פולין מרתקת אותי כבר למעלה מאז נסיעתי הראשונה, בעקבות ביתי הבכורה ומסע פולין שלה. הנסיעה ההיא גרמה לי להשיל מעלי דעות קדומות ולהתחיל להסתכל על פולין ועל השינויים שהיא עוברת בעיניים חדשות. פולין מפתיעה בכל פעם מחדש.
עד לנסיעה ההיא חשבתי שפרק הקהילות היהודיות על עושר תרבותן הסתיים עם מלחמת העולם השניה. אך לא כך הדבר. בתום מלחמת העולם השניה יהודים חזרו לפולין, התישבו בה וניסו ליצור חיים חדשים. גלי אנטישמיות תחת המשטר הקומוניסטי גרמו למרבית היהודים לעזוב את המדינה ולעלות לישראל. אבל היו כאלה שנשארו, ונאלצו להסתיר יהדותן. נפילת המשטר הקומוניסטי, ותהליכים חברתיים שחלו בפולין אפשרו את תחייתן של הקהילות האלה.
הרצון שלי לבקר בוורצלב התעורר בעקבות הצטרפותי לקבוצה קטנה בפייסבוק בשם "וורוצלב- מידע וטיפים", שאותה מנהלת דניאל חיימוביץ'-בסוק, רבנית ומחנכת בקהילה. וורוצלב הצטיירה כעיר יפה, מטפחת ומעניינת. מעניין ומפתיע עוד יותר היו שלל הפעילויות והאירועים שסבבו סביב לקהילה היהודית בעיר: קונצרטים בבית הכנסת במוצ"ש ובימי חו"ל, פעילויות לילדים, התחלת שיפוץ המקווה, ואפילו מצעד לזכר "ליל הבדולח". הפוסטים והתמונות האלה היו מרגשים מאוד. סקרנותי התעוררה.
איך זה יכול להיות שפולין קיימת כזאת תחיה של קהילות יהודיות? איך מרגישים היהודים החיים שם? מי הם אותם אנשי הקהילה? איך נראית קהילה יהודית מבעד לעיניים ישראליות?
לשמחתי דניאל הסכימה להיפגש איתי ולשוחח על הנושאים האלה. כך נפגשנו בערב חורפי מטפטף, בבית הקפה הכשר היחיד בעיר, לשיחה מרתקת שהאירה בפני עוד משהו במורכבות של פולין המודרנית , ופתחה לי צוהר לעולם של יהודי פולין כיום.
על השיחה בינינו נכתב הפוסט הזה.
יצאתי אופטימית.
השאלה הראשונה המתבקשת והמסקרנת שאני שואלת את דניאל היא : איך הגעתם לכאן?
עבודה עם קהילות יהודיות בחו"ל לא זרה לדניאל. היא עבדה במשך שנים עם קהילות בחו"ל כשליחה של הסוכנות היהודית. לאחר נישואיה עם הרב דוד חשבה שפרק זה תם בחייה, כיוון שהוא היה כרוך בנסיעות מרובות לחו"ל. היא יצאה לחפש עבודה אחרת קבועה בארץ, אבל דווקא אז הם שמעו על המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית. דרך הארגון הם הגיעו לוורוצלב לביקור, וחגגו עם הקהילה את חג הפסח.
הביקור בקהילה הפתיע אותה מאוד. הישראלים יודעים מעט מאוד על הקהילות היהודיות בפולין, ויש לא מעט דעות קדומות, שלא פסחו גם עליה. דניאל מספרת בחיוך שהיא צפתה לראות יהודים חיים במחבוא, והגיע לקהילה יהודית עם מתחם עתיר פעילות. בוורוצלב מצאו מערך שלם של חיים יהודיים : בית כנסת, משרדים, חדר אוכל, תפילות מסודרות בבית הכנסת, וקהילה שמונה כ200 אנשים. אפילו בנושא האוכל היא הופתעה לגלות שאין בעיה למצוא אוכל כשר בסופרים. וורוצלב מצאה חן ביניהם. לאחר ביקור אחד, הם באו לביקור שני.
כאשר רב הקהילה הרב טייסון הרברגר סיים את תפקידו הקהילה הזמינה את בעלה הרב דוד בסוק לשמש כרב הקהילה, והם נענו להצעה. הם נמצאים בוורוצלב עם בנם כבר כשנה וחצי.
קיצור תולדות הקהילה היהודית בוורוצלב
סיפור תחייתה של הקהילה היהודית הקטנה של היום בוורוצלב מעניין. תחילה כדאי לסקור בקצרה את ההיסטוריה המרשימה של הקהילות היהודיות בוורוצלב. קהילות, אני אומרת ולא קהילה, כיוון שלא היה רצף. הקהילות קמו, התבססו, ונעלמו עקב מאורעות שונים.
מצבה עתיקה בבית העלמין היהודי מעידה על כך שכבר ב1203 היתה כאן קהילה יהודית. הקהילה התקיימה עד לבואו של הכומר האנטישמי ג'ון מקפיסטראנו באמצע המאה ה15. שהסית כנגד היהודים. עלילת דם הביאה להעלאתם על המוקד של 41 יהודים ,והחרמת רכושם וגירושם של האחרים. במשך 200 השנים הבאות נאסר על יהודים לשבת בעיר, והם יכלו להגיע רק לירידים למטרות סחר. כיום בכיכר המלח מוצבת אנדרטה לזכרם. כשאנחנו מבקרות בכיכר האנדרטה נחבאת בין דוכני הפרחים וביתני ממכר סחורת שוק חג המולד. ליד האנדרטה מונחים פרחים ונרות זכרון. הנרות בצורתן מעידים שלא יהודים הניחו אותם כאן.
במאה ה17 התחדשה הקהילה, כשתור הזהב שלה היה המאה ה19 , הידועה בהיסטוריה היהודית כ"תקופת ההשכלה". בתקופה זו הייתה וורוצלב שייכת לגרמניה ונקראה ברסלאו. קהילת יהודי ברסלאו שלפני המלחמה הייתה קהילה גדולה משכילה, משגשגת ובחלקה מתבוללת. כשעלו הנאצים לשלטון מנתה הקהילה כ20 אלף חברים, והייתה בעלת מוסדות תרבותיים וקהילתיים רבים. במיוחד נודעה ברסלאו בזכות בית המדרש הגבוה לרבנים שנוסד בה במאה ה19. התלמידים הוכשרו לרבנות, חויבו בלימודים כלליים ובהשגת תואר דוקטור. רבים התפרסמו בהמשך כמנהיגים רבניים ורוחניים בקהילותיהם.
