אחרי יומיים קסומים ביער טרופי בתנאי לינה קשוחים, היומיים הבאים לטרק הלנגטנג מובילים אותנו אל שני הכפרים הגבוהים ביותר במסלול: קיאנג'ין גומפה ולנגטנג ואל תנאים מפנקים. הנוף מתכסה בשלכת ונפתח אל עבר הפסגות המושלגות. הראות – מושלמת.לאורך הדרך אנחנו מתודעים למנהגים מקומיים ומסורות טיבטיות.
יום 3 – מגודטבלה ללנגטנג
שומרי השבת שבינינו עם הפורטרים שלהם נשארים ליום מנוחה, ואנחנו עושים פעמינו אל הכפר לנגטנג. מכיוון שאנחנו יכולים לעלות רק 400 מטר, יום ההליכה הזה קצר אבל יפהפה.
- התחלה: גודטבלה 2970 מ'. סיום הכפר לנגטנג 3400 מטר
- מרחק: כ6 ק"מ
- זמן: 4 שעות
- לבוש: בבוקר חולצה טרמית ארוכה, פליז,כפפות וכובע צמר, מכנסי טרקים דקים. עם המפגש עם השמש – נשארת במכנסי טרקים וחולצה ארוכה.
לאחר ארוחת בוקר נינוחה אנחנו יוצאים אל העמק. השמש אמנם כבר מאירה את הפסגות. אבל לעמק שלנו עדין לא הגיע. הבוקר בהיר וקר, ואנחנו הולכים לבושים היטב.
ההליכה היום נינוחה הרבה יותר. הנוף הוא האהוב עלי : עמק פתוח, רחב ידיים, שבסופו פסגות מושלגות, ולאורכו כל גווני השלכת.ובתוך העמק – זורם לו נהר מי תכלת. אנחנו הולכים לאט. נושמים. עוצרים לפוטו- סטופ. נושמים שוב. וממשיכים.
אנחנו מתקרבים אל משהו שנראה כמו חומה ארוכה באמצע הדרך. אלה הן קירות מאני ( Mani Walls ), והן משמשות לתפילה ולהרגעת הרוחות. על כל אבן חקוקות אותיות. בדרך כלל זו המנטרה המפורסמת : אום מאני פאדמה הום. המנטרה הזו היא בעצם הנחיה איך יש לחיות. אום פירושו הגוף, המחשבות והמעשים הלא- טהורים של האדם. ומצד שני – המחשבות, המעשים וגופו הטהור של בודהא. מאני – פירושו תכשיט, והוא מסמל את השיטה: הכוונה האלטרואיסטית והאמיתית לחיות חיי אהבה ואמפטיה. פאדמה פירושו לוטוס, המסמל את החכמה. והום מסמל איחוד, שלא ניתן להפרדה. כלומר הדרך להגיע לטוהר היא לאחד בין השיטה לחכמה. וזוהי כל התורה – על אבן אחת. כאשר עוברים ליד קיר מאני יש לעבור מצידו השמאלי. ההסבר לכך הוא שיד ימין היא היד האוחזת בנשק, ואילו מטרתו של מצבור האבנים האלה להזכיר לנו את חייה שלום וההרמוניה.
סמוך לכפר לנטנג, משתרע איזור רחב ידיים והוא כולו מפולת אבנים. במבט ראשון אפילו קשה להבחין בשביל. שום דבר לא צומח כאן. לא עשב, לא שיחים, לא עצים. מפולת האבנים הזו קברה תחתיה כפר שלם, על יושביו ותייריו 243 אנשים במספר. המפולת היתה תוצאה של רעידת האדמה החזקה שפקדה את האיזור בצהרי היום ב25 באפריל 2015. הכפר שכן לרגלי מורדותיו הדרומים של ההר הגבוה באיזור – לנגטנג לירונג. במדרון שמעל הכפר היה עמק ובו קרחון ואגם קפוא. הקרחון והאגם הם המקור המזין את הנהר בעמק. באפטרשוק של רעידת האדמה חלק מההר ניתק. ניתקו האגם וחלקים מהקרחון. סלעי ענק החליקו במורד המדרונות אל הכפר. מעריכים ש40 מליוני טונות של סלעים נפלו. המפולת יצרה רוח ולחץ אוויר כל כך חזק, שכל העצים בצידו השני של העמק הושטחו.
ניצולי הכפר ומשפחותיהם בנו את הכפר כ100 מטר גבוה יותר. כיום שוב עומדים בתי הארחה ומלונות בכפר הקטן, והתושבים שמחים על כל תייר שמגיע. בכניסה אל הכפר נבנה קיר מאני עם גלגלי תפילה ובו חקקו את שמות כל הניספים. אני סובבת את הקיר (מצידו השמאלי , עם כיוון השעון)ומגלה נר זכרון יהודי.
אנחנו מתמקמים במלון עם משפחה מארחת נחמדה במיוחד. המלונות החדשים נבנו בסטנדרט מפנק: בחדרים שירותים מערביים ומקלחת חמה. יש חשמל. יש וייפיי. מחדר האוכל נשקף נוף אל ההרים ואל הכפר. אנחנו אוכלים ארוחת צהרים ופורשים למקלחת חמה ולמנוחה. מאמינים לי שאני מתענגת על כל טיפה חמה של מים? אחרי מנוחת צהרים קלה יצאנו לסיבוב בכפר לבדוק את בתי הקפה שראינו בדרך.
מי שקרא את הפוסטים שלי על הטיול באנפורנה יודע שעוגות התפוחים היו להיט בטיול, ואם התאפשר לנו לשתות קפה אמיתי בצידן בכלל הרגשתי על הפסגה. משהופיעו השלטים הראשונים המבטיחים בית קפה עם מכונת אספרסו ועוגות שמרים, היה ברור לנו שנרצה לפקוד את המקום. ריח הקפה בכניסה כל כך טוב, שמבלי משים נפלטת מפי אנחה. הגעתי למנוחה ולנחלה. בעל המקום – מיפנג – פתח עם הדוד שלו שני סניפים. יש קפה של ממש, יש עוגות, יש פאי. אחלה אוירה של בית קפה ואפילו הוייפיי – חינם. קרני השמש של אחר הצהרים נכנסים מבעד לחלונות ומוסיפים לאוירה החמימה של המקום. ממש לא מתחשק לעזוב.
אחרי הקפה אני יוצאת לשיטוט בכפר הקטן. השבילים המרוכזים מרוצפים באבנים מקומיות בולטות וגסות. עכשיו אולי לא נוח ללכת עליהם, אבל ברור שהן שימושיות כשהקרקע מוצפת ובוצית. מבני בתי ההארחה בנויים לגובה, ואני ממש מקווה שהפעם נבנו עם מחשבה על עמידות ברעידות אדמה. הדלתות והחלונות מעוטרים בסגנון טיבטי. הקרניזים שמעל החלונות צבועים בשני צבעים. על דלתות העץ מגולפים ציורים. מעל דלתות רבות הותקנו גולגולות של יאקים. לגרש את הרוחות? לשמור על הבית?
דווקא כאן מתוך הכפר לא רואים טוב את פסגות ההרים. כדי לראות שקיעה ראויה , יש לעלות לחזור על עקבותינו, ולעלות מעל הכפר. אבל הקור שעוטף את הכפר והעייפות שלי מושכים אותי אל תוך חדר האוכל המחומם היטב. אני רואה משולש קטן של פסגה מושלגת שהולך ומווריד.
ויהי ערב ויהי בוקר יום 3 לטרק.
יום 4: מלנגטנג אל קיאנג'ין גומפה
קיאנג'ין הוא הכפר האחרון במסלול הזה. מכאן והלאה אם מתקדמים לתוך העמק, ישנים באוהלים. ההליכה ביום הזה אינה קשה מלבד הגובה שללא ספק נותן את אותותיו.
- התחלה: לנגטנג 3400 מטר סיום : קאינג'ין גומפה 3900 מטר
- מרחק : 6 ק"מ
- זמן : 4 שעות הליכה.
- לבוש: מכנסי טרקים וחולצה טרמית ארוכה מספיקים – אנחנו יוצאים אל תוך השמש.
אני מתעוררת בבוקר לצלילים נעימים של שירה חרישית. כשאני מציצה מחלוני אני רואה אחת מנשות הכפר, סל נצרים גדול על גבה, והיא מסדרת לביבות של צואת יאק ליבוש בשמש. אני מבחינה שכל החצר האחורית היא בעצם מפעל מאולתר ליבוש צואת יאק. לאחר היבוש אוספים את לביבות הצואה ומאחסנים אותם עד בוא השימוש. באופן מסורתי צואת יאק משמשת את הטיבטים כדלק: לחימום ולבישול. בעיניהם, אין בזה שום דבר מגעיל או מלוכלך. צואת היאק זמינה, בחינם וממילא נמצאת בשפע. בכל המקומות שלנו עד עכשיו, התנור הוסק על ידי עצים וגם הבישול במטבח היה על עצים או גז. צואת היאק אינה יעילה מבחינה אנרגטית ולכן משתמשים בה לשימוש עצמי.
זה המקום לציין שהמקומים בעלי זיקה לטיבט, ומכונים כאן בני טמנג Tamang. אבותיהם הגיעו לכאן מרמת טיבט לפני כ600 שנה. השפה שלהם היא ניב של טיבטית והדת שלהם היא בודהיזם טיבטי. היאק, הוא חברו הטוב ביותר של הטיבטי.
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים בנינוחות. מכיוון שמדובר בעליה ובגובה גבוה, אני לא מרשה לעצמי לאכול הרבה מעבר לקערית דייסה. אבל אני מרשה לעצמי להציץ למטבח: גדול, מרווח, מסודר. ושמש של בוקר נכנסת ומאירה אותו. במטבח המרוח יש מקום גם לשולחן, סביבו יושבים הפורטרים שלנו על כוס תה ומפטפטים עם בעלי הגסט האוס. האוירה כל כך נעימה וחברית ןאני (שוב) מצטערת, שאני לא מדברת נפאלית. אני מסתפקת בבקשה מנומסת לצלם כמה תמונות במטבח. אנחנו נפרדים בצער רב מבעלי המקום המקסימים, ומהגסטהאוס המפנק. ויוצאים לאיטנו לדרך.
בשדות הסמוכים לכפר רועים בשלווה יאקים. היאקים האלה הם יאקים מבויתים, למרות גודלם ומראם הפראי משהו. אגב היאק הוא חיה חיה כשרה, מבחינת הסממנים שלה. מכאן ועד לכפר הבא שלנו אני מצליחה לאסוף מקבץ יפה של יאקים בצבעים שונים. ישנו גם יאק בר, אבל המין הזה כמעט נכחד, ובודאי אין סיכוי לראות אותו באיזור הלנגטנג.
את הפסקת התה היומית שלנו אנחנו עושים בבית קפה על הדרך בעל השם המחייב: הארד רוק קפה. הארד רוק – פשוטו כמשמעו. הצריף הקטן שמשמש לבעלת המקום בית, נשען על סלע ענקי. היא מספרת לנו שהמשפחה שלה הגיע לכאן מטיבט והתאזרחה בנפאל.
גם היום ההליכה ברובה בשטח פתוח. מסביבנו השיחים והעשב שבשלכת צובעים את הנוף בפסים כתומים אדמדמים.לאורך הדרך מלווה אותנו צליל מונוטוני וקצבי של דנדון פעמונים. במהרה מתברר מקורם: גלגלי תפילה המונעים על ידי כוח המים. זה אולי הראשון וקצת מקרטע, אבל בהמשך אנחנו פןגשים עוד רבים.
אז אם כבר מדובר על רתימת כוח המים לטובת הקודש, למה לא לרתום לטובת החול? מרחוק אנחנו רואים צינור כסף גדול המוביל אל מבנה בטון קטן – זוהי תחנת חשמל הידרואלקטרי קטנה, אבל מספיקה כדי לספק את החשמל של שני הכפרים. היא מה שמאפשרת את פינוק החשמל והוייפי. גם הגשר התלוי שאנחנו מתקרבים אליו הוא סוג של פינוק – אחרת היינו מכתתים את רגלינו מטה, מעלה ומדלגים מעל אבנים בזרם.
לאחר הליכה קצרה אנחנו כבר רואים את בתי הכפר קיאנג'ין גומפה. בעוד שלנגטנג נהרס כליל ברעחדת האדמה הכפר הזה כמעט לא נפגע.
בכפר הזה הגסטהאוסים צומחים לגובה. נראה כי כל אחד מתחרה בשכנהו על תצפית טובה יותר לנוף. בגובה הנושק ל4000 זהו לא עניין של מה בכך לטפס שתי קומות כדי להגיע אל החדר, ואחר כך עוד שתים כדי להגיע אל חדר האוכל עם הנוף.
גם היום הגסטהאוס מפנק. האוכל נהדר ופאי התפוחים הוא הטוב ביותר שאכלנו עד כה.
מסלול ההליכה שלנו עד לכפר קאינג'ן גומפה. אבל עדיין לא הגענו למנוחה היום
טיול אחר צהרים לנקודת התצפית:קיאנג'ין רי
אחר הצהרים אנחנו יוצאים לתצפית שקיעה. המסלול הזה הוא ללא ספק גולת הכותרת של הטרק עד כה. התצפית מכונה קיאנג'ין רי וממוקמת כ700 מטר מעל הכפר. אורך העליה הוא רק 1 ק"מ.
אנחנו יוצאים כשעתים לפני השקיעה. תסכימו איתו שלעלןת 700 מטר זה לא עניין של מה בכך. במיוחד כשמדובר בגובה החוצה את ה4000. עם כל צעד הנשימה נעתקת – גם מחוסר האויר, אבל גם מיופיו של הנוף.
חברינו הנמרצים עולים עד למעלה, אבל אני נשארת בנקודת האמצע. העליה ממש ממש תלולה ואמורה לקחת שעתים. אני חוששת לרדת את כל הירידה הזו בחושך. ובכלל בדיוק עכשיו כשמצטברים העננים – כל רגע משתנה היופי.
ןאז מגיע הרגע האהוב עלי בשקיעה. הרגעש בו קרני השמש השוקעת מבעירים את ההקרח. הפסגות המושלגות נצבעים בצבעים של אש. השקיעה אכן נהדרת ואני ממש מצטערת שאנחנו לא נשארים כאן יותר מלילה אחד.
מסלול העליה לקאינג'ין רי
ויהי ערב ויהי בוקר יום 4.
קיאנג'ין גומפה ולנגטנג – טיפים ומידע שימושי
- המלצה חמה להשאר בקיאנג'ין גומפה ללילה נוסף. השהות מפנקת, הגובה לא גבוה מדי ויש מספר אפשרויות טיול בסביבה. אם אתם שומרים שבת ממש כדאי לכוון ולבלות את השבת כאן.
- בשני הכפרים ישנם בתי קפה עם מכונות אספרסו ומבחר עוגות. אתנתחתא מערבית מפנקת בטיול!
- מידע נוסף על הכפר לנטנג לפני רעידת האדמה של 2015 ואחריה.
- עדויות על רעידת האדמה, וההתרחשות בכפר
- המלצה חמה לראות את שלושת פרקי aftershock דוקו בת שלושה פרקים של נטפליק , שעוקבת אחרי רעידת האדמה בשלושה צירים : קטמנדו, אוורסט בייס קמפ ולנגטנג.
- לקט של סרטונים ותיעוד מהרעידת האדמה, של סקיי ניוז.
