מסעדות בלונדון – טעימות על קצה המזלג

עניין האוכל בטיול עם הגיק היה בעל פוטנציאל למריבות. נראה שאין סיכוי להסכמה על מסעדות בלונדון בנינו: אני חובבת ירקות, סנדביצים, אוכל קליל ובתי קפה, ואילו הגיק דווקא מסתדר היטב עם התפריט הבריטי המסורתי: הוא שונא ירקות, וחובב בשר וצ'יפס מטוגן.יש לזכור כמובן שלונדון יקרה למדי ולהאכיל מתבגר במסעדות יכול להיות מתכון בטוח לפשיטת רגל.  אז כמו כל דבר בחיי הורים ומתבגרים גם הקולינריה היא איזון עדין. המו"מ שלנו התגלה כמוצלח: אומנם המבורגר וצ'יפס זכה למקום מרכזי בתזונה היומית שלנו, אבל היו גם כמה הפתעות טעימות ומגוונות. ארוחת ערב במסעדה מעוצבת, ארוחת צהריים בפאב עם סיפור היסטורי, ואפילו כמה תגליות קולינריות ששימחו אותי עד מאוד ועליהן אני ממליצה בפוסט.  מה עשינו בין ארוחה לארוחה אפשר לקרוא בפוסט המסכם ארבעת ימי הטיול שלנו בלונדון.

ארוחת ערב במסעדה של גורדון רמזי – מייז גריל

זהו ללא ספק אחד משיאי הטיול שלנו. כבר מספר שנים  עוקב הגיק בעניין רב אחרי שלל תוכניותיו של גורדון רמזי בהם הוא הופך מלונות ומסעדות כושלים להצלחות מסחררות. במהלך מחושב היטב, כמו שרק מתבגרים יודעים להפעיל על אימהותיהם, משכנע אותי הגיק להזמין מקום לארוחת ערב במסעדת "מייז גריל", אחת מ15 במסעדות בבעלותו של גורדון רמזי בלונדון. אז בערבו של יום לבושים במיטב מחלצותינו אנחנו יוצאים לבדוק במו פינו: הכצעקתה?

אנחנו מפקידים את מעילנו בכניסה למסעדה, ומובלים אל השולחן שנשמר לנו. המסעדה מעוצבת באיפוק: ספור מעור, קירות בחיפוי עץ בהיר, שולחנות שיש קטנים ועליהן נרות בגביעים אדומים. התפריט מצומצם למדי ומודפס על נייר פשוט. תפריט מהודק, כך למדנו מסדרות הטלויזיה של רמזי,  הוא מתכון להצלחה של מסעדה. ובמקרה שלנו – גם לשמירת מחירים שפויים. התפריט והעיצוב אומנם צנועים אבל צוות העובדים מפנק. לצד מנהל המשמרת, מטפלים בנו עוד מספר מלצרים. אנחנו נאלצים לאכזב את הסומליה המופקד על היין. עדיין לא מלאו אפילו 16 לנער, ואני לא אוהבת לשתות לבד. מלצר אחד לוקח את ההזמנות, ומלצר אחר מופיע עם לחם טרי וחמאה משובחת. תוך זמן קצר מופיעת מנות הפתיחה: קטנות אך משובחות. הגיק הזמין עוף פופקורן ברוטב פיקנטי, שמפתיע אותו בחריפותו ואותי בשילוב הטעמים  (הבצל הירוק זה בדיוק הטאץ' שעשה את המנה). אני מזמינה מרק דלעת צרובה בערמונים – מנה קרמית וטעימה ביותר. המנות טעימות מאוד אך קטנות. "תקשיב", אני אומרת לגיק בחשש מה, "נראה לי שנלך להשלים את הארוחה במקדונלדס". הגיק מסביר לי שאלה הם מתאבנים, תפקידם לעורר את התיאבון, לא להשביע. כשמגיעה המנה העיקרית, אני מבינה שהוא צדק – רעבה אני בטח לא אצא משם. אני אפילו מתחילה לחשוש שאאלץ לחלוק קינוח. הגיק מתמוגג מכל רגע, מהאוכל, מהאוירה (במסעדה המולה נעימה של שיחות בשולחנות), ומתשומת לב הצוות. אנחנו כנראה עופות מוזרים בנוף המסעדתי. בתיאור המסעדה נאמר שיש לבוא casual. הגיק חשש שמכנסי בד, נעלי עור וחולצה מכופתרת זה לא מספיק לסטנדרטים באנגליה, אז הקפיד לבוא גם עם ז'קט. אני לבושה בשחור אלגנטי. (לידינו התישב זוג נלהב בג'ינס וטי-שירט. "הוא נשמע לי במאי סרטים", אני אומרת לגיק, "אולי תגיד לו איזה משהו..". מנהל המשמרת מתעניין אם אנחנו חוגגים משהו, ומתחייך לשמע התשובה "קדם סויט – סיקסטין". הגיק לא מקמץ במחמאות, הוא מתמוגג מהצ'יפס "הכי טוב שאכלתי" ומתעניין בתהליך הכנתו (בושל וטוגן שלוש פעמים). הוא מתענג על ההמבורגר שעשוי בדיוק במידה הנכונה. "שמת לב, שלא היה צריך להוסף מלח לאוכל?" הוא מתפעל ומחמיא שוב ושוב לצוות. אנחנו אוכלים לאט ובנחת. כשמגיע זמן הקינוח אנחנו בהחלט מוכנים להתמודד עם שני קינוחים. הגיק בוחר בשביל שנינו: בראוניז עם גלידת כרמל עם נגיעות מלח, ומנה עם השם המוזר אבל האכם השמימי- Eaton Mess.

