נתניה הכי, אחי – בעקבות סיור אומנות רחוב בעיר

מה דעתכם על סיור אומנות רחוב בנתניה? שכונותיה הדרומיות של תל אביב והתחנה המרכזית החדשה, שוק מחנה יהודה בירושלים  ואפילו איזור העיר התחתית בחיפה ידועים כאתרי עליה לרגל לחובבי אומנות רחוב. אבל נתניה? בשנים האחרונות נעשה מאמץ למתג את העיר כעיר הספורט והתיירות, לפתח אותה, להגדיל את מספר המלונות ולמשוך תיירים נוספים לעיר. במסגרת מאמצי השיפור כוסו מעט מקירות הבנינים בעיר בציורי קיר צבעוניים. כדי לשמוע את סיפורם אני נוסעת לנתניה לאחר שנים רבות שלא ביקרתי בה.

איך הייתם מרגישים אם הייתם חוזרים לעיר שבה גדלתם ולא ביקרתם בה שנים רבות ? אני מודה שאני קצת חוששת. הזכרון שלנו והנוסטלגיה מותירים בנו תמונות מרוככות של המציאות, במיוחד אם הילדות שלנו היתה מאושרת. כשעלינו מברה"מ בשנות השבעים בחרו הורי לגור בנתניה, בגלל הים. הם התעקשו לגור במרכז העיר ולא בשכונות העולים כדי שיוכלו להתערות במהרה בחברה הישראלית. כזאת היתה העליה של שנות ה70.  בתחילה שוכנו למשך 9 חודשים בבית הבראה שהוסף למרכז קליטה, באחד הרחובות הירוקים של העיר. אחר כך עברנו בסיוע הסוכנות היהודית לדירה רחבת ידיים, ובה התגוררנו עד שידם של הורי השיגה לקנות דירה באחד הרחובות הקטנים והשקטים  אך מרכזיים של העיר. את מרכז נתניה אני מכירה כאת כף ידי . ברחובות האלה ליוויתי את אחי הקטן לגן, התרוצצתי עם בני כיתתי בפגישות כיתה, ליוויתי חברות לרופא השיניים, הלכתי לבד לקופת החולים, רצתי לספריה. אני קצת נבהלת למראה תנופת הבניה בלב העיר. בית הכנסת הגדול שאליו לקח אותי אבי להקפות של שמחת תורה, והיה בעיני היכל גדול, מרשים בלובנו,  ששכן תחת חופת עצי הפיקוס והאקליפטוס, עליהם לא העזנו לטפס מפאת קדושת המקום, עומד כיום כנכלם ערום ועריה מתחת לגורד שחקים הנבנה מעליו.

מי לא ירצה לנפוש בעיר השוכנת לחופיו של הים התיכון, שבורכה בחוף חולות זהובים ורכים? על המצוקים נפרשת טיילת ארוכה המאפשרת לתושבי העיר ולמבקרים בה להנות מבריזה קרירה בקיץ ומשמש חמימה בחורף. כבר מילדותי חוף היה היה מקום הבילוי המועדף של המשפחה. בדירתינו נהגנו לארח קרובי משפחה וחברים  לתקופות ארוכות בקיץ "אם יש מקום בלב, יש מקום בבית ומסביב לשולחן" נהגה אימי לומר בעודה שולפת מזרונים ופורשת אותם בסלון לטובת אורחים שנטו ללון.

כיכר העצמאות היתה לבה של העיר תרתי משמע. זו היתה כיכר דשא גדולה ובמרכזה מזרקה בצורת חבצלת השרון, סמלה של העיר. מעבר לכביש ברחבה הגדולה נערכו כל טקסי הזכרון, טקסי יום העצמאות , יריד שבוע הספר וההרקדה של מוצאי שבת. היום הכיכר חוברה לה למדרחוב, רוצפה כולה, ומזרקת מולטימדיה נבנתה במרכזה. מסכי ענק מפרסמים את עסקי העיר, ובריכה קטנה עם דגי זהב נותנת דוגמית טבע עירוני.

