טיול רגלי למרסבא – בדרך למנזר הולכים לעזאזל

כבר שנים בתי התפילה של ירושלים והמנזרים במדבר יהודה מסקרנים אותי. בכל הזדמנות אני שמחה להצטרף לטיול שיקח אותי דרך שעריו של גל נעול. מנזר מרסבא סקרן אותי יותר מכולם. הוא נמנה בין המנזרים העתיקים ביותר.הוא מבודד ונראה כאילו צומח מתוך הסלע. את הגשמת החלום לראות את מנזר מרסבא הנחתי בצד. "אפשר להגיע אליו רק בג'יפ, וג'יפ אין לנו ", כך חשבתי, "והרי הוא בכלל בשליטה פלשתינאית". בזכות חברה גיליתי שיש טיול רגלי למרסבא – ולרגע לא הססתי. שהרי אין לפספס הזדמנות להגשים חלום! מעבר לחלום,טיול רגלי למרסבא לוקח גם אל מציאות חיים מורכבת במרחב עשיר בהיסטוריה ודל במשאבים. מצטרפים ?

טיול רגלי למרסבא – רגע לפני שיוצאים לדרך.

את חלומי להגיע למרסבא הגשמתי בזכות שתי חברותי דנה ואילנה ובזכות המדריכה המקסימה רותם אשוח, שמטרתה בטיוליה להפגיש בין אנשים ותרבויות. זוהי הזדמנות נפלאה להודות להן!

למרות נינוחות הטיול, תוואי שטח לא קשה להליכה והרוגע של המדריכה – מדובר בטיול למיטיבי לכת. יש לקחת בחשבון שכדי להגיע בזמן לזריחה, הולכים כל הלילה. אם טיול רגלי למרסבא נמצא ברשימת החלומות שלכם , אל תדלגו על קריאת המידע השימושי בסוף.

• אורך מסלול – בין 17 ל 19 ק"מ בגלל אישורים בטחוניים. בדרך כלל קצר יותר.
• זמן הליכה – 10 שעות כולל עצירות ומנוחה באוהל של סולימן
• לבוש  – חולצה טרמית, פליז, מכנסי טרקים דקים. כובע. נעלי הליכה טובות
• שתיה  – ליטר וחצי מים, 3 כוסות תה ו2 קפה.

טיול רגלי למרסבא – מתחילים

רגע לפני חצות. בזו אחר זו מגיעות מכוניות המטיילים לנקודת המפגש. ההתרגשות ניכרת על פני כולם. לא בכל יום יוצאים להרפתקה לילית, שתסתיים בתצפית בזריחה מעל אחד המנזרים היפים. ביציאה מהאוטו אויר קר ויבש מקבל את פני. "וואי, כמה קר פה !" אני חושבת. טיול רגלי למרסבא באיזורים הנושקים לרשות הפלשתינית דורש לוגיסטיקה מורכבת, תיאומים ואישורים. נפגשים בנקודה אחת, נוסעים להחנות רכבים בנקודה אחרת, מיניבוס מקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה.

מסלולו של טיול רגלי למרסבא מתחיל ליד הישוב קדר דרום, ישוב קהילתי כפרי שהוקם ב1984. תחילה התגוררו כאן המתישבים באוהלים, ממש כמו הבדואיים, שעדיין חיים על הגבעות הסמוכות. גדר הישוב מחוזקת בתלתליות. שער כבד עם שומר הנפתח רק לאחרי זיהוי. וכתובת על בלוק בטון גדול "זהירות שטח אש" להזכרינו שמציאות החיים כאן מורכבת ומסובכת. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו שטחי יהודה ושומרון לאיזורי שליטה בטחונית וואזרחית של ישראל והרשות הפלשתינאית, ותויגו תחת האותיות A, B, C. את מסלול הטיול יש לתכנן היטב, מכיוון שהכניסה לשטח A אסורה על ישראלים, ולשטח B נדרשים אישורים מיוחדים.

