הקטנה חגגה 5.
אירגנו לה מסיבה קטנה, אינטימית וזורמת ב"משק ברגר" בכפר הס. כבר בדרך המובילה למקום מבינים שמדובר בדבר האמיתי, ולא בפינת ליטוף לפעוטות. הדרך מובילה אותנו לפאתי הכפר מעבר לשדות. חונים בשולי חורשת אקליפטוס. ביציאה מהאוטו אנחנו שומעים פעית כבשים. זהו משק אמיתי, עם דיר גדול, רפת גדולה, כמה סוסים. בכניסה מתחת לסככה חבילות ענקיות של קש. ריח נעים של חמרה אחר הגשם. לא חשבתי שבארצנו יש עוד מקומות כאלה. חשבתי שכולם עוברים לרפת-שיתופית-רובוטית-אקולוגית-חליבה-ללא-מגע-יד-אדם עם כמה תאילנדים שלוחצים על הכפתורים הנכונים. לשמחתי טעיתי. משפחת ברגר מטפחת את המשק כבר כ40 שנה, בחווה נמצאים גם הדור שני, וגם הנכדים לומדים את רזי המקצוע. הפרנסה לא פשטה. מלבד פגעי טבע, וגזירות של מכסות חלב, ישנה גם מכת גניבות גניבת בקר וכבשים קוראת באיזור לעיתים תכופות. תכופות מדי. לעיתים מדובר בלמעלה מ100 ראשי בקר.
מרחוק מנופפת לנו מירי, בעלת המשק, לשלום, ומקדמת את פנינו בבשורה. יש המלטה!בפינת הרפת התקהלות קטנה : כמה בנות מארגנות כסאות ומתישבות לצפות . אני מצטרפת . על הלידה הממשמשת ובאה מעיד כעת רק "בלון" באחוריה של הפרה. זהו שק מי השפיר.
הפרה נעה בחוסר מנוחה בפינה שהוקצתה לה. עם כל "לחיצה" הבלון גדל קצת, ושוב קטן. הילדים נעמדים לצפות לכמה דקות, מתענינים במתרחש, שואלים שאלות, מתעניינים היכן העגל, ואיך הוא יצא משם. ואיך הוא נכנס. עובדות החיים בLIVE .
הפרה, כך מוסבר לי, ממליטה בשכיבה. ואכן כעת היא שוכבת על צידה מרבית הזמן. מדי פעם כדי להקל על כאביה היא נעמדת למנוחה קלה. בעלי המשק מופיעים מדי פעם לצפות בהתקדמות, והשכנה הוטרינרית, שהיא בעצמה אמא טריה, עוקבת אחרי התקדמות בענין והרבה סימפטיה.
הילדים נמשכים לאטרקציות האחרות בחוה, ואילו אני נשארת ממתינה.לא יכולה שלא להשוות בין החוויה האנושית לחוויה של הפרה. ללא ספק שלב ההמלטה הוא שלב מסוכן ביותר בטבע, ולכן האינסטינקטים שהוטבעו בבעלי החיים פועלים גם בטבע. הכל מתנהל בשקט מופתי. די ברור שלגעות "מווומי, מה עשית לי ?" לא יזרז את הלידה, לא יקל על כאביה, אלא רק יזמן למקום טורפים פוטנציאליים. גם הריחות האופיניים ללידה מהווים סיכון, ולכן עסוקה הפרה בליקוק בלתי פוסק והעלמת עדויות של טיפות מי שפיר שזולגות. העסק כך נראה מתקדם יחסית מהר. ברור שבטבע אין זמן ל10 שעות של צירים. עכשיו עם כל לחיצה, רואים כבר את קצות הרגליים הקדמיות.
העגל יוצא מבטן אימו כששתי רגליו הקדמיות ראשונות. אחר כך הראש, בין רגליו להגנה, ורק אחר כך גופו. גורלו שפר עליו ללא ספק. הוא גולש אל האדמה. אילו היה ג'ירפון היה צריך לנחות מפתח בטנה של אימו מרחק של כ2 מטר על רגליו.
כעת עם כל לחיצה כבר רואים את קדמת הראש, כתם ורדרד מעיד על לשונו של העגל משתרבבת החוצה מפיו. תקין לחלוטין, אבל נראה מדאיג.
גב' ברגר מזעיקה את בעלה, למקרה שהפרה תתקשה. הוא מופיע, דוהר על טרקטורון דרך המשק, מלווה בנכדו. עוד לחיצה, ועוד לחיצה. הראש כבר כול כמעט בחוץ, עדיין עטוף כולו בשק מי השפיר.
מר ברגר מחליט שזה הזמן לסייע, ומעביר את התורה כולה לנכדו : מושכים ברגלי העגל, קורעים את שק מי השפיר, והופ העגל כולו "נשפך" החוצה. בדממה. רק מצמוץ קל בעיניו, מסמן את היותו חי ונושם. חיתוך זריז של חבל הטבור, חיטוי – ומזל טוב! עגל בא אל העולם.
האם הגאה, קמה כבר מרבצה ומתחילה בפעולה החשובה מכל – ליקוק בנה. העגל עדין אינו מסוגל לעמוד על רגליו, והפרה ממשיכה להעלים את עדויות הלידה, מאוחר יותר היא גם אוכלת את השיליה.
לאחר שעה קלה, העגל, מלוקק, מסורק, ועומד על רגליו. אמונם לדקות מספר אבל גם זו התחלה.
הילדים- גדלים כקטנים – מופיעים במהלך ההמלטה לצפות. העגל הקטן זוכה לתשומת לב, ולהתפעלות. גם בהמשך, הילדים מדי פעם חוזרים לדרוש בשלומו.
בדרך הביתה, באוטו, אומרת הקטנה – אמא זו היומולדת הכי טובה שהייתי בה! ואני מסכימה איתה.
למתענינים בביקור בחוה אמיתית, מומלץ :
http://www.meshekberger.co.il/
ינינה, זה מקסים דרך העיניים שלך. אחר כך מפרידים את העגל וזה כבר קצת פחות מקסים. לגלות לך סוד? ילדתי בעברי הרבה עגלים ועגלות שהתקשו לצאת החוצה.
תודה זיוה – זה בוודאי היה מרגש לילד את הפרות. הדרך המודרנית לגידול בעלי חיים היא בהחלט בעיתית.