באופן כמעט ספונטני נסענו לפארק אקדיה, לאחר שווידנו שמזג האוויר יאפשר לנו יומיים של טיולים בפארק. תעלול שכזה אפשר ככל הנראה לעשות רק בטרום עונה, כיוון שפארק אקדיה הוא אחד הפארקים הפופולריים בארה"ב. הוא ידוע בשלכת המרהיבה שלו, אבל אנחנו הגענו דווקא באביב. הפסדנו יצא בשכרנו: נוח לטייל כשהפארק אינו עמוס. גם בעיירה המתוקה בר הרבור יכולנו להנות מספונטניות וחניה חינם.
- מידע שימושי על פארק אקדיה
- זריחה בהר קאדילק
- נקודות עניין לאורך מסלול הטבעת
- מסלולים בחלקו המערבי של הפארק
- המלצות לטיול בבר הרבור
- המלצות לינה ואוכל בבר הרבור
הפארק הלאומי אקדיה
חלקו המרכזי של פארק אקדיה משתרע על מרבית האי דזרט מאונט. חלקו המזרחי הוא החלק הפופולרי יותר. כביש טבעתי בו עובר נקודות עניין מרכזיות בפארק. חלקו המערבי מתוייר פחות, אבל גם בו יש אגמים, מסלולי הליכה. הקדשנו יום מלא לכל אחד מהחלקים. כמובן, שאפשר לטייל בכל אחד מהם יותר.
פארק אקדיה – חשוב לדעת
הפארק פתוח כל השנה אבל יש בו סגירה עונתית של מסלולים. העונה מתחילה באמצע מאי ונמשכת עד סוף אוקטובר. יולי אוגוסט הם החודשים הכי עמוסים בפארק . מחוץ לעונה מרבית מרכזי המידע סגורים.
בעונה פועל שאטל העובר לאורך כביש הטבעת ועוצר בתחנות שונות לאורך הדרך. השאטל מאפשר לעשות מסלולים קווים – להתחיל בנקודה אחת ולסיים בשניה, אז כדאי לבדוק את האפשרות הזו בטיול.
בשנת 2026 עלו מחירי הכניסה והמנויים לפארקים הלאומיים. כמו כן חלו שינויים משמעותיים בחישוב דמי הכניסה של 11 פארקים לאומיים ובהם פארק אקדיה למי שאינם תושבי ארה"ב. בנוסף לעלות הכניסה לפארק לרכב בסך 35$, יש כעת לשם סכום של 100$ לאדם אלא אם אתם בעלי מנוי America the beautiful שעולה כיום 250 דולר.
זריחה בהר קאדילק
את הביקור שלנו בפארק אקדיה אנחנו מתחילים בזריחה. הר קאדילק, ההר הגבוה ביותר באקדיה, קרוי על שמו של אציל צרפתי, שקיבל מהלך אדמות באיזור בתחילת המאה ה17. מעבר לתצפית הנפלאה על כל האיזור, בימים מסויימים של השנה זהו גם המקום הראשון שבו רואים את הזריחה בחוף המזרחי של ארה"ב.
אנחנו מגיעים אל ההר כ 20 דקות לפני הזריחה. השמים במזרח כבר נצבעים בפסים ראשונים של אור. במערב עוד זורח הירח.על הסלעים הגדולים והעגלגים מתמקמים האנשים לתצפית. המאורגנים שלהם עם שתיה חמה, ושמיכות להתעטף בהם. קר. קר מאוד. הטמפרטורה קרובה לאפס, למרות שמדובר באביב.
מרביתו של האי מאונט דזרט הוא גרניט שמקורו בהר קאדילק. בפסגת הר קדילק אנחנו עומדים על סלע גרניט שנוצא לפני מליוני שנים כשחומר רותח התקרר בחדר מאגמה שעעומק של כ 3 קמ מפני הקרקע. החומר הרותח ב900 מעלות התגבש לגרניט ורוד, עשיר במינרלים – זהו הגרניט של הר קאדילק. בליה וקרחונים הסירו את הסלע הרך יותר שמעליו וחשפו את הגרניט הקשה שהוא היום הרי אקדיה.
