בלארוס הגיק ואני – גיחה קצרצרה לאיזור תעלת אוגוסטוב

"כאן מסתיים האיחוד האירופי " מכריזה אנה, המלווה שלנו בפולין, ופותחת את שער העץ. היא מוסרת לידי את כידון האופניים ומסמנת לי לדרוך בשלולית חומר החיטוי הלבן. אחרי עובר הגיק. גם הוא אוחז בכידון אופניים. "תהנו ואל תשכחו לחזור בזמן!" היא מחייכת ומנופפת בידה לשלום. "הגבול נסגר בשבע " היא מתריעה, "אם תאחרו, לא תוכלו לעבור". אנחנו נמצאים במעבר גבול קטן בין מזרח פולין לבין בלארוס. כאן ניתן לחצות את הגבול ברגל, באופנים או בשיט על המים כחלק מפרוייקט תיירותי משותף של שתי המדינות סביב לתעלת אוגוסטוב. את הבוקר בילינו בשיט בקייק בצד הפולני של התעלה, ונראה אך טבעי להמשיך את היום על אופניים בצד הבלארוסי. כך אנחנו מוצאים את עצמינו עוברים את הגבול בשביל טיול יום בבלארוס.

אני מודה שהלב שלי מחסיר פעימה. לרגע אחד אני חושבת לחזור על עקבותי אל חיקו המוכר חסר הגבולות של האיחוד האירופי. " מה עושים עכשיו?" אני חושבת, "היכן הוא איש הקשר שאמור לחכות לנו?"
לא עובר רגע והגיק ואני מוקפים במהומה קטנה: שוטרי גבול, צלמי טלוויזיה, נשים וגברים בחליפות . "וולקם טו בלארוס!" נישמעות הברכות "דוברו פוז'לובט בבלארוס" .תחילה לוחצת את ידי טטיאנה, אחר כך סרגיי, ולבסוף מתווי – כולם נציגים של משרד התיירות של בלארוס . אליהם מצטרפת ינה, המתורגמנית שלנו, שבימים רגילים עובדת כמורה לאנגלית בכפר הסמוך. כל הטקס כולו מתועד במצלמות העיתונאים. "תחילה נסיים עם הבירוקרטיה ואחר כך נסע לטייל "מכריז סרגיי ומחווה בידו לכיוון המיניבוס שממתין "את האופניים אתם לא תצטרכו, תוכלו להשאיר אותם כאן " שוב אני נלחצת, לרגע מרגישה כמו בסרט ריגול. האם האופניים היו רק סיפור כיסוי? לא בכל יום מזדמנים לדיקטטורה האחרונה באירופה, כפי שמכונה בלארוס באתרי המידע באינטרנט.
סרגיי מוביל אותנו אל המבנה הקטן שבו נבדקים הדרכונים. מצלמות טלוויזיה אינן משות מאיתנו . "זה קשה" ממלמל הגיק " שככה מסתכלים עליך כל הזמן " הגיק , תלמיד במגמת קולנוע, רגיל להיות מצדה השני של המצלמה.
המצלמות מתעדות איך אנחנו מגישים את הדרכונים שלנו באשנב. בדיקת הדרכונים לוקחת זמן. שוטר הגבול בפני פוקר, מדפדף באיטיות בניירות ובודק ברשומות. " זה יקח כמה דקות " מרגיע אותי סרגיי "בנתיים אולי תרצו לראות את הברושורים שלנו על האיזור?" ומפנה אותי אל שולחן קטן ובו מפות וחוברות מידע צבעוניות. המצלמה מתמקדת על ידי שמעלעלות בהן.

כשמהדהדים באולם קולות הטבעת החותמת בדרכון, אני חושבת לרגע על סבא מיכאל וסבתא אולגה. כשעזבו את הכפר הקטן בו חיו בבלארוס בדרכם אל מוסקבה הגדולה, בוודאי לא דמיינו לעצמם, שנכדתם ונינם יחזרו לקבלת פנים של סלבריטיס. משהסתיימו ההליכים הרישמיים, אני מבינה, שזה הזמן לצאת מסרט הריגול ולחזור לתפקיד הבלוגרית. " אז אפשר לצלם כאן ?" אני שואלת ומחווה אל הנוף ואל שלט צבעוני במיוחד. אני מקבלת אישור לצלם, מפקידה את הנייד שלי בידיה של ינה, מביימת את הגיק בפוזה תיירותית, ומצולמת בתמונה הראשנה שלי בבלארוס. 

גבולות הן עניין חמקמק. למראית עין שתי גדות התעלה נראות אותו דבר : טבע ירוק משגע, יער קטן , מים זורמים. פעם כל האיזור הזה היה שייך לממלכה אחת: תחילה איחוד ליטא-פולין ואחר כך האימפריה הרוסית. אבל בימינו קו הגבול מבדיל בין שתי מדינות, שתי שפות ושתי תפיסת עולם: הקפיטליסטית והסוציאליסטית. השעון – הוא רק סממן. ישנו הבדל של שעה אחת בין פולין לבין בלארוס. במבט לאחור אני מבינה שמעבר הגבול הזה מכניס אותי לדיסוננס. בתור אזרחית אומת הסטרט-אפ הקפיטליסטית הביקור במדינה סוציאליסטית מעורר אצלי תחושת "כבדהו וחשדהו", אבל השפה הרוסית, המחוות, הבעות הפנים, שפת הגוף וניואנסים הקטנים מזכירים לי כל כך את הורי ובני משפחתי המורחבת. תחושת הביתיות והחמימות הזו תלווה אותי בהמשך גם באתרים שנבקר בהם.

קבוצה גדולה וצוהלת נדחפת כולה למיניואן : שלושת אנשי משרד התיירות, הגיק ואני, שניים- שלושה עיתונאים והמתורגמנית שלנו ינה. במושב הריק האחרון שנותר מתיישב חייל בבגדים מנומרים ובארשת פנים רצינית. אני חושבת לעצמי : "הוא שומר עלינו או על בלארוס מפנינו?"
"פייחלי! " כך בשיירה של 3 מכוניות, הכוללות גם רכב ליווי צבאי, אנחנו מתחילים טיול יום בבלארוס.
ברכב מנהלת שיחה בבליל שפות. נציגי לשכת התיירות דנים ביניהם מה יהיה סדר האתרים היעיל ביותר ברוסית, העתונאים מפנים אלינו שאלות באנגלית, ואני לוחשת לבני בעברית : "תקשיב היטב ותסתכל טוב – על מה שמראים לנו, אך שים לב על מה שלא"
תוך זמן קצר אנחנו עוברים לגבול אמיתי: כזה עם שער, חיילים בש.ג ומסלול טשטוש. כשאנחנו נוסעים ליד גדר המערכת בישראל, זה נראה לנו טבעי וברור, אבל כאן באירופה זה תופס אותנו בהפתעה.

היסטוריה צבאית בבלארוס – קו מולוטוב

ואם כבר בקוים וגבולות עסקינן זה בדיוק הזמן לספר על אחת התחנות המעניינות והמפתיעות בביקור שלנו : קו מולוטוב.
זהו קו ביצורים שנבנה על ידי ברה"מ בשנים 1940 -1941 לאורך גבולה המערבי החדש לאחר פלישתה לפולין ולבלטיות, בהתאם להסכם ריבנטרוב – מולוטוב. קו מולוטוב נמשך לאורך כ900 מאות קילומטר, מהים הבלטי בצפון ועד להרי הקרפטים בדרום, וכלל 13 איזורי הגנה מבוצרים. בכל אחד מהאיזורים נבנו שורה של בונקרים שהכילו מקלעים, תותחי נ"ט וארטילריה, ונבנו כך שאיפשרו חיפוי הדדי. לכל קבוצת בונקרים הוקצתה יחידה צבאית קבועה שהורכבה לעיתים קרובות מחיילים תושבי האיזור.
כאשר החלו הגרמנים את פלישתם לברה"מ רק חלק קטן מהבונקרים היו בנויים. למעשה ברה"מ נותרה כמעט חסרת הגנה. לבנית קו מולוטוב השתמשו הסובייטים בחומרים, שפרקו מקו ההגנה המזרחי הקודם. כשפלשו הגרמנים, מרבית ביצורי הקו לא היוו מכשול בפני התקדמות הנאצים. ככל הנראה היה זה חלק מהאסטרטגיה הגרמנית בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב להזיז את הכוחות הסובייטים מהקו המבוצר כדי לתקוף את ברית המועצות קודם שיוקם קו ביצורים חדש.האיזור שבו אנחנו נמצאים הוא איזור הורודנה. אורכו 80 ק"מ ובו בעת הפלישה היו רק 9 מרכזי התגוננות ו42 בונקרים מבצעיים.

