" הי, מה נשמע? מצטרפת לטיסה מחר בבוקר? צ'ק אין ב5:30 המראה בשש." מתקבלת הודעת ווטסאפ בנייד שלי. "לוקיישן ?" אני מווטספת חזרה. אני מתבקשת להתיצב בנ.צ כלשהו בפאתי נגבה, מצויידת במצלמה, ובגדים חמים. כך מתחילה הרפתקת הטיסה הראשונה שלי בבאקאי המכונה גם טרקטורון מעופף. כשאני יוצאת לברר שהרכב המשפחתי עומד לרשותי למחרת בבוקר, שני זוגות העיניים מתבוננות בי בשאלה. האיש לא ואמר דבר רק מאשר שאכן הרכב זמין לי, אבל הסטודנטית עונה בשאלה: " מה עבר לך בראש שהחלטת לטוס בדבר הזה?" מי שקרא את סיפור הטיפוס שלי לקילימנג'רו יודע שיש שאלות שאני עונה עליהן תשובה חיובית ללא היסוס . רק אחר כך מתחילה לחשוב על הלוגיסטיקה ועל ההשלכות. הלוגיסטיקה מסתיימת בדקות ספורות, על ההשלכות אני חושבת במשך כל הנסיעה שלי אל היעד : טיסה בבאקאי זה בטוח? איך טרקטורון מעופף כזה בכלל מתרומם באוויר? והאם אוכל לצלם בכל הטלטלות האלה? על השאלות האלה אני מבטיחה לענות בפרוט בהמשך אבל העובדה שהפוסט הזה נכתב מוכיחה שאפשר לצלם בעת טיסה בבאקאי, ולנחות בשלום. אם תמשיכו לקרוא תגלו גם שהחוויה נינוחה למדי ומפחידה פחות מהמראה במטוס לאוקוסט.
אני מגיעה על הדקה לנ.צ שסומס לי ומגלה שמדובר בשדה שכבר נקצר. קוביות החציר בשוליו וגלגלי ההשקיה מוארים בעור זהוב של קרני השמש הראשונות. אני עוצרת רגע לנשום ולהתפעל. כמה יפים הם הרגעים האלה של תחילת היום. במיוחד כשהם טומנים בחובם הרפתקה. שורה של מכוניות עם נגררים הסתדרה לה בקצה השדה. הנוכחים עסוקים בהוצאת כלי הטייס ובהכנות להמראה. אני מניחה שהשם טרקטורון מעופף ניתן לכלי טיס זה בזכות דמיונו לטרקטורון ובעיקר בגלל הרעש הרב שהוא מקים סביבו. הוא נקרא גם באקאי על שם באקאי תעשיות, החברה הראשונה שיצרה כלי טיס כאלה. השם הרישמי שלו ממ"ג – מצנח ממונע גלגלי, אבל המשוגעים לדבר מכנים אותו פשוט הכלי. הממ"ג הראשון פותח כבר ב1963 אך רק כעשרים שנה מאוחר יותר החל היצור המסחרי שלו.
ש' ואני הכרנו במקום עבודה עוד כשהיינו מהנדסים צעירים, ועבדנו במספר פרויקטים משותפים. כש' נהיה המנהל שלי ושלח אותי לנסיעת עבודה לאוסטין, לא שכח לצייד אותי גם בהמלצות לטיולים בסביבה. את תדריך הבטיחות הוא מעביר לי באותה צורה מתודולוגית, שבה העביר ישיבות על התקדמות הפרויקט. רק הפעם, בניגוד לעבודה, הוא מאשר לי להתחרט.
אני ממתינה בסבלנות שש' יסיים את הבדיקות הנדרשות ובנתיים מתבננת בכלי שאני עומדת לטוס בו. מסגרת פשוטה, שעליה שני כסאות ומדחף גדול המחובר למנוע מאחור ומצנח. לא בכדי שעה ארוכה עומד ש' ובודק את תקינות המיתרים המחברים את המצנח ואת שלמותו – בו תלויים חיינו. הבאקאי נחשב ככלי טיס בטוח יותר מכלי טיס עם כנפיים, מכיוון שהוא יציב יותר ועמיד יותר בפני טעוית היגוי. ואם נכבה המנוע? אז יש מצנח, שיוריד אותנו בבטחה אל הקרקע.
