יומיים בגבעות שמעל פאפוס: עמק אזוסה, כפרים וכרמים

מהחופשה הקודמת שלנו בקפריסין חזרנו וחצי תאוותנו בידינו. בכפרים שביקרנו היו פינות חמד, אבל מחוץ לעונת התיירות רבים מבתי העסק היו סגורים, והרחובות נראו מנומנמים. הפעם, בעמק האזוסה ובכפרים שסביבו, הרגשנו אחרת. לצד הנוף והסמטאות פגשנו גם את חיי היומיום: גינות מעובדות, סופרמרקט עמוס בתוצרת, טברנות שכונתיות וילדים ברחוב. התמקמנו לשני לילות בקואילי, וממנו יצאנו להליכות, לארוחות ולמפגשים בכפרים השכנים. כבר בערב הראשון הצטערתי שלא נשארנו ליותר.

• הכפר קואילי: המלצה על לינה ועל טברנה
• התמצאות בעמק והמלצות קולינריות
• מסלול הליכה בעמק אזוסה
• הכפר פיטי ואומנות האריגה
• הצעה למסלול בן יומיים

הכפר שלנו קואילי

שלט חום קטן, שעליו הכיתוב אגיאס מאמאס, קובע את כיוון שיטוט ההכרות שלי בכפר קואילי. אני סקרנית לגלות מי הוא אותו מאמאס הקדוש. משני צידי הרחוב בתים קטנים עם גינות גדולות. ברושים. עצי זית. תאנה. עצי הרימון כורעים תחת כובד הפרי. דרך עפר בשולי שדה משקיפה אל גגות מרכז הכפר ואל עמק רחב ידיים.  שם עומדת גם כנסיה לבנה קטנה, כנסית מאמאס הקדוש, שנמצאת בתהליכי שיפוץ. מצידו השני של השדה ניתן לראות את הים. שעת בין הערביים צובעת את גלילי הקש בצבע זהוב. ציפורים קטנות מחפשות מזונן בשדה השלף. בחלקת האדמה של הבית השכן מאדימות עגבניות. עוד לא הספקתי להכיר את הכפר, וכבר מתחשק לי לראות מה מחכה מעבר לפנייה הבאה.

בסופרמרקט הקטן בכניסה לכפר שפע תוצרת מקומית. אגף הפרות והירקות מרשים במיוחד. מיני חצילים ופלפלים, עגבניות בגדלים ובצורות שונות, אפרסקים גדולים וריחניים, תפוחים. אשכולות ענבים. גידול גפנים, ירקות ועצי פרי היה במשך דורות חלק מפרנסת תושביו. קואילי התגלה ככפר נהדר להתמקם בו. כפר שקט, כמעט ללא תיירים. מצד אחד נוף לים ומצדו האחר עמק מוקף גבעות. הוא מרוחק כחצי שעה נסיעה מפאפוס. הוא בסיס נהדר לטיולים בכל החלק המערבי של קפריסין. 

המלצה למלון

לאחר עשרים שנה של עבודה ביוון, חזר ניקולס הביתה לקפריסין והקים את מלון Daniel's Hotel . בחדרים המרווחים המעוצבים בפשטות אך בטעם טוב יש מטבחון מאובזר היטב וחדר רחצה גדול. בקבוק יין ושתי כוסות מחכים לנו על השולחן. לחדרים בקומה הראשונה יש מרפסונת בגינה. לחדרם בקומה העליונה יש נוף. לכולם יש גישה לבריכה קטנה. יש חניה בשפע. ניקולס מבטיח שמהגג שלו רואים את השקיעה הכי יפה. הוא צודק.

ערב בטברנה

בקואילי אנו זוכים לחווית טברנה אותנטית. בלב העתיק של הכפר ממוקמת טברנה בשם The Sheep. פרנסתו העיקרית של פניוטיס, בעל המוקם, הוא גידול כבשים, אבל הוא אוהב מוזיקה, שירה ואנשים. בסופי השבוע הוא עורך ערבי מוסיקה ושירה יוונית בטברנה שלו. הוא שר ומנגן עם חברים. האלכוהול ניגר כמים .האוכל ביתי – אותנטי משובח שמגיע ממטבחה של אימו והדודות. שווה להגיע אפילו במיוחד מפאפוס.

עמק אזוסה

לעמק אזוסה הגענו בזכות מסלול הליכה. כדי לא לנסוע הרבה לפני המסלול ואחרי, החלטנו לישון בקרבתו.

