אראשימה: קופים, מקדשים ונוף – המלצה לטיול יום מקיוטו

אראשימה Arashiyama, הר במערבה של קיוטו ולרגליו נהר, העניק את שמו לאיזור כפרי מקסים, מרובה מקדשים והומה תיירים. המקדשים, הנהר והנופים מושכים לאיזור תיירים רבים. במאה ה13 נטעו כאן עצי דובדבן על ידי השוגון השולט, וכבר אז הפכה אראשימה פופולרית בעת פריחת הדובדבן. גם שלכת הסתו מושכת מבקרים רבים, אבל תסמכו על היפנים שהם ידאגו לפריחה וליופי בכל עונה. כשאנחנו הגענו לאראשימה, סמוך לצהרי היום, האיזור המה תיירים. בחנויות המזכרות ובדוכני האוכל השתרכו תורים ארוכים. איזה מזל שהוזמנו מראש ארוחת צהריים במתחמו של אחד המקדשים. לארוחה ולמקדש אנחנו נגיע, אבל קודם הבא נפלס את דרכנו אל האטרקצית הפופולריות: יער הבמבוקים באראשימה, נשמע קצת היסטוריה, נציץ אל חנויות המזכרות, נקנח בביקור בפארק הקופים ובתצפית מרהיבה על קיוטו. אספר גם על הנסיעה המספתיעה שלנו ועל מה יש לעשות עוד באראשימה. מצטרפים ?

זהו הפוסט השני בסדרת יפן. בפוסט הקודם נפשנו למרגלות הפוג'י.

ההיסטוריה של אראשימה, בקטנה

האיזור התפתח בתקופת האיין, כאשר המשפחה הקיסרית של יפן ואצילי החצר החלו לבנות בה וילות לטובת צמוחה והנאה מהטבע, הנוף והשקט. כבר לפני תנופת הבניה המלכותית צצו באיזור מקדשים. תקופת הייאן, נמשכה כ300 שנה מסוף המאה ה8  ועד סוף המאה ה12, ונחשבת סופה של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה בתקופה זו הייאן-קיו. בתקופה זו היו הבודהיזם, הטאואיזם ושאר ההשפעות הסיניות בשיאם, ובה הגיעה החצר הקיסרית לשיא השפעתה. משהו מאווית הימים ההם אפשר לדמיין כשמתבוננים בתיירים ומקומיים המסתובבים לבושים בקימונו הדור.

נסיעה אל אראשימה – הפתעות בדרך ובתחנה

ההגעה בתחבורה ציבורית אל אראשימה, כמו לכל מקום ביפן היא נוחה מאוד. הפעם היא טמנה בחובה הפתעה. מהמלון שלנו בקיוטו, הנסיעה כללה רכבת תחתית ואחריה בחשמלית. הופתענו לגלות שהחשמלית קטנה, סגולה ונראית כצעצוע.

נדחסנו אליה עם כל הממתינים. החשמלית החלה בנסיעה. מיד נבהלנו: רגע, היכן משלמים ? בעדנו מחפשים פתרון לתעלומה, החשמלית הקטנה והזריזה הובילה אותנו במסילה דרך פרבריה של קיוטו: בתים קטנים, כביסה. אנשים חוצים רגלית את פסי הרכבת כשהמחסום מורם. נסיעה בטעם של פעם.כשהגענו לתחנה, עמד כרטיס במדים ובכפפות לבנות ולידו עגלת שירות ובה כל אפשרויות התשלום : כסף, כרטיסי תחב"ץ נטענים ואפליקציות.

אבל כאן לא נסתיימו ההפתעות. ריח שלא ניתן לעמוד בפניו מתנפל עלינו ומושך אותנו אחריו. מקורו בדוכן דונטאס קטן. עובד הדוכן מוציא דונאט טרי, ממלא את החור שלו בקרם, ומקרמל אותו בעזרת להביור קטן. דונאטס קרם ברולה – זה טעים כמו שזה נשמע, ואפילו יותר!

התחנה של החשמלית מקסימה בפני עצמה. ברחבי התחנה "נטעו" עמודים ובתוכם אריגי קימנו – יער הקימונו. במקום יש ספסלים למנוחה. עץ דובדבן קטן ואפילו מזרקה קטנה לנוי. תודו, שזו קבלת פנים נעימה..