עם עליית הנאצים לשלטון החלו מעשי איבה כנגד יהודים, שהלכו וגברו. חוקי האפליה של השלטון נגד היהודים הוצאו לפועל במלוא חומרתם. במרוצת הזמן נאלצו הסוחרים היהודים, בלחץ החרם הרשמי והבלתי רשמי, לחסל את עסקיהם . משנה לשנה גדל מספר העובדים היהודים שפוטרו. בנובמבר 1938 הושם הקץ לפעולות התרבות, החינוך והחברה בקרב הציבור היהודי בברסלאו. ב"ליל הבדולח" נהרסו כל בתי-הכנסת פרט לאחד, וכל בתי-הספר היהודיים. יהודים רבים עזבו את ברסלאו.
מספטמבר 1941 גירשו הגרמנים את היהודים מבתיהם וריכזו אותם ב"בתי יהודים" לפני שילוחם למחנות-מעבר בדרך לאושוויץ. מאפריל 1942 שילחו הגרמנים את היהודים שעוד נותרו בעיר ישר למחנות אושוויץ, סוביבור וטרזיינשטאדט. ב-1943 נשארו בעיר רק כמה זוגות מעורבים וכמה ילדים.
בסוף מלחמת העולם השניה הגבולות בין פולין וגרמניה השתנו. וורוצלב הפכה לעיר פולנית ותושביה הגרמנים גורשו. המקומם הועברו לכאן פולין מאוקראינה ומביילורוס. יחד עם העקורים הגיעו גם יהודים. לכל מחוז שלזיה הגיעו בערך 100,000 יהודים, זו היתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בפולין אחרי המלחמה, גדולה יותר מוורשה. בתקופה הקומוניסטית היו גלים של אנטישמיות בפולין, והיו אף פוגרומים ב1947 , 1957 . ב1968 לאחר גל אנטישמיות גדול הרשה השלטון הפולני ליהודים לעזובה את פולין ומרביתם עלו לישראל. מי שנשאר הצניע את יהדותו. בית הכנסת נלקח מהקהילה והיא חדלה מלהתקיים.
הקהילה היהודית בוורוצלב כיום
הקהילה כיום מונה כ300 אנשים וזוהי קהילה אורתודוכסית. מרבית האנשים בקהילה אינם דתיים. הקהילה יחודית באופיה בכך שאין בה כמעט אנשים שחיו בסביבה יהודית כל החיים. מרבית חברי הקהילה הם אנשים שגילו את יהדותם לאחר נפילת הקומוניזם. חלק ידעו שהם יהודים, הסתירו זאת בימי הקומוניזם, ועכשיו חיים בגלוי כיהודים. לאחרים הייתה הרגשה, והם גילו זאת לאחר שחקרו על שורשיהם. משגילו את שורשיהם היהודים הצטרפו לקהילה.
"דור שלם חסר בקהילה", מציינת דניאל, "הדור השני, הדור שאמור להיות בסביבות גיל 40-70 ."
תפקידם של רב הקהילה ואישתו במידה רבה ללמד את הקהילה להיות יהודים, את המנהגים, ואת ההלכות. הם תומכים בחברי קהילה שמעוניינים בגיור. הם מלמדים ומכינים לגיור אורתודוכסי. תפקיד נוסף חשוב הוא גם להיות סוג של חלון או שגרירים של הקהילה גם ללא יהודים בעיר, בלימוד, מפגשים אישיים והרצאות.
"הקומוניזם ריסק את החיים היהודיים" מסכמת דניאל " ועכשיו יש לבנות מחדש, תוך תשומת לב למנהגים מקומיים"
זוהי קהילה מאוד מכילה. בקהילה חברים אנשים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה, אבל הם בעלי שורשים יהודיים. כלל הקהילה נפגשת בבית הכנסת הגדול בחגים לתפילות. במשך השנה בית הכנסת הקטן שמכיל עד 70 אנשים פעיל במשך כל השנה.
"החיים במציאות בפולין מחייבים את הגישור ", מדגישה דניאל, " יש חשיבות רבה למנהגים מקומיים"
כך למשל הוא המחיצה בבית הכנסת. יהודים שמגיעים מישראל מרימים גבה למראה המחיצה בבית הכנסת, שהיא אינה אלה שולחן המפריד בין עזרת הנשים והגברים. היתה בעבר מחיצה גדולה דמויית פרגוד, כמו שנהוג בבית כנסת בישראל, אבל הקהילה התלוננה שהם מרגישים מוסתרים ואינה מעוניינת במחיצה כזאת. כיוון שהמחיצה תפקידה ביהדות להפריד בין הנשים לגברים גם השולחן שנמצא היום עונה לדרישות ההלכה, ואפשר לקיים תפילות איתו.
הקהילה בוורוצלב חברה באיחוד הקהילות היהודיות בפולין. זהו אירגון גג שבו חברות קהילות יהודיות וורשה, קרקוב, פוזנן, לודז' ועוד. ישנם אירועים משותפים לקהילות כגון מחנות קיץ לילדים. קהילת וורוצלב בנושאים הילכתיים כפופה להחלטות הרב הראשי לפולין.
איך נראים החיים בפולין המודרנית מנקודת מבט של משפחה ישראלית צעירה?
דניאל מספרת שהחיים מאוד מענינים ובהרבה רבדים.
לפני שהגיעו בפעם הראשונה הם פחדו שלא יהיה מה לאכול מטעמי כשרות. הם גילו לשמחתם, שיש שפע של אוכל כשר, והוא נגיש וזמין בסופרים. מעבר לכך שיש אוכל מיובא כשר, למפעלי המזון בפולין יש נכונות גדולה ליצר אוכל כשר. המפעלים מעונינים ליצא לישראל ולארה"ב. למעשה חלק גדול מהבשר הכשר בארץ מקורו בפולין.
