אמנם טיול גיוס בגדנסק הוא לא הבחירה הטבעית לחגוג אירוע של סיום 12 שנות לימוד, אבל בדיעבד התברר שזהו יעד מצויין. יש בו קצת מהכל .
לצד שתית כוסית מי זהב במסעדה יוקרתית,
ספא וארוחת בוקר כיד המלך במלון בוטיק,
אפשר גם להצטרף לסיורים מרתקים בעיר,
לצאת למסע קניות, לבקר בקונצרטים ותאטרון,
כיוון שבגדנסק החלה מלחמת העולם השניה והוקמה סולידריות שהביאה לנפילת הקומוניזם בפולין, זהו מקום טוב לחשוב קצת על אחריות אישית ואזרחית רגע לפני שאדם צעיר יותר אל העולם. המוזיקנט והאיש יצאו ביחד לארבע ימים בגדנסק וחזרו עם חוויות. ראשות הדיבור מכאן והלאה – לאיש.
למה פולין ?
לרבים מאיתנו, משקעים כבדים שעברו אלינו דרך ההורים שלנו והסבים על פולין. אני זוכר סיפורים של סבתא שלי, עליה השלום, איך בנערותה סבלה מהתעללות על רקע אנטישמי, בתיכון בו למדה. סיפור אחד קטן אני זוכר על שהושיבו אותם, את התלמידים היהודים על הברכיים לשעות ארוכות כ”עונש”. לפעמים נדמה, שהחשבון אותו סגרו לא מעטים מאיתנו עם גרמניה, מחוללת השואה, נשאר חשוף ופתוח מול פולין והפולנים. האם ייתכן שאנו מחמירים איתם הרבה יותר מאשר עם האוקראינים, ההונגרים ואפילו האוסטרים והגרמנים?
אם לשפוט את ההתלהמות של בכירי הפוליטיקאים שלנו, יש משהו בתיזה הזו, אבל במבט רחב יותר נדמה שאנחנו בעיצומו של שינוי המתחולל בשנים האחרונות. שינוי שמגיע בעקבות חשיפה הולכת וגוברת של ישראלים לפולין. זה התחיל כמובן במסעות הנוער לפולין, ולמרות שהמגע עם המקומיים הינו די מחוץ לתחום במסעות הללו, הזרעים כבר נזרעו. השינוי הגדול מגיע בעיקר בעקבות הטיסות המוזלות המאפשרות להרבה מאוד ישראלים להגיע ולחוות מיד ראשונה , שהדעות המוקדמות שלנו, לא בהכרח תואמות את המציאות העכשווית.
שבעים וחמש שנים אחרי, אין ספק שהשואה צרובה עמוק בתודעה של כל אחד מאיתנו. אבל, דור הילדים שחווה את השואה דרך סיפורי עדות, הביקור ביד ושם והמסעות לפולין הוא יותר פתוח לעולמות ותרבויות אחרות. הוא קוסמופוליטי ובעיקר מחובר דרך הצג הצמוד צמוד שלו לעולם הרחב. לדור הזה, ממרחק השנים, אין לו על פי רוב חשבון "אישי" עם הפולנים. סיפורי המסע של הילדים מעוררים את הסקרנות של כולנו ולוקחים אותנו לשם. בפולין אנחנו מוצאים משהו קצת שונה מאשר במקומות אחרים באירופה.
אחרי 4 ביקורים, במקומות שונים בפולין, אני חושב שאני יכול להציע תיאוריה שתסביר את התחושה.
