סוף שבוע מהסרטים – תלמידי מגמת קולנוע מפיקים סרט

הגיק המשפחתי, תלמיד מגמת קולנוע בביה"ס תלמה ילין, סידר לנו סופ"ש מהסרטים, ואיפשר לנו להציץ אל מאחורי הקלעים של הפקת סרט. סופ"ש הצילומים הוא שיאו של הכנות שהחלו עוד בקיץ שעבר וכללו רעיון לסרט, כתיבת תסריט, תכנון הסצנות והתפאורה. במשך קצת יותר מ48 שעות, הקימו הוא וחבריו סט לצילומים, צילמו והקליטו סצנות, ואספו חומר רב שיערך לסרט עלילתי קצר. הגיק וחבריו אמרתי? ובכן האיש היה "במסייעת" על תקן, טבח, נהג, פועל, קניין והמבוגר האחראי. אחרי כל זה עוד היה לו כוח לכתוב על החוויה האינטנסיבית. רשות הדיבור לאיש :

גיל הנעורים הוא ללא ספק גיל מורכב. מי מאיתנו לא זוכר את עצמו כמתבגר? התמודדויות בבית ובבית הספר, המריבות, ההסתגרויות בחדר, שיעורי הבית. המציאות של ילדינו כיום מאתגרת יותר. הטכנולוגיה וזמינתו של הנייד הגדילו חשיפה לשיווק וצרכנות, העצימו את ההשוואה המתמדת של בני הנוער לסביבתם, שינו את המיקוד והקשב, אך פתחו עולם חדש מלא אפשרויות למציאת עניין ומימוש עצמי. הרצון למצוא את עצמך ואת קולך בתוך כל זה, יחד עם ההורמונים המשתוללים ממילא, הופך את התקופה ל"גיל התבגרות על סטרואידים"

הראש מיפו השמלה ממדריד
היא מדברת, הוא לא מקשיב
נותנים ידיים בשדרה הגדולה
כל אחד בתוך בועה שקופה

כשניתנת לנו ההורים ההזדמנות להיות איתם בעשייה ובחוויה שלהם, אנחנו תופסים אותה בשתי ידיים. כבר שימשתי בעבר כפועל במה וסבל בעת העלאת הופעה של המוזיקנט, ועקבתי בעניין ובהשתאות איך נערים מפיקים אלבום ומעלים מופע מקורי ומקצועי. הפעם הגיק ביקש עזרתנו לצורך צילומי סרט במסגרת מגמת קולנוע של ביה"ס התיכון ע"ש תלמה ילין.

לימודי הקולנוע בכיתה יא מוקדשים ללימוד נושא הסרט העלילתי, ועל תלמידי השכבה להשתתף בצילום סרט עלילתי קצר בין כ10 דקות. תלמידי מגמת קולנוע לומדים את כל התהליך החל מגיבוש רעיון, דרך כתיבת התסריט, העמדת הסט, בחירת השחקנים, צילומים והקלטה על הסט, ועד העריכה שאחרי. העבודה על הסרט היא עבודה קבוצתית, ודורשת התגיסות ושיתוף פעולה מכל הצוות. בניגוד להפקות של הוליווד , בהן מדברים על "סרטו של הבמאי ", בבית הספר הסרט הוא של כולם.

בדרך כלל הפקות סרטים של תלמידי יא מתקיימים בתקופת פסטיבל החורף של ביה"ס. אז עוצר בית הספר את הלימודים העיוניים למשך שלושה שבועות לטובת עיסוק מלא באמנויות בכל המגמות. בזמן זה מועלים המחזמר השנתי של התיאטרון והופעות המחול. נפתחת תערוכת האמנות הפלסטית של יב'. מתקימים קונצרטים ואפילו נסיעה לחו"ל של תזמורת הביג בנד של מגמת הג'אז ומגמת המוזיקה הקלאסית .  תלמידי מגמת הקולנוע עסוקים מאוד . תלמידי יב' עורכים את הסרטים שיוצגו בסוף הפסטיבל ויסכמו את 4 שנות הלימודים שלהם. יא' יצלמו את הסרטים שלהם ויתחילו לערוך אותם,  תלמידי י'  עורכים ומצלמים את "חדשות הפסטיבל" כתרגיל בלימודי סרטים דוקומנטריים, ותלמידי ט' עוזרים בכל ההפקות ולומדים עבודה מעשית על הסט.