עמק אזוסה, שמצפון־מזרח לפאפוס, נמשך לאורך הנהר הנושא את שמו. ראשיתו של הנהר במורדות הר טריפילוס שביער פאפוס, באזור ההררי של מערב קפריסין. ומשם הוא יורד אל מאגר קנאביו וממשיך לכיוון החוף והים התיכון. אורכו כ־40 קילומטרים, אבל אין לצפות כאן לנהר רחב ושופע מים כל השנה. הזרימה עונתית, תלויה בגשמים ומושפעת גם מהסכר. בחלקים מהאפיק המים מתמעטים מאוד או נעלמים בתקופות היבשות. קסמו של העמק טמון במפגש שבין מדרונות סלעיים, כרמים ומטעים לבין רצועות ירוקות יותר של צמחיית גדות, שבהן עצי דולב ואלנוס מזרחי מצלים על חלקים מהדרך. זהו נוף שעוצב לא רק בידי המים, אלא גם בידי האנשים שחיו ועיבדו בו את האדמה לאורך הדורות: בעלי אחוזות וכפריים.

לטובת התמצאות אני מצרםת כאן מפה של העמק וסביבתו, ועליה מקומות ועסקים קטנים שבהם ביקרנו, ועליהם אספר בהמשך.

צאדה וטאלה, הכפרים הסמוכים לקואילי גדולים יותר ובהם יש מבחר מסעדות. בצאדה, המזוהה עם גידול גפנים, עוד ניכר הרקע החקלאי של האזור. כשהגענו לכפר לארוחת ערב, התרשמנו מהאווירה התוססת והעליזה בבר היין בכיכר המרכזית. ארוחת הערב שאכלנו בגריל המקומי אריסטו היתה מצויינת.  

בטאלה, לצד גרעין הכפר הישן, התרחבו עם השנים שכונות המגורים. בטאלה אכלנו במסעדה איטלקית נחמדה. לא רחוק מטאלה נמצאת גם נקודת תצפית יפה, שאליה כדאי להגיע לקראת השקיעה.

מראה העמק כל כך יפה שאני נהנית לנסוע לאורך הכבישים סביבו. העננים מטילים צילם על המדרונות ועל המטעים, מוסיפים עוד נדבך  של שכבות. קרני השמש קורעות פתח בעננים, ומפנות זרקור בכל פעם לפריט אחר בנוף : גגות אדומים של כפר, שדה חרוש, עץ, קפל של קרקע.

קולינריה מקומית: יקבים, גבינות ולחם

עמק אזוסה הוא מקום מצויין לביקור ביקבים. כך למשל היקב בכפר למונה, יקב צנגרידס, המשקיף על העמק. אנחנו מתישבים תחת סוכת גפנים, מזמינים פלטת נשנושים ויוצאים למסע טעימות של יינות היקב.

עוד מקום מקסים שביקרנו בו הוא הגן של קיקה שבכפר קלפיה.

השמים המעוננים והגשם של הבוקר הרטיב את השולחנות והשאיר את הכסאות מיותמים בגינה. לרגע חשבנו שהמקום סגור, אבל בדיוק אז הופיע קיקה בדלת ביתה והזמינה אותנו להכנס. היא הוליכה אותנו למקומנו דרך סלון הבית המרווח. הבצק בקערה האדירה שעמדה על שולחן הקפה עלה ותפח והציץ מתחת למפית הלהנה שכסתה אותו. על הקירות צילוצים משפחתיים ותמונות. אנחנו מתיישבים ליד שולחן עץ במרפסת מקורה המשקיפה אל הגבעות, ולפנינו מוגש מגש ובו ארבעה סוגי לחמים מעשה בית, חמאה, גבינות חלומי ואנארי מקומיות וריבות ביתיות. על שולחן ההגשה מונחים פירות ועגבניות שגדלות בגינת הבית.בנתיים במטבח של קיקה מתבשלת במחבת ברזל כבדה הגירסה המקומית לשקשוקה: ביצים ברוטב עגבניות, בייקון, ופטריות טריות.

את המקום הקימו קיקה ובתה מרלן לפני כעשור בגינת ביתן, והן משלבות בו אירוח באוריה משפחתית יחד עם אוכל מחומרים מקומיים. לפני שפרשה לגמלאות הייתה קיקה רופאת שיניים, והיא גם מציירת.  מרלן אמונה על קבלת האורחים והצגת הארוחה, ואילו קיקה נוהגת לעבור בין השולחנות, לשוחח ולהקשיב .

בעונת התיירות כדאי להזמין מקום מראש, במיוחד בסופי שבוע, אבל ביום סתווי גשום מתמזל מזלנו ונמצא לנו שולחן.

