לבן על לבן – 3 ימי טרק בשלג בבולגריה

מה דעתכם על טרק בשלג בבולגריה? אני אוהבת טרקים וטיולי הליכה בטבע. אני אוהבת שלג. אז למה לא לשלב?  יצאנו שתי חברות לשלושה ימים בשלג. עלינו הרים, ירדנו אל עמקים, קפצנו לתוך שלג בתולי, חווינו סופת שלגים, ונשזפנו בשמש נעימה. תרגלנו הליכה בנעלי שלג , וגלשנו על הישבן . חזרנו עם כל איברינו שלמים, מלאות חוויות והרבה טעם של עוד.

טרק בשלג בבולגריה היום הראשון –  מסלול בהר ויטושה

זמן הליכה : 4 שעות
200 מטר עליה , 200 מטר ירידה
נקודת התחלה:  בקתת אליקובו גובה 1800 הר ויטושה
לבוש: חליפת סקי, חולצה טרמית, פליז',כובע, כפפות סקי, נעלי טרקים ונעלי שלג
מזג האויר מעונן וערפילי-  10-  מעלות, רוח ושלג לפרקים

מטרתו של הטיול היום לתרגל הליכה בנעלי השלג, ולהנות מהנוף. הנוף מכוסה בערפל אז נשאר רק התרגול. נדיה המדריכה שלנו מתנצלת שוב ושוב שהיום אין ראות טובה. אבל אני חושבת שסופסוף אדע איך מרגישה סופת שלגים. לעולם שכולו לבן יש קסם משלו.

את ההכנות האחרונות שלנו אנחנו עושים בבקתה של אתר הסקי המקומי. זוגות המגלשיים הקטנים הערוכים כבמסדר סביב לבקתה מעידים שמזג האויר  העגמומי לא מרתיע את תלמידי בית הספר לסקי. אני מתפעלת למראה  חבורת ילדים קטנים לבושים בחליפות סקי צבעוניות המתרוצצים בתוך הבקתה, מסיימים את ארוחת הבוקר שלהם, ויוצאים עם המורה שלהם ומדריך הסקי אל הכפור.

נדיה פורשת עלינו את חסותה, מסדרת לנו את נעלי השלג, מהדקת את קצות המכנס, ומסבירה איך יש ללכת.את המסלול שלנו אנחנו מתחילים דווקא בירידה מהבקתה, לחימום. מהכביש המושלג אנחנו פונים אל היער. ומחילים בטיפוס נינוח. הנעליים מאפשרות לנו להלך בנוחות על פני השלג שעומקו מתחתינו כ2 מטר.המראות יפהפיים. השלג הצטבר וכיסה את הענפים של עצי האשוח. אנחנו לבד. כמו בסיפור אגדה.

עצי האשוח הצמיחו להם עלוות שלג לבן. הם פורשים ענפיהם כאצבעות עטורות תכשיטים.על אחד העצים קפאו טיפות המים והתכסו בכפור. הם נראים כמו קישוטים של חג המולד.

העצים הנשירים עומדים במערומיהם רק השלג מעטר אותם פסים פסים חום לבן אל תוך האופק.

לאחר כ200 מטר של עליה אנחנו עוזבים את היער אל הרמה. התוכנית המקורית היתה לחצות את הרמה ולהמשיך על פסגתו הגבוהה ביותר של הרכס" וראח צורני" כלומר פסגה שחורה. נדיה מצביעה אל הכיוון המשוער של הפסגה – אבל אין פסגה. למעשה אין כלום. רק לבן.  הערפל כיסה את ההר .

אין שמים, אין ארץ .אין קו אופק .אין עצים. אין ענן. הכל לבן. בכיוון שעלינו ללכת מסודרים מקלות סימון. הם היחידים שמהווים איזושהי אחיזה לעיניים. הם, ונדיה שצועדת בבטחה לפנינו.

