טיול ברמלה

קריאתו של המואזין מבריחה להקת יונים מגג המסגד הסמוך. צלצול פעמוני הכנסיות עוד מהדהד. מהשוק עוד עולות קריאות הסוחרים, המכריזים על טיב מרכולתם ומחירה. "לא חשבתי שרמלה כל כך מרתקת", אני מציינת בפני האיש, בתום יום טיול ברמלה. אלמלא המכוניות במגרש החניה, אפשר היה לחשוב שאני נמצאת ברמלה, שדורות של סוחרים צליינים עברו בה וכתבו עליה. רמלה היא לא עיר שמתאהבים בה במבט ראשון. את שכיות החמדה שלה היא מסתירה תחת שכבות של לכלוך והזנחה. המגיע ליום טיול לרמלה מבלי הכנה מוקדמת עלול להתאכזב. לרמלה הגענו בזכות הילה קרן-שטיינמנץ, מורת דרך ואדריכלית העוסקת בשימור, שהכרתי בטיול למעיליא. היא לקחה אותנו דרך סימטאותיה וסיפוריה של העיר, הפגישה אותנו עם מטעמים ואנשים מרתקים, והאירה על השימור והבניה בעיר. הטיול עם הילה הותיר בנו טעם של עוד. מעט מהמראות והסיפורים אני חולקת אתכם פה, מקווה שיעשה לכם חשק ליום טיול ברמלה.

עיר שקמה מהחולות – רקע ליום טיול ברמלה

כדרכם של שליטים רבים החפצים לציין את תחילת שלטונם, החליט סלימן אבן עבד אל מאלכ על הקמת בירה חדשה למחוז שלטונו -ג'נד פלסטין וקרא לה מדינת אל רמל- עיר החולות. העובדה, שהעיר לוד הסמוכה היא עיר מרכזית על אם הדרך הראשית בין יפו לירושלים, רק מחזקת את ההבנה שמדובר בגחמה של שליט. הימים הם תחילת השלטון הערבי בארץ, המאה ה8. העיר רמלה הלכה ונבנתה וכללה מסגדים רבים, איזור תעשיה, מערכת מים, שוק , אכסניות לעוברים דרכה. סביבה עמקים פוריים שטובים לעיבוד. העיר שהיתה רב תרבותית מרגע הוסדה שגשגה. אך סלימן לא ידע שמיקומה של העיר נמצא באיזור רגיש סייסמית. בתחילת המאה ה11 פקדו אותה שני רעשי אדמה שהחריבו אותה. לעיתים כאשר מתרחש חורבן גדול, לא משקמים את ההריסות, אלא מתחילים לבנות מחדש ליד. אז משתמשים שימוש משני באבנים של העיר החרבה לבנית העיר החדשה. זהו מקומה של רמלה העתיקה של היום.

כמו בעת היווסדה, גם היום רמלה היא עיר מעורבת. אמנם כשלושת רבעי התושבים של העיר הם יהודים, אבל הערבים המוסלמים מהוים כמעט רבע מתושביה, והנוצרים – כ5 אחוז. האוכלוסיה הערבית מורכבת משלוש קבוצות עקריות. הערבים הערוניים שכוללת את ערביי העיר העתיקה ואת הנוצרים. ערבים שחיו בכפרים הסובבים את רמלה ועברו לעיר במשך השנים. והבדואים, שרבים מהם, הגיעו לרמלה בעקבות פינוי שטחים בנגב לטובת שדות התעופה. במשך הטיול כל מי שאנחנו פוגשים מספר על יחסי השכנות הטובים בין העדות השונות. גם האוכלוסיה היהודית מגוונת במוצאה. מקום המדינה ועד ימינו ידעה רמלה גלים של עולים. העדות השונות מיוצגות היטב במסעדות ,בחנויות ובדוכנים בשוק. יש ברמלה גם קהילה של שומרונים ושל קראים.

