סיילם, מסצ'יוסטס, היתה מראשוני הישובים בניו אינגלנד, איזור חקלאי פורה ועיר נמל עשירה ומשגשגת. אבל מה שבאמת פרסם אותה היו משפטי המכשפות. מעולם לא היו מכשפות בסיילם, אבל בסוף המאה ה17 במשך כשנתיים נרדפו, נחקרו והועמדו למשפט גברים, נשים וילדים, והובילו למותם של חפים מפשע. הסיפור הפך לסמל של היסטריה המונית, חוסר צדק, האשמות שווא ורדיפות. המכשפות זכו לעדנה מאז שהחלה תרבות הצריכה הפופולרית סביב לליל כל הקדושים. כיום סיילם מנסה לרקוד על שתי החתונות: להציג את משפטי המכשפות והמאורעות ההיסטוריים מצד אחד, ומצד שני להתפרנס מהפופלריות העכשיווית של המכשפות, רוחות הרפאים ושלל מפחידנים. יצאנו ליום טיול בסיילם ללמוד על המאורעות ההיסטורים. התפעלנו מיופיה של העיירה השוכנת לחוף הים, ביקרנו במוזיאון מקומי מעניין, צילמנו גרפיטי, השתאינו אל מול היצירתיות המסחרית ואפילו נפלנו במלכודת תיירים. כל ההמלצות והתובנות ליום טיול בסיילם:
- רקע היסטורי
- טיול בשביל המכשפות בסיילם
- מוזיאון פיבודי
- בית הקברות הישן של סיילם
- האנדרטה למשפטי המכשפות
- מוזיאון המכשפות
- ההנמל של סיילם
- פונטו – אומנות אורבנית
- מידע נוסף
טיול בסיילם – רקע היסטורי
כשראשוני המתיישבים האנגלים הגיע לאיזור המפרץ בו נמצאת כיום סיילם, שכן בו כפר דייגים בשם נאומקג. אבותיהם של תושביו האמריקאים-הילידים התישבו באיזור כ1000 שנים קודם. המתיישבים האנגלים, מרביתם פוריטנים, הגיעו במטרה להקים מושבה קולוניאלית. שמה של הקהילה הפוריטנית נגזר מהמילה PURE באנגלית, כלומר טהור. הם דגלו בחיים צנועים, טיהור הכנסיה מהפרקטיקות הקתוליות, ורצו להקים חברה אוטופית. הם קראו למקום סיילם SALEM מלשון JERUSALEM . במשך העשורים הבאים גלי המתישבים השתלטו על האדמות של הקהילה הילידית, ודחקו אותם מהמקום. למעשה הוקמו שני מקומות בשם סיילם- כפר ועיירה.
ב1670 החלו לצוץ מתחים בין הכפר סיילם לבין העיירה סיילם. הכפר סיילם בנה לעצמו כנסיה נפרדת ומינה כומר שנוי במחלוקת. בעיות מחלוקות נוספות בין שתי הקהילות נבעו משינויים בחוקי המושבות ע"י אנגליה, קטטות עם מתישבים צרפתיים וילידים, מגפת אבעבועות ומזג אויר קיצוני.
