קרקוב מקושרת בתודעה שלנו עם ההיסטוריה היהודית:קהילה יהודית משגשגת, בתי כנסת, גטו , גירוש והשמדה. ניתן למלא מספר ימים בביקור הקשור ליהודים. אבל קרקוב מציעה גם מגוון גדול שלמוזיאונים ואתרים שאינן קשורים בהיסטוריה יהודית וכדאי להקצות זמן גם עבורם.
במסגרת היומיים שאנחנו מבלים בקרקוב אנחנו משתדלים לתפוס ככל יכולותינו מסיפורי העיר והאתרים שלה. לשם כך אנחנו מצטרפים לסיורים חינמיים של freewalkingtour. סיור העיר העתיקה של קרקוב הוא הסיור שזכה לרוב ההתענינות בקרב הילדים. המדריך ידע לסבר את האוזן בתמהיל נכון של היסטוריה, אנקדוטות, אגדות וחוש הומור. במשך שלוש שעות טיילנו ברחבי העיר העתיקה, לפניכם כמה מתאבנים.
כיכר העיר העתיקה "רינק גלובני" (Rynek Glowny)
הכיכר המרכזית של העיר העתיקה על סיפוריה, המראות שלה, והאגדות שלה יכולה לספק תעסוקה ליום שלם. הדירה שלנו ממוקמת במרחק הליכה של דקות ספורות מהכיכר ואנחנו חולפים דרכה מספר פעמים ביום.
נראה שהכיכר שוקקת חיים כמעט בכל שעה של היום. כיכר גדולה ורחבת ידיים, מוקפת בנינים אלגנטיים ומעוטרים המשמשים אכסניה למסעדות ובתי קפה. הכיכר מהווה מקום מפגש לתיירים וממנה יוצאים סיורים חינמיים להכרת העיר. להשלמת המראה האירופאי במרכזה טור ארוך של כרכרות לבנות רתומות לסוסים מעוטרים. "רק 100 זלוטי עד לטירה ובחזרה! " מכריזות הנערות . בקרקוב של היום הנוהגות בסוסים הן נשים, לבושות בבגדי רכב ללא רבב, שערן אסוף לפקעת אלגנטית והן מאופרות בקפידה.
בלב הכיכר עומד הסוקיניצה – אולם הבדים . המבנה הוא מהמאה ה15 , ושימש כשוק מקורה של בדים. כיום נמכרים במבנה שלל מזכרות. הקומה העליונה היא משכנו של הגלריה לאומנות פולנית של המאה ה19 . מבנה זה נבנה בתקופת תור הזהב של פולין . פולין דאז כללה את אוקראינה ליטא ולטביה ונקראה אז הקומונוולת של פולין וליטא. באותה תקופה זו היתה המדינה הסובלנית ביותר באירופה ופליטי רדיפות זרמו אליה מכל אירופה חיו בה נוצרים קתולים,יהודים, ומוסלמים. תור הזנב הגיע לסיומו בסוף המאה 16.
מבט מדוקודק אל גג המבנה יחשוף עיטורים בצורה של פרצופים. חלקם מצחיקים, חלקם מכוערים. המדריך מספר לנו כי זו היתה יוזמה של ארכיטקט איטלקי, שחיפש יחוד כלשהו לבניין.
בקצה אחד של הכיכר מתנוססים מגדליה הרבועים של כנסית מריה הקדושה. פעם בשעה נפתח חלון קטן באחד המגדלים וממנו נשמעת מנגינת חצוצרן. קטע קצר, קצת מלנכולי. כשהמנגינה מפסיקה, נשמע כאילו היא לא הגיע ה לסיומה. בתם המנגינה מנפנף החצוצרן בידו לקהל, והקהל מוחא כפיים ומנפנף בחזרה. הטקס הזה חוזר על עצמו ארבע פעמים: בכל צלע של המגדל הרבוע. מה מקורו של מנהג זה? מדוע המנגינה לא מסתיימת ?
המדריך מספר לנו שבימי הביניים, מגדל הכנסיה שימש גם כמגדל תצפית. תפקידו של היושב בראש המגדל היה לצפות לכל עבר ולהתריע אם פרצה שרפה או שאויבים קרבים לעיר. בשנת 1280 הותקפה העיר על ידי המונוגולים. הצופה שישב בראש המגדל זיהה את האויב המתקרב והרים תרועת אזהרה. הוא ניגן אותה שוב ושוב, עד שחץ מקשתו של מונגולי פגע בליבו והרג אותו. המנגינה שאינה גמורה היא לזכרו.
סיפור יפה, נכון ? המדריך נאלץ לאכזב אותנו שהסיפור הזה לא אמיתי, למרות שמצוטט בכל מקום ברשת. הסיבה למנהג לא ידועה. לא ידוע מה מקורה של המנגינה .
