ככה בלי לשים לב התגבשה בביתינו מסורת: בכל פסח אנחנו מטיילים ברחבי הארץ עם עמותת בדרכם . עמותת בדרכם הוקמה על ידי בני משפחה וחברים כואבים כדי להנציח את זכרם של 10 חיילים שנהרגו במלחמת לבנון השניה . העמותה פועלת כל השנה כדי להנציח אותם בדרכם שלהם: דרך אהבת הארץ ואנשיה ודרך טיולים בשביליה. כבר 8 שנים אנחנו מצטרפים לטרק הכי ישראלי שיש. השנה בחרה העמותה לטייל ב"חצר האחורית" של אשי נוביק ז"ל – טיול בדרום הגולן.
טיול בדרום הגולן – פרטי המסלול
טיול בדרום הגולן – יום 1 – מקטע 8 של שביל הגולן
מרחק : 7 ק"מ
זמן הליכה: 7 שעות, כולל הפסקת צהריים. הקטע הזה נחשב קל , אבל הבוץ והרוח הוסיפו אלמנט קושי רציני.
מים : 1.5 ליטר .
בזכות גשמי הברכה והחורף הארוך שפקד אותנו השנה, הגולן ירוק ופורח בשלהי חודש אפריל. אנחנו שרגילים לחשוב על הרמה כצהובה ומנוקדת באבני בזלת שחורות , לא מאמינים למראה עינינו : סלעי הבזלת מסתתרים בתוך הירוק. החורף לא לגמרי עזב את האיזור , אתמול עוד ירד שלג בחרמון, מעלינו עננים כבדים של גשם , רוח מנשבת והאדמה רטובה ומלאה שלוליות .
על פני צריח המסגד של חושניה, הכפר הצ'רקסי שננטש במלחמת ששת הימים, חלפנו בדרכנו לנקודת תחילת המסלול, וחורבותיו של הכפר נשארות מאחורינו. אנחנו יוצאים היישר אל הטבע הירוק, ואל הבוץ!
אנחנו נדרשים לישם טכניקות הליכה בבוץ . כלומר ללכת בעיקר על עשבים, להעזר במקלות הליכה הן כדי למנוע החלקה והן כדי לוודא שמתחת לעשבים אין מים. אבל הטבע מסיח את הדעת . איך אפשר להקפיד על צעדי שהכל מסביב ירוק ופורח? עוד מעט , נגיע לסוללה , מבטיח המדריך האופטימי תמידית שלנו , ושם יהיה יבש יותר. לאחר שעה קלה של דישדוש תוך הצצות חוזרות ונשנות לשדות הירוקים , אנחנו אכן מגיעים לסוללה שבצידה זורם , שוצף וקוצף נחל. הסוללה והתעלה בצידה הוקמו על ידי הצבא, כדי כדי לשמש מכשול למעבר טנקים, אם יתקפו הסורים. כיום הסוללה ירוקה ופורחת והתעלה שבצידה הפכה לאפיק נחל שוצף המזרים מים למאגרים שהוקמו בסביבה.
צעד אחד לא זהיר על אבן חלקלקה, אני מאבדת שיווי משקל ונופלת אל הסלעים. אני שומעת קליק, מרגישה את הכתף והזרוע שלי מונחות בצורה לא טבעית על האבנים.
מחשבה ראשונה : איזה באסה לסיים טיול עוד לפני שהתחלנו !
המחשבות הבאות עוסקות בסידורים, בבירוקרטיה ובנדרש להחלמה מכתף פגועה. הצועד מאחורי ממהר לגשת אלי : הכל בסדר? את צריכה עזרה? ועוד לפני שאני מספיקה לענות אני מרגישה זרועות חסונות תופסות בתיק הגב שני ומושכות אותי מעל האבנים. אני שומעת קליק נוסף , ומרגישה את הכתף והזרוע חוזרות למקומן הטבעי.
מחשבה שניה: לא כואב לי , אז אולי בכל זאת אפשר להמשיך ולטייל?
אני מסובבת את זרועי ומוודאה שטווח התנועה לא נפגע. הכאב הוא כאב עמום. נראה לי שלא נגרם נזק. אני נעזרת במושיעי, קמה על רגלי, מנערת את הבוץ וממשיכה ללכת. גיבורה? טפשה ? עוד נראה במהלך הדרך.