דניאל ובעלה למדו פולנית לקראת המעבר ותוך כדי השהות. הפולנית שלי הולכת ומשתפרת מחייכת דניאל, ומודה שכשהיא עייפה היא עוברת לדבר באנגלית. זמן שבו אנחנו מבלות ביחד אני שומעת אותה מזמינה בקלילות בבית הקפה, מתענינת בשלומם של סטדנטים, ומחליפה דברי נימוסין עם השומר הפולני של בית הכנסת.
המשפחה הצעירה נהנית מאוד מהעובדה שהם חיים במרכז אירופה, ואפשר להגיע בקלות ובזמן קצר לערים רבות. אני ממש שמחה שהספקתי "לתפוס" אותה בזמן הקצר בו אני נמצאת בוורוצלב, למחרת היא נוסעת לפאריז.
החיים בפולין מביאים איתם גם אתגרים. המנטליות הפולנית מאוד שונה מהמנטליות הישראלית. דניאל מגדירה אותה כמנטליות קשה, ומפנה את האצבע לכך שזו מדינה פוסט -קומוניסטית. התכונות מאפיינות את הפולנים באופן כללי, לאו דווקא את היהודים. "הם מאוד אינדיבידואליים." מפרטת דניאל, "קשה למצוא גילויי יוזמה והתנדבות. ה"ביחד" הישראלי לא קיים" מאז שהגיעה מנסה דניאל לרתום את הקהילה לפעולות תרבותיות וקהילתיות שונות. בית הקפה החמים והנעים שבו אנחנו ישובות הוקם בידי הקהילה כשנה לפני שדניאל ודוד הגיעו לעיר, הוא התחיל בתור מרכז מידע, מאוחר יותר הכניסו אליו מכונת קפה. כשהגיעה דניאל ביקשו ממנה לנסות להפוך את המקום למקום מפגש לאנשים מבחוץ עם הקהילה ומקום שמגיש אוכל. היא נמצאת בקשר עם בתי הספר היהודיים בעיר ומעבירה בהם פעילויות, היא מעודדת יוזמות תיירותיות כגון סיורים בעברית בבית הכנסת, תרגום מפת וורוצלב לעברית, פעילויות קהילתיות בחגים, ואפילו מנהלת קבוצת פייסבוק עם מידע וטיפים לישראלים שמגיעים לעיר.
"הפולנים כולם אנטישמים" היא דעה שמרבים להשמיע בישראל. האם הרגשתם בכך בפולין?
דניאל ומשפחתה מרגישים כאן מאוד בטוחים. הרב דוד מסתובב בכיפה בכל מקום שילך. הם לא חוששים לדבר ברחוב בעברית, הם לא מסתירים את יהדותם או את עובדת היותם ישראלים. עקב הגברת ההבטחה סביב מוסדות יהודיים בצרפת וגרמניה, הקהילה המקומית חוששת שאין מספיק אבטחה בבית הכנסת. ייתכן שהיהודים עדיין מרגישים כאן קצת נרדפים, עקב גלי האנטישמיות בתקופה הקומוניסטית. דניאל ובעלה מסבירים לקהילה שוב ושוב שאבטחה היא לפי רמת הסיכון, וכאן בוורוצלב בטוח.
דניאל מדגישה שהיא לא נתקלה בגילויים של אנטישמית בפולין, אבל ברור שיש לא מעט סטריאוטיפים המקושרים עם היהודים. בבתי הספר היהודיים לומדים לא מעט ילדים לא יהודיים, חלק גדול מהם נשלחים לבתי הספר האלה כיוון שליהודים שי תדמית של חכמים. ליהודים יש תדמית של מצליחים בעסקים. רבים חושבים שהאוכל הכשר הוא בהכרח בריא. דניאל מנסה להפיג את הסטריאוטיפים האלה, כאשר היא נפגשת בהם. אומנם הדברים לכאורה חיוביים, אבל בכל זאת הם מדביקים איזושהי תווית ומחריגים קהילה.
מציאות עולה על כל דמיון
בזכות היותם רב הקהילה ואישתו נתקלים דניאל ובעלה בסיפורים אנושיים שאפילו הדמיון מתקשה להמציא. הם פוגשים אנשים רבים שמספרים להם, שהיתה להם הרגשה שהם יהודים, וכשהחלו לחקור גילו שאכן כך. אנשים אחרים גילו במקרה שהם יהודים, לעיתים ממשפט אמרה סבתם על ערש דווי, או כשנתקלו במנהג יהודי ונזכרו שמי במשפחתם נהג כך.
באחד הימים נקרא הרב לטלפון. מעברו השני של הקו גברת מבוגרת, שמבקשת שהרב יבוא לביתה. בעלה על ערש דווי, ועלול למות בכל רגע. הוא יהודי, היא לא. האיש לא חבר הקהילה, ולא היה יהודי פעיל מימיו, ובכל זאת האישה מבקשת שכבוד הרב יבוא לראותו לפני מותו. אצל הנוצרים מגיע הכומר לוידוי אחרון, אז אצל היהודים מגיע הרב- לא?
דניאל מספרת על מקרים מרגשים כמו הסיפור על אדם שבכל שנה לקראת שבועות מגיע לבית הכנסת כדי לקשט אותו בענפים ירוקים. האיש אינו צעיר, וימים שלמים הוא משקיע במלאכה, עולה על סולם, סוחב ענפים ומתעקש לעשות הכל בכוחות עצמו. האיש כך מסבירים בקהילה היה בצעירותו במשטרה החשאית הפולנית, שלא אחת התנכלה ליהודים. לעת זקנה הוא מצר על עבודתו ובאופן זה מכפר על כך.
ויש גם מקרים משעשעים כמו אותה חבורת סטודנטים מהמחלקה למתימטיקה, שבקשה לראות את הרב דוד. הסטודנטים בקשו ללמוד ולהכיר את לוח השנה היהודי. במסגרת קורס אלגורתמים הם נתבקשו לחקרור אלגורתמים של לוחות שנה , ובחרו לחקור את אלגוריתם לוח השנה היהודי.
בשנים האחרונות יש בפולין התענינות רבה בתרבות היהודית. באוניברסיטאות בפולין המחלקות ללימודי היהדות משגשגות. אוניברסיטת וורוצלב היא אחת מהן. מי הם האנשים הלומדים במחלקה? מה גורם להם ללמוד על היהדות? האם ישנו קשר בין הקהילה היהודית לאוניברסיטה?