פולין היא "מוכרת" ונוחה באופן לא ברור. אני לפחות מרגיש שם מאוד נינוח, מבלי להבין למה. יש מקומות בעולם, בהם האוכלוסייה החיה מהתיירות לבבית או ידידותית יותר. יש מקומות בהם האדיבות זורמת יותר, אולי מתוך הרגלים רבי שנים של קבלת תיירים, אבל בפולין הרגשתי מאוד "בבית". אולי זה בגלל שיש בפולין הרבה ילדים ואימהות עם עגלות תינוקות מאשר במקומות אחרים באירופה. אולי בגלל שהזלוטי, המטבע המקומי שווה בערכו לשקל אז לא צריך לחשב מה המחיר בשקלים. לא הבנתי את התחושה הזו עד שבמהלך סיור אחד הגענו לפסל של אדם שנראה כמו סולטאן, רוכב על סוס. הסולטאן התברר כמלך פולני נערץ מהמאה ה- 17. "איך זה שהוא לבוש בגדי מוסלמים?", שאלתי את המדריך. התשובה הייתה "שכנים". לפולין היו באותה התקופה גבולות עם האימפריה הטורקית, "ובין מלחמות למסחר התקיימה גם השפעה תרבותית הדדית" , הוא הסביר. המסקנה המתבקשת הייתה עכשיו ממש מעבר לפינה. אם למדינות השכנות יש השפעה תרבותית, הרי שבוודאי שמיליוני היהודים שחיו במדינה בוודאי שהשפיעו על הפולנים. מאות שנות של יחסי אהבה – שנאה, השפיעו על הפולנים לעומק. הם פשוט נהיו דומים לנו יותר מכפי שאנחנו מוכנים להודות בכך.
התיאוריה שלי היא אינטואיטיבית ולא ערכתי מחקר אקדמי תרבותי בנושא. אבל, התיאוריה "מתיישבת" לי טוב על כמה דברים שכן למדתי בביקורי בפולין. היא מתחברת ל "פריחה" היהודית המתרחשת היום בפולין הפוסט קומוניסטית. המוני פולנים שמרגישים שיש "חור" בתרבות שלהם. צעירים, משכילים, ברובם ללא קשר ליהדות, ההולכים ללמוד על היהדות באוניברסיטאות כי הם מבינים שמשהו נעלם להם. היא מתחברת לי לאיך שהרבה מאוד פולנים היו עוברים על מדרכות תל אביב מבלי שנחשוב אותם לזרים ולחילופין, לאינסוף ההצעות שקיבלנו בפולנית ממקומיים שחשבו אותנו לכאלה גם.
בשורה התחתונה, לא פגשנו אנטישמיות בפולין אלא להפך, הרבה פתיחות ושאלות שמגיעות ממקום שמנסה להבין את ההיסטוריה של עצמם. פגשנו מדינה המנסה ללקק את הפצעים של 80 שנות כיבוש ודיכוי בידי זרים. פגשנו מדינה מודרנית המדביקה במהירות את הפערים מול המערב, שיש לה עבר ורצון עז לעתיד טוב יותר.
טיול גיוס בגדנסק – על סיורים, תיאטרון ופסטיבלים
סיורים חינמיים בעיר
את הסיורים החינמיים של ארגון free walking tour אנחנו מכירים מביקורים קודמים בפולין והם דרך נפלאה להכיר את ההיסטוריה של העיר, לשמוע סיפורים מעניינים ולקבל המלצות ממקומיים.
סיור העיר העתיקה נמשך כשעתיים וחצי והוא הסיור העמוס מבין השניים.
הדבר המעניין ביותר שלמדנו בסיור הוא על שחזור העיר מהריסות המלחמה. על הקיר הפנימי של אחד השערים צילומי העיר עת "שוחררה" על ידי הרוסים ב 1945. ההרס אינו מהקרבות מול הגרמנים. אלה התחוללו על הגבעות שסביב העיר. כשהקרבות נגמרו, דאגו הרוסים להפציץ ולהחריב את העיר, לטבוח בתושביה ושאר זוועות כעונש לאוכלוסייה שהייתה גרמנית ברובה, בעת ההיא.כשמהלכים ברחוב הראשי, קשה לדמיין שהכל שם בעצם משוחזר. שלוש אפשרויות לשחזור עמדו בפני אנשי העיר בתום המלחמה. האפשרות הראשונה הייתה להרוס ולבנות הכל חדש, במיטב המסורת הסובייטית. האפשרות השנייה הייתה להשאיר את החורבות כעדות לדורות הבאים והשלישית לשחזר את מה שהיה. לשמחתנו נבחרה האופציה השלישית והיא נעשתה בחוכמה רבה, תוך התחשבות במצב שהשתנה.