בשורה התחתונה, אחרי שלושה שבועות בהם התרוצצו החבר'ה מהפקה להפקה, התשישות תופסת מקום, והמציאות גם אומרת שצריך לחזור לספסל הלימודים העיוניים ולהתחיל לחשוב על הבגרויות המחכות מעבר לפינה. את הצילומים של הגיק אנחנו עושים בדיוק בשלב הזה, שבוע אחרי שהשגרה הוכרזה מחדש.

הנעורים הם מפקד משוגע
מריץ אותה עד כלות הנשימה
חיים עפים בקצב מפחיד
מה דעתך על השמלה ממדריד?

לוחות הזמנים של עשית הסרט צפופים ממש. בתוך 3 שבועות כבר צריכים להגיש ראפ-קאט שזו גרסה גולמית של הסרט הערוך. אצל הגיק שום פרויקט לא יכול להיות פשוט. העלילה מתרחשת בשנת 1986 ולכן הצילומים מצריכים תפאורה בהתאם. לשמחתינו יש רק לוקיישן אחד, ובית הספר מאשר להפקה להפוך כיתה רגילה לאתר צילומים.

יום חמישי מעט אחרי ארבע, אנחנו מתייצבים. אחרוני התלמידים אוספים את חפציהם ויוצאים. צוות ההפקה מתחיל להוציא את הכיסאות והשולחנות מהכיתה. אני ואחת המפיקות יוצאים לרכוש לוחות של גבס, שישמשו לבנית הסט בו יערכו הצילומים: חדר וממנו נשקף נוף הקרח של גרינלנד.  החדר בנוי משני קירות של הכיתה ושני קירות נוספים מגבס , ובהם יותקנו חלונות. והנוף ? על כך בהמשך.

בחזרה בכיתה הפעילות בעיצומה.  נער ונערה צובעים את הקירות שישמשו לסט. אחרים מרכיבים ארון "שרתים" שהורכב ממחשבים מפורקים ולוחות קאפה צבועים. את מלאכת הרכבת קירות הגבס , אני עושה ביחד עם הנערים.  בנית הקיר הראשון לוקחת זמן רב – את השני כבר מתקתקים. אין ספק שהחלק הזה היה חוויה. חלק מהנערים והנערות פגש לראשונה מברגה חשמלית ונהנה ללמוד לתפעל אותה נכון. לאיש מאיתנו לא הייתה התנסות בהקמת תפאורה .

בשעה 9 בערב, כשאנחנו עוזבים את שערי בית הספר ונועלים את שערי הברזל. קירות חדר תחנת המחקר מוכנים וצבועים. והחדר מוכן לריהוט ואביזרים.

שעות הערב בבית מוקדשות להכנת אוכל לצוות. כ – 15 בני נוער ועוד שני שחקנים יהיו על הסט לא מעט שעות ויהיו רעבים. התפריט צריך להיות חלבי, ע"פ הוראות המפיקים. אני הולך על המנה המנצחת: פסטה ברוטב וודקה.  אני מארגן גם ירקות חתוכים, בורקסונים, לחמים, ממרחים כולל שני היריבים הגדולים, הנוטלה והשחר.

ביום שישי אנחנו ומספר תלמידים שקיבלו שחרור מהשיעורים מתיצבים לסידור הסט. החדר הריק שבנינו בתוך הכתה מקבל  מראה אותנטי של אייטיז. המפיקה הביאה מהבית שידה. מהספרייה הוצאנו שולחן, מפות ישנות וספרים מצהיבים. על הקירות נתלו המפות. על השולחן יוצב מחשב אפל 2 שמצאנו באחסון בבית של סבא.    

הרבה הרבה זמן שהקרח לא נמס כאן
לא נמס כאן
הרבה הרבה זמן שהקרח לא נמס כאן
לא נמס

פרויקט צפון. גרינלנד, צפון גרינלנד אומר התסריט. נוף של קרח וסופה. תחנת מחקר בודדה. אז איך יוצרים אוירה של תחנת מחקר בכיתת בי"ס בתל אביב?  התשובה היא פְּרוֹפִּים – פריטים המצטלמים על הסט. יומיים קודם שכרנו פריטים תקופתיים שתפקידם ליצור את התחושה שאנחנו ב 1986 ולא בימינו אנו. אתם תראו אותם בשימוש בסרט או ברקע הדברים. הביקור במחסן הפרופים היה חוויה בפני עצמה. יש שם הכל מכל: רמזורים, כלי בית, קישוטים, ציוד חשמלי, מפות טופוגרפיות, כלי מיטה ומצעים, משחקים, שנדלירים וכל סוג פריט שקיים לכם בבית, בגרסת וינטאג'.

