לתפוס את הרגע – יום טיול באשקלון

אני מודה: מעולם לא עלה על דעתי לערוך טיול באשקלון ולבקר באתריה. על אחת כמה וכמה לבלות בחוף ימה. גדלתי בנתניה. את מרבית ימי חופשות הקיץ בילדותי ביליתי על החוף. "הים אותו ים, החול אותו חול , וכל ערי הנופש דומות זו לזו" כך נהגתי לחשוב. לפני כשנה פרץ נוסטלגיה הביא אותי להצטרף לסיור אומנות רחוב בנתניה, ובעקבותיו התעוררה בי סקרנות לגבי ערי הפריפריה של החוף. סיור הבלוגרים שאירגנו ארגון כתבי הבלוגים הישראלי היה הזדמנות טובה לערוך טיול לאשקלון. 

טיילת אשקלון – ויהי ערב ויהי בוקר לאורך החוף

שעת בין הערביים היא שעת רצון. גם הכעורה שבערים באור קרנים כתומות נראית כעוטה שלמת זהב. אך אשקלון, חשוב לומר, אינה כעורה כלל וכלל. ממרפסת חדרי נשקף נוף עירוני – כבישים, בתים נמוכי קומה, בנינים משותפים, כיכרות ודקלים. בזה אחר זה נדלקים האורות בבתים. העיר מתקשטת בתכשיטיה הנוצצים. אך אסב מעט את מבטי והנה הים נשקף  אלי. השמש נסתתרה זה מכבר והותירה קרניה אחריה, צעיפים צעיפים סגולים ורדרדים. אני עוקבת בעיני אחרי סירה קטנה, זריזותה מופלאה בעיני, ממהרת לשוב את מבטחי המרינה. לילה יורד על אשקלון. 

לאחר שנת לילה טובה את שאריות הציניות והפקפוק שעוד נותרו בי המיסה שמש הבוקר. האויר הטוב והים הכחול עוררו בי רצון להקדים ולצאת אל טיילת אשקלון. בשבועיים האחרונים הכה מזג האויר בארצינו במלוא עוזו – רוחות עזות, גשמים והצפות.  אתמול, הקור המדברי והאובך עטף אותנו – והיום בהיר. חורף הוא הזמן הנכון לבוא אל הים.
טיילת אשקלון הנאה כמעט ריקה מאנשים. רצי הבוקר הבודדים החולפים על פני מקדימים לי שלום. אני הולכת לאט, מצלמתי בידי, ממסגרת פריימים בעיני רוחי.  רצועת החוף ריקה מאנשים. מתקני החוף המטופחים נראים כציור של אדוארד הופר. "אלוהים נותן למי שקם מוקדם בבוקר" , כך נהגה אימי לומר, והבוקר אכן קיבלתי את שכרי. רגע לפני שאני עוזבת את הטיילת, אני מבחינה ברץ אחד חרוץ ואדמוני על קו החוף

במסגרת טיול באשקלון כדאי לבקר במרינה. בשפות הלטיניות פירושה של המילה מרינה היא חוף, אבל מרינות מודרניות קיימות כדי לספק שירותים ליאכטות. אגב, בשפה העברית מרינה היא מעגנה, אבל מי משתמש בה? מרינה משדרת יוקרה, עושר, מנעמי החיים. ואילו מעגנה? נו, באמת.  אבל דווקא במרינה של אשקלון ישנה אוירה נעימה ומזמינה. אולי מכיוון שהיא קטנה למראה . אולי בגלל קריאות תלמידי בית הספר, שהגיעו לשיעור שיט. ואולי דווקא בגלל רציף הדייגים, עם הספינות הצבעוניות, הרשתות המגובבות,  וגיגיות הפח הגדולות. 

