חופשה באיינדהובן – האור שבקצה הארובה

מה דעתכם על חופשה באיינדהובן ? כשחברתי מיכל בן ארי מנור הציעה לי להצטרף לטיול בלוגריות לאיינדהובן – לא חשבתי שזו עיר לחופשה. לא חשבתי שהעיר תתחבב עלי, תפתיע אותי, תסקרן אותי, ותגרום לי לחטט שעות באינטרנט בעיניני תכנון אורבני . איינדהובן ריגשה אותי, כיוון שהיא הצליחה היכן שערים רבות נכשלו . תוך פחות מעשור היא הפכה מעיר תעשיה כושלת לעיר חדשנות משגשגת. איך הפכה איינדהובן למרכז תוסס של עיצוב תוסס וטכנולוגיות חדשניות ? מה יש בה שמושך אנשים יצירתיים מכל רחבי אירופה? מה עושים הרשויות כדי לחלחל את העושר לכל שכבות האוכלוסיה? והאם שווה לבלות חופשה באיינדהובן ?  כל זאת ועוד – בפנים.

רגע של היסטוריה

איינדהובן נזכרת לראשונה בדפי ההיסטוריה במאה ה13, כאשר הדוכס מברבנט מעניק לה זכויות של עיר והיתר לקיים שוק איכרים בתחומה. במאות הבאות העיר צומחת בזכות מיקומה על נתיב סחר בין הולנד לבלגיה. המהפכה התעשיתית של המאה ה19 מביאה להקמת מפעלים ולהתפתחות מואצת של האיזור. איינדהובן מחוברת בתעלות וברכבת לנתיבי סחר מרכזיים והופכת למרכז יצור טבק וטקסטיל. הצמיחה הגדולה של העיר מתחילה בסוף המאה ה19, כאשר משפחת פיליפס פותחת בעיר מפעל ליצור נורות חשמל. החדשנות של החברה, והמוצרים החדשים שיותרו בה הביאו לפתיחת מפעלים נוספים בעיר. פיליפס הגיע לשיא השגשוג בשנות ה60 וה70 של המאה הקודמת.

מפעלים אלה היו הסיבה לכך שהעיר הופפצה בעת מלחמת העולם השניה – תחילה על ידי הנאצים ובהמשך על ידי האנגלים. זו לא היתה הפעם הראשונה שהוחרבה העיר. באמצע המאה ה16 סבלה העיר משריפה שכילתה את מרבית בניניה. כמו כן איינדהובן נכנבשה והחליפה ידיים בין הספרדים להולנדים ולצרפתים בסוף המאה ה16 , ובמאה ה17. גם מחלות ומגפות לא פסחו על העיר. בחפירות שנערכו באיזור הקתדרלה של העיר, נמצאו 11 אלף שלדים – הם כולם מתו בעת המגיפה השחורה ונקברו בקבר אחים.

שנות ה90 של המאה הקודמת היו בסימן סגירת מפעלים. עקב החלטות עסקיות לא מוצלחות הפסידה פיליפס כסף,סגרה מפעלים, והחליטה לעביר את מרכזה לאמסטרדם. גם מפעל המכוניות דאף פשט את הרגל ונסגר. תושבים רבים בעיר נותרו ללא פרנסה. פרנסי העיר ותושביה שוב החלו לבנות את כלכלת עירם מחדש.

פיט היין איק – חומר, יצירתיות, השראה

פיט היין איק היה הראשון שהסב מבנה מפעל נטוש לסטודיו לעיצוב. לפרוייקט סיום לימודיו באקדמיה לעיצוב תעשייתי באיינדהובן,  הוא עיצב ארון משיירי לוחות עץ ועץ ממוחזר. בכסף שהרויח ממכירתו הקים את הסטודיו הראשון שלו. העניין שלו בחומרים ממוחזרים התעורר לאחר ששיפץ לאחותו ארון ישן. הוא חש שהעץ הישן יפה יותר ומעניין יותר מעץ חדש. "רוב המעצבים מנסים לעשות משהו חדש, אבל אני מנסה לשפר ולהביא לאופטימום את הדברים סביבי " אומר פיט בראיון על עבודתו , " אנשים אינם מעונינים לעשות את המובן מאליו, כי הוא מובן מאליו. אבל לעשות משהו מובן מאליו ממש טוב דורש אינטליגנציה". הוא היה הראשון שהסיט את הדגש מעלויות החומרים, אל שעות העבודה ואל היצירתיות המושקעת במוצר.