בעוד שביער היה שקט ודומם, ברמה אנחנו מרגישים על בשרנו את הרוח. הרוח קרה וחזקה, היא מביאה אלינו משבי קרח ושלג. השלג נתפס בשיער, חודר דרך הריצ'רצ'ים הפתוחים לכיס, ותוקף אותנו מכל הכיוונים. נדיה מודדת את מהירות הרוח : 45 קמ"ש. אני נזכרת איך בטיול בלפלנד הסבירו לנו שכל 10 קמ"ש מורידים מעלה – אז אנחנו עכשיו כבר כמעט 15- מעלות.  כל עוד אנחנו בתנועה – לא קר. אבל ברגע שאנחנו נעצרים לנוח, הטמפרטורה יורדת במהירות. נדיה לוקחת אותנו למנוחה ולשתית תה במחסה מפני השלג. ברחבי ההר פזורים מחסות : חלקם הם לא יותר מאשר מבנה אבנים ודיקטים, אחרים הם ממש בתים קטנים , ויש גם כאלה עם חוש הומור .

אנחנו נדחקים למחסה קטן בדרך. בקושי יש בו מקום לשלושתינו. נדיה מוציאה תרמוס ומוזגת לנו תה חם ממותק בדבש. אנחנו מתחממות קצת ויוצאות אל הכפור. למרות שעברו שעות ארוכות מאז אכלנו ארוחת בוקר, אני לא רעבה בכלל. אני חשובת על כך שבתנאי קיצון , הגוף בוחר במה להשקיע אנרגיה. בטיול הזה זה בחימום הגוף ובהליכה. רק עוד 40 דקות , ואנחנו ביער – מבטיחה לנו נדיה. 10 דקות, רבע שעה, שעה או יותר. בסופת השלגים הזאת אני כבר מזמן איבדתי כל תחושה של זמן או התמצאות במרחב. אני פושט הולכת אחרי נדיה, וסופגת אל תוכי את המראות המינימליסטיים של הטבע.

אנחנו מגיעים בשלום לצידו השני של ההר, אל המכונית החמימה ויוצאים בדרכנו אל הרי הרילה. שם נבלה את היומיים הבאים. הדרך לוקחת אותנו תחילה דרך הפרברים האפרוריים של סופיה, אל הכביש המוביל דרומה  לאחר כשעה של נסיעה, כשהתחממנו ונחנו מהמאמץ, מתעורר בנו תיאבון. נדיה עוצרת בפונדק דרכים קטן על אם הדרך. אח חמימה בוערת בו, השולחנות מכוסים מפות אדומות ברקמה מסורתית, ואנחנו מתקבלים בחמימות. מתוך התפריט אנחנו בוחרים מרקים , ותבשיל קדרה של בשר וירקות שורש. אוכל מקומי, ביתי משובח. סיום מושלם ליום חוויתי מאין כמוהו.

כשאנחנו יוצאים מהפונדק בתום הארוחה, פיסות שמים כחולות מבצבצות מבעד לעננים. השלג פסק, ופתאום פחות קר.  שינוי מזג אויר פועל עלי כזריקת מרץ. אני מתישבת במושב הקדמי עם המצלמה, זה הזמן "לצוד" את מראות החיים האמיתיים. הדרך מובילה אותנו דרך הרים וכפרים ציוריים. השלג מעטר את צידי הדרכים, את גגות הבתים, יוצר כיפות לגדרות.  מארובות הבתים עולה עשן ומתמזג אל העננים. השמש כבר מזמן נעלמה מאחורי ההרים. אור סגלגל מלוה אותנו בשארית דרכנו את המלון הכפרי, בכפר שבו נבלה את היומיים הבאים.

טרק בשלג יום שני – טיול בעמק מלוביצה

זמן הליכה : 5 שעות

מרחק  : 8 ק"מ. 300 מטר עליה , ו300 מטר ירידה

נקודת ההתחלה בגובה 1735 מטר

טמפרטורה נעה בין מינוס 10 למינוס 5

מים 1 ליטר.

לבוש : חולצה טרמית, פליז דק ומעילה בתחילת המסלול , חולצה תרמית ופליז בשמש.

אני מתעוררת לתוך בוקר של קסם.  העננים האפורים הסתלקו בלילה ופינו מקומם לשמים תכולים בהירים טובלים בקרניים של בוקר. הלב מתרונן: איזה יום בהיר! בחדר אוכל כבר ממתינה לנו נדיה, על השולחן ערוכה ארוחת הבוקר: חביתה ירקות גבינות נקניקים. בסלסלת הקש טוסטים חמים. האוכל פשוט אבל טרי וטעים.

