שבט אחים גם יחד – טיול לכפר טבאש ולאורך טיילת ציפורי

יופיו של העמק שעליו משקיף הכפר הבדואי טבאש כובש. נחל ציפורי מתפתל בין הגבעות העגלגלות. הישובים הקטנים והחלקות המעובדות לרגליהן יוצרים סימטריה נעימה לעין. מתוך הרגל מקטלג מוחי את הישובים לפיסימנים קטנים המעידים על מוצא תושביהם. מינרט וגגות שטוחים – זהו ישוב ערבי. גגות אדומים – זהו ישוב יהודי. אך במבט שני, נדמה כי הם אינם כה שונים זה מזה. כמו שכנים החיים זה בצד זה ומסגלים לעצמם מנהגים זה מזה. בדיוק לשם כך הזמינה אותנו אירית: טיול לכפר טבאש, הכרות עם שכנים והצצה לחיים משותפים של יהודים וערבים.

טיול לכפר טבאש ואירוח בכפר שבט אחים

טיול בכפר טבאש – מסגדים, בתי מידות ונוף

הופתעתי לגלות שהכפר טבאש הוא כפר בדואי. כשאומרים בדואים אני מיד חושבת על אוהלים במדבר, או על כפרים בפזורה הבדואית בנגב. ואילו טבאש נמצאת בגליל הירוק. תשתיותיו טובות: מדרכות, רחובות סלולים, תחנות אוטובוס. תושבי הכפר חיים בבתים נאים עם גינות מטופחות. הבדואים שחיים כיום בגליל הגיעו דרך לבנון וסוריה עוד בתקופה העות'מאנית, בחיפוש מקורות מים ומרעה. השבטים הגדולים התישבו בעמק יזרעאל, בחולה ובבקעת בית שאן. השבטים הקטנים התיישבו באיזור אלונים, שפרעם ומירון. כבר בתקופה העות'מנית, בעידוד השלטון הם הפכו לנוודים למחצה. הם שמרו על יחסים טובים עם האוכלוסייה היהודית. כתוצאה מכך החלו תהליכי התישבות קבע והתערות בחברה עוד לפני קום המדינה. טיול רגלי בכפר מגלה פינות חמד – נקודות תצפית על נוף , עצי פרי בגינות, בתי אבן עם קשתות, ואזדרכת בשלכת. יפים במיוחד המינרט וכיפות המסגדים על רקע שמים זרועי עננים קטנים.

שבט אחים – דו קיום הלכה למעשה

לטבאש הגענו בזכות אירית ויזהר גוריון, בעלי מתחם לסדנאות ולאירוח זוגות וקבוצות קטנות- שבט אחים. אירית ויזהר הגיעו לטבאש כבר בשנת 1995. הימים הם ימי האופטימיות והתקוות לשלום ולמזרח תיכון חדש. אירית מתל אביב. יזהר – מקיבוץ שמרת. לפני המעבר לטבאש, הם גרו בעמק יזרעאל. "אירית חפשה לגור במרחב אותנטי" אומר יזהר. החיפושים שלהם הסתיימו ברכישת בית הטבאש בזכות המוסכניק, בן הכפר. דרכו הכירו את מוסטפה מוכתר הכפר, שדוגל ביחסי שכנות טובה עם היהודים. הוא עודד אותם לבוא לגור בכפר.

"מה היה במהומות של שנת 2000?" אני מקשה. יזהר מספר שהמהומות אכן הגיעו לאיזור ולכפרים השכנים. הוא נזכר שאירית פחדה מאוד. אבל נציגי הכפר הגיעו במיוחד כדי לדבר ולהרגיע. "כל עוד אתם יושבים כאן איתנו, אתם מוגנים" ובכך נתנו תוקף למסורת הבדואית הארוכה, הנקראת טאניב. ברגע שנכנס אורח ואוחז במוט האוהל, בעל האוהל חייב להגן עליו. המאורעות לא השאירו טראומה והיחסים הטובים נמשכים לאורך כל השנים. תושבי הכפר מתגייסים למשטרה ולצה"ל ליחידות גששים. באופן מפתיע מצביעים כאן לליכוד. "הבדואים אוהבים דמות חזקה וכריזמטית בראש המדינה." מסביר יזהר.