די בסיבוב קצר במתחם העיצוב שלו כדי להבין שקו המחשבה הזה מיושם בכל פינה. המתחם ממוקם במבנה תעשייתי גדול, ששימש כמפעל של פיליפס. במתחם ישנה סדנת יצור, אולמות תצוגה ומכירה, חדרי ישיבות, גלריה, בית קפה ומוזיאון קטן להשראה שמכונה "חדר הפלאות". בחדר זה מוצגים חפצי אומנות, צילומים פריטי עיצוב שתפקידם לשמש השראה לעובדי המקום והמבקרים בו.  "את ההשראה שלי אני מקבל מהחומרים" הוא מסביר על תהליך עבודתו, "העיצוב מתחיל בראש ובראשונה בחומר. אני תמיד מנסה להיות איתו יעיל, ולהוקיר אותו " 

בעיני כל המפעל כולו הוא השראה. כשאנחנו מסתובבים בקומות השונות אני מתפעלת מהרהיטים, גופי התאורה והכלים הנאים.  אני מתפעלת עוד יותר גם מהקאוס היצירתי השולט בשולחנות העבודה ומהעובדה שאני זוכה להצצה לשם. דרך החלונות המאובקים מעט של אולם היצור ניבט אלינו דמות ענקית שמישהו בנה בקוביות עץ מהצתקרה משתלשלו אותיות עץ ענקיות היוצרות את המילים "אני , היא".  

מסביב למפעל הוקמה שכונה חדשה של בתי לבנים נמוכי קומה. הבתים צבועים לבן, בנוים קוביות- קוביות כאילו יצאו ממחסן החומרים של פיט ואן אייק. עצי הדובדבן הפורחים בכל הרחובות משרים אוירה חגיגית.  בבית הקפה המעוצב שוררת אוירה חמימה בזכות האח המבוערת אבל בעיקר בזכות תושבי השכונה שהתמקמו בפינת הסבה עם ילדיהם לקפה של שבת בבוקר. סביב לשולחן גדול שעליו מסודרים זרי פרחים וכיסויים של עששיות להשראה יושבים אנשים וקוראים או עובדים. קבוצה קטנה מנהלת שיחה חרישית. מהחלונות הגדולים אפשר לראות את הילדים המתרוצצים בגן השעשועים הסמוך לסככת ברזל מתחתיה חדר תצוגה מזכוכית. ילד קטן מנווט את הקורקינט שלו אל חלון הראווה, מדביק אפו אל הזכוכית,  מציץ פנימה, משפיעה סקרנותו וממשיך.  הרעיון הזה של מפעל שמהווה את ליבה של שכונה, שאולמותיו משמשים גם בשעות הפנאי והמתרחש בו אינו מוסתר מאחורי דלתות אלא נגיש לקהל הוא מפתיע. הישום שלו הוא כל כך נינוח, ומובן מאליו.

אתר הבית של פיט האן איק מכיל מידע רב ומעניין .

לא כדאי לפספס את חדר הפלאות הנמצא בקומה העליונה, ושווה לקפוץ לגלריה שבה מציגים אומנים.

בית הקפה, החנות והגליה פתוחים בכל יום. כדאי לודא את שעות הפתיחה לפני ההגעה.

המתחם מרוחק ממרכז העיר ואפשר להגיע אליו במונית או באוטובוס .

עליתו של המעמד היצירתי

המתחם של המעצב פיט האן איק והשכונה סביבות הם דוגמה מענינת לתהליכי התחדשות בסביבות עירוניות. בשנת 2002 טבע חוקר הערים ריצ'ארד פלורידה את המונח " המעמד היצירתי"  לתיאור מעמד חברתי חדש שמתפתח בערים בעקבות התפתחות הטכנולוגיה. מדובר בקבוצה חברתית של עובדים במקצועות "יצירתיים", הכוללת בין היתר מדענים, מהנדסים, אומנים, ומעצבים,שמניעים את הפיתוח הכלכלי אל תוך עולם עשיר בטכנולוגיה. לא רק שיש להם השפעה כלכלית אלא לשיטתו של פלורידה הם משנים את יסודות החברה החל מארגון מקומות עבודה  וכלה בשינוי בתפקוד ערים.