העיר העתיקה של ימינו היא גבב של מבנים, סמטאות וחצרות. מבנים רבים סגורים, אחרים מזונחים ומטים לנפול. במשך שנים רבות לא נשעו שום פעולות שימור, ומבנים עתיקים פשוט נהרסו כדי לפנות מקום לבניה מחדש. איש כתוב בעיניו בותוספותיו לביתו יעשה. ובכל זאת יש בה לא מעט פינות של קסם. בוגונביליה המציצה מבעד לגדר של בית. כביסה צבעונית תלויה. ניחוחת אפיה וקפה העולים ממסעדה קטנה. סוכות גפנים בשלכת.

המסגד הגדול ברמלה – מסגד עם עבר של כנסיה

המסגד הגדול של רמלה ממוקם בקצה השוק, מאחורי גן הנשיא. מינרט גבוה משקיף עלינו מעל ומאחורי החומה מציצות שתי כיפות עגולות. במבט ראשון זהו מסגד ככל המסגדים. על הרצפה שטיח תפילה ובו סימון לכל מתפלל (עם התאמה לזמן קורונה). מולנו נמצא המח'ראב – הגומחה המסמנת את הכיוון של מכה, אליה מופנות פניהם של המתפללים. ולידו המנבר – דוכן שממנו נושא האימאם את דרשות יום שישי.

אבל במבט שני המסגד הזה משונה מעט. הוא בנוי משלושה חללים מוארכים. החלל המרכזי גבוה, ושני החללים הצדדים נמוכים יותר. בחללים הצידיים התקרה מקומרת. העמודים העבים על כותרתיהן מזכירים אולמות של אבירים.

המסגד הגדול ברמלה היה בגלגלו הקודם היה כנסיה. למעשה הוא אחת משתי הכנסית הצלבניות העתיקות בארץ שנשתמרו היטב. (הכנסיה השניה היא בבית לחם) הכנסיה נבנתה באמצע המאה ה12על ידי מליסנדה מלכת ממלכת ירושלים. עם הכיבוש הממלוכי המוסלמי הכנסיה מוסבת למסגד. דווקא משום כך השתמר המבנה כל כך טוב. ברגע שיש שימוש רציף, ישנה אחזקה של המבנה. נעשים שיפוצים ותיקונים שתורמים לשימורו של המבנה. מצידן החיצוני של המסגד, ניתן לראות את הדלת הראשית של הכנסיה, וגם שבכה מעץ ארז, שנשתמרה לכל המאוחר מימי העות'מאנים.

במבנה המקורה שבמרכז החצר הגדולה קבור שיהאב א-דין, אחיינו של צלאח א-דין, שמצא את מותו בקרב קרני חיטין, בו הביס צלאח א-דין את הצלבנים. כאן פינות התקרה מעוטרים בסגנון מוסלמי אופיני שראיתי כמותו בטיול באוזבקיסטן.

המסגד הגדול ברמלה – מידע שימושי

זהו מקום טוב להתחיל טיול ברמלה. הסיפור שלו הוא סיפורה של רמלה בזעיר אנפין. זהו מסגד פעיל. בכניסה למסגד יש לחלוץ נעלים. מומלץ להגיע עם גרביים ולנשים להגיע עם מטפחת לראש. למידע נוסף על המסגד הלבן ולתיאום ביקור מראש.

המגדל הלבן  – סמל העיר

כמה דקות טובות של הליכה נמרצת מאיזור העיר העתיקה של רמלה מובילות אותנו אל המגדל הלבן, אולי המבנה המזוהה ביותר עם רמלה. בימים אלה המבנה נמצא בשיפוץ וכולו מכוסה פיגומים. הילה מספרת לנו ש120 מדרגות תלולות מובילות למעלה – ומשם ניתן לראות תצפית של 360 מעלות על העיר וסביבותיה.

מכיוון שלא יכולנו לבקר במתחם לא אכביר במילים. אספר רק שזהו מגדלו של המסגד הלבן, שבניתו החלה במאה ה8 , עם הקמתה של העיר רממלה בידי סלימן, מיסד העיר. המגדל הלבן הוסף במאה ה14. שם המסגד הוא "מסגד ארבעים הלוחמים" של מוחמד, שלפי המסורת נקברו בתחומי המסגד. המסורת הנוצרית משייכת למקום דווקא את קבורתם של ארבעים מרטירים מטורקיה. המסגד היה מכוסה שיש לבן, ומכאן שמו.