לזוג שני ילדים בוגרים, שאמנם התחנכו במוסדות החינוך מחוץ לכפר, אבל גדלו עם חבריםמטבאש. אירית מספרת בחיבה איך ילדי הכפר היו עוברים מבית לבית ואוספים למשחק כדורגל ומעולם לא פסחו על ביתם שלהם. למעשה הבן שידך בין חבריו מבית הספר היהודי עם חבריו הבדואים מהכפר, עד שנוצרה חבורה של חנונים יהודים ושבאב בדואים שעסקו ביחד במוסיקה, משחקים, וטיולים. לבתה היו פחות חברות מהכפר, מכיוון שהנטיה הבדואית היא לשמור את הבנות בבית פנימה. הבן כיום עושה דוקטורט בקוגניציה בלונדון, ובתה חיה בסביבה.

כאמור אירית ויזהר מנהלים עסק קטן של אירוח. בחצר שלהם עומד קרון רכבת אנגלי משנת 1937 , ששופץ והפך לצימר לזוג. יש אפשרות גם ללינה קבוצתי בחאן עד 25 אנשים . המקום מתאים גם לסדנאות במהלך השבוע. בחצר שלהם יש שתי עיזים, פינות חמד, ונוף משגע לעמק. מחלב העיזים עושה אירית גבינות , אותן ניתן לטעום בארוחת הבוקר. הכפר ממוקם טוב לטיולי כוכב באיזור.

לאחרונה אירית פותחה מיזם חדש של סיורים בכפר ובמעיין הסמוך לו – הכרות עם החיים הכפר, השכנים והאוכל. קצת ממה שיש לאירית להציע טעמנו היום.

קבלן עפר עם נשמה של אומן

עומאר טבאש בונה חלומות מגרוטאות. בגינה המטופחת של ביתו הנאה, מוצבים פסלים שבנה מגרוטאות. הפסלים מלאי יצירתיות, דמיון והומור. את הפסלים הוא מיצר במו ידיו בסדנא שבחצר ביתו. עומאר מספר לנו שכבר מילדותו אהב לאסוף גרוטאות, ולהרכיב מהם משהו חדש. מאיפה הרעיונות ? "אני בונה דברים שאני חולם עליהם בלילות"

ביתו המטופח של עומאר הוא התחנה הראשונה בסירנו. במקצועו עומאר הוא קבלן עבודות עפר וגינון. כבר שנים הוא נוהג להשאיר ללקוחותיו מתנה קטנה עם סיום העבודה: פסל פרי יצירתו לגינה. רק לאחרונה החל להציג את הפסלים בגנו. עומאר לוקח אותי לפינה החביבה עליו בגינה. הוא מראה לי כיסא, שגילף מגזע של עץ, והרכיב על תושבת מסתובבת. "כאן אני מתחיל את היום שלי, לפני 5 בוקר" הוא מספר לי. הוא יושב עם הקפה והשקט ומתבונן בזוגות יונקי דבש הבאים לשתות מים. לכבודם הציב כלי המים,שמקפיד למלא בכל יום.

המשפחה שלו חיה בטבאש כבר יותר מ100 שנה. הוא מספר על כך שמשפחתו מקורה בשבט הטיהא, שפירושו "התועים" .לפי המסורת אלה הם בדואים צאצאים לבני ישראל שנדדו במדבר במשך 40 שנה, ועזבו את העם הנודד המדבר. בני שבטו הגיעו לאיזור הגבעות בתקופה העות'מנית. תחילה נדדו בין הגבעות ואחר כך התישבו בישוב קבע.

"מה בדואי בחיים שלך ?" עומאר מהסס רק לרגע, ואז מסביר :"המנטליות נשארה בדואית והמנהגים" . הוא חי קרוב לטבע.יש לו משק קטן- חיות משק, עצי זיתים. תבלינים בגינה.  ממרפסת ביתו רואים את השביל לאלוני אבא. "כאן הייתי מסתובב כשהייתי ילד. אני מכיר כל פינה."