האיש, הקטנה וחבריה רצו קדימה ואני רואה אותם איש שם בלב הזחל האנושי שמתנייד על הסוללה. עכשיו אני מקפידה על צעדי. בין צעד לצעד מגניבה מבט ליופי הדרמטי המקף סביבי – מרחבים ירוקים ועליהם עננים שחורים. הסוללה ממשיכה ומתפתלת ואנחנו איתה. בסופה – אחו ירוק, רחב ידיים ומנוקד כולו בפרחים ובשיבולי שעורת בר. הרוח יוצרת אדוות וגלים בעשב . המטיילים שהולכים לפני כמטאפורה למעבר בני ישראל בים סוף, יוצרים "יבשה " בים השיבולים.
כל טיול ראוי לשמו חייב לכלול בדרך איזו חירבה. אנחנו עוצרים למנוחה ולהפסקת צהריים בחירבת פאראג'. שרידי הכפר הם דוגמה מרשימה לבניה חורנית. לא ברור מתי ולמה הפכו החורנים ואופן בנייתם לכינוי גנאי, המבנים שאנחנו מתישבים ביניהם עומדים על תילם , כולל גגותיהם למעלה מאלף שנה. החורנים בנו את בתיהם מאבנים גדולות וקירו גם את גגותיהם באבנים . בשיטות בניה אחרות השתמשו בקורות עץ כבסיס לגג. הקורות נרקבו והגגות התמוטטו. החורנים לעומת זאת ניצלו את צורת המשושה הארוך הנוצרת בבזלת, וחצבו בה קורות . כדי לשאת את המשקל הכבד הם בנו קורות עבות מאוד וקשתות גדולות מהן יצאו זיזים לתמיכה בקורות. תחילתו של הכפר הוא בתקופה הרומית, אבל רק בתקופה הביזנתית הוא התרחב והתבסס. ככל הנראה רבים מבתי הכפר חרבו ברעש רדמה גדול במאה ה8. הכפר שוקם בתקופות המוסלמיות ואז התושבים לקחו פריטים יפים מהכפר החרב ושיבצו אותם בקירות ובקשתות. בין הפריטים נמצאו חריתות של מנורת שבעת הקנים וסמלים נוצריים. לכן משערים שחיו כאן קהילה נוצרית לצד קהילה יהודית.
אם חשבנו שלבוסס בבוץ הוא אתגר, מדי פעם נפתח לפנינו מעבר מים, שדורש חציה במים עד לגובה הברכיים. יש מי שמנסה לנתר על אבנים , יש מי שנכנע לנעליו הרטובים מהמעבר הקודם, אבל אני עם הכתף הפגועה שלי מרגישה שחייבים ללכת בזהירות. מחליפה נעליים , לסנדלים , נאחזת לשיווי משקל במקלות ההליכה, וחוצה את המים – לאט לאט.
סידורי הפרחים שיצר הטבע מעוררי השראה: מקבצי פרחים בגבהים משתנים עם שילובי צבעים מרהיבים.
המקטע שבו אנחנו הולכים , נחשב מקטע קל. בתכנון המקורי היה עלינו לצעוד גם את המקטע הבא – מקטע 9, אבל הרוח, הגשם , הבוץ מוסיפים אלמנט קושי שהופך את המסלול למאתגר ממש. אחנו מסיימים את הטיול על הכביש העוקף את יונתן שם ממתינים לנו אוטובוסים על ידי הצוות הלוגיסטי.
בדרכם – טקס זכרון
בערבו של היום הראשון לטיול, לאחר המקלחות, ארוחת הערב וההתאוששות מיום ארוך, מתקיים טקס זכרון לעשרת חללי גדח"ן הצנחנים. זהו חלק מהמסורת שהתגבשה, והוא כולל ליווי מוזיקלי של "פרלמנט העמק", שהפכו אף הם, בהתנדבות לחלק מהפרויקט הזה. לאחר הטקס מתקיים ערב שירה בציבור לשמחת הקהל שנע בין עצב לשכול, בין דמעה לכאב לשמחה.
רב סרן נתי יהב, סרן יוני שמוכר, רב סמל בן סלע, רב סמל עידן קובי, רב סמל ראשון אשי נוביק, רב סמל עדי סלים, רב סמל אלעד דן, רב סמל נאור קאלו, רב סמל גלעד זוסמן וסמל ראשון אורן ליפשיץ. אלו הם עשרת חללי הגדוד אשר נפלו במלחמת לבנון השניה.