הקהילה היהודית נמצאת בקשר טוב עם המחלקה ללימודי יהדות באוניברסיטת וורוצלב. במחלקה לומדים סטודנטים רבים להם יש שורשים יהודיים, סטודנטים שהיו רוצים שיהיו להם שורשים יהודיים, וסטודנטים שמתענינים בנושא. "היהדות היא חלק מהדי.אנ.איי. הפולני " מסכמת דניאל.
הקשר עם האוניברסיטה קיים בכמה רמות. רב הקהילה מלמד באוניברסיטה קורס בפרקטיקה יהודית. דניאל מלמדת קורס בישול אוכל ישראלי-יהודי בעברית. הקורס זוכה לפופולריות רבה בקרב הסטודנטים. הסטודנטים מעורבים בחיים התרבותיים של הקהילה. אפשר לפגוש רבים מהם ישובים בשעות אחר הצהריים והערב בבית הקפה של הקהילה היהודית, הסמוך לבית הכנסת. דניאל רואה בסטודנטים ליהדות את עתיד קיומה של הקהילה. הקהילה קטנה מאוד, ועל מנת שיתקיימו חיים תרבותיים נדרשת השתתפות של אנשים.
הקהילה היהודית בוורוצלב בלבו של רובע "הכבוד ההדדי"
הרובע יהודי הוא כיום השכונה הכי אופנתית בוורוצלב. בניני המגורים עוברים תהליך שיפוץ והם שוב נאים ואלגנטיים. לאורך הרחוב ובחצרות הפנימיים נפתחים בתי קפה ומסעדות ברוח צעירה. בפאסאג'ים ששמשו את היהודים כפתרון לאיסור הטלטול בין הרשויות בשבת, יש כיום גרפיטי עליז. הרובע כיום מכונה "אזור ארבעת בתי התפילה" (Four Temples District ) על שם ארבעת בתי התפילה הממוקמים ברובע במרחק קצר זה מזה: כנסיה אורתודוכסית, כנסיה קאתולית, כנסיה אוונגלית ובית כנסת.
בית הכנסת "החסידה הלבנה" מהווה מוקד תרבותי ברובע. בית הקפה הכשר, ופאב-מסעדה האופנתי שנמצאים במתחמו מושכים אליהם צעירים וסטודנטים. באולם בית הכנסת הנאה מתקיימים קונצרטים ומופעים הפתוחים לכולם.
מבנה בית הכנסת בסגנון ניאו- קלאסי ושמו המפתיע יש בהם להעיד על אופיה של הקהילה ועושרה כשנבנה. בית הכנסת , שנחנך ב1829 תוכנן על ידי האדריכל קרל לנגהנס, שהיה מן הבולטים באדריכלי שלזיה במאה ה19 . הוא תכנן תיאטראות רבים ברחבי גרמניה, ביניהם בית האופרה בעיר. העיצוב הפנימי המקורי של המבנה, אשר איננו קיים עוד, תוכנן על ידי הציירים רפאל והרמן בלאו בית הכנסת נקרא על שם פונדק בשם זה, שעמד במקום לפני בנית בית הכנסת.
במהלך ליל הבדולח נהרס פנים המבנה על ידי האס אה, אך הוא ניצל משריפה כיון שהיה צמוד למבני מגורים בבעלות לא יהודית. לאחר ליל הבדולח בית הכנסת שופץ על ידי הקהילה היהודית ושימש יהודים מכל הזרמים עד לשנת 1943. באותה שנה השתלטו הנאצים על הבניין והפכו אותו למחסן רכוש יהודי שהוחרם. בעת שתושבי הקהילה היהודית בעיר נאספו ונשלחו למחנות השמדה, שימש חצר בית הכנסת כנקודת איסוף לשילוח.
אחר המלחמה השיבו שלטונות העיר ורוצלב את המבנה לידי הקהילה היהודית החדשה בעיר. הבניין שימש כבית תפילה ומרכז קהילתי, אך סבל ממחסור בתקציב והתנכלויות נישנות של גורמים אנטישמים בעיר, אשר פעלו ככל הנראה בשליחות המשטר הקומוניסטי. לאחר גל האנטישמיות של 1968 אחריו עזבו מרבית היהודים את העיר, הופסקה בו הפעילות והרשויות הפקיעו את המבנה ב1974 . הבניין עבר שימושים שונים ומיד ליד עד אשר הוחזר לקהילה, עבר שיפוץ רציני ונחנך ב 2010.
כיום בית הכנסת משמש כאמור בעיקר למופעים וקונצרטים כיוון שהוא גדול מדי עבור הקהילה, אבל בחגים נפתחים שעריו לתפילות.
הרובע מכונה גם "איזור הכבוד ההדדי" כיוון שהנהלת הרובע שמה לה למטרה לקדם כבוד הדדי, הדברות ופתיחות בין חברי הדתות והלאומים. זהו בדיוק המקום להתעניין ביחסים בין הקהילה לרשויות.
מה היא המדיניות הרישמית של פולין כלפי היהודים והמאורעות בעבר ואיך היא משפיעה על הקהילה בוורוצלב?
דניאל מסבירה שהם רחוקים מדי מוורשה וקטנים מכדי להרגיש את הדברים ברמה הלאומית, אבל היחסים עם השלטונות ברמה העירונית חיוביים מאוד. ראש העיר הנוכחי הוא חבר טוב של הקהילה. הוא תומך ועוזר בפרוייקטים של הקהילה ותומך בשימור.
בכל שנה ב9 בנובמבר נערך מצעד לזכר ליל הבדולח בוורוצלב, בהשתתפות הקהילה היהודית ותושבי העיר. הכנסיה הקתולית בשכונה עורכת בכל שנה פסטיבל יהדות בשיתוף עם הקהילה. המסר שמל הנסיה הוא קירוב וגישור : הנצרות יצאה מהיהדות אז בואו נכיר את המקורות שלנו.
פרוייקטי שימור של הקהילה נהנים כיום גם מתקציב מגרמניה, כיוון שזו עיר עם מסורת גרמנית. מבנה המקווה נמצא כיום בשיפוץ, ונערכו חפירות באיזור "בית הכנסת החדש", שנשרף בעת ליל הבדולח.
גם ברמת המחוז היחסים טובים מאוד. רב הקהילה ונציגיה מוזמנים לאירועי הנצחה שונים ברחבי המחוז. המארחים עושים מעל ומעבר כדי שהם ירגישו בנוח, כולל הכנת כיבוד כשר.
האם יש קשר לקהילה עם ישראל ומה טיבו?
דניאל מציינת שהקשר עם ישראל הוא מורכב. בקהילה יש הרבה אהבה לישראל והרבה עניין בה. אך רבים עדיין רואים את ישראל כפי שהיא היתה בשנות השבעים לאחר מלחמת ששת הימים, עם האופוריה של אחרי הנצחון. לרבים בקהילה יש משפחה בישראל. ישנם בקהילה כאלה שעלו לארץ, ואחר חזרו לפולין.
רגע לפני שאנחנו מסיימות את השיחה אני שואלת את דניאל, מה היא היתה מאחלת לוורוצלב ולקהילה ?
בראש ובראשונה דניאל היתה רוצה לראות את וורוצלב נכללת במסעות פולין. "וורוצלב יחודית בהיסטוריה היהודית", היא אומרת בהתלהבות. "המקום בו בקהילה אחת חיו ופעלו זרמים שונית של יהדות, בה היה בית מדרש שהסמיך רבנים לכל קשת הזרמים ביהדות, בה התקיים מחקר מעמיק על היהדות, דיאלוג וויכוחים. "
אני מסכימה עם דניאל. שני ילדי הגדולים נסעו לפולין במסגרת מסע מבית הספר, והרגשתי מהתכנים שהדגש הוא במוות ולא בחיים. יש עיסוק רב במחנות ההשמדה, בחיים בגיטאות, במרד, ביחס האוכלוסיה המקומית ליהודים אבל לא דובר כמעט על חיי הקהילה, התרבות ואופי היהדות."
דניאל מדגישה "הדיאלוג שהיה אז מתאים להתקיים גם היום. כאן זה בדיוק לדבר על הדת ועל גווניה, לבחון נושאים כמו הדתה, זהות יהודית וחיים אלו לצד אלו."
הקהילה היהודית בוורוצלב – מידע נוסף
אתר הקהילה היהודית כולל מידע על תפילות, אירועים, בית הקפה, שעות פתיחה של מרכז המידע והצעות לסיורים.
ההיסטוריה של קהילת ברסלאו באתר בית התפוצות .
בעקבות יהודי וורוצלב – כתבה וסימונים במפה של מקומות הקשורים ליהודים בוורוצלב.
"יהודים ללא ניירות" מאמרו של אליהו בירנבוים דן בשאלה איך צריכה להתיחס היהדות לאנשים בעלי שורשים יהודיים, אך אינם יהודים לפי ההלכה.
מידע על קהילת ברסלאו וגורלה באתר יד ושם.
לב חוזר לוורוצלב – הוא מאמר של צבי גיל בו הוא מספר את סיפורו של לב שטרן אדריכל יליד פולין, שבחר לעזוב את שיראל ולחזור לחיות בפולין.
ראיון עם צלמת פולניה, מצלמת חרדים המגיעים לקברות צדיקים בפולין. התמונות שלה הוצגו בתערוכה בבית הכנסת בוורוצלב. אפשר לראות את עבודותיה כאן.
עוד סיפורים מעניינים על קהילות יהודיות בתפוצות
עדי ויץ בעלת הבלוג "מטיילים בכיפה" ראיינה את הרב רטנגברג, הרב של וינה.
בטיול שלנו בטאג'יקיסטאן זכינו להתארח בבית הכנסת בדושנבה בירתה ולשמוע על הקהילה היהודית בעיר.
ינינה, זה פוסט נכס. קראתי אותו בשקיקה ועברה בגופי צמרמורת בעת הקריאה. הבאת כאן מידע מרתק ולא מוכר על וורצלב ועל יהדות פולין בכלל. את מראיינת נהדרת ואני אשמח להמשיך ולקרוא פוסטים בסגנון הזה גם על קהילות יהודיות נוספות בפולין.
תודה רבה מיכל. אני מאוד מקווה שיהיו עוד הזדמנויות להכרות עם קהילות אחרות בפולין. אני ממש מתרגשת לקרוא את מה שכתבת . לקבל מחמאה ממך זה תמיד מעודד להמשיך בכתיבה ובעשיה.
ינינה, הפוסט שלך מרתק, ואני אקדיש זמן להתעמק גם בקישורים השונים שצירפת.
מעבר לעניין האישי שלי בנושא, אני חושבת שהפוסט שלך כרגע ממש רלוונטי, בעקבות החוק החדש בפולין, כי העברת החוק הציפה הרבה שאלות (לפחות אצלי) בנוגע לקהילה היהודית בפולין ויחסי יהודים -פולנים. למרות זאת, אני לא בטוחה שוורצלב משקפת את כלל פולין, גם הרבנית אמרה זאת. אני חושבת שהיא שונה בכך שבמהלך האירועים הטראגיים של מלחמת העולם השנייה היא הייתה בעצם עיר גרמנית, ואם הבנתי נכון, האוכלוסייה ההחיה בה השתנתה מאז.
שמחתי לגלות שאת הקהילה היהודית מרכיבים גם כאלו שלפי ההלכה אינם נחשבים יהודים. כי אני זוכרת שכשהייתי בוורשה, במוזיאון פולין, צפיתי בסרט קצר בו ראיינו יהודים בפולין, ואחד מהם הצר על כך שמאחר ורק אביו היה יהודי, ואשתו גם לא יהודיה אז הוא לא ממש חלק מהקהילה, ובעתיד לבתו יהיה עוד יותר קשה להתקרב לשורשים שלה. הייתה לו תקווה שזה ישתנה כדי שכל מי שיש לו שורשים יהודיים יוכל לחבור לקהילה היהודית ולא רק מי שיהודי לפי ההלכה. אז שמחתי לגלות שבוורצלב כולם מוזמנים ללמוד ולקחת חלק, כולל סטודנטים שאינם יהודיים כלל. בעייני זה ממש חשוב, משום שבעוד ההלכה אולי לא רואה באותם אנשים יהודים, הרי שהחברה הפולנית בה הם מעורים כן רואה אותם כך,וזה גם צורך טבעי ללמוד על המקורות האישיים. זה בוודאי גם מקרב לבבות, כמו רובע הכבוד ההדדי.
