, וחובת הסמכה לכמורה בכנסיה האנגליקנית, הביאה בתחילת המאה ה19 קבוצות שונות של אפריקנרים לעזוב את מקום מושבם ולנוע צפונה.
הם העמיסו את נשותיהם וטפם על עגלות , שנקשרו לשוורים, לקחו את מיטלטליהם, את העדרים שלהם והחלו לנוע במטרה למצוא מקום לחיות את חייהם לפי אמונתם.
המסעות היו כמובן מפרכים, הם חצו את שרשרת ההרים דרקנסברג ואת המדבר. רבים מתו בקרבות נגד שבטי הזולו ומטבלה, אחרים מתו ממחלות ובראשם המלריה. בסופו של דבר הוקמו שתי מדינות "המדינה החופשית של אורנז'" ו"טראנסואל", שהיו היסוד לדרום אפריקה של היום.
המונומנט המרשים נבנה ב1935 במטרה לקומם את זכרם של אלה שעשו את המסע. על קירות המונומנט תבליטים המתארים את המסע על תלאותיו.
ליבו של המונומנט הוא קבר ריק, לזכר אלה שמתו במסע.
פעם בשנה ב16 בדצמבר מואר הקבר על ידי קרן אור החודרת מהתקרה, ונערכת תפילה רישמית במקום.
המונומנט הזה מזכיר לנו קצת את המונומנטים בוושינגטון, ואת המוזוליאום של אתאתורק באנקרה, וגורם לנו להרהר בצורך של הקמת מבנים מונומנטיליים כאשר מייסדים אומה. (המונומנט של עם ישראל נוסד לפני למעלה מאלפיים שנה – על ידי שלמה בהקמתו את בית המקדש.)
התחנה הבאה שלנו היא "מוזיאון אפריקה" ביוהנסבורג. לדרום אפריקה בכלל, וליוהנסבורג בפרט יצא שם של מדינה מסוכנת, ששומר נפשו ירחק מנהיגה בה ועל אחת כמה וכמה מהליכה בה. השאלות הזהירות שלנו בנושא, שהופנו לבעל המלון ולתושבי דרום אפריקה אחרים שפגשנו בטיולנו, נתקלות בגיחוך עם קורטוב של עלבון. יוהנסבורג היא עיר ככל הערים.
בבוקרו של יום א קר ושטוף שמש העיר בעיקר ריקה, התנועה דלילה, והולכי רגל מעטים : נשים, גברים, צעירים, ילדים מסתובבים. יוהנסבורג של היום היא לא מה שהיתה פעם, ויש לא מעט מקומות בהם ניתן להסתובב בבטחה.
מוזיאון אפריקה פתוח למבקרים, אבל אנחנו כך נראה בעת צהריים המבקרים היחידים. תערוכה מענינת על מרפאים מסורתיים מוצגת כרגע במוזיאון. המרפאים המסורתיים, נשים וגברים, אמונים על בריאות השבט בו הם חיים. לאבחון הם "מנחשים" בהטלות של עצמות בעלי החיים, שמסמלים מצבים בחיים, מחלות, אנשים ועוד. הם משתמשים בעשבים רפואיים, לחשים, קמיעות, ואבקות ממקורות שונים, ומתקשרים עם רוחות שיעזרו להם במלאכתם. התערוכה כוללת את "כלי העבודה" של המרפאים : עצמות בעלי חיים, תלבושות מסורתיות, פסלונים. הרפואה העממית והמסורתית נהוגה אף היום, ויש חוקים מודרניים המגדירים מה מותר ומה אסור במסגרת הרפואה העממית (למשל כישוף "שחור" שמטרתו להרע).
רחבת המוזיאון מעוטרת בפסלים יפים לא פחות של דמויות .
משם אנחנו ממשיכים לשוק המזכרות של רוזבנק. רוזבנק היא אחת השכונות היותר טובות של יוהנסברג ובקומה העליונה של הקניון שלה בכל יום ראשון מתקיים שוק של מזכרות, עבודות יד, ודוכני אוכל. אני לא חובבת גדולה של חנויות, קניות ומזכרות, אבל אני מוצאת את עצמי מטיילת בין הדוכנים ונהנית . יש מבחר דוכנים עם עבודות יד שפגשנו בכל רחבי אפריקה, וגם תמונות, בגדים, עבודות אומנות מקוריות. המחירים בשוק סבירים מאוד, יש מקום למיקוח, וכמו תמיד לקראת הסגירה (שעה 16:00 )המחירים יורדים פלאים.
תודה צ' על ההמלצה.
את הערב האחרון שלנו בדרום אפריקה אנחנו מבלים בחברת דפנה ואילן במסעדה סינית שכונתית משפחתית קטנה. האוכל מצויין, והשיחה קולחת. המלצרית החביבה נפרדת מאיתנו בברכת "להתראות, בפעם הבאה". מי ייתן ותתגשם ברכתה…