על המרפסת פרוש בד ועליו זיתים. את הזיתים מיבשים בעזרת מלח בשמש. המלח עוזר להוציא את המים והמרירות מהפרי. אח"כ מתבלים אותם בפיגם. במטבח פאוזה אשתו חולטת לנו תה צמחים מתוק. היא מצטרפת לשיחה בדיוק כעומאר מכריז, שהוא הכל יודע לעשות. " גם במטבח?" קוראת עליו תיגר אחת הבלוגריות. "במטבח הוא יודע לקלקל",צוחקת פאוזה ומסתכלת עליו בחיבה. לזוג שישה ילדים – שני בנים וארבע בנות. שתי בנות נשואות וגרות בכפר של בעליהן – לפי המסורת. הבן הנשוי בחר דווקא לעזוב את הוריו ולעבור לישוב בשמת. "הוא רוצה עצמאות" נאנחת פאוזה. "הצעירים של היום לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות" .

המוכתר הבדואי שאהב יהודים

זה מתבקש שבעת טיול בכפר טבאש, תיקח אותנו אירית לפגוש את מוסטפה, מוכתר הכפר, שבזכותו הם התישבו בכפר. הימים הם ימי קורונה ומוסטפה כבר לא צעיר, לכן אנחנו מתישבים בחצר ביתו. מוסטפא, בעברית רהוטה מספר לנו על עצמו, על ההיסטוריה של משפחתו ועל האיזור.

"אני מוסטפה טבאש. אני יכול להגיד לכם בערך בן כמה אני " מתחיל מוסטפה את סיפורו," אומרים שנולדתי ב1937. נולדתי 400 מטר מכאן, בזמן האנגלים". כבר מגיל צעיר אורחות ומנהגי היהודים משכו את ליבו של מוסטפה. הוא מספר שבצעירותו עבד כשומר בשדות של הישובים היהודיים : אלוני אבא, נווה יער, בית לחם הגלילית. לאחר קום מדינת ישראל, משעלה הצורך בהקמת יחידת גששים, הצטרף מוסטפה לעמוס ירקוני להכשרת הגששים. "להיות גששים אנחנו ידועים טוב" אומר מוסטפא, " אנחנו רועי צאן. צמיד צריכים לעקוב ולחפש עז או עגל תועה"

מוסטפה מפליג בסיפורים על ימים עברו. הוא מספר על סבו שהיה מוכתר הכפר ושימש כשופט. כמו בסיפורי התנ"ך ישב בבית על אם הדרך , כיום ליד רמת ישי, ובאו אליו אנשים שיברור ביניהן. שיטות החקירה, הבירור והעונש – גם הם מזכירים קצת את ימי התנ"ך.

בימים כתיקונם מתנהלת השיחה הזו באוהל האירוח הגדול. קירותיו מכוסים תמונות משפחתיות, תעודות הוקרה, צילומים משירות בני המשפחה בצבא ובמשטרה. מאחורי כל תמונה וכל תעודה ישנו סיפור. חלקם מסקרנים – כמו הקעקועים על פניה של אמו. חלקם סיפורים להתגאות בהם-כמו סיפורה של מונאף בתו, שהיתה לשוטרת הבדואית הראשונה, מצולמת במדים ליד עגלה ובה תינוקה. חלקם סיפורים שמשפחות אחרות בודאי יעדיפו להצניע – כמו סיפורו של קסאם טבאש, דודו של מוסטפה, שרצח את אלכסנדר זייד. באוהלו של מוסטפא, זה לצד זה, כמו בסידרה טובה של נטפליקס, מסופרים הסיפורים זה בצד זה.

טיול לכפר טבאש – המלצות על מסעדות

לא יעלה על הדעת טיול בכפר טבאש על בטן ריקה. היום שלנו נפתח בארוחת בוקר הכוללת פיתות מטובלות, מאפים מתוקים, ירקות, לבנה וגבינות מעשיה ידיה של אירית. בהמשך היום אנחנו פוקדים שתי מסעדות באיזור.