הטקס כולל דברים מטעם אנשי העמותה, בן משפחה שכול, שניים או שלושה שירים ודברים של נציג הגדוד. אנחנו שלא הכרנו את הנופלים, כבר 8 שנים נוכחים בטקס הזה, ושומעים סיפורים על הנופלים, ונדמה שלמדנו משהו על כל אחד. זאת מטרת העמותה, לשמר את זכרם, להכיר את סיפורם לאנשים נוספים, שלא פגשו בהם, כדי שהזיכרון ישמר חי. לפחות הוא.
בכל טיול אחד מחברי העמותה מספר קצת יותר."הזכרון שלנו נע בין בכי לבין צחוק " אומר אחד מחברי העמותה, כשמתחיל לספר על הווי המילואים בגדוד. גדוד מילואים, נפלו חברים שהיו שם מההתחלה, והיו כאלה שכמעט ולא הכירו. הם חוו יחדיו את הקשיים, האימונים, ואת החיים עצמם. ממילואים למילואים. פגשת אותו ושמעת על החברה שלו, יספר לנו אחד החברים, ובפעם הבאה הוא כבר התחתן, ועוד פעמיים והילדה בת חמש… הם היו מלוכדים, עזרו זה לזה. אחד הגיע למילואים ופניו נפולות. סטודנט, נשמע בטקס, תקופת בחינות. מיד מסדרים לו תורנות חמ"ל עם מישהו שיוכל לעזור לו, ובהמשך הוא גם יתקבל אצלו לעבודה…
טיול הפסח הוא ההזדמנות העיקרית של חברי העמותה לספר את קורות המלחמה ההיא, ובעיקר את החלל שהשאירו ההולכים. מבעד לסיפורים אתה מבין שההוא שמטייל אתך היה בתופת, תחת אש וטילים, ואיבד חברים, חלקם קרובים, מאוד. הם כמעט כלאחר יד, מספרים סיפורי גבורה וכאב, ובעיקר, בין השורות, למה המפעל הזה של "בדרכם" קיים בכלל.
מסכם את זה בטקס, בצורה פשוטה, שלא מהכתוב, אחד מחברי העמותה. "אתה מגיע למילואים. מצבת כח האדם מלאה. 90, מאה איש. כולם התייצבו, ואתה מביט בהם ולא רואה אותם אלא את אלה שחסרים…"
טיול בדרום הגולן – יום 2 – מנחל כנף אל נחל אלעל
אורך: כ 15 ק"מ.
זמו הליכה : כ9 שעות כולל הפסקת צהריים.
צריכת מים : 3 ליטר.
דרגת קושי: קשה. מהלך המסלול: שחור 1540 ,כחול 1541 ,ואדום 1630
אנחנו מתעוררים לבוקר בהיר. שמיים תכולים נפרשים מעלינו, ציפורים מצייצות – גם הרוח דממה. ממעבר לגדר המקיפה את מקום הלינה שלנו אפשר לראות את קירות הואדי של נחל אלעל. המישור הירוק נקטע לפתע על ידי קיר סלעי. הנחל הזה יהיה אחד מתוך שלוש הנחלים שנבקר בהם היום. אבל אני מקדימה את המאוחר. מחלון האוטובוס המסיע אותנו אל תחילת המסלול אני צופה באגם כחול וגדול . לחופיו ישובים אנשים בכסאות נוח ודגים דגים, מרחוק אפשר להבחין במפרשית קטנה. המראות האלה שכל כך טבעיים באירופה, אינם נתפסים כאן ברמת הגולן. האגם הזה הוא מאגר המים הגדול ברמת הגולן.
את טיול הבוקר אנחנו פותחים בפינת חמד בישוב כנף – חניון לזכרו של אשי נוביק, אחד מעשרת החיילים שמונצחים על ידי עמותת בדרכם. תחת צל העצים, ליד בריכות שכשוך של המעיין , עם הפנים אל הרמה הירוקה הנפרשת לפנינו אנחנו מתישבים לשמוע את אוסי, אישתו של אסי מספרת על אהובה מגיל 12. "כאן אני רוצה לבנות את הבית שלי, כך היה אומר בכל פעם שהיינו מטיילים לכאן ביחד", מצטטת אוסי את דבריו של אהובה, כשהיא מספרת איך בחרו את המקום הזה להנציח את זכרו של אשי. לאחר מותו המשפחה וחברים שיפצו במו ידיהם את מקום והקימו ברכה קטנה ומקום לשבת. בשנים האחרונות, יחד עם שיקום בית הכנסת שנמצא ממש מעל החניון, פרשה המועצה את חסותה על המקום והרחיבה את הבריכות. הקהל מקשיב קשר רב איך יד הגורל בדמות המורה של הכיתה הושיבה את אוסי ליד אשי ביום הראשון ללימודים " ומאז אנחנו לא נפרדנו " מסכמת אוסי.