בימי הביניים ובמאות שאחריהם נבנו בעיר בתים צרים וגבוהים, מטעמי מיסוי. מאחורי כל בית היו מבני אחסון, מסחר ומבנים למשרתים. בשחזור העיר, נשארו הבתים מקדימה והחלקים שמאחור נבנו כשטחים ציבוריים פתוחים. כך זכתה העיר לגינות ציבוריות ולפונקציונליות חדשה שתאמה את הצרכים של התקופה. כיום חלק מהשטחים הללו מוסב שוב לשירותים, לטובת המסעדות הרבות שבעיר.
סיור בעקבות סולידריות הוא סיור מרתק ביותר העוקב אחרי הנסיבות והשתלשלות הענינים שהביאו לעליתה של סולידריות ולאופן בו הפילה את המשטר הקומוניסטי בפולין. את מה שלמדנו בסיור הזה אפשר לקרוא בהרחבה בפוסט סיפור סולידריות
סיור בתיאטרון שייקספיר
סליחה שאני נדחפת כאן שוב בסיפור אבל אני מרגישה צורך להסביר. בביקור שלי בגדנסק מבנה תיאטרון שייקספיר והסיפור שמאחוריו הלהיב אותי כל כך עד שממש חייבתי את האיש והמוזיקנט ללכת לתיאטרון לצפות במחזה. איתרע מזלם והם הגיעו לעיר בדיוק בימים שלא היו הצגות והם נאלצו להסתפק בסיור. התאטרון והעיר עמדו כמרקחה בהכנות לפסטיבל סן -דומיניק, פסטיבל שמתקיים בעיר כבר מימי הביניים. לפסטיבל זה הגיעו להקות נודדות של שחקנים ונגנים, וכך הוקם תאטרון בעיר. מחזירה את זכות הדיבור לאיש.
בשיא פריחתה, עמד בעיר תיאטרון שייקספירי, כלומר תיאטרון שהצופים בו מקיפים את הבמה. לזכר התיאטרון ההוא קבוצת "משוגעים לדבר" גייסה תמיכה וכסף ובקצה העיר העתיקה הוקם לפני לא הרבה שנים תיאטרון בסגנון השייקספירי.
הסיור מקסים, האדריכל דאג לתכנן גג נפתח שיאפשר מעט מהחוויה המקורית, מעל לבימה המרכזית. הגג הנפתח מרהיב.
הרעיון נפלא אבל שנינו יוצאים משם בתחושת החמצה גדולה. המוזיקנט אמן שכבר יודע הילכות בימה, מציין את הכשלים של הארכיטקט בעיקר בצד התפקודי. הבמה לא מספיק גדולה, אקוסטיקה בעייתית שגורמת לקהל שבתוך האולם לשמוע את מוכרי הכרטיסים המתדיינים עם אורחים מאחרים, או את היושבים באולם הכנסים התלוי. לי צורם מאוד המראה החיצוני של המקום. הוא נראה כמו כלא עם אבני הבריק השחורות. אני מבין היטב את השימוש בבריקים כהדהוד לבניה בעיר העתיקה, מבין את הקונטראסט אותו הגה האדריכל בין השחור בחוץ ללבן שבפנים אבל ממש לא מקבל את "המפלצת השחורה" שקמה מחוץ לחומות העיר. היא צועקת, עויינות, ממש נטע זר, אלא אם אתם אוהבים סרטי מדע בדיוני דיסטופיים…
באולם המבואה של התאטרון התקיימה בשבוע הראשון של ספטמבר תערוכה "גדנסק בעיני בלוגרים ישראלים" .
למידע על הצגות והסיור בתאטרון .
הכנות ליריד סן דומיניק
העיר עמוסה אבל נראה שהשיא עוד לפנינו. בכל מקום פורסים פועלים ציוד ומתקינים מגוון עצום של דוכנים מגדלים וסוגים שונים. בסוף השבוע מתחיל חודש פסטיבל של סן דומיניק, הנערך בעיר מידי קיץ זה מאות רבות של שנים. מאות דוכנים מוקמים בכל מקום. אנחנו בשקט שלפני המהומה? כך לפחות זה מרגיש.