לצאת לשיט

מתעוררת בנו תחושה שיום טיול באשקלון לא יהי שלם ללא שיט. ובאמת – ים כחול, שמים כחולים ומים שקטים זוהי הזדמנות נפלאה לצאת לשיט ולהנות מנוף אל קו החוף. אנחנו עולים על היאכטה "הולידיי 3" שממתינה לנו בקצה של המרינה. הסקיפר נוהג אותנו ביד בטוחה מתוך המרינה אל הים הפתוח, הגלים והרוח! האטרקציה של הסירה היא רשת גדולה הפרושה ממש מעל המים – קטנים וגדולים מוזמנים להשכב עליה ולהרגיש כדג במים או ציפור בשמים. "לאט! לאט! " מתרה איציק משש, בעל הספינה בסקיפר שלו, שנהנה "לנענע" אותנו מעט על הגלים. איציק הוא תושב אשקלון ומורה לספורט מעיד על עצמו שהוא "חולה ים". לפני כ11 שנים קנה יאכטה והחל להשיט בה תיירים. העסק צמח וכיום הוא בעל שלוש יאכטות תיירותיות. אפשר לשכור את היאכטה לאירוע, לצאת להפלגה משפחתית, לארגן קייטרינג , שתיה וחטיפים ואפילו "על האש". אבל מה שהכי נחמד, הוא שבסופי שבוע, אפשר לעלות על היאכטה, ככה בספונטני, לצאת לחצי שעה של הפלגה מרעננת. ואם יתמזל מזלכם לפגוש אפילו דולפינים. 

לטפס על הקירות

אם עוד נשאר בכם מרץ לאחר ההפלגה, במרחק הליכה קצר מהמרינה ממוקם סי פארק: מתחם המציע מגוון פעילויות אקטיביות לכל המשפחה : גן משחקים  לצעירים, משטח לגליליות לאופנים, לגדולים, קיר טיפוס, מתחם אקסטרים הכולל מסלול טיפוס חבלים, ואומגת סללום. כמו בתזמון מושלם מופיעים שני צעירים על סקייטבורדים ומדגימים לנגד עינינו את יכולותיהם על גלגלים. יופי של אטרקציה לשלב עם טיול באשקלון

לאכול טוב – אצל ניסו הדיג

לא תשארו רעבים בטיול באשקלון. לאורך המרינה של אשקלון ישנן מגוון מסעדות. המסעדה של ניסו הדייג הפכה לשם דבר בקרב חובבי הדגים ולא בכדי. מסעדת שף כשרה המגישה בשרים, דגים ומנות צמחוניות וממוקמת על הרציף המרינה. מחלונות המסעדה המרווחת אפשר להשקיף על הים, על היכטות ועל סירות הדייגים. מספרים על ניסו שהוא דיג כבר מגיל 16. בכל ערב יוצא עם סירת הדיג שלו  אל הים, כדי לפרוש את רשתותיו, ללכוד בהם דגים טריים. מבין השלל בוחר ניסו את המיטב לטובת מסעדתו ואת השאר מוכר לחנויות הדגים ולמסעדות באיזור. 

שולחן ערוך בכל טוב ממתין לנו: סלטים צבעוניים, פיתות חמות , סלט ירקות מתובל בשמן ולימון, אורז, תפוחי אדמה וצ'יפס. אני טועמת מכל מנה כזית ונהנית מכל נגיסה. מבין המנות הראשונות ראויה לציון מנת החציל המטוגן בפנקו מלוה ברוטב טחינה – מומלץ לאכול אותה מיד עם ההגשה לשולחן בעודה חם . 

בעודנו אוכלים מופיע ניסו בחיוך ביישני הוא מקבל את תשומת הלב המורעפת עליו  : "ספר לנו על עצמך ניסו", "האוכל כאן נהדר, ניסו " , "רוצים לצלם אותך , ניסו" . ניסו קצת נבוך, מנסה להענות לכל בקשה.  ההצלה מגיעה בדמות מצעד צלחות עמוסות מטוב הים – דגים שלמים ומפולטים אפויים או מטוגנים.  אני בחרתי במנת אמנון שלם על הגריל. המנה מוגשת עם פיסת לימון , ופס של רוטב סגול ופיקנטי . כשהדג טרי ועשוי טוב, כמו אצל ניסו – לא צריך שום דבר נוסף. בשר הדג רך ונימוח , עורו פריך ומתקלף בקלילות – והטעם משובח.