המסגד חרב כמעט לחלוטין ברעידות האדמה במאה ה11. המסגד והצריח שוקמו מחדש בתקופה הממלוכית, ואז גם נבנה המגדל הלבן. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד ונחרב. שרדו המגדל הלבן וחורבות, שעליהן ניתן להציץ מבין לוחות המתכת המגדרות על מתחם השיפוצים.

המגדל הרשים את הבריטים עד כדי כך ששלטונות המנדט הבריטי בחרו בתמונתו כדי לעטר שטרות כסף בערכים שונים. כמו כן לא נבנו במשטרת רמלה הסמוכה מגדלים, כדי שלא יאפילו עליו. האדריכל של המבנה המודרני של קריית הממשלה, הסמוך לשוק, "ציטט" אותו בתכנון המבנה.

בריכת הקשתות – שיט אל סיפורים מהעבר

כעתפנינו מועדות לבריכת הקשתות המפורסמת של רמלה. הברכה כיום נמצאת בליבה של שכונת מגורים, אבל כשנבנתה במאה ה8, היא היתה ממוקמת בפאתי רמלה, סמוכה לאיזור התעשיה דאז. מים נדרשים למלאכות שונות : צביעת בדים, תעשית הכותנה וקדרות.

למרות רעידות אדמה חוזרות ונשנות הברכה עומדת שלמה מיום הקמתה בעת שלטון בית עבאס במאה ה8. זהו אחד המבנים השלמים הבודדים בארץ מתקופה זו. על שנת הקמתה ועל האחראי להקמתה אנחנו יודעים משלט ההקדשה החקוק בקיר, וניתו לראות אותו כשיורדים במדרגות אל הברכה.

בריכת הקשתות היא בעצם בור ענק, שדפנותיו דופנו עם קירות. מהקרקעית נבנו עמודים שתומכים בקמרונות. את צידם החימוני של הקמרונות ניתן לראות מבחוץ. בקמרונות ישנם פתחי שירות מרובעים, שאיפשרו ללגשת אל הברכה, לשלשל דלי ולשאוב מים.

בהתחשב בזמן בנית הברכה צורת הקשתות המחודדת מסקרנת ומעוררת שאלות. קשתות מחודדות נותנות גובה רב למבנה, תכונה חשובה כשמדובר במאגר מים. קשתות מחודדות מאפינות בדרך כלל מבנים צלבנים וגותיים, אבל הסגנון הצלבני והגותי הוא מאוחר יותר. יש הסוברים שהצלבנים למדו על הקשת המחודדת ועל יתרונותיה כאן ברמלה, ולקחו איתם בחזרה לאירופה.

במשך שנים רבות היתה הבריכה מלאה זבל ועפר. הבריטים ניקו אותה והשאירו אותה ריקה. בשנות ה60 כשהוחלט להפוך אותה לאתר תיירות מולאה הברכה מים, וניתן לשוט בה בסירות. הברכה מופיעה בסצנה של הסרט חסמבה ונערי ההפקר שצולם בשנת 1971 . בתערכותו של תמיר צדוק אמנות סיפור כיסוי העוסקת בזהות יהודית -ערבית הוצגה עבודת וידאו בה אביו שט בבריכה. גם אנחנו לא מוותרים על חווית השיט.

ברכת הקשתות – מידע שימושי

• ברכת הקשתות פתוחה בכל יום מלבד יום כיפור, מהשעה 9 בבוקר עד 14:00 בשישי, 15:00 בימי חול, 16:00 בשבת. אין צורך לתאם מראש – פשוט מגיעים ונהנים. ההגעה לבריכה כרוכה בירידה במדרגות. כתובת: רחוב ההגנה
• במתחם הברכה גינה קטנה ובה 3-4 שולחנות פקניק. מול הברכה ישנה גינה עם דשא – לפיקניק.