מסביב לכיכר זו אנחנו מתחילים את הטיול שלנו בעקבות פרויקט אומנות הרחוב של העיר. אומנות רחוב לעיתים קרובות משמשת את פרנסי הערים כדרך מהירה ואטרקטיבית לחידוש שכונות נחשלות ומתפוררות. כך גם נתניה הכריזה על פרויקט "Graffiti in the city” כמוביל מהלך של מתיחת פנים לאיזור המרכזי של העיר. העיריה בשיתוף עם הקרן לפיתוח נתניה וארגון Artists4Israel  ארגנה פסטיבל אומנות בעיר והזמינה אמני גרפיטי ידועים מהעולם לצייר על קירות בניני העיר. המטרה היתה לא רק לשפר את מראה העיר, אלא גם להראות לאומנים את הארץ, כדי שבשובם יהפכו לשגרירי רצון טוב של ישראל. הם שהו בישראל במשך שבועיים והם עבדו על הפרוייקטים שלהם וסיירו בישראל. הסיור הזה בהחלט הזיז משהו בליבם, והיו כאלה שתכננו ציור עם עוקץ והפכו אותו לציור אופטימי עם יונה וענף של זית.

דינה שגב המדריכה שלנו היא אומנית רחוב בעצמה. היא מספרת לנו על האומנים שאת עבודותיהם אנחנו רואים, ומשתפת איתנו תקציר למגמות ולסוגים של הגרפיטי השונים. אמנם הגרפיטי החל את דרכו ככיתובים וציורים מחאתיים, אבל כיום אפשר לפגוש את כל הספקטרום: החל מאומנות רחוב מגוייסת על ידי הממסד, דרך פרויקטים לשיקום שכונות הנעשים עם הקהילה, כיתובים מסוגננים ועד עתובות מחאתיות וונדליזם. דינה מחלקת את הגרפיטי לשלוש קבוצות: האומנים, הרייטרים (מלשון writer) והמשתפים.

האומנים הם אלה שמציירים את ציורי הקיר. ציורי קיר אלה יכולים להיות מגוייסים למטרות שונות, או כיד הדמיון הטובה על האמן אבל בדרך כלל הם מוזמנים, וגם עולים כסף רב. ציורי קיר גדולים יכולים לעלות אפילו 100 אלף דולר. בפרויקט אומנות רחוב בנתניה כל הציורים נתרמו על ידי האומנים.

הרייטרים הם אלה שמשאירים ציור של אותיות. לעיתים קרובות המילים הן בלתי מפוענחות.  אומני גרפיטי לעיתים קרובות מציירים תחת שם אומנותי המכונה תג . הרייטירים יכתבו באופן ציורי את התג שלהם, וזו מהות היצירה שלהם. רק כיתוב אותיות בלתי מפוענח וצבעוני. רייטר מעלה את השאלה : של מי הרחוב הזה? ושל מי הקירות האלה?

המשתפים הם כל אותם אנשים אחרים, שמשאירים את אותותיהם, אותיותיהם וציוריהם על הקירות. "ברוך ג'מילי" ו"נח נחמ נחמן מאומן " הם דוגמאות מוכרות.

בעוד חברותי מתענינות בבתי הקפה הפרושים בקדמת המרחוב, אני שמחה לגלות שמוסדות קולינריים מילדותי עדיין קיימים, גם אם נסתרים. המסעדה הסינית בקומה השניה של הבניין הצופה אל תחילת המדרחוב, פצריה בקרן רחוב, ו"פונדק הים" המיתולוגי , שהכרנו  בזכות המטפלת שלנו. נחמה המטפלת המיתלוגית של אחי היתה אישה יפה, נמרצת, חמה ועם לב רחב לפחות כמו הים התיכון. היא טיפלה באחי התינוק טרם הלך לגנון, ואחר כך טיפלה בנו, בשעות אחר הצהריים והערב בהם נדרשה אימי לאסיפות הורים ואבי עבד עד מאוחר. בעוד שנהגתי בעוינות מוצהרת כלפי מטפלות באופן כללי, את נחמה אהבתי ושמחתי על כל הזדמנות שהיא באה לטפל בנו.  הייתי כרורכה אחרי שלושת ילדיה הגדולים והתמוגגתי מתשומת הלב שקיבלתי מהם. אהבתי את ביתה האקלקטי שנראה בעיני כתיבת אוצרות, שתמיד נמצאו בו מתנות קטנות בשבילי -צעצועים יד שניה או עפרונות צבעוניים. נחמה גילתה לי את מנעמי הקולינריה של העיר. בעוד אימי הקפידה על אוכל ביתי, נהגה נחמה לפנק אותנו ב"חצי מנה" עם חומוס, כרוב וזיתים, שנרכש ב"פונדק הים", בפיסות שוקולד שהגניבה לנו ובמופלא מכל – גביע של גלידה אמריקאית חומה לבנה, שקיבלנו בדוכן החדיש שפתח אקס-בעלה במרכז העיר.

