המסוק הראשון שלי: מבט מלמעלה על קמצ'טקה

החלק היחיד בתוכנית הטיול לקמצ’טקה שממש לא הלהיב אותי היה העובדה, שלמקומות מסוימים נטוס במסוק. למה צריך מסוק ? למה אי אפשר לשוט בסירה, לנסוע בג’יפ או ללכת ברגל כאחד האדם? חשבתי לעצמי. השילוש של מסוק, יצור ותחזוקה רוסית, וחבל ארץ נידח ברוסיה הפכה את החוויה במחשבתי למדאיגה יותר ויותר ככל שמועד הטיול התקרב.” אין שום דרך אחרת להגיע למקומות מסוימים בקמצ’טקה”, חזר ואמר גנאדי המדריך, "אלה הם מסוקים מתוצרת סיקורסקי, אבל הדגמים חדשים, התחזוקה טובה, וטיסות רבות עם מטיילים ונוסעים מקומיים יוצאות בכל יום”.

המראה המרופט של פטרופבלובסק על קירות בתיה המתקלפים, מכוניות יד שניה שחלקן מותאמות לנהיגה בצד ימין וחלקן לצד שמאל, רחובות העפר בפתח המלון שלנו רק מגבירים את חששותי. "נו טוב”, לוחשת הפולניה שבתוכי רגע לפני שאני עולה לאוטובוס שמוביל אותנו למנחת המסוקים "לפחות הילדים לא ישארו בלי אבא".

מנחת המסוקים, נמצא סמוך לעיירה יליזובו ובדרך אליו אנחנו עוברים על פני שדות ירוקים,פריחה ורודה וצהובה בצידי הדרך, פרות רועות באחו, וברקע מבצבצים להם הרי הגעש. בכל פעם שמבטי נח על חרוט כזה, המושלג בקצהו, הלב מחסיר פעימה. כמה יפה המראה הזה! המראות הנהדרים משכיחים מלבי לרגע את חששותי.

את כביש הגישה למנחת לא ניתן לפספס, מסוק בגודל טבעי מוצב על פלטפורמה, ולמראיהו אני שוב חוזרת לדאוג. הכביש מוביל אותנו לתוך חורשה, ובמהרה הופך לדרך עפר מבוצבצת ועם שלוליות. אנחנו מתבקשים לרדת מהאוטובוס, להשאיר את מזוודותינו ועם תיקי היד להכנס לאולם הנוסעים, בו נמתין לטיסה שלנו. אולם הנוסעים נקי ומסודר, ובו ממתינות קבוצות רבות ואף משפחות מקומיות עם ילדיהם. מדי פעם מכריז הכרוז על טיסה שיוצאת. בעודנו ממתינים אנחנו מוזמנים להנות משתיה חמה וסנדביץ : לחם רוסי חום, שכבה עבה של חמאה, ונתח עבה למדי של סלמון מעושן. לא רע בשביל ה"סעודה האחרונה".

כשאנחנו נקראים לעלות לטיסה שלנו, הדיילת בודקת את שמי ברשימה, מסמנת V , מעניקה לי זוג אוזניות, ומובילה את קבוצתנו אל המסוק המיועד. המנחת עצמו בגודל מגרש חניה, ובו מסודרים בשתי שורות מסוקים. אנחנו מובלים ברגל (!) אל המסוק שלנו, ומתבקשים לעלות. רגע לפני , אני עוד מספיקה לצלם" סלפי מסוקים”. הצ’ימידנים שלנו כבר סדורים בקצה המסוק, ואנחנו מתישבים על הספסלים לאורך גוף המסוק. חלונות הזכוכית מלוכלכים מעט, מלוכלים מכדי שאוכל לצלם. ממילא הטלטלות ימנעו כל צילום נוף אני אומרת לעצמי, ומאפסנת את המצלמה. שאר חברי הקבוצה נראים מאושרים ונלהבים, צילומים הדדים וחיוכים. אני עוקבת אחרי מ’, בוגר חיל אויר ובעל הכרות מעמיקה עם מכונות מעופפות. הוא יושב לו רגוע ונינוח. הנינוחות שלו מרגיעה אותי מעט. אני חוזרת לנשום.

הדלת נסגרת, המסוק נוסע לאטו אל נקודת ההמראה , ופשוט ממריא. תוך שניות ספורות אנחנו מעל המנחת, משאירים את המסוקים האחרים קטנים כצעצועים מתחתינו, והנה גם כל איזור פטרופבלובסק ומפרץ אבאצ’ה פרוש לרגלינו. המראה נפלא.

