טיול בחדרה

חשבתם לערוך טיול בחדרה? הזמנה לבקר במקום חדש של אמנות ועיצוב ממוחזרים הביאו אותי לעיר ששלא חשבתי עליו כיעד תיירותי. חדרה היא ממש לא פנינת התיירות הסודית שתמיד חלמתי לגלות, אבל ניכרים בה תהליכי שינוי, פיתוח ושימור ההיסטוריה של העיר. אם מתחשק לכם ביום אחד לספוג קצת ירוק של שדות, להתודע אל סיפורים ודמויות מימי העליה, לטייל בראשו של מעצב, ובכלל לשוטט בעיר שחמודותיה עדין לא הוצגה בכל רשת חברתית אפשרית – טיול בחדרה הוא בהחלט בשבילכם.

• קורטוב היסטוריה בעת טיול בחדרה : מוזיאון החאן, ומסלול האקליפטוסים
• ARTOGET סופקמרקט לאמנות
• שדות ירוקים ופארק אקולוגי
• הצעה לסדר יום – מסלול מפורט ליום טיול בחדרה

חדרה חוגגת יום מולדת בט"ו בשבט. לכבוד יום הולדתה ה132 ארגנה עירית חדרה שלל אירועים וסיורים בין התאריכים 5.2 עד ל 11.2 . כל המידע כאן

מוזיאון החאן בחדרה

על גבעה קטנה בלב אדמותיו, אפנדי סאלים ח'ורי בנה חאן. זה היה מבנה מרובע בעל 26 חדרים המקיפים חצר פנימית ולו שער במזרח ושער במערב. בימים ההם חאנים שמשו כפונדקי דרכים, שבהם נחו הנוסעים ובהמותיהם מדרכם. בחאן השיבו נפשם באוכל ובמשקה ומצאו מסתור ללילה מפני ליסטים ושודדים. אך החאן שלנו נבנה כדי לשכן בו את אריסיו שעבדו את אדמתו, אדמת ביצות וקנים. 

אל החאן הזה הביא יהושוע חנקין את נציגי ארבע אגודות יהודיות ציוניות מרוסיה הגדולה, שבאו לקנות אדמות בארץ ישראל כדי להתישב בה. איש עסקים ממולח היה חנקין. הוא הפליא בשבחה של האדמה, שנראה ירוקה ומלאה במים. נראה שאפשר יהי לגדל כאן דגים, הבטיח חנקין ותרגם לכאורה לרוסית את דבריו של ראש שבט הבדואי אינפיעאת שזוהי אדמה טובה. 

האדמה נקנתה. בטו בשבט 1891 הגיעו לחדרה 36 משפחות של מתישבים מרוסיה. הם הצטופפו בחדרי החאן לצד אריסיו של האפנדי. הם ניסו לבנות חיים חדשים ולעבד את האדמה. הגידולים לא עלו יפה, והתושבים סבלו מקדחת. אז החלו ליבש את הביצות. כך מתחיל סיפורה של חדרה.

לימים כדי לאפשר את בנית בית הכנסת הגדול, מבנה המזכיר מעט שובך יונים, הרסו חלק ממתחם החאן. מוזיאון החאן בחדרה נמצא במספר החדרים שנותרו. החדרים מחולקים לפי שנים, ובהם יש אוסף של תמונות ומסמכים, צירי זמן, סרטונים והמחשות. חלק מהחדרים מעוצבים כחדרים בהתאם לרוח התקופה שהם מייצגים.

סיפור המעברות בחדרה

לעיתים הביקור במוזיאון מרתק לאו דווקא בזכות המוצגים או ההדרכה , אלא בגלל מבקריו. התמזל מזלי ולסיור המודרך הצטרפה משפחה, שסבה עלה כילד ממרוקו, והתגורר בשתים מבין שלוש המעברות של חדרה. הסיפור האישי שלו היה מרתק ומשעשע. הוא עלה לארץ בגיל 6 מקזבלנקה עם אימו ושלושה אחים. אחותו הבחירה  נשאה ועברה לקיבוץ ואילו הוא ומשפחתו נשארו לגור באוהלים במעברות. היה זה אוהל בד עם מוט במרכזו, שעליו תלו את כל הציוד. אמו עבדה כעוזרת לגננת. חורף 51 היה כ"כ קשה, שירד שלג אפילו בחדרה. כשחזרה אמו ביום שירד שלג, נחרדה לגלות שאין אוהל ואין ילדים. האוהלת קרס ממשקל השלג, והילדים לא יכלו לצאת. מה התברר? יום קודם כדי למנוע מהרוח לחדור לאוהל הסב, אז ילד בן 6, העמיס עבר ואבנים על שולי האוהל כדי להחזיקם במקומם.  הילדים חולצו בשלום והמשפחה עברה לגור עד תום החורף בצריפו של הרופא. כעברו שנה וחצי נוספות במעברה אחרת עברו לשכונת בית אליעזר.