בספרו  "עליתו של המעמד היצירתי" פורש פלורידה את חזונו. בעולם שבו תהליכים תעשייתיים נהיים יותר ויותר ממוכנים, היצירתיות היא ה"הון" החדש.היצירתיות היא כוח כלכלי חזק. שיביא לחברה מבוססת על אינדיבידואליזם, שוויון ורב-גוניות תרבותית. הצעירים היצירתיים יעדיפו לגור במרכזים אורבניים, יבוא לשינוי יעוד של איזורים תעשייתיים לקהילות המתבססות על קיימות. בביקור שלי באיינדהובן נראה שהחזון והתיאוריה של פלורידה אכן מתממשות.

אלין וג'ובאני – באיינדהובן כמו באיטליה

ג'ובאני ואלין, בעלי מסעדת קוצ'ינה איטליאנה, הם אנשים יצירתיים שנמשכו לוייב של העיר ועברו אליה מאיטליה. ג'ובאני הוא שף המסעדה יליד רימיני. אלין עיתונאית, ילידת מילאנו, כותבת על מוזיקה מגיל 16. אלין הגיע לעיר במסגרת עבודתה והתאהבה בה. אנחנו פוגשות את אלין וג'ובאני במסעדה שלהם . המסעדה ממוקמת במתחם המפעלים של STRIJP S. כשהיו אלה מפעלי פיליפס האיזור היה מוקף חומה ורק עובדי המפעל הורשו להכנס למקום. "העיר האסורה " שינתה פניה והפכה למתחם מגורים ומסעדות. 

"מה תרצו לאכול ? " שואל אותנו ג'ובאני שאלה מכשילה . בעודי תוהה האם זה יהיה מנומס לענות "הכל", הוא מציע ארוחת טעימות. ג'ובאני פונה להסתודד עם דייגו הסו-שף מנאפולי, ומיד משתררת פעלתנות במטבח. שני אנשי צוות נוספים מפינלנד ובקליפורניה – כולם מצאו את ביתם – לפחות לזמן  מה – באיינדהובן.

המתחם שבו נמצאת המסעדה הוא שוק אוכל  יפהפה. זוהי הקומה הראשונה של מפעל ישן שעבר הסבה. הקומות שמעליו שופצו למטרות מגורים ועסקים קטנים. ג'ובני ואלין מתגוררים בבניין הסמוך. את התבלינים לאוכל שלהם הם קונים בחווה האקוופונית מהקומה החמישית, ובערבים חמימים הם יוצאים עם כוס יין לגינה היפהפיה שהוקמה לרווחת התושבים על גג הבנין שלהם. מחלונות הזכוכית הגדולים נשקפים ארובות וצינורות – בפנים עיצוב מודרני אקלקטי ונעים סביב למטבח פתוח שוקק חיים. 

השיחה סביב לשולחן נסבה סביב להבדלים בין איטליה להולנד. ההחלטה שלהם לעזוב את איטליה השמשית להולנד האפרורית משהו מפתיעה אותי. אלין מסבירה לי שהגשם במילאנו נמשך שבועות, בעוד שבהולנד אחרי כל יום גשם יבוא יום שמש. העיצוב באיטליה שם דגש על היופי, הצבעים והנראות ואילו בהולנד העיצוב הוא אסתטי ופרקטי. האנשים במילנו שמרנים, סגורים ולחוצים ואילו כאן באיינדהובן – נינוחים. "ובכלל, נחמד לי פה" היא מסכמת.

ג'ובאני משלב במנות שלו מסורתיות עם יצירתית וחדשנות. הוא יודע לספר על כל מנה שמגיעה לשולחן את האיזור שממנו הגיעה, אופן הכנתה המסורתי ואת הטוויסט שהוא נתן לה – ההרכב הסודי , שהוא שמח לגלות לי , שהופך אותה לקלילה, מעניינת, נימוחה בפה. על השולחן עולים בזה אחר זה לחם טוסקני עם עגבניות ושמן זית, פסטה ברוטב פסטו, רביולי עם דלעת, וטורטליני בשר ברוטב ראגו, וגולת הכותרת – פסטה ברוטב קרבונה , שיוצא קרמי, ועוטף את הפסטה כל כולה. האנקדוטות, הסיפורים והטיפים לבישול בהם מטבל ג'ובאני את השיחה שלנו , הופכים את האכילה לחוויה קולינרית ואינטלקטואלית.

