ורשה האמיתית ? חיי היומיום ברובע פראגה

לאחר מספר ימי שהות בפולין מתעוררת בי תחושה שאני מטיילת במקום שהוא לא אמיתי. כאילו אני בהצגה עם תפאורה מושקעת. אני מתקשה להאמין, שככה נראות הערים של פולין:  יפות , נקיות, מעוטרות . בשעות הערב בתי הקפה והמסעדות מלאים, גם באמצע השבוע . נשים ונערות לבושות במיטב האופנה, וגם הגברים מקפידים בלבושם .זוהי אינה עונת התירות, כך שמרבית האנשים הם מקומיים . נראה שלכולם יש כסף לבלות .
35 שנים עברו מנפילת המשטר הקומוניסטי, וורשה משגשגת ,צבעונית, בהירה , פניה נשואות לעתיד. אין זכר לקשיי החיים, ואפילו הבנינים הקומוניסטיים נצבעו מחדש ושודרגו. טוב מכדי להיות אמיתי.

אבל בין הבתים המשופצים, המולת השופינג והאורות הנוצצים, מסתתרים איזכורים של העבר. יש להתאמץ ולחפש אותם ,כי הם מוסתרים היטב  .את קשיי החיים ניתן לראות בעיקר על האנשים המבוגרים.

מחוץ למסעדה החמימה שבה אנחנו אוכלות ארוחת ערב, עומדת אישה מבוגרת עטופה במעיל ומטפחת כנגד הקור ומחלקת פרוספקטים לעוברים ושבים . היא נעה מצד לצד כדי לחמם את עצמה.

בפסג' שלא רחוק מחנויות ענק של מותגים בינלאומיים לעת ערב, כשתנועת השבים מהעבודה גדולה, ניתן לראות אנשים מבוגרים מוכרים שרוכי נעליים חדשים ובגדים יד שניה .

בפינת כיכר השוק של העיר העתיקה, פורשת אישה זקנה את מרכולתה-מבחר צעיפים מסורתיים-מתוך שקיות ניילון שסחבה במו ידיה.

במילקבר ברחוב צדדי בשעת צהריים של יום קר משתרך תור ארוך של זקנים, הממתינים לתורם כדי להכנס ולאכול . הם עומדים שם ברוח הקרה לא בשביל החויה , אלא כי פשוט זול שם מאוד. בזלוטי בודדים אפשר לאכול ארוחה מלאה.

איפה חיים כל האנשים האלה  ?

בחלק הזה של העיר, האלגנטי והיפה , עם משרדי הממשלה ובניני האוניברסיטה  בו מפוזרים ספסלים שבלחיצת כפתור ינעימו לך ממנגינותיו של שופן , יש להתאמץ ולחפש את צללי העבר ואת דוחק החיים . אבל אם תחצה את הנהר ותלך לרובע פראגה שם תראה את פולין האמיתית.

בחיפוש  "פראגה" בהמלצות הטיול באתרים בעברית אפשר להבין שמדובר ב"פלורנטין " של פולין . האתרים מבטיחים בתי קפה, מסעדות, גלריות אומנות וחנויות יד שניה. ככל הנראה זה אכן הכיוון אליו פראגה שואפת, וללא ספק ישנם  מקומות כאלה, אבל פראגה הוא עדיין השכונה העניה של ורשה,ממלכתם של האנשים קשיי היום. לכדי לחוות את פראגה אנחנו מצטרפים לסיור חינמי נוסף המכונה בשם "ורשה האלטרנטיבית "

פראגה ההיסטורית היתה התישבות קטנה בגדה המזרחית של הויסלה ממש מול ורשה העתיקה .המקום הוזכר לראשונה במאה ה15, השם של  המקום (כמו פראג  – הבירה של צ'כיה ) נגזר מהפועל הפולני שפירוש לשרוף. ההתישבות נבנתה על גבי איזור בו בורא היער בשריפה. הבתים נבנו מעץ בתקופה זו , ופראגה סבלה מכמה שריפות. היא היתה נפרדת מורשה והתפתחה כעיר נפרדת .

בהמשך נעשו מספר נסיונות לבנות גשר מעל הויסלה כדי לחבר את פראגה לוורשה על ידי בנית גשרים אבל הנסיונות לא הצליחו. גם במאה ה18 פראגה היתה עיר נפרדת. הקשר בין שני הערים נעשה על ידי כמה מעבורות , ובחורף ניתן היה לעבור על הנהר הקפוא . השכונה חוברה בסופו של דבר לוארשה  בסוף המאה ה18 . פראגה לא נפגעה כמעט בזמן מלחמת העולם השניה , ולכן שמשה כמשכנם של מוסדות ציבוריים בזמן הבניה מחדש של ורשה .

