אניקשאי, הנמצאת כשעתיים נסיעה מוילנה או מקובנה, נמצאת בלב פארק איזורי של יערות, מציעה למבקרים בה טבע נינוח ומגוןן אטרקציות משפחתיות. חופשת טבע באניקשאי היא מסוג החופשות שבהן השלם עולה על סכום חלקיו. גם אם במבט ראשון אף אחד מהאתרים אינו גדול או מרשים במיוחד, סך החוויות שצברנו הפכו אותה למוצלחת במיוחד. גם העובדה שאין תורים ואין פקקים תרמה רבות להנאה שלנו. חופשת הטבע שלנו באניקשאי היתה חופשה נינוחה וכייפית, בה כל אחד מבני המשפחה מצא משהו לטעמו.
תכנון חופשת טבע באניקשאי
בתחילה תכננו לבלות באניקשאי יומיים, אבל כל כך נהנינו מהנוף, האוירה והאנשים הנחמדים שפגשנו, שהארכנו את השהות שלנו לשלושה. אפשר לבלות בה שבוע נינוח, במיוחד כשמטיילים עם ילדים קטנים. במרבית המלונות, המסעדות והאטרקציות נותני השירות דוברים אנגלית. ידיעת השפה הרוסית היא יתרון.
השתמשנו בגוגל מאפס כדי לנווט ממקום למקום. אטרקציות רבות מציינות קואורדינטות בנוסף לכתובת שלהם. כדאי להשתמש בהם. אמנם אפשר להגיע לאניקשאי באוטובוס מוילנה או מקובנה, אבל עם רכב יהיה קל יותר לטייל בין כל האתרים.
לנוחותכם מצרפת את מפת האתרים שבהם ביקרנו, ותוכן ענינים לניווט קל בפוסט.
לטייל במרכז ההיסטורי של העיירה
לבלות אחר צהריים רגוע ליד האגם
לדעת עוד על האפשרויות באניקשאי ובליטא
טיול במרכז ההיסטורי של אניקשאי
סיור בעייר הקטנה והשקטה היא דרך טובה להתחיל חופשה משפחתית באניקשאי. על מדשאות הכיכר המרכזית פרושים שטיחי נוי שנוצרו מחומרים של הטבע : פרחים, גרגרים, קליפות, עלים כיד הדמיון הטובה על האומנים הבינלאומיים שהגיעו לפסטיבל השנתי שנערך כאן לפני שבוע. מסביב לכיכר בתים נמוכי קומה ומטופחים, לא רחוק משם מזדקרים מגדלי הכנסיה, והעיירה מתהדרת אפילו בגרפיטי שמח משלה.
חפירות ארכיאולוגיות מראות על התישבות באיזור כבר בתקופת האבן. אניקשאי מוזכרת בתעודות לראשונה במאה ה15. קבלת זכויות של עיר במאה ה16 ומקומה האסטרטגי על גדת נהר ועל הדרך בין וילנה וריגה תרמו להתפתחותה הכלכלית, ולמתקפות חוזרות ונשנות עליה בידי המסדר הטויטוני. במשך ההיסטוריה היא ידעה עליות ומורדות.כיום העיר היא מרכז תיירותי פופולרי בקרב הליטאים.
את הסיור שלנו בעיר אנחנו מתחילים בשיטוט בין הבתים הקטנים והעתיקים של העיירה. רובם בתי עץ מטופחים, אבל פה ושם ישנם בתי לבנים אדומות. בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 מרבית תשובי הבתים האלה היו יהודים בני הקהילה הפורחת של אניקשאי.
תצפית מעל הכנסיה של אניקשאי
העיר מתגאה במגדלי הכנסיה הגבוהים בכל ליטא. הם מתמרים לגובה של 79 מטרים. הכנסיה וצריחיה הם האחרונים בסדרה של בניה והרס עקב שריפות ומלחמות. הכנסיה הראשונה, כנסית עץ, נבנתה כבר במאה ה16. כשנתבלתה הכנסיה, נבנתה במקומה כנסית לבנים בסגנון ניאו גותי במאה ה18. מגדלי הכנסיה נשרפו בעקבות פגיעת ברק, שופצו ושוב נהרסו במכוון בשתי מלחמות העולם. כיום הם משמשים לעמדת תצפית נהדרת על העיר.
כשאנחנו מגיעים לכנסיה, בדיוק נערכת תפילה במקום. הכנסיה מקושטת בטוב טעם ובעדינות בבדים בצבע לבן וצהוב. לפי האמונה הקתולית לכל תקופה בשנה יש הצבע שלה. הכנסיה מתגאה גם בויטראג' נאה, ובעוגב.