דינה המדריכה מספרת לנו את תקציר קורות העיר. נתניה נוסדה בשנת 1929 על רקע משבר העליה הרביעית, שחל בשנות העשרים של המאה הקודמת. תנופת ההתיישבות שככה ונחלשה, והמצב הכלכלי בארץ הורע.  אבל דווקא בתקופה זו החל לפרוח ענף הפרדסנות, אחרי שפל רב-שנים בתחום. בשנים אלו ניטעו אלפי דונם של הדרים. כחמישית מבני העליה פנו לעסוק בתחום ועברו לישובי השרון. עובד בן עמ"י מקימה של העיר וראש העיר הראשון שלה היה יו"ר חברה שפעלה לרכישת קרקעות, ניסה להשיג כסף מהנדבן נתן שטראוס לבנית הישוב והבטיח שהוא יקרא על שמו  את העיר – נתניה. עם הכרזת המדינה קבלה נתניה מעמד של עיר. במשך השנים הבאות קלטה העיר עליה כמעט ללא הפסקה. העליות האלה ואופיין עיצבו את העיר ושינו את פניה במשך השנים.  נתניה מונה כיום כ250 אלף תושבים מתוכם כמעט 100 אלף עולים. קליטת עליה, והגירה חיובית לעיר לצד שכונות חדשות שנסנות מציבה לא מעט אתגרים לעיר.

נתניה נודעה בעבר כעיר היהלומים, בזכות המלטשות הרבות שהיו בעיר, וחנויות התכשיטים והיהלומים שמוקמו באיזור התיירותי של העיר. עם עלית רמת החיים בשנות ה90 של המאה הקודמת, נהיה יקר מדי להעסיק בנתניה פועלים. המלטשות ננטשו, החנויות נסגרו, והעסקים עברו למקומות זולים יותר ברחבי  העולם. במסגרת הפרוייקט מלטשה כזאת במרכז העיר שעמדה שוממת הפכה לבניין צבעוני הידוע בכיוניו "הגרפיטי הנוזל"

ליבי נכמר כשאני רואה את מצבם של בניני קולונע אסתר וקולנוע שרון המתפוררים. על כסאות הקטיפה האדומים של מוסדות מיתולוגיים אלה צפיתי ילדה עגולת עיניים מפליאה בסרטים שך וולט דיסני, השתוקקתי לעבור לאמריקה בעקבות הסרט גריז, וכאבתי כל מכת אגרוף שקיבל רוקי בלבואה. מעל הבימה צפיתי בהצגות מופלאות , ואפילו רקדתי עליה במסגרת התקופה הקצרה בה למדתי בחוג בלט. קיר הגרפיטי הצבעוני הסמוך למבנה המתפורר רק מעצים את גודל העליבות, והצער.

אני לא יודעת אם להצטער או לשמוח שלא הספקנו להכנס לשוק. כשהייתי קטנה זה היה האיזור השנוא עלי בכל העיר. לעיתים נאלצתי ללכת לשוק עם אימי. הייתי הולכת אליה צמודה צמודה ,פוחדת לאבד אותה בהמון , נבהלת ונצמדת לחצאית של אימי בכל פעם שבעל דוכן היה מרעים בקולו :" רק היום ! בזול! " . מרגע שמצבנו הכלכלי השתפר אימי הפסיקה ללכת לשוק וכף רגלי לא דרכה בו עוד. מספרים שהאומנים דווקא מאוד התרשמו מהשוק והדינמיקה בו. באחד הלילות הם התאספו כולם וציירו גרפיטי על תריסי הדוכנים הסגורים ללילה . הפתעתם, הנאתם והתפעלותם של בעלי הדוכנים היתה כל כך גדולה, שחצי יום הם עסקו בלהתפעל מהציורים ולא טרחו לפתוח את הדוכנים.  כעת מנסים קדם שם יוזמה של הפיכת השוק למרכז בילוי לילי של פאבים ומסעדות קטנות כמו בשוק בירושלים או בשוק הכרמל בתל אביב. חברתי הבלוגרית גלית בן שמואל בעלת הבלוג החופש לטייל בקרה בשוק בנתניה וממליצה על המטעמיםש אכלה בפוסט השוק בנתניה אותנטיות שהשתמרה

תהליכי שינוי לוקחים זמן. שינוי פני העיר, שיפוץ הבתים, שידרוג המדרחוב – הם השינויים שקל לראות, אבל השינוי האמיתי הוא פנימי – בתושבים. התושבים צריכים ללמוד למנף את השינויים האלה, לפתח יוזמות , לשמור על הקיים ולהוסיף לו. תושבי מרכז העיר של נתניה עדיין בתחילתו של השינוי.