לפרטים נוספים, הזמנת מקום ושעות פתיחה בקרו בדף הפייסבוק של המסעדה , או באתר הבית שלה.

סוד ההצלחה של איינדהובן

מה הסוד של איינדהובן? איך היא הצליחה למשוך אליה את המעמד היצירתי ? 

אריק ון חרוון מלשכת התיירות המקומית תולה את ההצלחה בתרבות ההולנדית המקומית. "ההולנדים יודעים לעבוד קשה, אבל גם להנות מהחיים " הוא מסביר. "האיזור הזה, האדמה הזאת היא קשה לגדל בה, היא לימדה אותנו לא להתיאש ". כשהמפעלים עזבו פרנסי היר החליטו להקים לפנות ליוזמות מקומיות של תושבים כדי לאפשר בניה מחדש של התעסוקה. "מה אתם צריכים לכדי להצליח? " היתה השאלה שהופנתה כלפי היזמים.  כפאראפרזה על משל הדג והחכה, אפשר לומר שבאינידהובן לא רק שתושבי העיר קיבלו חכה, הם אפילו יכלו להגדיר איזו חכה תתאים להם. הכיוון שבו בחרו לכוון את כלכלת העיר הוא טכנולוגיה,עיצוב ובעיקר לחבר ולקשר ביניהם. הושקע מאמץ לחבר את מפעלי ההיטק לאוניברסיטת איינדהובן, כדי אפשר אינטרקציה בין הסטודנטים לתעשיה תוך כדי לימודים. באיינדהובן מתקיים שבוע העיצוב שמושך אליו מתיגים ומבקרים מכל העולם. השנה בקרו  בו כ 450 אלף מבקרים. 

ריצ'רד פלורידה מונה שלושה גורמים עיקריים שצריכים להתקיים בעיר כדי למשוך אליה את המעמד היצירתי : טכנולוגיה, כשרון וסובלנות , או בקיצור 3T מלשון  Technology, Talent, Tolerance. באיינדהובן שלשה יסודות אלה כבר  קיימים באופן הסטורי. נותר רק לכוון אותם לכיוונים חדשים. חברת פיליפס במשך כמעט מאה שנה הובילה בחדשנות טכנולוגית והקפידה על עיצוב המוצרים שלה. עוד קודם למהפכה התעשיתית תושבי האיזור נדרשו לכל תושיה ויצירתיות כדי להוציא פרנסה מהאדמה, שאינה פוריה במיוחד.  

על עניין הסובלנות אני יכולה להעיד מנסיון אישי. בתום לימודי נסעתי לעבוד בגרמניה במסגרת חילופי סטודנטים. באוניברסיטה פגשתי את פיטר ומרתה זוג סטודנטים מהולנד.  בתום העבודה נסענו חברי דאז ואני לבקר אותם בהולנד והתארחנו בביתה של מרתה בכפר קטן לא רחוק מאיינדהובן. זה היה בית נוצרי אדוק : אב, אם וחמישה ילדים . האב, מלבד היותו מהנדס בכיר בפיליפס החזיק גם במפתח כנסית הכפר. מרתה ואחיותיה נראו כאילו יצאו מציור של רובנס , ואחיה – מציור של רמברנדט. לא יכולתי לדמיין לעצמי משפחה שנראתה שמרנית יותר. בתום ארוחת הערב, כשצעירת הבית תרגלה באורגנית הקטנה בסלון המשפחתי נעימה, הצטרף אליה חברי וניגן כמה אקורדים מ"רפסודיה בוהמית". האב זיהה את הצלילים, ובמקום לזרוק אותנו מהבית כפי שחששתי , שאל אם יסכים חברי לנגן זאת על עוגב. כשחברי הסכים, אורו עיניו ! וכך חמקנו כולנו באישון הלילה אל תוך כנסיתה הכפר ושם על עוגב כנסיתי, עם חלל תהודה נהדר נוגנה הרפסודיה הבוהמית בצלילים שמימיים.