פסיפס אשקלוני – תרבות, היסטוריה ואומנות

עולמות חדשים משברים – אומנות הפסיפס של אילנה שפיר

כשנכנסים לגינת ביתה של האומנית אילנה שפיר, מיד מבחינים במחסן השברים. סוכה קטנה, מדפים על קירותיה, שולחן במרכזה – והכל מלא בשברים : שברי כוסות, צלחות, אריחים, פסלי קרמיקה וזכויות. "כולם הכירו את אילנה", מספר בנה, האדריכל גיורא שפיר," כשנשבר כלי, היו מביאים אותו לכאן . לא אחת היו מוצאים כלי שבור בשקית ניילון תלויה על ידית השער"

אילנה שפיר נולדה בסרייבו, ביוגוסלביה שבין שתי מלחמות עולם, וגדלה מוקפת רב תרבותיות. מלחמת העולם השניה קטעה ילדות מאושרת.  רבים מקרובי משפחתה המורחבת ניספו בשואה. הוריה הצליחו לברוח איתה ועם אחותה לכפר קטן בהרים, ושם זכו להגנת התושבים המקומיים. כבר שם התגלה כשרונה האומנותי של אילנה : היא ציירה את תושבי הכפר בבשלות ובבגרות רבה שאינם מאפינים ילדה.  כשרונה לציור שימש גם את הפרטיזנים, לאחר שהצטרפה לשירותיהם : היא ציירה מפות ששימשו אותם במלחמתם כנגד ההכובשים. לאחר המלחמה למדה אומנות בזגרב, ולאחר מכן היא עלתה לישראל. היא נישאה וילדה שני ילדים. בתחילה ציירה , והתמקדה בציורים של אנשי מעברות העולים. בהמשך עברה לאומנות הפסיפס, ופתחב סגנון חדש המכונה "מוזאיקה ספונטנית" . בשיטה זו אין צורך בתכנון העבודה על סקיצה, העבודה מתהווה תוך כדי יצירה.  אילנה זכתה להכרה בינלאומית, הציגה בתערוכות והרצתה בכנסים. היא נפטרה בגיל 90 , ומאז ביתה משמש כמוזיאון לזכרה ולעבודותיה. 

את סיפורה של אילנה שפיר מספר לנו בביתה בנה. אנחנו יושבים בסלון רחב הידים המרוהט בצניעות. על הקירות עבודות הפסיפס שלה, על כונניות הספרים עבודות הקרמיקה שלה, והמדפים עמוסים ספרי אומנות. אי אפשר שלא לחשוב על ההקבלה בין עבודות האומנות שלה לבין חייה – בשניהם היא בוראת עולם חדש מהשברים. גינת הבית היא כארץ פלאות . השמש החורפית מאירה טפח ומצילה טפחיים . בין הצמחים מסתתרים יצורים דמיוניים ועלי חיים צבעוניים. על גדר הבית, ועל הקירות תלויים עבודותיה הנפלאות. 

ביקור בבית אילנה שפיר – מידע שימושי

• לאחר מותה של אילנה שפיר, הקימו בני משפחתה עמותה שמטרתה לקדם ולשמר את זכרה, סיפורה האישי ועבודותיה ומורשתה. למידע נוסף על אילנה שפיר
• כיום הביקור בבית אילנה שפיר מתאפשר לקבוצות בלבד, אבל אפשרי גם בקבוצות קטנות מאוד – למשל משפחה מורחבת. יש לתאם את הביקור באימייל, או דרך אתר הפייסבוק של המקום