אבל שיא הערב עוד לפנינו. רגע לפני תשלום החשבון מציע לנו מנהל המשמרת לבקר במטבח. הגיק לא יודע את נפשו! המסעדה מלאה בשעה זו ובתמטבח תכונה רבה. צוות של חמישה עמל על הארוחות. לכל אחד יש את האיזור שלו, ואת ההתמחות שלו. מנהל המשמרת מסביר לנו שכל העובדים מקבלים הכשרה במקום, לא חשוב מהיכן הגיעו. לכל מקום יש את הנהלים שלו, ואת המתכונים שלו. והמטבח עצמו? לוהט כגיהינום. במרכז פחטות גדולות וחמות עליהם מבשלים את הרטבים השונים , את הדגים ואת המרקים. בצד אחר מותקן הגריל, בו נצלה הבשר. זהו מטבח הארד-קור. מטבח של עבודה. אין בו כלום ממטבחים מסוגננים ונעוצבים שאני רגילה לראות בתוכניות בישול בטלויזיה. אנשי הצוות רק מחייכים קלות כשאנחנו מחמיאים לאוכל שבישלו לנו, וחוזרים לעבוד במרץ. עוד מנה בדרך ללקוח מרוצה.

תפריט מלא עם מחירי מנות ומיקום מדוייק אפשר למצוא באתר המסעדה

חשבון בבקשה: 100 פאונד ועוד קצת לארוחה זוגית בת 3 מנות, ללא אלכוהול אבל כולל טיפ

ארוחת צהריים בפאב "דה רינג"  (הזירה/הטבעת)

"אמא, אל תקראי על היסטוריה של המקום. אני רעב, בואי נזמין אוכל" מבקש הגיק. אני מחליטה לא להתגרות במזלי. גם כך לקח לי שלושה ימים לשכנע אותו להכנס לפאב. בטיול המשפחתי שלנו לאירלנד, כשהגיק עוד היה שובב צעיר בן 7, אכלנו ארוחות צהריים רבות בפאבים בערים ובעיירות. האוירה תמיד היתה מאוד נעימה ומקומית. אבל הגיק דווקא לא זכר את הארוחות האלה, ודמיין לעצמו אוהדי כדורגל שיכורים שאצלם בכל רגע התעלות רוח למראה גול יכולה להפוך לקטטה מרובת משתתפים. הפעם הרעב עשה את שלו. התפריט המסוגנן התלוי מחוץ לפאב, ומלצר צעיר וחייכן שהגיח רגע לסדר את הרטבים והמפיות בשולחנות בחוץ שכנע אותו סופית להכנס.