תקציר תולדות המכשפות בעולם המערבי
דמות "המכשפה" השתנתה לאורך ההיסטוריה. הכישוף ליווה את ההיסטוריה האנושית. המכשף בתרבויות הפגניות היה המתווך בין האדם לכוחות הטבע ולאלים. באירופה כשהחלה הנצרות להתפשט נאסר הכישוף, כיוון שהכנסיה ומשמשיה היו המתווכים בין האדם לאל. השטן, מקור כל הרוע,קורא תיגר על האל ודרכיו, והמכשפים הם עבדיו. החל מימי הביניים הכנסיה השתמשה במושג השטן כדי להפחיד ולשלוט באוכלוסיה. מכשפה או מכשף נחשבו אנשים שעבדו את השטן וכופרים בדרכי הכנסי.בתקופות של חוסר שקט, מגיפות, אסונות טבע ומלחמות נוטים האנשים לחפש אשם. אנשים שהיו בשולי החברה, לעיתים בעלי מראה יוצא דופן, ידע יוצא דופן, או התנהגות יוצאת דופן היו השעירים לעזאזל.לעיתים קרובות היו אלה נשים בודדות. במאה העשרים הסמליות של המכשפה השתנתה: תנועות פמיניסטיות והמדיה הפופולרית החלו להציג מכשפות כסמלים של העצמת נשים ומרד בנורמות החברתיות. סדרות וסיפורים כמו "הקוסם מארץ עוץ", "מרשעת" ו"סברינה המכשפה הצעירה" הציגו את המכשפות כגיבורות וכדמויות מורכבות, לא רק כאויבות.
משפטי המכשפות מסיילם
משפט המכשפות של סיילם הם סדרת אירועים יחודיים בשנים 1692-1693 שהביאו למותם של 25 אנשים חפים מפשע. בזמן ההתרחשות של המאורעות היו רבים שהבינו שמדובר בהאשמות שווא, וכבר בסוף 1690 החל תהליך של זיכוי האנשים.
בינואר 1692 שלוש ילדות מהכפר סיילם טענו שכוחות בלתי נראים השתלטו עליהם. זה בא לידי ביטוי בהתקפות של הזיות, רגליים חלשות וכולי. הכומר חשד בכישוף. לאחר חקירות ותשאול הילדות בכפר. כחודשיים אחר כך נסעו לעיר סיילם שלושה גברים ושלוש ילדות להגיש האשמה כנגד שלוש נשים מהכפר. מכאן התחיל להתגלגל כדור השלג, שהביא לכליאתם של כמעט 200 אנשים מבני הקהילה ולהוצאה להורג של 25 גברים ונשים.
מקריאת העדויות והרקע של המאשימים והנאשמים ברור כי תחת האיצטלה הדתית היו תאבת בצע, דעות קדומות ושנאה. בין הנאשמים היו אשה מברבדוס שהובאה כמשרתת על ידי הכומר השנוי במחלוקת, אישה שהיתה בסכסוך משפטי בעניין אדמות עם המשפחה המאשימה, בעל חוה מצליח שהיה בעל זכיון למכירת אלכהול לנוסעים בדרך לבוסטון, איש זקן ונרגן שלא הרבה לבקר בכנסיה, זקנה חרשת שהתקשתה להגן על עצמה ועוד.
צילום של התמונה "המשפט של ג'ורג' גייקובס" , ציור שמן שצויר על ידי הצייר האמריקני טומפקנס האריסון מדיסון כ150 שנה אחרי המשפט. בתחתית התמונה הנערה המצביעה עליו היא נכדתו . את התמונה המקורית ניתן לראות במוזיאון פיבודי אסקס בסיילם.
משפטי המכשפות מסיילם – מידע נוסף
טיול בסיילם בשביל המכשפות
הרחוב הראשי של סיילם לוקח אותנו היישר אל תוך "דיסנילנד של מכשפות". בתים רבים מקושטים בדלעות, שלדים ומכשפות. במרכז העיירה יש קניון מכשפות (Witch mall), לאורך הרחוב עומדים מחופשים לדמויות אימה כאלה ואחרות, שישמחו להצטלם אתכם תמורת ממונכן. כל בית שני הוא מוזיאון מכשפות כזה או אחר, ואפילו המבקרים מגיעים מחופשים.
מסלול טיול המסומן בפס צהוב על המדרכה לוקח את המבקרים אל האיזורים ההיסטוריים של העיר. המסלול עובר אומנם בין מקומות היסטוריים, אבל לאורך הדרך שפע של חנויות מזכרות, בתי קפה ושלל אמצעים להרויח כסף. מכיוון שסיילם היתה מיושבת לאורך הדורות, לא הרבה נותר מהתקופה של המכשפות, אבל בכל זאת יש כמה מקומות מענינים ואותנטייים לבקר בהם.
