בלוג טיולים משפחתי, הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק
 
טיול בערד הטובה הרעה והמכוערת

טיול בערד הטובה הרעה והמכוערת

אחד הדברים שמשמחים אותי ביותר זה לקבל פוסט לבלוג, כתוב על ידי אחד מילדי. פוסט שכזה מכיל בתוכו הצצה אל עולמו של הכותב ואל התובנות שלו.  הדברים מרתקים במיוחד, כיוון שמדובר בעולמם של מתבגרים. שמחתי במיוחד לקבל פוסט מהגיק, שהכריז כבר מזמן על עצמו "כשונא  טיולים ". כשאנחנו יוצאים לטייל בארץ, הוא נשאר ספון בחדרו בבית. אבל הפעם זה אינו סתם טיול בערד, זהו טיול גיבוש של מגמת הקולנוע בבית הספר החדש שלו. בין השורות הציניות והקיטורים מצאתי תמונות כל כך יפות , שפשוט עשו לי חשק לנסוע לטיול בערד. לשם כך בסוף הפוסט הוספתי כמה המלצות.

 כעת  רשות הדיבור לגיק:

פסקאות הפתיחה הן בדרך כלל החלק שאני הכי אוהב לכתוב, תמיד אפשר לכתוב דברים מוזרים בפסקה הזאת ואיכשהו זה עדיין יצא נחמד. יצא לי כבר לכתוב בפסקאות פתיחה משלים, אמירות חכמות ובדיחות קרש כושלות. בכל מקרה, איפה הייתי? אה… כן…
היי, קוראים לי יותם אפק, אני הבן השלישי של הכותבת הראשית של הבלוג הזה, והתבקשתי לכתוב בלוג על טיול בערד של יומיים שעשיתי במסגרת לימודי במגמת הקולנוע בתלמה ילין .אמנם לא שמחתי מהרעיון, אבל היה לי תירוץ לקחת את המצלמה לטיול.

את טיול המגמה התחלנו בנסיעה ארוכה אל ערד, מה שאומר שהיה לי הרבה זמן לשרוף באוטובוס. לכן, הצטיידתי בהרבה יותר דברים מכדי שאוכל לעשות, דבר שקורה לי הרבה יותר מדי פעמים. קחו ספר מעניין. אני לקחתי את "משחק מול מצלמה", פנקס כתיבה ופלייליסט ארוך במיוחד של מוסיקה עם אוזניות כל כך גדולות שהראש שלי נעלם בתוכן (אלבומים אהובים עלי: La La Land, Almost Alice, Les Misérables, Evolve ו- TOPxMM). ככה העברתי את זמני בנסיעה.

לאחר כ50 שירים, כ100 עמודים שנקראו ויותר מדי רעיונות שנתלשו מפנקסי, הגענו אל המרכז לאומנות עכשווית בערד. התערוכה שבה היינו נעשתה על ידי סטודנטים לארכיטקטורה שבאו מהמרכז לערד לכמה ימים, הם למדו את העיר ואז יצרו עבודות. נשמע כמו דבר מופלא, אבל בפועל התערוכה הייתה קטנה, עלובה ובנוסף לכל, אם היה שם נפט בקרקע, המדריכה כבר הייתה מוצאת אותו עם כמות החפירות שלה.

משם נסענו אל המקום שהוא כנראה האתר הכי מפורסם בערד – מצפה מואב. המצפה ממוקם ממש בקצה העיר, ליד מלון שנסגר עוד במאה הקודמת. שלוחה של ההר עליו נמצאת ערד, הנגמרת בפסל כזה או אחר, שכבר הספיק להיחרב עם השנים. גם במקום הזה אין הרבה מה לעשות, מלבד כמובן להסתכל על הנוף, ועם זאת, לא שיעמם לי כי היינו כל המגמה ביחד ויצא לנו לדבר ולהתחבר.

חשוב לציין שזה אחלה של מקום להטיס בו רחפן, כמו שראש המגמה שלנו עשה, והתוצאה יצאה מרהיבה.

וכך הסתיים היום, או לפחות כמעט.

