הבוקר מתחיל בזריחה מעורפלת. הפסגות המושלגות מתכרבלות בשמיכות של עננים. שיפולי המדרונות והרכסים יוצרים משחק של צבעים, אור וצל. היום הרביעי של הטיול הו יום נינוח, המאפשר להרהר קצת בפילוסופיה של המזרח ומה קורה כשהיא פוגשת בתרבות המערב.
נקודת התחלה: טאדאפאני (Tadapani ) גובה 2700 מ
נקודת סיום: צ'ומרונג ( Chomrong ( גובה 2710
כ6 שעות הליכה , במהלכם גמעתי כ2 ליטר מים.
ירידה גדולה מאוד וכמעט רציפה של כמעט 750 מטר ואחר כך עליה. לאחר ששרדנו אותה – פחות או יותר ישר עד לצ'ומרונג.
בזמן ההתארגנות וארוחת הבוקר (ביצה ומוזלי, הבוקר אפשר להתפנק ) התפוגגו מעט העננים והשמים בהירים. תחילתו של היום בתוך יער. קרני שמש הבוקר חודרות מבעד לעלים של הצמרות הגדולות ומאירות את השרכים והטחבים.
לאחר כשעה הליכה ביער אנחנו שוב יוצאים אל נוף פתוח. המדרונות כאן פחות תלולים, הטרסות רחבות, ובעלי המזל שחיים כאן יכולים לעבד בנוחות את שדותיהם. נראה שהחיים כאן קלים מעט יותר, או לפחות מספיק קלים כדי שהמקומיים ישקיעו באסטטיקה של בתיהם.
במהרה אנחנו חוזרים שוב לנוף של טרסות .אנחנו הולכים על צלע ההר, בגובה פחות או יותר קבוע. יש נוף על עמק גדול שיושב מתחתינובו זרם נהר. בשלב זה ההליכה נינוחה וזורמת אבל ברור שהירידה המאומצת והטיפוס עוד יבוא. הנהר שזורם מתחתינו מרמז שבמוקדם או במאוחר נצטרך לחצות אותו .
זהו היום הרביעי של הטרק ואפשר לומר שעכשיו נכנסים לשגרה נעימה. כל הפרוצדורות של ההתארגנות כבר ברורות לחלוטין. החברה נעימה מאוד ומעניינת. הדינמיקה הקבוצתית ברורה לכולם . אפילו ברור שהאוכל יהיה טעים, וכל ארוחת ערב אפשר יהיה לקנח בפאי תפוחים. גם הספקנו להתרגל לתוואי המסלול (עליות וירידות ) ולהליכה הנכונה בו (אני – לאט, לאט . הטייס בטיסה והאחרים איך לפעמים) .
ההליכה בין הכפרים נעימה מאוד ומענינת. אנחנו פוגשים במלול שלנו מקומיים ותיירים. "נמסטה" היא הברכה השגורה פה. כל אחד אומר אותה בניגון משלו. פירושה המילולי של המילה " אני קד לקדושה שבך" , או " ברוך אתה והאמונה שלך". ההיסטוריה של התרבות המערבית רצופה מלחמות עקובות מדם שבבסיסן מהי האמת המדוייקת, האחת והיחידה של האלוהים. ואילו כאן – פלורליזם: איש באמונתו יחיה ויבורך.
עמי המזרח קוראים לדתות המערב בשם כולל " הדתות האברהמיות" כיוון שמקורן באברהם. לדידם הנצרות על זרמיה, היהדות, והאיסלם שיעי וסוני- הכל בגדול אותו דבר. רגע לפני שאתם מתמרמרים ומקימים קול צעקה ובצדק, שהרי נהרות ש לדם נשפכו בדיוק על כל אתם דברים שמבחינת המזרח הם רק דקויות. אבל בואו רגע נסתכל על עיקרי הדברים מנקודת מבטם . כל הדתות מציבות את אברהם כאבי הדת. בכל הדתות יש רק אל אחד. בכל הדתות יש נביאים שמביאים את בשורת האל לעם. מבחינתם ההבדל הוא רק מי הנביא האחרון . נו, זה בערך כמו שאנחנו מתיחסים לפנתאון האלים ההינדי : עוד אל, פחות אל – מה זה משנה? באופן דומה אנחנו אנשי המערב מתיחסים לבודהיזם. אנחנו מדברים על זרמים בבודהיזם, אבל המרחק בין בודהיזם הנהוג ביפאן לבודהיזם בטיבט הויכול להיות כמרחק היהדות מן האיסלם. מכל מקום אפשר בצורה פשטנית מאוד לדבר על כמה עקרונות בסיסים.