אני נוסע להביא את השחקן שלנו. הסרט כולל שניים. שחקנית תלמידת מגמת התיאטרון בביה"ס הספר ושחקן בוגר שהתנדב ליומיים של צילומים.

על הסט מוצב ציוד הצילום. מבחינתי התחולל כאן מהפך. המקצועיות והרצינות השתלטו על הסט. אם עד עתה יכולתי להסתכל עליהם כעל ילדים, עכשיו אני רואה חבורה של מקצוענים שיודעים בדיוק מה הם עושים.

זהו המקום לספר מי על הסט. הגיק, כותב התסריט הוא הבמאי. שלושה מפיקים, שעוזרים לפרויקט להפוך מרעיון למציאות ואחראים על כל הצדדים הפרקטיים . זה כלל מו"מ מול בית הספר לגבי הכתה, קביעת שעת התחלה וסיום, פתיחת השער החשמלי לכניסת ויציאת המכונית. המפיקים עסקו באיתור השחקנים ופריטי תפאורה חסרים, ארגון חדר הציוד, תכנון הארוחות ועוד. צלם ראשי ועוזר צלם, תאורן ועוזר, מקליט ומפעיל בום– מוט המחזיק מיקרופון אותו מקרבים אל השחקן המדבר כדי להקליטו. ההקלטה עצמה נעשית במספר ערוצים: "נק"- מיקרופון אלחוטי נסתר על השחקנים עצמם וגם מיקרופון נוסף בשביל המזל.

מנהל צילומים – אחראי על הסט שתפקידו הוא להוריד מהבמאי את ניהול הזמן. הוא דוחק בכולם כדי שתהיה התכנסות ללוחות הזמנים. מנהל התסריט, זה שרושם בתחילתה של כל סצנה ומקיש בקלאפר – המתקן מעץ שמקישים עליו ומצלמים אותו בתחילת הצילומים. תפקידו לוודא שיהיה תיעוד מסודר של כל הקלטות האודיו והוידאו, כך שאפשר יהיה לסנכרן בעריכה קול ותמונה. עם אינספור קאטים – כלומר הפסקות צילום ותחילת הצילום מחדש, אסופת הקבצים הענקית תלך לאיבוד מאוד בקלות ואבוי למי שייאלץ להתמודד עם באלאגן בשלב ההוא בלי תיעוד מסודר. המנהל האומנותי עבד עם המפיקים ליצור את האווירה של שנות ה- 80 על הסט. העורך או יותר נכון העורכת במקרה שלנו, לא שם כמובן, אותה הגיק יפגוש רק בשלב בו יהיה מה לערוך. העבודה שלה מתחילה אחרי. כותב המוזיקה יצטרף רק בשלב מתקדם של העריכה.

ומה קורה במהלך הצילומים? אגלה לכם שאת השחקנית לא תראו בסרט. היא לא מצולמת, רק נשמעת בסיפור שלנו. היא חיונית ונוכחת בסיפור אבל רק קולה נשמע מעברו השני של מכשיר הקשר. 6 סצנות מצולמות בסך הכל, שלוש בכל יום צילום. כל סצנה מחולקת למספר שוטים, כלומר קטעים מצולמים. הצילום נעשה ממספר זוויות וכיוונים. בכל פעם צריך להזיז חלק מהתפאורה, כדי למקם את המצלמה או את הדוֹלִי – העגלה שעליה מסיעים את המצלמה כאשר רוצים ליצור תנועה בדרך כלל מבלי שהמצולם זז. בשתי סצנות המשמעות מבחינת ההפקה היא להזיז את אחד משני הקירות שבנינו מטר או שניים אחורה כדי לעשות מקום למצלמה. פעם מצלמים מתוך החדר החוצה ופעם מבחוץ פנימה. מהצד השני של הקיר שבנינו, מול החלון, עומד "גְרִין סקרין" (GREEN SCREEN), מסך ירוק שאחר כך, בעריכה יולבש עליו הנוף של השלג וסופה.

