סיגיריה: מראות מחייהם של המקומיים

לצד האתרים הארכיאולוגיים והתרבותיים באיזור סיגיריה הקדשנו גם זמן נכר לראות את חייהם היומיומיים של המקומיים. בעיני הפגישה וההכרות עם המקומיים היא מרתקת לא פחות מהביקור באתרי ה"חובה לראות". כאן, כך נראה לי, ראינו קצת מסרילנקה האמיתית. למרות מכשול השפה ובעזרתם של הנהג והמדריך שלנו יצרנו קשר בלתי אמצעי ועמדנו על חביבותם, טוב לבם ונחמדותם של התושבים המקומיים. עקרון ההדדיות חל כאן: כפי שהם מסקרנים אותנו, גם אנחנו מסקרנים אותם. חיוכים הדדים, בדיחות, מבטים , וצילומים.  מוזמנים להצטרף אלינו אל סיור בשוק, טיול אל כפר בפאתי ג'ונגל , ולסדנת בישול מרתק.

השוק הסיטונאי בדמבולה

מר נישנת'ה כבר הבין בשלב הזה שאנחנו חובבי שווקים ומחליט לקחת אותנו לדבר האמיתי והגדול: השוק הסיטונאי בדמבולה, העיר המרכזית של האיזור. אני קצת מופתעת מכך שיש מוסד כזה בסרילנקה . לאחר שבוע בדרכים בסרילנקה נראה כי בכל פינה ישנו דוכן המוכר תוצרת חקלאית.  אבל נראה כי בכל זאת יש צורך במערך שיווק של הסחורה החקלאית .

השוק החקלאי מקדם את פנינו בעסקנות רבה. תור ארוך של משאיות קטנות בכניסה לשוק. סבלים ושקי תוצרת חקלאית מתרוצצים הלוך ושוב. משאיות  וטוקטוקים חונים ברחבת החניה. השקט, הסדר, והנקיון היחסי מפתיעים.

תוצרת חקלאית מכל המחוז זורמת בכל יום לשוק על ידי משאיות של סיטונאים האוספים את תוצרתם של חקלאי האיזור. כאן נמכרת התוצרת החקלאית לספקים שונים ומשונעת למרכולים, שווקים מקומיים, מסעדות, ומלונות.  הקנינים מסתובבים בין הסיטונאים ובוחרים את סחורתם. משנסגרת עסקה נשכר סבל לסחוב את שקי הסחורה על גבו למשאיתו של הקנין.  העבודה הזאת ללא ספק מעייפת ומצמיאה, יש מי שפתח דוכן קוקוסים לרווית העובדים: מדי פעם נגשים סבלים מיוזעים להרוות את צמאונם.

אנחנו מסתובבים בשוק בין המשאיות ושקי הסחורות.  האנשים נחמדים כאן, ואנחנו מתקבלים בסבר פנים יפות.  יש להזהר רק שלא לעמוד בדרכי הסבלים או במסלולן של המשאיות. השוק כולו מתנהל על טהרת הגברים. כאן מדובר בעסקים. אין מקום לנשים.

השוק הסיטונאי מספק הצצה אל ירקות ופירות שאפילו לא ידענו שהם קיימים .

סרילנקה מספקת לעצמה את הירקות והפירות הנדרשים להאכיל את תושביה אבל אינה מיצאת. התוצרת החקלאית היחידה שהיא מיצרת היא תה וגומי, והמטעים האלה הם לעיתים קרובות ממשלתיים או נתונים בידי עשירים בעלי אחוזות. מרבית התוצרת החקלאית מגודלת בשיטות מסורתיות. משקי בית רבים מצליחים לגדל תוצרת רק כדי להאכיל את בני ביתם.

 

טיול הליכה

בוקר אחד מוקדש לטיול הליכה רגלי באיזור סיגיריה.

הטיול מוגדר כ nature walk  אנגלי טיפוסי בו הולכים בנינוחות והמדריך, נטורליסט בהכשרתו, מספר לנו מידיעותיו על הצמחים ובעלי החיים שנקרים בדרכנו. נשמע רגוע כל כך שבני הנער מוחים על כך שיהיה משעמם. מה כבר יכול להסעיר בטיול הליכה נינוח?

טיול נינוח בסביבת ג'ונגל מזמן שפע של צמחים ובעלי חיים מענינים. כמעט על כל צעד ושעל אנחנו עוצרים והמדריך מספר לנו על משהו.  חביב הקהל הוא צמח, שסוגר את עליו ברגע שנוגעים בו . מרגע שמראה לקטנה המדריך את הצמח, היא עסוקה בלקפץ מצמח לצמח וללטף אותו. מבחינת התושבים הג'ונגל מספק צרכים רבים כולל רפואה. אחד אחד אנחנו עוצרים ליד צמחים והמדריך מספר לנו למה הם עוזרים.