האמן וחוטי המתכת – מפגש עם ניהאד דביט

גולת הכותרת של הביקור שלנו ברמלה הוא המפגש עם ניהאד דביט, אמן חוטי מתכת, שהתפרסם בזכות עצי הזית שהוא מפסל. את עבודותיו אפשר לראות ברמלה, בחיפה ובירושלים – מול בית הנשיא. ביתו של ניהאד דביט ממוקם בסימטה צרה בין הכנסיה הפרנציסקנית למסגד, הנחבא בין הבתים. ניהאד, בן 52, נולד וגדל בבית זה. כילד נהג להתבונן באמנים שהיו מגיעים לסמטה ומציירים את הכנסיה והמנזר הצמוד לה.

חייו הובילו אותו לפנימיה בבית לחם, משם לבית הספר לאמנויות תלמה ילין, ולימודי אמנות לתואר ראשון ושני בסופיה, בולגריה, אע"פ שלא סיים בגרות. בעבודה עם נוער, שנפלט ממסגרות חינוכיות מצא את יעודו כאמן. במפגש מספר ניהאד על חייו, על עבודתו כאמן, על לימודי אמנות, על תפישתו את תפקיד האמנות. הוא מדבר בגילוי לב על פרנסה ועל חלומות.

ניהאד מארח בביתו קבוצות קטנות למפגשים וסדנאות (לא נדרש ידע באמנות כדי להשתתף). לתיאום – 08-9153676

טיול ברמלה – איך אפשר בלי שוק?

כבר מהרגע הראשון שאנחנו מגיעים לרמלה, מתחשק לנו להכנס לשוק. בנקודת המפגש שלנו בגן הנשיא פורשת הילה מטעמים : בורקסים חמים, חמוצים וסנדיץ טוניסאי. לטיול בשוק הרי אסור להגיע על בטן ריקה. מאוחר יותר בטיול, היא תכיר לנו את הדוכנים ואת בעליהם.

בהיותה רמלה עיר היושבת על צומת דרכים, נשתמרו מקורות רבים עם תיאורים של החיים בעיר על ידי סוחרים ונוסעים. תיאור ססגוני במיוחד של שווקיה השאיר אחריו מוג'יר א-דין, גיאוגרף והיסטוריון יליד העיר. וכך כתב:

"ולה ארבעה שווקים הנמשכים מארבעה שערים למרכזה ושם גם מסגד יום השישי. משער יפו לשוק הבצל וממנו לשוק החיטה עד למסגד. משער ירושלים נמשך שוק מכרי הכותנה וממנו שוק נפצי הפשתן וממנו לשוק הבשמים ולמסגד. משער יאזור לשוק מוכרי העצים ומשם לשוק הרצענים ומשם לשוק מוכרי הירקות ועד למסגד. ומהשער האחרון לשוק המשחיזים ולשוק עושי האוכפים".  

בשוק רמלה של ימינו אמנם לא תמצאו עושי אוכפים ומוכרי עצים, אבל השוק ססגוני, אותנטי ומלא כל טוב. ברחובות הקטנים היוצאים מהרחוב שהראשי של השוק, ניתן למצוא עדיין בעלי מלאכה בטעם של פעם –  חייט, סנדלר, תופר וילונות.כיון שגם בימינו רמלה של ימינו היא עיר רב תרבותית, בשוק ובסביבתו אפשר למצוא מגוון גדול של מאכלים וחנויות מעדות שונות. 

מעדנית מוצרלה

על דלפק עץ במעמקי המעדניה מסודרים בצלחות קטנות טעימות של סלטים ביצור עצמי: צזיקי חרפרף,לבנה ביצור עצמי עם מסבחה במתכון סודי, עלי גפן, חומוס, מלפפונים וזיתים בכבישה ביתית, קוביות גבינות ופרוסות חלה טריה מהמאפיה השכנה. כל מה שאנחנו טועמים – טעים לנו.  על הטעימות ועל ההסברים מנצח חן , דור שלישי בעסק. אמנם המעדניה נפתחה בשוק רק לפני שש שנים, אבל  המשפחה בעסקי החלב, הגבינות והמעדנים עוד מימי סבו. הסב הסב עלה לישראל מסוריה, והתישב בדרום תל אביב. לפרנסתו הוא חילק חלב בשכונה. גם בסוריה היה בעסקי החלב.