מוזיאון המלאכים
באחד מבתי האבן שוכן מוזיאון המלאכים הקטן של העיר. המוזיאון מבוסס על אוסף של אומנות דתית,של כומר מהכנסיה. לצד אוסף המוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות. אני מופתעת לגלות שאומנות ציור האיקונין ותמונות ציורי הקודש לא פסה מהעולם וישנם אומנים עכשווים העוסקים בציור איקונות וציורים עם נושאים דתיים. הם משלבים בעבודות שלהם אלמנטיים מסורתיים וטכניקות וחומרים חדשים. את ליבי שובים דווקא האגף של הפולקלור: מלאכים מעץ , קש ומניר.
במוזיאון ישנו מלאך אחד מיוחד, שאם לוחשים באוזנו משאלה, הוא ידאג להגשים אותה. אומנם אנחנו לא מאמינים בקדושים ובמלאכים – אבל לא יזיק לנסות.
הרכבת ההיסטורית של אניקשאי
בלב העיר עומדת תחנת הרכבת של אניקשאי. קו הרכבת נבנה בסוף המאה ה19. כך חוברה העיר עם עוד 13 תחנות למערכת מסילות הברזל בליטא. חיבור עיר לקו רכבת הביא איתו שגשוג כלכלי, והזדמנויות חדשות. בנית קו רכבת היתה יקרה מאוד. מתברר שגם בתחום הרכבות של פעם נמצאו פתרונות זולים : מסילות צרות (Narrow gauge trains). המסילות היו צרות מהסטנדרט, אבל היו קלות וזולות יותר לבניה. הן היו אפקטיביות במיוחד באיזורים הרריים או באיזורים שתוואי הקרקע מצריך פיתולים רבים. גם הקרונות והקטרים היו זולים יותר. כזאת היתה המסילה שאליה חוברה אניקשאי.
תחנת הרכבת של אניקשאי כיום היא מוזיאון קטן אך מושקע מאוד, המספר את סיפורה של תקופה. כשנפתח הקו שירתו בו 15 קטרים, 58 קרונות נוסעים, 6 קרונות דואר, ולמעלה מ250 קרונות מסע. הסטטיסטיקה של שנה אחת מראה עד כמה תרם קו רכבת לפיתוח האיזור : כ40 אלף נוסעים השתמשו בקו הרכבת ו65 אלף טון של סחורה הועברה בקו: פחם, שמן, חול, דשנים, קורות עץ ומוצרי מזון.
"קוקושקה", כלומר קוקייה, זהו שמו של קטר הקיטור מתוצרת רוסיה ששימש את הרכבת. נדרשו שלוש שעות כדי להביא קטר לפעולה. היה צורך למלא פחם, להבעיר אש ולחכות שהדוד הענק שלו יתחמם. שני אנשים נדרשו להפעיל אות בעת הנסיעה: הנהג , ועוזרו שדאג להוסיף פחם לאש, כדי שלא תכבה.
המבנה החשוב ביותר בתחנה היה מגדל המים . כשהיתה מגיעה הרכבת לתחנה תחילה היה עליה לחדש את מלאי המים. לכן תחנות רבות נבנו בקירבת נהר.
גם כאן , כמו בסיפור ילדי המסילה, חיה משפחתו של מנהל התחנה בקומה העליונה שלך התחנה. בקומה התחתונה היה אולם הנוסעים, קופת הכרטיסים, ומשרדו של מנהל התחנה. אנחנו מורשים להכנס למשרד , להתישב ליד השולחן ולהרגיש מנהלים לרגע
הרכבת ההיסטורית של אניקשאי – מידע שימושי
אחד המוזיאונים הנחמדים שהיינו בהם. אמנם אפשר לבקר במוזיאון באופן עצמאי, אבל סיור מודרך יכול לשדרג את החוויה. המדריכה המקסימה שלנו הסבה את לבם של הילדים לדברים שהיינו מפספסים, ותבלה את הביקור בהומור ובאנקדוטות.
על הפסים אפשר לצאת לסיבוב קטן בקרונית מופעלת בכוח הזרוע או להצטרף לטיול קצר ברכבת חשמלית.
למידע על שעות הפתיחה ,התצוגות וסיפורים מענינים על ההיסטוריה של הרכבות תמצאו באתר המוזיאון. מומלץ להשתמש בתרגום הדפדפן לאנגלית של האתר בליטאית, כיוון שהגירסה האנגלית של האתר מצומצמת.
אפשר לעשות יום טיול ברכבת ההיסטורית לאגם רוביקאי, אם אתם נמצאים בסביבה בסופי השבוע. לא הזדמן לנו הפעם לנסוע ברכבת , אבל מנסיעה ברכבת קיטור ליד מלבורן באוסטרליה, אני יכולה להבטיח לכן שזו חוויה. קישור למידע על נסיעה ברכבת ההיסטורית .