המדריך חד העין מאתר עש על עץ ,אנחנו כמובן חלפנו מבלי לראותו .

אפילו את הזיקית כמעט ופספסנו.

המסלול שלנו מתחיל לאורך הכביש.  אין מדרכות ואין שבילי מטיילים. מדי פעם עובר איזה טוקטוק או אופנוע. בסרילנקה רגילים להולכים בצידי הכביש, אבל אני חוששת לגוזלים שלי. אנחנו הולכים לצד גדר נגד פילים. האיזור מוגדר כsanctuary. באיזור זה בניגוד לפארק לאומי או איזור שימור בעלי חיים ואנשים חיים זה לצד זה. בעוד שלתושבי האיזור מותר ךהשתמש בצמחים לשימוש עצמי, איסור לפגוע בבעלי חיים. המציאות מעמידה אותם במבחן כמעט ימיומי בנושא זה.  מרבית הפילים בסרילנקה משוטטים חופשי בטבע.

יש התנגשויות רבות בסרילנקה בכלל ובאיזור סיגיריה בפרט בין אנשים לפילים. כ100 בני אדם ולמעלה מ200 פילים בשנה מתים כתוצאה מהתנגשויות אלה. ההתנגשויות קורות כאשר פילים חודרים לשדות מעובדים ומחריבים יבול או כשפילים נכנסים לכפר בדרכם , וצעקות מרגיזות אותם וגורמות להם להשתולל. המטרה של הגדר היא למנוע התנגשויות כאלה, זוהי גדר חשמלית שבכבלים המתוחים עובר זרם גבוה  ( 12000 וולט זרם ישר ) שהוא מכאיב אבל לא קטלני.  גם הגדר אינה מהווה פתרון מושלם לבעיה. הפילים הם בעלי חיים מאוד חכמים שמוצאים דרכים לעקוף את הגדר. דרך אחת פופולרית היא שהפילים דוחפים ומפילים את עמודי העץ שמהם בנויה הגדר, ואינם מחושמלים  ואז  עוברים מעליהם . פעם אחת הם השתמשו בגופתו של פיל מת כדי לחצוץ בינם לבין החשמל: הם דחפו את גופתו אל הגדר, וכשהיא נקרעה עברו בה בצורה חופשית.

אנחנו עוזבים את הכביש הראשי ועולים על שביל עפר רחב המוביל אל תוך היער. לאורך השביל תנועה ערה : רוכבי אופנים , טוקטוקים והולכי רגל.  אחד המקומיים ניאות להצטלם . הסכין האימתנית למראה היא כלי עבודה שימושי ונפוץ בסרילנקה: איתו אפשר לקצוץ ענפים, לפצח אגוז קוקוס, להוריד פירות מהעץ.

למשל פרי דקל התמרינדי, או הידוע בשמו הלועזי פלמירה . מעבר לכך שהדקלים אכן יפים הפרי הבשל למרות סיביותו טעים.

תחושת הרווחה שלי על כך שעזבנו את הכביש הראשי עם כל סכנותיו מתחלפת במהרה בדאגה קלה למשמע סיפורו של שומר היער אותו אנחנו פוגשים במהרה. השביל מוביל אותנו  אל בית פח קטן הבנוי על עץ . בית קטן זה, שי שבו מקום רק להניח מזרון ולישון בו, משמש את השומרים מפחד הפילים. בלילה הם אף מבעירים מדורה כדי להרחיק אותם מהם בשנתם. אבל הפילים הם לא הסכנה היחידה שעמה הם מתמודדים. באיזור ישנו ציד לא חוקי. הציידים נעזרים לעיתים קרובות במלכודות. המלכודות פשוטות אך יעילות: חוט מתוח המחובר לרובה ציד. ברגע שנתקלים בחוט הרובה מופעל. השומר שרד התקלות עם מלכודת כזאת: הוא מראה לנו צלקות על רגליו.

אנחנו נפרדים מהשומרים ופונים אל שביל צר אל תוך היער.  אנחנו מוזהרים לשמור על שקט מכיוון שיש באיזור פילים ולא נרצה להרגיש או להבהיל אותם. המדריך הולך לפנינו, מפלס את הדרך.  אין כאן סימון שבילים , ואפילו לא ממש שביל. המסלול נמצא בראשו של המדריך , הנסמך על הכרותו על המקום . המדריך הולך לאט, ובכל צעד מנופף לפניו במקל בתנועות גדולות מלמעלה למטה. תפקידו של המקל לאתר מלכודות ציידים.  טיול הטבע הנינוח הופך בבת אחת למשא השרדות בג'ונגל. אני תוהה מי מילדי מבין את הסכנה שבדבר, אבל בוחרת שלא לשתף במחשבה זו .