המדריך מספר שגם היום ישנה הפרדה מנטלית בין פראגה לורשה שמעברו השני של הנהר . תושבי פראגה יומרו שהם הולכים לורשה , כשפניהם מועדים לעברו השני של הנהר. שכונותיה של ורשה נחשבו בעיני הורשאים מעברן המערבי של הנהר כשכונות מפוקפקות, ששומר נפשו ייטב לעשות אם ירחק מהם . שני המקומות העיקריים שיביאו ורשאי ממערב לעיר לפראגה  הם משחק כדורגל באיצטדיון, או ביקור בגן החיות העירוני.

בזמן הקומוניזם היה כאן שוק שחור משגשג ,שבו יכול להשיג כל מה שרצית  אם היו לך דולרים ירוקים ומרשרשים . היום זהו שוק לגיטימי שבו נערות רשה קונות את שמלות הכלה שלהן .

במסגרת הסיור אנחנו נכנסים לכמה חצרות פנימיות של בתים . המדריך ממליץ להמנע מכניסה לחצרות של בתים לבד, במיוחד לאחר החשכה , וגם מזהיר מפני צילום אנשים בחלונות בתיהם ללא רשות . התגובה יכולה להיות לא נעימה. החצרות באמת מוזנחות , וישנן לא מעט דירות עזובות או מתפרקות. עם הפיכתה של פולין לקומוניסטית כל הבתים הולאמו, והפכו לרכוש המדינה .לאחר התפרקות הקומוניזם  יכולים בעלי הבתים המקוריים או יורשיהם לבקש לקבל בעלות . בפראגה היו לא מעט בעלי בתים יהודים , שבהחלט יתכן שנרצחו בשואה ולא נותרו יורשים . השלטונות מחכים לראות לאיזה בתים ימצאו בעלים , ולכן בנתיים לא טורחים לשפץ .

המדריך מציין לטובה את קישרי השכנות של התושבים, ומדגיש שלמרות ההזנחה החיצונית ישנם יחסי ידידות ועזרה הדדית בין השכנים . אומנם ברובע זה מכוניותיהן של אנשים שאינם תושבי הרובע נוטות להגנב , אבל מסתובבים סיפורים רבים על כך שכשנודע לגנבים, כי בעל הרכב הוא חבר של מי מתושבי הרובע ובא לבקרו, הושבה הגניבה לבעליה בצירוף פתק התנצלות .

באחת החצרות אנחנו רואים את פסלה של המדונה בגינה קטנה ולפניה מונחים נרות ופרחים. זהו פתרון השכנים לבעית העוצר שהיה נהוג בזמן מלחמת העולם השניה, ולעיתים בתקופה הקומוניסטית. מכיוון שעקב העוצר לא יכלו השכנים לגשת לכנסיה להתפלל, הם בנו לעצמם מעין פינת תפילה מקומית .

במקביל לרחובות המסומנים על המפה, מתברר שיש רשת רחובות פנימיים בין החצרות . הכניסה לרשת המעברים נעשית דרך החצרות הפנימיות , ומובילה למערכת שבילים. לפעמים צריך לעבור דרך פרצות בקירות .

 רשת זו "פותחה “ כדי לאפשר תנועה בזמן שעות עוצר, ולפעמים הדרכים שימושיות פשוט כי הן מקצרות . וכך אנחנו עורכים טיול בחצר האחורית  של פראגה . אם האסוציאציה שלכם היא לפגוש פושעים , שיכורים בדרך זו , זה בהחלט מציאותי  בשעות החשיכה .  שומר נפשו ירחק . אבל בשעות היום : תושבי השכונה עוברים בה  בעיסוקיהם: נשים עם קניותיהן מהשוק , זוג שמטייל עם כלבו, סבתא ונכדתה, ילדים .

בחצרות האלה יושבים שכנים ושותים בירה. יש מי שמגדל יונים  ( מאוד שימושי בימי המלחמה  – לאוכל  , לא להעברת הודעות ) . בחצר אחת אנחנו רואים גן שעשועים לרווחת התושבים : כל המתקנים נגנבו משכונות עשירות יותר .ויש כמובן שפע גרפיטי.