קפיצה קטנה למאה ה-19
בביתו של קולע הסלים
"ברוכים הבאים למאה ה19" מברך אותנו קזיס בעודו מנשק את גב כף ידי. איש גבוה וחייכן, לבוש בגד כותנה לבנה וחבוש בכובע קש. קזיס ולגיטה הם אומני קש. לפרנסתם הם עובדים כמורים בבית ספר באניקשאי. בחופשת הקיץ הם "נוסעים בזמן" לבית הקיץ שלהם – נחלה כפרית שמבני העץ שלה הם מהמאה ה19. החווה יפה ומטופחת כמו בסצנה של סרט היסטורי.
בעבר חפצים מקש היו נפוצים מאוד במשק הבית: סלים, קופסאות, מניפות, כסאות, מטאטאים ומגשים. הטכניקה , פשוטה ומבוססת על שתי וערב. אומנות יצירת רהיטים מקש קלוע היתה ידועה כבר במצרים העתיקה. סלי קש נמצאו בחפירות בפומפיי. חשיבותם של סלי הקש בימי קדם הייתה גדולה, והם שימשו לצורכי אחסון, הובלה ואף כרשתות וכמלכודות לדיג. רהיטי קש הם קלי משקל, וזולים לייצור
"בעצם אפשר לעשות מקש כל דבר" מחייך קזיס כשמראה לנו אופנוע – כולו עשוי מקש. כיום פלסטיק מחליף חלק גדול מחפצי הקש של העבר. המיומנות הולכת ונעלמת מהעולם. קסיוס ולגינה מעונינים לשמר אותה. הם משתתפים באירועים ובפסטיבלים הקשורים לקליעה בקש, ואף מעבירים סדנאות.
קסיוס חובב היסטוריה ואוסף חפצים של פעם. לאט לאט הצטבר לו אוסף שממלא אסם שלם. שמו כאספן ידוע בסביבה וכך שכנים וחברים מסודרים לו חפצים ישנים. קסיוס עושה לנו סיור באוסף שלו. טלויזיות, טלפונים ורדיו ישנים קל לנו לזהות. העניין מתחיל להיות מעניין יותר כשמדובר בכלי עבודה בעץ, קרש גלי לכביסה, או מכשיר, שבעזרתו סוחטים את המים מהגבינה. האסם שלו – הוא גן עדן לחובבי וינטג'.
לגינה עורכת שולחן מתחת לעץ התפוח. היא פורשת מפת פשתן ועליה מניחה ספלים וצלחות לתה. על השולחן מוגשים מאכלים מקומיים: גבינה, שהוכנה בשיטות מסורתיות, "גבינת תפוחים " – גוש לדר תפוחים, דבש מהכוורת האישית שלו ומלפפונים ופטרוזיליה מגינת הירק. את התה, הגבינה ואפילו מלפפונים אוכלים עם מעט דבש. כשאנחנו מתישבים לתה לשולחן אני חשה שנכנסתי לרגע לסיפור של צ'כוב, אבל שמחה שבמקרה שלנו החזרה למאה ה20 תבטיח סוף שמח ולא טראגי.
קזיס ולגינה דוברי רוסית וליטאית ,שמחים להתארח בביתם לתה, סיור באוסף הוינטג' וסדנאות יצירה בקש. וניתן ליצור איתם קשר באימייל morkunas.kazys@gmail.com ובטלפון 37061600451+
אחוזת בורביסקיס
כל איזור כפרי צריך שיהיה בית אחוזה בסיביבתו. בעבר בעל האחוזה, איש אצולה בדרך כלל, היה גם הבעלים של כל הכפרים בסביבתו, ותושביהם עבדו את אדמתו. כך היה גם באחוזת בורביסקיס. האחזוה נזכרת לראשנה בתעודות בסוף המאה ה17, ויחד איתה נזכרים 5 כפרים בסביבתה. במאה ה18 היא עברה לידי משפחת אצולה, והוחזקה על ידי בני המשפחה במשך כ150 שנה עד שנמכרה לכומר ישועי, בתחילת המאה העשרים. הכומר הוסיף לאחוזה כנסיה קטנה, והקצה חלק מחדרי האחוזה לבית ספר. אחרי מלחמת העולם השניה הולאמה האחוזה, הפעמונים של הקפלה הורדו, והמבנה הפך לבית ספר סובייטי. אולם האוכל היפהפה של האחוזה שימש כאולם התעמלות. לאחר נפילת ברה"מ הוחזרה האחוזה למסדר הדתי, אבל באין תקציב לתחזק אותה נמכרה לבעלות הפרטית. הבעלים החדש ערך מחקר על ההיסטריה של האחוזה ובחר לשפץ אותה כפי שהיתה באמצע המאה ה19.