טיול גיוס בגדנסק – על אוכל וחוויות
ארוחת ערב במסעדה העתיקה בעיר
למסעדת פוד לוסוסיים (Pod Lososiem) אנחנו מגיעים בעקבות המלצה של המדריכה בסיור החינמי בעיר. זוהי המסעדה בה נרקח לראשונה המשקה המפורסם בעיר, גולדווסר. מי זהב. בדרך ליעד הבא שלנו אנו עוצרים שם, בבגדי הטיול הפשוטים שלנו כדי להזמין מקום לארוחת הערב של המחר. האיש אשר על ההזמנות מסתכל עלינו בעיניים עקומות, לא מרוצה בעליל ממלבושינו.פוד לוסוסיים היא מסעדה מפוארת בכל קנה מידה. עם עבר ומסורת של 420 שנה. ככה באים ?
למחרת בערב כאשר אנחנו מגיעים לארוחת הערב, אנחנו שוב פוגשים באיש אשר על ההזמנות.כשראה אותנו לבושים בג'ינס וחולצה מכופתרת, עיניו אורו וחיוכו התרחב. המקום די ריק להפתעתנו. הוא מעוצב עם הרבה מההיסטוריה סביבנו. המוזיקנט לא אכל מעולם במסעדה ברמה הזו. כאשר לאחר אחת המנות מתייצב מלצר עם מברשת ויעה כסף כדי להסיר פירורים מהשולחן הוא המום ממש. המנות מוגשות לנו בידי שני מלצרים בו זמנית.
במהלך הסיור סיפרה המדריכה שאת פתיתי הזהב שהוסיפו למשקה האלכוהולי פיתחו בעיר בשיא פריחתה וכי במסעדה בה אנו אוכלים הוגש המשקה לראשונה. זה היה סממן לעושר ונשאר מסימני ההיכר של העיר עד היום.אנחנו פותחים בבירה ובכוסית ממי הזהב.
גם הפעם מנה ראשונה היא מרק. אני דבק במרק הדגים המקומי והבוגר מזמין מרק פטריות. המרק שלי עדין ומשובח אף יותר מזה שאכלתי בערב הקודם ומרמז על איכות האוכל במקום. הבוגר מקבל מרק פטריות בקערת לחם. גם זו פעם ראשונה שלו ואני מזהיר אותו שלא לבזבז את המקום בבטן על הלחם שיהיה טעים אף הוא.
למנה עיקרית שנינו מזמינים סטייק. המנה גדולה ובשר כה רך לא אכלתי זמן רב. אנחנו מקנחים בקרם ברולה מכוסה פירות יער. אולי לא בדקנו את המנות היצירתיות. האוכל לא מפתיע או מהווה איזו תגלית קולינרית. באנו כדי לדגום את מי הזהב וזכינו לארוחה עשויה מצוין. החשבון המוגש לנו כולל האלכוהול עומד על 340 זלוטי. יקר בקנה מידה המקומי, אבל היה עולה כך רק לאחד מאיתנו במסעדות מהליגה הזו בארץ.
טיול גיוס בגדנסק – פינוק במלון
האיש והמוזיקנט נשלחו לאותו המלון בו לנתי אני במסגרת סיור הבלוגריות. רציתי להיות בטוחה שהם ישנו במלון מצויין ועןם שירות מפנק. הפעם ביקשתי שהם ישהו באגף החדש בחדר המעוצב בקלילות קייצית. כשאני קוראת את סיכום הטיול שכתב האיש אני מבינה שלא ניצלתי אפילו מעט מהפינוקים שהמלון מציע. במסגרת השהיה שלהם הם נהנו מאורחת בוקר, ארוחת ערב , סיור במבשלת הבירה הצמודה למלון , ואפילו לא דלגו על הספא. האיש מספר על המלון :
מלון גדנסק בו אנו שוהים נפתח לפני מעט יותר מעשור. המלון הוא סיפור בפי עצמו. אגף אחד שלו יושב במבנה מחסנים של הנמל מהמאה ה 16, ומאחוריו אגף חדש ומודרני הכולל ספא וחדרי דיונים. המקומיים טוענים ש"עננת מזל", שוכנת על המלון. זהו אחד המבנים הבודדים שלא נחרב במלחמת העולם השניה, בשונה מ 95% משאר העיר העתיקה. למעשה בתמונות מהתקופה אפשר בהחלט לראות שלא רק שעמד על תילו, כולל גג הרעפים, אף מבנה סביבו לא שרד.המלון שייך למבשרי העידן הפוסט סובייטי. שיקומו עורר גל של בניה וכיום כל המבנים שסביבו עומדים וכמעט ואין זכר לאיך שהסביבה נראתה בשיממונה.