מוזיאון החאן – מידע שימושי

• הביקור במוזיאון אורך כשעה
• מידע נוסף על מוזיאון החאן, שעות הפתיחה ופעילויות מיוחדות באתר האינטרנט היפהפה
• הביקור שלי במוזיאון היה במסגרת שבת ישראלית, שכרגע הוקפא. הביקור כלל סיור מודרך בחדרים. ההמלצה שלי היא להשאיר זמן לטייל בחדרים לבד.
• חניה : ברחובות הסמוכים או בקניון שממול.
• אל תפספסו את קיר האריחים בחצרמוזיאון החאן, ושימו לב לתקרות של החדרים.

נתיב האקליפטוסים – טיול בחדרה בעקבות הראשונים

לא בכדי נקרא הרחוב שבו שוכן מוזיאון החאן רחוב הגיבורים. מיש ששרד את תלאות הקדחת, החום והגידולים שלא עלו יפה בהחלט ראוי הלקרא גיבור. רחוב זה היה הרחוב שבו נבנו בתי הראשונים.  חדרה, כמו ראשון לציון ועוד ישובים שהוקמו בעליות הראשונות סובלות ממרכז עיר חסר אופי, שבו בתי הראשונים הוחלפו על ידי רבי קומות ומרכזי מסחר מכוערים. זה משמח מאוד שמעט הבתים שנותרו שומרו וקובצו לכדי מסלול הליכה תיירותי – מסלול האקליפטוס. על המסלול למדתי תוך כדי הליכה ברחוב בזכות השלטים שבהם סומנו נקודות הציון. לא הפסקתי לעשות את כולו אבל הצצתי לכמה נקודות: מגדל המים, בית הספר אחד העם, בית פיינברג. לצערי בית הספר ובית פיינבגר היו סגורים. בית הכנסת הגדול והחאן נמצאים בסופו של המסלול – אבל בעיני כדאי להתחיל דווקא מהם.

ניני אטלס טיילה לאורך כל המסלול וכתבה עליו בפרוט

סופרמרקט לאמנות ARTOGET

לחדרה לא הייתי מגיעה אלמלא הוזמנתי לסיור בלוגריות במקום המסקרן והמפתיע עם השם מעורר השאלות. האם אומנות קונים במדפי הסופרמרקט? האם אמנות היא מוצר צריכה שקונים על הדרך ? תזכרו את השאלות האלה, ותוסיפו להם את השאלה איך מגדירים אמנות ? אנחנו עוד נחזור לשם. 

מדובר על חלל ענק של 2000 מטר שעיצב אודי יפרח, וכיסה בעבודות אמנות פרי יצירתו במשך שנתיים. החלל הענק הזה מחולק לחדרים בנושאים שונים, כשלכל חדר אווירה שונה. חדרים קטנים ואינטימיים באווירת שנות ה70. חדרים גדולים ומוארים שיעודם סדנאות אמנות, בוטיק וגלריה לאמנים אורחים. יש במקום חדר תאטרון, שמארח מופעים שונים, הצגות והרצאות, ספריה וחדר קולנוע. החפצים שאודי משתמש בהם נאספו במזבלות, מעזבונות, בערמות שנזרק בצידי הרחוב – ולכן בכולן יש נגיעה של נוסטלגיה. כל אחד ימצא פה משהו שמעביר אותו באחת לנקודה בזמן שיש לו סיפור עליה.