השביל מוביל אותנו אל קרחת יער ואל הריסות מנזר בו ניתן לראות שרידי סטופה. אנחנו נחים מעט על האבנים. הסיטואציה בהחלט מזכירה סצנה בסרט הרפתקאות בסגנון אינדיאנה ג'ונס: שרידים ארכיאולוגיים, ג'ונגל, קריאות בעלי חיים מהדהדים בין הענפים, מלכודות וסכנות אורבות ביער. ועוד לא דיברנו על נחשים.

השביל מוביל אותנו אל פאתי כפר ובה באר מים. איזורים רבים בסרילנקה סובלים ממים מזוהמים הנגרמים מדישון שדות.  בעונות הגשומות הדשנים נסחפים ומחלחלים אל מאגרי המים בסביבה . על מנת לשמור על נקיון המים ממחלות וממזהמים הממשלה מוסיפה כלור למים. שתיה של מים עם כלור גורמת לבעיות בכליות, מהם סובלים תושבים רבים בסרילנקה. באר המים אליה אנחנו מגיעים היא באר המים הנקיה היחידה באיזור.  בעודנו נחים תחת עץ מרובה שורשים אנחנו צופים בתנועה ערה של אנשים הבאים לשאוב ממנה מים . יש מי שמגיע עם משאית קטנה עמוסה ג'ריקנים. יש מי שמגיע עם טוקטוק , אבל מרבית האנשים פשוט קושרים ג'ריקן אל הסבל של האופניים הישנים שלהם.

הגיק מתנדב לעזור בשאיבת מים, ובמהרה מגלה שהעלאת דלי מלא מים מתוך הבאר בכוח הידים היא פעולה מעייפת במיוחד כשעומדים בשמש הקופחת. אני מהרהרת בכך שבעית הגלגלות של שיעורי הפיזיקה מעולם לא היתה רלוונטית יותר. הגלגלת מחלקת את העומס על שני חבלים, וגורמת לכך שיש להפעיל רק חצי מכמות הכוח. אם היו מעבירים את החבל דרך גלגלות נוספות, אז היה נדרש כוח מועט יותר. אבל כמובן גלגלות עולות כסף. שקולי עלות ותועלת על שפת הבאר.

מצידו השני של העץ רב השורשים בו ישבנו מתגלה מקדש קטן. ניתן לראות מקדשים כאלה בכפרים רבים בסרילנקה ולעיתים קרובות אף בצידי הדרך. המקדשים האלה מרגשים אותי יותר ממקדשי הענק שנבנו על ידי מלכים ועשירים. מקדשים אלה הם סמל לאמונתם של האנשים הפשוטים, שמשלבים אותה בשגרת יומם. המקדש הקטן בא לשרת את האנשים שחיים כאן בסביבה , מעבדים את שדותיהם , מגדלים את ילדיהם , מנקים את ביתם, מקיימים קשרי קהילה , שואבים מים, חשופים לתהפוכות החיים . הוא כאן בשביל לאפשר להם פתח של תקווה, אפשרות לתפילה, רגע של הרהורים.

אנחנו צועדים עכשיו לצד פאתי הכפר ומגיעים אל השטחים החקלאיים שלו. שיטת החקלאות הזאת מכונה שיטת הביעור. התושבים מבערים חלקת יער על ידי כריתת העצים  והבערת השטח כדי להשמיד את השיחים, העשבים והמטפסים. לאחר מכן הם מכשירים את החלקה לזריעה ומעבדים אותה.  ההשקיה היא בשיטת הזרמת מים בתעלות מממאגר המים הקרוב שהוא ברוב המקרים מלאכותי. הבתים הקטנים על העצים מרמזים שגם כאן עלולות להיות התקלויות עם הפילים . לעיתים קרובות שטח אדמה כזה יכול להיות על נתיב הפילים פשוטו כמשמעו. הפילים כמובן לא רואים סיבה לשנות את דרכיהם, ואילו האדם לא רוצה לראות ברמיסת יבולו. החלקה לצידה אנחנו עוברים היא חלקת אורז. זוהי העונה היבשה ולכן האורז כבר נאסף ברובו. בקרוב ישרפו את השאריות, ויכינו את האדמה לשתילת אורז מחודשת.