מוזיאון פיבודי אסקס
בלב מהומת המדרחוב המסחרי ממוקם המוזיאון, שרק הוא כשלעצמו מצדיק את הנסיעה לסיילם. במוזיאון יש אוסף קטן אך מענין של אומנות קוריאנית ויפנית. בזמן ביקורנו היו שתי תערוכות אומנות מתחלפות.המוזיאון מציג תערוכות אומנות מעניינות לצד תערוכות בנושאים היסטוריים הקשורים לסיילם.
תערוכת משפטי המכשפות בסיילם
זוהי תערוכה היסטורית המציגה את הרקע, ואת השתלשלות הענינים, גורלם של הנאשמים ועד לזיכויים. כיווןש המפשט והחקירות שקדמו לו היה מתועד, ישנם מסמכים רבים. התערוכה כוללת הגדלות של מסמכים מקוריים, חפצים, מפות והסברים. מדהים לראות איך ברגע שמחפשים שעירים לעזאזל כל חפץ יכול להיות הוכחה לאשמה. כך למשל בתערוכה מוצג מקל הליכה עשוי ענף מהוקצע של עץ אלון, ששימש את ג'ורג' גייקובס הזקן. הוא הואשם בכך הכה נשים צעירות במקלו, והיתה זו הוכחה נסיבתית שהוא מכשף. בתערוכה מוצג גם הנול ששימש את רבקה פוטנם לאריגת רצועות בדים צרות ששמשו לביגוד וטקסטיל לבית . מצידה האחורי של ידית הנול מופיעים רטשי התיבות של שמה, ומצידה הקידמי – איורים של פנים, צלבים, לב ופרחים. חלק מהאיורים הם סמלים נוצריים מקובלים אבל לאחרים יש משמעות פגנית של סגולה כנגד עין הרע. סמלים אלה היוו לכאורה הוכחה נוספת לכך שעסקה בכישוף.
סיפורים קטנים על סיילם
ההיסטוריה בסיילם לא עצרה עם תום משפטי המכשפות . העיר המשיכה להתפתח, תושבים חדשים ומהגרים באו ואחרים עזבו. שרפה פקדה את העיר והחריסה חלקים גדולים מהעיר. בעיר היו עשירים ועניים ודמויות ססגוניות שנחרטו בהיסטוריה. תערוכה קטנה אך מעניינת מידע, אנקדוטות ומאורעות בהיטוריה של העיר דרך חפצים , כרזות וצילומים. זהו מבוא טוב לביקור בעיר. אחד המוצגים המענינים הוא בית בובות מפואר ומושקע שהיה שייך למשפחה עשירה בסיילם – אז בתי בובות לא היו משחק ילדים, אלה תחביב ומקור לגאווה וסימן לעושרה של בעלת הבית.
מוזיאון פיבודי – מידע נוסף
- המוזיאון גדול ומושקע ואני ממליצה להתחיל בו את הביקור בסיילם. כדאי להקדיש לביקור במוזיאון שעתיים ולהגיע מוקדם.
- קישור לסיור אודיו במוזיאון ובסיילם עצמה – יקח אתכם דרך המיצגים החשובים בתערוכה והאתרים הרלוונטים בעיר. מעניין מאוד וכדאי לשמוע לפני ההגע לסיילם.
- מידע על שעות פתיחה ותערוכות שמוצגות במוזיאון . הכניסה למוזיאון בתשלום.