במסגרת הסיור אנחנו  המדריך את תשומת לבנו לגראפיטי מענינים . במקורו גראפיטי היה כלי ביטוי למחאה חברתית, שהועלה על הקירות באישון לילה על מנת שלא להתפס על ידי השלטונות . יש הרואים בו ונדליזם עד היום. אפשר לראות לא מעט גרפיטי ברחבי פראגה ,יש לו תפקידים חברתיים אבל לאו דוקא מחאתיים .

כך ניתן לראות  גרפיטי של תמונות של ציירים פולנים קלאסיים. יזם הרעיון הבין שיש סיכוי מאוד קטן שתושבי הרובע ילכו לראות אומנות במוזיאון , ולכן החליט להביא את האומנות אל הרובע . עשרים ציורים הודפסו על ניר עמיד למים והודבקו על קירות הרובע. את המקור ניתן לראות במוזיאון האומנות בורשה , בצד השני של הנהר . 

ישנם לא מעט גרפיטי שהם תוצאה של פעילות חברתית : אנחנו עוצרים ליד גראפיטי שצוייר בידי ילדי השכונה במטרה לתת להם תעסוקה ודרך להביע את עולמם וחלומותיהם. המדריך מסביר שיש בשכונה לא מעט אוכלוסיות נחשלות וחסרות השכלה, בהן הילדים מוזנחים ולא מקבלים חינוך נאות .

בכניסות לבתים לפעמים ניתן לראות תבליטים וציורים שנעשו על ידי תושבי הבתים .

גם בפראגה אי אפשר לטייל בלי להתקל בנושא היהודי.

כאן היתה קהילה יהודית די גדולה, שקיימה את כל המוסדות והשירותים היהודיים. לא רחוק מגן החיות ישנו מרכז מסחרי ובנין מודרני שנבנו על מבנה תעשיתי שהוחרב. בעבר היה כאן בית מטבחיים יהודי של שחיטה כשרה  שסיפק בשר כשר ליהודים בורשה: כ 6000 ראשי בקר נטבחו כאן בכל שבוע. חלק מהבנינים המוזנחים שעברנו לידם, היו בבעלות יהודים, שנהלו את אחזקת הבנין והשכירו את הדירות – ומכך היתה פרנסתם. בפראגה היו לא מעט מסעדות ובתי עסק יהודיים .

אנחנו עוברים ליד בית כנסת יהודי (שעכשיו הוא תיאטרון – נמכר על ידי הקהילה היהודית , מכיוון שלא יכולה לנהל אותו ), ליד מקווה  (שעדין מתפקד) , אבל חלק מהבנין הפך בית ספר לנער בסיכון.

בנין מעונות הסטודנטים היהודיים משמש כיום כבית הארחה לשוטרים.  הבנין מבחוץ אכן נושא אופי יהודי ואפילו מזכיר מעט מבנה של בית כנסת. הבנין נבנה כדי לאפשר לסטודנטים יהודיים ללמוד באוניברסיטה ולשהות בקרבתה. סטודנטים יהודיים התקשו לחיות במעונות הכללים, עקב חיכוכים עם סטודנטים אחרים. המבנה היה בנוי ומתוחזק לתפארת עם הסקה ומים חמים בסטנדרט שעלה על המעונות האחרים (וכמובן עורר את קנאת כולם  ).במעונות אלה התאכסן מנחם בגין בזמן לימודיו.

מכיוון שפראגה לא נחרבה במלחמה ישנם שם כמה רחובות עם מראה אותנטי של קדם מלחמת העולם השניה. זהו אתר צילומים החביב על במאים היוצרים סרטים על השואה .

פראגה ללא ספק עוברת שינוי. ביציאה מתחת המטרו מצד אחד עומד קניון גדול וחדש עם מותגים, ואילו מצידה השני עומדת הכנסיה האורתודוכסית עם כיפות הבצל שלה . הכנסיה האורתודוכסית נבנתה על ידי הרוסים כדי להזכיר לפולנים הקתולים מי כאן הבוס.ואילו עכשיו נבנה קניון המותגים הגלובלים – כדי להשרות אוירה של מודרניזציה .

ממש לאחרונה נפתח מוזיאון חדש לתולדות פראגה .  יתן ללמוד בו על ההיבטוריה של הרובע , והוא בנוי בצורה מודרנית עם אמצעי מולטי מדיה ממחישים. הוא מציין שאפשר לראות בו את המקבילה היהודית ל"מדונה" . בחצר. אנחנו לא מספיקים להכנס  אבל בהחלט מקום שארצה לבקר בו