נסיעה קצרה מביאה אותנו אל עמק בו מתחיל המסלול שלנו: עמק מלוביצה. התוכנית שלנו היא לטפס למדף הסלע הצופה אל הפסגה. בתחילתה של הדרך לא נדרשות נעלי השלג. השביל כבר כבוש. הוא מוביל אל תוך היער בעליה מתונה. נדיה אפשר פוטוסטופ? אני שוב ושוב נעצרת בפינות חמד. שולפת מצלמה מהתיק ומצלמת בהנאה רבה. "דובר דן" מברכים אותנו זוג לא צעיר בבגדים תואמים. גם הם  אוהבים לצלם. מסמנים לי מפעם לפעם לוקיישן יפה.

השלג בוהק בקרני השמש, כאילו שפך מישהו אבקת יהלומים.

חברתי אינה מרוצה. היא רוצה לקפוץ אל תוך השלג ולהבלע בתוכו. אבל כאן לא עמוק מספיק. נדיה מסבירה שהשלג עמוק מאוד, פשוט יש באמצע שכבה של קרח. את הבוקר התחלתי עטופה בשלוש שכבות, אבל בעליה מתחמים. אני מורידה מעיל, אחר כך כובע ואחר כך את הפליז. את בטוחה שמינוס עשר אני שואלת את נדיה . למעשה כרגע מינוס 12 מתקנת אותי נדיה.  אי אפשר להאמין!

במהרה אנחנו מגיעים לעמק רחב ובו בקתות. המקדימים להגיע כבר התפרשו על הכסאות ומשתזפים בשמש.
כעת אנחנו נועלים את נעלי השלג ומתחילים לעלות בשלג. נעלי השלג מאפשרים עבירות מלאה, ובעקר ללכת על חלומו של כל גולש סקי : שלג בתולי, מה שנקרא powder. עם נעלי השלג אנחנו כבר לא נדרשים לשביל. אנחנו פשוט הולכים בכיוון הכללי של היעד שלנו. השלג  כמובן אינו חסר סכנות. נדיה מצמצמת עיניהן ומביטה אל השלג המכסה את צלע ההר המתרומם לצידנו." כאן יש סכנת מפולת! " היא מציינת ומדווחת במספר קבוצות בהן היא חברה.

אנחנו עולים לאט לאט במעלה ההר. אני מופתעת לגלות שאנחנו לא היחידים. עוקפים אותנו זוגות זוגות של גולשים : הם עושים את דרכם במעלה ההר כשמגלי הסקי לרגליהם. "למה להם להתאמץ כל כך ?" אני שואלת את נדיה, "הרי יש מעלית למדרונות הסקי  פה בסביבה. "פאודר! " משיבה נדיה, " הם רוצים לגלוש על מדרונות שאיש לא גלש לפניהם"

אנחנו מגיעים אל הטרסה, ומתישבים לנוח ולהתבונן על הנוף. סמוך אלינו ניצב סלע ועליו לוחיות עם שמות של מטפסי הרים שלא שבו בחיים מההר.  המקום הפך למעין אתר זיכרון למטפסי הרים בולגרים.  די להזכר בסופה שחווינו אתמול, כדי להבין עד כמה ההרים המושלגים מסוכנים.

לאחר מנוחה קלה, אנחנו מתחילים את דרכנו בירידה. כעת לפנינו מונח כל העמק המושלג.  אנחנו גבוה מעל קו העצים ורואים למרחוק. לפתע ענן אפור עולה מהעמק ומסתיר את כולו. כמה הפכפך מזג האויר! אני אפילו קצת חוששת להמשיך ולרדת. נדיה אומרת שהענן יחלוף כמו שהגיע, אבל כדי שאהיה רגועה היא מעיינת שוב בתחזית מזג האויר. היום ומחר יהיה יום בהיר!

ואכן הענן עולה ומתפוגג. אנחנו שוב מגיעים לעמק עם הבקתה. הפעם אנחנו נכנסים פנימה לארוחת צהריים. אנחנו מזמינים מרק, חמוצים ולחם.
מסביבנו הבקתה מתמלאת מקומיים. הבקתות האלה הם לטובת מטיילים למנוחה: אפשר לשבת כאן לנוח, לאכול משהו חם, לשלב עם אוכל מהבית. המחירים כאן גבוהים אך במעט מבכפר – שווה לכל נפש.  אני מתבוננת סביבי : בבקתה יושבים ילדים  ופעוטות עם הוריהם, לפעמים גם עם סביהם. לא כולם נראים לי בכושר, בטח ובטח לא כולם דקיקים. האם כל מי שיושב פה עשה את דרכו בהליכה ? אני משתוממת. נדיה מבטיחה לי שאין שום דרך להגיע לכאן אלא ברגל. הולכים לאט, נעצרים למנוחה. טיול נינוח של שבת בבוקר.  זוהי התרבות המקומית –  לעזוב את העיר האפרורית והקרה ולעלות להרים להתחמם בשמש. הבולגרים עושים זאת משחר ילדותם וכל עוד רגליהם יכולות לשאת אותם.

אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים ויוצאים שוב אל העמק המוצף שמש.  קהל עצום ורב התאסף ותופס כל פינה אפשרית להניח עליה את הישבן. הילדים  מתרוצצים בחדווה בשלג, מנצלים את השיפועים להתגלש : מי על מזחלת,  מי על הישבן. קרני השמש משנות את גונם .השמש מתחילה לעשות את דרכה אל מאחורי ההרים. זמן לרדת מההר. משתעלם השמש הקור יחזור לשלוט. אנחנו עושות את דרכנו במורד השביל, ביחד עם עוד קבוצות של אנשים. קולות צהלת ילדים משיגים אותנו  : "פיסטה ! פיסטה ! "צועקים הילדים. פיסט זהו מדרון בבולגרית. זוג ילדים עם מזחלת עושים את דרכם במורד השביל. המזחלת לעיתים טסה, לעיתים מתחפרת בשלג. הם צוחקים, קמים, נופלים, דוחפים ,מושכים וממשיכים.  והוריהם? אי שם מאחור.  ככה זה כשאתה גדל בשלג.

טרק בשלג יום שלישי : שבעת אגמי רילה

זמן הליכה  : 3.5 שעות

מרחק : 7 ק"מ

טמפרטורה  : 1 מעלה

מים : ליטר וחצי

לבוש : חולצה טרמית דקה.

השעון מעיר אותי כשעדיין חושך. תחילה מתבהרים ההרים והשדה המכוסה לבן ליד בית ההארחה שבו אנחנו ישנים. את ארוחת הבוקר הצנועה אני אוכלת אל מול שמים כחולים כהים והרים ושדות לבנים. השמים הולכים ומתבהרים ופס ורדרד מעטר את ראשי ההרים.  הבוקר צפויה לנו נסיעה יחסית ארוכה לתחילת המסלול. נדיה רוצה להגיע מוקדם לפני ההמונים. אנחנו יוצאים לאויר הבוקר הצלול והקריר. מהאחו הלבן עולות געיות של פרות , בשולי הכביש רועים סוסים נמוכי קומה. הכפר עדיין מתנמנם מכונס בעצמו. הבתים האפורים עומדים במערומיהם בלי כסות של שלג או שלמת עלים ירוקים כמו בקיץ. החורף כאן עגום.

הדרך מובילה אותנו אל צד אחר של ההר.  במישור אין כמעט שלג אבל ברגע שמתחילים לעלות – מופיעים כתמים לבנים בצידי הדרך. כמו בעזרת אבקת פיות קסומה מתחולל כאן קסם : הבתים כמו מאבדים מעגמומיותם, והיער  מתמלא קרני אור.
ככל שעולים כך הולך הדלג ומתעבה : עצי האשוח פורשים את כפותיהם עטויות בכפפות לבנות, והאדמה מכוסה כולה שמיכה לבנה.

את הטיול שלנו היום אנחנו מתחילים בנסיעה ברכבל. התחנה הנמוכה גובהה כ 1500 מטר ואילו העליונה מעל 2000. הנסיעה לוקחת כחצי שעה : מתחתינו צמרות עצי אשוח מנוקדות בלבן ומצדדינו נפרש רכס הרי הרילה והמישורים שסביבו. מרגע שעוברים את קו 2000 המטר נעלמים האשוחים ונשארת רק כיפת שלג. היום נטייל על הכיפה הזאת.