אנחנו סוטים מהדרך הראשית ונכנסים אל תוך שביל עפר ביער. הדרך מובילה אל סדרת בונקרים. לפני כל בונקר יש שילוט מסודר. על לוח גדול מתואר סיפור הקרב במקום ברוסית ובאנגלית. אנחנו יורדים ליד בונקר אחד כזה, ומתקרבים כדי לראות. שקט. גשם מזרזף. מתעוררת בי תחושה כאילו הזמן עצר מלכת.
לפנינו בונקר הרוס. אלמלא הירוקת והאיזוב שפשטו על הבונקר, אפשר היה לחשוב שממש עכשיו הסתיים פה קרב. הבונקר עם הריסותיו נשאר כמות שהוא.
סרגיי בקיא בסיפורו של כל בונקר ובונקר. הוא אחראי על פרוייקט השילוט של האיזור: סימון שבילי ההליכה והאופניים, המפות , וגם האתרים ההיסטוריים.

תעלת אוגוסטוב – מבט מהצד של בלארוס

כבודו של קו מולוטוב במקומו מונח, ובבלארוס נותנים כבוד רב לנצחון ברה"מ על הגרמנים, אבל הסיבה האמיתית לבואנו הוא פרוייקט תעלת אוגוסטוב, המשותף לפולין ולבלרוס, ונערך בחסות האו"ם.
תעלת אוגוסטוב נבנתה במאה ה19 במטרה לחבר בין נהר הנימן לנהר הויסטולה ובכך לאפשר מעבר לים הבלטי, ולעקוף את המיסים הגבוהים שהטילה פרוסיה על מעבר בשטחה. שבנית התעלה לא הושלמה, כיוון שפרוסיה הורידה את המיסים ובאיזור פרץ מרד כנגד האימפריה הרוסית . התעלה נחשבת לפלא הנדסי של התקופה.

בעוד שבשעות הבוקר זרמנו עם מימי התעלה, וחוינו את חווית השיט בתוכה, כאן אנחנו נהנים מהמראות הפסטורליים הסובבים אותה. אנחנו מציצים אל תאי השיט, נהנים מיופיו של גשר עץ מורם, ועוברים ליד ביתו של האדם החשוב ביותר למהלך התקין של השיט בתעלה – ביתו של שומר התעלה.
תעלת אוגוסטוב ותאי השיט שלה משמשים כיום לתיירות בלבד. שטים בה קייקים וסירות קטנות. אבל בעבר היא שמשה למעבר סחורות וספינות מסחר קטנות. תפקידו של שומר התא היה חשוב ביותר, ונוכחותו נדרשה בכל שעות היממה. לכן ליד כל תא שיט התגורר השומר .

לאורך התעלה עברה גם דרך לעגלות, ומעל התעלה נבנו גשרים קטנים. על אם הדרך בנו טברנות.  אנחנו מבקרים בטברנה כזו שהפכה למוזיאון, שמטרתו לשמר את החיים של פעם. במחסן הבית עומדות זו לצד זו עגלות עץ לצד מזחלת שלג. פעם, בחורף, זו היתה הדרך היחידה להתנייד. סמוך לכניסת הבית עומדת הבאר. גם כיום, מבטיח לי אחראי המוזיאון, המים טובים לשתיה.

החדרים מעוצבים בסגנון הכפרי התקופתי דאז. המראות מיד מזכירים לי את סיפוריה של אימי על החיים בכפר. השינה לצד התנור הרב-תכליתי שמהווה את מרכז הבית. השטיחים התלויים סביב למיטה, ומהוים בידוד מהקירות הקרים. מפיות הפשתן המעוטרות בשוליים סרוגים. 

בלארוס – יוזמות תיירותיות ועסקים פרטיים

אנחנו ממשיכים במסלול הנסיעה שלנו וסרגיי מספר לנו על יוזמות תיירותיות שהולכות וממוקמות באיזור.  קמפינגים ומקומות להשכרת אופניים וקייקים, מלונות קטנים, ואפילו אחוזות שהופכים למלונות בוטיק מפנקים.  בעודנו עומדים חולפת על פנינו יכטת תיירים קטנה, ובשביל העפר הסמוך דוהרים בזה אחר זה רוכבי אופניים. האתרים האלה הן כולם בבעלות פרטית ושייכים לאזרחי בלארוס.