פינוק בספא של המלון
אחר הצהריים אחד הוקדש לבילוי בספא של המלון. יש שם סאונה פינית, חדר של סאונת אדים, אמבטים לרגליים. הרעיון הוא לטבול אותן במים חמים ולאחר מכן בקרים, או להפך, בשלושה סבבים. יש גם חדר עם מיטות מחוממות, שתיה וכיבוד קל וגם חדר קרח עם מלח מיוחד המיועד לשפר את הנשימה. חדרי הטיפולים גם הם שם, ואנחנו מתרגעים במסאז' שמנים אתריים שהזמנו יום קודם.
למידע על הספא של המלון.
מסעדת המלון – ארוחות כיד המלך
מסעדת המלון הפתוחה לארוחות בוקר ,צהרים וערב לא הכזיבה גם בביקור הנוכחי.
ארוחת הבוקר כלולה במחיר החדר ובבוקר כאשר אנו קמים התיאבון בהחלט נוכח. ארבע כאלה אנו אוכלים. הארוחה הזו "מקלקלת" לנו קצת ובחלק מהזמן אנו מדלגים על הצהריים בעזרת סנדוויץ'. ארוחת הבוקר מוגשת כבופה עשיר: ביצת עין, ביצה מקושקשת, חצאי ביצה קשה המוגשים בכפות סיניות, בייקון מטוגן עתיר שומן, נקניקיות, פטריות, פנקייק, גבינות נקניקים ודגים מעשה בית, עוגות, מיצים כולל קומפוט, יוגורט מעשה בית, קורנפלקסים, סלט, ירקות, פירות, קרואסנים קטנים, לחמים ובקיצור שפע רב וטעים שטוען אותנו באנרגיה ליום שלם.
בשעות הצהריים והערבמסעדת מלון גדנסק פתוחה המסעדה לקהל הרחב והיא מצויינת. אנחנו פותחים בכוס בירה קייצית וקלילה בשבילי וקוקטייל מתקתק למוזיקנט. אני אוכל מרק דגים עם סלמון והוא מעדיף מרק עגבניות. הוא ממשיך עם ברווז ואני עם מנת צלעות. לקינוח כבר לא נשאר מקום.
המסעדה פתוחה לארוחות ערב, צהריים ומשקה בירה אל מול התעלה והעיר העתיקה – פרטים באתר המסעדה.
סיור במבשלת הבירה של המלון
את סיור הפרטי שלנו במבשלה מעבירים מנהל המסעדה וסגן המבשל (איך קוראים למי שמכין את הבירה? שמתפנים מתוך ההמולה של ארוחות הערב, כדי להקדיש לנו כשלושת רבעי השעה לסיפורים טעימות והסברים.הייתה זו מבשלת הבירה הפעילה היחידה בעיר ב 2007 כשנפתח המלון לקבל אורחים. במאה ה17 בשיא הפריחה של העיר היו 400 מבשלות. כיום יש כעשר מבשלות, אשר לקחו דוגמא מהמלון וניתן לבקר בחלקן. המארח שלנו גאה לספר על החזון של הקמת המבשלה והשקעת התקציב שנדרשה לשם כך.