פסל מודרני בשם "שבעת החטאים" העוסק בחטאי הצריכה שמורניתש אנחנו מורישים מדור לדור
בית הקברות של סיילם
בית העלמין Old burying point ברחוב צ’רטר הוא בית הקברות הוותיק ביותר בסיילם. המצבות הראשונות הן כאשר תיעודו מתחיל משנת 1637. חשיבותו ההיסטורית נובעת ממקום מנוחתם האחרון של כמה דמויות בולטות בסיילם, כולל שופטים ממשפטי המכשפות. כאן טמונןת גם דמויות היסטוריות נוספות, כמו הנוסע מהמאייפלאואר ריצ'רד מור, המיליונר האמריקאי אליאס האסקט דרבי, האדריכל הבולט סמואל מקינטייר, ונשיא בית המשפט העליון בנג'מין לינד.
בבית העלמין אפשר ללמוד על התפתחות מנהגי הקבורה באיזור. מצבות מתקופת הפוריטנים מעוטרות בגילופים סמליים כמו גולגלות, שעוני חול ומגל המייצגים את המוות ואת חלוף הזמן. כדים ועצי ערבה סמלו לאבל וזיכרון במאות ה-18 וה-19 והם מעטרים מצבות מזמן זה.
האנדרטה למשפטי המכשפות
סמוך לבית הקברות ממוקמת האנדרטה לזכר עוולות משפטי המכשפות בסיילם. היא הוקמה כשלוש מאות שנה לאחר תום משפטי המכשפות לזכרם של החפים מפשע שהוצאו להורג. מחומת גרניט בולטים 20 מדפים כשעל כל אחד מהם חקוק שם הקורבן, תאריך מותו ואופן מותו העצים המצילים על האנדרטה נבחרו בשל היותם האחרונים לפרוח והראשונים להשיר את עליהם.מבקרים רבים מניחים על המדפים פרחים ומטבעות לזכרם.
מוזיאון המכשפות של סיילם
אתר חוויתי המספר את סיפור משפטי המכשפות בסיילם – איך התחיל צייד המכשפות? מי היו המאשימים ומי היו הנאשמים ? מה עלה בגורלם? הביקור נמשך כ45 דקות וכולל שני חלקים. בחלק הראשון מסופר סיפור משפטי המכשפות מסיילם בצורת דרמטית ועם המחשה של תפאורה. החלק השני מוקדש לסקירה היסטורית של יחס העולם המערבי למכשפות ותופעת "צייד המכשפות" גם במובן המטאפורי. חדר זה כולל ציר זמן, צילומי מסמכים, איורים וצילומים ויש בו הדרכה.
הביקור היה מאכזב למדי. חשבנו שחווית הביקור תהיה דומה לחווית הביקור בלונדון דאנג'ן, אבל זה היה שטחי למדי. בחדר השני ניתנה הדרכה כללית וטובה למדי על הנושא, אבל לא היה מספיק זמן לקרוא את החומר בתערוכה ולהתבונן בה באופן עצמאי. הביקור יכול להתאים לילדים בגילאי חטיבה אבל נדרשת ידיעת האנגלית.
אתר האינטרנט של המקום מספק דווקא מידע מעניין ההיסטוריה ועל נושא המכשפות לאורך הדורות.
הכניסה למוזיאון בתשלום, ובעת הזמנת הכרטיס יש לבחור שעת כניסה.
איזור הנמל ההיסטורי של סיילם
כדי לברוח מהמולת ההמון הלכנו לטייל באיזור הנמל ההיסטורי של סיילם . מים כחולים מנוקדים סירות, דשא ירוק, ובתים קטנים וציוריים בגדה ממול היו הפוגה נהדרת של שקט.
טיפת היסטוריה ימית
מתברר שלסיילם יש היסטוריה ימית עשירה והיא מילאה תפקיד מרכזי בהתפתחותה של ארצות הברית ככוח סחר עולמי.
לאחר הקמתה כמושבה, סיילם עברה במהרה מתפקיד של נמל דיגיים קטן לעיר סחר פעילה.ייצאה סיילם דגים ועץ וייבאה מוצרים כמו מולסה ורום מהאיים הקריביים ומאירופה. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, סיילם הפכה למוקד מרכזי של פרייבטירים – ספינות פרטיות חמושות שלחמו למען עצמאות הקולוניות. סיילם סיפקה יותר פרייבטירים מכל נמל אחר באמריקה, והם תרמו לניצחונות צבאיים וכלכליים של המושבות.