סיפור על קברים וממלוכים

בטיילת אשקלון עומד מבנה נאה מאבני כורכר גדולות וכיפה לבנה בראשו. כשמציצים מבעד לחלונות, רואים קבר בסגנון מוסלמי. על פי השלט הקטן שהתקינה העיריה ליד המבנה, זהו קיברו של שייח עוואד. עוד מוסיף השלט ומספר, שקבר זה הוא אחד משרשרת של מבני קודש, שבנו הממלוכים לאורך חופי הארץ כדי לחזק את ההגנה על גבולות. לא ידוע לנו מי היה שייח עוואד, וכנראה זה לא חשוב. מה שחשוב הוא אסטרטגית ההגנה המענינת שנקטו הממלוכים, ששלטו בארץ במשך כ250 שנה החל מהמאה ה13 לספירה. הממלוכים, שכבשו את הארץ מידי הצלבנים, החריבו באופן שיטתי את המצודות הצלבניות לאורך החוף, כדי למנוע שיבה של הצלבנים. כיוון שבאותה תקופה המונגולים התקדמו לאיזור מצפון וממזרח – הממלוכים ביצרו כנגדם את אזור ההר.

• 

• 

• 

השלט הקטן לא מפרט איך מבני קודש יכלו להגן על גבולות הממלכה. אילמלא השתתפתי בסיור המרתק של יורם טויטו, גם אני לא הייתי יודעת את התשובה.בתקופה ההיא עליה לרגל לא היתה עניין של מה בכך. העולים ברגל הלכו ימים ושבועות כדי להגיע למקום. משהגיעו וקיימו את מצוות העליה לרגל והתפילה, לא חזרו מיד הביתה, אלא ישבו שם זמן מה. נחו מהדרך, אכלו ושתו והתעדכנו בחדשות שהביאו איתם עולי רגל מקצוות אחרים של הממלכה. מכיוון שעליה לרגל נעשתה על ידי משפחות שלמות, מפגשים במקומות אלו איפשרו למצוא שידוכים לבנים ולבנות. ואיך יוכיחו הגברים הצעירים את יכולותיהם וכושרם? משחקי מלחמה : תחרויות סיף, רכיבה על סוסים, קרבות והתגוששויות. וכך מנת לנצח – יש להתאמן. כך בילו הגברים הצעירים זמן באימונים לקראת התחרויות. כך, בשקט בשקט, מבלי שהשלטון יעשה דבר נוצרו להן עתודות של בחורים צעירים וכשירים לקרב, פזורים ומוצבים לאורך גבולות הממלכה.אז אם תגיעו לטיילת אשקלון לכו לבקר את שייח עוואד, עמדו ליד קברו , עצמו את עיניכם, הקשיבו לגלים ודמיינו את ססגוניות האירועים שהתרחשו כאן לפני שנים רבות.
ובכלל כדאי לכם להצטרף לאחד הסיורים של יורם, סיפורי ניסים וניפלאות – מובטחים.

פינוק לסיום טיול באשקלון – בירה קרמזינה

אז קצת לפני שאנחנו מסיימים יום נהדר של טיול באשקלון וחוזרים לשגרת יומינו, אנחנו עוצרים לכוס בירה במושב תלמי יפה, המרוחק כחצי שעת נסיעה מאשקלון. כוס בירה אמרתי ? ובכן זה בהחלט אנדרסטייטמנט, כי האירוח בקרמזינה נדיב ורחב לב. התישבנו סביב לשולחן אביבי ומשמח בחצר ביתה של הדס קרמזין. על השולחן סודרו נשנושים מפנקים. 5 סוגים שונים של בירה הועמדו באסטטיות ובחן  במיכלים עם "קריצה".

אני מרשה לעצמי ככה לספר על התפאורה, והאוירה – כי זה די ברור שהבירה משובחת. הדס מבשלת במטבח ביתה בירות מעולות, מקפידה על חומרי גלם טובים ועל תהליך הכנה במעקב אישי.  את הטעימות שלי אני מתחילה ב(חצי) כוס בירה בווארית, מרירה – עדינה. ממשיכה עם (רבע) כוס אדמונית קרמלית מתקתקה, ומעיזה לטעום עוד (רבע) כוס של IPA טריה, שרק אתמול בוקבקה.  בבירה הזאת עדיין אין גאזים, אבל טעם ההדרים הנפלא משתלב היטב עם עץ האשכוליות בגינה הקטנה. אני חושבת לי שאין בירה מתאימה יותר ליום שמש חורפי ישראלי.