כשאנחנו מתישבים לשיחה עם אודי על עצמו, על המקום, על חברת הצריכה, על עיצוב ועל אומנות, אני חושבת על התהליך שעברתי בביקור במקום. ,תחילה השתלטה עלי תחושבת FOMO והרגשתי צורך להתרוצץ במקום כדי לראות את הכל. אח"כ קצב הלב הואט, כשעברתי להתבוננות נינוחה יותר.  התחלתי לספוג את אווירת המקום להתבונן בפרטים המרכיבים אותו. להבין שאין כאן שום חפץ חדש. שהכל בנוי מחפצים ודימויים קיימים, שפורקו או הוצאו מהקשרם המקורי וסודרו מחדש. החוויה עצמה היא המסר: יש יופי בכל דבר. כל מה שנדרש הוא לשנות זווית ראיה, מיקום, חיבור ולהוסיף קצת צבע.

עוד ב1916 טבע את המונח אומנות רֶדִי מֶייד האמן מרסל דושאן, ההוא שהכניס אסלה למוזיאון וקרא לה מזרקה. המונח מתאר אמנות הנוצרת תוך שימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים. פיט ואן היק ההולנדי היה הראשון שהפך מפעל נטוש באינדהובן לסטודיו לעיצוב, והשתמש בחומרים ממוחזרים לעיצוב הרהיטים שלו. בניגוד ליצירות אומנות במוזיאונים או לפריטים מעוצבים ויקרים, Artoget פונה לקהילה. המקום מזמין לגעת, לשבת, לקחת חלק. ויש קצת מהכל: רדי מייד, חידוש ומחדוש, עצוב ואומנות. ואפילו אסלה אחת, עם קריצה.

אודי גדל בירושלים. את ילדותו הוא בילה במוזיאון ישראל ובסביבתו. אביו היה שומר במוזיאון. "היה משעמם, אז הלכנו למוזיאון " אומר אודי ומספר שהדרך למוזיאון דרך עמק המצלבה, בשבילים ובקיצורי דרך היתה הרפתקה משל עצמה. הוא בילה שעות בהתבוננות בתמונות ובחפצים המוצגים מאחורי ויטרינות. האמנות במוזיאון נראתה לו תמיד מרוחקת, לא נגישה, קפואה בזמן. כשבגר, עזב את ירושלים ועבר לתל אביב. הוא חי בה ויזם מגוון פרויקטים: ניל בתי קפה, עשה פרויקטי עיצוב. לאחרונה עזב את העיר הגדולה לטובת השרון והשקט. את היצירתיות והלהט הפנימי הוא משקיע בפרויקטי makeover של בתים, המתבסס על מחזור ומחדוש חפצים.

נאמן לרעיון של לשמור על הקיים, כששכר אודי את המקום החליט לשמור על בית הכנסת השכונתי שפעל בו, ורק הוסיף לו נופך עיצובי. בית הכנסת ממשיך לפעול בשבתות ובחגים. אם בקדושה וחסד עסקינן, בחדר סמוך ישנו פועל גמ"ח כלות – שמלות כלה ואביזרים בדגנונות שונים – בחינם. רק לבוא ולקחת.

לקראת סוף הסיור אנחנו עולים אל הגג הענק של המתחם.אודי מתכנן לפתוח באר ולקיים הופעות ואירועים. בנתיים נצברים ומאורגנים עליו ספסלים, כסאות ושולחנות לכדי מתחמי ישיבה. מהגג נשקל נוף של 360 מעלות: מצד אחד רבי קומות מצד שני שדות ובתים עם גגות אדומים. 

ARTOGET – מידע שימושי

• רחוב העצמאות 16, בית אליעזר חדרה. פתוח בימים א-ה 18-10, שישי – 10-14. עלות כניסה 30 ש"ח.
• עוד על החזון והרעיון באתר Artoget
• למידע על הופעות ופעילויות במקום בדף הפיסבוק
• אם מתחשק לכם לעשות במקום הפקת יומולדת, אירוע פרטי, במה פתוחה, סדנא או כל רעיון יצירתי – דברו עם אודי .

טיול בחדרה הירוקה – שדות, ברושים ואקופארק 

לאחר ביקור במבנים סגורים מתחשק לחוות קצת מהירוק, שהעניק לחדרה את שמה. אמנם ביצות כבר איןאבל אקליפטוסים עוד יש לרוב. בין קצה מרכז העיר הותיקה, לבין שכונת בית אליעזר מתפרש לו שדה חקלאי. על ירק השדה פרש הטבע מרבד צהוב של חרדלים.  העין נמשכת אל גבעה שעליה נטועים כמו במסדר שורת דקלים, ובקציה מבנה אבן צנוע.  מי נטע את הדקלים ? מהו מבנה האבן ? אני מניחה שזו היתה נחלה חקלאית, מהימים שבהם עדין היתה חקלאות בחדרה. 

