טג'יקיסטן: פלוב ושעשועים

אתנחתה קצרה בתיאור הטרק לטובת הדברים החשובים בחיים : אוכל  ובידור . שני הדברים תופסים מקום חשוב ויחודי בתרבות מרכז אסיה בכלל ובתרבות הטאג'יקית בפרט .  לאורך הטרק נחשפנו מעט  לשניהם .
הדבר הראשון הבולט לעין בכל ארוחה בטאג'יקיסטאן הוא השפע והצבעוניות. השולחן הוא  מפה הפרושה על שטיח והאוכלים מסבים על מזרונים צבעוניים מסביב. על השולחן מכל טוב: מיני ממתקים ועוגיות, פירות העונה טריים, פרות יבשים, פיצוחים, לחם מקומי בשפע, קומקומי תה צבעוניים , קעריות קטנות לשתיה וקעריות גדולות לאכילה. המנות מוגשות  בכלי הגשה לפינות שונות של השולחן .

האוכל הטאג'יקיסטאן הוא בסיסי : תבשילים המבוססים על מנת פחמימה , וירקות עם מעט חתיחות בשר, ומבושל בהרבה שומן . הבשר הנפוץ ביותר הוא בשר עזים, כבשים , אבל יש גם בשר בקר . התרנגולות הן בעיקר להטלת ביצים , עם כי בבוא זמנה גם תרנגולת תשחט ותגיע לשולחן האוכל . הבשר הוא יקר מאוד ולכן משתמשים בו במשורה , בעיקר לטעם.

המאכל הנפוץ ביותר הוא ללא ספק הפלוב : תבשיל של אורז עם גזר ומעט בשר , המבושל עם הרבה שומן . "פלוב טוב הוא כזה, שהשמן נוטף אל מרפקך לאחר שאכלת ממנו " באופן מסורתי היו אוכלים באצבעות מתוך הקערות , היום משתמשים בכף או מזלג , סכינים אינם מוגשים לשולחן . השומן המועדף בו הוא שומן מן החי ,מעז או כבש. השמן הנפוץ ביותר הוא שמן זרעי כותנה , כתוצר לוואי של תעשית הכותנה . ניתן כמובן למצוא גם קנולה,חמניות או תירס אבל הם פחות נפוצים , ואת שמן הזית מצא המדריך שלנו בבית המרקחת ! חביתות , ציפס , תפוחי אדמה , חצילים – הכל מטוגן בהמון שמן . גם הגבינות , הקפיר והשמנת מתאפיינים באחוזי שומן רבים – הדבר מורגש היטב בטעם .

השומן באופן מסורתי נחשב בריא , וחיוני לתזונה טובה .בריאה , ומאפיין את האוכל בכל האיזור כולו. האהדה לשומן מאפיינת איזורים למודי רעב או כאלה שהתזונה שם לא מובטחת . בתקופת השלטון הסובייטי , האיזור ידע רעב ולא פעם אחת : עם ישובם של הנוודים בישובי קבע , התזונה הפכה להיות מבוססת יותר על דגנים מאשר על מוצרים מהחי , ועם הנהגת החוות השיטופיות , התושבים קבלו שכר תמורת עבודתם לרכישת מזון , ולא יכלו לגדל לעצמם את מזונם או להחזיק עדר פרטי .
אמנם כרס קטנה בגילאים מבוגרים יותר נחשבת סימן לבריאות ולחיים ברווחה כלכלית , אבל למרות השומן הרב באוכל הטאג'יקים אינם שמנים במיוחד . הילדים בדר"כ רזים ולא פלא , בכל מקום שמגיעים ילדים מתרוצצים ברחובות ומשחקים , המבוגרים יותר פשוט פעילים : עבודות הבית , טיפול במשק בית , נסיעה בתחבורה ציבורית , הליכה . נראה שהם אוכלים יחסית לכמויות המקובלות במערב מעט .

המרק הוא מרכיב חשוב בתזונה , ומבוסס על ציר שבושל בו בשר וירקות : תפוחי אדמה , כרוב וגזר , לעיתים מוסיפים סלק , גריסים , פסטה או חומוס . לתבלון נהוג לבזוק תבלינים קצוצים : פטרוזיליה , שמיר , כוסברה ולהעשיר בשמנת . על מנת לשבוע אוכלים לחם , והרבה .
הפירות כאמור מהוים פתיחה לארוחה , כדי לפתוח את התאבון . סלט ירקות נאכל עם הרבה בצל ותבלינים טריים קצוצים .

בחזקת תוספות אכלנו מספר פעמים כרוב מטוגן , תבשיט חצילים עם שעועית ירוקה ברוטב , תפוחי אדמה מטוגנים עם חצילים , כוסמת עם בצל וירקות . מדי פעם פינק אותנו הטבח בממולאים : פלפל ירוק ממולא באורז , ומבושל ברוטב אדמדם . היה טעים !

הימים ימי הראמאדן , ולכן אין שותים אלכוהול , אבל באופן כללי האלכוהול מותר בטאגי'קיסטאן ומהווה חלק מהארוחה . הטאגיקים משתייכים לזרם הסוני -חנאפי . האסכולה החנפית היא אחת מארבע אסכולות האיסלאם הסוני ונחשבת לליברלית שבהם . היא נקראת על שמו של האימאם אבו חניפה שחי בעיראק במאה ה8 לספירה אבו חניפה היה סוחר בדים במקצועו ולכן שם דגש בפסיקתו על הגינות במסחר ושימוש בשיקול דעת  ובהיקש . גישת ההיקש עמדה בסתירה לפרושים שמרניים יותר של האסלאם. לפי גישה זו רק יין אסור לשתיה , אבל משקאות אלכוהולים אחרים דוגמת בירה וודקה מותרים . בכל מיקרה אין לשתות לשוכרה , ואין לשתות לבד . לכן ארוחות בד"כ מלוות בשתיה לחיי המשפחה , החברים הידידות וכו . בזכות גישה זו הצוות אכל במשך כל ימי הטרק , מכיוון שלפי הגישה מי שעובד בעבודה פיזית יכול לאכול ולשתות. .