גנאדי המדריך מסמן לנו לפתוח חלונות, כדי שנוכל להטיב לצלם, ורק מזהיר לאחוז היטב במצלמה כדי שלא תשאב החוצה. גם הטלטלות בכלל לא נוראיות, למעשה הטיסה מרגישה נינוחה יותר מאשר במטוס. אני מוציאה את מצלמתי, מעבירה למהירות צמצם גבוהה, מאבטחת את הרצועה סביב צווארי, ומתחילה לצלם את קמצ’טקה מלמעלה. והמראות, עוצרי נשימה. הפחד והחשש הופכים בן רגע להנאה והתמוגגות. אני מרגישה כמו בסרט של נשיונל ג’יאוגרפיק. כל העולם פרוש לרגלי.

במהרה אנחנו טסים בין נופים הרריים. הגוונים השולטים הם לובן השלוגיות, חום, וירוק הטחב. תמיד ממליצים לצלם את האובייקטים מגובה העיניים, כך שהפרופרציות יהיו טובות ונכונות. איזה כיף זה לצלם פסגות מגובה העיניים!

 

ככל שטסים דרומה הנוף משתנה, והופך להיות הררי פחות, וירוק יותר. מרחבים ירוקים נפרשים לנגד עינינו.

במהרה מתחילים לצוץ גם עצים ושיחים

לעיתים חולפים מעל נחל מתפתל או מפל.

השמיים מעוננים בעננות גבוהה, אבל זה רק מוסיף  יופי. האויר צח, נקי וצלול ומאפשר ראות למרחוק. איך מצלמים את כל היופי הזה? החוויה היתה באמת יכולה להיות מושלמת אלמלא  הדלת הפתוחה לתא הטייס, והמכונאי המוטס שעסוק בהתבוננות מרוכזת בשעונים. הפולניה המודאגת לא מפסיקה להציק. כדי להשקיט אותה אני זוקרת מבט לכיוונו של מ' מחיל האויר. הוא רגוע ונינוח, מחבק את אישתו שמנמנמת קלות.

אני מקפידה להמשיך ולהתבונן מהחלון. מדי פעם מחליפה צד כדי להטיב ולראות. שלוב המרקמים שמתפרש מתחת לעיני , יוצר תמונות אבסטרקט מרהיבות. כמה יפה העולם שלנו מלמעלה.

הטיסה ליעד שלנו, אגם קוריל אמורה להמשך כשעה, אבל אנחנו עוצרים בדרך לשתי תחנות ביניים. העצירה הראשונה היא בחודוטקה. אתר של מעינות חמים, לרגלי הר געש בשם דומה. המסוק כך נראה מצא לו איזה פיסת אחו נעימה לנחות עליה, דומם את מנועו, עצר את מדחפו ושחרר אותנו אל הטבע.

רגע לפני שאנחנו מזנקים מבעד לפתח אנחנו מוזהרים מפני היתושים. לא לשכוח להתמרח. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בגן עדן קטן. גברי הקבוצה מזדרזים לפשוט את בגדיהם, נשארים בתחתוניהם ונכנסים למים. ט’ הנציגה ההרפתקנית של הצד הנשי נכנסת בבבגד ים באלגנטיות בעקבותיהם. אני מהססת: להכנס או לא להכנס?

מים חמימים בחיק הטבע הם דבר נפלא ביום סגריר, אבל השמש קופחת והיתושים מזמזמים. חומר דוחה היתושים שנרכש בקמצ’טקה ורוסס על בגדי עושה את עבודתו נאמנה, אבל אינני ששה למרוח אותו על כל גופי.. אני מעדיפה להשאר יבשה על תקן הצלמת הקבוצתית. הנופים מסביבי בהחלט ראויים לתשומת לב.

ראה שגם הטייס שלנו, בחור צעיר בעל שיער ועור בגוון הדבש, חובב מים. הוא יוצא בעקבותינו מהמסוק, חוצה את האחו למקום החביב עליו, פושט בזריזות את סרבל הטיסה, נשאר בתחתוניו וממהר למים. “נו, בידי הפוחז הזה את מפקידה את חייך ?” מתעוררת הפולניה שבי.

