בודפשט: בין הגולש לקומוניזם

מרבית האנשים חושבים על צבע אדום בהקשר של קומוניזם: הדגל של ברה"מ הסוביטית היה אדום, פנקס החברות במפלגה אדום, בכרזות סובייטיות רבות האדום שולט. אבל אני חושבת על אפור. בודפשט הקומוניסטית צבועה בזכרוני באפור: האנשים, הבנינים, השמים, מצב הרוח. בחופשת החורף שלנו בבודפשט  פגשנו עיר מקושטת ונוצצת לכבוד חג המולד. בתי הקפה, המסעדות והבארים מלאים בצעירים חוגגים. במבט ראשון נראה כי הקומוניזם התפוגג, והותיר אחריו מזכרות רטרו לתיירים, כמה מבנים קומוניסטים וסיוריים חינמיים המספרים את סיפור קומוניזם בהונגריה. מי שלא מכיר עוד עלול לטעות ולחשוב שיש כאן נוסטלגיה. אבל המציאות מוכבת יותר, ומחותם הקומוניזם בהונגריה לא קל כל כך להשתחרר.

איך הגעתי לבקר בבודפשט הקומוניסטית? איך נראו החיים מעבר למסך הברזל? מה בין העבר להווה?

קומוניזם בהונגריה – עקבות מהעבר

בכניסה למדרגות הנעות המובילים למטרו עומדים כרטיסני הרכבת. בשורה אחת הם עומדים, ביניהם מרווחים המאפשרים רק לאדם אחד לעבור. קר הבוקר, הם עטופים במעיליהם העבים, חבושים כובעים ידיהם בכפפות. העוברים והשבים נכנסים במהירות לתחנה. מרביתם שולפים תעודות ומראים לכרטיסנים – הנהון ראש קל – הם ממשיכים בדרכם. יש מי ששולף כרטיס ומחתים בקופסה קטנה וצהובה המותקנת על עמוד ממש מול עיניהם העוקבות. אנחנו מצטרפות לנהר האנושי. הנערה מזדרזת ושולפת מארנקה את שני כרטיסי הנסיעה השבועיים שלנו. על הכרטיסים מוטבע שמנו אך אין עליהם תמונה. הכרטיסנית מתבוננת בנו ובכרטיסים. “פספורט!” היא חורצת. הנערה שולפת את דרכונה ומגישה אותו לכרטיסנית שמעיינת בו ארוכות. משבאה על סיפוקה, היא מחזירה אותו לנערה ומהנהנת קלות. הנערה מנסה להמשיך, אך נעצרת שוב על ידי הכרטיסנית. “פספורט! “ היא דורשת ומחווה בידיה אלי. הנערה מנסה לעבור, ממלמלת שהוא במלון, אבל אני יודעת שכאן יש לשחק את המשחק לפי הכללים שלהם. אני מניחה יד מרגיעה אל זרועה של בתי, מזדרזת לנבור במעמקי תרמיל הגב שלי מוציאה את הדרכון ומושיטה אותו לאינספקציה לידיה של הגברת. היא בוחנת את שמי ותמונתי, משווה לשם המודפס על הכרטיס, מחזירה לי את מסמכי, ומסמנת לנו להמשיך. אני מודה לה וגוררת אחרי את הנערה הנדהמת והכועסת ”כמה טפשי! " היא מוציאה קיטור "אם הדרכון שלי מתאים, למה היא היתה צריכה לראות את שלך?! אפשר לחשוב שאת מנסה לרמות!”

תקרית קטנה זו מעבירה אותי לשנת 1987 אל חנות כולבו בבודפשט הקומוניסטית ואל תקרית דומה שבה הייתי מעורבת אני, אז נערה בגילה של בתי. נעצרתי אני על ידי שומר הקומה, בעודי נושאת בידי סט של תחתוני כותנה וחזיה, רצה בשמחה אל אימי, מאושרת שסופסוף מצאתי משהו שאפשר לקנות בבודפשט האפרורית והמדוכאה. אף אחד מהסיפורים ששמעתי בילדותי על החיים בברה"מ לא הכין אותי לרגע הזה. בתמימותי ובשמחתי רצתי אל אימי שעמדה בצידו האחר של האולם הגדול לשתף אותה בשמחת המציאה. פעולה זו שעליה איש לא היה מניד עפעף בישראל של סוף שנות השמונים, עוררה את חשדו של השומר בהונגריה הקומוניסטית: ריצה משמעותה גנבה או מעשה אסור אחר. המומה עמדתי אל מול השומר, האוחז בסט הורוד, לא מבינה על מה ולמה. אימי שגדלה ברוסיה הקומוניסטית קלטה מיד במה מדובר וידעה גם איך לטפל במצב. בזכרוני נחרטה תמונתה של אימי מגינה עלי ונוזפת בו, צועקת עליו ברוסית:” רק אדם הגונב בעצמו יאשים אחרים בגנבה!” 