הגיק מרשה לי רק קליק אחד של המצלמה על הכתוב, ואנחנו עוברים לעיין במאכלים המוצעים לנו. אנחנו הולכים על מנת מטוגנים: שניצלונים, ציפס וטבעות בצל. כל הטוב הזה מוגש עם ממרח גווקאמולי, ומנת המבורגר מרובת שכבות. מכיוון שאנחנו בפאב אני מזמינה כמנהג המקום פיינט של בירה מקומית עם תכולת האלכוהול הקטנה ביותר האפשרית.

בבית, כשאני מסדרת את התמונות, אני נתקלת באותו כיתוב היסטורי. אני נפעמת איך בלונדון לא רק שבכל פינה יש חתיכת היסטוריה, גם מנחילים אותה לדורות הבאים. הפאב הזה הוא כל מה שנשאר מזירת איגרוף היסטורית בלונדון. מבנה זירת האגרוף נבנה ב1783 ושימש כבית תפילה. הצורה היחודית שלו: מצולע בן 12 צלעות קסם לאלוף איגרוף בריטי שרכש את המקום ביחד עם אישתו ב1910. המקום הפך למועדון ההאבקות הראשון תחת קורת גג לפועלים. כאן נערכו קרבות עם מתאבקים אגדיים בארבעים השנים שקדמו למלחמת העולם השניה. אישתו עשתה היסטוריה בכך ששברה את הטאבו על נוכחות נשים בקרבות איגרוף. בעת הפגזות של הגרמנים על המקום נפלו שתי פצצות שהחריבו את המקום.

הגיק צדק. אם הייתי קוראת את זה שם, אין ספק שהארוחה החמימה והטעימה שלנו היתה הופכת למחקר לבלוג, בוודאי הייתי מציקה למלצרים בשאלות ובמקום טיול נינוח לטייט מודרן, הייתי גוררת אותו לחפש את הזירה ההיסטורית. אבל מכיוון שזה בדיעבד – יש מצב שהגיק סידר לעצמו עוד טיול ללונדון, בשנה הבאה.

תפריט, שעות פתיחה ומיקום מדויין של הפאב באתר המעוצב של הפאב.

חשבון בבקשה: 32 פאונד להמבורגר גדול במיוחד עם צ'יפס, מנה זוגית של מטוגנים וגוואקאמולי, פיינט בירה ושתי כוסות קולה.

נישנושים בשוק חג מולד

קישוטים, אורות מנצנצים ודוכני עבודות יד הם לא כוס התה של הגיק, אבל אני מצליחה לשכנע אותו לקפוץ לביקור קצר בשוק חג המולד בגדה הדרומית בתואנה שבדוכנים ישנם מאכלים מיוחדים. את הסיור שלנו אנחנו מתחילים בשלוחה קטנה ונעימה של השוק הגדול. האוירה שמחה, הקישוטים צנועים אך בטעם טוב והריחות הבוקעים מדוכני המזון מעודדים אותנו לבחור. הגיק בוחר בדוכן שיש בו קצת מכל איזור בעולם: הוא הולך על המבוגר אנגוס ועל תפוחי אדמה מטוגן, מתובל ומלופף על מקל. אני הולכת על מרק קארי ונאן. אנחנו מתישבים ליד שולחן עץ קטן, מעילנו משמש ככרית לישבן להגן מפני הקור והרטיבות. האוכל חם וטעים, אבל נבלע בכרסנו במהירות. אנחנו מחליטים למצוא לנו קינוח. תור ארוך של קונים המשתרך לפני דוכן נקניקיות מעורר את סקרנותינו. אני מתקדמת לקדמת התור ומבינה ששוה לעמוד בו: בחור צעיר בכובע סנטה קלאס מתקתק נקניקיות בלחמניות עם רוטב גבינה צרפתית מותכת, שהוא מגרד אותה משכבתו העליונה של כיכר גבינה ענקית. את הגבינה הוא מחמם מתחת למנורת חימום. הריח מטריף את החושים, והטעם טעם גן עדן.

למודת טיולי טרום חג מולד אני כבר יודעת שהאוכל בשווקים האלה הוא סוג של הגרלה: אם טעים או לא יודעים רק אחרי שטועמים. אבל בניגוד לטיול שוק חג מולד בוורוצלב או בביקור בשווקים החגיגיים של בודפשט בהם העלות היא זניחה, כאן בלונדון האוכל יקר לפחות כמו במסעדה.