את זוית ההשקפה הזו אני שומעת מהכימאי תוך כדי הליכה נינוחה. הכימאי בזמנו הפנוי עשה קורס מעניין מאוד על הבודהיזם ביפאן ומספר לי על כך. ברור שאי אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת, וגם לא על שתיים שנעזרות במקלות ההליכה. אבל הכימאי מציג את עיקרי הדברים בצורה מרתקת ביותר.
מקור החמלה.
הבודהיזם דוגל בחמלה לכל יצור חי, יהי זה אדם, כלב או חרק. ביפאנית, כך מספר לי הכימאי , יש המון מילים למילה אני. הדובר משתמש במילה לפי המצב וההקשר שבו נמצאים. אם אני מדברת אליך ואתה מגיב אלי , אני אשתמש ב"אני" מסוג אחד. אם אני מזלזלת בך – זה "אני" מסוג אחר. הטבע הוא חלק מהאני. ולכן אם הטבע הוא חלק ממני , כשאני נוהג בכבוד בטבע, אני נוהג בכבוד בעצמי.
פילוסופית חיים : האמת היא בעיני המתבונן
הבודהיזם למעשה הוא לא דת, אלא פילוסופית חיים . הרעיון שעומד מאחוריה הוא פתרון לחוסר הנחת שחווה האדם בעולם. הדברים שאנחנו רואים הם עניין של תפישה תרבותית. לעיתים קרובות חוסר הנחת שלנו נובע מכך שאנחנו מסתכלים במצב שלנו לא כפי שהוא, אלא דרך העיניים של השכנים שלנו, הציפיות של המשפחה שלנו ואפילו דרך העניים של התרבות שבה אנחנו חיים. יש לי בית נחמד עם גינה, אבל אצל השכן הבית גדול יותר והדשא ירוק יותר. הרעיון הוא להתבונן על הדברים כפי שהם באמת. הנה אחד מסיפורי הנזיר ותלמידו שמדגישים את העניין הזה ועד כמה רחוק אפשר להגיע איתו. נזיר ותלמידן הולכים ביער. בשולי הכפר הם מוצאים פסל בודהה ישן. לפתע נזקק הנזיר לצרכיו הביולוגים. הוא עוצר, מטיל את מימיו ישרות על הפסל. התלמיד נזעק, המום מהזלזול הזה של הנזיר בבודהא, ושואל לפשר מעשיו . בודהא? אומר הנזיר. אני לא רואה כאן בודהא. אני רואה כאן רק גוש אבק שמישהו סיתת בדמות אדם.
לכל דבר ביקום יש החשיבות שלו
התרבות המערבית היא תרבות לינארית מבחינת התפישה שלה. כלומר אנחנו מתיחסים לחיים ולסובב אותנו במשמעות קוית עם כיוון כלפי מעלה או כלפי מטה. המטרה היא כמובן להגיע למעלה, וכל שלב הוא רק שלב בדרך לפסגה. למשל הינקות, הילדות, והנערות הם רק שלבים בדרך להיוצרות אדם בוגר. לימודים בגן, בבית הספר ובאוניברסיטה מטרתם להכשיר את האדם המערבי לאזרח שתורם לסביבתו. הזרע, הניצן, העלים הם שלבים בדרך לקבלת עץ בוגר ועדיף שיתן פרי. הפילוסופיה הבודהיסטית מסתכלת על הדברים בצורה אחרת. אפשר לאמר בצורה מעגלית. למעגל אין כיוון. לכל דבר יש את המקום שלו. הזרע תפקידו להיות זרע, הוא לאו דווקא שלב בדרך להיות עץ נותן פרי. כיוון שהפירות ינשרו, ומהן בסופו של דבר יהיה זרע חדש. ברור אם כך שאם אתה חי לפי הכללים האלה , אתה שמח בחלקך. ואיזו העשיר ומאושר? הוא השמח בחלקו. מכאן מגיעה התפעלות הכללית שיש במערב מחיהם של האנשים הפשוטים בכפרים. גם לתוך העולם הבודהיסטי חודרת התפישה המערבית ומשנה את פני הדברים, כפי שאני לומדת מאוחר יותר משיחה עם בנו של בעל בית ההארחה שלנו.
