טיול בקובנה – ברחובות שלה יש קסם מיוחד

הדרך הטובה ביותר להכיר עיר היא לטייל ברחובות שלה. להכיר מקרוב את הבנינים, להציץ לחצרות, להתבונן בחלונות הראווה, לעבור דרך הפארקים. במשך השהות בקובנה, הרבנו לטייל ברגל. העיר המתקלפת והישנה, הלכה והתחבבה עלינו מטיול לטיול. גילינו שלרחובות של קובנה יש קסם מיוחד. בין הסדקים והקליפות אוצרת העיר סיפורים מעברה.

נקודת תצפית היא מקום טוב להתחיל טיול בקובנה. גבוה מעל העיר החדשה מתנוססת כנסיה, שנראית מעט אפוקליפטית. מבנה לבן ענק, מיושר פינות וקירות, מעוטר בקוים וצורות גיאומטריות. האם תוכננה להטיל אימת יום הדין בלב המאמינים?. אני מדמיינת  עננים שחורים וברקים להשלמת התפאורה. אבל היום יום בהיר וגגה של הכנסיה הוא אחת מנקודות התצפית על העיר.

אל הגבעה שעליה עומדת הכנסיה הגענו בפוניקולור. קרונית עץ המופעלת מרחוק העלת אותנו במעלה הגבעה. פוניקולור ז'ליקאלניס (Zaliakalnis ) נבנה בעת פרץ הבניה שתקף את קובנה בין המלחמות ב1931, ומטרתו היתה להקל את ההגעה אל השכונות החדשות והירוקות שנבנו במעלה הגבעה. 

אל גג התצפית בחרנו לעלות ברגל. המוזיקנט ספר למעלה מ150 מדרגות. על גג הכנסיה גילינו קפלה קטנה, כמעט אינטימית שבה נערך טקס הקומיוניון. (טקס המעבר מילדות לבגרות על פי הכנסיה הקתולית בו לראשונה הילדים טועמים את לחם הקודש). אנחנו, רק הצצנו מבעד לדלת הפתוחה, אבל הבלוגרית דנה לב כתבה חוויות על ההשתתפות שלה בטקס כזה. 

מהגג הזה אפשר להשקיף על הנהר, על העיר החדשה, ועל השכונות המרוחקות של קובנה. מכאן אפשר לראות את גגות הבתים המרובעים , גבעות ירוקות,חצרות, מפעלי תעשיה ומנופים. בשעות אחר הצהריים בהם הגענו לתצפית  השמש מסנוורת ומסתירה את העיר העתיקה.  

 הכנסיה הזו היא דוגמה מייצגת של הסגנון המודרניסטי של בין שתי מלחמות העלם שכל כך אופיני לקובנה.  בנייתה של "כנסית התחיה" החלה ב1933, אבל מלחמת העולם השניה וסיפוחה של ליטא לברה"מ עצרו את הבניה. בזמן השלטון הסוביטי הכנסיה היתה מפעל ליצור חלקי רדיו. בנית הכנסיה הסתיימה רק בתחילת שנות האלפיים. אנקדוטה מענינת היא שהארכיטקסט הלטבי שתכנן את הכנסיה לצורך הפרויקט המיר דתו לקתוליות.

כ12000 בנינים מודרניסטים כמו בניין הכנסיה נבנו בקובנה בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. לאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלה ליטא את עצמאותה למשך כ20 שנה. וילנה העיר הגדולה והבירה ההיסטורית של ליטא סופחה לפולין והעיר קובנה הוכרזה לבירה של ה"רפובליקה הראשונה". עד אז היתה קובנה , עיירת גבול  קטנה בקצה האימפריה הרוסית .בן לילה נוצר הצורך לבנות עיר בירה" עירי שתהיה משכנה של הממשלה החדשה , מוסדות ציבור וממשל, עיר שבה יתקבלו משלחות ממדינות אחרות. 

האתגר והאופטימיות החזירו לעיר אדריכלים ובעלי מקצוע ליטאים שלמדו ועבדו בחו"ל.  בשיתוף פעולה עם תושבי העיר, אנשי עסקים ובעידוד הממשל החלו בתכנון ובנית העיר: בתי חולים, בתי ספר, משרדים, מבני תעשיה ומגורים והכל בסגנון הבניה המאפיין את שנות העשרים.

העיר קובנה הוכרזה על ידי יונסק"ו כעיר העיצוב בזכות הארכיטקטורה של בניני המודרניזם.  המודרניזם כסגנון אומנותי,ארכיטקטוני וסיפרותי התפתח כבר בשלהי המאה ה19 כמרד בנורמות החברתיות והאומנותיות במאות הקודמות.הרעיון היה לבחון מחדש את כל הבטי הקיום האנושי, לזהות את הדברים המונעים התקדמות, ולהחליף אותם בדרכים חדשות וטובות יותר. בעוד שבעבר השראה נשאבה מהטבע, כעת ההשראה נשאבה מהעולם המתועש והמודרני. סגנון הבניה המודרניסטי בא לידי ביטוי בקוים גיאומטריים פשוטים, נקיים מקישוטים. הפונקציונליות של המבנה הכתיבה את צורתו.  