איך מגיעים לאראשימה ?

לארשיאמה מגיעים 3 קווי רכבת וחשמלית ואוטובוסים. זמן הנסיעה כחצי שעה עד שלושת רבעי השעה. שימו לב ששי שתי תחנות שונות. הן לא רחוקות זו מזו. אנחנו השתמשנו בגוגל מאפס לבחירת המסלול, שימו לב שהוא מציין גם את עלות הנסיעה, שמשתנה בין אמצעי התחבורה השונים ותלויה במיקום ממנו אתם מתחילים.

• קו הרכבת JR Sagano Line מגיע אל Saga Arashiyama Station וכלול בJR rail pass
• חשמלית Keifuku Randen Tram Line שמגיעה אל Arashiyama Station
• רכבת . Hankyu Line אף היא Arashiyama station
• ויש קווי אוטובוס שיוצאים מתחנת קיוטו, ועוצרים בכמה תחנות באראשימה.

יער הבמבוקים אראשימה

יער הבמבוק אראשימה הוא יער במבוק טבעי.  סוג הבמבוק הנפוץ ביותר ביער מכונה מוסו ( mōsō bamboo )  והוא מתאפיין בגזע עבה, כהה וארוך ועליו קטנים. המוסו מאוד פופולרי בבניה ולרהיטים, מכיון שהוא צומח מהר מאוד.  יער אראשימה נבחר לרשימת Soundscapes in Japan , מאה אתרים שמיוחדים בקולות ובצלילים שאפשר לחוות בהם.

בזכות חוזקו ומערכת השורשים המוצקה שלו נחשב הבמבוק לסמל של שגשוג ביפן. האמונה העממית הרווחת היא שבעת רעידת אדמה כדאי לאנשים להסתתר בחורשת במבוק. המערכת השורשים המסועפת תחזיק את האדמה ותמנע הווצרות בורות וסדקים.  הבמבוק הוא סמל לתמימות וטוהר, בזכות צורתו פהשוטה והאלגנטית. אימרה יפנית ידועה האומרת  " הבמבוק שמתכופף, חזק יותר מהאלון המתנגד",מקפלת בה לא מעט מדרך החיים היפנית. 

מתמונות האינטרנט היער נראה מרהיב. ההליכה בשבילים, בעודנו מקשיבים לרשרושי העלים, היא בודאי קסומה.

כשאנחנו מגיעים היער מלא במטיילים, צעקות ילדים ובכי רנדומלי מאפילים על כל רשרוש עלים. 

אנחנו לא אומרים נואש וממשיכים הלאה במעלה השביל. שם התנועה התיירותית מתדלדלת ולעיתים השביל ממש מתרוקן. אז רוח קלה נענע את הבמבוקים ויכולנו להנות מקולות רשרוש העלים, מהשקט ומהקסם. אנחנו מבלים זמן מה בער, ואפילו מצליחים לצטלם לבד.

ההמלצה שלנו היא להגיע בשעות מוקדמות מאוד או להשאר לאחר הצהרים המאוחרות. אבל בשום פנים ואופן – לא לפספס.

ארוחת מישלן במקדש זן

התחנה הבאה במסלול שלנו היא ביקור בגנים היפים של מקדש טנריוג'י Tenryuji .

המקדש נבנה באמצע המאה הארבע עשרה על ידי השוגון השולט, אשיקגה טקאוג'י, והקדיש אותו לקיסר גו-דיגם, שנפטר סמוך לבנית המקדש. הימים הם ימי תקופת מורומאצ'י , כ250 שנה שהחלו על עליתו לשלטון של טקאוג'י ב1333 ונמשכו עד 1573. תקופה זו ידועה כתקופה של שינויים פוליטיים. תחילה אופינה במאבקי ירושה של על תואר הקיסר, עד כדי כך שבמשך 50 שנה שלטו ביפן שני קיסרים. בהמשך ירדו כוחם של הקיסר והשוגונים, ועלה כוחם של משפחות סמוראים בעלי אדמות שנקראו דאימיו. לקראת סופה של התקופה החל המסחר עם פורטוגל, ומסיונרים הביאו ליפן את הנצרות. ידידינו טקאוג'י תחילה היה בצד של הקיסר ואח"כ נגדו. לאחר מותו הקדיש את המקדש לזכרו של הקיסר, כדי לרצות את נשמתו.