בין סוף המאה ה-18 לתחילת המאה ה-19, המכונה "תור הזהב של סיילם", העיר הייתה אחד מנמלי הסחר החשובים בעולם. סוחריה וקברניטיה הפליגו למקומות רחוקים כמו רוסיה, הודו, סין, יפן והאיים האינדונזיים. אניות מסיילם חזרו עם תה, תבלינים, משי, קפה ופלפל, והעיר זכתה לכינוי "ונציה של העולם החדש". היא הייתה אחת הערים העשירות ביותר בארה"ב.
אמצע המאה ה-19 סימן את ירידתה של סיילם כנמל מסחרי מרכזי, בשל תחרות גוברת מנמלים גדולים כמו בוסטון וניו יורק, והתפתחות אוניות הקיטור הגדולות.
בשטח הנמל ההיסטורי ישנם שלי מידע מענינים ומבנים היסטוריים בהם ניתן לבקר. במבנים תערוכות בנושאים שונים הקקשורים למורשת הימית של סיילם.
מידע נוסף על המבנים ההיסטוריים והדמויות המרכזיות
פונטו – מוזיאון פתוח לאומנות אורבנית
שכונת אל פונטו או פוינט נקראת על שם איזור ששימש ליבוש דגים וכונה Stage point. האיזור היה מרכז לעסקים הקשורים במסחר ימי, והיה חשוב להתפתחות הכלכלה באיזור. במאה ה18 התישבו באיזור של מהגרים קנדים צרפתים שבאו לעבוד במפעלי התעשיה שקמו. שני מפעלים גדולים שעסקו בפחם ובכותנה היו הדומינטיים באיזור .
האזור חווה משבר קשה בשנת 1914, כאשר שריפה גדולה בסיילם הרסה יותר מ-1,300 מבנים והשאירה אלפי אנשים ללא בית. השכונה נבנתה חזרה מהר, בעיקר בבנייה בלבנים כחלק ממאמץ מודרניזציה. הבנייה הזו העניקה לשכונת הנקודה את אופייה המיוחד – בתים צפופים ורבי משפחות.
השכונה המשיכה לשמש שער לקבוצות מהגרים, ושמרה על אופייה כקהילה מגוונת של מעמד פועלים. בשנים האחרונות, פרויקטים לשיקום ביוזמת העיר והקהילה שיפרו את המרחבים הציבוריים ואת דימוי השכונה.
אנחנו ביקרנו רק בחלק קטן של השכונה וראינו רק מעט מהציורי הקיר המרהיבים בה. פגשנו אומנית בשעת עבודתה והיא סיפרה לנו על פרויקט שבו היא משתתפת – ציורי קיר על גדר חברת החשמל. הציורים מתחלפים פעם בשנתיים. סימטאות קוטנות בין הינינים הצפופים הם קן הציור של ליורים ענקיים ויפהפיים. בהחלט שווה להגיע ולטייל.
טיול בסיילם – מידע שימושי
איך מגיעים ?
- ברכב – כדאי לחנות בחניון של הרכבת הפרברית המקומית Salem Cummuter Rail garage . הוא נמצא במרחק הליכה של כ10 דקות ממרכז העיירה. עלות 5 דולר ליום במשך השבוע 2 דולר ליום בסופ"ש.
- בתחבורה ציבורית – לסיילם אפשר להגיע ברכבת הפרפרית מבוסטון commuter rail או באוטובוס.
- למידע על הרכבת והאוטובוסים
- שימו לב – בסופי שבוע הנסיעה בקומיטר רייל היא מוזלת 10 דולר – לכל הסופ"ש
- במעבורת היוצאת מהנמל של בוסטון
כמה זמן ומתי?