עראייס וסלט פאטוש באוהל של חמודי

חמודי טבאש הוא צעיר חייכן ושאפתן שפתח לאחרונה בית אוכל מזון מהיר, איכותי ואותנטי. לכבודינו, הגבירות, הוא ערך שולחן חגיגי בחצר מסעדתו. מפה לבנה, ראנר מפשתן ועליו רקפות ורודות, כלים לבנים וכוסות זכוכית מבריקות בנקיונן. למשמע קריאות ההתפעלות שלנו הוא לרגע נבוך ." בדרך כלל זה רק פאסט -פוד " חמודי מסביר, " אבל אני חושב איך לצמוח הלאה". חמודי מספר לנו שעד לפני זמן קצר הוא עבד תחת שף, והחליט לפתוח עסק משל עצמו.

על השולחן מוגשים בזה אחר זה סלט ירקות עם קוביות פטה, סלט פאטוש עם רימונים ו"העראייס הכי טעים שאכלתם", כפי שמגדירה אותו אירית. העראייס באמת נפלא! הוא טרי, עשוי במידה הנכונה ומתובל היטב, אך מבלי שהתבלינים יאפילו על טעם הבשר.

המסעדה פתוחה בכל ימות השבוע אחר הצהריים, ומגישה מזון מהיר- קבב, המבורגר, שניצל , עראייס ועוד. בתיאום מראש חמודי ישמח לארגן קייטרינג בגינת המסעדה, לאורך הנחל או ליד עין יבקא. דברו איתו 0527288112 או באוהל חמודי בפייסבוק

מדפונה וקפה של שלום – טאבון פאטמה, זרזיר

לאירית יש חברים גם בישובים השכנים. לסיום יום טיול בכפר טבאש היא לוקחת אותנו למסעדה של איציק – טאבון פאטמה בזרזיר, המרוחקת כ20 דקות נסיעה. בד"כ אירית מזמינה מהמסעדה טייק – אווי לאורחי הסיורים לאכול בגינתה, אבל הפעם איציק ביקש שנבוא ונתרשם. וטוב שכך. כך זכינו גם אנו להכיר את איציק ג'ואמיס.

אע"פ שמנת הדגל היא בשרית אנחנו מתכבדים בארוחה צמחונית. איציק פורש על השולחן מנות צבעוניות בצלחות קטנות. סלטי ירקות, כרוב כבוש, כרוב מבושל, טבולה, סלט ירוקים מטבל במיץ לימון ועוד. סלט הכרוב בטחינה, החצילים עם השום והסלק טעימיפ במיוחד. אחריהם מוגשים כדורי פלאפל, וממולאים – חציל וקישוא כרוב ממולאים באורז בתיבול שונה.

משאכלנו ושבענו איציק מזמין אותנו לראות את אוהל האירוח ואת הטאבון שבו מבשלים את המדפונה. אנחנו יוצאים מפתח המסעדה, עוברים במסדרון קטן ומגיעים אל עולם אחר. בעוד שבחוץ רעש מהכביש הראשי, כאן בחצר הפנימית – טבע, שקט ושלווה. זהו מתחם פנימי המשותף למשפחותו של איציק וששת אחיו. בחצר הגדולה יש אורווה קטנה ובה סוסים. מאחורי החצר כרם זיתים. ילדים משחקים בחצר. החלוקה הזו של פנים וחוץ, של המרחב של האורכים ושל המשפחה, הנפוצה בקרב עמי המזרח התיכון ומרכז אסיה, כפי שראיתי למשל בטיול בטג'יקיסטן, קיבלה כאן תפנית מודרנית .

איציק מחייה גם את מסורת האוהל הפתוח לכל עובר אורח. לפני תשע שנים הקים איציק מבנה אירוח בחצר, והוא פתוח , ללא תשלום לכל אחד. כולם מזומנים לבוא, לשתות קפה, ולהתישב לשיחה.אחרי שרואים את התנור, אי אפשר שלא לטעום מדפונה – אז לקחתי איתי מנה. מדפונה הוא עוף שמבושל בבישול ארוך ואיטי בטאבון מתחת לאדמה. העוף רך, נימוח ובעל ניחוח נעים של עישון.