כמו מרבית המקדשים ביפן מהתקופה הזו, המקדש המקורי כבר מזמן לא קיים, הוא נשרף לפחות פעם אחת. המבנים אומנם נבנו נאמנים למקור, והם מתקופת מייג'י , מהמאה ה19. אבל הגן שמר על צורתו המקורית, והוא דוגמה נפלאה למה שמכונה ביפנית shakkei , שפירושו : נוף מושאל. בגנים אלה מכניסים משהו מתוך הנוף הסובב אל תוך הגן ןמחקים אותו. מתוך המבנים והגן נשקפים הרי אראשימה, והם נראים כאילו הם חלק מהגן. אגב, אדריכל הגן, תכנן גנים נוספים באיזור טוקיו, ושימש ככוהן הראשון של המקדש.

אפקט התשלום בכניסה למקדש השפיע, וההמונים כמעט נעלמו. אמנם לא נשארנו לבדנו אבל יכולנו לטייל בנחת בשבילי הגן היפה. פריחת הדובדבן כבר כמעט נסתיימה. אבל אל דאגה, הרודודנדרון והאזליאות החליפו אותה, ועוד פרחים צהובים ולבנים קטנים. נראה שבגנים ביפן בכול עונה של השנה יש צבע.

עם הטיול בא התיאבון ובשעה היעודה אנחנו עושים את דרכינו למסעדה. בכניסה אנחנו מתבקשים כמובן לשול נעלינו מעל רגלינו. אנו מובלים לאולם גדול, בו ישובים אנשים בשורות ישרות על טאטמי, ולפניהם שולחן קטן, ועליו מגש עם כלי אוכל. אנחנו מוזמנים לבחור את מקומנו, וגם אלינו במהרה מגיע האוכל.

המלצות מישלן על ארוחה במקדש נשמעת לי כפרדוקס. נזירים אמורים לאכול בצניעות , אז מה קשור מישלן כאן ? ובכלל הארוחה מוגשת על מגש ובכלי פלסטיק. אמנם יפה ואסתטי – אבל לזה פילל מישלן ?

ובכן, מתברר שמלצות מישלן ניתנות לא רק לארוחות במעדות מפונפנות, אלר גם מסעדות עממיות. הדגש ניתן על מקריכיבם מקומיים, איכות הבישול וטריות המזון . בזה ללא ספק המסעדה מצטיינת. בקערות קיבלנו מיני במבוק בגדלים שונים – כל אחד מסוג אחר וטעם שונה. קיבלנו מרק טעים במיוחד, חציל ברוטב בוטנים חם, אורז, ועוד מיני תבשילים, שלא פעמחתי את טיבם. אם מישלן יתן ציונים גם לאורי המסעדה, אני במבחן שלו בטוח נכשלתי. אני לא בטוחה איך לאכול את האוכל. איזה מאכל עם איזה רוטב, מה סדר המאכלים ? אני טועמת מעט מכל אחד. מנסה שילובים שונים. חלק אוהבת יותר וחלק פחות. מה שכן בתוך אריזה קטנה של עלי בננה הסתתר לו כדור מוצ'י הטעים ביותר שאכלתי ביפן, אז ככל הנראה מבקר מישלן ידע מה הוא אומר…

ארוחה ומקדש – מידע שימושי

• הכניסה לגן המקדש כרורכה בתשלום של 500 ין, אן תרצו להציץ אך המבנים הז יעלה עוד 300 (ההמלצה שלי לותר )
• המקדש מציע שלוש סוגי ארוחות במחירים שונים. אנחנו לקחנו את הזולה ביותר – 3000ין , כ100 שקלים לאדם. יש להזמין את הארוחה מראש, לפחות יום לפני. למידע ולהזמנות