הלילה , י"ז בכסלו, ירח כמעט מלא מאיר לנו את הדרך. מרחוק רואים את אורות הישובים הסמוכים – קדר, מעלה אדומים (שטח C) ועוביידיה, העיירה הפלשתינית (שטח A). בלילה כל הישובים נראים דומים. רק פנסים ירוקים המסמנים את המסגדים  או העדרם מסגירים – מי זה מי.  גבעות הלס הבהירות מחזירות את אור הירח. אני מופתעת עד כמה רואים טוב, אפילו אין צורך בפנס. כשצועדים – מתחילים להתחמם.

לאחר כחצי שעה צעידה אנחנו מגיעים לאוהלו של סולימן. מבחוץ האוהל הוא מבנה של קרשי עץ ויריעות מתכת. פנים קירותיו ורצפתו מרופדת שטיחים. מזרונים וכריות פרושים לישיבה נוחה. על כוס תה בדואי חם ומתוק, המוגש לנו בכוסות נייר, אנחנו מתחילים בהכרות בינונו. רותם מספרת לנו על הבדואים שחייים כאן באיזור ועל השינויים המתרגשים על חיהם.

אנחנו נמצאים בדירה של שבט ג'הלין, אחד מ5 שבטים היושבים כאן באיזור מדבר יהודה.  דירה בערבית היא גבול הנדידה של השבט. מבחינה מסורתית הבדואים נודדים במעגל בזמן ובמרחב . עונות השנה מגדירות מתי יהיו במעמקים ומתי בגבעות. כושר נשיאת האדמה – כלומר כמה זמן יכולה להזין את העדר. כיום הבדואים כבר כמעט אינם נודדים, אבל תפישת הדירה והבעלות המסורתית על השטחים עדיין קיימת אצלם והיא עומדת בבסיס התנגשות עם השלטונות . באיזור מדבר יהודה מתגוררים כ60 אלף בדואים.

האיזור אינו חשוך כפי שחשבתי. על הגבעות הסמוכות ניתן להבחין בצלליתיהם של מאהלים נוספים. המאהלים מחוברים לאספקת המים בצינורות. החשמל מגיע מפאנלים סולרים וסוללות. אנחנו עוברים ליד משקים, הנראים מאולתרים, אבל הם משקי קבע. קריאת תרנגולים נשמעת מהמבנים הסמוכים.  חמורים קשורים לגדר. טרקטור עם מיכלית מחוברת לו. סולימן מגדל בעמק הסמוך כרם ענבים.

הולכים לעזאזל

אנחנו ממשיכים בדרכינו לעזאזל. פשוטו כמשמעו. ג'בל מונטיר, הגבוה שבהרי יהודה מזוהה לפי המסורת עם צוק עזאזל. מונטיר בעברית זה שומר או צופה. הבדואים נהגו להשאיר אחריהם חפצים שלא יזדקקו להם בעת הנדידה, אבל יצטרכו להם כשיחזרו. את החפצים היו מטמינים בהר גבוה, מכסים בגל אבנים ומפקידים שומר. בעבר כמובן היו הרבה "ג'בלים" כאלה.

המילה עזאזל מופיעה בספר ויקרא בתנ"ך, בהקשר של מצוות שילוח תיש לעזאזל ביום הכיפורים. מסופר שביום כיפור אהרון הכוהן הגריל גורלם של שני תיישים – אחד הוקרב, לה' והשני נשלח לעזאזל. זהו מקור הביטוי – שעיר לעזאזל. על פי המסורת נשלח שליח עם התיש לצוק, כדי לגלג אותו מראשו ובכך "לשחרר" את עם ישראל מחטאיו. הספרים החיצוניים מתארים את עזאזל כשד, כישות אלוהית מדברית, שסגדו לה באיזור. ישות שהיא מקור הרוע, המנוגדת לה'. על פי ספר חנוך העולם הושחת על פי המעשים שלימד עזאזל. אנחנו מדליקים פנסי נייר קטנים, מציבים אותם במעגל ומספרים מה כל אחד מאיתנו היה רוצה להשליך. אני חושבת על אנשי המדבר שחיו כאן לפני עשרות שנים, והמסורות שלהם התגלגלו אלינו, קיבלו פירושים חדשים והתאמות. אני חושבת על הספרים החיצוניים שנמצאו לא רחוק מכאן, במערות קומראן, והם נושאים בהן את כל השדים והרוחות, המסיטיקה והאמונה העממית והאלטרנטיבית.מיסטיקה ושדים מהעבר שמתגלגלים את הדת העממית, נפוצה ברחבי העולם. בטרק ראינו בנפאל תולים על הפתחים תמונות של שדים ומילים בשפה עתיקה, כדי לשמור על שלום הבית.