טאבון פאטמה – מידע שימושי

• מדפונה – פעמיים ביום מוציא איציק מארבעת תנוריו עופות – בצהרי היום ובשעה שתיים. מנת מדפונה הכוללת עוף, תוספות ושני מגשי סלטים, השביע ארבעה מתבגרים ושני הוריהם.
• האוהל פתוח לכולם, גם מבלי לאכול המסעדה, רק צרו קשר להודיע שאתם מגיעים. 04-6771165
• להגעה : טאבון פאטמה , זרזיר בוויז
• לקינוח – איציק ממליץ על "אחים ג'נדאווי" במרחק נסיעה קצר לאורך הכביש הרשאי

טיול לאורך טיילת ציפורי

נחל ציפורי, נחל איתן, העובר בקרבת הכפר טבאש מתחיל בהרי נצרת, זורם לאורך 32 ק"מ ונשפך אל הקישון. בשנים האחרונות נעשה תהליך של פיתוח האיזור למטיילים – מי הנחל מנוקים, טיילת לאורך הנחל נסללה, ועוצבו פינות חמד לאורכה. על טיילת נחל ציפורי ועל תנופת הפיתוח ויחסי השכנות שמתפתחים בה קראתי לראשונה בבלוג של חברתי זיוה רענן. יום טיול לכפר טבאש היה גם הזדמנות לטייל לאורך הנחל. שני הקטעים שאני מספרת עליהם קרובים בקו אוירי ובהליכה ברגל,אבל מרוחקים כחצי שעה נסיעה ברכב.

מראס עלי אל טחנת הנזירים

טיול מעגלי שמחבר בין טחנות קמח. בצידו המערבי נמצאות טחנות עליל, שתי תחנות קמח הבנויות זו על גבי זו מהתקופה העותמאנית. טחנת הנזירים, ששייכת למנזר הכרמליטי, נמצאת בצידו המזרחי. ביניהם מחבר קטע נחל יפהפה, המתעקל ומקיף את הישוב. לאורך המסלול עוברים ליד שדות חקלאיים שבני המקום עובדים בהם, פינות חמד מוצלות, מדשאות וגשרונים .

• איך מגיעים ? "טחנת הנזירים" או "ראס עלי" בוויז. כדאי לחנות בחניה המסודרת בכניסה לראס עלי .

עין יבקע

עין יבקע הוא אחד המעינות המזינים את נחל ציפורי, ונמצא ממש למרגלות הכפר טבאש. זוהי פינת חמד קטנה, עם מים צלולים ומעט צמחיה. בהגיענו מספר קבוצות של מטיילים כבר התמקמו בפינות שונות לפיקניק סמוך למים. הנסיעה למעין מהכפר טבאש בחלקה האחרון היא על דרך עפר משובשת ואינה מומלצת לאחר ימי גשם. עדיף לעצור ליד הגשר המעוטר בפסיפסים, וללכת לאורך הטיילת.

• איך מגיעים ? "עין יבקע " בוויז

כמה מילים על נושא הנקיון – לאורך הטיילת יש קטעים נקיים וקטעים מלוכלכים. איזור טחנת הנזירים ואיזור עין יבקא היו נקיים למדי כשטיילנו. אחת מקוראות הבלוג ציינה שבאיזור כעביה מלוכלך מאוד. בשולי הכפר ראס עלי ישנה מזבלה, שמושכת אליה ציפורים רבות ובכך יוצא הפסדנו בשכרנו.

המלצות נוספות לטיול באיזור

טיול לכפר טבאש הוא רק אחת מהאפשרויות של ביקור בסביבה :

• סיפור הביקור שלנו בקרית טבעון בו שילבנו אומנות, תצפיות נוף ואוכל טוב
• בילינו יום נהדר בבית לחם הגלילית ושמורת אלוני אבא עם ילדים, בין השאר בזכות פעילות של חוות קטופותי. גם פארק אלונה ומי קדם נפלא עם ילדים.
• גן לאומי בית שערים
• מלי טהרמוביץ הטוריסטית בקרה בישוב ציפורי וחזרה עם המלצות.