סיפור שחזור האחוזה מעניין לא פחות מההיסטוריה שלה. כמובן, לאחר שהאחוזה שמשה בית ספר סובייטי, לא נשאר הרבה מהפאר וההדר שלה. הרהיטים נעלמו, הרצפה כוסתה בלינולאום זול, ואת הטפסטים המרהיבים הורידו וסיידו. במהלך השיפוץ החזירו את הרצפות, המשקופים והדלתות למראם הקודם. נרכשו רהיטים מאותה תקופה. האח עם אריחי הזיגוג הלבן יחודית. כמוה יש רק בארמון הנשיאות של ליטא. אבל הסיפור המפתיע ביותר הוא סיפור שחזור אחד החדרים היפים בבית. בעת גירוד הצבע מהקירות התגלתה חתיכה של טאפט ומתחתיה שם היצרן. במחקר שנעשה התברר שחברת הטאפטים עדיין קיימת ובקטלוג שלה הופיע הדגם של הטפט. כעת כל מה שהיה צריך לעשות זה להזמין את הדגם ולשלם לא מעט – הטפט מיוצר בעבודה ידנית.
חדר אחר שוחזר בעזרת צילום שחור לבן בואפשר היה לראות איך נראה הטאפט, ואיזה רהיטים היו. הפעם לא נמצא הדגם המקורי, אך נבחר דגם דומה.
חדרי השינה נמצאים בקומה השניה , וכל חדר מעוצב אחרת. ישנם גם חדרים שמתאימים למשפחה.
כיום האחוזה משמשת למטרות תיירותיות. אפשר להתארח באחוזה ללילה או יותר, אפשר לשכור אותה לקבוצה ואפשר לבוא לסיור מודרך. כשביקרנו במקום נעשו הכנות אחרונות לפתיחת המסעדה. פארק האחוזה פתוח לקהל הרחב.
לפרטים על ביקור או שהות באחוזת בורביסקיס
היער – צמרות עצים ורגלים יחפות
אניקשאי נמצאת בליבו של פארק איזורי, ששליש משטחיו הם יערות. האיזור עוצב לפני כ18 אלף שנים בעת עידן הקרח. האיזור שטוח למדי הבדלי הגובה באיזור לא עולים על 120 מטר. הנוף מגוון : יערות , אפיקי נחלים ונהר, אגמים, שטחים חיקלאיים ואיזורים כפריים.
תופעה מענינת היא אבני ענק המפוזרות באיזור. הן זכר לעידן הקרח. הקרחונים גלגלו איתם אבנים גדולות אלה מפינלנד הרחוקה. באבנים רבות ננקשרו סיפורים ואגדות. האבן המפורסמת ביותר נקראת פונטוקס . האגדה מספרת שהאבן הובאה לפה בידי השטן בעצמו במטרה להרוס את כנסית אניקשאי. אבל תרנגול אחד התעורר וקרא בקול, השטן נבהל והפיל את האבן אל היער. על האבן חצובים פניהם של שני טייסים ליטאיים שהצליחו בשנות השלושים של המאה הקודמת לחצות את האוקיאנוס האטלנטי. אבן תועה שכזאת פגשנו גם על האי היומאיה בעת טיול הטבע שלנו באסטוניה.
מסלול צמרות עצים
טיול ביער קריר ומוצל עם ציוץ ציפורים הוא חוויה מענגת במיוחד, אבל תסכימו איתי שכיף להיות מעל צמרות העצים. באניקשאי ישנו מסלול באורך 350 מטר, בגובה המאפשר להתסכל לצמרות העצים בעיניים ולהנות מנוף מרהיב על כל הסביבה.
ממגדל התצפית אפשר לראות את מגדלי הכנסיה של אניקשאי, אותה כנסיה שהשטן רצה להחריב בסלע. סמוך למגדל מתפתל נהר השוונטוי שנחשב לנהר היפה ביותר בליטא. הוא נשפך אל נהרות הנריס ונמונס עליהם יושבת קובנה. הנהר הזה מגלם את רוחה של ליטא בעיני רבים: עליו הובילו סחורות ובולי עץ, והוא היה אחד מנתיבי הסחר שעברו בה.
במקום ישנו מרכז מבקרים קטן, ומעוצב יפהפה. יש בו מידע על הטבע מסביב והמלצות למסלולים לטיול באיזור.
מסלול צמרות העצים הוא ללא ספק האטרקציה הכי פופולרית באיזור. בצהרי היום יש מבקרים רבים אבל אין עומס מעיק ואין תור. הוא מונגש לעגלות.
עלות : 1יורו לאדם.