כשכל הטייסים ואורחיהם נחגרים וישובים, מתבצעת בדיקת קשר בין הטסים. ש' לוחץ על הגאז, הבאקאי מתקדם במהירות , המצנח נמתח – ואנחנו מממריאים.
מלמעלה נפרש לפני כל האיזור כמפה טופוגרפית. אני מתפעלת מהגיאומטריה של השדות : משורות העצים הישרות, מהתלמים החרושים הישרים כסרגל, ממשחקי האור והצל שמטילים העצים. הישובים הכפריים מוארים בקרני שמש, מתעטפים בשמיכת גניהם וגידוליהם כמתבגר המסרב להתעורר בבוקר. זהו נוף ילדותו של ש' והוא מונה בקשר את שמות הישובים. "מרגע שעולים מעל הקרקע, הכל נראה אחרת !" הוא מציין.
אני מתפעלת למראה טרקטורים שנוסעים על הקרקע, בשדות ובכבישי העפר. "כאן בבית הספר על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה" מתנגן בראשי השיר. "כמה זמן לא ראיתי טרקטור , עירונית שכמוני "אני נוזפת בעצמי.
השבילים והכבישים יפים במיוחד. אני עוקבת במבטי אחרי פיתולי כבישים ושבילי העפר אל חורשות, בין מטעים, עוקפי שדות.
אנחנו מתקרבים אל כביש 4 ואל המחלף שמעליו . "אני תמיד מביט שמאלה וימינה לפני שאני חוצה.", מסביר לי ש' בקשר, לפעמים יכול לעבור כאן מטוס .
חציית הכביש מסתיימת בבטחה ואנחנו נמצאים באיזורי החול והכורכר בדרך אל הים. "מכירה את בריכות ניצנה ? כשהיינו ילדים היינו באים לשחק כאן ולשחות. " מספר לי ש'. מתחתנו מתוך הצמחיה מבצבצים כתמי כחולים. העננים משתקפים בהם. אני מבחינה באוהל על גדת בריכה כזו. בריכות ניצנים נמצאים במחצבה ישנה. הם נוצרו מחציבת יתר של הכורכר, באיזור שבו מי התהום גבוהים יחסית לפני הקרקע.המים פרצו במהלך החציבה והציפו את המחצבה. כיום בבריכות ישנם צמחי מים שונים ואפילו דגים שככל הנראה הובאו לכאן בידי האדם.
משני צידי השטח הפתוח אנחנו רואים את הבניינים הגבוהים של שתי ערים אשדוד ואשקלון. הם עומדים ש' מסביר שאנחנו יכולים לטוס רק עד קו הנמל, אבל היום בגלל הרוח ואפקטים שנוצרים בפגיעתה בבנינים אנחנו נשארים רק בפאתי העיר. כשאנו מסתובבים על עקבותינו. מרחוק אני רואה את אשקלון וסמוך לקו החוף אני מזהה את המבנה הכיפתי בו לנתי בעת טיול באשקלון.
מתחתי קו החוף, הנקודה שהכי מרגשת אותי בעת הטיסות לחו"ל. הקו הזה מסמל את היציאה להרפתקה חדשה, ולחזרה ממנה מלאת חוויות. כאן אנחנו טסים לאורכו. מתחתי אני מזהה אנשים מטיילים בחוף, דייגים, אוהלים בקמפינג. האוויר לח ומלוח, אני שומעת את נהמת הגלים. אני מתבוננת על החוף – הוא כולו חרוץ תלמים של מכוניות וטרקטורים. העקבות חודרות גם אל הדיונה , וממשיכות אל בין עצי השיטה. בתקופה זו של תחילת הקיץ עולות בלילות צבות ים להטיל ביצים בקנים שהן חופרות באדמת חול הים. הצבונים הקטנים יתחילו לבקוע כעבור חודשים.
"צריך דרכון? תעודת זהות ?" אני שואלת ברצינות. מעולם לא טסתי בבקאי , הידוע גם כטרקטורון מעופף, ואני לא יודעת מה הנהלים. " אם נחצה את הגבול אפילו דרכון לא יעזור…" . אני מסמסת OK אבל נשארת עם שאלה – האם המרחב האווירי של ישראל פרוץ? כל דכפין יכול לעלות לאוויר? ש' מסביר לי שבמרחב האוירי של ישראל יש בועות טיסה. אלו איזורים מוגדרים בזמן ובמרחב שבהם מותר לטוס בבאקאי. יש בועות טיסה שבהן אפשר לטוס רק בסופ"ש, אחרות רק בשעות מסוימות. מטרת האיזורים האלה להגן על הטסים ולהבטיח שמטוסים קלים או מסוקים לא יטוסו בהם. כך מובטח גם "שקט" במכ"מ של חיל האויר. מה יקרה אם נצא מגבולות בועת האויר ? ובכן, מטוס או מסוק חיל האויר יוזנק אלינו וילוה אותנו אל המנחת הקרוב ואל חקירה.
אי אפשר שלא להתפעל מכלי הטיס הזה. שילוב חכם של טכנולוגיות מתקדמות עם טכנולוגיות פשוטות מאפשר לאדם לעשות את מה שחלם עליו עוד משחר הציויליזציה – לעוף. המנוע הוא מנוע בוכנה תעופתי, כלומר משמש גם מטוסים. הוא מחובר למדחף, שתפקידו להניע את הבאקאי קדימה. המצנח וכוח העילוי מחזיקים אותנו באויר. הטייס ונוסעו יושבים בכיסא פלסטיק פשוט. חגורה עם אבזם מאבטחת את היושבים. קסדות וקשר פנימי מאפשרת שיחה בין הטסים. "אם את לא שומעת טוב, תשחקי עם המגעים "מנחה אותי ש' ומחווה על הקונקטור שמעל ראשי. מיכל הדלק ,בגודל של מיכל של מכונית משפחתית ,הוא אינו אלא קופסת מתכת מתחת למושב שלי. הדלק הוא דלק מכוניות ומיכל כזה מספיק ל3 שעות טיסה. הכל בנוי מחומרים קלים וחזקים עד כמה שניתן. אין ספק שבמכשיר הזה מיושם הכלל ההנדסי החשוב – keep it simple .
בהשתאות, אני מתבוננת איך ש' מחבר את המכשיר הנייד שלו אל לוח הבקרה – גומיות חזקות מאבטחות אותו. זה יהיה מכשישר הניווט שלנו, המאפשר גם סלפי טרקטורון מעופף. "זוכרת וקטורים משיעורי פיזיקה ? " מזכיר לי ש' שהמהירות והכיוון הסופי נקבעים ע"י סכום וקטורי של מהירות הבאקאי וכווונו ועוצמת הרווח וכיוונה. אין ספק שאת חוקי האוירודינמיקה מרגישים היטב בעת הטיסה. כשאנחנו טסים מעל הגבעות החוליות הבאקי מתחיל להטלטל וש' מעלה אותו לגובה- הרוח פוגעת בגבעות ויצרת מערבולות אויר הוא מסביר. כאנחנו עוברים מעל כביש אנו חשים במשב רוח שעולה מהקרקע " זה כמו סכין אל תוך האויר" מציין ש'. לא רק רואים ושומעים מהאויר, אלא גם מריחים. כשאנחנו עוברים מעל פרדסים מספר לי ש' שבעת עונת פריחת ההדרים עמודים של ריח עולים השמימה . לצערי אני נאלצת להסתפק בעמוד ריח של זבל פרות.
לאחר כשעה טיסה אנחנו חוזרים אל שדה ההמראה שלנו. ש' מכוון את הבאקאי לפי כיוון צמיחת השלף. עוזב את הגאז. גלגלי הבאקאי נוגעים בקרקע, נסיעה קצרה ואנחנו עוצרים. וואו! היה פשוט, וואו!הטיסה נגמרה, אבל חווית הבילוי עדיין לא. חבורת הטסים הם חבורה קבועה שטסה ביחד כבר מספר שנים, חבורת הדרומים, כך הם מכנים את עצמם.. וכמו בכל חבורה מתפתחת הוואי. משמסיימים הטסים לקפל את מצנחיהם, ולהחזיר את הכלים לנגררים, הם שולפים כסאות ושולחן קטן מהרכב , תופסים פינה של צל ומתישבים לקפה ולשיחה של חולין. מישהו מבשל קפה עם הל ומחלק לחבר'ה. אחר מוציא עוגה. שלישי מעביר דפי לדר מעשה בית בין הנוכחים מחליפים חוויות מהטיול . כן, כן לטיסה הזו הדרומים קוראים טיול. הם גם ממשיכים ומדברים על תוכניות לטיול מעופף הבא. בדרך הביתה, בעודי נוהגת בתנועה הצפופה של איילון , אני תוהה איך תחביב כזה בטיחותי , שעוסקים בו אנשים מן הישוב קיבל שם של אקסטרים. דווקא בנהיגה הדופק שלי עולה לא פעם בעודי מונעת התנגשות עם אופנוענים חוצי מסלולים, משאית שמחליטה לסטות בלי לאותת, ורכב משפחתי שנזכר ברגע האחרון שזו בדיון היצאה שהוא צריך, ואילו בטיסה – שלווה.
טיסה בבאקאי – מידע נוסף
עוד קצת פרטים טכניים על הטיסה בבאקאי , כפי שהועתקו מאפליקצית הניווט :
- מרחק : 45 ק"מ
- גובה מקסימלי :217 מ'
- מהירות ממוצעת: 34 קמ"ש
- זמן טיסה : כשעה.
ישנם בארץ חברות המפעילות טיסות מסחריות וחוותיות. באתר עמותת הבאקאי אפשר למצוא קישורים לטיסות חוויתיות ולשעורי טיסה .
ילדי התחנכו בגנים של קיבוץ יקום ובבית הספר של געש הקרוב למנחת רונית, ממנו ממריאים באקאים. באקאי היתה אחת המילים הראשונות שילדי הגן למדו להגיד ולהצביע לשמים. נוכחות אינטנסיבית של הבאקאים באיזור מיושב בצפיפות ועם מעט שטחים פתוחים עוררה בעבר מחלוקות בין התושבים לחובבי הספורט,
לא רק טיסה בבאקאי – סיפורי טיסה נוספים
הטיסה הראשונה שלי במסוק היתה מפחידה הרבה יותר, ולו רק מהסיבה שנחיתת אונס עלולה להביא אתכם הישר לזרועות הדובים.
צ'ארלס לינדברג היה הטייס הראשון שחצה את האוקיאנוס האטלנטי לבדו בטיסה ישירה. חשבתי עליו בטיסת יום מעל הרי אירופה המושלגת.
מוזיאון התעופה בסיאטל מכיל אוסף מרשים של כלי טיס ואת הסיפורים מאחוריהם. האיש כתב על התרשמויותיו מהביקור. בעקבות הקורונה ניתן לבקר בחלק מתצוגיו וירטואלית.
אפשרות לטיסה משפחתית היא טיסה בכדור פורח כפי שחוותה חברתי הבלוגרית זיוה רענן בעת ביקורה בוילנה. טיסה בכדור פורח נתפסת כאקולוגית, אך מתיאור הטיסה של הבלוגרית שיר ים, למדתי שלעיתים קרובות הנחיתה היא בתוך שדה שמישהו עמל וגידל. כדאי לשאול היכן נוחתים וממריאים.
ינינה, כתבת יפה והעיקר הקפה שאחרי.
תודה! ברור שבלי קפה וחבר'ה זה רק חצי חוויה.
כטייס ממ”ג (צפוני אמנם) שטס על בקאי מקורי וחביב, מאד נהניתי לקרוא את הדברים שכתבת מעינייך כנוסעת חדת עין ואהבה לטבע. גם הטייס שהטיס אותך מסר לך מידע נכון ומדוייק והוסיף בוודאי לתחושת הביטחון שלך. כמו כל תחביב ובוודאי בעולם התעופה, הממ”ג הוא כלי בטוח בתנאי שמטיסים ומתחזקים אותו על פי ההוראות והכללים. כלי פשוט יחסית להטסה שטס לאט ומשום כך מבין כלי הטייס הממונעים הוא מספק חוויה הכי קרובה למעוף הציפור באוויר הפתוח.
מאחל לך ולכל מי שיטוס בממ”גים ודומיהם טיסות כיפיות ובטוחות!
תודה רבה חנן !
תיאור מקסים שמעביר את חווית הטיסה בממ”ג בדיוק כמו שאני חווה אותה עם הקבוצה הנהדרת הזו.
תודה שגיא, אתם קבוצה נהדרת!
ינינה, זו חוויה מדהימה וגם מרהיבה. אני יכולה להרגיש את ההתרגשות מכל שלב של האירוע: ההגעה לשדה הקצור, ההכנות, ההתבוננות בכל פרט, ההמתנה והציפיה, המעוף בשמים וגם הקפה שלאחר מכן. ובטח שזה טיול. התמונות שצילמת נהדרות. ורק בקשר לנחיתה של הכדור הפורח: אנחנו נחתנו בשדה קצור. כבר ממרחק הטייס אמר שהוא רואה שדה המתאים לנחיתה ואנו עומדים לנחות בו. הכדור מובל אמנם על ידי הרוח אבל היות שהטייס שולט על ההגבהה וההנמכה של הכדור הוא מחליט היכן להנחית אותו. תודה שצירפת את הפוסט שלי.
תודה רבה זיוה!
איזו חוויה! ממש הרגשתי שאני איתך שם, אלא שאני הייתי בדאון עם בעלי וסבלתי קשות מבחילה. אוהבת את הרעיון ואת המראה מלמעלה ואת השקט. הדאון, בניגוד לבקאי, טס לרוב ללא מנוע והשקט למעלה מהמם.
בפעם הבאה שתהיי בהולנד, מוזמנת לתאם איתנו טיסה בדאון.
תודה רבה רחלי. זו נשמעת באמת חוויה מדהימה לטוס בדאון. תודה על ההזמנה – רושמת לפני בליבוקר הבא בהולדנ – א – טיול מחוץ למסלול השחוק איתך . ב- טיסה בדאון 🙂
קודם כל חייבת להגיד שאפו על האומץ והרוח ההרפתקנית! העיקר שחזרת בשלום לספר. לצערי מכירה שניים שלא יצאו בשלום. האחד קיפח את חייו והשני נותר בנכות קשה. חוויה אדירה! התרגשתי יחד איתך מהמראות, מחציית קו החוף, מהבונוס של ההסברים.
תודה מלי. באמת בקפה שאחרי נסבה השיחה על עניין תאונות. צר לי על אלה שנפגעו, פעמים רבות זה טעויות אנוש , או יותר נכון החלטות שגויות. את בטוחה שמדובר בבאקאי? החברה דיסרו על מקרה מוות אחד בלבד בארץ – טייס שטבע בים כנרת. בעקרון זה לא מומלץ לטוס מעל מים. הטייס שלי הקפיד לא לחצות את קו החוף.
איזו הרפתקה מקסימה! ישראל ללא ספק נראית הרבה יותר טוב מלמעלה 🙂
תודה רבה אורה! הדברים שרואים משם זה כנראה לא קלישאה
התמונות מלמעלה ינינה!!! רק בשביל זה היה שווה לעבור את כל החוויה הזו שבעיניי מפחידה גם אחרי מילות ההרגעה שלך…. תשמעי סיפור.
פעם היתה לי מכונית שבערך פעם בשבועיים התפוצצו לה הצמיגים… המליצו לי על פנצ'ר מאכר הגון, וכל פעם שהגעתי אליו, הרגעשתי שאני מפריעה לו… הוא נהג לבנות או לתקן את הטרקטרונים המעופפים האלה ולספר סיפורים על הטיסות בהם. אין פואנטה, רק נזכרתי בחוויה…
תודה שאת חווה את כל החוויות האלה וחוזרת לספר!
חחח..יופי של סיפור . תודה ! זה באמת מדהים לראות את המראות האלה. הייתי לרגע ציפור
כתבת מקסים ינינה