השמש כאן עולה משרשרת האיים. השמיים הולכים ומתבהרים. ענן תועה מחביא אותה לרגע. למרות שהאור כבר מלא עדיין קר. המעשה הנכון היה להשאר עוד קצת, לעשות את מסלול הפסגה, להתבונן על הנוף מ360 מעלות, אבל אנחנו בורחים אל האוטו ולתפוס עוד כמה שעות שינה. בהמשך עקב מזג האוויר נצטער על כך.
זריחה בהר קדילק – מידע שימושי
- בין אמצע מאי לאוקטובר, על מנת להבטיח את ביקורכם על הר קדילאק יש לשריין כרטיסים מראש.
- כדאי להשאר על ההר עוד קצת ולעשות את מסלול סובב הפסגה שלו. לא בטוח שתוכלו לעלות אליו שוב בשיא העונה, וגם כי מזג האוויר יכול להיות הפכפך.
- זהו גם יהיה מקום טוב לראות את השקיעה.
- ישנם ארבעה מסלולי הליכה המובילים אל ההר. יש מי שעושה זאת בלילה כדי להגיע לזריחה.
כביש הטבעת של אקדיה
הפארקים הלאומיים מתוכננים כך שהם יאפשרו למבקרים להנות מהטבע גם ללא מאמץ מיוחד, כמו בהרים הלבנים, גם כאן ישנו מסלול מעגלי העובר באתרים המרכזיים של הפארק The park loop road . אורכו כ40 ק"מ ויש לאורכו תצפיות, ונקודות התחלה של מסלולים באורכים שונים. כדאי להקדיש לטיול במסלול הזה יום שלם.
סיור דה מונטס
לב הפארק של אקדיה, מכאן למעשה הפארק התחיל. במקום יש מרכז מבקרים, מוזיאון, ומרכז בוטני המשמר צמחים מ12 סביבות אקולוגיות בפארק, מנוהל ומתופעל על ידי מתנדבים. זוהי נקודת יציאה למסלולי הליכה.
אנחנו בחרנו לטייל בשביל מעץ המוביל אל לב היער ושטחי ההצפה. לאורך המסלול ישנם שלטי מידע, ומקומות לשבת. כשאנחנו מטיילים, בתחילת האביב, העצים עדיין בתחילת הלבלוב והשמש מאירה את האדמה ויוצרת התקפויות במים. צמחים עונתיים מבצבצים מבין העלים היבשים. ציוץ של ציפורים נשמע מכל עבר. אנחנו פוגשים עדת תרנוגולי הודו, ועוקבים אחרי נקר. הנוף לאורך המסלול משתנה.
המסלול שטוח ולקח לנו כשעה הליכה נינוחה. בדיעבד כדאי היה לשkב גם אחד מהמסלולים שעולים לתצפית, אבל אנחנו המשכנו הלאה.
לאורך מסלול האוקיאנוס
שביל מסלול האוקיאנוס הוא שביל בן כ 4 ק"מ, המתחיל בחוף החולי Sand beach, הולך לאורך ההאוקיאנוס עד למפרץ הלוטרת Otter Cove. השביל מקביל לכביש, ויש ממנו נקודות תצפית על החוף המסולע. זהו מסלול שטוח ברובו, לא קשה להליכה.
אחד האתרים הכייפים המסלול הוא ה Thunder Hole. הים חצב מערה צרה ודקה, המתמלאת אוויר. כשהים נכנס פנימה האוויר נכל וכשמשתחרר בפיצוץ המים מותזים.הזמן הטוב לראות את התופעה הוא כשעתיים לפני שיא הגאות.
ג'ורדן פונד
לאחר מספר נקודות תצפית נוספות מסלול הלולאה עוזב את החוף וםפונה אל פנים האי. התחנה המשמעותית הבאה היא אגם ג'ורדן. זהו באמת אחד האגמים הציוריים שראינו,עם שתי הגבעות העגולות התאומות המשתקפות בתוך המים. גם אגם ג'ורדן כמו כל האיזור עוצב על ידי קרח, במשך כמליון שנה. לוחות קרח זרמו מהצפון דרומה לאורך אפיקי נהרות. . הם החליקו את המדרונות הצפוניים. סחפו גושים גדולים מהמדרונות הדרומיים. יצרו עמקים בצורת U. כשהקרח נמס בעמקים, הוא השאיר אחריו תלוליות של סלעים, אבנים קטנות וחול. המורנה יצרה את הסכר הטבעי שאחראי לג'ורדן פונד.