קצת היסטוריה – איך הפכה הונגריה למדינה קומוניסטית ?

כשברה"מ שלחה חיילים להונגריה כדי להלחם בנאצים היא ראתה בה מדינת אוייב. הונגריה חברה לגרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה, בתקווה שגרמניה תשיב לה בתום המלחמה את השטחים אותם אבדה במלחמת העולם הראשונה. לאחר תקופה קצרה של ממשלת קואליציה עם מפלגות מרכז ושמאל, נכפתה על הונגריה שלטונה של המפלגה הקומוניסטית ההנוגרית בראשות מתיאש ראקושי, והעידן הקומוניסטי החל. ראקושי היה תלמידו של סטאלין ובשלטונו נקט בשיטות דומות: השלטת טרור ואימה, חיסול מתנגדים, החלפת מעמד האינטיליגנציה בתומכיו. הסיסמה השלטת היתה "מי שאינו איתנו, נגדנו!” וחייבה את כולם להצטרף למפלגה הקומוניסטית. ראקושי עשה נסיונות של הקמת קולחוזים וקולקטיביים חקלאיים, והקמת מפעלי תעשיה במקום חקלאות. נסיונות אלה נכשלו.

 מתו של סטלין ב1953 ערער את מעמדו של ראקושי וגרם לשינוי באקלים הפוליטי. המצב הכלכלי הקשה של המדינה בעקבות הרפורמות הקומוניסטיים שלו קוממו את העם. לאחר שנשא חרושצ'וב ב1956 את נאומו הסודי המגנה את סטלין ואת החיסולים שלו, נשמטה הקרקע תחת שלטונו של ראקושי. מכאן החלה שרשרת אירועים שהביאה למרידה של 1956. ראשונים יצאו לרחובות הסטודנטים, אליהם הצטרפו רבים מהחיילים שהיו מוצבים בעיר ,תוך כדי תלישת הכוכב האדום שעל בגדיהם. המרד התפשט לערים נוספות בהונגריה. אסירים פוליטיים רבים שוחרר. בתוך שבוע ממשלה חדשה הוקמה והושיטה פניה לאו"ם ולמערב ובקשה עזרה. ברה"מ ראתה כיצד לנגד עיניה תוך זמן קצר מדינה הופכת מקומינסטית לדמוקרטית וזאת לא יכלה להרשות.

 

כעבור שבועיים מתחילתו המרד דוכא על ידי הזרמת כוחות צבא סובייטי גדולים. מנהיגי המרד נתפסו נשפטו והוצאו להורג, ובראש המדינה הועמד קאדאר, שהובא ממוסקבה עם הכוחות הרוסיים. קאדר הפיק את הלקח מהמאורעות והבין שמדיניות סטליניסטית נוקשה תעורר התקוממות נוספת. הוא טבע את הסיסמה " מי שאינו נגדנו, איתנו" ברומזו לעם שמי שלא יתנגד באופן גלוי למשטר יעזב לנפשו. שלטונו של קאדאר המעיט להתערב בחיי האזרחים, יחסית לשלטון קומוניסטי במדינות אחרות. האזרח מן השורה יכול להרשות לעצמו מותרות כבשר, בננות, בגדים צבעוניים, ואף מכשירי חשמל ביתיים, אשר לא היו נגישים לאזרחים בחלק ממדינות הגוש הקומוניסטי. תקופת שלטונו כונתה בידי העם " הקומוניזם השמח" או "קומוניזם הגולש". ברית המועצות תמכה במשטרו של קאדאר והזרימה לא מעט כסף למדינה על מנת לאפשר "שקט תעשייתי". המרידה של 1956 נחקקה כאירוע טראומטי מכונן בזכרון ההונגרי הקולקטיבי. המרד מסמל את שאיפת העם ההונגרי לחופש. המטייל היום בשדרות בודפשט פוגש איזכורים שוב ושוב. מול הפרלמנט הוקמה אנדרטה לזכרם של הנופלים בהתקוממות.