הדס מספרת לנו את סיפורה של הבירה ומתבלת אותו עם סיפורה האישי. הדס  -בחיים כמו בבירה – " לא אוהבת לראות כוסות ריקות". וככה גם כשנסיבות החיים רוקנו את הכוס שלה, היא מילאה אותה מחדש- בעשיה, באהבה, ובהרבה בירה משובחת. לכן כשהדס אומרת "בירה אחת ביום" זה נשמע כמו מתכון לחיים בריאים ושמחים, ולא כמו איזו מגבלה שיש לשים לעצמינו כדי לא להתחיל להתדרדר במדרון העקלקל של שכרות. ואכן המחקרים מראים שהבירה כוללת מינרלים, וויטמינים, אנטי-אוקסידנטים ועוד דברים טובים. ביקור לאירוח בירה אצל הדס היא דרך טובה להתידד עם בירה, ובכלל עם החיים.

לילה אחרי יום טיול באשקלון – מלון הרלינגטון

אז נכון שאשקלון מרוחקת מתל אביב רק 50 דקות נסיעה, אבל מי שרוצה להאריך קצת את חווית שקט, הנינוחות והשלוה בסופו של יום טיול באשקלון כדאי שישאר ללילה. את הלילה שלנו בילינו במלון הרלינגטון בעל שתי הכיפות הצופה אל הים.

גם אם במבט ראשון מלון הרלינגטון נראה קצת מוזר, די בשהות קצרה במלון כדי להרגיש בו בבית. הארכיטקטורה שלו יחודית בנוף המלונות בארץ, הצוות אדיב ולבבי, החדרים נעימים ומרווחים, המיטות נוחות וחדר האמבטיה מוקפד ומפנק.

מתקני המלון כללים ספא עם ג'קוזי, בריכה חיצונית הפתוחה בקיץ, חדרי משחקים לילדים. במלון ישנם חדרים עם דלת מקשרת, והם מרווחים מספיק גם כשהספה פתוחה כמיטה לילדים. המלון  נמצא במרחק הליכה של דקות ספורות מחוף "בר כוכבא"  – חוף נקי ומסודר.

האוכל במלון טעים, טרי ומגוון ומוגש עם חיוך. ארוחת הבוקר היא כיד המלך – ירקות, פירות, סלטים, מאפים, לחמים טריים, גדגני בוקר בינות ומעדנים. בארוחת הערב ישנו מגוון גדול של סלטים, מנות בשריות, וקינוחים.

לינה באשקלון – טיפים נוספים :

• אמנם מכל חדרי המלון אפשר לראות את הים אבל מומלץ לבקש את החדרים הקרובים למעלית – בחדרים האלה זוית התצפית אל הים היא הטובה ביותר.
• חודש ינואר הוא החודש החלש ביותר מבחינת תיירות, המלון מציעה חדרים משודרגים במחירים משתלמים.
• מומלץ להזמין חדרים ישירות מול מרכז ההזמנות שלו או באתר המלון – כך צוות המלון יוכל לוודא שאתם מקבלים את החדר המתאים ביותר עבורכם, ותוכלו לקבל מידע על מבצעים במלון
  

טיול באשקלון – המלצות נוספות

• בגן הלאומי אשקלון אפשר לשלב טיול טבע עם היסטוריה. שער כנעני, בזיליקה רומית, חומות מימי הביניים הם רק חלק ממה שאפשר לראות.
• איך נראית אשקלון וחוף ימה מלמעלה? הצטרפו אלי לטיול בבקאי
• יעקב מאור בעל הבלוג "ותוליכנו לשלום" מספר על עוטף עזה בשילוב עם דגשים על יהדות.
• לקריאת פוסטים של חברי משלחת נוספים.