 

נסענו אל תל ערד, המקום בו חנינו ללילה. אם אתם מחפשים מלון 5 כוכבים, תתרחקו מהמקום הזה כמה שאפשר! המקום מורכב מבניין (בוץ/טיח/משהו הזוי אחר) שמחולק ל3 מחיצות. אזור אחד שימש כחדר אוכל, אזור שני שימש כחדר השינה והאזור האחרון שימש כמשכנם של השמיניסטים/חדר הקרנות. כמו במאהל בדואי, יש ערימה של מזרנים. רק שפה הם היו מוכתמים בדברים שאני ממש לא רוצה לחשוב מהם ונראו כאילו מישהו השתמש בהם לנקות גופות של חרקים. בנוסף, המקום היה מאובק. המקלחות אמנם נקיות, אבל השירותים ממש לא. נייר הטואלט שאני די בטוח שהוא נייר זכוכית השאיר עלי "צלקות" שעדיין לא החלימו, במיוחד באזור האף. אם זה לא הספיק לכם, גם מצאנו עקרב בתוך הבניין מתישהו בערב. בקיצור, סוג המקומות שאימי אוהבת לישון בהם. לאחר ארוחת הערב הגיע שעת המדורה.

אחרי קצת בדיחות קרש (הבנתם? כי זה מדורה… ויש בה…. כמו שאמרתי, יש לי בדיחות קרש כושלות). קצת שירי דיסני (LET IT GO!) וקצת יותר מדי ניסיונות לעשות אימפרשן של פניוייז הליצן (“Hello Georgie, what a nice boat”) הלכתי לצלם דברים אקראיים בחושך ואז לישון בתוך המבנה המאובק

למחרת, אחרי ארוחת בוקר מחרידה עם קוטג' מקולקל והרבה יותר מדי כוסות של קפה נסענו אל מוזיאון הזכוכית הנמצא ברובע האמנים של ערד. גם במוזיאון הזה היה לנו מדריכה חופרת, אבל לפחות כאן יכולתי ללכת לבד, וכך עשיתי.

 

 

 

מייד אחר-כך יצאנו לטייל ברובע, לצד ציורי קיר מרהיבים, וגם את האילומינטי מצאתי שם.

את היום סיימנו בטיול במרכז ערד, אבל לא כמו שאתם חושבים. קיבלנו משימה: ללכת לדבר עם אנשים ולשמוע מה הם חושבים על העיר הזאת. משפטים חוזרים ששמענו היו: "העיר הזאת הייתה עיר מדהימה עד שחסידי גור הגיעו", "העיר הייתה שוקקת חיים בפעם ועכשיו לא" וגם "התלבשו צנוע! זה יציל אתכם מחרון אפו של השם". כלומר, גילינו את הטוב, הרע והמכוער של העיר הזאת.

וכאן בעצם הסתיים הטיול,כמעט. היה רק עוד דבר אחד שרציתי להספיק לעשות. מאוד רציתי להוציא תמונה אחת מהטיול הזה ולהפוך אותה לסטייל של בלייד ראנר החדש. ואכן, כשהגעתי הביתה כך עשיתי.

 

וזאת התוצאה:

רשות הדיבור בחזרה אלי. אני קוראת בחיוך את המילים העוקצניות שלו, שמופנות כלפי כל העולם, וחושבת על כך שטיול הוא לפעמים רק רקע למסע פנימי. טיול גיבוש של מגמה שלמה הוא בהחלט תחילתו של מסע בו אתה אמור למצוא את מקומך בין בני השכבה שלך, וגם בין בני השכבות האחרות. מה שקורה מסביב, הוא רק רקע, תפאורה. לא באמת חשוב היכן, או מה.  אני מחייכת עוד יותר כשאני מבינה שגם אצלי המצלמה היא אמצעי להסתתר מפני מצבים חברתיים שמאתגרים אותי. הגיק הוא אולי שונא טיולים , אבל ללא ספק הוא הבן שלי.

 

 

עוד על אפשרויות טיול בערד

מידע על העיר ורעיונות טיול בערד אפשר למצוא באתר העיר.

המלצה על מסלול טיול ברמת קושי בינוני שעשינו בחופשה המשפחתית שלנו לפני שנים רבות אפשר לקרוא בפוסט שלנו על נחל קינה. סימנים ראשונים לאופיו הקיפודי של הגיק התגלו כבר אז.

מסביב לערד הוכשרו די הרבה מסלולים קצרים שמתאימים לטיול של חצי יום. שני מסלולים כאלה בדקנו בחופשה המשפחתית שלנו .