על גדר המוזיאון בשדרה בה התרחשו חלק מהמאורעות מוצגים תצלומים, המתעדים את ההתרחשויות.

החיים תחת השלטון הקומוניסטי

המדריכה שלנו בסיור החינמי קצת מתקנאה בי כשהיא שומעת שביקרתי בבודפשט הקומוניסטית. היא עצמה נולדה שנה לאחר נפילת הקומוניזם. היא מתיחסת לדור שלה כאל "דור המדבר" מצד אחד היא נולדה למדינה דמוקרטית, אבל מצד שני הוריה שגדלו והתחנכו במדינה קומוניסטית לא ידעו איך לגדל ולהכין אותה לחיים בעולם מערבי – קפיטליסטי. האם חשבתם לעצמכם כמה פעמים ביום עליכם לבחור? החל מאיזה מותג קונים בסופר וכלה באיפה גרים ,לומדים ואיך מתפרנסים. בהונגריה הקומוניסטית הבחירות היו מועטות מאוד.

בודפשט מכונה "פאריז של המזרח" ולא במקרה: בנינים אלגנטיים, עיטורי אר–נבו, כנסיות. 40 שנות קומוניזם כמעט שלא הותירו חותמם על המבנים במרכז העיר. כשמטיילים במרכז העיר כמעט שלא רואים את אותם מבנים קופסתיים חסרי צורה,הנפוצים בערים אחרות במזרח אירופה. למרות הלחימה בין שתי גדות הדנובה ופיצוץ כל הגשרים בה, לא הוחרב מרכז העיר במחמת העולם השניה ובנינים רבים נותרו על כנם . אמנם הארכיטקטורה האריסטוקרטית של מרכז העיר לא נשאה חן בעיני השלטונות אחרי המלחמה, אבל עקב מצוקת המגורים היה צורך למצוא פתרוות דיור במהירות. הדירות המרווחות בבתים האלגנטיות הוסבו למגורים בצפיפות של מספר משפחות על ידי חלוקתם. השירותים והמטבח היו משותפים. בחדר מגורים אחד הצטופפה כל המשפחה.

ובכל זאת ניתן למצוא דוגמאות לארכיטקטורה קומוניסטית. המלון שלנו נמצא סמוך למבנה אדיר המזכיר בצורתו את "ארמון המדעים והאומנויות" בוורשה, "שבע האחיות" במוסקבה,ו"עוגת הקצפת של סטאלין" בריגה. המבנה נבנה בשנות השלושים בסגנון הקומוניטי ובתכנון המקורי אכן הופיעו עוד קומות שהקנו לו מראה, אך בבודפשט קיים חוק המגביל את מבני המגורים להיות נמוכים יותר מבנין הפרלמנט וכנסית סנט סטפן, וכך נחסך מבודפשט מונומנט קומוניסטי.

בנינים שלא ניתן היה לשקמם נהרסו ובמקומם נבנו מבנים בבניה טרומית. בנינים אלה אף הם היו צפופים, עקב איכות הבניה הירודה הקירות לא היו מבודדים היטב, כך שבקיץ שרר במבנים חום לוהט ובחורף הוצאות החימום בקור העז חיסלו את התקציב המשפחתי.