יום שבת הוא יום השמחות בעיר. רשימה ארוכה של זוגות נישאים מוצבת על כן נאה בכניסה לבניין העיריה. בכל 20 דקות יבוא זוג צעיר אחר בברית הנישואין. הכלות, החתנים ומלוויהם הלבושים במיטב מחלצותיהם מעוררים עניין בקרב בני המשפחה. הטקס מתנהל באולם בית העיריה, שבעצמו נראה קצת כמו שמלת כלה :הזוג הצעיר נכנס בדלת אחת של העיריה, וכעבור כ20 דקות יוצא מדלת אחרת, כזוג נשוי. וכדי שכל העיר תדע – מצלצל בפעמון

אנחנו פוגשים זוגות חתן וכלה במשך היום בכל פינות העיר. הילדים עוקבים בעניין אחרי לבושם, צילומי הזוגיות שלהם וההתנהלות המקומית סביב לנושא זה. נחמד במיוחד לשבת ברחוב המסעדות המרכזי של העיר ולהתבונן בזוגות הנישאים, בדרכם אל העיריה או ממנה . "לא יאומן שאפשר ככה פשוט להתחתן וללכת לחגוג במסעדה הקרובה" מצקצק המוזיקנט בלשונו ומנענע בראשו, כשהוא משווה בעיני רוחו לאירועי חתונה הנהוגים בארצינו. הוא כמעט מסרב להאמין למראה עיניו. 

הדרך החביבה אלי להכיר עיר היא לטייל לאורך הנהר. כשהולכים לאורכו, אי אפשר ללכת לאיבוד. הטיילת של קובנה היא אינה אלה מדרכה מרוצפת עם  רצועת דשא ירוקה. למטה, לאורך קו המים נסללה רצועת אספלט שחורה. בשעות אחר הצהריים – תנועה עירה של רוכבי אופניים, קורקינטים ומטיילים. 

אם נפנה את מבטינו למים, נגלה את הטבע העירוני במלוא הדרו. העננים משתקפים במי הנהר ויוצרים תמונות אבסטרקטיות. עופות מים מוצאים את מזונם בין צמחי הנהר העולים מבין המים : ספק נגלים ספק מסתתרים. אנפה אפורה חולקת אי קטן עם עדת ברווזים. מעבר לגדה הנגדית של הנהר נשקפים מראות כפריים של בתים קטנים וגגות אדומים. 

בלב הנהר אי ירוק , ועליו חולשת הארינה של ז'לגיריס קובנה. קבוצת הכדורסל הנערצת של העיר. עוד מילדותי אני זוכרת את שחקני הקבוצה הליטאית הענקיים שנלחמו על הכדור הכתום מול חברי קבוצת מכבי תל אביב. גם היום הכדורסל הוא אחד מענפי הספורט החביבים על הליטאים.

אם נמשיך ללכת ככה לאורך נהר הניימן נגיע אל נקודת המפגש עם נהר הנריס. שם , במשולש האדמה הנוצר על ידי מפגש הנהרות החלה קובנה את ההיסטוריה שלה. ממצאים ארכיאולוגיים מראים שכבר במאה השניה לפני הספירה התישבו במקום אנשים. 

בימי הביניים נבנתה סביב לישוב הקטן חומת אבן ומצודה, להגן עליה מפני מתקפות המסדר הטויטוני.   במאה ה13 נבנתה חומת אבן וטירה, על מנת להגן על העיר מפני פלישות המסדר הטויטוני. ויטאוטאס הגדול, דוכס ליטא, העניק לעיר זכויות ניהול עצמי,והביא לפריחתה ושגשוגה מעצם היותה על דרך מסחר. העיר הצטרפה לברית הנזה,שהבטיחה את זכויותיהם של הסוחרים, והביאה להם עושר. 

גם כיום איזור המצודה מהווה מרכז שוקק ונעים. בימי שבת מתקיים סמוך אליה, מתחת לציור קיר מפורסם של העיר, שוק איכרים ססגוני. בערבי הקיץ מוקרנים על מסך סרטים בטעם של פעם. אפילו הגשם לא מבריח את בצופים.

איזור קובנה העתיקה הוא ללא ספק האיזור הפוטוגני של העיר. מגדלי פעמונים , בתים צבועים בצבעי פסטל, כנסיות וכיכרות קטנים , בתי קפה, מסעדות גלריות וחנויות של מזכרות. אל לנו להיות מופתעים משמות רחובות כגון מאפו וזמנהוף, או אפילו רחוב ירושלים. בעבר מוסדות רבים של הקהילה היהודית התוססת נמצאו כאן, ויהודים עשירים רבים בנו כאן את בתיהם.