פארק הקופים

אע"פ שראיתי המון קופים בסריקלנקה, בדרום אפריקה ובנפאל, החלום שלי הוא לראות את קופי המקק היפנים, הרוחצים בבריכות החמות בשלג. אבל מכיוון שאנחנו באביב, וקופי השלג רחוקים, ובכלל לא מובטח לפגוש בהם, החלטנו להסתפק בפארק הקופים באראשימה. פארק הקופים ממוקם על גבעה, בצידו השני של הנהר. בשעות אחר הצהרים, זרם האשים מתדלדל מעט ואנחנו מטיילים להנאתינו אל הכניסה לפארק. שלט קטן מזהיר את הבאים שהצפיה בקופים כרורכה בעליה של 20 דקות. העליה אכן עליה, אבל ביער קריר, עם נוף המציץ מבעד לעמירים. 20 הדקות מתגלות כעשרים דקות של יפנים. אנחנו ארוכי הרגליים גומעים את העליה בהרבה פחות.

כבר במעלה השביל אנחנו מבחינים בהם. מתרוצצים חופשי וקופצים מענף לענף. אבל הפתעה האמיתית, היא כשאנחנו מגיעים למעלה ונשקף מולינו נוף מרהיב על קיוטו. הקופים, יש לציין, הרבה פחות מתרגשים

הקופים – חמודים בטרוף!

אל תתנו לתמונות הקופים הבודדות להטעות אתכם. אנחנו שם לא לבד. למעשה יש קהל גדול כ"כ שלפעמים אפילו קשה לראות היכן הקופים.

והינה אמא רופה עוזרת לבנה לעבור דרך ההמונים.

אמנם הפארק מגודר, אבל הקופים כאמור חופשיים. הם מחליטים מתי להגיע אם בכלל ולאן ללכת. עובדי המקום נמצאים כדי לודא שאיש לא יציק להם, לא ירדוף אותם במצלמתו. אסור אפילו להתכופף כדי לצלם אותם מגובה העיניים. אם אתם רוצים להאכיל את הקופים – בבקשה. יש ביתן מגודר שאתם תכנסו לתוכו, והקופים יחליטו אם הם רוצים לבוא אל החלון או לא.

פארק הקופים באראשימה – מידע שימושי

• למידע נוסף על דרכי הגעה לפארק, שעות פתיחה ומידע כללי .
• שימו לב לשעות הפתיחה של הפארק. הוא נסגר יחסית מוקדם בסביבוץת 16:00.
• התשלום הוא במזומן בלבד!

דוכנים, וחנויות מזכרות באראשימה

תעשית המזכרות והמאכלים היחודיים למקום הם חלק חשוב בתעשית התיירות ביפן. היפנים מוכנים לעמוד בתור זמן רב כדי לאכול ממתק יחודי, גלידה או לרכוש מזכרת קטנה אופינית למקום. לקראת אחר הצהרים, כשנהיה פחות צפוף גם אנחנו נכנסים להציץ בחנויות המזכרות. חלקן כל כך יפות – שהן כמעט כמו זמויאון. נכשרת השקעה אדירה בעיצוב, באוירה ובאריזת המתנות. באמת מתחשק לקנות הכל! באופן כללי אפשר למצוא בחנויות גם דברים לא יקרים ומאוד יפים.

אראשימה – מה פספסנו בביקור?

• הפספוס העיקרי בביקור שלנו הוא שלא הקדשנו לאראשימה יום שלם. אם מגיעים מספיק מוקדם, למשל לפני השעה 10, אבפשר לטייל במקומות המרכזיים בנחת ואח"כ לצאת לאיזורים הפחות מתוירים.
• יש בה מקדשים רבים בעלי אופי שונה, חלקם מרוחקים מעט מהמרכז. שני מקדשים שרשמתי לפני אבל לא הגענו אליהם : מקדש הנשמות האבודות , ומקדש אוטגי Otagi Nenbutsuji Temple – מקדש אלף הפרצופים. שניהם נמצאים קרוב זה לזה, אבל מרוחקים מהמרכז.
• כמו כן הצטערתי שלא שטנו לאורך הנהר, או הולכנו לאורך הטיילת. נראה ששוה להשאר גם אל תוך השקיעה, כשהאורות נדלקים.
• למידע על מרבית המקדשים והפעילויות באראשימה