בקצה השני של השדות ישנו נחל קטן. מעבר על קורה מוביל אותנו הישר אל ארוחת הצהריים שלנו.  האוכל בסרילנקה ראוי לרשומה משל עצמו אבל כאן אציין שאנחנו נפגשים לראשונה עם "צלחת מן הטבע" – עלה גדול של  צמח מים משמש לנו כצלחת , ועליו אנחנו מעמיסים את  האוכל המסורתי שמוגש לנו. המקומיים אוכלים מצלחת זו בידיים , לנו מציעים סכום. הכי אקולוגי שאפשר! בעודי אוכלת את האוכל הטעים והחריף, אני מהרהרת עד כמה חיים האנשים האלה קרובים לטבע, ניזונים ממנו, תלויים בו .

את הטיול שלנו אנחנו מסיימים על שפתו של מאגר מים  גדול. כאמור החקלאות בסרילנקה מימים ימימה היתה תלויה בקיומם של מאגרי המים. המלכים שתרמו, בנו ופתחו את המאגרים האלה זכורים עד לימינו . מרחוק משקיף אלינו סלע סיגיריה , מעוזו של המלך . אני תוהה עד כמה הוא עשה לרווחת התושבים  ?

ביקור בכפר

מר נשנת'ה הנהג שלנו מציע לנו לבקר בפעילות תיירותית בכפר: לנסוע בעגלת שוורים, לשוט בסירה מסורתית על הנהר , לראות איך מכינים אוכל. בני הנוער נזכרים שהיו בפעילות דומה בתאילנד, חורצים דינם על כך שזו מלכודת תיירים, ומעדיפים להשאר בקרבת המזגן, הוייפיי והברכה.  הקטנה מצטרפת אלינו בשמחה, זוכה בזמן איכות עם אבאמא. אנחנו מגלים ש"מלכודת התיירים" היתה אחד הסיורים המרתקים שבהם השתתפנו.

הסיור מתחיל בנסיעה בעגלה רתומה לצמד שברים. זהו סוג מיוחד של שוורים הנקראים קיניה, שקל לזהות אותם בזכות ה"דבשת" שיש להם על הצוואר. גלגלי עץ גדולים מאפשרים מעבר בבוץ אבל איפה הקפיצים ? הנסיעה בהחלט מטלטלת עצמות . הן לאורכו של הכביש והן לאורף השברים. צורה זו של תעבורה היתה נפוצה מאוד ברחבי המזרח הרחוק והקרוב במשך ההיסטוריה. אכן נסענו בעגלות כאלה בתאילנד, וזכור לנו דגם חימר של עגלה הרתומה לשוורים הנמצאה בקברו של קיסר סין. האתר הידוע בכינויו "חיילי הטרקוטה".

העגלה מביאה אותנו אל פאתיו של הכפר. אנחנו עוברים ליד שדה פלפלים יפהפה בדרך לאגם. כאן מחכה לנו הקאטאמרן : שתי סירות דקות שעליהן מותקנת תיבה, שעליה אנחנו מתישבים. נער צעיר משמש לנו כשייט. האגם יפהפה ופסטורלי ומעליו משקיף עלינו סלע סיגיריה.

באגם צומחים צמחי מים רבים.פריחת הלוטוסים והנופרים מרהיבה . ציפורי מים רבות מתעופפות ונוחתות בחיפוש מזונן: אנפות, קורמורנים, וצפורי מים קטנות.

 

מרחוק אנחנו צופים בלטאת מים ארוכת זנב המגיחה מהמים במטרה להשתזף .

חם היום מאו , אבל רוח קלה על פני המים מפיגה את החום. בתנועות זרירות קוטף לי הנער כמה פרחים , משתמש בעלה גדול  לאגד אותם, וקושר סביבם גבעול.  נופר ורוד על גבעולו העבה הופך בידיו המיומנות לשרשרת לצווארה של הקטנה. היא כלכך מתלהבת, שהוא ממהר ויוצר לה צמיד.  קל לדמיין איך במשך שנים על גבי שנים  נערים צעירים הסיטו את נערותיהן אל מרכז האגם לעת שקיעה , הגישו להם שרשרת ממעשה ידיהם,  והכריזו על אהבת נצח . אלא שכאן זוהי סרילנקה , חברה מסורתית.. ואני כנראה ראיתי יותר מדי סרטים הוליוודיים , או יותר נכון בוליוודיים.

בקצהו השני של האגם נמצא הכפר. אנחנו מובלים לביקתה שבה נעקוב אחרי תהליך הכנת האוכל. אישה צעירה ודקת גזרה מקבלת את פנינו והיא תראה לנו איך מכינים לחם מסורתי ומטבל סמבל, המבוסס על קוקוס ועל פלפלים חריפים.