מספרים שויטאוטיס הגדול הביא את ראשוני היהודים לליטא. לקובנה הם הגיעו למטרות מסחר. על גורלם של היהודים השפיעו שני אינטרסים  השליט המקומי רצה ביהודים כי הבין שיתרמו לפיתוח העיר. התושבים המקומיים חששו מתחרות. לעיתים קרובות הפשרה היתה להושיב את היהודים מחות לחומות. כך הקצה קזימיז הגדול את ויליאמפול שמעבר לנהר ליהודים. היהודים קראו לאיזור סלובודקה. 

עם השנים הותרה ליהודים הישיבה גם בקובנה, אבל מסלובודקה הצפופה והעניה יצאה התורה. היא התברכה בישיבות ומרכזים תורנים שנודעו בכל העולם היהודי. היהודים שסחרו עם גרמניה הביאו איתם לקובנה את תנועת ההשכלה. הקהילה היהודית פרחה ושגשגה, ומוסדות קהילתיים יהודיים נבנו: בית חולים, בית אבות, גני ילדים, גימנסיות.  

גורלם של יהודי קובנה לא שפר עליהם בימי מלחמת העולם השניה. בהיותה תחת לשטון רוסיה, יהודים אינטלקטואלים רבים נשלחו לסיביר. כשנסוגו הרוסים עם פלישת הגרמנים לאומנים ליטאים פרעו ביהודים עוד לפני שכף רגל נאצית דרכה על אדמת קובנה. תחת שלטון הנאצים,  רוכזו היהודים ברובע סלובודקה שהפך לגטו וחיו בו בתנאים אל-אנושיים. גורל היהודים היה למות בעבודות פרח, במחלות ובהוצאה להורג. בתוך המאפליה זהר אורם של שני דיפלומטים סוגיהרה היפני, וזווארטניק ההולנדי שעשו יד אחת כדי להציל יהודים. הם סיפקו אשרות שאיפשרו יציאתם של יהודים מליטא.

העיר קובנה משופעת בציורי קיר, והם פזורים בכל העיר. הזמן האהוב עלי לערוך טיול בקובנה היה שעות הבוקר המוקדמות  – העיר והגרפיטי שלה כולה לעצמי. כשהעיר עדיין מתנמנת, אפשר לעמוד אפילו באמצע הכביש כדי לצלם את הפריים, המדוייק והנכון.

בערב האחרון שלנו בעיר, אנחנו מרגישים כבר כבני בית. אנחנו נוסעים לתצפית אחרונה מהעבר השני של הנהר. הכביש לוקח אותנו דרך גשר מודרניסטי. כשנדלקים האורות אנחנו מרגישים קצת בעתיד.

מנקודת התצפית נשקפים אלינו כיפותיה של העיר,.מתחתינו זורם הנהר חרש. בקו האופק מזהיבים בניני השיכונים הסוביטים. זוגות צעירים נעמדים בפוזות סלפי. קובנה – עיר של עבר, הווה מפנה פניה לעתיד.

טיול בקובנה – מידע נוסף

אומנם קל ונוח לטייל בקובנה באופן עצמאי ובעזרת מפות, אבל לטיול עם מדריך יש ערך מוסף.באדיבות לשכת התיירות טיילנו בעיר עםם לורטה, ושמענו ממנה סיפורים מרתקים לורטה מדריכה באנגלית, רוסית ופולנית. ניתן ליצור איתה קשר lptravel@gmail.com  +370-687-53062

לקריאת המלצות על לינה, מסעדות, אטרקציות וטיפים לחופשה משפחתית מוצלחת בליטא ובקובנה.

במאגר בית התפוצות ניתן למצוא מידע נוסף על יהודי קובנה.

באתר לשכת המידע של קובנה אפשר למצוא מסלול בעקבות הדיפלומט היפני סיגוהרה.

מאמר מרתק על הארכיטקטורה וההיסטוריה של קובנה, והמעבר למאה ה20.

מידע נוסף על מודרניזם בקובנה אפשר למצוא בדף הפייסבוק ובאתר יפהפה העוסק בארכיטקטורה שבין שתי המלחמות

על יאן זווארטנדיק שמעתי לראושנה בעת ביקור במוזיאון פיליפס בעיר אינדהובן.מרגש במיוחד היה לראות את הדיו והקסת שבעזרתם הוא העניק לאנשים את הדרך לחופש.

אם אתם חובבי ערים אפשר לשלב את הביקור בקובנה עם ביקור בוילנה .

בימי הקורונה אירגנה העיריה מופעי רחוב בחצרות המבנים הקומוניסטים – סרטון ותמונות