הכרות רגלית עם עמק אזוסה

הכפר אפיסקופי וממרכז המבקרים

הכפר אפיסקופי מושך אליו מבקרים בעיקר בזכות המונוליט הגדול: גוש הסלע המרשים המתנשא מעליו. אבל אותי מסקרן גם שמו של הכפר, שנשמע כאילו יש לו קשר לעולם הדת. ואכן, מקור השם במילה היוונית ״אפיסקופוס״, שפירושה בישוף. לפי המסורת המקומית, בתקופה הפרנקית העביר לכאן הבישוף האורתודוקסי של פאפוס את מושבו, וכך קיבל הכפר את שמו. המורשת הדתית של המקום קשורה גם להילריון הקדוש, שעל פי המסורת חי בסביבה כנזיר במאה הרביעית. הכנסיות המוקדשות לו משמרות את זכרו, ואחת מהן ניצבת בראש הסלע, מעל העמק, אליה נגיע במסלול ההליכה שלנו.

את הטיול שלנו אנחנו מתחילים במרכז המבקרים. אנו נכנסים רק כדי לקבל מפה והוראות לתחילת השביל, אבל הגשם שמתחיל בטיפות והופך מטחי דליים משכנע אותנו להשאר. המרכז הקטן מתגלה כפנינה. אנחנו מתחילים בסרט דוקומנטרי קצר המספר על העמק, ומתמקד במיוחד בצמחיה ובבעלי החיים. באופן לא מפתיע פרחים רבים , ציפורים וזוחלים הם כמו בארצינו, או לפחות בני דודים קרובים. מתברר שבעמק הזה יש 9 סביבות אקולוגיות שונות, התורמות למגון הביולוגי הגדול.  את המגוון הבילוגי השכילו לייצג בדיורמה מרהיבה על אחד מקירות אולם התצוגה. על הקירות האחרים מידע מפורט על הסביבות האקולוגיות ועל ההתישבות באיזור.  כאן מתגלה סודם של הפסיפסים המרהיבים אותם ראינו באתרים הארכיאלוגיים. האיזור הזה התברך גם במגוון גיאולוגי: כאן הפיקו את האבנים הצבעוניות שאחר כך שובצו בפסיפסים, שאותם ראינו באתרי הארכיאולוגיה.

• הביקור בתצוגות בעלות 5 יורו.

מסלול עמק אזוסה

מבין מסלולי ההליכה שהלכנו בהם בקפריסין, זהו אחד המסלולים המגוונים והמהנים שבהם.יש בו שילוב טוב של הליכה בין סמטאות של כפר, תצפיות על עמק, כרמים ושדות, הצצה אל נחל ,שרידים של מבנים עתיקים ואפילו מפגש עם עדר עיזים קטן. 

• זהו מסלול הליכה מעגלי, בן כ7.5 ק"מ.
• המסלול מתחיל סמוך למרכז המבקרים.

"המסלול משולט היטב לאורך הדרך", מבטיחה לי הגברת במרכז המבקרים ומזהירה, שרבים טועים בכניסה לשביל. היא מצביעה על גדר לבנה ומציינת שהשביל בדיוק מצידה. באיזה צד ? עד שאנחנו מגיעים לשם כבר שכחתי. אנחנו חולפים ליד הגדר, וממשיכים מעלה עם הדרך. רק אחרי דקות ארוכות של הליכה אני מבינה ששהזקנה שקראה לנו ונופפה מחלונה, לא היה לשלום, אלא לסמן לנו שטעינו בדרך. אבל בכפרים האלה כל טעות היא הזדמנות: זווית אחרת על הנוף, או הצצה לפינת חמד. לאחר עוד מספר דקות של הליכה, אנחנו מבינים את טעותינו וחוזרים על עקבותינו. אנחנו מזהים גם את מקור הטעות. טנדר גדול חסם את הדרך. הנהג קפץ רגע לשכנים.

כעת אנחנו עולים על הדרך הנכונה, יורדים בסמטאות ומגיעים אל כנסית הילריון הקדוש. ממרפסת רחבת הכנסיה נשקף נוף מרהיב על הכפר ועל עמק אזוסה. מכאן לא רואים זאת, אבל הכנסיה נצבת על סלע ענקי.