אנחנו משאירים את עזאזל מאחורינו ומלויים בנצנוץ אורות העיירה עוביידיה אנחנו ממשיכים בדרכנו. לאחר כשעתיים נוספות של צעידה בין הגבעות, עליות ומורדות מתח לאור הירח, נראה שהגענו ליעדינו. אנחנו מזהים את צלליתו הכהה של ואדי נחל קדרון. קו ראשון של אור מפציע במזרח.

עבדאללה, אחיו הצעיר של ג'מיל, כבר מחכה לנו. הוא מבעיר אש כדי לבשל קפה. מרחוק אני מבחינה בכיפות ובחלונותיו המוחשכים של המנזר. הלב מחסיר פעימה מרוב התרשות – שנים שרציתי להגיע למקום הזה! סבלנותי נדרשת לעוד מספר דקות, עד שיעלה האור..

והמראה פשוט עוצר נשימה!

כך נראה חלום – זריחה במרסבא

דקות ארוכות אני עוקבת במבטי אחרי צללית המנזר ורואה איך אור היום מחדד את הפרטים.  המנזר נראה כעיר מבוצרת – חומה גדולה מקיפה אותו ובראשה שני מגדלי שמירה. אני מבחינה בגרם מדרגות המוביל אל המגדלים ואל החומה. על מדפי סלע הצמודים למצוק ניתן להבחין במערות ובשבילים המובילים אל מבנים מבודדים.

מנזר מרסבא הוא העתיק והמרשים במנזרי מדבר יהודה. המנזר קרוי של שמו של הנזיר סבאס, שהגיע לארץ ישראל מקפדוקיה במאה ה5 לספירה. הוא הצטרף למסעות התבודדות במדבר לאבטימיוס, שנחשב לנזיר שהחל את תופעת ההתבודדות . לאחר מותו המשיך המשיך סבאס את המסורת ועבר לחות במדבר בבדידות. האומנה מספרת שמלאך התגלה אליו ושלח אותו להתישב בנחל קדרון. הוא התישב במערה על המצוק, ועם השנים התקבצו סביבו נזירים נוספים.

רותם המדריכה מציעה שנחצה את הואדי לצידו השני. לאחר ירידה תלולה ומפחידה מעט, מתחילות מדרגות חצובות בסלע. אני יורדת לאט לאט – כי עם כל צעד מתגלות זויות אחרות ויפהפיות של המנזר. עיקול בסלע – ונחל קידרון מתגלה לפנינו. אזיה מראה ! אני מתפעלת – מנזר, חומות, כיפות ונחל עם מפלונים לרגליו. בחצי הדרך מובילו המדרגות אל מרפסת תצפית. "זהו, עד כאן" מודיע ג'מיל, "אין מה לעבור הלאה. כבר לא מעניין" "מה פתאום עד כאן?" אני מתקוממת ,"עד שהגעתי לכאן אני לא אעבור?  בואו נמשיך !" לשמחתי חברי הקבוצה ורותם מצורפים לבקשתי. ג'מיל ניאות להמשיך. אנחנו מגיעים לצד השני בדיוק בזמן כדי לראות את הזריחה.

לא בכדי המנזר נראה כיעד מבוצר. במשך 1500 שנות קיומו סבל מספר התקפות. כך למשל הפולשים הפרסים במאה ה7 לספירה טבחו בנזיריו. צלאח א-דין אומנם לא פגע במנזר אך ביברס הורה להחריבו. גם השבטים הנודדים באיזור התנכלו לו במשך התקופות. בימי הצלבנים ידע המנזר תנופת בניה גדולה. עשירי ירושלים ובינהם מליסנדה מלכת ירושלים הורישו לו רכוש גדול. מרבית המבנים הנראים היום הם מהשיפוץ במאה ה19.