תהליך הכנת הבירה הינו פשוט לכאורה. בסך הכל 4 מרכיבים. מים, מחמצת, לתת (דגן שעבר הנבטה, בדרך כלל שעורה), וכשות. השמרים או המחמצת הם האורגניזמים המייצרים את התסיסה ואת פירוק הסוכרים. הכשות הוא הצמח המעניק לבירה את הטעם המיוחד שלה, המרירות והארומה. יש המחליפים את הכשות בצמחים אחרים אולם לכשות יתרון בתכונה של צמצום הפעילות החיידקית. יש גם מי שיאמרו שללא כשות זו אינה בירה.
הביקור שלנו מתחיל במצגת קטנה עם תמונות המציגות לנו את מצב העיר אחרי המלחמה, ההרס והצורך בשיקום. אנו מקבלים הסבר על המסחר בבירה בעיר ועל תכונותיה הרפואיות. כיון שהתסיסה מחסלת את החיידקים, היה יותר בטוח לשתות בירה מאשר מים בעבר. היו מייצרים בירה לילדים, עם אחוז אלכוהול נמוך. התשלום לעובדים כלל גם כוס בירה. המחיר היה שווה לכל נפש ולא בכדי.
הכנת בירה כוללת את ערבוב החומרים, הבישול, התסיסה וסינון. המומחיות בהכנת הבירה הינה בעיקר בבישול. הטמפרטורה המדוייקת, היא מומחיותו של המייסטר. שלב הערבוב נעשה במיכל אחד במיכל אחד, הבישול בשני. לאחר מכן מועברת הבירה פנימה אל חדר הקירור בו נמצאים 3 מכלי תסיסה גדולים, מיכלי סינון ולבסוף מיכלי אחסון.
המבשלה מייצרת כ 950 ליטר בכל מחזור ייצור. הבירה משמשת לצריכה עצמית בלבד, כלומר אורחי המלון והמסעדה. הבירה זורמת ממיכלי האחסון ישירות לברזים בבאר של המלון. משך התהליך הינו בין חודש לחודשיים והאתגר האמיתי הוא לנהל את הצריכה כך שלא תחסר בירה . רק פעם אחת בעשר שנות פעילות המבשלה נגמרה בה הבירה. זה קרה כשנבחרת ספרד התארחה במלון וכמויות הבירה ששתו השחקנים ואוהדיהם לא נלקחה בחשבון. נבחרת ספרד אגב נצחה. ומאז התארחו אצלם קבוצות ונבחרות עם רקורד ניצחונות מושלם אחרי השהות.
בירות תעשייתיות מוכנות בתוך ימים, כלומר קיצור תהליכים על חשבון האיכות. סגן המבשל מדגיש בגאווה את הטריות והאיכות של בירת הבוטיק שלהם. הם מבקבקים כמות מאוד קטנה של בקבוקי 1 ליטר, בתהליך ידני אותו עושה המייסטר שלהם. אנחנו לא לקחנו איתנו בקבוק מטעמי המעבר הצפוי בביקורת הביטחון. אין לי ספק שאנשי השיקוף היו שמחים להחרים לי את הבקבוק ולחגוג איתו מאוחר יותר…
הם מייצרים במבשלה שלהם שלושה סוגים של בירות. ואנחנו טועמים את שלושתן. הבירה הקייצית הקלילה שהם מכינים, מתאימה מצויין למזג האוויר החם. שתינו ממנה כאשר אכלנו ארוחת ערב ביום הראשון לשהות שלנו עכשיו בטעימה, מודגשים ההבדלים מסוגי הבירה האחרים והטעם, פשוט מצויין.
אנו נפרדים מהמשנה למבשל הבירה, לא לפני שהרים עבורנו את מיכל התסיסה ונתן לנו להתרשם מהריח.
הסיור לשנינו כולל טעימות עלה 99 זלוטי (סיור פרטי) . לפרטים נוספים על המבשלה ועל הסיור.
טיול גיוס בגדנסק – טיפים,תובנות ומידע נוסף
גדנסק היא יעד מצויין לבקר גם עם ילדים. המלצות ומסלול לטיול בגדנסק עם ילדים.