בתחנה העליונה תכונה רבה: יש הממשיכים על רכבל נוסף אל מסלול הגלישה ,קבוצה מתרגלת עניני טפוס על הרים. אחרים מתארגנים להליכה בשלג מי בנעליו מי בסקי ומי כמונו בנעלי שלג
האיזור שבו אנחנו מטיילים היום נקרא שבעת האגמים: בקיץ המקום הומה תיירים . עכשיו בחורף אין תיירים ואין אגמים. כלומר האגמים מסתתרים מתחת לכ2 מטר שלג ועוד כמה עשרות סמ של קרח .רק השטחים החלקים ללא סלעים או עצים מבצבצים מעידים על קיומם.עבירותם של נעלי השלג מאפשרת לנו לבחור בין לטייל על השביל שיצרו אלה שהלכו לפנינו או ללכת על שלג בתולי. בניגוד להליכה בשדה ירוק או פורח אין בהליכה שלנו שום נזק. מחר ירד שלג ויכסה את החריצים שחרצנו בו. ראוי לו ליום הליכה טוב שיתחיל בעליה. בסופה נשקף נוף מרהיב : מצד אחד שלגים וצד אחר עמק ובקצהו פסגה מושלגת נוספת – הר ויטושה. מרחוק מלבינו פסגות האלפים הבלקניים. הם מתחילים בסרביה וחוצים את בולגריה לדרום ולצפון ומסתימים בים השחור.

שקט כאן , את מוסיקת הטראנס הגולשים והרכבלים השארנו מאחורינו. מדי פעם פוגשים קבוצת טיילים מברכים זה את זה לשלום. מתקדמים קצת , עוצרים למנוחה , עולים, יורדים.אפשר בקלות להתרגל ליופי הזה.

לנדיה הותווה מסלול מסויים לטיול של היום. אבל המסלול לא באמת משנה. לכל מקום שנפנה נראה לבן. ההפתעה המשמשחת שלי בהליכה בשלג זה ירידות. אני אשת עליות – כלומר אני מעדיפה תמיד לעלות מאשר לרדת. הירידות מפחידות אותי, מעמיסות על הברכיים, אני מפחדת לאבד שיווי משקל ולהתדרדר. אבל בשלג הירידות הן כיף! כל מה שנדרש זה לנעוץ עמוק את העקבים בשלג. הסוליות הרחבות של נעלי השלג מתחפרות בו עמוק ויוצרות מעין מדרגות. כשמתעייפים בירידה , אפשר פשוט להתישב על העקבים, לנוח ולצפות במורד.  כשנהיה תלול מדי הפתרון הוא פשוט להתישב על הישבן ולגלוש. השלג רך קריר ואבקתי. דווקא נעים ליפול  לתוכו.

היום כשלא קר כל כך וההליכה לא קשה רעבוני מתעורר מוקדם.  והחום היחסי מעורר את צמאוני.  בכל עצירה אני לוגמת מים קרים, ומנשנת מקופת הפירות היבשים שלי, ומפנתזת על ארוחת צהריים בבקתה החמימה. הבקתה וחדר האוכל שלה הומה אנשים.   על הכיריים במטבח עומדים סירי אמייל גדולים ומעוטרים בפרחים קטנים. ריח חמים וטוב עולה מהמאכלים.   בעודנו אוכלים , נכשים צעירים בבגדי שיא לברך את נדיה לשלום.  את מכירה את כולם! אני מציינת. נדיה מסבירה שהיא בכל זאת מקומית, ורבים מהמברכים הם מדריכי הרים כמוה. עכשיו זה שיא העונה!

בדרך חזרה לסופיה אנחנו עוברים בעיר הולדתה של נדיה. פעם היה כאן מפעל טבק. היום יש מפעל תרופות בבעלות איסלנדית. רוב העיר עובדת במפעל, אומרת נדיה. ומי שלא עובד במפעל, עובד במגרשי מכירת מכוניות יד שניה. הפער בין היופי הבתולי של השלג, לבין עגמומיות הרחובות והמבנים הנטושים הוא מטלטל.
כשקרני השמש הזהובות של אחר הצהריים צובעות את השדות היבשים והעצים הערומים,לרגע קצר על האוטוסטרדה לסופיה אני רואה  שתי כיפות מושלגות : מלפנים הר ויטושה ומאחור הרי הרילה.  "באביב,הכל כאן כל כך ירוק "אומרת נדיה בגעגוע. "הסנוניות והחסידות מבשרות בבולגריה את בוא האביב. כולם כאן מחכים לשובם."