אומנות רחוב בנתניה אבל לא רק

אם אתם כבר בסביבה למה שלא תקפצו לבקר בפארק שלולית החורף, שמורת האירוסים או הטיילת היפהפיה לאורך החוף?

המלצות על מסעדות, אוכל רחוב, מעדניות ובתי קפה בנתניה – מעודכן לשנת 2020

רגע לפני הסגר השלישי של ימי הקורונה, קפצנו האיש ואני לסיבוב בתי קפה ומעדניות בעיר. בזכות הריוק החברתי ומיעוט האנשים ברחובות, הרהבתי עוז, נכנסתי לשוק ונהניתי. הנה רשימת המקומות שמהן נהנינו :

באיזור השוק :

סנדביץ' סוסו – סנדביץ טוניסאי מיתולוגי. ויצמן – פינת היהלום.

בורקיטה הרצל – בצק דקדק, ממולא בתפוחי אדמה, ביצה או גם וגם, מטוגן בשמן לוהט. שוהם 13.

מעדני בוקובזה – אני זוכרת את אימי קונה במעדניה הזו דגים מלוחים, זיתים וחומוס – וזה מה שעשינו בביקור שלנו.

פנטנריה נפולי – מאפיה וקונדיטוריה. שטרודל התפוחים והגבינות היה מצויין – וכך גם הבגט. שער העמק 1.

במרכז העיר :

מעדנית פנזר – מעדניה כשרה שמוכרת נקניקים ומוצרי יבוא מצרפת. האיקרה תוצרת בית שלהם מצויינת. רחוב סמילנסקי 24.

JB patisserie – קונדיטוריה. התקשנו לבחור מבין העוגות הקטנות והמוקפדות, אז חזרנו עם מבחר. לקרואסונים ובגטים כדאי להגיע מוקדם בבוקר. סמילנסקי 12.

באיזור התעשיה:

 קפה ברדו, שיש לו שלושה סניפים בעיר אני ממליצה בכל פה. אנחנו נוסעים לסניף באיזור התעשיה החדש בנתניה כדי להצטייד בעוגות ולחם.

לדעת עוד – אומנות רחוב בנתניה ובעולם

את אומנות הרחוב המפתיעה והמרתקת ביותר גיליתי במרכז אסיה. אפשר לקרוא על כך בפוסט אומנות וארכיטקטורה ברחובות אוזבקיסטן.

במסגרת הטיולים המשפחתיים שלנו במזרח אירופה נתקלנו לא אחת בסיורים אלטרנטיביים ששמים דגש על שכונות מתחדשות ואומנות רחוב למשל בקרקוב, בשכונת פראגה בוורשה, או ברובע היהודי בבודפשט.

לקריאת פוסטים נוספים שנכתבו על אמנות הרחוב בנתניה.

אורה גזית בעלת הבלוג חלומות שמורים עשתה עבודת מחקר רצינית מאוד ברחבי העיר חיפה, ואספה לפוסט מרתק ולמפה אינטרקטיבית אומנות קיר שמספרת את סיפורה של תקופה.

רבקה קופלר בעלת הבלוג אוספת אוצרות יוקפת אחרי התהליכים שעובר הגרפיטי מאומנות חתרנית לאומנות ממסודת בפוסט מעורר המחשבות יצירה ארעית.

זיוה רענן בעלת הבלוג שמתי לב שכותבת  על אומנות ועל פולקלור, ראיינה אמן גרפיטי חרדי בפוסט המרתק על אומץ לחרדים.

מיכל מנור בעלת הבלוג רואה עולם כתבה פוסט מקיף ומעניין על אומנות רחוב  בארץ ובעולם.

תודות

זו הזדמנות נהדרת להודות לעינת הרשקו בעלת הבלוג אלטר-נע-טיבה, שיזמה ואירגנה את הסיור הזה. עינת חוקרת את השפעת אומנות הרחוב על פיתוח שכונות ותיירות.. כדאי מאוד להציץ בקטגורית מגדלי השן אצלה באתר.

לדינה שגב, שהדריכה אותנו בנעימות, עניין והנאה לאורך הסיור. ליצירת קשר ולמידע נוסף על הסיורים שלה.

למלון דיויד טאוור בנתניה, שאירח אותנו באוירה שקטה ונעימה לקפה ועוגה.

לשלומי ורונר מנכ"ל הקרן לפיתוח נתניה על הסקירה המענינת שנתן לנו על נתניה, תושביה, והפעולות הנעשות והמתוכננות לפיתוח העיר ושיפור איכות החיים של תושביה.