אנחנו ממשיכים במורד השביל, ואני מתחילה להבין מדוע ג'מיל לא רצה להמשיך. ריח של ביוב עולה מהנחל, במימיו צפים בקבוקי פלסטיק, ועל הסלעים והצמחיה מלופפים שקיות ובדים. בנחל קדרון, כך מסבירים לי חברי לקבוצה, זורם הביוב של ירושלים. מישהו מספר שכבר זמן מה מתכוונים לנקות כאן, ולהקים מפעל טהור שפכים משותף עם הרשות הפלשתינית. אנחנו עוצרים את נשימתנו, חוצים את הנחל על הגשר הקטן וממשיכים לטפס.  ההליכה בצמוד למנזר מאפשרת הצצה אל האוסף המבנים, המרפסות והכיפות שלו.

המנזר שייך לכנסיה היונית אורתוכסית, ומתגוררים בו כיום כ15 נזירים, החיים חיי פרישות והתנזרות. למינזר אסורה כניסת נשים,בשר ותפוחים. נשים ובשר-זה ברור. אבל תפוחים ? ובכן האמונה מספרת על תפוח עסיסי במיוחד שכמעט הכשיל את סבאס בצומו.  

בעודנו מטיילים מחזק עבדאללה את האש, מחדש את הקפה והתה ופורש לנו על שולחן את ארוחת הבוקר. פיתות בדואיות דקות, ירקות חתוכים, זיתים, ממרחים וחלווה. תבלין הנוף הופך כל ארוחה פשוטה ממרכיבים טריים לארוחת מלכים.  

הקפה שאחרי הארוחה – הוא הזדמנות טובה לפטפט קצת עם ג'מיל ועבדללה. ג'מיל מדבר איתנו באנגלית, אבל מבין עברית. עבדאללה, נעזר בתרגום לערבית. והשיחה מתגלגלת… ג'מיל ועבדאללה הם אחים משתי אימהות שונות. סה"כ לאביהם נולדו 20 ילדים משתי נשים. אני מופתעת כשאני מגלה את גילם – הם נראים מבוגרים יותר משנותיהם . השמש היוקרת? רוח המדבר? או התנאים המורכבים של אורח חייהם ?

הליכה לאורך נחל קדרון

האש דועכת והגיע הזמן ללכת. לפנינו עוד דרך ארוכה. אנחנו משאירים את המנזר היפהפה מאחורנו, ומתחילים ללכת על מדפי האבן לאורך מצוקי הואדי. המראות הנשקפים לפנינו הם מרהיבים. ציפורים שחורות מעופפות בלהקות מתחתינו. משחקי אור וצל על הקירות החשופים באור הבוקר הרך. אני מקפידה לעצור ולהתבונן אחורה – אל המנזר. מהזוית הזו הוא נראה כמופיע יש מעין מתוך הסלע.

אנחנו מתקדמים בזהירות ולפתע הפתעה! המדרון שלפנינו זרוע חלמוניות: צהובות וגדולות. ומסביב הכל שממה – איזה יופי!

ארכיטקטורה של מבנים ארעיים למחצה

הנוף סביבנו מתרחב ומשתנה. מצוקי הוואדי משנים את פניהם לגבעות עגולות ועליהם סימני התישבות . בתי אבן, חושות וגדרות. חומרי הבניה הם אבן ומתכת. מי שידו משגת בונה בית אבן. אחרים ישתמשו בירועות מתכת, קרשים ועמודי ברזל להרכיב מבנה מגורים או לבעלי חיים.  

מתחת לבית נאה משתרע שדה חרוש ובמרכזו – עץ בודד. את השדה מקיפה גדר. חביות ברזל גדולות של דלקים ושמנים משמשות כאן כאלמנט יצוב. אולי ללוא כוונה, הן גם משמשות כעיטור. מסודרות במרחקים כמעט שווים. צבעי החלודה שלהן מגוונים את צבעה הבהיר של האבן. ליד בית אבן נאה אחר, אני מזהה מבנה קטן מעץ. אלה הם שירותים. להזכירינו שוב, שתשתיות במקומות אלה הן נדירות. יתכן שאת המים הם מביאים מבאר. החשמל -סולרי.