במהרה אנחנו עוזבים את הכפר ויוצאים אל דרך עפר המובילה אל הגבעות המקיפות את העמק. כעת השמים שוב מתקדרים וטיפות עגולות מתגלגלות עלינו. כשהגשם מתחזק, אנחנו תופסים מחסה תחת עץ אלון גדול. לאורך הדרך אנחנו עוברים בתים בודדים, חוות עיזים. ומגיעים אל שרידי כנסיה. לכנסיה אין גג,קירותיה הרוסים למחצה, אין דלת והחלונות פרוצים, אבל  בשקע אחד הקירות מוצבים איקונין, נרות, גפרורים ובקבוק שמן. נראה שיש מי שעולה לכאן לכבד את גנדיוס הקדוש, לשאת תפילה ולבקש את עזרתו או השגחתו.

בהמשך הדרך מורידה אותנו מההר אל העמק הרחב. כעת אנחנו מתחילים לצעוד לאורך אפיק הנחל. אמנם בתחילה אנחנו נעזרים בענפי קנים עבים כדי להלך על גשר מאולתר וולחצות את הנחל, אך בהמשך הוא מסתתר מפנינו. את המים כמעו ולא רואים עקב צמחית נחלים עבותה ולעיתים קוצנית.  לאורך הדרך אנחנו עוברים בצידי מטעים, כרמי גפנים וזיתים, ושדות. המסלול מוביל אותנו בחזרה אל הכפר. כעת אנחנו מבחינים בסלע המונומנטלי, ומבינים שעל הירידה בתחילת היום, יש לסיים בסופו.

חסרי נשימה, אך מרוצים אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה.

פסטיבל האריגה בכפר פיטי

בעונת הסתו והאביב בכפרים רבים מתקיימים פסטיבלים מקומיים. בעת החופשה שלנו הכפר  פיטי ( באנגלית Fyti, Phyti ,Fiti  ) שנמצא צפונית לעמק חגג פסטיבל האריגה. פיטי מפורסם באריגים המסורתיים שלו, המכונים פיתקיוטיקה. (Fythkiotika). הם מיוצרים בנול עץ מסורתי. העיטורים הגיאומטריים הצבעוניים אינם רקמה, אלא חלק מהתהליך האריגה עצמה.  בעבר היו אדום וכחול צבעי העיטור העיקריים, כי אלה היו החוטים הצבעוניים שעמדו לרשות האורגות. בהמשך נוספו גם צהוב, כתום וירוק. מהאריגים הכינו מפות, מפיות ופריטי טקסטיל דקורטיביים לבית. בעבר, הכנת אריג כללה הרבה יותר מאריגה בלבד. הנשים הכינו את הכותנה, הפרידו ממנה את הזרעים, טוו אותה לחוטים, גלגלו ומדדו אותם והכינו את הנול. המלאכה הייתה קשורה גם לחיי הנשים ולמסורות המשפחתיות. נערות ונשים הקדישו שנים להכנת אריגים לנדוניה שלהן. פיטי היה המרכז המזוהה ביותר עם המסורת הזאת, אך עסקו בה גם בכפרים שכנים. מקורות היסטוריים מתארים את שגשוג האריגה בקפריסין בתקופת שלטון בית לוזיניאן, בין המאות ה12 עד ה15 לספירה.

במוזיאון האריגה ובחנות הסמוכה אפשר לראות את הנול ולשמוע הסבר קצר על אופן העבודה. להכנת הארגיים נדרשת מיומנות רבה, להכנת אריג בגודל של מגבת מטבח נדרשות חמש או שש שעות עבודה. האריגה הזו הוכרה על ידי ארגון אונסק"ו כמורשת עולמית, אבל לא די בכך לפרנסת האורגות. מחירי הארגים גבוהים, ומעטים הקונים.

אנחנו מגיעים לקראת הצהריים, אבל דוכני הפסטיבל רק בהקמתם. בחצר הכנסיה נפרסו שולחנות אוכל ארוכים. המוכרים עסקו בפריסת מרכולתם תחת גגונים: עבודות יד, דוכני אוכל, גבינות, מאפים, ואפילו דוכן איקונות. יש מי שהגדיל לעשות והביא צמד עיזים כדי למשוך את לקוחותיו.  מוסיקה יוונית הושמעה ברמקולים, בקולי קולות. התרשמנו שהאירוע הוא בעיקר מקומי, והגשם גם שיבש את התוכנית האומנותית. 

עזבנו את ההמון, הרעש וההמולה ויצאנו לסיבוב הכפר. יש בו סימטאות ציוריות, חלונות ודלתות שמצטלמים נהדר, ואפילו כמה חתולים. גם מכפר זה נשקף נוף נהדר.

עמק אזוסה הצעה למסלול בן יומיים