כנסיה קטנה עם כיפה עגולה מספקת רמז למתרחש מתחת לכיכר. כשמתקרבים לכנסיה ניתן לראות כי הכניסה המקורית נמצאת כשני מטר מתחת למפלס הכיכר. אבק, חול, הרס ובניה מחדש הגביהו לאורך השנים את מפלס הכיכר. כיום ישנו מוזיאון המאפשר הצצה אל מתחת למפלס הכיכר ואל היסודות שהיו שם.
ארמון הבישופים בקרקוב
ארמון הבישופים בקרקוב הוא משכנם של הפקידות הגבוהה של הכנסיה בפולין, ומקום מושבו המסורתי של הבישופ החל מהמאה ה14. זה היה גם מקום משכנו של יוחנן פאולוס הII בעת ביקוריו בעיר. בזמן ביקוריו נהג לעמוד בחלון מעל שער הכניסה ולשוחח ולברך את קהל מאמיניו. למעשה לארמון יש קשר ארוך ימים ליוחנן פאולוס הII. במשך עשרים שנות כהונתו כקארדינל היה זה מקום מושבו, עד להכתרתו כאפיפיור. יוחנן פאולוס הII נולד בשם קארול וויטילה. הוא חי בין כותלי הארמון כסטודנט בסמינר בזמן הכיבוש הנאצי בפולין, ובזכות עובדה זו ניצל מתפישה על ידי הנאצים, כשריכזו מרחבי העיר אלפי גברים ונערים.
לדעת רבים יוחנן פאולוס הII היה זה שהניע את התהליך שהביא לנפילת הקומוניזם במזרח אירופה. בשל חלקו בשחרור פולין הוא הדמות הפופולרית והנערצת ביותר בכל שכבות העם הפולני, דתיים וחילוניים כאחד. לך ולנסה, מיסד סולידריות, והנשיא הלא קומוניסטי הראשון זקף לזכותו של יוחנן פאולוס את העובדה שהוא העניק לעם הפולני את הכוח לדרוש שינוי. "אל תפחדו" אמר יוחנן פאולוס בביקורו הראשון כאפיפיור בוארשה בעצרת המונים, והביא לתחילתה של מהפכה. תמיכתו האגב היתה לא רק רוחנית, בנק הותיקן תמך כספית בסולידריות. בפולין כשאומרים "אפיפיור " הכוונה היא ליוחנן פאולוס הII. אפיפיור אחד יוזכר בצירוף שמו.
יוחנן פאולוס הII חי כאמור הן תחת שלטון הנאציזם והן תחת שלטון הקומוניזם והיה בלתי מתפשר בדעותיו כנגד פאשיזם וכנגד הקומוניזם. הכנסיה הקאתולית התנגדה כמובן לקומוניזם כיוון שעודד האתאיזם ופסל את הדתות . מרגע הכתרתו שם לו האפיפיור למטרה להפוך את הקו התאורטי למעשים ולמדיניות אקטיבית. כבר הבנאומיו הראשונים ציין את החופש הדתי כזכות אנושית בסיסית ואת חובתה של הכנסיה להגן על זכות זו. הוא הרחיק מתפקידם בכירים בכנסיה שעסקו במגעים על קומוניסטים או בפוליטיקה של המלחמה הקרה. הוא דיבר בגלוי כנגד הקומוניזם. למרות אזהרותיו של ליאוניד ברז'נב מנהיג ברה"מ דאז, שלא להתערב בעיניני פולין, יצא האפיפיור לביקור בפולין בשנה הראשונה לאחר הכתרתו. 3 מיליוני אנשים הגיעו כדי להשתתף בנאום שנשא, למרות מכשולים שונים ומשונים ששמו השלטונות הקומוניסטיים, כגון שיבוש תחבורה ציבורית.
איגוד העובדים "סולידריות" הוקם בפולין ב1980 תחת הנהגתו של לך ולנסה.רבים קושרים את הופעתה של תנועה קאתולית אנטי קומוניסטית זו לביקורו של האפיפיור בפולין. הוא תמך בפומבי בשביתות הפועלים והורה לכנסיה לתמוך בהם. בעוד שתנועות מהפכניות קודמות היו חילוניות, סולידריות התמקדה בסמליה בצלב, מחרוזת התפילה והמדונה.
בתחילה הקומוניסטים התנגדו לסולידריות, וכלאו רבים ממנהיגי התנועה בין השנים 1981 – 1983 , אך לאורך שנות השמונים התנועה צברה עוד כוח וכך גם יותר לגיטימיות. 1989 נערכו שיחות סביב שולחן אחד בין הקומוניסטים, הכנסיה הקאתולית ונציגי סולידריות והוחלט על בחירות. 1990 לך ולנסה נבחר לנשיאות והחל ברפורמות גדולות. 1992 החיילים הסוביטיים החלו לסגת מפולין. תם עידן הקומוניזם.
בסוף שנת 1989 נפגש האפיפיור עם מיכאיל גורבאצ'וב. זו היתה הפעם הראשונה בה נפגש האפיפיור עם מנהיג קומוניסטי. שניהם הסכימו לכונן יחסים דיפלומטיים בין הותיקן לבין ברה"מ. גורבאצ'וב התחייב לאפשר יותר חופש דת בברה"מ. רבים ראו בפגישה זו את הקץ הסימלי לעוינות הפילוסופית בין ברה"מ לבין הותיקן.