מרחוק כבר נראית גדר הבטיחות של הכביש. מעבר לעיקול אנחנו רואים את פאתי עוביידיה – והפעם לאור יום. אני עוקבת בעיני אחרי עדר עיזים גדול, העושה דרכו על צלע ההר. הרועה, שמלתה האדומה והמשובצת בולטת על רקע הגוונים הצהבהבים חומים של החול, צועדת במרץ ובתכליתיות ועיזיה אחריה.

עבדאללה עם הג'יפ הלבן מתקבל בשמחה כאילו היה המשיח על חמורו הלבן. הוא כאן כדי לקצר לנו את הדרך. הוא מעמיס חצי קבוצה על הרכב ונעלם. אנחנו, אנו,חצי הקבוצה השניה, ממתינים לו על אם הדרך. הנערה ועיזיה מתקרבים אל אוהל משפחתה. חמור נוער לקראתה. עדר העיזם מבריחות לשמים להקת יונים. מרחוק בתיה של מעלה אדומים ושל עוביידה – נושקים זה לזה.

טיול רגלי למרסבא – מידע שימושי

• המדריכה רותם אשוח מוציאה טיול רגליי למרסבא בערך פעם בחודש כשיש ירח מלא – 0546955505 או בדף הפייסבוק. רותם דאגה לכל האישורים הבטחוניים, לתה חם לפני ותוך כדי, לתיאומים עם ג'מיל ועבדאללה, שהג'יפ שלו התגלה כשימושי יותר מפעם אחת בטיול. היא העשירה אותנו במידע על המקומות בהם ביקרנו ועל הבדואים. אני ממליצה בחום!
• טיול רגלי למרסבא (או כל טיול אחר) דורש תיאום בטחוני. המסלול עובר גם בשטח אש. אל תצאו ללא תאום.
• אם אתם מטיילים בלילה בחורף קחו איתכם גם שכבה נוספת ללבוש בעת המנוחות.
• המסלול שעשינו הוא ארוך יותר מהמסלול הרגיל, בגללאישורים בטחוניים. בד"כ הוא קצר יותר ויורד לבקעת הורקניה. זכינו בפריחת חלמוניות , בהליכה לאורך נחל קדרון/
• אל תפספסו שנ"ץ ביום היציאה, אפילו חצי שעה של שינה תעשה הבדל !

מנזרים, בדואים ורעיונות נוספים לטיולי זריחה

בישראל חיים כ250 אלף בדואים בגליל, בנג וביו"ש. רמת ההתלבות שלהם בחברה הישראלית משתנה. ההתלבות לא פשוטה. בקרב הבדואים עצמם ישנה הירכיה נוקשה בין השבטים כפי שלמדתי בטיול בקרב הבדואים השחורים. נשים יזמיות שמשנות את פני החברה פגשתי בעת טיול רמדאן ברהט.

שני מנזרים נוספים במדבר יהודה בהם ביקרתי לאורך נחל פרת- מנזר פארן ומנזר סנט ג'ורג'. מנזר פארן הוא הנגיש מבין השנים ונמצא סמוך לכניסה לשמורת עין פרת ליד ירושלים.על טיול הליכה בין שניהם אפשר לקרוא בסיפור היום השלישי במסע שלנו עם בדרכם.

לעיתים רט"ג פותחת את שערי הגנים הלאומיים שלה לקראת זריחה. כך ראינו זריחה מרשימה מהר ארבל ובעין אפק – כדאי לעקוב. טיול זריחה למצדה אפשר לעשות בכל השנה.

טיולי זריחה מרחבי העולם :

• טרק סובב אנפורנה הניב שני טיולי זריחה יפהפיים האחד זריחה מגבעת פון היל שהיתה כולה מוקפת פריחה ורודה, ותצפית על רכס האנפורנה ממחנה הבסיס.
• בטרק לפסגת הקילימנג'רו יום העליה לפסגה מתחיל בלילה , כדי להגיע ולראות את הזריחה בפסגה.