צבעים, טעמים ופולקלור – ביקור בדלית אל כרמל לקראת תערוכתו של סאם חלבי

אל עבודותיו הצבעוניות של סאם חלבי התודעתי בזכות חברתי איריס סויניק קרסו, בעלת הבלוג המשובח עד הטיול הבא, שבפוסט משותף על גלריות, המליצה לשלב ביקור בדלית אל כרמל עם הצצה לגלריה שלו. אותו פוסט עלה בחיפוש בגוגל שערכה סיגל פלדמן היח"צנית של סאם בתערוכת היחיד שלו צייד הצבעים, שהוצגה למשך שבוע במרכז עמיעד ביפו. וכך נולד הרעיון של ביקור בדלית אל כרמל ומפגש עם סאם חלבי לקראת תערוכתו. למפגש עם סאם חלבי, והמלצותיו לביקור בדלית אל כרמל הקדשתי את הפוסט הזה. מי יודע לאיזה חיבורים הוא יוביל?

לאחרונה פתח סאם חלבי את בית הצבעים , והפוסט עודכן עם הפרטים.

הגלריה של סאם חלבי ובית הצבעים

את הגלריה של סאם חלבי אי אפשר לפספס. הצבעוניות מתפרצת מהדלת, אל המדרגות ואל המדרכה. כשיורדים במדרגות אל חלל התצוגה, נכנסים לעולם קסום של צבע : כתמים כתמים שמכסים כל דבר. בדי קנווס, רהיטים, ריצפה, קירות ואפילו את בגדיו של סאם. סאם חלבי הוא צייר ואמן רב תחומי, אוטודידקט, שנולד, גדל, חי ועובד בדלית אל כרמל. למרות גילו הצעיר סאם הוא אמן בינלאומי שעבודתו עץ החיים מוצגת בבית הנשיא ועבודות אחרות שלו מוצגות בגלריות באירופה.  ההצלחה שלו שינתה מקצה לקצה את התיחסות החברה הדרוזית לאמנות. אבל אני מקדימה את המאוחר. 

סאם חלבי, בן 32, נשוי ואב לילדה, נולד כבן זקונים לאחר תשע בנות במשפחה דרוזית מסורתית. הוא גדל עטוף באהבה, ופינוק מאחיותיו והוריו. סאם מספר לנו שהוא צייר מדמיונו מרגע שיכל להחזיק צבע. אמו עודדה אותו לצייר ואף להתפרנס מכשרון הציור שלו. בילדותו שת"פ אמא ובן יצרו מטפחות ראש דרוזיות. סאם צייר את הדוגמאות ואימו רקמה אותם. את דמי הכיס שלו קיבל מהמכירות. 

עבודותיו שמחות, נאיביות ואופטימיות, אבל חייו ודרכו להצלחה לא היו פשוטים. בגיל 14 נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, לאחר שהחברה שהעסיקה את אביו פשטה רגל. את תמונותיו הראשונות מכר אז בגלריה בעילום שם. אימו המשיכה לעודד אותו לאורך שנות נעוריו למרות התסייגות הסביבה הקרובה. קרובי משפחתו האיצו בו למצוא מקצוע ראוי לשמו: מהנדס, רופא, עורך דין. סאם החל ללמוד ארכיטקטורה בטכניון אבל פרש במהרה. "אני לא הסתדתי עם הקוים הישרים, המרובעים והמשולשים" אומר סאם בחיוך.  אימו היתה זו ששכרה לו חלל שישמש כגלריה וסטודיו בלב הכפר, והעודדה אותו להמשיך להגיש עבודות למכירות ולתערוכות. 

אמו נפטרה לפני 9 שנים בגיל 57 אחרי מחלת סרטן קצרה ואלימה. כחלק מתהליך ההתאוששות שלו מהאובדן, החל סאם לאסוף ולקנות בחזרה את המטפחות, שאימו רקמה.  הוא מתכנן לעשות מהן מיצב אומנות כסגירת מעגל. להחזיר לאימו על תמיכתה בתחילת הדרך. 