כאמור הלחם הוא חלק חשוב מהאוכל . באתר של נשונל ג'יאוגרפיק מצאתי סרטון המראה איך אופים לחם בטאג'יקיסטאן
אחרי שאכלנו ושבענו , זמן לשמוח ולשיר . במספר הזדמנויות יצא לנו להפגש עם המוסיקה הנשמעת בטאג'יקיסטאן : דיסקי שהושמעו על ידי הנהגים בנסיעה , מוסיקה שבקעה מחנות דיסקים בשוק , ערב שבו שמענו זוג נגנים מבצעים ושירים מסביב למדורה .
המוזיקה הטאג'יקית דומה במקצבים , בסולמות למוסיקה של עמים אחרים במרכז אסיה . המוסיקה הקלאסית המסורתית נקראת שאשמאקאם, שפירושו בפרסי ת שש מקאם . מקאם הוא סולם המכיל שבעה תוים בסיסיים , ותוים לקישוט . באופן מסורתי ישנם מספר בסיסי של מלודיות (כ400 ) והמקאמים הם למעשה פיתוח ואבולוציה של המלודיות הבסיסיות, תוך הוספת קישוטים סלסולים , ואילתורים . לא פלא שכשמענו את השירים של צמד המבצעים , לאוזנינו המערבית הכל נשמע בעל אותה נעימה ומקצב . למקאם הטאג'יקי והפרסי השפעה גדולה על המסויקה הערבית . המוסיקה נחשבת כמוסיקה מעודנת , שהמילים שלה נגזרות מהפילוסופיה הסופית ועיקרה אהבה שמיימית . המוסיקה מנוגנת בכלי יתר מסורתיים , ובתופים . גם לאוזבקים יש סגנון דומה .

לטאג'יקים ישנם גם מוסיק ת פולקור שנהוג לשיר בשמחות , בהלויות , בעבודה , וכוללת גם שירים אפיים . יש לה מספר סיגנונות בהתאם למיקופ הגיאוגרפי :פמיר , איזור המרכז, והסגנון הצפוני של סוגדיאנה .
בערב שבת , בעודנו מתארחים בבית , הוזמנו שני נגנים להופי בפנינו בשירים טאג'יקיי ם . הזמר גם ניגן על כלי מיתר שכינה "תור " וציין שזהו כלי נגינה אוזבקי , ואילו המתופף , תופס בידיו על תוף שכונה דבל . המוסיקה אכן נשמעת כמו מוסיקה מזרחית או ערבית . בסוף כל שיר תרגם מעט בחא על מה דובר השיר : אהבה , געגועים , שירים למשפחה , לאב ,לאם . התחבב במיוחד על הקבוצה שיר עם בפזמון החוזר "ג'אבוני ראפט " , משמע הנעורים חלפו , ומכאן הוא הושר בפי רבים מחברי הקבוצה בחלקים נרחבים של הטיול . בעוד אנחנו מקשיבים בנימוס בעיקר , הצטרפו אלינו הצוות המקומי , וניכר היה עליהם שהם נהנים מאוד מהמוסיקה , בעוד שאנחנו ביקשנו לקצר , נראה היה שהם מוכנים לשמוע מוסיקה אל תוך הלילה .

[youtube=http://youtu.be/aRzm6bx-TmE]
המוסיקה מלווה בריקודים , כך שלקראת סוף המופע , הוזמנו לצאת ולרקוד : עומדים במעגל , מוחי כפיים לקצב , ובמעגל רוקדים זוג או שניים . לא בדקתי את העניין אבל נראה שבילוי הוא בהחלט עניין גברי , והגברים מרגישים בנוח לרקוד בזוג זה עם זה . לאחר שאחד הנערים תפס אומץ והזמין את הנערה מהקבוצה , הופשר הקרח וגם הנשים האחרות הוזמנו לרקוד. ואיך ריקוד טאג'יקי נראה ? שילוב של טראנס עם צעד תימני .

המוסיקה ללא ספק תופסת מקום נכבד בחיי הטאג'יקים , ובודאי בחיי הכפריים . בערב האחרון לטרק הוזמנו על ידי הצוות להסב איתם מסביב למדורה , לשיר ולרקוד . נתבקשנו גם אנו לשיר כמה שירים בעברית . אם היה זו "דו קרב" , או תחרות , היינו מפסידים בבושת פנים . בעוד שהם ידעו לשיר מגוון רחב של שירים , לא התביישו לעמוד ולשיר כל אחד בסגנון החביב לו , ואחדים אפילו שרו שירים מקוריים שלהם , אנחנו התקשנו למצוא שירים המוכרים הן על ידי הצעירים והן על ידי המבוגרים , וגם משנבחר השיר , התקשנו לשיר עד תומו . נראה ששירי עלית הנוער , מסביב למדורה , פסו מן התרבות שלנו .

מוסיקה היא מטבעה מתפתחת  ,וסופגת השפעות  וסגנונות מתרבויות אחרות  , וכך זכינו לשמוע בנסיעה מגוון של שירים  "רוסיים מזרחים " , כלומר המילים הם ברוסית אבל המקצבים הם מזרחיים , פופ טאג'יקיק , ואפילו ראפ טאג'יקי .
בכל מקרה  : אוכל או מוסיקה , נשארתי עם הרבה טעם של עוד .