שלט הסבר ושביל מסודר מאפשר לגשת אל שרידיו המשופצים של בית כנסת העתיק דיר עזיז . בתקופת המשנה והתלמוד התקיימה התישבות יהודית עניפה ברמת הגולן . עדויות לכך ניתן למצוא בכל הגולן. דיר עזיז הוא שמו של הישוב הסורי שננטש על ידי יושביו במלחמת ששת הימים , אבל על אחד המשקופים נמצאה הכתובת ביוונית "אזיזו" . משערים שזהו שמו הקדום של הישוב היהודי. בית הכנסת הצמוד אל ההר בעל מבנה יחודי – ארון הקודש נמצא בקצה הצלע הרחבה שלה. בניתו על צלע ההר הכתיבה את צורתו. מתחת לרצפת בית הכנסת נמצא מטמון מטבעות יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה ה6 לספירה. בתקופה זו כל הקהל התפלל בבית הכנסת ביחד, גברים ונשים. עזרת נשים היא מאוחרת יותר. ישובי הגולן נחרבו ברעש הגדול שפקד את האיזור ב732 לספירה. במשך זמן מה עוד התגוררו יהודים במקום , ובהמשך הוא ננטש.
אנחנו מתחילים את המסלול שלנו בירידה רחבה ונוחה אל ואדי נחל כנף. הבוץ של אתמול התיבש מעט ומסביב הכל ירוק ופורח. המדריך מסב את תשומת ליבנו לשני פרחים מענינים הצומחים באיזור . האחד פרח בשם תגית לבנה שייחודו בכך שהפרי שלו יפה יותר מהפרח – כדור של גביעים. הפרח השני ייחודי בכך שעלי הגביע, המגינים על הפרח ארוכים יותר מעלי הכותרת.
אנחנו מגיעים לנקודה הנמוכה ביותר של השביל , מביטים אל המים השוצפים מתחתינו , ומתחילים עליה אל רכס לביאה, הרכס שמחבר בין נחל כנף לבין נחל סמך. בימי ראות טובה אפשר לראות ממנו הן את החרמון והן את הכינרת. אבל היום הראות אינה טובה ובקושי רב אנחנו יכולים לזהות את הכנרת. החרמון מסתתר אי שם באופק בין העננים.
המסלול מוביל אותנו אל הנחל הבא, נחל סמך ואל הגשר הסורי. מתחת לגשר אבני בזלת מתגלה פינת חמד מוצלת ויפהפיה לשכשוך. על המים צומחת תאנה גדולה ובצילה אנחנו מתישבים. בפסטורליה ובשפע המים שסביבנו קל לשכוח את אחד הסכסוכים שהתגלעו כאן באיזור והיו אחד המניעים לכיבוש רמת הגולן מידי הסורים. המלחמה על המים, כך כונו המאבקים בין ישראל למדינות ערב הגובלות בה, סביב לניצול מקורות המים בצפון ישראל, שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. בלב הסכסוך עמדה סוריה שניסתה להטות את מקורות הירדן, הדן, החצבאני והבאניאס, שהיו בשטח סוריה, ולמנוע את זרימת מימהם לכינרת, שהיתה בשטח ישראל. שיא הסכסוך היה בשנים 1964 עד 1966 . התוכנית נועדה לשלול מישראל כשליש מכמות המים שתוכננו לזרום במוביל הארצי, בנוסף, צמצום זרימת המים יגרום להמלחת אגם הכנרת בשל מניעת מים מתוקים משני הנהרות הללו. את פרטי התוכנית המפורטים שמע אלי כהן מפי בן לאדן (אביו של בן לאדן הידוע לשמצה), קבלן עבודות עפר שקיבל את העבודה. עבודות ההטיה שהחלו הסורים גררו אזהרות מישראל, ואף הביאו לכניסת טנקים לתחומה של סוריה כדי לפגוע בעבודות. העבודות התקדמו לאט מאוד ובסוף נזנחו. באיזור נחל סמך בו אנחנו יושבים אפשר לראות שרידים של מפעל ההטיה.
מהנחל הקריר והצל הנעים אנחנו מטפסים שוב אל הרמה והפעם אנחנו שמים פעמינו אל אום אל קנאטירר. בטיול קודם בו טילנו בגולן עם בדרכם עברנו באתר זה, כשהיה עדיין בשיפוצים. מעבר לתגליות היסטוריות וממצאים ארכאולוגיים חשובים שנמצאו באתר, שחזור בית הכנסת הוא סיפור בפני עצמו. בפעם הראשונה נוסתה שיטה של שחזור באמצעות הדמיה ממוחשבת. האבנים שנמצאו באתר נמדדו מוספרו והוצמד להם שבב אלקטרוני לעיבוד. בעזרת הדמית מחשב שוחזר מראה בית הכנסת. לפי מקומם של האבנים בהדמיה עגורן הציב אותן במקומן באתר המשוחזר. התוצאה ככל הנראה מרהיבה אבל לצערינו לא היה זמן לבקר באתר.
המסלול לוקח אותנו כעת דרך שדה ירוק של שיבולי בר, דרך מישורית של כ 2.5 ק"מ על שביל ישראל , כשמשני הצדדים שיבולים ירוקים . המראה, משגע. מדי פעם אנחנו חולפים על פני עדר פרות קטן , או סוסים רועים באחו. אי אפשר להאמין שהמראות האלה בארץ ישראל. לפתע נפתח משמאלנו מראה אל הכינרת, המדרונות המשתפלים אליה עטויים קטיפה ירוקה. חדי העין יכולים להבחין במפגש הנחלים בו נחל אלעל מתחבר אל נחל סמך , הזורם אל הכנרת ואוסף בהמשך דרכו גם את נחל כנף. עכשיו כולם מלאים מים.
בקצה הקטע המישורי מתחילה ירדה אל נחל אל על. את השביל אפילו אי אפשר לתאר כשביל עיזים – הצמחיה הסבוכה מסתירה אותו ואנחנו ממש מפלסים את דרכינו בירידה. גם סימוני השביל לעיתים מוסתרים. נראה ששבילי ישראל אינם ערוכים לא לימי גשם ולא לעונות ברוכות צמחיה. אני הולכת לאט, שומרת צעדי וכתפי, נזהרת שלא להישען על היד עם הכתף הכואבת. חברות הילדים העליזה שרוב הטיול רצה לפנינו עייפה. כל ילד חזר להוריו, מי לעזרה, מי לקיטורים. הקטנה שלנו צמודה לאיש, על כל צעד בירידה היא מקטרת. והאיש, קצת תומך, קצת מקשיב, מהנהן במקום הנכון. לפתע משתלטת עליה המודעות העצמית " אבא, תגיד לי כשמתקרבים לקבוצה, אני לא רוצה שישמעו את הקיטורים שלי".
על המקטע בין המפל השחור, למפל הלבן אנחנו פוגשים לראשונה את המוני בית ישראל המטיילים. המסלול שלנו מוביל אותנו דרך המפל השחור . הבריכה הקטנה מלאה מתרחצים צוהלים, המדרון המוביל אליו עמוס מטיילים, בכל זאת, זוהי פינת חמד. מכאן בעליה תלולה אנחנו עולים אל פתחו של המאהל שלנו באבני איתן. הקטנה שלנו מסכמת "זה הוכח טיולית שהיום השני הוא הכי קשה בטיול!"
טיול בדרום הגולן – יום 3 – נסיעה הביתה
אני מתעוררת בבוקר אחרי שנת לילה טובה. הקטנה שלי מכורבלת בשק השינה לצידי – גם הלילה נרדמתי לפניה. מאוחר יותר אשמע סיפורים נלהבים על החידון המוזיקלי שנערך אתמול בלילה . אני עורכת בדיקת מצב משפחתית. האיש הסתכסך במהלך הלילה עם בני מעיו, הקטנה סופרת מספר דו ספרתי של שלפוחיות ברגליה, ואצלי – כל תנועה לא טובה, מזכירה את הכתף הפגועה. בהחלטה משפחתית משותפת, אנחנו מחליטים לוותר על המסלול של היום. לחזור הביתה, בעודנו עם טעם טוב של עוד. לפעמים צריך לדעת גם מתי לוותר, ללמוד שלא צריכים להמשיך בכל מחיר, להקשיב לגוף ולדעת שמותר להגיד — די!