לסיכום, ינינה, הפקת כאן פוסט מעניין ומאוד חשוב. היה מעניין גם לקרוא על הפעילות מאחורי הקלעים של הרב ורבנית הקהילה.
אני לא יודעת מה יהיה עתיד יחסי היהודים עם פולין בשנים הבאות, אני מקווה לטוב. נראה שיש הרבה אנשים שפועלים לקירוב לבבות ואני מקווה שהם אלו שיצליחו לתת את הטון לדורות הבאים.
ליען, תודה רבה על התגובה המרגשת שלך. נושא היהדות בתפוצות הוא נושא מורכב מאוד. באחד הקישורים שלי ישנה התיחסות נוספת של רב לנושא. אני חושבת שדווקא במדינות בהם היהודים משתלבים בחברה, יהיו יותר ויותר מקרים בהם יש אנשים עם קשר ליהדות, אבל לא יהודים לפי ההלכה. למשל בארצות הברית בה יש התבוללות קשה דווקא כי יש קבלה של יהודים בחברה. מדינת ישראל מציעה את פרוייקט תגלית, ומאפשרת לצעירים על זיקה יהודית (לפי חוק השבות ) לבוא לישראל כדי להעמיק את הקשר. אין ספק שוורוצלב היא עיר מיוחדת, ולכן אני חשובת שהיא מקום טוב להתחיל להסתכל על הרבה נושאים שקשורים במלחמת העלם השניה. זה גם מקום לתת את הדעת על התקופה הקומוניסטית שהגיע אחרי מלחמת העולם השניה על חצי מאירופה. לפחות לגבי המשפחה שלי אני יכולה לומר, זה שהיא השפיע לא פחות מאשר המלחמה.
תודה רבה על כתבה מפורטת ומפרגנת
דוד, תודה רבה לכם על האור שאתם מפיצים סביבכם.
איך יוצרים קשר עם הרב בבוקר?
אני מציעה שתחפש אותו בפייסבוק David Basok
חן חן על הכתבה המעמיקה
תודה רבה
תודה על הפוסט מאיר העיניים שלך. עד גיל 4 חייתי עם הורי בוורוצלאב ובשנת 1950 עלינו ארצה. הורי ילידי ורשה והגיעו לוורוצלאב לאחר המלחמה כשנוכחו לדעת שאין להם לאן לחזור כשחזרו מסיביר, אליה ברחו, כי לא נותרה אבן על אבן מביתם בורשה. הייתי פעמיים בוורוצלאב בשנה האחרונה ועדיין לא הצלחתי להתחקות על עקבות משפחתי. כנראה שבפעם הבאה.
תודה שהוספת לי על מה שידעתי.
דבורה תודה רבה על התגובה המרגשת שלך. זו תחושה מדהימה לחזור לעיר שבה בילית את שנות חייך הראשונות. כך הרגשתי כשחזרתי למוסקבה. אם לא היית במרכז המידע בבית הכנסת , אני ממליצה לך ללכת. אני מניחה ששם אפשר יהיה למצוא לפחות קצה חוט להתחיל לחפש.
היינו בביהכנ. לא היה לנו זמן להכנס לעובי הקורה. אבי היה חילוני לחלוטין, קומוניסט והוא סרב ללכת לבית הכנסת ולכן חושבת שהתשובה היא בארכיון של העירייה, אותו אני מתכוונת לבקר בפעם הבאה.
מדהים דבורה, אני מאחלת לך הצלחה בחיפוש מכל הלב. מדהים איך הדברים משתנים- כעת אין זכר לקומוניזם ובכל הארצות האלה חוזרים לדת.
דבורה, מעניין ומרגש לקרוא עלייך ועל עברך. כל כך קשה להתחקות אחר העבר. זה בוודאי מאוד מתסכל. מעניין אם יש לך זכרונות מילדותך בוורוצלאב.
חייתי בוורוצלאב מגיל 3 עד 9.5 בין השנים 1951-57 .
למדתי בביה"ס, היהודי ע"ש, י. ל. פרץ למדנו גם יידיש מה שהקל עלי מאד ללמוד עברית. זוכרת היטב את ביהכ"ס בחגים זוכרת את חנות העופות הכשרה שהייתה בשוק, היום הרובע העתיק המשוחזר.
יש לי משם רק זכרונות טובים.
תודה על הכתבה המעניינת
חוה, תודה רבה על שיתוף הזכרונות שלך מילדותך בוורוצלב. נשמע שבתקופה הזאת היתה קהילה יהודית פעילה. האם עלית ארצה בגיל 9 ? או שעברתם למקום אחר?
ינינה, הפוסט מרתק. לאחרונה אני מגלה התעניינות הולכת וגוברת בקהילות היהודיות בפולין, אולי בגלל שורשי הפולניים. קראתי מספר ספרים וכל ספר וכל פוסט שלך מוסיפים נתבך על הסיפור. מקווה לבקר בפולין יום אחד.
תודה על המידע המרתק!
תודה על התגובה רחלי, זה אכן סיפור מורכב מאוד . בכל נסיעה שלי לפולין אני מגלה ולומדת דברים חדשים.
ינינה, מרתק המפגש הזה שלך עם דניאל והמידע שהבאת על ההיסטוריה ועל ההווה.
אני כל כך מסכימה אתך שהמשלחות לפולין מרבות לעסוק במוות ולא בחיים, גם לא במורשת. אני חושבת שיש רתיעה בישראל מהעיסוק במורשת, אולי בגלל המורשת של העליות השניה והשלישית ששללו את דמות היהודי הישן והתנערו ממנה. אני מרגישה את זה על עצמי, על משפחתי, על הקהילה שבה אני חיה. אני חושבת שיש לזה חלק מכריע בהוויה שלנו בישראל בכלל עד היום.
מאוד הזדהיתי עם הרצון של באי בית הכנסת הקטן להסתפק בשולחן לצורך ההפרדה במקום במחיצה. שמחתי גם לקרוא על השילוב שבין מופעים תרבותים וקונצרטים בבית הכנסת לבין תפילות. אני חושבת שהייתי יכולה להתחבר לקהילה כזאת.
תודה רבה זיוה. גם אני הייתי יכולה להתחבר לקהילה כזאת. בארה"ב יש לא מעט קהילות כאלה. בני ותזמורתו התארחו בשתי קהילות כאלה. שמחתי לגלות שיש גם באירופה, ובמיוחד בפולין.