מה הדבר הבא סאם ? אני מתענינית. מלבד הכנות לתערוכה עוסק סאם בפרויקטים ותוכניות לעתיד. הוא יוזם פרויקט אמנות בשיתוף נשים מהגיל השלישי בכפר, בו הן מקבלות צבעים וקנוס לצייר, במטרה להעמידן במרכז תשחומת הלב, לאחר שנים שנחבאו אל הכלים, מתוקף חייהן בחברה מסורתית. לאחרונה הוא "השתלט" על בית הוריו, שריק, ולהפוך אותו לסטודיו וגלריה, וקרא לו: בית הצבעים.

ומעבר לזה -" השמים הם הגבול ", מחייך סאם.

תערוכת יחיד צייד הצבעים וביקור בבית הצבעים

לפני כחצי שנה הציג סאם חלבי תערוכת יחיד במרכז עמיעד בשוק יפו. גולת הכותרת של התערכוה היתה חדרים צבעוניים, בהם כיסה סאם חלבי רהיטי וחפצים בצבעים. אם פספתם את התערוכה – אל דאגה. לאחרונה פתח בדלית אל כרמל בית הצבעים ובו תוכלו לראות את החדרים הצבעוניים ועוד.

בית הצבעים הוא בית ילדותו של סאם חלבי, ואותו הוא הפך למעין פסל אדריכלות סביבתי, שאליו ניתן להכנס, לבקר בחדרים, לשבת על הכורסאות, לנגן בפנסתר ולהיות למשך הביקור חלק מסימפונית הצבעים.

למידע נוסף על בית הצבעים, לשעות פתיחה ולהזמנת כרטיסים

ביקור בגלריה של סאם הוא בתיאום מראש : 050-225-7082 . בוייז: סאם חלבי, דלית אל כרמל. לעוד עבודות של סאם באינסטגרם, בפייסבוק.

ביקור בדלית אל כרמל מתחילים בקפה

"אנחנו השתכנזנו פה" צוחק סאם חלבי, כשאנחנו מתפלאים איך הוא מציע לנו אספרסו ולא קפה שחור.  "אומרים שדליתה אל כרמל היא תל אביב של המגזר הערבי" הוא מחדד. אנחנו יושבים בבית הקפה שפיק, הסמוך לסטודיו שלו בדלית אל כרמל. הקפה אמנם מערבי אבל הממתקים מסורתיים: בקלאוות וכנאפה. המתח הזה בין המסורת לקדמה, בין המערב למזרח ילווה אותנו לאורך כל היום בעת ביקור בדלית אל כרמל.

המלצה חמה להתחיל את היום על קפה ומתוק בקונדיטוריה שפיק. אם תבקשו יפה, תקבלו גם קפה ערבי משובח!

ביקור בדלית אל כרמל העתיקה

הגלריה של סאם חלבי נמצאת במרחק הליכה קצרצר מהגרעין העתיק של הכפר, ולשם פנינו מועדות לסיור קצר. גרעין הכפר הוא פינת חמד מטופחת: הרחובות נקיים, קירות הבתים צבועים, עציצים בחלונות, ועסקים קטנים לרוב: בתי קפה, גלריות, חנות סריגה, מאפיה. אבל מה ששובה את ליבי היא האומנות על הקירות . כמעט על כל קיר של בית יש משהו : ציורי קיר, עבודות קרמיקה, פסיפסים. וכדי שלא נשכח היכן אנחנו – צילומים מרהיבים המתארים את החיים המסורתיים של הדרוזים.

