סיום טרק בלאנדמאנאלאוגר: מנוחה ב"מרחצאות העם "

לאנדמאנאלאוגר, שפירושו באיסלנד מרחצאות העם. אחד המקומות היפים שהייתי בהם ואת יופיו רציתי לחלוק עם משפחתי. לפנינו כ 24 שעות להתרגע ולהנות .

זהו אחד המקומות הפופולריים באיסלנד והמקום שוקק מטיילים. למרות הייתו באיזור ההררי של איסלנד , והעובדה שהדרך אליו עבירה רק לרכבי 4X4 וכרוכה בחצית נהרות. בקתת המטיילים קטנה מלהכיל את כל המטיילים  ולכן איזור המאהל מלא. קבוצות מאורגנות מקימות אוהלי מטבח וחדר אוכל גדולים,מסביבם את אוהלי התיירים.אליהם מתוספים מטיילים עצמאיים ואפילו משפחות. ישנם גם רבים הבאים לטיול יום: אוטובוסי מטיילים וג'יפים. לקראת שעת אחר הצהריים המקום עדיין הומה : קבוצות מטיילים יושבים מסביב לשולחנות פיקניק, תכונה רבה במחנה האוהלים , ו"מרחצאות העם " מלאים ברוחצים.

בקצה מחנה האוהלים נמצא "הקניון ההררי " – גירסה איסלנדית של גזלן : אלה הן שתי טיוליות שהפכו למסעדונת ולקיוסק. ה"קניון ההררי " מוקם כאן בתחילת עונת התיירות ונסגר עם סופה. מחירי ה"גזלן " הוגנים בהתחשב שהסחורה מטלטלת בדרך לא דרך במשך כשלוש שעות. ילדי שמאסו באוכל שהבאנו עימנו, שמחים לשינוי המרענן של "מנה חמה " ( 800 ISK ליחידה ), ומחסלים בשמחה חצי מהמלאי.

פגישה מרגשת עם אייל, הבחור הישראלי שפגשנו בבקתה לפני יומיים . את 24 הקילומטר הוא עשה ביום אחד, ואת היממה האחרונה הוא בילה במעינות החמים. הוא באמת שמח לראות אותנו, מספר שאפילו קצת דאג לנו איך נסתדר. כשהוא יצא מוקדם בבוקר, הוא הרגיש שהרוח היתה כל כך חזקה שעל כל שני צעדים קדימה הלך אחד לאחור ..

את אחר הצהריים אנחנו מבלים כל אחד בעיסוקיו. המוזיקנט בוחר בשנת אחר צהריים ארוכה, הנערה קוראת , והקטנים כמובן בוחרים בטבילה במעינות החמים .

בדרך לשם אני פוגשת את הגברת המבוגרת שפגשנו במשך המסלול. אנחנו מחליפות חוויות על המסלול, על היום השני, ועל כל היופי שמסביבנו. אנחנו מסכימות על כך שהאתגרים רק מעצימים את החויה. היא מציינת שהברכות כרגע עמוסות מדי לטעמה והיא תחזור לשם לקראת הערב. הגברת הזאת.היא ללא ספק השראה. עינים הכחולות, פניה הנקיות מאיפור, שער השיבה החלק והקצר, לבושה בבגדי טרקים – היא ללא ספק תלווה אותי בזכרונותי מהמקום הזה .

בשעת אחר הצהריים המאוחרים מתרוקן האתר מכל מבקרי היום שלו. הנשארים לילה עסוקים בהכנת ארוחות ערב או בהתרגעות. הילדים כך נראה עסוקים בעניניהם.  אני מנצלת את ההזדמנות הנקרית לפני לקחת מצלמה ולחזור לשוטט . אני מטפסת את קיר הלבה, ומתבוננת אל העמק רחב הידיים הפרוש מתחתי. אפיק הנהר צבוע עכשיו כתום, וערוצים כחולים משתרגים בו.

אני הולכת בשביל בשדה הלבה. שקט עכשיו. בכל כיוון בו אתבונן אני לבד. ציפורים קטנות מרפרפות בין סלעי הבזלת היוצרות צורות כיד הדמיון הטובה: דמויות, טירות, מעברים סודיים.האבן השחורה הנקראת אובסידיאן , סוג של זכוכית שחורה הנוצרת כשלבה בחום גבוה, מנצנצת אל מול השמש.

