התעוררה אצלי ההרגשה, שלא טיילנו מספיק בשנה החולפת. ועכשיו בפרוס השנה החדשה, הבאה אלינו לטובה, אני מחליטה לשפר את דרכנו. חיפוש זריז באתר רשות השמורות והגנים הלאומים, מראה שבשעה 10 בבוקר בשבת ישנו סיור. אני מתקשה להזכר מתי בפעם האחרונה הייתי בתל אפק, ומחליטה שזה יהי רעיון נחמד להזכר.
הסיור היה מוצלח במיוחד.
תחילה אנחנו למדים מה פירושו של שם משפחה. אפק – באכדית עתיקה – פירושו מים רבים.
בשלהי הקיץ והקוצים היבשים מסביב קצת קשה לדמיין למה המקום כונה "מים רבים", אבל אנחנו נמצאים באיזור מקורות הירקון, ושמו של האתר נקשר במים ברבות השנים, ובשפות השונות.
"אפק בשרון" המקראית,התגלגלה להיות פאגאי היוונית , פינר באשה התורכית – שתורגמה ל"ראש העין" בעברית. שכבות ההיסטוריה השונות מגלות שהאיזור היה מיושב במשך כ 300 שנות היסטוריה. בעמק מתחת לגבעה שעליה נמצא המבצר עובר היום כביש 6, בערבר עברה כאן "ויה מאריס" – דרך הים .
בעוד המדריך מסבר את אוזנינו בפנינים לשוניות וברקע היסטורי , אריק מצלם "מאקרו" של קוצים
בשלהי הקיץ עוד ניתן למצוא פטל בין הקוצים
וחצב אחד זקוף מזכיר לנו, שאוטוטו סתיו
וכמה עננים, שמכסים את השמיים, הופכים את הטיול בשמש למהנה.
אז נחזור להיסטוריה – הורדוס , הבונה החרוץ והמטורף, השאיר את חותמו . על חורבות קודמיו בנה את עיר ומבצר וכינה אותו אנטיפטריס, על שם אביו. מלבד מבצר הוא בנה גם תיאטרון קטן,
בו היום יותם משחק את הורדוס,
ןסמדר צופה בו בענין
אבני הקארדו הרומי מזכירות לנו שוב את יכולותיהם ההנדסיות של הרומאים.
חומות המבצר שנראות היום, נבנו על ידי התורכים.
אבל מתחת לאדמה נמצאו חורבות בית מושל מצרי. קירותיו העבים שוחזרו.
והפעם המלכה חתשפסות, מתבקשת לספר לנו את סיפורה.
במקום בו נובעים כ 2.5 מיליון ליטר מים בשנה, ניצבות היום משאבות של מקורות. כומות קטנה של מים מוזרמת לגן הלאומי, וברכה נאה בתוך חורשת אקליפטוס מהווה מוקד משיכה למנגליסטים. ריק מצליח ללכוד במצלמתו גם כמה סיקסקים