  המלצה חמה שלי להסתובב בין הסימטאות, להציץ לחנויות, ולהנות מהאומנות המגוונת והמיוחדת על הקירות. סאם ממליץ לבקר בבית סיתי, מרכז מבקרים שמטרתו להפגיש עם התרבות הדרוזיתולצאת לסיור מדורך עם אלון מקלודה או איבתיסם חלבי, שיזמו את הקמתו. לפרטים 054-383-3360

פולקלור, תבלינים וצמחי מרפא

סאם מוביל אותנו בסימטאות הכפר אל ביתה של דודתו, פותה חלבי. דרך דלת במבנה קטן לכאורה אנחנו נכנסים לארץ פלאות התבלינים והרפואה העממית. על מדפים מסודרים כחיילים צנצנות, שקיקים וקופסאות המכילים תערובות של צמחים, חליטות, משחות על בסיס שמן זית וחומרים טבעיים. לכל בעיה בריאות תמצא כאן תרופה  – לכליות, לעיכול, למגרנות, לטיפוח העור. 

כשאנחנו נכנסים אל מעמקי החנות מתגלה נדבך נוסף בעסקיה של פותה. על השיש במטבח עומדת קערה גדולה ובה זיתים הממתינים לכבישתם. פותה מספרת לנו שבקומה בתחתונה של הבית יש לה מפעל מזון כשר ומאושר על משרד הבריאות. המאכלים שלה נמכרים ב50 נקודות בארץ והמפעל מעסיק חיילים משוחררים ונשים מהמגזר. 

גם מפעל משגשג זה החל בהליכה על חבל דק בין המסורת, המצפה מהנשים לשבת בביתן פנימה, לבין הרצון להגשים את עצמן לפרנס את משפחתן. פותר מספרת לנו שבעלה התנגד ליציאתה של פותה מהבית. היא נצלה את העדרותו הארוכה עקב נסיעה לחו"ל להגשים את חלומותיה. ההתחלה היתה צנועה. בעזרת בנה המתבגר היא פתחה דוכן קטן לממכר פיתה דרוזית עם לבנה בקניון בהרצליה. כשההצלחה האירה את פניה, ופותה החלה להרויח היטב מבישוליה – בעלה עזב את עיסוקיו, והצטרף למיזם שלה. 

מהחנות יצאתי עם ידיים מלאות: חליטת תה סודית (שכבר הבריחה צינון) , סבון משמן זית, כדורי לבנה, וזעתר.

חנות התבלינים פתוחה בשעות העבודה המקובלות, לתיאום פגישה עם פותה 054-6204422 או 054-6757028

ביקור ביד לבנים הדרוזים

בקצה הגרעין העתיק ממוקם בית אבן עתיק עם סיפור מעניין. זהו בית אוליפנט, שנבנה על ידי  לורנס אוליפנט בשנת 1884 כדי שישמש לו ולאשתו בית למפלט בחודשי הקיץ. בחורף התגוררו במושבה הגרמנית בחיפה. יחד אתם גר בבית נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון שלנו, ששימש כמזכירו של אוליפנט. הבית צופה על נחל בוסתן, עין הוד, בית אורן וחוף הים של עתלית. כיום הבית הוא חלק ממתחם ההנצחה לחללי צה"ל בני העדה הדרוזית – יד לבנים הדרוזים. במתחם ישנו אמפיתיאטרון לאירועי הנצחה ומכינה קדם צבאים שמחצית מחניכיה הם דרוזים ומחצית יהודים. 

במשרדי המתחם אנחנו פוגשים את ד"ר רמזי חלבי, יו"ר מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בכלכלה בחברה הערבית ישראלית. ד"ר חלבי מספר לנו על התמורות בחברה הדרוזית. החברה הדרוזית עוברת ישראליזציה ומודרניזציה. מחברה חקלאית הפכה החברה הדרוזית לחברה שבניה החיילים משתלבים בכל רמות הפיקוד בצבא, בעלי מקצועות חופשיים, מהנדסים, בעלי עסקים בתחום התיירות וההסעדה. כיום העדה הדרוזית מונה בישראל 150 אלף , ונהנית מאוטונומיה במוסדות הדת שלה.  בניגוד לעדות ערביות אחרות בישראל שהזהות שלהן כוללת מרכיב פלסטינאי, הדרוזים מזהים עצמם כישראלים בני התרבות הערבית. לאחרונה מתחוללת מהפכה נשית בחברה. הנשים הדרוזיות כיום מהוות רוב בקבלת תארים אקדמיים וזכאות לבגרות ויש רצון לעבוד ולהגשים את עצמן. אמנם מעמד האישה בקרב הדרושים היה שיוויוני יותר. אישה דרוזית למשל יכולה לגרש את בעלה. באופן פרדוקסלי עם העליה ברמת החיים, ישנה עליה בגירושין. מציין ד"ר חלבי בצער. 