כדאי להקדיש לביקור בעיירה יום שלם. אוקטובר הוא כמובן החודש העמוס ביותר, כבר בסופי שבוע בספטמבר ישנם ירידים והמקום הומה.
איפה אוכלים ?
- סיילם מלאה בתי קפה ומסעדות לרוב. רבים מהם עם שמות מגניבים ומשחקי מילים על רעיון המכשפות. לא לצפות לקולינריה משובחת במיוחד, ובסופי שבוע המקומות עמוסים.
- התרחקנו מעט מהמרכז לאיזור הנמל ההיסטורי והגענו למסעדה שנקראת Trade – המבורגרים טובים, ציפס טוב, עוף מצויין ומנות ענקיות.
- הכי טוב , להביא סנדביצים מהבית ולפקנק על הכסאות אל מול הנמל.
עוד משהו
סיילם נמצאת על מסלול נופי של עיירות קטנות, חופים, מצוקים ומגדלורים שנקרא –Essex coastal scenic byway
מצד אחד, סיפור המכשפות מזכיר לי את סרט האימה הידוע ״המכשפה מבלייר״, סרט דל תקציב בצורה מאוד קיצונית שהפך להצלחה מסחרית בגלל הרעיון המקורי מאחורי.
למי שלא מכיר, הסרט הוא על שלושה תלמידים לקולנוע שיוצאים לסייר ליד העיירה בלייר שבמרילמד (כמה מדינות דרומה) על סמך מיתוס שהיה בעיירה על מכשפה שאנשי העיר סילקו ממנה והיא מתה לבדה ביערות, ואז באה לנקום בעיר והיתה הורגת ילדים פעם בכמה דורות.
היוצרים מבקרים בעיר ומראיינים כמה תושבים (שחלקם באמת תושבים וחלק שחקנים שההפקה שתלה), ואז יוצאים ליער כדי לבקר בכמה אתרים שקשורים למכשפה. רק שהם הולכים לאיבוד, וכל לילה קורים להם כל מיני דברים מוזרים שכביכול המכשפה מבצעת. בסרט הם לא יוצאים מעולם מהיער ומה שעלה בגורלם מתגלה רק בקלטות שלהם שנמצאו במיקם שקשור למכשפה.
העיריה עצמה מאוד מזכירה לי עיירה דומה בשם וויליאמסבורג בוירג׳יניה שבעצם מחקה עיר מסורתית בארה״לֹ של לפני המהפכה האמריקנית. גם שם יש הרבה בניינים היסטוריים, ומעין מוזיאונים כמו בית המשפט או מקומות דומים שבהם שחקנים כמובן משחקים השחזורים של איך משפט היה מתנהל באותה תקופה. התושבים כמובן לבושים בצורה מסורתית, ויש שם חנות של מוצרים מהתקופה – כולל מוצרים מסורתיים שמיוצרים כמו בתקופה המדוברת כמו למשל נייר או סבון.
תודה עדי, מכירה את הסרט הזה הוא באמת עשוי מעניין וטוב. וויליאמסבורג נשמעמץ עיר מגניבה. אגב, גם האיימישים בפנסילבניה חיים בעצם כמו פעם. כולל הלבוש. הכלים ואםילו הכרכרות.
יצא לי לבקר בפנסילבניה במחוז של האיימיש בתור ילדה וזו בהחלט חוויה – אבל האיימיש וקהילות דומות אמנם מאפשרות לבקר בהן ולעיתים גם לקנות מהם דברים, אבל זה איזור שבו הם בעצם חיים את החיים השוטפים שלהם. לעומת זאת סיילם ובעיקר וויליאמסבורג מאוד מתבססות על זה שהן ערים שהפכו למעין מוזיאון לעבר ולא בהכרח ערים שעדיין חיות ״כמו פעם״.
תודה על ההבחנה.