טעמנו, אכלנו ולקחנו הביתה סלטים, מוצרי גבינה וממולאים. כל המוצרים זכו לצלחה גדולה, כולל עלי הגפן והקובה שהם בשת"פ עם סבתא ממשפחה אחרת.

ברכת המוציא – מאפיה

החנות הסמוכה היא בית המאפה. בין החלות, הלחמניות והפיתות הטריות אפשר למצוא גם לחם גרוזיני, לאפה דרוזית, לחם דק דק שצורתו כמו כיפת הטאבון, והמפתיע מכולם – צנים יבש למראה, שעם טבילתו בקפה הופך למעדן.

המטעמים איתם פתחנו את היום:

• בורקס רמלה – בבא – בורקס הגבינה התורכי הגדול מצויין! – רחוב ז'בוטינסקי -הרחוב הראשי של השוק.
• סנדביץ' טוניסאי – "אחלה סנדביץ" טרי, טעים וחריף בדיוק במידה הנכונה. – נמצא בכניסה לשוק אל מול גן הנשיא.
• ואם אתם אוהבים כנאפה – ממתקי שהין ברחוב קהילת דטרויט.

חומוס סמיר – מסורת ויזמות

אי אפשר לבקר ברמלה מבלי לעבור באחד משני מוסדות החומוס המיתולוגיים של רמלה, הממוקמים זה מול זה: סמיר וח'ליל. חומוס סמיר ממוקם במבנה עתיק ומעניין מבחינת שימור. במצנפת סנטה קלאוס ומסכת קרונה תואמת מקבל את פנינו ג'ליל דביט, בנו הצעיר של סמיר, וממשיך דרכו. חלל המסעדה ממוקם בבית עות'מני שעבר שיפוץ. ניתן לראות את הקשתות בתקרה ואת האבנים שמהם נבנה הבית. ג'ליל הוא דור שלישי של מסעדנים. הסיפור מתחיל באבו פאוזי, סבו, מסעדן מיפו, שעבר לרמלה עם תום שירותו הצבאי בצבא הבריטי כטבח ופתח בה מסעדה.  סמיר נולד אל תוך חיי המסעדה ועבד בה מנערותו כמעט עד יום מותו. ג'ליל ממשיך את מסורת המסעדה אבל לא רק. הוא רוצה להפוך את המסעדה למקום של מפגשים ותרבות ולשמר את ההיסטוריה של המבנה והמסעדה. "אפשר ללמוד הרבה על החברה הישראלית ועל המגמות בה מהתפריט של המסעדה לאורך השנים", הוא אומר. במסעדה הוא יזם ערבי שירה, מוסיקה והרצאות. אנחנו לא יוצאים מהמסעדה בלי שג'ליל יכין לנו באהבה חומוס. איך החומוס? ברור שמשובח!

מידע והמלצות נוספות ליום טיול ברמלה

אתר התיירות של העיר רמלה מספק מידע רב על האתרים בעיר, ורעיונות למסלולים ליום טיול ברמלה בנושאים שונים.

חג מולד ברמלה: הביקור שלנו ברמלה מתקיים בבוקר חג המולד. ברמלה שלוש קהילות נוצריות. הקתולים והאנגליקנים שחוגגים את חג המולד ב25.12. היוונים-אורתודוכסים חוגגים את חג המולד ב6 בינואר. בשנים רגילות מתקיימים כאן שוק חג מולד, ותהלוכת חג מולד. אבל השנה – קורונה. בכל זאת ניתן לראות קישוטים ברחבי העיר, ובחלונות הראווה של החנויות.