מסלול רגליים יחפות
בסיפורי טיולים של משפחות אני מרבה לקרוא על מסלולי רגליים יחפות כאטרקציה למשפחות, אבל מעולם לא יצא לנו להתנסות. הפעם החלטנו ללכת על זה תרתי משמע. המתבגרים מתיחסים בסקפטיות לכל העניין. "אמא, זה לא בשבילנו " חורץ הגיק את דין המקום " את שכחת שלמדנו בקיבוץ והתרוצצנו יחפים" אומנם הילדים צברו קילומטרז' של 10 שנים במערכת חינוך קיבוצית, אבל מאז עברו כמה שנים. בתום סידרת מחאות נוספת מחליטים הילדים לשתף פעולה, חולצים נעליהם ושמים פעמיהם לכיוון המסלול.
תחילה פוגשות כפות רגלי בחול רך ונעים, ושוקעות בו. אחר כך אני מוצאת את עצמי הולכת על שביל מגזעי עצים , קליפות עץ טחונות, חצץ, דשא, טחב, אצטרובלים, אבנים עגולות, חול ועוד. הילדים מתקדמים קדימה במהירות, נראה שב10 שנותיהם בקיבוץ פתחו רגליהם סוליה מובנית. מלבד "איי ואווץ" קטן פה ושם, הם צולחים במיומנות את המכשולים. האיש ואני מדדים בזהירות מאחור, מתמסרים למגוון התחושות והכאבים מרגלינו.
מרבית ההיסטוריה האנושית התהלכו בני האדם יחפים על פני האדמה. גם לאחר שהומצאו הנעלים, ילדים רבים בילו את ילדותם בהתרוצצות יחפה. החיים בעולם המודרני בכלל ובערים בפרט אינם מותירים לנו הרבה הזדמנויות להלך ברגלים יחפות. אני מופתעת לגלות שכבר במאה ה19 עלה רעיון ההליכה היחפה כבעל יתרונות טיפוליים
אורך מסלול הרגליים היחפות באניקשאי הכולל הוא קילומטר. המסלול ברובו מוצל. כמעט כל קטע אפשר לעקוף מהצד. להרפתקנים במיוחד ישנו גם מסלול בוץ .בתום המסלול אפשר לרחוץ רגליים עם מים וסבון .
היתה חוויה מעוררת חושים ומגבשת.
עלות : 4 יורו לאדם.
עוד מסלולי טיול ביער
בסביבה הקרובה של אניקשאי ישנם מסלולי טיול נינוחים ביערות המקיפים אותה. פעמים רבות המסלול יוביל לנקודת ציון או אנדרטה הקשורה לגיבור תרבות מקומי. כך למשל טיול נעים בסביבת המלון שלנו , הוביל אותנו לאנדרטה המכונה "אור האושר" – קבר ואנדרטה של הסופר הליטאייונאס בילונאס.
האגם – אחר צהריים רגוע באגם רוביקיאי
אחר צהריים אחד נינוח בילינו לחופו של אגם רוביקיאי (Rubikiai). האגם מרוחק כחצי שעה נסיעה מהעיר. האגם אינו גדול במיוחד, כעשירית משטח הכנרת, אבל בתוכו יש 16 איים קטנים .לחופי האגם ישנם אתרי נופש, קמפינגים וחופי רחצה. באגם ישנם שפע של דגים ועופות מים.
כדי להיטיב ולראות את האגם אנחנו עולים למגדל תצפית. היום בהיר והראות טובה למרחקים: יערות, שדות חרושים, כבישים. אבל המראה המרהיב ביותר הוא מראה האגם. מרחוק אנחנו מבחינים בציפורי מים ובמפרשית קטנה ששטה בין האיים.
רגע לפני שנפשינו שובעת מהמראות היפים, מתעוררת רוח קלה ומניעה קלות את המגדל. די בכך כדי לשכנע אותנו להמשיך. נוסעים אל מסעדת דגים שהומלצה לנו. אם חשבנו שהמראה מלמעלה יפה, כשאנחנו מתקרבים לחופי המראה שמתגלה לנו קסום עוד יותר.
השעה עדיין מוקדמת לארוחה. על החוף אנחנו מגלים סירות להשכרה: קייקים, סירות פדלים, וסירות משוטים. הילדים מחליטים על סיבוב בסירת הפדלים. תחילה אני עוקבת אחריהם בהתרחקותם. צהלות הצחוק והשמחה מחרידים עדת ברווזים קטנה. אחר כך אני משחררת…
האיש ואני מתישבים ליד דלפק מלוחות עץ גס. מישהו הציב בקציהו אגרטל עם פרחים טריים. שורת ברזי הבירה לא היתה מביישת אף פאב תל-אביבי. רק שכאן, הכל באיזי ובשקט. אני בוחרת לי בירה עבודת יד מקומית בהמלצת הברמנית, ומגלגלת איתה שיחה נינוחה. לשקט וליופי קל להתרגל.