לאחר ששבענו, הגיק איבד עניין לחלוטין בשוק, וכל מאמצי לשכנע אותו לסיבוב קטן עלו בתוהו. אז הנה רשימת שוקי חג המולד שלי לפעם הבאה

שוק סאות'ורק

שוק חג מולד בלייסטר סקוור

וינטר וונדרלנד בהייד פארק 

חשבון בבקשה: המבורגר+תפוח אדמה+מרק – 18 פאונד. שתי נקניקיות ברוטב גבינה מותכת – 14 פאונד.

פקניק בסגנון הארודס

חוויה קולינרית וחגיגה לעניים הוא איזור המזון בכולבו הארודס. הגענו לשם בעקבות המלצה של ג'נטלמן לונדוני שפגשנו במטוס. "גם אם לא קונים כלום, – שווה להכנס ורק לראות". האולם הגדול בו מוצבים דוכנים רבים יפיפה בעיצובו: עיטורי פרחים על התקרה ממנה משתלשלים קישוטי חג מולד בטוב טעם. מנורות אלגנטיות מטילות אור נעים על סבבתם. המוכרים לבושים בחולצות לבנות וכובעי קש, הקונים במיטב בגדיהם האלגנטיים. דוכני התצוגה יפהפיים: עוגיות ארוזות בקופסאות פח, צנצנות עם תבלינים, כל מיני התה שתוכלו לחשוב עליהם בקופסאות נאות, דגים ובשר מסודרים כאילו היו שכיות חמדה.

עשינו טעות והגענו למקום שבעים, כך שאנינו יכולים לטעום אפילו פרוסת עוגה ומצטערים על כך מאוד. יש אפשרות לאכול במקום קפה ומאפה סביב לבר גדול, או לקנות גבינות, נקניקים, לחמים, פשטדות, פירות וירקות וללכת מרחק הליכה קצר להייד פארק, לשבת על ספסל ולערוך פיקניק.

בשטח הכולבו הגדול בן ה160 שנה ישנן מספר מסעדות בנוסף לדלפק באיזור המזון. בחלקן יש להזמין מקום מראש. פרטים ומחירי מזון אפשר למצוא באתר הארודס.

בתי קפה ומזון מהיר בלונדון

לפעמים הכי מתאים להכנס עם מתבגר לרשת מזון מהיר או בית קפה – כך יראה במו עיניו מה יאכל ומזונו יגיע מהר. לונדון משופעת ברשתות מקומיות וגלובליות.

גילינו רשת בתי קפה חדשה לנו – PRET A MANGER –  אהבנו במיוחד את המרקים החמים, שמגיעים בשני גדלים. הרשת מציעה מגוון גדול של כריכים טעימים, סלטים, יוגורט פירות, ומאכלים חמים כמו מק אנד צ'יז ומרקים. שימו לב שמחיר המנה משתנה בין לשבת ולקחת.

ובדקנו את שייק שאק הזכורה לי לטוב מארה"ב. רשת המבוגרים ונקניקיות שהחלה את דרכה כדוכן קטן בארה"ב. בתפריט אין סלטים.

itsu – רשת בריטית למזון מהיר אסיאסתי: מרקים, סושי, סלטים ועוד. הקונספט – אוכל בריא ומהיר.

LEON – אוכל בריטי בסיסי אך מעוצב: ארוחת בוקר אנגלית, דייסה עם פרות, המבורגר במאפין.

WASABI – מזון מהיר יפני.

simit saray – רשת מאפיות תורכית, בה ניתן לאכול בורקסים ועוד מאפיים בלקניים.

WAGAMAMA – רשת מסעדות בהגשה, אבל עם אפשרות טייק אווי, בניחוח יפני-אסיאתי.

בימי טרום חג מולד בבתי קפה ורשתות רבות ישנם מנות ומשקאות מיוחדים לעונת החגים. כך טעמנו קפה בטעם עוגיות ג'ינגר ב"פרט"

בלוגרים ממליצים על מסעדות בלונדון

ליען נוסבאום בעלת הבלוג בדרכים מרבה לטייל בלונדון.בבלוג שלה מצאתי פוסט מצויין עם המלצות על מסעדות ובתי קפה וטיפים לטבעונים.

האם יש דרך טובה מלהתרגע עם ספר טוב בבית קפה נחמד?  ליען ממליצה על חנויות ספרים ובתי קפה סמוכים להם.