מבין כל המוזיאונים בעיר בחר המוזיקנט במוזיאון מלחמת העולם השניה. על חוויות הביקור במוזיאון אפשר לקרוא כאן.
המלצות נוספות על מסעדות, פאבים בארים ומידע על מי הזהב ותעשית הבירה בעיר אפשר למצוא כאן.
המלצות נוספות לטיול בעיר אפשר למצוא בפוסט אתרים וטיול בגדנסק
חם בגדנסק, חם. חשוב מאוד לבחור במלון או דירה עם מזגן. כשאתם בחוץ תרגישו חופשי להתרענן במזרקות הפזורות בעיר.
קראתי בסקרנות רבה את התיאוריה או את המחשבות של אריק לגבי היחסים שלנו עם פולין ואני מוצאת את כצמי מזדהה ומסכימה. לגבי התחושות (ההשפעה היהודית העמוקה והדימיון אלינו) – כל כך הגיוני. באופן אישי לא התנסיתי מספיק אבל גם אני התרשמתי שיש סקרנות ושמשהו חסר לפולנים, ובמיוחד על רקע העובדה שהרוסים "סידרו" להם אוכלוסיה אחידה.
נהניתי לטייל שוב בגדנסק דרך עינהם של הבן המתגייס ו"האיש". ברור לי שעוד יגיע היום שלי לטייל בפולין יותר ביסודיות.
תודה רבה זיוה. גם אנחנו עוד לא סיימנו עם פולין – מה גם שעכשיו ברור לנו למה אנחנו מרגישים כל כך נוח.
פוסט מצוין ינינה ואריק.
מזדהה מאד עם המחשבות והתיאוריות אודות הפולנים. חשתי כך גם.
גרמתם לי זיק של געגוע לגדנסק האהובה.
תודה רבה מיכל. גם לי עשה חשק לחזור
בחירה באמת מעניינת ושונה לטיול גיוס. עושה רושם שהאב והבן נהנו אבל חסר לי קצת החלק הזה של מה הפך את הטיול הזה לטיול גיוס. פולין וגדנסק מעניינות אותי גם בגלל ההסטוריה שלנו כיהודים וגם בגלל ההסטוריה ההולנדית בארצות הים הבלטי וההשפעה שלה עליהן.
תודה רחלי – אני בטוחה שיהיה לך מרתק הביקור גדנסק – יש שם כמה וכמה רחובות ופינות שהזכירו לי את הולנד. ולעניין שאלתך – שאלת שאלה טובה. את מעלה כאן נקודה מעניינת – כי אנחנו נוהגים לכנות טיולים בשמות "טיול ירח דבש", "ויול בת מצווה" , "טיול אחרי צבא " – מה בעצם הופך אותם לכאלה, מעבר לנקודת הזמן שהם מתקיימים בה ? אז כמו שכתבתי הטיול גיוס הזה היה ספונטני והיעד אפשר לומר נבחר כמעט באופן אקראי. כששאלנו את הנער אילו אתרים ירצה לבקר – הוא בחר במוזיאון מלחמת העולם השניה. למעשה זה היה היעד היחדי שהיה חשוב לו לבקר. האיש הוסיף את הסיור בעקבות סולידריות – ביחד הם מסמנים שני מאורעות ששינו את פני העולם . הביקור במוזיאונים ובסיורים מעורר מחשבה : בנושאים שהייתי רוצה שילדי כאנשים צעירים יתנו עליהם את הדעת – זכויות הפרט, בחירות שאדם עושה, האדם מול הממסד, לאומנות ותוצאותיה ו
כל כך הרבה דברים יש לעשות בגדנסק, מה שלא נראה או נשמע כששמה עולה לראשונה. הופתעתי מפוסטר עמוס בחוויות ואפשרויות סיור שונות, כולל מלון שנראה מצויין. אין ספק שפולין היא מקום מיוחד שמעורר כאב וגם חיבור לתרבות שיש לנו עימה הרבה מן המשותף
תודה אורית . מסכימה שזה יעד אטרקטיבי עם או בלי מתבגרים. מסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך.