ים המלח – זה לזקנים. המחשבה הזו התקבעה במוחי בגיל 5, כשלקחו אותי הורי עמם לטיול מאורגן לים המלח. כל משתתפי הטיול היו עולים חדשים וזקנים, או לפחות כך נתפשו בעיני אז. בעוד שאני סובלת מצריבות בכל הפצעים שעטרו את רגלי, המטיילים האחרים הצטבעו בבוץ שחור, צפו ללא נוח במים החמים ומלמלו ברוסית "קאק פריקרסנה" (כמה נהדר). בני המזל בעלי המצלמות השקיעו בפוזות עבור צילום בים המלח. למעלה מ40 שנה עברו מאז אותו טיול, ולים המלח נכנסתי רק פעם. הקורונה, אילצה אותי לבחון את יעדי הטיול המועדפים עלי מחדש, והביאה אותי לביקור מחודש ומפתיע בים המלח. במבט חדש גילתי אתרים מדליקים והזדמנויות צילום לים המלח, שמושכים אליהם גם צעירים. את המחשבה שאולי אני הזדקנתי, מיהרתי לגרש.
צילום בים המלח – פטריות המלח וגווני טורקיז של המים
פטריות המלח הם הסיבה שהביאה אותנו לים המלח. מזה זמן אני עוקבת ברשתות החברתיות אחרי צילומים של פטריות מלח,בדרך כלל עם דוגמנית נאה לאור שקיעה או מרחפן. באחד הימים נתקלתי בפוסט המסביר איך והיכן והבנתי שגם אנשים רגילים עם מצלמות בניידים יכולים.
פטריות המלח נוצרות על ידי התגבשות המלח בברכות האידוי עקב ריכוז גבוה של המלח. כאשר אחוז המלח במים עולה ומגיע ל36%, המים אינם יכולים להכיל את המלח ומתחילה התגבשות. אם יש גרעין,כגון עץ או סלע, המלח יתגבש במהירות סביבו.
מכיוון שהמים צלולים ונקיים אפשר לראות ממש את תהליך התגבשות המלח. במים מרחפים מבנים של מלח המזכירים במראם פתיתי שלג. גבישי המלח מנצנצים ומחזירים את אור השמש ונראים כיהלומים.
הצבעים והמראות משתנים עם כיווני האור. אל מול השמש המים חלקים וכסופים כמראה. רק קווי המתאר של פטריות מלח נראים לעין. כשהשמש בגבי – אני מתפעלת מגווני התורכיז של המים. הגוונים הם תוצאה של מים צלולים וקרקעית לבנה, שהיא בעצם גוש מלח אחד גדול. גווני התורכיז מתקבלים בשמש הישירה. השתקפות ההרים יוצרים גוונים צהובים.
חווית הביקור בפטריות המלח היא סוריאליסטית. המים הצלולים מעוררים בי רצון להכנס כל כולי פנימה, אבל הצריבה הקלה בשריטות ששכחתי מקיומם בגופי מרמזת על ההשלכות. המים בים חמים מאוד, אבל על הפטריות קרירים ונעימים. הקרקע פריכה ובוגדנית, ואילו הפטריות יציבות כחוף מבטחים. כשאני מדלגת מפטריה לפטריה, מתעוררת בי אותה שמחה שחשתי בילדותי כהלכתי על הגדרות ברחובות השכונה בה גדלתי.
כתם כחלחל על פטרית מלח מושך את תשומת ליבי. מדובר במסכת קורונה, שכוסתה במלח והפכה להיות חלק מהפטריה. כשאני מחלצת אותה מתוך המשטח אני חשובת על האומנית סיגלית לנדאו, ועל החפצים ופרטי הלבוש שהשאירה לצבור מלח, והפכו לעבודות אומנות מפורסמות. גבישי המלח מעניקים למסכה מראה מהודר, מנצנצים על חוטי הקשירה כאילו היו יהלומים.
פטריות מלח – מידע שימושי
- פטריות המלח נמצאות בבריכת אידוי הנמצאת דרומית למלונות ולחוף הרחצה הציבורי. כדאי להחנות במגרש החניה הציבורי (בוויז :עין בוקק חוף ציבורי) וללכת דרומה לאורך החוף כ200 מטר. בדרככם תחצו אתר עבודות פיתוח בכביש – אפשר לעבור ברגל , אך לא ברכב.
- מכיוון שמדובר באבנים וקרקעית מלח שדוקרת כדאי לבוא עם נעליים סגורות או שורש. לא ללכת יחפים או עם כפכפים.
- בא לכם להגיע עם ילדים ? הביאו מזרון ים או סירה מתנפת או מזרון ים והשיטו אותם בזהירות. הפטריות יציבות. קחו בחשבון שאם יש פצעים או שריטות מי הים שורפים. וכמובן אם יותזו מים בעיניים.
שמורת הטבע עין פשחה – עינות צוקים
יפות ככל שהן הפטריות, השהות הארוכה בשמש ובלחות רבה מיבשת, והעובדה שיש להזהר על כל צעד ושעל מפני המים המלוחים מעייפת. כדי להתרענן ולשכשך במים שאינם צורבים אנחנו נוסעים לצפונו של ים המלח לשמורת עינות צוקים הנקראת גם עין פשחה, שהיא נווה מדבר של ממש.
פירוש המילה פשחה הוא מבוקע או סדוק. השם נבחר לנווה המדבר בזכות מקומו בתוך בקע ים המלח. מקור מי המעינות הוא בגשמים בהרי יהודה. המים מחלחלים לעומק, ממיסים בדרכם מלחים, וזורמים בשכבה נושאת מים מורכבת מסלעי גיר ודולומיט, עד שנובעים לרגלי המצוק שמעל ים המלח. מי המעינות הם בטמפרטורות שונות, והם מליחים ברמות שונות . כתוצאה יש באיזור צומח מגוון , בעלי חיים, חרקים ואפילו דגים. בסיור שלנו אפילו גילינו עטלף!
כל הסיפור הגיאולוגי -ביולוגי הזה אולי פחות מעניין משפחות, מתבגרים וילדים. בריכות השכשוך הנעימות, הקרירות,שאפשר להשתובב ולהשפריץ בהן הן ללא ספק גולת הכותרת של המקום. מסביב לבריכות שולחנות פיקניקים, שמאפשרים להורים לשבת בנחת ולשים עיו על הילדים. שולחנות פיקניקים נוספים מוצבים בפינות מוצלות ושקטות יותר.
בשמורה יש מספר מסלולי הליכה שמובילים בין איזורי הצפה, סבך של קנים, עצי אשל , בריכות קטנ8ות, ומראות אל רכס ההרים מעל ים המלח. סבך הקנים לעיתים כה צפוף עד כי אנשי רט"ג ממש חצבו בו מנהרות. הטיול בם הוא כר פורה למשחקי דמיון.
שמורת עינות צוקים משתרעת על שטח גדול ורובו אינו פתוח לקהל. באיזור הסגור הטבע אינו מופרע על ידי נוכחות אנושית ובו משגשגים בעלי החיים. בימים כתיקונם בסופי שבוע נערכים סיורים מודרכים בחלק זה. וכך מתאפשרת הצצה גם אל השמורה החבויה. לצערינו בימי קורונה הסיורים אינם מתקיימים.
מידע שימושי – שמורת עין פשחה – עינות צוקים
- עקב ימי הקורונה יש להזמין מקום באתר השמורה. יש שלושה סבבי ביקור ביום,הביקור הוא לשלוש שעות בכל פעם. אנחנו היינו בסבב צהריים ולמרות חום היום מצאנו פינות קרירות עם בריזה. העובדה שכמות המבקרים מוגבלת מבטיחה שימצא שולחן פיקניק לכל אחד.
- בשמורה ישנם שני מגרשי חניה, מומלץ לנסוע למגרש הרחוק ביותר – בריכות השכשוך שלידן עמוסות פחות.
- אם אתם מחפשים פינה שקטה מומלץ ללכת אל תוך החורשה שמול הקיוסק- היר קרירה ויש בה שפע של שולחנות, חלקם ליד בריכות נוי טבעיות.
- בשמורה ישנו אתר ארכיאולוגי מעניין, שבו גידלו את צמח האפרסמון ובו הפיקו ממנו שמן ששימש לתמרוקים. כיום מקובלת הסברה שסוד גידול הצמח הזה הוא שהביא את הרומאים לכבוש את ארץ ישראל ולרדוף אחרי המתבצרים במצדה.
גרפיטי וים המלח – גלריה מינוס 430
הגלריה הנמוכה ביותר בעולם ממוקמת בחוף קלי"ה על שפת ים המלח. 30 אמנים ישראלים ובינלאומיים השתתפו בפרויקט, שמטרתו להגביר את המודעות למצבו העגום של ים המלח. האומנים ציירו על מבנים נטושים, שהיו פעם מחנה צבאי ירדני, ואחר כך שימשו את גרעין הנח"ל שעלה לקרקע להקים את קיבוץ קלי"ה. יחסי לציור קיר מוזמנים היא אמביולנטית, אבל האתר הזה הוא אחד המרשימים שראיתי – פחות בגלל הציורים, יותר בגלל האתר, מיקומו והשתלבותו בנוף וההיסטוריה.
גרפיטי וציורי קיר הולכים יד ביד עם הבעת עמדה חברתית ופוליטית. מהכתבות הרבות ברשת אני למדה על האומנים ועל הפרשנות לציורים שלהם. מכיוון שמדובר באומנות שמטרתה להעביר מסר חזותי – לעיתים קרובות הוא ברור גם בלי לקרוא את הרקע או להכיר את האומנים.
הצריפים סדורים כחיילים שתי וערב בשורות ישרות. הם מאפשרים למצלמה משחקי עומק ופסרסקטיבה. אני עומדת מול פתח של ביתן אחד, ונשאבת פנימה, אל הבא ואל זה שאחריו.
החוץ פורץ פנימה. האור המסמא מטשטש את גבולות הפתחים בעין המצלמה. כמו העדשה שמתקשה לסמן את הגבולות, כך גם אנחנו הצופים – זה החוץ שנכנס פנימה, או הפנים שיוצא החוצה?
ולפעמים הגרפיטי הם רק מסגרת לנוף המדברי, שממקדת את תשומת הלב שלנו.
צילום בים המלח באיזור גלריה מינוס 430 – מידע שימושי
- המבנים מפוזרים על שטח יחסית גדול. הכביש אל חוף קלי"ה מוביל הישר אל צבר מבנים מצוייר כולו, אבל כדאי גם להתרחק מעט ולשוטט גם במבנים המרוחקים יותר.
- גרפיטי ושמיים מעוננים או אפורים הולכים טוב, ולכן זה אתר נהדר לימות החורף. בחום הקיץ אפשר להסתובב ברכב בין המבנים.
- הפרוייקט הזה הוא יוזמה של תושב קלי"ה וארגון artists4israel.בשנים האחרונות נחשפתי למספר פרוייקטים של הארגון שמטרתו לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם, ולקדם דו קיום בישראל. ביקרתי בפרויקט אומנות רחוב בנתניה, אמנות על הגבול עם לבנון וגרפיטי בנמל ובשכונות של אשקלון.
להצטלם בדרך לים המלח – מצפור מואב
כשאנחנו עוברים ליד ערד, אנחנו מחליטים להכנס לתצפית במצפור מואב, שהפך לאתר המזוהה ביותר עם העיר.פעמים רבות כבר הייתי בו, את הנוף תמיד אהבתי, את הפסל – פחות. אנחנו מגיעים למקום בדיוק כשהשמש צובעת את השמיים, את ים המלח ואת הרי מואב בצהוב.
גלגל השמש רק עלה מבעד להרים והנה הוא נחבא מאחורי אוסף גופי הבטון שיוצרים את הפסל. "האדם והמכונה" , חולפת מחשבה בראשי , למראה צלילתה הזערורית של אישה לצד צלליתו האימתנית של הפסל. דווקא מראה זה מעורר בי רצון לקרוא על נסיבות הקמתו של הפסל
מצפור ערד ,פסלו של יגאל תומרקין,משנת 1968, הוזמן על ידי תושבי העיר סמוך להוסדה בשנות השישים ומומן ע"י תרומותיהם וכספי משרד השיכון .בתקופה זו הושפע תומרקין מטכניקת האסמבלאג' (Assemblage), שבה יוצרים אוביקט אומנותי תלת מימדי מאוסף של חפצים. הוא הושפע גם מטרנד של יצירת פסלי חוצות גדולים מבטון בשילוב ברזל. התוצאה היא סידרת פסלי חוצות שהקים בארץ ואחד מהם הוא הפסל בערד.
הפסל שנוצק מבטון חשוף, מורכב מפלטה מעוגלת המוטה על צידה, וממנה צומחים גופים שונים – עמודים,צינורות, כנפים, אליפסה חלולה בסקיצות שיצר תומרקין לפסל כתב על המשמעות של האלמנטים השונים, שהם קשורים למדבר – סככות, שעוני שמש, כלי קיבול מים, אמות מים. בפסל שולבו גם חלקים של כלי נשק, אך הם נגנבו כשעלית מחירי הברזל הפכה את איסוף גרוטאות הברזל משתלמת במיוחד. בתקופה זו נעשה נסיון גם לגנוב את פסלו של אלכסנדדר זייד ליד ק.טבעון.
בשעות הבוקר ואחר הצהריים מלאה הטיילת המובילה אליו בהולכים. חלקה האחד הוא בתוך העיר ולאורכו ישנם ספסלים ופסלים , חלקה השני הוא כאן על הגבעות הצופות אל המדבר. גם לפני עידן הסלפי משך אליו הפסל את צעירי העיר . מכיוון שבשעות הערב המקום אינו מואר הוא מקום מצויין לתצפית על כוכבים.
שני אלמנטים פיסוליים נוספים יש בסביבתו. האחד – שולחן יצוק וסביבו כסאות, והוא מעוטר באיור של צמח משתרג מטפס. המקום תמדי נראה לי קצת מזור לשולחן פיקניק – חשוב לרוח ולשמש הקופחת. אני מופתעת לגלות מהקריאה שלי,ש הוא חלק מפסלו של תומרקין. האם העיטור הוא מקורי? התוסף עם השנים? תשובה לכך לא מצאתי.
עמוד בטון ובו חלונית בגובה העיניים הוא האלמנט השני. אני תוהה האם יש יום בשנה שבו השמש עוברת בדיוק בחלון הזה. בכתבה שהוקדשה לפסל אני מגלה פרשנות נוספת, זוהי כוונת ירי. אם תעמדו בזווית הנכונה תוכלו להכיל בה את מפלצת הבטון והמלחמה.
מצפור מואב – מידע שימושי
- כפי שניתן לראות מהתמונות המצפור חשוף לשמש ולרוחות. השעות היפות לבקר בו הם שעות הזריחה או השקיעה. השקיעה היא אף יפה יותר כיוון שהרי מואב וים המלח מוארים בצבעי שקיעה.
- במלאת 50 שנה להקמת הפסל נערכה תערוכה במרכז ערד לאמנות עכשוית.
- אם באתם ליותר מיום אחד, כדאי להשאר ללילה בעיר. בחופשה המשפחתית שלנו בערד גילינו שיש מסלולי טיול רבים היוצאים ממש מתוך רחובות בעיר. מסלול טיול טוב עם מתבגרים הוא נחל קינה .
צילום בים המלח וסביבתו – רעיונות נוספים לטיול ולצילום
- הטיול המשפחתי הכי חוויתי שלנו בים המלח היה טיול זריחה למצדה. הן שביל הנחש והן שביל הסוללה נפתחים כך שעליה תתאפשר לקראת זריחה. לקראת הזריחה ומיד אחריה האור המיוחד מאפשר המון הזדמנויות צילום בים המלח. יש להרשם לביקורבאתר מצדה
- חוורי מצדה, הוא מסלול טיול בין החוורים הלבנים לרגלי מצדה. השילוב של הפיתולים הלבנים, בעת זריחה או שקיעה, או כשלמעלה שמיים אפורים הוא יפהפה. זהו גם אתר נהדר לטיול בליל ירח מלא. מידע נוסף על העליה שלנו למצדה ובחוורי מצדה (יום 2 לטיול).
- נכון שזה הכי תיירותי, אבל האם הצטלמתם בסימון קו פני הים בכביש היורד מערד אל ים המלח?
צילומים יפהפיים ומעוררי השראה. מתככנת אותו הטיול בדיוק הסופש (בלי נדר). המידע כאן ישמש אותי היטב אז תודה! וצחקתי שברוסית – מילה שפירושה נהדר – נשמעת קאק(ה)😂
תודה מלי! אני מניחה שאת לא מתכוונת להגיע לפני זריחה, ולכן הייתי ממליצה לך לעשות אותו הפוך – גלריה, עינות צוקים, פטריות ולקראת שקיעה להגיע למצפה מואב…תהני!
היי ינינה
כאחת שהיתה בשבוע שעבר שלוש פעמים בים המלח יכולה לאמר לך שהיו לי תוכניות להגיע לפטריות רק שהחום שהיה שם בין 32-37 מעלות הרס לי את התוכנית הזאת. לפני קצת יותר משנה הייתי בפטריות אחרות וכעת הן נעלמו מהשטח לגמרי. כנראה עבודות פיתוח השטח כיסו אותן.
ימתין לעתידוהבלוג שלך יעזור.
בגלריה במבנים של קליה הייתי כבר מספר פעמים וכל פעם מגלה זווית אחרת לצילום. על הגלריה כתבתי בבלוג שלי.
בעין פשחה לא ביקרתי וזה יהיה בעזרת הבלוג שלך.
יופי של עיצות כתבת ויופי של תמונות שיבצת.
תודה רבה רחל! שלוש פעמים בים המלח בשבוע אחד – וואו! אין ספק שהגלריה מציעה הרבה זוויות ואפשר לחזור לשם שוב ושוב. מאחלת לך ימים קרירים יותר בביקור הבא.