הכל צריך להיות מתוכנן, לכל סצנה יש את חלון הזמן שלה. חריגה מהזמן שהוקצב תגרור עיכוב בלוחות הזמנים של כל היום ויש אילוצים מהותיים שלא ממש יכולים לאפשר עבודה "בלי שעון". כל סצנה מצולמת ממספר כיוונים, ובכל פעם כמובן מספר טייקים עד שהכל יוצא טוב.

הראש מיפו השמלה ממדריד
היא מדברת, הוא לא מקשיב
כאב אצור בתוך עיניים יפות
תיקח סיכון, מה כבר יכול להיות??

הכל יכול להיות. החיים והאילוצים יכולים לחסל בקלות הפקה. בשביל שהפקה שכזו תצא אל הפועל נדרש המאמץ המשותף של למעלה מחמישה עשר חברי הצוות והשחקנים. כל הפקה שכזו מתנדנדת בין קיום לחדלון מרגע האישור לצאת לדרך ועד להקרנה של הסרט בערב המיוחד עם הקהל. הם חיפשו שחקן לתפקיד במשך די הרבה זמן וגם לכשנמצא כזה, ההפקה כמעט בוטלה בגלל לוחות הזמנים שלא התאימו.

לפעמים יש תקלה בהקלטת הקול, לפעמים נגמרת סוללה, בכל פעם שמעמידים "שוט" לצילום צריך לכוון מחדש את התאורה ובקיצור, המון עבודה. הנוער מקצועי, עם לא מעט ניסיון. הצעירים שמצטרפים כעוזרים לומדים את העסק תוך כדי עבודה, ועבורם יש גם תמריץ של הראשוניות שבחוויה. הוותיקים, כן על הסט עזרו גם חברים מיב', אלופים של ממש. הסטים של הגיק מאוד רגועים. גם כשהצילומים בפיגור והלחץ אמור להשתלט ולקלקל, המקצועיות נוכחת ולא מוותרים על השוטים החשובים ועל איכות התוצר. בשבת אנחנו נקלעים למצוקה אמיתית של זמן, אבל גם כשמסיימים לצלם באיחור של שעה, כולם עוד שם לתת כתף ולעזור.

מוצאי שבת, אחרי יום של כמעט 12 שעות (יום הפקה סטנדרטי), צריך למצוא כוחות ולפרק אבל הקסם הזה קורה גם הוא. יש להוציא בתום הצילומים את כל הציוד ולהזדכות עליו ולהחזיר כל האביזרים והביגוד שנאספו בעמל רב. אחר כך לפרק את קירות הגבס, להוציא הכל מהחדר, לצבוע את קירות הכיתה שלא נכללו בצביעה של הסט כי לא היה זמן, לנקות היטב את הכיתה ולהחזיר את הכיסאות והשולחנות. אנחנו יוצאים מבית הספר כשהכיתה נראית טוב משנראתה טרם שנכנסנו אליה. בדרכנו להחזיר עדשות ושאר פריטי צילום שהושאלו מחברים, עדשה ופילטרים שנשכרו לטובת הצילום, ועם 850 ג'יגה חומרי גלם, שיהפכו תוך חודש וחצי לסרט של 15 דקות.

הנעורים הם מפקד משוגע
מריץ אותה עד כלות הנשימה
חיים עפים בקצב מפחיד
מה דעתך על השמלה ממדריד?

מוניקה סקס

אני כבר מזמן לא נער, אבל לסוף שבוע אחד, זכיתי לחוות שוב מקרוב את החדווה המשוגעת הזו של הנעורים, כמשקיף מהצד ועוזר כלבויניק לילדים שכבר עכשיו הם מקצוענים אמיתיים. לשמחתי כי רבה, הצורך והגישה של לשתף העניקה לי את ההזדמנות הזו ואת היכולת להיות באמצע של עשייה ממש קרוב לגיק, לנער הגדל מול עיניי בקצב מסחרר. לא רק הוא, לכל החבורה מגיעה תודה אישית על האפשרות הזו שזכיתי לה. להם וגם לבית הספר שאיפשר את "הטירוף" הזה מתוך אמון מלא שבתום ההרפתקה הכל ישוב למצבו המקורי ללא נזק (כפי שהיה כמובן). אני לא מכיר מספיק בתי ספר כדי לנסות אפילו ולנחש אם משהו דומה היה בכלל יכול לקרות במקומות אחרים. הייתי רוצה לקוות שכן…