אבל קודם יש להגיע לשם, וזה כרוך בלא מעט הליכה ומדרגות. אז נעצור ברשותכם להפסקת צהריים. כבר ביום הראשון שמנו לב שהכנת הארוחה לוקחת זמן רב. בימים בהם מתוכננות הליכות של 4-5 שעות לאחר ארוחת בוקר טובה, מספיק בהחלט לעצור להפסקת תה וחטיף אנרגיה. אבל היום מתוכננים לנו יותר שעות הליכה ונראה שגם הפורטרים שלנו רעבים. השמים מתקדרים לאט לאט אז אנחנו בוחרים לשבת בגסט האוס קטן במרפסת המקורה שלו. אנחנו מזמינים את מנותינו מבעלת הבית. עד שתוגש הארוחה אני מתבוננת סביבי.
דרך החלון אני משקיפה על ילדים המחקים בכדור. הקונספט לקוח מבייסבול. אחד חובט, שני זורק. אם מפספסים – יש לרוץ אחרי הכדור את כל הדרך התלולה(!) שבה ירד. אין להם נעלי ספורט. הכדור מפנצ'ר והמחבט הוא לא יותר מאשר קרש עץ לא מהוקצה. אבל הם משחקים. פעם אחרי פעם זורקים וחובטים . ואחר כך מתחלפים. הרבה ריכוז, הרבה אושר והרבה פעילות גופנית.
על הפתחים של הבית שבו אנחנו שוהים מודבקים ניירות ועליהם מפלצות שונות וכיתוב. אני מתענינת אצל המדריך לפשר הדבר. זה כתוב בטיבטית הוא מסביר. אלה הם קמעות להרחקת רוחות רעות מהבית. שמים אותם על כל פתח, ולפעמים גם על ארונות. מקורם בדת עתיקה שקדמה לבודהיזם ולהינדו בנפאל.
האוכל מוגש לשולחן ובעודי אוכלת אני מבינה עד כמה האוכל כאן הוא בעצם הכי טרי שאפשר. כשמזמינים אוכל בני הבית יוצאים לגינה לקטוף את הירקות. הביצים נאספו מהלול הבוקר. בסופו של דבר אנחנו מגלים שהמנות הטובות ביותר הן המנות הפשוטות ביותר – ירקות מאודים קלות במים, תפוחי אדמה מבושלים קלות בקליפתם. כשהירקות טריים באמת שאין שום צורך ברוטב.
העננים המתקדרים מעודדים אותנו למהר לסיים את ארוחתינו, ולהמשיך למקום הלינה שלנו. הטייס ממריא ראשון , ונעלם באופק, אחריו ממהרים החברים האחרים. ואני כרגיל בסוף. לא יכולה, פשוט לא יכולה להפסיק לצלם. והדרך יפה!
הכפר צ'ומרונג הוא כפר מקסים ביותר ושוקק תיירים. קולות רמים של מוסיקה ברמקולים ונהירה המונית של מקומיים מסמנת שיש היום חגיגה. למטה במגרש הספורט נערך משחק בין קבוצות, והצופים הנלהבים ישובים על הטרסות.
אפילו נשות הכפר , לבושות במיטב מחלוצתיהן נוהרות לחגיגה.
גרם מדרגות אינסופי כמעט מוביל אל מקום הלינה שלנו. מרחוק אני כבר רואה את הפורטרים ממתינים לנו. הטייס עצר לנחיתת ביניים בבית הקפה המקסים. אין צורך אפילו לשאול איך הקפה, חיוכו מעיד על הנאתו. אני מחליטה להתפנק בקפה ועוגה לאחר שאתמקם. אני מוכנה אפילו לעלות אינסוף מדרגות לשם כך. הרופא אינו מרוצה ממקום הלינה שלנו. נראה שנבחר עבורינו בית ההארחה העלוב מכולם. מכיוון שהשעה מוקדמת אנחנו מחליטים לבדוק עוד כמה אפשרויות. הרופא והטייס בודקים בתי הארחה סמוכים. כן – יש חדרים. כן – המחיר – סביר. הם נראים מטופחים הרבה יותר. ההחלטה נופלת על אחד מהם, ובהמשך מתגלה כמוצלחת במיוחד. אני מקבלת חדר מקסים ונעים, נקי ללא רבב ואפילו תלויים בו איורים נאים. אפשר לשבת במרפסת ולצפות על ההרים. בחצר הקטנה שתולים בעציצים מיני פרחים מרהיבים. הכל מסוייד ומטופח. אני מחמיאה על המקום היפה והנעים לבחור הצעיר שמקבל אותנו. הוא מתחייך כולו, וזוקף את הטיפוח של הגינה לאימו. היא אוהבת פרחים מאוד. לאט לאט השיחה מתפתחת.