הדרך שוויז בוחרת עבורנו מובילה אותנו על מורדות הגולן לכיוון בית שאן ואל גדר המערכת ואל מה שנראה כקו פרשת המים – הצד שלנו הישראלי צהוב . הצד הירדני – ירוק. פיתולי הכביש לוקחים אותנו בין גבעות קטיפה צהובות לגבעות קטיפה ירוקות, מזכירות לנו את החויה יוצאת הדופן לה זכינו בביקורנו הפעם ברמת הגולן.
טיול בדרום הגולן – הפרטים הלוגיסטיים
מאחורי המסלולים הנהדרים ולטיול הערכי שמספקים הטיולים של בדרכם, ישנה לוגיסטיקה מורכבת ומוצלחת שמנוהלת על ידי חברת הטיולים צעד קדימה. לצד מדריכים מצוינים הם גם דואגים להסדרי הלינה ,הארוחות, כולל ארוחות צהריים במסלול, ופינוקים והפעלות לילדים. השנה ישנו בחאן אלעל באבני איתן באוהלים בדואים עם חימום, ארוכות הבוקר והערב הוגשו בחדר האוכל במקום על ידי קייטרינג מצויין. המסלולים אינם מעגליים, אבל אנחנו מוקפצים באוטובוס לנקודת ההתחלה בכל בוקר – מאוד נוח. לצד מסלולים למיטיבי לכת מוצעים גם מסלולי משפחות.
לקריאה על טיולים נוספים שלנו עם עמותת בדרכם .
טיול בדרום הגולן – המלצות נוספות
למידע על אתרי מורשת ברמת הגולן , אפשרויות לינה, והמלצות נוספות על מסלולים כדאי לבקר באתר תיירות הגולן
אם הגעתם לגולן אז למה לא להצפין לחרמון, שיפה בכל עונה. המלצה לטיול אביבי ל"עיניים של המדינה".
למידע על מסלולים נוספים שעשינו ברמת הגולן עם עמותת בדרכם: טיול במקטע הראשון של שביל הגולן., טיול באיזור מאגר בנטל
כרמל קמין , בעלת הבלוג מסוף כרמלית ממליצה על שני מסלולים קצרים בצפון רמת הגולן.
אפשר לטייל בנחל אלעל במסלול מעגלי ולבקר גם במפל הלבן , כפי שממליצה שיר-ים פסקה , בעלת הבלוג צ'ק אין אאוט.
מעיין הס אשכנזי בעל הבלוג מטיילים עם נילי ומעיין ממליץ על טיול בשמורת גמלא
בנסיעה הביתה חשבתי על כך שיהי נהדר לעשות רואד -טריפ ברמת הגולן עם עצירות לתצפיות. ערן פאר ממליץ על תצפיות יפות בגולן.
ינינה אני עוקבת אחרי הטיולים שלכם עם עמותת בדרכם כבר כמה שנים ומתמלאת הנאה מהתיאורים שלך. לצערי משפחתי לא מעוניינת להצטרף למיזם הזה שנשמע שיש בו ערך מוסף חשוב ומשמעותי מעבר לטיול עצמו; הזכרון, החברותא, התמיכה, הסיפורים והטקסים. כל הכבוד לכם על ההתמדה ולהם על הארגון שנשמע משובח.
התמונות שלך יפות ומעבירות נפלא את העושר של הטבע השנה אחרי החורף המבורך והשופע. גם אני טיילתי במהלך החג במסלול שהסימנים שלו הוסתרו ע"י הצמחיה הגבוהה והרגשתי כמוך שהשבילים בארץ לא ערוכים לכזאת השתוללות של הטבע.
אני מקווה שאת כבר מרגישה טוב יותר והכתף החלימה. טוב עשיתם שהקשבתם לגוף וידעתם מתי להגיד די, חוזרים הביתה.
תודה על הקישורים לבלוג שלי
תודה רבה יפעת. גם אנחנו טיילנו הפעם בהרכב מצומצם מאוד. הילדים הגדולים – כבר איש איש בעסוקיו. אני מקווה שתכתבי על טיול ההליכה שלך – זה נשמע נהדר.
קראתי, החכמתי ונהנתי. גם אני הייתי ברמה המרהיבה בשבועות האחרונים. בהחלט חו”ל לגמרי. תודה לך
תודה יוכי