הר הגעש חודוטקה, נוצר לפני כעשרת אלפים שנה מהר געש קדום יותר בשם פרימיש. צורת הר געש חרוטית נקראת בפי הגיאולוגים סטרטו–וולקן, ומתאפיינת בעורק לבה ישיר מקרום כדור הארץ עד ללוע בראש ההר. ההר נוצר כאשר שכבות של לבה, פומיס ועפר נערמות זו מעל זו. לפחות 10 לועות, חרוטי לבה קטנים וכיפות לבה ממוקמים על מורדותיו של הר הגעש הקדום. המעיינות שהם אנחנו משכשכים נמצאים במכתש שנוצר עקב התפוצצות געשית לפני כ2000 שנה, בפעם האחרונה שהר הגעש התפרץ.

אדי המים המהבילים עולים ועוטפים את האנשים. הטמפרטורה כאן חמה אבל אנושית. בצידו האחר של האגם הקטן , בנה מישהו בקתות ומפתח כאן אתר נופש. רק דבר אחד הוא לא לקח בחשבון, בנקודה ההיא טמפרטורת המים מגיעה ל50 מעלות ויותר. בלתי אפשרי שם להכנס במים. הגישה המסודרת נותרת מיותמת, הנופשים נאלצים לעשות את דרכם דרך סבך הקוצים למקום בו אנחנו כרגע מתרחצים. תודו שעדיף לקפוץ לרגע מהמסוק …

התחנה הבאה שלנו בטיסה היא קסודץ’. עוד סטרטו –וולקן אלא שהוא מתאפיין בשתי קלדרות המלאות מים ויוצרות שני אגמים:”בולשוי" ו-”קרטמוי". ההתפרצות האחרונה שלו היתה בשנת 1907 והיתה אחת הגדולות שידעה קמצ’טקה.

הפעם הטייס שלנו מנחית את מסוקו פשוט בקצה צלע ההר. מרוב פחד, הפולניה שבי אפילו לא מדברת.

אנחנו יוצאים לטיול על "הסכין" המפרידה בין שתי הקלדרות.

העננות המתפרשת מעלינו מדאיגה מעט את הצוות, ואנחנו מקצרים את הטיול. האיזור צחיח למדי, אבל לא רחוק ישנם מעיינות חמים והוא פופולרי למדי בקרב תיירים לטרקים.

 תוך זמן קצר מקור מים גדול נפרש לרגלינו. זהו אגם קוריל יעדינו הסופי להיום. עננות קלה נפרשת מעלינו, אבל יופיו של המקום ניכר. איזה מקום חלום.

אגם קוריל נמצא בקצה הדרומי של חצי האי קמצ’טקה ומהווה חלק משמורת טבע, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של יונסקו. גם מקום זה הוא תוצאה של פעילות געשית : זהו אגם בלוע של קלדרת הר געש.

גולת הכותרת של האיזור מלבד נופיו, הם הדובים והסלמונים. אנחנו נבלה כאן שלושה ימים מופלאים. אבל תחילה יש לנחות. המסוק שלנו עושה סיבוב קצר ומתביית על ריבוע ירוק בשדה חרציות, הסמוך לבקתת עץ, זהו "מנחת הבית". הגענו בשלום, ללא שום תקלות, עם הרבה מראות נפלאים בדרך.

בקתה ליד האגם ומסוק לטיול– המושג "החיים הטובים" כרגע הוגדר מחדש.

---

טסנו  עם חברת המסוקים "ויטיאז", שיש לה צי מסוקים במגוון גדלים והיא מציעה מגוון טיולים לאתרים פופולריים בקמצ'טקה : מעיינות חמים, הרי געש, אגם קוריל ועמק הגייזרים. בימות החורף מציעה החברה "הלי-סקי", כלומר המסוק יטיס אתכם עם ציוד הסקי שלכם , יוריד אתכם בראש איזה הר, ומשם תעשו את דרככם על שלג בתולי לנקודת האיסוף.

הבעיה העיקרית בהסתמכות על מסוק לטיול היא מזג האויר. ביום החזרה נאלצנו לחכות כארבע שעות עד להתבהרות מספקת למסוקים להמריא, ואילו על הטיול לעמק הגייזרים נאלצנו לוותר מפאת מזג האויר. בתכנון טיול עצמאי כדאי להשאיר מעט גמישות לתמרון בימים אלה.

עלות טיול של מספר שעות במסוק, למשל לעמק הגייזרים היא כ650 יורו, נכון לשער הרובל של אוגוסט 2016. אכן יקר, אבל כפי שהפולניה שבתוכי אומרת : "את הכסף לא ניקח איתנו לקבר"