דיפ הוא בנו של בעל הבית. הוא נולד בכפר, למד בפוקרה ואז נסע לקטמנדו ללמוד. יש לו אחות אחת שלומדת כרגע חשבונאות בהודו. הוא למד באנגליה מחשבים. כיום הוא מאייר. הוא בא לפה כדי לעזור להוריו בימי העומס התיירותי. הוריו נמצאים כאן כל השנה. הוא גר בקטמנדו. קשה להתפרנס מציור אבל זו האהבה שלו, הוא מאייר ספרים, עושה איורים לT shirt. גם בביתו אני רואה את אותם קמיעות נגד עין הרע. אני מתעינינת אם הם מאמינים בדת העתיקה. בכפר הזה , הוא מבהיר לי בחיוך , כולם קצת בודהיסטים, קצת הינדים, וקצת מהדת העתיקה.
בארוחת הערב מתברר לי שאמא שלו, לא רק מטפחת פרחים ביד אוהבת, אלא היא גם מבשלת מצויין.
כטוב ליבו באוכל, בתה ובמקום הלינה הנאה, שולף לו הרופא חבילת קלפים ומזמין את כולנו לצפות במעשה אחיזת עיניים. הוא שולף את קסמיו מהחבילה בזו אחר זו, מפתיע אותנו מחדש. חזור ומדגים את הקסם. אני מהרהרת לרגע איך לאורך אלפי שנות ההיסטוריה האנושית ההחלמה ממחלה היתה כרוכה בלא מעט אמונה, תפילה ומעשי כשפים.
ויהי ערב, ויהי בוקר יום רביעי לטרק.
לקריאת החוויות שלנו מהיום הקודם – זריחה בוורוד ובלבן.
ההסברים שלך על הדתות ועל הבודהיזם הם כמו מסלול נוסף שלם ומרתק בטרק אליו את לוקחת אותנו. תענוג לקרא אותך. תודות.
תודה רבה ניני. אני חושבת שהרבה מאורח החיים ותפישת העולם נקבעת על ידי הפילוסופיה הזו. אי אפשר להתבונן בחיים במזרח דרך ה"פריזמה" שלנו
פינגבק:טרק בשמורת אנאפורנה - ימים 5 - 6 - מתחילים לצבור גובה - אפקים מטיילים
מעניין לקרוא מה שכתבת על הבודהיזם ואכן דייקת, במקור הוא תפיסת עולם פסיכולוגית שנועדה לתת מענה לשאלת הסבל בעולם. להציע לאדם הסובל דרך להשתחרר מהסבל. עם הזמן היא איכשהו השתנתה והבודהה הפך לעוד "אליל" שעובדים אותו, עולים אליו לרגל ומגישים לו מנחות. ועדיין יש את קירי האמונה הבודהיסטית שדי חופפים לעשרת הדיברות. ככה שגם בבודהיזם יש קוד התנהגות מוסרי.
כשהזכרת תפיסת עולם קווית לעומת מעגלית נזכרתי בקורס שלקחתי בתואר הראשון, לפני המון שנים.
אני חושבת שזה מה שמעניין בטרק באנפורנה, חוץ מהנופים המדהימים, יש גם פן תרבותי ושנה, שלא תמצאי למשל בסובב מונבלאן או AV1 למשל. ברור שגם שם המסלולים עוברים בכפרים, אבל למעט הכפרים השוויצרים שסיקרנו בגלל הריחוק שלהם, לא ראיתי שהרבה מטיילים מתעכבים לשאול או ללמוד על התושבים המקומיים.
פינגבק:טיול רגלי למרסבא - טיול לילי ותצפית זריחה - אפקים מטיילים