הילדים חוזרים יבשים ומגלים סימנים של תיאבון. האיש ואני מעתיקים את כוס הבירה שלנו לשולחן עץ, הממוקם לתצפית יפה על האגם. התפריט עשיר במנות דגים על הגריל, אנחנו בוחרים מספר מנות לטעימות. הילדים הבוגרים מזמינים לעצמם כוס בירה קרה. הקטנה מתנדנדת על נדנדה. אני מרגישה כאילו אני חיה בסרט…
אני חושבת לעצמי, שכאן ליד חופי האגם ראוי לבלות חופשה שלמה, ולא רק אחר צהריים. לעקוב אחרי השמש בזריחתה ובשקיעתה. ללמוד את הרוחות והזרמים, והשינויים שהם מטילים על פני המים.
אגם רוביקיאי – מידע שימושי
פרטים על מסעדת הדגים והתפריט. מומלת להגיע למקום בשעות אחר הצהריים המאוחרת לקראת שקיעה.
מגדל התצפית נקרא Rubikių apžvalgos bokštas, וסימנתי את מקומו המדוייק במפה המצורפת.
שכירת סירה באגם עולה 4 יורו לשעה.
חופשת טבע באניקשאי – אקסטרים לייט
פארק חבלים ואומגה מעל הנהר
פארק חבלים התחבב עלינו כפעילות משפחתית בעת הביקור שלנו בסיגולדה, לטביה. זוהי ללא ספק הפעילות המשפחתית המגבשת ביותר שהתנסינו בה: היא דורשת תכנון, חשיבה, גמישות גופנית ומחשבתית ומעודדת עזרה הדדית.
במקום ישנם שישה מסלולים המתאימים למבוגרים ובדרגות קושי שונות. ישנם גם שני מסלולים לילדים קטנים. המסלולים מרוכזים בשטח קטן כך שאפשר ללוות את המטפסים כצמעט לאורך כל הדרך. פארק החבלים של אניקשאי ממוקם על גדת הנהר באיזור נופש. מלבד לטפס על העצים, אפשר לרחוץ בנהר, לטייל לאורכו או לרכב על אופניים.
עלות: 11 יורו לילד, 14 יורו למבוגר, רק אומגה – 5 יורו.
מגלשה אלפינית
כראוי לעיירות נופש גם אניקשאי התברכה במגלשה אלפינית. המגלשה אינה ארוכה במיוחד – היא רק 500 מטר, אבל אפשר להתגלש בה בזה אחרי זה מספר סיבובים. בדרך כלל אין תור במגלשה. אם הגעתם ויש – כדאי לחזור במועד מאוחר יותר.
הבוגרים מחליטים לוותר על המגלשה, אבל הקטנים מאוד מרוצים מהעובדה שאפשר לגלוש בה ברצף. "הסיבוב הראשון" הם אומרים , "זה להכרות עם המסלול. הסיבוב השני – לתפוס אומץ ולתאוצה. הסיבוב השלישי והלאה – זה לדהור בירידות!"
עלות לגלישה- 2 יורו למבוגר. יורו וחצי לילד עד גיל 12.
חופשת טבע באניקשאי – קניות, לינה ואוכל
לינה באניקשאי
באתר לשכת המידע אפשר למצוא רשימה של אפשרויות לינה באניקשאי
התאכסנו במלון ניקשאי נאמאי, הממוקם בפאתי העיירה הקטנה.
עיצוב המלון בסגנון סקנדינבי – מרפסת וחלונות גדולים הפונים אל היער, החדר צבוע בגוונים בהירים. החדרים מרווחים. הצוות במלון שירותי, נעים ודובר אנגלית. אנחנו ההורים ישנו בחדר זוגי. הילדים ישנו בחדר לארבעה. החדר מרווח במיוחד ויש בו קומת סלון ושירותים וקומת גלריה בה ממוקות המיטות. ארוחת בוקר בסגנון מזנון טובה מאוד וכוללת שפע ירקות ופירות, לחמים משובחים, מזנון חם, גבינות, נקניקים , דגני בוקר, יוגורט קפה ותה. במלון יש ברכה חיצונית קטנה ומגרשי ספורט.
החסרון היחיד של המלון הוא העדרו של מזגן. בחדרים הזוגיים חסרונו אינו מורגש – מספיק לפתוח חלון. בחדר לארבעה ,בו התאכסנו הילדים היה מעט חם, בקומת הגלריה.
מסעדות באניקשאי – לאכול טוב בחופשה
אע"פ שאניקשאי היא עיירה קטנה והיצע המסעדות שלה אינו גדול, אכלנו בה מצויין.