טרק בשלג בבולגריה – פרטים, המלצות ותובנות

טיול השלג שלנו אורגן על ידי חברת טרונטוריה הבולגרית, שאליה הגעתי בשיטוטי באינטרנט.  לבקשתי הוצעה לנו חבילה  לשלושה ימי טרק , ויומים לינה בסופיה. החבילה כללה : נעלי שלג ומקלות הליכה, העברה משדה התעופה למלון בסופיה, הדרכה והסעות במשך ימי הטרק, שני לילות במלון צנוע אך ממוקם היטב בסופיה, ושני לילות  ואירוח חצי פנסיון בבית הארחה מקומי בכפר ליד הרי רילה. העלות הכוללת 650 יורו לאדם על בסיס חדר פרטי.  כאמור, היינו שתי שחברות. בדיעבד הייתי מוותרת על המלון בסופיה ומזמינה אחד בעצמי. המלון היה מיושן, אם כי נקי והצוות אדיב מאוד.

בית הארחה היה צנוע אך מוצלח מאוד. החדרים גדולים ומרווחים, אוכל טעים מאוד ובטעם ביתי. הוא ממוקם בקצה הכפר ומחלונותיו יש נוף יפה להרים . שווה לבקש להתגורר בקומה שניה או שלישית!

המסלול שהוצע לנו , נתפר במיוחד בשבילנו  – גם מבחינת קושי המסלול וגם מבחינת מספר הימים. זמינות המשרד באימייל היה טובה, שאלותי נענו במהירות ובעניניות. אני בהחלט אשמח הזמין גם את החופשות הבאות שלי דרכם.

המדריכה שלנו נדיה היתה מצוינת –  נעימה, זורמת, בעלת סבלנות אין קץ לכל עצירות הצילום שלי. היא שמחה לענות על שאלות על החיים בבולגריה בכלל. דאגה לבטיחותינו ולהנאתנו לאורך כל הטיול. נדיה מדריכה גם סקי וסנובורד ואפשר ליצור איתה קשר ישירות: nadiakarastoyanova@gmail.com  : +359-895-606305

טרק בשלג בבולגריה – למי מתאים ?

בעצם מתאים לכולם. ההליכה בנעלי השלג אינה דורשת ידע מוקדם ודי מהר תופסים את העניין.   מזג האויר מאוד משפיע על אופי הטיול – בסופה הכל נהיה קשה יותר. כדאי להגיע מוכנים לפעילות גופנית של 4-6 שעות ביום.

לבוש לטרק בשלג

הדרך הטובה להתלבש היא בשכבות. פרטי הלבוש החשובים הם נעלי טרקים גבוהות ועמידות למים, מעיל ומכנסיים עמידות במים (או גייטרס ).  אני פשוט השתמשתי בחליפת סקי.  כובע, כפפות וצעיף  היו חיוניים בסופה, וגם בתחילתו וסופו של יום כשהולכים בצל.  בשמש  – חייבים משקפי שמש וקרם הגנה. בכל בוקר יצאתי עטופה בשלוש שכבות : חולצה טרמית, פליז דק ומעיל. במשך היום – התקלפתי.

רוצים עוד רעיונות לחופשות שלג ?

המלצות נוספות לחופשות חורף משפחתיות:

את חופשת הסקי המשפחתית הראשונה שלנו עשינו בפולין. בחופשה שילבנו בין עיר לבין טבע , ומלבד סקי גילינו שאפשר גם לטייל בשלג. לקריאת הפרטים המלאים בפוסט חופשת חורף בפולין.

לפלנד היא יעד נהדר לחופשה זוגית. המרדף על אופנועי שלג אחרי אורות הצפון הוא הרפתקה של ממש. לקריאת סיכום הטיול שלנו בלפלנד.

גם הרי הקרפטים ברומניה הם יעד מצויין לחופשת שלג. מלבד סקי אפשר לשלב גם נסיעה על אופנועי שלג ובאגי, בין הרים וכפרים. לפרטים על חופשת שלג זוגית ברומניה.

מלי אברמוביץ הטוריסטית עשתה לי חשק לנסוע לגיאורגיה בחורף בעיקר בגלל טיול ברכבת.

רעיונות לטרקים בקיץ

אורה גזית בעלת הבלוג חלומות שמורים ובן זוגה יצאו לטרק בהרי הרילה .

אלי ואיריס בעלי הבלוג באקפקרס ממליצים על מסלולי טיול בהרי הפירין.