אקופארק חדרה

לא רחוק משם בשכונת מגורים חדשה סוגרים רבי קומות על שטח טבע מבוית שזכה לשם אקופארק. בשנים האחרונות נפוץ שימוש בתחילית אקועל ידי עיריות המבינות שעליהם לעלות על הגל האקולוגי. מה הופך את הפארק לאקולוגי ?  אני משאירה את מכוניתי בחניה הגדולה ויוצאת לגלות. 

 באקופארק מדשאות גדולות ושבילים. שני מתחמי משחקים גדולים. מסלול פמפם לאופנים. בריכת נוי. נקודת  תצפית ואמפיתיאטרון.

בריכת הנוי היא בריכה אקולוגית, המדמה תהליכים שקורים בטבע ומקיימת את עצמה. הברכה מורכבת ממצע, צמחים, דגים ומיקרואורגניזמים החיים בהמוניה. הצמחים מספקים חמצן לדגים ולמיקרואורגניזמים. הם מספקים מזון ומסתור לדגים. מיקרואורגניזמים ניזונים מהפרשות הדגגים והופכים אותם למזון לצמחים. בבריכה שני מיני דגים השומרים על איזון הצמחיה המתה ומגינים מפני יתושים. הבריכה יפה, יש סביבה פינות חמד, שלווה ופסטורליה. האתגר האמיתי של תושבי חדרה הוא לשמור על המקום. אני חושבת על הטוויסט בעלילה כאן בסיפור של חדרה. בעוד שהמתישבים הראשונים עסקו ביבוש הביצות, צאצאיהם חוזרים ויוצרים בריכות אקולוגיות ומטפחים בריכות חורף. 

התאורה בפארק היא תאורת לד. גובהם של הפנסים נמוכים: כך שיתנו אור להולכים בשבילים אבל יקטינו את זיהום האור. מבנה המשאבות המכוער כוסה בציורי קיר עם קריצה. 

פחות אהבתי את העבודה שמתחתי המשחקים בנויים על  גומי דחוס. יש מעט מאוד צל ואין מספיק ספסלים. אבל הדבר הבולט ביותר הוא עמודי החשמל הענקיים שחוצים את הפארק , אני לא מבינה מדוע כבלי החשמל לא נקברו לתוף האדמה, ובספק רב אם זה יקרה אי פעם.  

בכיכרות הסמוכים לפארק יש פסלים מגניבים, אבל לא נגישים כי הרחוב הוא רחוב ראשי. חבל שלא הציבו אותם בתוך הפארק כדי להוסיף עוד עניין וגיוון. ולאפשר גישה קרובה אליהם. למשל תראו את פסל הקוביות המגניב

אקופארק חדרה – השורה התחתונה

• לא כדאי להגיע לפארק במיוחד, אבל אם באתם לסיור בחדרה – בהחלט מקום ראוי לפיקניק או לשחרר ילדים להוציא מרץ. 
• כתובת בוייז: אקופארק חדרה
• החניה בתשלום בכל ימות השבוע

הצעה לסדר יום – מסלול מפורט ליום טיול בחדרה

• מוזיאון החאן – יש לתכנן כשעה לביקור במקום (וייז: רחוב הגיבורים 74 )
• טיול לאורך מסלול האקליפטוסים – אורכו הכולל של המסלול הוא כ 2 ק"מ ויקח כשעה הליכה נינוחה. אם יתמזל מזלכם ובית פיינברג ובית הספר פתוחים , הוסיפו עד כחצי שעה לתכנית. בחצר של בית פיינברג יש בית קפה נחמד.
• ARTOGET – תכננו שעה למקום. (וויז : העצמאות 16 חדרה)
• אקופארק – החל מחצי שעה וכמה שיתחשק להשאר ( וייז : אקופארק )

סדר היום הזה כרוך בחניה בשלושה מוקדים. מוזיאון החאן ומסלול האקליפטוסים – חניה כחול לבן ברחובות הסובבים. אני חניתי באחד הרחובות הקטנים היוצאים מאחד העם. AROGET חניה חינמית במקום. אקופארק חניה גדולה בכניסה לפארק.