חופשה באיינדהובן – התיירות כמנוע לרווחה כלכלית

אבל המעמד היצירתי לעיתים מביא איתו בעיות חדשות. למשל ג'נטריפיקציה, כלומר מעבר אוכלוסיה מהמעמד סוצי אקונומי בינוני גבוה לאיזורים אורבניים שעוברים שדרוג ושיפוץ דוחקת את התושבים המקומיים. כמו כן המחקרים מראים שהעושר שמקורו בתחום ההיטק והטכנולוגיה לא מתפשט אל הקבוצות הסוציו אקונומיות הנמוכות יותר. באיינדהובן נותנים את הדעת על בעיות אלה, ומנסים לטפל בהם  בעזרת העיצוב.

אריק משנה מעט את התוכנית של הביקור שלנו כאשר אנחנו מביעות התענינות בנושא התמודדות העיר עם הגירה, פילטים ועוני ולוקח אותנו אל איזור הנקרא ווסטסיידסטורס. רחוב אדיסון, שבו אנחנו חונים , היה בעבר  אחד הרחובות הנודעים לשמצה, בלב לבה של שכונה שרבים חששו להסתובב בה. היום זהו לבה של איזור הידוע בחנויות יד שניה וחנויות אקלקטיות . את שלוות בוקר יום שבת מפרות קולות הצהלה של ילד קטן המדווש על אופניו אל תוך מתחם מגורים צבעוני ונעים. בשכונה גרים סטודנטים, משפחות צעירות, עובדי היטק ורבים מתושבי השכונה המקוריים. במהלך שיקום השכונה חלק מהבתים שופצו, אחרי נהרסו ונבנו חדשים – בכל מקרה הוקצה דיור בר השגה, כדי למנוע ג'נטריפיקציה. בשכונה כיום מתקיימים עסקים קטנים, בתי קפה וחדרים להשכרה.

בשנים האחרונות החלה איינדהובן לשווק ולמתג את עצמה כעיר תיירותית. ההשקעה בתיירות באה לתת מענה של עבודה ופרנסה לאוכלוסיה שאינה שייכת למעמד היצירתי. כך דואגים, שהעושר יחלחל לעוד שכבות.

"סליחה, תוכלי לצלם אותי בבקשה? " מבקש ממני תייר חייכן לבוש מכנסיים עם שלייקס, מעיל עור וכובע ברט – כל כולו אומר שנות ה70. אנחנו מטפסים במעלה מדרגות ברזל לקומה שניה של מבנה של תחנת כוח לשעבר. בקומה התחתונה – קונדיטוריה, בקומה העליונה – מסעדה. שרשראות ברזל, גלגלות וצינורות – נשארו כמו שהם. אני מצלמת אותו סדרה של תמונות, והוא בוחן אותן לשביעות רצונו . יואכים חובב מבנים תעשייתים שעברו הסבה למתחמים תרבותיים. הוא הגיע לאיינדהובן במיוחד כדי לבקר בכל המתחמים ובתי החרושת לשעבר, שהפכו למתחמים יצירתיים. הוא מספר שהדביק בתחביב את כל בני משפחתו . בלבושו הוא מצטלם נהדר על רקע ציור קיר שניבט אלינו מהחלון. משם הוא ממשיך איתנו למתחם השכן : מפעל שהפך לרחבה ענקית לסקטבורדים ואופני BMX.

איינדהובן מחבקת ומעצימה את מה שבערים אחרות מחשיבים כתת-תרבות: גרפיטי, ציוורי קיר, נוער על סקייטבורדים . בעוד שבערים אחרות תת תרבויות מתוחמות לאיזורים מסויימים, באיינדהובן הן משתלבות במרחב הכולל של העיר , כולל במרכז "היצוגי" שלה. אין לי ספק ששיתוף הקהילה על כל רבדיה הוא אחד מיסודות וסודות ההצלחה. 