אפשר וכדאי להזמין במסעדות קנקן מי ברז (שאינם מים מינרלים מבוקבקים) תמורת תשלום של יורו או שניים. הקנקן מגיע עם עלי תבלין ופירות: נענע, לימון, ופירות יער או שילוב אחר כיד הדמיון הטובה על בעל המקום. יש לקחת בחשבון שהשירות במסעדות איטי מעט, אז כדאי להתאזר בסבלנות.
הפיצריה היצירתית
פיצריה ובית קפה יונה הוא מקום נחמד לאכול ארוחת צהריים קלה. המקום מתגאה בצדק בבצק הפיצה, ומתמחה בעיקר בפיצות עם תוספות מיוחדות. לעיתים התוספת מגיעה טריה ואינה אפויה אל תוך הגבינה. שילוב להרפתקנים. המנות נדיבות וגדולות. המלצה מיוחדת על מרק הצ'ילי שהיה טעים במיוחד.
מנת הילדים היא מתוקה תרתי משמע.
בית הקפה מעודד תשלום בכרטיסי אשראי על ידי מתן הנחה קטנה- כדאי!
מסעדת המלון ניקשאי
מסעדת המלון מעוצבת בנעימות וחמימות היתה מקום מצויין לארוחת ערב. מכיוון שלא היה עלינו לנהוג, יכלו כל הבוגרים להנות גם מאלכוהול. אניקשאי מתגאה ביינות המבוססים על פירות יער למיניהן. בתפריט המסעדה מצאנו מספר סוגי יינות וטעמנו את כולם, מלווים בגבינות. מכיוון שלא היתה הסכמה מהו היין הטוב ביותר, אני ממליצה לכם לעשות כמונו. מחיר כוס – 2-3 יורו.
אז מה אכלנו ?
חסרי הדמיון שביננו הלכו על כנפי עוף ואצבעות דגים. לשמחתינו השף היצירתי הוסיף למנות ניחוח מעניין עם רוטב פלפלים ותוספת קטנה של גרגירי חומוס. והמשיכו עם מנת המבורגר וצלעות – שזכו לציון "בסדר".
המנות המקומיות היו מוצלחות במיוחד. מרק הדגים ולביבת התפוחי אדמה הביאו אלי ניחוחות מבית אמא. מנת טרטר הדגים היתה עדינה וטעימה. הסלט עם הגירסה המקומית לקממבר היה טעים וטרי.
לצערינו לא נשאר זמן לקינוח.
לקריאת תפריט המסעדה. שימו לב לשעות הפתיחה של המסעדה- הן שונות בימים שונים. לא מצאתי אותם באתר המלון – כדאי להתקשר ולברר.
מסעדת מלון פונטוקס
מסעדה מצויינת עם מנות טעימות ויצירתיות. האוכל במסעדה מבוסס על חומרי גלם שגודלו בסביבה הקרובה. לצד מנות בשריות יש גם מנות דגים וצמחוניות טעימות מאוד. המנות משתנות בהתאם לעונה. בקיץ נהנינו משפע ירקות. אנחנו נהנינו מאוד ממנת דג על מצע ירקות וגריסים וממרק הירקות הכתומים.
הילדים השמרנים בחרו לאכול המבורגר וחזה עוף והיו מרוצים מאוד. כוס לימונדת הפירות הוסיפה טעם וצבע.
נראה שהמסעדה מאוד פופולרית. הגענו ללא הזמנה בצהריים לשולחן ההאחרון בחוץ. הבאים אחרינו נאלצו להמתין. כדאי להזמין מקום מראש.
קניות באניקשאי – ארט אינקובטור
ארט אינקובלטור הוא מרחב עבודה שיתופי לאומנים ויוצרים. תחת קורת גג אחת , לצד עצי תפוח, עובדים אומנים ויוצרים. את העבודות שלהם ניתן לקנות בחנות במקום, ואפשר גם להפגש עם האומנים ולשמוע על עבודתם. ביום שהגענו פגשנו אומנית שעושה קופסאות חגיגיות מבד ומקרטון , ובעלת מפעל תמרוקים שכולו על טהרת חומרים טבעיים ומהסביבה. רכשנו, כמובן שרכשנו.
למידע על האומנים בארט אינקובטור ולשעות הפתיחה.
חופשת טבע בליטא – מידע נוסף
מידע נוסף על אטרקציות, סדנאות ורעיונות לטיול באניקשאי- באתר לשכת התיירות של אניקשאי.
חופשת טבע באניקשאי היתה חלק מהחופשה המשפחתית שלנו בליטא ובקובנה.