מבנה תחנת האוטובוסים שנבנה בזמן הקומוניזם משמש היום כמסעדה ובר. בימות הקיץ החמימים נפרשים שולחנות וכסאות על המרפסת וגולשים אל הכיכר. בחורף משמשת הרחבה כמגרש אימון לחבורת צעירים הגולשים, מקפצים ומתעופפים על הסקייטבורדים שלהם. לאן נסעו האוטובוסים האלה? בזכות הכסף שהוזרם מרוסיה הונגריה יכלה להרשות לעצמה להעניק לתושביה חופשה שנתית, של כשלושה שבועות שבהם נהגו האנשים לנסוע לבתי הבראה ממשלתיים שמוקמו בטבע. האתר החביב על תושבי בודפשט היה אגם בלטון. משפחות שלמות על ילדיהם ועל מזוודותיהם העמיסו את עצמם על אוטובוסים בדרכם לאתרי הנופש. הונגריה הקומוניסטית היתה מדינה פתוחה באופן יחסי וניתן היה לנסוע אף אל מעבר לגבולות המדינה. מי שצלח את בדיקות הבטחון, והותיר רושם מספק שאינו מתכוון לערוק למערב, יכל היה להמשיך ולהתמודד עם נבכי הבירוקרטיה על מנת לקבל דרכון. ברי המזל יכלו לנסוע אך ורק למדינות קומוניסטיות אחרות ן:פולין, רומניה ובולגריה השכנות היו הפופולריות ביותר. אל המדינות האלה ניתן היה להגיע באוטובוסים, אבל ברי המזל יכלו לנסוע במכונית משלהם: רכב העידן הקומוניסטי ה"טראבאנט" שיוצר בגרמניה המזרחית. ביצועיו היו נחותים, הגוף היה עשוי מחומר המשלב פלסטיק וסיבי כותנה, מנועו היה כגודל מנוע אופנוע, אבל הוא היה פופולרי בזכות מחירו הזול, והעובדה שניתן היה להביע בו ארבע מבוגרים ומטען.

לתושבי הונגריה היוצאים לחו"ל נתנה האפשרות לרכוש מוצרים. במשך תקופה ארוכה נהגו ההונגרים לרכוש בחו"ל מקררים, וכך רכב טראבאנט העמוס לאיפה במשפחה מורחבת –אבאמא,ילד או שניים, וסבא או שניים– ועל גגו קשור מקרר היה אחד המראות הנפוצים בכבישי גרמניה.

תזרים המזומנים מברה"מ נפסק עם הפלישה לאפגניסטן בתחילת שנות ה80 והונגריה נכנסה למשבר כלכלי. הונגריה החליטה לאפשר תיירות נכנסת כדרך לקבל כסף זר ולשפר את המצב הכלכלי. הונגריה איפשרה כניסה לתוכה גם ממדינות המערב וכך גם התאפשר הביקור שלנו. הונגריה הפכה ליעד פופולרי מאוד בקרב תיירים מגרמניה. החלוקה למזרח גרמניה ולמערב גרמניה בתום מלחמת העולם השניה חילקה משפחות. כיוון שהביקור בהונגריה התאפשר גם למזרח–גרמנים היא שמשה כאתר נופש שאיפשר איחוד משפחות.

בניין הרדיו והטלויזיה של התקופה הקומוניסטית הריק עומד כיום ריק וממתין לשיפוצו בדרך לההיפך למלון. בימי הקומוניזם שודרו מכאן שידורי תעמולה שמטרתם היתה להציג עד כמה החיים תחת המשטר הקומוניסטי הם טובים, ואילו המערב הרקוב והנחשל עומד בפני שקיעה כלכלית.הצד החיובי: שודרו אופרה, קונצרטים, הצגות והיו נגישים לקהל שבדרך כלל לא יכל להגיעי. אני משתעשעת לשמוע שבהונגריה ראו סרטי ג’ימס בונד. כשנכנסנו לקו המטרו האדום הרגשתי לרגע שאני נמצאת בסרט ריגול משנות השבעים. קרוניות ברזל ישנות, אולמות המתנה בעיצוב מינימליסטי. מכיוון שהסרטים דובבו היה אפשר לשים בפי הדמויות שיג ושיח לטובת הקומוניזם, והסוכן 007 ונערתו התורנית נלחמו כנגד פושעים המערערים את שלטון הקומוניסטי.

לא רחוק מהמבנה שהיה פעם מרכז המפלגה הקומוניסטית עומד מבנה עגול עם כיפת רשת ברזל, ריח של מטרו או חניון עולה ממנו. זהו מקלט אטומי. ימי המלחמה הקרה בשנות ה60 וה70 של המאה הקודמת עוררו פחד קמאי מפני פצצת אטום. משני עברי מסך הברזל הוקמו מקלטים אטומיים. המקלט נמצא בחצי הדרך בין בניין המפלגה שאליו הוא מקושר תת קרקעית לבין בניין הפרלמנט, ללמדך שבין כל השווים יש כאלה שחייהם שווים יותר.

עם נפילת הקומוניזם מרבית הפסלים והאנדרטות הקשורים לברית המועצות פורקו,אך נותרה אנדרטה אחת בליבה של בודפשט לזכר החיילים הסובייטים שנפלו כשחררו את הונגריה מכיבוש הנאצים. ממשלת הונגריה התחייבה בפני רוסיה להותיר את האנדרטה על מקומה, לשמור עליה ותחזק אותה. מכיוון שבעיני הונגרים רבים השחרור הזה היה בעצם סוג חדש של כיבוש, ורבים היודעים לספר על מעשי זוועה של החיילים הרוביים כנגד האוכלוסיה, בכל שעה של היום מוצבים בכיכר שומרים חמושים. גם בעולם שאחרי העידן הסובייטי הונגריה עדיין תלויה ברוסיה לאספקת האנרגיה שלה – היא קונה גאז מרוסיה. כיוון שלהונגריה אין מוצא לים זוהי תלות מוחלטת המכריחה אותה לשמור על יחסים טובים.

פסלים,אנדרטות והצבתם בסמליות היו מהכלים החביבים על השלטונות להצביע על כוחו וגדולתו של הקומוניזם. נראה שגם בעידן הפוסט קומוניסטי משחקת הסמליות תפקיד. אנדרטת הזכרון הזאת נבחרה על ידי הרוסים בזכות מקומה. האנדרטה הזאת ניצבת מטרים ספורים מבניין שגרירות ארצות הברית, מזדקרת כלפי השמים כאצבע משולשת ומכריזה על כך שהדוב הרוסי עדיין לא נהם את נהימתו האחרונה.

אך משחק הסימליות לא נגמר כאן, בקצה הכיכר ניצב פסל גדול מהחיים של רונלד רייגן. הוא מפנה את פניו אל אחורי האנדרטה ומושיט את ידו בסמליות לשלום. המדריכה שלנו זוקפת לזכותו של רייגן את נפילת הקומוניזם , תוכנית החלל שלו "מלחמת הכוכבים" הביאה את ברה"מ לפשיטת רגל תוך נסיון להתחרות בהשגים האמריקאים.

הונגריה היא מדינה פוסט קומוניסטית. אמנם הבחירות הן עכשיו דמוקרטיות, הכלכלה היא חופשית, והיא חלק מגוש האירו, אבל עדיין יש בה לא מעט מנגנונים בירוקרטיים כושלים, ושחיתות פקידותית שהיא ירושה מהמשטר הקודם. פסלו של אימרה נאגי (Imre Nagy) המוצב בכיכר קטנה מסמל את התהליך של הונגריה ואת התקוה שלה. נאגי היה ממובילי המהפכה ב1956 ,כיהן לזמן קצר כראש הממשלה, הכריז על פרישת הונגריה מ"אמנת וורשה" איחוד המדינות הקומוניסטיות. כשהמרד דוכא על ידי הרוסית הוא הוצא להורג בתליה ונקבר בקלון בחצר הכלא.השלטונות לאחר נפילת הקומוניזם הוא זכה לקבורה מחודשת ומכובדת. דמותו עומדת על גשר ומביטה לכיוון הפרלמנט. על הגשר מוטבעות טביעות זחלי טנק סובייטי. נאגי כמו הונגריה מביטים אל עתיד טוב יותר, דמוקרטי, עם רווחה כלכלית – אבל הם עדיין לא שם.

קומוניזם בהונגריה – לדעת עוד

הסיור החינמי "קומוניזם בבודפשט" מתקיים פעמיים ביום ומאוד מומלץ. היה מרתק.

הקו האדום של הרכבת התחתית בבודפשט נראה בדיוק כמו בשנות הקומוניזם. ברגע שנכנסים מרגישים קצת כמו בסרט ריגול.

קומוניזם בהונגריה – מוזיאונים מומלצים

בית הטרור – מוזיאון המוקדש לחיים תחת המשטר הנאצי והקומוניסטי.

פארק ממנטו– בו רוכזו פסלים מרחבי העיר של העידן הקומוניסטי.

בית חולים סודי – שימש את מתקוממים גם ב1956