ינינה, נהניתי מאד לקרוא את הפוסט. הוא עשיר, מלא בתוכן ומרתק. גם התמונות מאד מוסיפות לחווית הקריאה ולהזדהות עם מושא הכתבה.
באופן אישי, מעולם לא שמעתי על וורוצלב, ולעומת זאת שמעתי וגם קראתי לא מעט על "ברסלאו". היא מופיעה הרבה בספרי הרב להמן, שחי וכתב במאה ה- 19 בגרמניה. מעניין לדעת שהיום היא עיר פולנית.
נהניתי לקרוא על הפעילות המבורכת של הרב ואשתו בקהילה, הם נשמעים אנשים נפלאים ואיכותיים ומעוררים הערכה רבה. מעניינת מאד היתה גם הסקירה ההיסטורית של המקום.
תודה רבה עדי. גם אני הכרתי את ברסלאו ולא ידעתי דבר על וורוצלב. בביקור החוזר שלנו נסענו לבית הקברות היהודי הישן . כל המצבות בעברית ובגרמנית. הרגשתי כאילו מסעתי אחורה בזמן. אכן מדהים איך ההיסטוריה של האיזור הזה וגורלם של אנשים כל כך רבים נוצבו על ידי גחמות של אנשים בודדים.
פינגבק:הקהילה היהודית בוורוצלב: סיפור מקומי - אפקים מטיילים
פינגבק:הקהילה היהודית בוורוצלב: סיפור מקומי - אפקים מטיילים
אני יליד וורוצלב אוהב את העיר,הקהילה היהודיתמאז שקיעת קומוניזם ב89 התחילה מאפס, בקרתי לפחות 4 פעמים בכל ביקור השינויים כבירים
תודה פרידריק, מעניין יהיה לשמוע איזה שינויים ראית? תוכל לספר?
בשונה מהפוסט הקודם אודות וורצלוב, הפוסט הזה מבחינתי משקף תמונת מצב פחות אופטימית.. נכון שמתארים התעוררות זהות לאומית יהודית, אבל כשאני קוראת את השורות, את הרדיפות אחר היהודים מהמאה ה 12 ועד 1968, את לא חושבת שמי שלא למד מההיסטוריה עתיד לחזור עליה? שבעצם היהודים בפולין עתידים לחוות אנטישמיות כזו או אחרת עוד אי אלו שנים?
ובקשר לאופי הפולני, הפוסט קומוניסטי- האינדיווידןאל המאוד חזק, זה נכון גם לאמריקאים אף על פי שאין בעברם קומוניזם. אני פשוט זוקפת את החום הישראלי, את ההדדיות והאיכפתיות גם לשורשים יהודיים (שהרי ערבות הדדית היא ממש שזורה ביהדות ) וגם לחום המקומי הישראלי.
מה שכן, הופתעתי מהשפע שיש שם עבור קהילה כ"כ קטנה.. אצלנו ממש קשה למצוא אוכל כשר, אין הרבה בתי כנסת ולמען האמת אין בכלל תחושה של קהילתיות
תודה נלי על התגובה המאוד מענינת. אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול בין אופי האינדיבידואליזם האמריקאי לאינדיבידואליזם הפוסט- קומוניסטי. האמריקאים כן נוטים לסמוך ולצפות שיקבלו שירותים נאותים מהקהילה והמדינה, כך סומכים על חבריהם וכן יש עידוד לתרום לקהילה. אני חושבת שבפוסט קומוניזם – זה לא קיים. ההיסטןריה היהודית רציפה עליות ומורדות – פולין היא לא המדינה הראשונה שהזמינה יהודים לבוא ולהתישב בה ואחר כך היו תקופות של התנכלות. אני חושבת שההיסטוריה היהודית של העת החדשה מכמירת לב במיוחד – מה לא עשו היהודים כדי להשתלב? ממליצה מאוד לקרוא את הספר של עמוס איילון A pity of it all. לצערי ערבות הדדית היא קצת מיתוס – היחסים במאה ה19 בין יהודי מזרח אירופה ליהודי המערב ( גרמניה ואוסטריה) היו כל דבר חוץ מערבות הדדית. כשהגיעו היהודים ממזרח אירופה היו מקומות שאפילו לא נתנו להם להתפלל!
נכון. המערביים לא קיבלו את יהודי מזרח אירופה, להפך- הם בזו להם.
והיום בקרב הקהילות החרדיות עדיין יש הפרדה בין הפלגים השונים, אבל בתוך הקהילות יש ערבות הדדית.
אמריקאים לא באמת פונים לעזרה לחברים. זה נימוס להציע וזהו. זה דברים שרואים בסדרות מרגשות כמו אקסטרים מייקאובר שכל הקהילה מתכנסת לעזור, אבל זה טלוויזיה- זה ממש לא המציאות. זה לא המנטליות שלה. בעלי הלך לעזור לחבר מעבודה (מקסיקני ) לשפץ את הבית איזה יום ראשון, עוד 3 חבר'ה באו לחצי שעה שעה להראות נוכחות והלכו ואילו בעלי לא הבין את זה.. אפילו קצת נעלב בשבילו והיה איתו כמעט 11 שעות בתיקונים ושיפוצים. עבור רוב האמריקאים רק הנראות חשובה.. יש לי חברים אמריקאים חלקם גם חברים טובים, אבל הם לא באמת ששים לתת יד לעזור או לחלופין הם גם לא ממש אוהבים לקבל עזרה.
תודה נלי. זה מעניין מאוד מה שאת מספרת על ארה"ב. מסכימה איתך שבתוך הקהילות יש והיתה ערבות הדדית. ובארץ באופן כללי יש נטיה לעזור ולא נדיר לראות התגייסות כללית. אני מאוד אוהבת לטייל אבל תמיד שמחה לחזור לפה. 🙂
שלום רב, אני התגוררתי בוורוצלב בשנים 1946-1949 כשעזבנו ועלינו לארץ ישראל. למדתי בבי"ס עברי ע"ש לוחמי הגיטאות, בכתבה אמנם מוזכר שבשנים אלו הגיעו יהודים שחזרו מבריה"מ אחרי המלחמה אך לא מצאתי כלום על החיים באותה העת. אמי עבדה במסעדה של הג'וינט במשך כשנה בה כמובן הסועדים היו יהודים.