העמק שלי מואר כעת בתאורה שונה לחלוטין. צבעי הלבן – בז- כתם נעלמו, והכל כעת בגווני ירוק – אפור לבן . נופי איסלנד משתנים לא רק מעונה לעונה אלא משעה לשעה.

אני מטיילת לאורך השביל המוביל בשולי העמק. הוא כולו זרוע צמחי כותנת ביצה, וערוצי מים רדודים מתפתלים בתוכו. רוח קלה ונעימה מנשבת. השביל לוקח אותי ליד שלולית מים קטנה בדיוק כששוכחת הרוח. ולפתע הופים מימי האגם למראה בה משתקפים ההרים הצבעוניים. המראה כל כך מפתיע, צלול, נקי. העיין נמשכת פנימה אל תוך ההשתקפות. אני סובבת לאיטי את השלולית, מביטה במראות המשתקפים מרותקת לחלוטין. רגע אחרי שאני מצלמת את הצילום האחרון. חוזרת הרוח לנשוב. בריזה קלה. כמעט אינה מורגשת. מספיקה כדי להעלים את ההשתקפות המושלמת .

בדרך חזרה אני פוגשת כמה צלמים  הממהרים אף הם למצוא אתרי צילום מעניינים בשעה יפה זו. את פינת החמד בה עמדתי שעה קלה אפשר בקלות לפספס. אני מספרת להם על התגלית שלי. רגע לפני שהעמק יוצא מקו הראיה שלי, אני עוד מספיקה לראות קבוצת צלמים מיצבת את חצובותיהם …

הבקתה הומה ושוקקת חיים כשאני חוזרת אליה. שלוש קבוצות של מטיילים עסוקות בהכנת ארוחת הערב או באכילתה. קבוצות קטנות של מטיילים יושבים על הספסלים או מרפסת הבקתה כוסות בידיהם: בירה, מים או תה , מפטפטים ביניהם , צוחקים .גם ארוחת הערב שלנו מוכנה.

יום טיול בנופים מרהיבים עם משפחתי , טבילת הרגעות במים החמימים, ארוחת ערב אל מול הנוף … האמת ? אלה החיים!

בוקר המחרת אינו שונה מאחר הצהריים: הילדים רצים למעיינות ברגע שפוקחים את עיניהם . האיש ואני משאירים אותם שם ומכינים את ארוחת הבוקר. לאחר הטיול אנחנו יוצאים לשוטט שוב אל אותו שדה לבה, בלי מטרה מוגדרת או יעד. הילדים צועדים מי ביחד ומי לחוד עם מחשבותיו .

השלולית הקטנה הצלולה , לא מאכזבת גם היום מעניקה לנו עוד מראות השתקפות .

שלולית כחולה אחרת מושכת את עיני. אולי זו ברכת המשאלות? הקטנה מחליטה לנסות. היא עוצמת את עניה, עומדת זמן מה בריכוז, מבקשת בליבה משאלה, וזורקת אבן קטנה. אנחנו ממשיכות לשוטט ולאחר זמן מה היא שואלת :

הקטנה : אמא , את חושבת שהמשאלות האלה שמבקשים כשעוצמים עיניים מתגשמות ?

אני : לפעמים כן , ולפעמים לא

הקטנה : ומשאלות יום הולדת ?

אני : תגידי לי את – המשאלה שבקשת ביומולדת האחרון שלך התגשמה ?

הקטנה מתוודה : האמת היא שכשצריך לבקש משאלה מעל הנרות, אני לא יודעת מה לבקש – אז אני רק אומרת בלב : קש,קש ,קש , בלה בלה בלה…

משאלת לבי לבלות במקום היפה הזה עם משאלתי אכן התגשמה. זה הזמן להתחיל לעבוד על הגשמת משאלה חדשה…

 את סיפור הרפתקאותינו במשך שלושת הימים שקדמו לימנוחה אפשר לקרוא החל מהדרך לאלפטואטן

לקריאה על ההכנות שקדמו לטרק