בתמונה מימין לשמאל לוטפי אנאסרי מנכ"ל יד לבנים וד"ר רמזי חלבי.

בית יד לבנים מארח מעל 60 אלף אנשים בשנה שבאים ללמוד על הקשר המיוחד בין הדרוזים ליהודים.
עובדי המקום מטפלים ודואגים ל400 משפחות שכולות של העדה הדרוזית. כאן החל פרויקט שירות לאומי של הצעירות הדרוזיות: תחילה בעבודה במרכז ההנצחה, בהמשך גם בבתי חולים ומוסדות חינוכיים.

בית אוליפנט הוא אתר מורשת, וניתן לבקר בו בתיאום.

זוית אישית לסיום ביקור בדלית אל כרמל – ארוחת צהריים בביתו של סאם

והרי אי אפשר לבקר בכפר דרוזי מבלי לאכול אורחה טובה. הפעם אנחנו מוזמנים לארוחה בביתי לטעום ממטעמי ידיהן של אישתו וחמותו. איך אתם מדמיינים בית דרוזי וארוחה דרוזית ? כלי חרס צבעונים? בית  אבן עם חלונות מקומרים ושטיחים מזרחיים וספות צבעוניות? כאן נכונה לנו הפתעה. ביתם של סאם וירין אישתו ממוקם בקצה דלית אל כרמל. מרפסת ביתם בעיצוב מודרני : קוים ישרים ונקיים, חלונות גדולים והגונים השולטים הם שחור ולבן.  איך יתכן שביתו של אמן צייד צבעים  הוא בשחרו לבן ? סאם מסביר לנו שהבית הוא המקום שבו הוא מחפש את השקט שלו. ובכל זאת הבית לא חף מכתמי צבע : בסלון תלוי עץ צבעוני, ואילו במטבח תלוי מובייל חרוזים ושוקולדים, שהכין לכבוד חג, אבל איש מהאורחים לא רצה לאכול ולקלקל את מראיהו.

אמנים במגזר הערבי – לא מובן מאליו

העיסוק באומנות במיוחד אצל גברים אינו מקובל באופן מסורתי במגזר הערבי. הצלחתו של סאם חלבי שינתה את התפישה מהקצה אל הקצה בדלית אל כרמל. כיום האומנות נתפשת כחשובה וכחלק מהתרבות המקומית בכפר. חוגי האומנות של המתנ"ס פורחים. "פעם ההורים קיוו שהילד יהי מהנדס, היום – צייר" צוחק סאם. במסגרת הטיולים שלי בישובים במגזר הערבי, פגשתי אמנים נוספים מהמגזר. כל אחד מהם פורץ דרך בתחומו.

ניהד דביט, אמן המפסל בחוטי מתכת, שהיה התלמיד הערבי הראשון בתלמה ילין. ניתן לשלב ביקור בביתו כחלק מטיול ברמלה .

מוחמד אבו גאנם מרהט, יוצר בזכוכית, החל לעסוק באמנות לאחר תאונה קשה. למידע על ביקור ברהט, ומפגש עם מוחמד.

מוחמד כלש מכפר קרע הוא אומן קליגרפיה, שפיתח טכניקות יחודיות לעבודה בעץ. לקריאת סיפורו ואפשרות לביקור בביתו.

זיינב ג'ריביע היא אמנית בדואית המשלבת רקמה וקרמיקה.כתבתי עליה ועל נשים נוספות פורצות דרך בחברה הבדואית.

אי אפשר לדבר על אמנות במגזר הערבי, מבלי להזכיר את מוזיאון האומנות באום אל פחם. למוזיאון הגעתי בזכות המלצתה של זיוה רענן על ביקור באום אל פחם.