התגוררתי ברח' פוניטובסקגו 1A מול בית החולים הצלב האדום.
אם יש ברשותכם תמונות ו/או חומרים על תקופה זאת אשמח לקבל
תודה על הכתבה המעניינת.
תודה בתיה על התגובה המרגשת שלך. את מחפשת מידע על החיים בוורוצלב באותה תקופה? אני אבדוק אצל אנשי הקשר שלי בקהילה
שלום רב
אני לא יודעת אם השאלה הבאה שלי מגיעה לכתובת הנכונה אבל אני מוכרחה להתחיל איפשהו…
קוראים לי עינבל וחמתי, שאותה אני מאוד אוהבת, נולדה בפולין בעיר שנקראת WALBRZYCH בתאריך 03.09.1950.. בהיותה בת חצי שנה נפטרה אימה – ינינה קוליפצ’וק ואביה (מקס מרדכי שטיינברג) ניסה לגדל אותה מס’ שנים ולאחר מכן העבירה לבית יתומים.
חמתי, שמה גליה, נולדה עם השם גנוופה והיו לה 2 אחים. אדם שנפטר בהיותו בן חצי שנה ואח נוסף חיים שטיינברג נולד בתאריך 19/01/1945.
בסוף שנות 1960 עלתה חמתי לישראל.
מעולם היא לא ראתה תמונה של אימה ואני מנסה בכל מאודי למצוא שברירי מידע אודות אימה ואולי אפילו איזו תמונה.
האם את יודעת אולי איך אני יכולה להתקדם ומה עלי לעשות?????
אני אודה לך על כל עצה שתוכלי לתת לי.
תודה רבה
עינבל
ענבל את מספרת כאן משהו מאוד מרגש ואני מנש מבינה את הרצון שלך למצוא את שורשי המשפחה. אני לא עוסקת בכך אבל הייתי ממליצה לך לעשות כמה דברים. א. להתחיל מבית התפוצות יש להם מאגרי מידע וקשרים למאגרי מידע בעולם. אולי הם יוכלו לקשר אותך לנקודטת התחלה. דבר שני ליצור קשר עם קהילת יוצאי פולין – יש קהילה פעילה מאוד : אולי מי מהם מכיר ? דבר שלישי : יש קבוצות פייסבוק העוסקות בחקר שורשים – גם בהם יש סיכוי למצוא מידע או קשרים. אני אצרף בהמשך קישורים שיש לי לפייסבוק.
ענבל,
בהמשך לתגובה שלי אני ממליצה שתצטרפי לקבוצת הפייסבוק המצויינת – "גניאולוגיה בישראל " https://www.facebook.com/groups/1703463273233708
ולהתאחדות יוצאי פולין
https://www.facebook.com/groups/HitachdutPolin/
אני מקווה ששם תמצאי קצה חוט , ואולי אפילו אנשים שמכירים את חמותיך או הוריה
שלום ינינה
עלית מוורוצלב ב 1956 עם משפחתי.לפני כ 10 שנים ביקרתי פעם ראשונה בעיר ילדותי.המון זכרונות צצו
הפעם מתכננת ביקור נוסף הפעם עם הבת שלי שרוצה לראות היכן גדלתי.נעבור בחלק היהודי קודם כל.בית הכנסת בית קברות שמראים את הקהילה המפןארת שהייתה כאן.
אלא שהפעם רוצה להגיע לקבר של אח של אמא שלא הצלחתי לאתר
וכאן בקשתי.
הבנתי שיש רב ורבנית שם.יודעת אולי איך אני יוצרת קשר איתם(מייל)
אולי הם יוכלו לעזור.פניתי לועד היהודי אך הם לא מצאו את שמו ברישומים.
ובלי קשר…..סקרנות. את יהודיה? איך החיים שלך ושל משפחתך
תודה מראש
רותי
רותי , אני ישראלית וחיה בישראל עם משפחתי אבל מרבה לבקר בפולין. ההיסטוריה היהודית בפולין מאוד מענינת אותי. לגבי הרב ואישתו – אבדוק ואשלח לך פרטים.
שלום לכולם.
אבי יליד ברסלאו/ ורוצלאב ואימי ילידת הינדנבורג/בראבזה , כנראה כמו רבים מדור שני לשואה, לא שמענו מההורים והאמת שגם לא שאלנו – איך עברה ילדותם, ואיך הם חוו את איימי הימים .
רק לאחר שיצאתי לגמלאות והורי נפטרו , התחלתי לחפש ולאסוף שברים של ידיעות, כדי לקבל תמונה …ללמוד.
לכן כל אינפורמציה וכל סיפור מרתק אותי ומוסיף עוד חלק לפאזל המשפחתי והיהודי הכללי, כדי שאוכל להעביר לנכדי ואלה של אחיותי את מירב המידע האוטנטי שהולך ונשחק ונשכח עם השנים.
הייתי פעמיים בערים אלה , ובאמת יש שינוי מפעם לפעם – בית הקפה הכשר שהיה בכניסה לרחבת בית הכנסת ”החסידה הלבנה ”, כבר לא נמצא (סגור) . והתצוגה במוזיאון השתנתה – כך שמוצגים קשים אך נתנו לחוש את האימה, הסבל והצעקה של הקהילה (משפחתי) שחוסלה.
הבית של אבי עדיין נמצא.
אודה למי שיוכל לכוון אותי לרחוב ”טריניטז שטרסה 4 ” שלשם הועברו הורי אבי ואחותו לפני גירושם למחנות. זה אמור להיות ברבע היהודי , אך איני יודע אם זה באזור בית כנסת החסידה…או באזור בית הכנסת הרפורמי שנשרף.
גם אם יש למישהו מידע על קהילת יהודי הינדנבורג, בכלל ובימיה האחרונים בעיקר.
אודה לעזרה ויישר כוח על האתר ..
נ.ב.
ניסיתי ליצור קשר עם יאן קירשנבאום ולא צלח.
בברכה אמנון גרבובסקי
בברכה אמנון גרבובסקי
תודה לך אמנון על המילים הטובות. אני בודקת לך לגבי הכתובת ואחזור אליך במהרה. אבדוק גם את הפרטים של יאן.