את היום המרתק שלנו בחברת אריק אנחנו נסיימים בסקייבאר The Vane שממנו נשקף נוף של 360 מעלות. מזג האויר מגשים סוף סוף את העננים האפורים והגשם הולך ומתחזק.  אנחנו יושבים על כוסות קוקטייל יצירתיים בבר החמים והנעים ונסכמים את חוויות היום שלנו.  אנחנו ממתינים לשוך הגשם בתוך הבאר, על כוסות קוקטייל ומסכמים את חוויות היום שלנו. מסביבנו יושבים סביב לשולחנות קבוצות של חברים ומשוחחים ביניהם בשקט. אני חושבת על שלושת היסודות האלה ו איך שהם מתקיימים בכל מקום מצליח בעיר הזאת, אפילו סקיי באר  : הקוקטיילים שאנחנו שותים יצירתיים עד מאוד, על השולחנות בטרסה הרטובה מגשם מהבהבים פנסים על תקן נרות. כשנכנסים זוג סבים ונכדיהם הקטנים לבאר , איש אינו מזעיף פנים. תחילה הם עושים סיבוב על הטרבה וצופים אל העיר הגשומה, ואחר כך מתישבים בפינה שקטה מזמינים משקעות , ושוקעים בשיחה משפחתית נעימה. 

חופשה באיינדהובן – הפרטים הטכניים

טיסה

חברת טרנסאביה מוציאה פעמיים בשבוע טיסה לאיינדהובן. כך מתאפשרת חופשת סופ"ש של יומיים מלאים וערב ביום ההגעה. אפשר לשלב גיוון אחד עם  אמסטרדם  ובכך להוזיל את עלויות הטיסה. את הטיסה הייתי מגדירה "ההיי -אנד של הלאו-קוסט" – מטוס נוח עם מושבים מרווחים יחסית. כשהמטוס ריק מתאפשר לבחור בחינם בצ'ק אין גם משובים בקדמת המטוס. הדיילות נעימות, אדיבות ויעילות.

תחבורה ציבורית באיינדהובן

שדה התעופה נמצא במרחק של כ20 דקות נסיעה ממרכז העיר. אפשר להגיע באוטובוס בעלות 5 יורו . כרטיסים ניתן לרכוש באוטומאטים בשה התעופה. מונית תעלה כ20 עד 30 יורו.  משדה התעופה , וממרכז העיר איינדהובן אפשר לקחת רכבת לאמסטרדם – כשעה וחצי נסיעה.

מרבית האתרים המענינים בעיר מרוכזים במרחק הליכה סביב למרכז. שני מתחמים נוספים מרוחקים מעט יותר . למתחם ב STRJIP -S נדרשת הגעה באוטובוס או במונית.

איינדהובן מונגשת כולה לנסיעה באופניים. למעשההם אדוני העיר. צלונות רבים בעיר משכירים אופניים.

חופשה באיינדהובן – מלונות

במסגרת החופשה שלנו בחרנו לבדוק שני מלונות, ושניהם היו מוצלחים מאוד.

מלון  The Match ממוקם בלב איזור בתי צעצוע הולנדיים, שרובם הפכו לבתי קפה מסעדות וחנויות קטנות ומעוצבות.  על המלון כתבתי בהרחבה בפוסט איינדהובן עם מתבגרים.

מלון Inntel Art Hotel – הממוקם באיזור הקניות הראשי של העיר. אגף אחד של המלון נמצא במגדל האור של פיליפס , ששימש בתחילה לבדיקת מנורות ובהמשך כמטה החברה. זהו מלון מודרני, עם חדרים מרווחים מאוד. הנוף הנשקף מהחדרים הוא הנוף העירוני של איינדהובן. ארוחת הבוקר העשירה בסגנון בופה.

חופשה באיינדהובן – מוזיאונים, מסעדות והמלצות נוספות

מוזיאונים

מוזיאון ואן אבה – מוזיאון לאומנות עכשוית.

המוזיאון ממוקם בבנין שחציו מודרני וחציו קלאסי, על גדת הנהר,ונשקף ממנו מראה נאה על העיר. במוזיאון יש בעיקר תערוכות מתחלפות. כדאי מאוד לבדוק מה התערוכות המוצגות.

מסעדות ובתי קפה

מסעדה ובית קפה USINE

ממוקמת במבנה מגדל האור. האוכל והעוגות טעימות מאוד, והצוות מאוד אדיב. אכלנו במקום זה פעמיים – פעם אחת עצרנו לקפה: טעמנו עוגת גבינה ועוגת תפוחים -שתיהן היו מצוינות. הקפה מוגש עם עוגיה קטנה וטעימה.  השרות והאוירה היו כל כך נעימים שנכנסנו לשם בשנית לארוחת ערב  קלה  – מרק , סביצ'ה, ומנת כרובית וברוקולי מעוצבת.אע"פ שהמסעדה גדולה מאוד , היא נעימה ושקטה.