ענת גלנץ בעלת הבלוג "מתוך עולמי" ומשפחתה טיילו לאורך החוף הבלטי של ליטא, ועשו יום טיול ברצועה הקורונית
ליטל שפיר , בעלת הבלוג "פספורט פליז" בילתה חופשת טבע על האגם בדרוסקינינקאי
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לעובדות לשכת התיירות של אניקשאי על העזרה בתכנון חופשת טבע באניקשאי, ועל האירוח הלבבי בזמן השהות שלנו.
מקום קסום שמעולם לא שמעתי עליו . בליטא בקרתי פעמיים אבל פחות באזורי הטבע. אין לי ספק שבפעם הבאה שנבקר בוילנה נצרף גם את האזור המופלא הזה.
תודה על הפירוט, על המסעדות ועל המידע השימושי. ,נהדר!
תודה רבה ירדנה. אני חושבת שאיזורי הטבע של ליטא ושאר הבלטיות בכלל הם נהדרים. במיוחד בסתו. אניקשאי גם מוילנה במרחק של פחות משעתיים. בהחלט כדאי.
פינגבק:חופשה משפחתית בקובנה, ליטא - אפקים מטיילים
ינינה נראה שהייתה לכם חופשה קסומה עם מלא זמן איכות יחד. המקום נראה מאפשר את הביחד הזה. יופי של צילומים. בהחלט יעד להכניס לרשימה…
תודה רבה גלית. הביחד היתה המטרה העיקרית של החופשה הזו , בשלב שבו משפחתי נמצאת זה הכי חשוב. אבל אניקשאי בהחלט יעד מפתיע בקסם שלו.
איזו חופשה נהדרת!!! אנחנו רק עצרנו באניקשאי למגלשות ההרים. חייבת לציין שהילדים שלך מדוגמים בהחלט – חלק מהפעילויות בפוסט לא היו עוברים את סיפם של מתבגרי…..:-)
תודה! אני תמיד אומרת שעם מתבגרים לעולם אי אפשר לדעת מה יהיה המצב רוח. לכן אני מטיילת איתם במזרח אירופה – לא טוב ? הנזק הכספי לא גדול וממשיכים. הפעם באמת הם היו בוייב טוב.
איזה אתר משובב נפש ומסקרן הבאת כאן.
תודה על הפירוט ועל הצילומים הנהדרים
תודה ניני. משובב נפש זו בהחלט המילה לתאר את התחושה כשיצאנו מהעיר אל הכפר.
אני כל כך אוהבת את המקומות האלה, שיש בהם עוד טעם של אותנטיות, ויש תחושה שלא הכל זה רק מלכודות תיירים קלאסיות. כל הכבוד לכם על השילובים הכל כך מגוונים בכל טיול שמאפשרים לכל אחד למצוא משהו שהוא אוהב. מקווה שאגיע יום אחד גם. תמשיכי למצוא לנו מקומות שהם מעט שונים ומיוחדים. תודה
תודה רבה עינת. המקום באמת רובו ככולו הוא תיירות פנים. ממש נחמד לראות משפחות תלת דוריות מטיילות. ככה בנחת. גם אני מאדו אוהבת מקומות כאלה – ולכן הרגשתי שזן ממש תגלית!
ינינה! את תמיד חלוצה ומגיעה למקומות עלומים שאחרי הפוסטים שלך מתחשק להגיע אליהם! אהבתי לטייל איתך בצמרות העצים וברגליים יחפות אבל בעיקר לשבת אל מול הנוף עם המנות המצולמות כל כך יפה!
אני לא זוכרת כבר איפה קראתי שאחת הבעיות מיני רבות עם הקמת איחוד אירופה היתה להתאים את מסילות הרכבת של המזרח למערב – אלה של המזרח היו צרות יותר…
תודה רבה רבקה. מעניין מה שאת כתבת על המסילות. כיום במזרח אירופה יש באמת הרבה מסילות רכבת שוממות. ישנם יזמים שהופכים אותם לאתרים תיירותיים ומאפשרים לנסוע בהם באופניים או הנעה ידנית.
יופי של טיול עשיתם ינינה. אהבתי את השילוב בין הנופים העירוניים והפעילות בטבע והכי את בתיה הצבעוניים של העיר
תודה רבה אורית. אין ספק שהצבעוניות מתפרצתבקיץ באיזור הזה. גם אני הוקסמתי מהבתים הצבעוניים.
אחרי מולטאי ממש ממש מבינה, מזדהה ותומכת בכל מילה. הבנתי שהשתיים מתחרות זו בזו, אבל אין זה מענייננו. אם נוסעים, במיוחד עם ילדים, באניקשאי יש יותר אטרקציות לילדים. איזה יופי שהצלחת לתפוס חסידה בקן!
תודה רבה מלי, על המשוב הזה. אני חושבת שהחסידות כבר החלו את דרכם אלינו, לישראל ולכן כבר לא ראיתם אותן.