הזמן מתיר לנו רק ביקור קצר באחוזה. בעת ביקורינו היא נמצאת בהכנות אחרונות לפתיחת בית מלון. בעל המקום ויטאלי, קנה את האחוזה לפני 8 שנים, ומאז הוא משפץ אותה כמעט במו ידיו. בשטח האחוזה כבר נערכים אירועים , והנה עתה הוא עמד לפני פתיחת בית האחוזה לתיירים. למרות התקני הנוחיות המודרניות חשוב לו לזכור את ההיסטוריה של האחוזה, ולכן בכל חדר הוא השאיר מלבן אחד, עם צבע הקירות המקורי. אני נזכרת פתאום במנהג שאימי סיפרה לי עליו : יש להשאיר בכל בית פינה לא גמורה. כי הרי אם הכל מושלם, ומסודר – אין למה לחיות.  

צוות העיתונאים שמטייל איתנו מבקש לערוך איתנו ראיון. הגיק, שבהמהלך השעתיים האחרונות כבר התרגל למעמד הסלבריטי ונהנה ממנו, מסכים בשמחה. הוא נעמד אל מול המקרופון והמצלמות מחייך ונינוח. השאלות נשאלות ברוסית, ינה המרגמת מתרגמת לאנגלית, הוא עונה באנגלית והתשובה מתורגמת לרוסית. כשאני מנסה לכוון את תשובותיו ולהציע לו דבר או שניים לומר, מהסה אותי העיתונאים בשם חופש הביטוי : תכף נראיין גם אותך היא אומרת.  לראיון הטלויזיה לא מצאתי קישור אבל את הכתבה שנכתבה בעקבות הביקור אפשר לקרוא באתר הרישמי של מחוז גרודנו : אורחים מישראל נהנים מיופיה של תעלת אוגוסטוב . הכתבה ברוסית אבל שירותי התרגום של גוגל עושים עבודה לא רעה. 

 השעון  מתקתק והזמן שלנו דוחק, אנחנו מוזמנים לביקור במרתף האחוזה, להפסקת תה ועוגות. לפנינו נערכו ספלים יפים, על מגש תלת קומתי נערכו מיני מתיקה שמעוררים בי זכרונות ילדות, התה נחלט בקומקום, וריח טוב של קפה עולה באויר. אנחנו מתישבים לשולחן ומתנהלת שיחת חולין בליל של אנגלית ורוסית. טטיאנה והעיתונאים נפרדים מאיתנו  כבר מאוחר ולפניהם עוד אתר או שניים לביקור במהלך היום. אנחנו נפרדים מהם בלבביות, עומדים לתמונה משותפת. אנחנו נפרדים גם בחמימות מואסילי, מאחלים לו הצלחה לרגל פתיחת המלון ומבטיחים לשוב לשהות ארוכה יותר. 

אנחנו מתחילים לעשות את דרכינו בחזרה. בתי הכפר השכן עומדים צבעוניים ומסודרים, ערוגות של פרחים פורחים מתחת לחלונות.  דייריהם עובדים בגינות הקטנות, עוסקים באחזקת הבית או נחים על כסאות בחצר. כשאנחנו עוברים על פניהם, הם עוצרים ממלאכתם ומנופפים לנו לשלום.  הכביש מוביל אותנו בין מהכפר אל שדות רחבי ידיים. החיטה שכבר הזהיבה שיבוליה עומדת מוכנה לקציר. השמיים מתקדרים בעננים אפורים ודרמטיים. אני נושמת מבעד לחלון את האויר הנקי והצלול של קיץ בלארוסי.