UMAMI מסעדת שף אסיאתית

המסעדה ממוקמת בלב איזור המסעדות ובתי הקפה במרכז העיר. המסעדה מעוצבת עם אלמנטים אסיאתיים, אבל מדורנית. הרעיון בארוחה הוא לאכול מספר מנות קטנות  מתוך התפריט. המנות מעוצבות וטעימות מאוד.  אפשר בהחלט לחלוק מנות – וכך באמת לטעום מגוון מנות.  למי שמתקשה להחליט יש קומבינציות מומלצות. למסעדה זו לא מומלץ להגיע רעבים מאוד – לוקח זמן לקרוא את הרשימה הארוכה של המנות. מרגע שהוזמנו המנות – הן מגיעות יחסית מהר.

ומה לגבי טיפ? באינדהובן המלצרים מרויחים משכורת טובה ואין צורך להשאיר טיפ. השירות מתומחר בעלויות המנות.

טיולי יום מאיינדהובן

רחלי לביא דגן בעלת הבלוג "רק עתיק" מתגוררת בהולנד כבר שנים רבות. היא מתמחה בסיורי וינטייג' באיזורים הכפריים והערים הקטנות של הולנד. בבלוג שלה יש המלצות לטיולי יום באיזור : טיול לכפר שכל בתיו לבנים ולניימן – הכפר שבו גר ועבד ואן גוך. רחלי מציעה גם מסלול לטיול בדן-בוש

חופשה באיינדהובן – מידע נוסף

לאיינדהובן הגעתי הודות לחברתי מיכל בן ארי מנור בעלת הבלוג רואה עולם חובבות אומנות, עיצוב וחופשות עירוניות.  היא זו  שיזמה את הנסיעה לאיינדהובן,  פנתה ללשכת התיירות ואירגנה לנו טיול מעוצב ומרתק. אתם מוזמנים לקרוא  את הפוסט של מיכל בעקבות הביקור.

במסגרת הסיור היינו אורחות של לשכת המידע המקומית. אני ממליצה מאוד לבקר באתר שלהם eindhoven365 למידע על העיר, אירועים והמלצות נוספות.

הבלוג המרתק fab040 נכתב על ידי קלאודיה, תושבת העיר ויש בו מידע על העיר ומה שקורה בה. קלאודיה מעבירה סיורים חינמיים בעיר בימי שבת – זא אם אתם בסביבה כדאי להצטרף!

איינדהובן היא יעד מצויין לגיחת סופ"ש עם מתבגרים – לקריאת פוסט ההמלצות לביקור באיינדהובן עם מתבגרים

התחדשות עירונית – מידע נוסף

מאמר מעניין מאוד על שיתוף התושבים בתהליכי השינוי בעיר, ועל אופן המיתוג של העיר איינדהובן.

במסגרת הביקור שלנו בלטביה, ביקרנו בעיירה קטנה ומקסימה שכלכלתה היתה מבוססת על מפעל נייר. המפעל סגר, וכיום העירה מנסה לאושש את כלכלתה. כתבתי על חוויותינו מביקור בליגטנה לטביה.

אחד האתגרים של התכנון העירוני הוא להפוך גם את השכונות המרוחקות לאטרקטיביות למגורים ולחיים.  ביקרתי ברובע פראגה של וורשה שנמצא בתהליך התחדשות עירונית מעניין.

דוגמה לבעיותיות הג'נטריפיקציה אפשר לראות בבודפשט. כתבתי על הרובע ועל התהליכים שקורים בו בעקבות סיור ברובע היהודי בבודפשט.

עינת הרשקו בעלת הבלוג אלטרנעטיבה כותבת על איזורים אורבניים שעוברים שינוי. ממליצה לקרוא פוסט מעניין במיוחד  על  לודז' נמצאת רק בתחילת התהליך.

ניתוח מרתק על השינויים האורבניים בירושלים וישום העקרונות של ריצ'רד פלודיה בירושליים , שמתמקד בעיקר בעניין הרב לאומיות והסובלנות.