מסביב לאגם מסלול הליכה מעגלי באורך 5 ק"מ.
החלק המערבי של פארק אקדיה
חלק זה נחשב לפחות מתוייר ופחות עמוס בעונה, אבל יש בו מבחר נאה של מסלולים, פסגות ואגמים. מפה טובה של החלק ונקודות העניין בו.
המסלול אל ביץ' מאונט
פארק אקדיה מציעה מבחר מסלולי הליכה אל פסגתן של הגבעות. בחרנו באופן כמעט אקראי במסלול העליה אל ביץ' מאונט ( Beech Mount ) . זהו מסלול מעגלי בן כ 2.5 ק"מ המוביל אל הפסגה. ההליכה היא ברבה ביער מחטני, כשמדי פעם ישנן תצפיות לאגם. העליה אינה קשה ובמקומות מאתגרים יש מדרגות. בפסגת ההר ישנו מצגדל תצפית ואפשר לעלו לקומה הרשונה שלו. אז רואים נוף ב360 מעלות!
חזרנו לחניה והמשכנו לקטע מעגלי ממסלול ביץ' קליף. מסלול טבעתי קצר של כ 1 ק"מ המביא לתצפית נוספת אל אגם, ואל מצוקים מרשימים. המסלו המלא מאתגר יותר וכרוך ביתדות וסולמות.
שקיעה במגדלור בס הרבור
ברשימת המקומות הטובים לתצפיות שקיעה מופיעה גם המגדלור של בס הרבור, שנמצא בקצה של החלק המערבי, ומרוחק כחצי שעה נסיעה מבר הרבור. אז נסענו לשם כדי לצפות בשקיעה. ונחלנו אכזבה. אומנם המגדלור מתוק, ונשקף נוף נאה אלהים אבל השקיעה – מאכזבת. ככל הנראה יש ימים שבהם זווית השקיעה של השמש טובה יותר, או העננים בשמים מיצרים נוף דרמטי.
אבל דווקא בדרך לנמגדלור התגלו מראות יפהפיים של טרום שקיעה. סירות דייגים במפרצונים ולחופף עיירות קטנות.
בר הרבור
כשאנחנו מגיעים לבר הרבור, העיירה שלמרגלות פארק אקדיה, השמיים הקודרים מתבהרים. השמש הנוטה לשקוע מאירה באור רך את המפרץ. מפרץ פרנצ'מן משתרע בין מאונט דזרט והאי סקודיק. במשך מאות שנים אנשים שטו במים האלה כדי לדוג, לסחור ולהנות מהנופים. מקור שמו של המפרץ בפריגטות הצרפתיות, שהסתתרו מאחורי האיים הקטנים המכונים איי הקיפוד. בעת המאבק בין אנגליה לצרפת על שליטה בצפון אמריקה הן ארבו לספינות מלחמה אנגליות.
בר הרבור מתגלה כעיירה מתוקה, שהתיירותיות שלה לא מעיבה על קיסמה, במיוחד בזמן טרום עונה. מלבד היותה מקום נוח לגישה לפארק, יש בה גם כמה נקודות עניין משל עצמה.
מעיירת דייגים אל אחוזות חוף
מאמצע המאה ה18 מגיעים מתישבים אירופאים קבועים. מתפתח כאן כפר קטן, שכלכלתו התבססה על דיג, כריתת עצים ובניית ספינות.
מאה שנים מאוחר יותר גילה תומס קול, מייסד אסכולת הציור של נהר הדסון, את האזור וחולל בו שינוי. ציירי נוף אמריקאים החלו להגיע לאי, ציירו את ההרים והחופים הדרמטיים והציגו את יצירותיהם בערים הגדולות. הציורים משכו את ראשוני הנופשים: אמנים, סופרים ותיירים שביקשו לברוח מהעיר אל טבע פראי אך נגיש. אז החלו להבנות המלונות הראשונים והקוטג'ים, שלמרות שמם היו בתים מפוארים להשכרה לתושבים אמידים.
סוף המאה ה־19 הביאה לבר הרבור את תור הזהב שלה כאתר נופש לחברה הגבוהה האמריקאית. משפחות עשירות ומפורסמות כמו רוקפלר, ונדרבילט, מורגן, פוליצר ואסטר בנו על החוף אחוזות קיץ עצומות. בעת הקיץ בעיירה התקיימו מסיבות גן, מועדוני גולף ומפגשי חברה רשמיים. העידן המוזהב, כפי שנקראה תקוםה זו , הסתיים בעקבות המשבר הכלכלי וכניסתה של אמרה"ב לעידן השפל. ב1947 פרצה שריפה גדולה בעיירה, שהחריבה רבות מאחוזות הקיץ.
כיום יש בבר הרבור קצת מכל דבר. מצד אחד ישנם מוטלים צנועים אך נעימים מצד שני מלונות ספא ומבתי נופש יוקרתיים. בעיירה מתגוררים דייגים המשכימים קום לפרוש את מלכודות הלובסטרים, לצד אנשים מפורסמים.
המוזיאון ברחוב
פרויקט מקסים בשם מוזיאון ברחוב מציג את ההיסטוריה של העיירה על גבי שלטים שמוקמו ברחבי בנקודות עניין. אפשר לטייל בבר הרבור בעיקבותיהם או סתם להתקל בהם במקרה, לעצור ולקרוא. אהבתי מאוד את הרעיון של להוציא חומרים שהם בעקרם ארכיוניים לרחוב, למקום שיהיו נגישים לכולם.
הטיילת של בר הרבור
"בוא נגיע עד לקורומורן שעל הסלע ואז נחזור", אני מסמנת לאיש את גבולות הטיול שלנו לאורך הטיילת היפה של בר הרבור. הקורמורן עומד על סלע לבן, הנראה לא שייך לסביבה, ולכן הפך להיות כמעט אייקוני. ציירים וצלמים רבים הנציחו אותו לאורך השנים. הגיאולוגים חושבים שמקורו של הסלע באיזור המרוחק מכאן מכאן כ60 ק"מ. הוא הובא לכאן לפני כעשרת אלפים שנה, על ידי תנועת הקרחונים שגלשו מהצפון לדרום. גם בימינו הטיילת, החוף והעיירה נתונים לחסדי הטבע. הטיילת היפה שוקמה לא מזמן לאחר שלפני כמה שנים נהרסה כליל בסערה.
הטיילת מתחילה ליד מזח היציאה לשיט תיירותי וממשיכה לאורך קו החוף של העיירה. מצידה האחד יש נופים מרהיבים אל הים והאיים , מצידה השני גינות מלון הספא והבתים הנאים. השעות היפות לטייול הן כמובן בשעתיים שלפני השקיעה או הזריחה.
המסלול אל האי בר
"יש לכם כשעה וחצי לפני ואחרי שיא השפל כדי לטייל לאי ולחזור ממנו בביטחה" מכריז השלט הצהוב בחוף. זה נשמע כמו משוואה מתמטית מסובכת לפתרון, אבל ההסבר הוא פשוט. גובה המים משתנה לאורך שעות היממה במפרץ. במשך כשלוש שעות המים רצועת החוף חשופה ויבשה מספיק כדי לאפשר לנו לעבור בבטחה. אנחנו מצטרפים לחבורות האנשים היוצאים לשוטט על החול. קשה לדמיין שבעוד כמה שעות כל היבשה הזו תהיה שקועה עמוק מתחת למים.
פעמיים ביממה כשעתיים סביב לשיא השפל הים נסוג ומאפשר לגשת אל האי ממול בהליכה על הקרקעית החשופה. המים הנסוגים חושפים סלעים ובריכות קטנות, בהם מיני סרטנים, אצות וצדפות. שחפים ועופות מים אחרים נמשכים אל הבופה המשובח הזה.
רצועת החול הזו, הנקראת באנגלית bar, היא האחראית לשם העיירה. בעבר היה שמה עדן ע"ש מדינאי בריטי. הטיול על רצועת החוף הפך לאטרקציה כ"כ פופולרית, עד שבתחילת המאה הקודמתשנתה העיירה לכבודו את שמה. יש מסלולי טיול גם על האי, אבל אנחנו הסתפקנו בהגעה אל חופו. משם השקפנו אל בתי הנופש הנאים של העיירה.
תרבות הוובנקי ומוזיאון אבה
מוזיאון אבה מיועד לשימור התרבות של שבטי הובנקי – מוזיאון אבה. לצערי בזמן טרום עונה הוא עדיין היה סגור. במשך 12000 שנים אמריקאים ילידים חיו באיזור מיין, אלה היו אנשי הוובנקי ( Wabanaki ). בשפתם המקום נקרא Pemetic, כלומר רכס הרים. אנשי ובנקי חיו כאן לפני שהגיעו האירופאים. הם יצרו כלים מאבנים, קלו סלים, בנו קנו מקליפות של עצים, והתפרנסו מדיג וחקלאות. כשהחלו להגיע תיירים הם מכרו סלים והיו מדריכים. כאן מתקיים פסטיבל וובנקי, ולהקות שמשמיעות מוסיקה מסורתית.
לינה בפארק אקדיה
ברחבי מאונט דזרט ישנם עיירות בהם יש מבחר גדול של מלונות, מוטלים , דירות נופש וקמפינג. בפארק אקדיה עצמו ישנם מספר אתרי קמפינג. מחוץ לעונה המבחר מצומצם יותר . בחרנו להתגורר בעיירה בר הרבור , הקרובה לאחת הכניסות לפארק וגם להר קאדילק , שאליו רצינו לעלות לזריחה (אז כל דקת נסיעה חשובה). היה חשוב לנו מצוא מקום שנמצא במרחק הליכה ממסעדות, ושיש בו חניה ללא תשלום . בחרנו במוטל חביב בשם Main Street . המוטל התגלה כמוצלח מאוד . החדר מרווח ומעוצב נעים, המיטה נוחה וגם חדר האמבטיה. במוטלים לא מוגשת ארוחת בוקר רישמית אבל תמיד יש קפה ומאפים על הבוקר. במוטל היה קפה ונשנושים במשך כל היום וזה כלל גם יוגורטים, פירות, דייסת קווקר ומבחר גדול של חטיפי אנרגיה. ומעבר לכל הצוות היה מאוד אדיב, שירותי ושמח לעזור. זהו החלט מקום שנשוב אליו .
להזמנת לינה Main Street Motel
המלצות אוכל בבר הרבור
- הלוויתן הצמא Thirsty whale דיינר אמריקאי קלאסי שאליו הגענו בהמלצת עובדת המוטל הלבבית. אווירה שמחה של חבורות קולניות, ספורט על המסך הגדול, צוות מנוסה ואדיב, ואוכל פאבים עם הספשיאליטי של מיין. מרק הצ'ילי היה מצויין , וכך גם צ'אודר הדגים. בוריטו הדג היה מנה ענקית שיכלה בקלות להספיק לשניים.
- חזיתה החיצונית והכניסה הצנועה של גאלינס מסתירים מסעדה מוקפדת ואלגנטית. הקירות צבועים בצבעים עמוקים וכהים ועליהן תמונות מקוריות של נופיה של מדינת מיין. מכיוון שנכנסנו בספונטניות לארוחת צהריים חיפשנו לאכול ארוחה קלה יחסית, אז הסתפקנו בצ'אדר, מנת שרימפס בגריל וברוטב חרדל ובהמבורגר. למרות ההזמנה הצנועה השירות היה אדיב ומוקפד. בהחלט מקום לחזור אליו לארוחת ערב.
- המסעדה הטובה ביותר שאכלנו בה היא The Chart Room ממוקמת במרחק נסיעה של כרגע שעה מבר הרבור ומשקיפה על החוף. המנות בה לכאורה בסיסיות, אבל הן עשויות מצויין ומוקפד . מנת הקלמרי הוגשה עם פלפלים קלויים, מנת פילה הדג בתנור היתה מלווה ברוטב עדין, ומנצ הפיש אנד צ'יפב היתה מהטובות שאכלתי. פאי האוכמניות היה מצויין.