 התחנה הראשונה שלנו היא הכפר שבו גרה ינה. סרגי מספר לנו שבלארוס היא המדינה היחידה בעולם, שבה עוד ניתן לראות בכיכרות את הפסל של לנין. אנחנו חולפים על פני הכיכר בה מתחת לעיניו הפקוחות של לנין משחקים בגן משחקים צבעוני חבורת ילדים. סבתות במטפחות צבעוניות משגיחות עליהן ומפטפטות. כך בוודאי השגיחה עלי סבתא אולגה. לצערי, אין לנו זמן לעצור. ינה מספרת על מספר יוזמות כלכליות בכפר. "פעם היתה מכולת אחת בכפר. הסחורה היתה דלה ויקרה" ,היא מספרת," כיום בכפר יש ארבע חנויות. הן עומדות כולן זו מול זול בארבע פינות של הצטלבות רחובות בכפר. מאז שנפתחו שלוש הנוספות, המחירים במכולת ירדו, הסחורה השתפרה, ונראה שלמרות התחרות יש מספיק לכולם. "  סרגיי מסב את תשומת ליבי לחלונות הבתים : בבתים שהיו פעם שייכים ליהודים ישנן חלונות צמודים זה לזה : לסמל את לוחות הברית. אנחנו חולפים לרגע על פני בית הקברות היהודי, שמדי פעם נערכים בו מבצעים לשיקום ושימור. יש עוד כל כך הרבה מה לראות בחבל ארץ הזה.

במיניואן הגדול נשארנו רק אנחנו, סרגיי והנהג. " איך אפשר ככה לבוא רק לשעתיים? "מבכה סרגיי את ביקורינו הקצר. סרגיי מצטער שלא נספיק לבקר בעיר שעליה נקרא המחוז: העיר גרודנו (הורודנה). הוא מאוכזב ובצדק, שקפצנו רק לטעימה. הוא מושיט לנו שקית צהובה: אולי תשתו משהו? או תקחו אתכם?.הגיק מוציא מתוך השקית בקבוק מים המתחזה לבקבוק וודקה. סרגיי דוחק בנו לקחת עוד :" קחו , קחו גם לחברים הפולנים שלנו" . הגיק ואני מכניסים לתרמילינו גם פחית בירה מקומית.

דקות ספורות לפני השעה שבע אנחנו מגיעים לשער הגבול. כעת יש לעשות את ההליך הבירוקרטי בכיוון ההפוך. מנהלת המשמרת, ופקיד הגבולי שרק לפני שעות ספורות נראו לי קשוחים וחמורי סבר, מתענינים בלבביות בחוויותינו. עוד חותמת מוטבעת בדרכון. סרגיי מלווה אותנו כמעט עד לשער. "אל תשכחו את האופניים! " הוא מזכיר לנו . אנחנו נפרדים בלחיצת יד ובחיבוק.

מעברו של הגבול מחכים לנו אנה ושומרי הגבול הפולני. הם מנופפים לנו לשלום ועוד לפני שחצינו שואלים  " אז איך היה?"

טיול יום בבלארוס – הפרטים הטכניים

באתר משרד החוץ ישנם הנתונים המעודכנים ביותר לגבי כניסה לבלארוס. נכון להיום אינה נדרשת ויזה לישראלים.

איזור תעלת אוגוסטוב עד לעיר גרודנו נחשב איזור תיירות מיוחד, ומתיר לשהות לתיירים שחצו את הגבול מפולין במשך 5 ימים ללא ויזה. לקריאת נהלי הכניסה לאיזור תעלת אוגוסטוב.

למידע נוסף על העיר גרודנו וסביבת תעלת אוגוסטוב בבלארוס

לאתר המידע של העיר גרודנו.

מעבר הגבול שבו חצינו הוא מעבר גבול להולכי רגל, שיט ורכיבה באופנים, כחלק מפורויקט גרין -ולו של מסלולי אופניים. סימון השבילים באיזור תעלת אוגוסטוב קיים גם בפולין וגם בבלארוס.

הסיור שלנו בבלארוס אורגן על ידי לשכת התיירות של חבל פולדסיה במזרח פולין. אנחנו אסירי תודה על הביקור המרתק בארץ לא נודעת, שהשאירה בנו טעם לעוד. טטיאנה והעיתונאים הגיעו לאיזור ליומיים כדי לערוך כתבת טלויזיה על האפשרויות התיירותיות בו. משפשתה השמוע שזוג בלוגרים מישראל מגיע לאיזור החליטו להכניס קצת "פלפל" לכתבה , לצרף אותנו אליהם וגם לראיין אותנו. במקור – באמת היינו אמורים לעשות טיול אופניים קליל עם מתווי.

לרעיונות נוספים על טיולים שלנו בפולין.