במיומנות רבה  פותחת האישה בסכין פתח בקליפתו של הקוקוס ומציעה לנו את המיץ בקעריות קטנות ועגולות. זהו קוקוס מהזן הקטן והמוכר. הקעריות עשויות מקליפתו הקשה של הקוקוס. קליפתו הסיבית משמשת לבערה.

את בשרו הלבן של הקוקוס מגרדים על מכשיר מיוחד : הוא נראה כשרפרף  שיוצאת ממנו סכין  הקוקוס המגורד משמש בסיס לתבשילים רבים בסרילנקה .

האישה מדגימה לנו כיצד היא מנפה אורז בהנפה.

את הגרגרים המנופים שמים בתוך כלי צר וארוך וכותשים אותו לקמח בעזרת מקל הובנה גדול. המקל כבד מעבירים אותו מיד ליד תוך כדי פעולת ההרמה.  היא מציעה לי להתנסות בכתישה , אבל אני מתעייפת מאוד מהר. כמו כן לוקח לי גם כמה דקות  להכנס לקצב של הנפה – כתישה –החלפת יד.

מקור נוסף לקמח הוא צמח שפריחתו נטחנת בין שני אבנים בצורה ידנית.

כעת אנחנו מוזמנים אל המטבח, כדי לראות איך מהמרכיבים האלה נוצר אוכל. מטבח הבקתה מאובזר היטב עבור צורת הבישול המסורתית. יהקמחים שנטחנו מעורבבים יחד עם הקוקוס על מנת ליצור בצק, ממנו מרדדים מעין פיתה עבה. במטבח ישנו מעין מיני טבון, ובו מובערת אש בעזרת כמה עצים. על  מנת למנוע הדבקות תחילה שמים את הבצק על עלה בננה , ורק כאשר הוא אפוי מעט מעבירים אותו ישירות על משטח הברזל כדי שישחים.  ריח מאפה טרי מתפשט בבקתה.

כעת עוברת האישה להכנת מטבל הסמבל. המרכיבים הם פשוטים: קוקוס טרי מגורד, בצל סגול, עגבניה ופלפלי צ'ילי. תחילה יש לכתוש את הצ'ילי . הבשלנית שלנו מניחה ארבעה פלפלונים אדומים על המשטח ושואלת אותנו כמה חריף נרצה . אנחנו מסתפקים באחד . בעזרת מערוך אבן היא כותשת במהירות את הפלפל . אליו היא מוסיפה את הקוקוס , קוצצת במהירות עגבניה . וממשיכה בעזרת מערוך האבן לכתוש ולערבב.

כעת מגיע תורו של הבצל הסגול. צורת החיתןך שלו היתה מפתיעה . היא משעינה את קצה להב הסכין אל קצה משטח העבודה , ואת הידי על בטנה  כך שהלהב מופנית כלפי מעלה , ואת הבצל מורידה אל המסכין מלמעלה, תוך כדי תפישת החתיכות באצבעותיה במיומנות. את זה אני לא מעיזה לנסו ! גם הבצל מתוסף לתערובת, וכאשר הכל מקבל מרקם אחיד- המטבל מוכן .

אנחנו מוזמנים להתישב ולטעום. מטבל הסמבל הוא ללא ספק משהו שהייתי רוצה להכין בבית. רק חבל שאין לנו קוקוס טרי.

האישה הצעירה אמנם נראית שברירית אבל מדהים כמה כוח וגמישות עצורים בגופה הדק. נדרש כוח רב, מיומנות ודיוק כדי לשבור את קליפתו של אגוז הקוקוס. גם מקל ההובנה שמשמש לשבירת הקמח כבד מאוד , ונדרשת קואורדינציה כדי לתאם את העברתו מיד ליד תוך כדי פעולה. גם גירוד הקורוקס על המתקן המיוחד דורש כוח וגמישות. החיים כפעילות מתמדת בחדר כושר.

עוד מיומנת אחת היא מדגימה לנו לסיום  : כיצד יוצרים יריעות מעלי דקל. ביריעות אלה מכסים את הגגות , ויוצרים מהם גדרות. יריעות אלה יעילות מאוד: כאשר שמים שתי יריעות כאלה האחת על השניה גשם לא חודר דרכם.

האיש ואני יוצאים נפעמים מהביקור הזה . אני ממש מצטערת שבני הנער לא באו . סדנת הבישול הבלתי צפויה הזאת היתה מרתקת .