למרות היותו מנהיג דתי, להנהגתו היו תוצאות פוליטיות מרחיקות לכת. הוא הקפיד לפנות לנער ולצעירים וליצור איתם קשר בלתי אמצעי. הוא יסד את רעיון "יום הנער הבינלאומי " הכולל עצרות רבות. בקרקוב כבר סופרים לאחור לקראת היום הזה.
הויטראז'ים של סטניסלב ויספיאנסקי
סמוך לארמון הארכיבישופים עומדת הכנסיה הפרנציסקנית. המבנה החיצוני שלה נראה שיגרתי למדי, אבל הנכנס בשעריה יופתע . גולת הכותרת של עיצוב הכנסיה הוא הויטראז' הענק "אלוהים האב", שתוכנן בידי סטניסלב ויספיאנסקי . הויטראז' מציג בהשארת ספר בראשית את בריאת האור והפרדת המים והשמים. הויראז' הוא משנת 1905 , אך נראה מודרני מאוד, בסגנון הסצנות האפוקליפטיות בסרטים מודרנים.
סטניסלאב ויספיאנסקי פעל בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים והיה איש אשכולות בתחום האומנות. מחזאי, צייר ומשורר, מאייר ומתרגם פולני, היה גם מעצב פנים ושל רהיטים. בתקופה זו קרקוב היתה חלק מהקיסרות האוסטרו הונגרית וויספיאנסקי הושפע מאוד מרעיונות לאומניים של תנועת "פולין הצעירה ". הוא כתב מספר דרמות ומחזור בעלות סימבוליות לאומית, כשהמפורסם שבהם הוא המחזה "החתונה " בה הציג תמונה בקורתית סרקסטית של החברה הפולנית במאה ה-19. המחזה הוצג על במת תיאטרון אע"פ שהצנזורה אסרה על מכירת הטקסט שלו. המחזה מיצב אותו כמחזאי לאומי.
במשך כ40 שנות חייו יצר צד מחזות ושירה, רישומים של נופי קרקוב, איורי ספרים, ציורי שמן ופסטל, דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים, ויטראז'ים, אמנות גרפית, עיצובי רהיטים ועיצובי פנים , הוא עצב את גבעת ואוול, עליה נמצאת הטירה.
ויספיאנסקי יצר גם ויטארז'ים עם תמונותיהם של סטניסלב הקדוש, המלכיםקז'ימייז' הגדול והנריק החסוד שנועדו לקתדרלת ואוול , אבל נחשבו מודרניים מדי. הם יוצרו בפועל רק מאוחר, והוצגו החל מהשנים 2007 במרכז התרבות הסמוך. הערך על שמו בויקיפדיה מציג שורה ארוכה של תמונות ועבודות, מבנים שעיצב ברחבי קרקוב.
טירת ואוול
ביקור באתריה של העיר העתיקה של קרקוב לא יהיה שלם ללא ביקור בטירת ואוול, הבנויה על עיקולו של נהר הויסלה . אנחנו מגיעים לשם ב"שעה הכחולה" השעה שבה השמש כבר שקעה אבל עדיין החושך לא מוחלט, והשמיים מצטיינים בצבעם הכחול העמוק.
הטירה בנויה על גבעה,וגרם מדרגות רחב מוביל אליה. לאט לאט נחשפים לפננו גגות העיר קרקוב.
הטירה נבנתה לפני כ150 שנה והיתה משכנם של שושלת אצילים.בימי מלחמת העולם השניה היא שמשה מגורים למושל ה"גנרל גוברמן", השלטון הנאצי בעיר. הגרמנים ראו בקרקוב עיר גרמנית באופיה מכיוון שבעבר השתיכה לקייסרות האוסטרו הונגרית, ולכן לא החריבו אותה.
כמבנה משמש כמוזיאון היסטורי. המבנה הבולט באקלקטיותו הוא מבנה הכנסיה. נראה שבכל דור הוסיפו הבעלים כיפה נוספת בסגנון החביב עליהם. הכנסיה פעילה כיום, וקבורים בה אישים מגדולי קרקוב.
כדאי לבוא לקראת שקיעה, ולו רק כדי להנות מהפנורמה על העיר ועל הגדה השניה של הנהר.
הביקור שלנו בסופ"ש של פסחא מונע מאיתנו לבקר במוזיאונים. אנחנו נשארים עם הרבה טעם של עוד. לקרקוב ללא ספק עוד נשוב.
ינינה, כתבת פוסט מאד מעניין על עיר ששמה כמעט ולא נמצא על מפת התיירות, למעט כל מה שקשור בהיסטוריה יהודית, והנה גילית לנו צדדים נוספים ויפים.
תודה מיכל. קרקוב מסתירה בודאי עוד פנינים וסיפורים שלא גילינו. כדאי לבקר.