 

24 Comments

  1. קראתי בהנאה!! כל כך מרענן לקרוא דיעה כנה ולא מפרגנת או מתפשרת. מודה שלקראת סוף הפוסט כבר חששתי ששום דבר טוב לא קרה בטיול הזה, אז שמחתי לקרוא שציורי הקיר היו מרהיבים, והתמונות מדברות בעד עצמן.
    אה, וגם אהבתי את הפתיח.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבה ליען. גם אני כשקראתי את הפוסט הזה שלו, חשבתי נשמע כאילו שום דבר טוב לא קרה. אבל אני חושבת שקרו הרבה דברים טובים : תראי את הצילומים! והיה גיבוש, והחברה ישבו ביחד . בגיל הזה זה הרי הכי חשוב.

  2. הייתי רוצה להיות לידו כשיקרא שוב את הפוסט הזה נניח בעוד 20 שנה… זה עשוי להיות משעשע 🙂 אהבתי את המבט שלו על העולם, על החיים, על הטיול ועל ערד. למרות שהוא בטח לא יסכים איתי, רואים שכשרון הכתיבה והצילום לא נפל רחוק מהעץ! פוסט כייפי וממתינה לטיול גיבוש הבא של המגמה…

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבה אורה. אני מניחה שזה יהיה משעשע גם לשמוע מה יומרו ילדיו. לפני טיול הגיבוש יש גם טיול אמא ובן שאני מקוה שיניב פוסט מעניין.

  3. רחלי

    איזה רעיון נפלא, ינינה ועוד יותר נפלא שהגיק המוכשר שיתף פעולה. נער כשרוני וצלם בחסד. בהחלט הבן של אמא שלו. מעניין מה בתי תגיד אם אציע לה לכתוב אצלי פוסט. רעיון!

  4. כערדניקית במקור, חייבת להגיד שזה אחד מהטובים!!
    איזו כנות בתיאור העיר (בעיניו של בן טפשעשרה), ממש מרענן.
    מעניין יהיה אם הוא יגיע לשם בטירונות ויוכל לחוות אותה שוב, בעיניים אחרות. או כמוכם – כאוהבי טיולים דוקא.
    ערד היא לא עיר לכל אחד 😁

  5. אהבתי מאוד! במיוחד את התרעומת על המדריכה ה"חופרת"… הרס אותי מצחוק… מכירה היטב את כל המקומות בהם ביקר. מה שלי קוסם במצפה מואב ויכול לשמש עבורי מקום למנוחה ותצפית על הנוף, לבני נוער זה נראה כמו עוד מקום, עם פסל שבור, שאולי הדבר הכי טוב זה שאפשר לצלם מלמעלה עם רחפן. אגב, העיבוד תמונה שלו יצא ממש מוצלח.
    נקודת מבט שונה ומעניינת.
    ואגב, שמעתי שיש עכשיו תערוכה מעניינת בערד במסגרת "מוזיאון נודד"

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבה אילנה. את צודקת לכל אחד יש זוית הראיה על כל מקום. לא פשוט לעניין אותם בהסברים ובאמת צריך לדעת איך לדבר אל בני הנער. השנה הם נוסעים לשדרות…

  6. אסף

    נהנתי מאוד לקרוא ! יותם המוכשר נהנה בסה”כ והרושם שחלחל אליו בעיקר הטוב מהחוויה ב”טובה הרעה והמכוערת”. הציניות במינון מעודן ומשעשעת 🙂

  7. זיוה

    ינינה, איך נהניתי לקרוא את יותם ואותך. מסכימה עם התובנה שלך שהטיול הוא תפאורה בלבד, בוודאי במקרה הזה. יותם הוא חד מאוד והכתיבה שלו כנה וכיפית.

  8. וואו, קראתי עד הסוף בהתמוגגות. איזה חמוד ואיזה כיף שהוא מתבטא כל כך נהדר. לעיתים אני מודאגת שהבת שלי לא תדע לכתוב מרוב כל ההודעות המוקלטות והמסכים… מתה על הכנות הזו וממש התרגשתי לגלות שהוא הגדיר את ציורי הקיר כ"מרהיבים"- משמח שהוא יודע להעריך כאלו דברים. בקיצור, שרק תמשיכו לטייל יחד ולצבור חוויות, אני בטוחה שהוא מאוד מעריך את הטיולים האלו.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רינת – כם אני מתמוגגת מהכנות של בני הנוער , זה כמו סיפור ה"מלך הוא עירום" על מוגבר. אני חושבת שכשהדבר מעניין אותם הם יודעים להתבטא – אז אל חשש. מחכים לסיום הקורונה להמשך טיולים משותפים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *