תפוזים מן המדבר – טיול בשדרות

תפוזים. קלמנטינות. אשכוליות ולימונים. נראה שבחצר כל בית בשדרות צומח עץ הדרים. עצים גדולים, שופעים, עניפיהם רוכנים תחת כובד הפרי, פורצים את הגדרות ומשתלטים על המרחב הציבורי. מזמינים אותך, לקטוף , לקלף ולהנות מהעסיס. פעם קראתי ששכונות שבהם גדלים עצי פרי מתאפינות ביחסי שכנים טובים, קשרים חברתיים בין התושבים וזיקה למקום בו הם מתגוררים. לאחר יום טיול בשדרות במסגרת משלחת בלוגרים בחסות אכב"י , אני כבר לא מופתעת לראות כך תפוזים מן המדבר. שדרות, העיר החברתית ביותר בישראל , עוברת בשנים האחרונות תהליכים של התחדשות וחדשנות. יוזמות אישיות וחברתיות מלבלבות כאן כפרחי הדרים, והעיר מושכת אליה אנשים יצירתיים מכל קצוות הארץ. התפוזים כך נראה עוטפים את שדרות ומחבקים אותה. מטעי התפוזים, עוברים בשנים האחרונות לכאן לדרום, ויחד איתם הם מביאים את החלוצים של העולם החדש שמצמיחים כאן ציונות חדשה, חברתית, קהילתית, שחוגגת את הרב גוניות. אני מזמינה אתכם לקפוץ איתי ליום טיול בשדרות, ולטעום מעט ממה שיש לה להציע ולהכיר מקצת מאנשיה.

תחילתו של טיול בשדרות – תצפית מגבעת קובי

טיול בשדרות כדאי להתחיל מגבעת קובי. זוהי גבעת כורכר הממוקמת בקצה העיר וממנה אפשר להתבונן לעזה בלבן של העיניים.  לבן – בשל לבנם של רבי הקומות הנשקפים אלינו מרחוק. "שכונת הקצינים" כך מכנים אותם, מקום אסטרטגי לאירגונים הפעילים בעזה.  בין שדרות לבין עזה מפרידים 2.7 ק"מ של שדות, גדר הפרדה, כביש ומסילת רכבת. את הכביש מתחתינו ומסילת הרכבת קל לזהות, מהמקום שבו אנחנו עומדים וגם מעזה, ולכן נשתלת כרגע שדרה של עצים, כדי להסתיר. כן, אותן שיטות בסיסיות שנקטו בהן בצפון, לפני מלחמת ששת הימים. אם נסתובב ונביט לאחור, נראה את בתיה של שדרות. שכונה חדשה עם בנינים רבי קומות צומחת כאן. ובאמצע : שדות, גבעות כורכר וגדר הפרדה .מי קונה כאן דירה חדשה? מי בא לגור כאן ? אתם בודאי תוהים. תשארו איתי עד סוף הפוסט , אסביר מי וגם למה.

מי הוא קובי שהגבעה נקראת על שמו ? קובי הרוש הוא תושב שדרות רכז הבטחון המיתולוגי של שדרות. מאז החל בתפקידו, לפני למעלה מ10 שנים, לא ידע רגע שקט : טילים, פצמ"רים ומבצעים.  הוא הראשון להגיע לכל זירת אירוע בכל הגזרהו נמצא בקשר מתמיד עם כוחות הצבא והמשטרה. בכל ביקור רישמי, קובי לוקח את הנכבדים לתצפית על הגזרה – מכאן מהגבעה הזאת. ומה שטוב לנכבדים של קובי , טוב גם לקהל המטיילים. בימים אלה נבנה מרכז מבקרים על הגבעה. אין כמו מראה עיניים כדי להדגים את המציאות המורכבת שבה חיים תושבי שדרות.

אומנות ותרבות – המלצות ליום טיול בשדרות

רוקמות – רקמה אתיופית מסורתית

אני עוקבת בעניין אחרי אצבעותיהן של שלוש הנשים היושבות מולי. האצבעות שלהן אינן נחות לרגע. כל תנועה מוסיפה עוד תך לרקמה המונחת על ברכיהן. תחילה הן מסמנות את קווי המתאר של הצורות, ואחר כך – ממלאות אותן ברקמה צפופה ומדוייקת. כל אחת רוקמת מהדמיון שלה: צורות גיאומטריות ומעוגלות. אני שואלת היכן הם למדו לרקום. "בבית הנידה" הן מחייכות. באתיופיה נהוג היה, שאשה בעת המחזור, היתה עוזבת את ביתה, ואת מטלותיו ועוברת לגור בבית נפרד.  "המילואים של הנשים" הן צוחקות  " אין בעלים, אין ילדים, אין מטלות, רק אישה לעצמה ולחברתה". בארץ המנהג הזה אינו ממשיך. כדי לשמור על אחוות הנשים ועל הקהילתיות הן מגיעות למרכז הקהילתי בשדרות.

שלוש הנשים האלה, ועד נשים נוספות הן חברות ב"רוקמות" . זהו עסק חברתי שמטרתו לשמר את אומנות הרקמה האתיופית, ובו פעילות כיום 15 נשים, מגיל 37 ועד גיל 84 , ואת עבודות הרקמה הן מוכרות לפרנסתן. מרכז "רוקמות" פועל במרכז קהילתי הנמצא בשכונת חגי, שכונה קטנה וצפופה שנבנתה כמעט בן לילה על מנת לאכלס את גלי העליה הגדולים מברה"מ ואתיופיה בשנות ה90.  הנשים הרוקמות הן תושבות השכונה וממשיכות לקיים בשכונה חיים קהילתיים כמו באתיופיה: כולן מגדלות את הילדים של כולן, חוגגים חגים ביחד, מכינים את המאכלים המסורתים האתיופיים, ומעבירים חכמת חיים לדור הבא.

במסגרת הביקור אנחנו טועמים לא רק אוכל טעים וקפה אתיופי משובח, אלא שומעים על חיי היהודים באתיופיה ועל התרבות שלהם. הקהילה היהודית באתיופה חיה בעיקר בכפרים, ונחשבה לאוכלוסיה החזקה בכפר. מיומנויות בעלי המלאכה היהודים נחשבו תמיד ברמה הגבוהה ביותר: נפחות, רקמה, כדרות ועוד.  השיחה שלנו מתנהלת בעברית ובאמהרית. טלי, מנהלת המקום , מלמדת אותנו פרק בהלכות נימוסים אתיופיים . "ת'מר ,( כלומר יקירתי) " היא פונה לאחת הנשים ומסבירה לנו שבאתיופיה למבוגרי המשפחה אין פונים בשם הפרטי, אלא רק בשם של של חיבה.

רוקמות – מידע שימושי

בימי חול הביקור והארוח אצל הרוקמות מתאפשר לקבוצות בלבד. באירועים כגון חוה"מ, ובפסטיבלים בדרום ניתן לפגוש אותן ולראות אותן בעבודתן גם ליחידים ולמשפחות. כדאי להתעדכן בעמוד שלהן בפייסבוק. את עבודות הרקמה ניתן לרכוש גם בחנויות של מספר מוזיאונים בארץ וביניהם מוזיאון הרצליה.

רוקדים אדמה – מרכז מחול

בלב השכונה, בולט בצבעו הסגול , עומד מבנה מרכז המחול שדרות אדמה. באמצע רחבת החניה עומדת מכונית ישנה, קצת מתפרקת אבל מתריסה "לא תמיד עוצרת ברמזורים שלך" כתוב בצידה. המיקום שלה , כך נראה לא מקרי. יש משהו מתריס בהחלטה של ניר בן גל וליאת דרור לעזוב מקום מצליח בלב הענינים – והם עשו זאת פעמיים. הפעם הראשונה היתה כאשר עזבו את ת"א לפני 17 שנה והקימו סטודיו למחול באיזור התעשיה של מצפה – רמון.  לאחר שהוכיחו שתרבות ומחול איכותי אפשר לעשות בכל מקום, והפכו את איזור התעשיה לשיק, עברו לשדרות. כאן בלב השכונה הותיקה בבנין האולפנה הישנה הקימו בית ספר לכוריאוגרפיה ולמחול.

ניר וליאת בנו תוכנית לימודים רחבה מתוך מחשבה שעולם המחול הוא אינו רק לרקדנים. אומנם בית הספר מסונף למכללת ספיר ומאפשר לרוצים בכך לקבל גם תואר אקדמי, אבל בתוכנית השיעורים שלהם שתלויה על הקיר אפשר לראות גם שיעורים פתוחים לקהל הרחב הכוללים היפ-הופ, מחול מודרני ויוגה. לצד מסלול כוריאוגרפיה ומחול, ישנו מסלול ריפוי בתנועה שתלמידיו מגיעים מעולם הטיפול :פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ומטפלים.

שלטים מודפסים על הקיר ועליהם הוראות איך להתנהג בעת אזעקת " צבע אדום" , מעידים על המציאות שמתפרצת אל תוך האומנות והעשיה.

אנחנו מוזמנים להכנס לאחד החדרים בהם עוסקים סטודנטים בעבודה. במסגרת לימודיהם הם קיבלו משימה : לצלם בפלאפון אנשים בחיי היום יום שלהם, ללמדו מהפלאפון תנועות ולשלב אותן לתוך המחול. כעת הם עסוקים בעיבוד התנועות למחול ובצילום שלהם. באולם העליון אנחנו מציצים לשיעור תחת עינה הפקוחה של ליאת דרור : שלוש רקדניות מביעות בעזרת הגוף שלהם מנעד רחב של תחושות ורגשות.

מרכז שדרות אדמה מזין את הקהילה וניזון ממנה. לאחר שנים שבית האולפנה עמד ריק ומוזנח, הפיח מרכז המחול חיים חדשים בשכונה : השכנים מזומנים לאירועים השונים ולפסטיבלים, ובתמורה הם עושים מה שבשדרות יודעים הכי טוב לעשות : לתת את הנשמה והלב ולקבל בזרועות פתוחות. ניר מספר על השכנים שמחזיקים מפתח נוסף (שיהיה) , על השכנה שמפנקת בקוסקוס ובספינג' , על השכנים שעזרו לרהט את הסלון ותרמו מנורות שמוסיפות לאוירת החמימות. ובאמת כאן במתחם הזה של אדמה יש אוירה של בית חמימות ביתית, הקרדנים שמסתובבים בטרנינגים ובגרבים, כוסות התה בכיור, קופסת העוגיות על השולחן, כוננית של ספרים, ופתקים קטנים של משימות על המקרר.

מרכז שדרות אדמה – מידע שימושי

במרכז מתקיימים שיעורים הפתוחים לקהל הרחב במשך רוב ימות השנה . במסגרת פסטיבל דרום אדום, חנוכה ופסח מתקיימים במרכז אירועים ומופעים מיוחדים . בימים אלה מתחיל לרוץ המופע החדש של להקת המחול הנקרא "עזה כמות אהבה" . למידע שוטף על האירועים כדאי לעקוב אחרי עמוד פייסבוק של שדרות אדמה

הטבה לקוראי הבלוג : רכישת כרטיסים בהנחה

• לרכישת כרטיסים במחיר מוזל של 50 ש"ח לשתי ההופעות הקרובות 20-21.2 של "עזה כמוות אהבה" במרכז סוזן דלל –הקלידו קוד 2230 בעת הזמנת כרטיסים
• לרכישת כרטיסים בהנחה של 20% על כל המוצרים באתר שדרות אדמה – הקלידו קוד yani20 בעת הזמנת הכרטיסים.

כי מדרום תצא שירה – פרויקט תרבוש

כשאני נכנסת לגן המשאלות אני חשובת על הילדים שלי כשהיו קטנים. הם אהבו כל כך להסתתר במבנים בגני שעשועים : "לשחק בבית" הם קראו לזה. בגן המשאלות יש כמה מבנים להסתתר בהם. מבנה אחד יפה במיוחד – זחל גדול וצבעוני , שאפשר להכנס אליו מפתחים שונים. הצבעים העליזים מסתירים תחתם את המציאות : המבנים האלה הם מבנים ממוגנים . נדרשים רק צעדים בודדים מכל פינה של הגן כדי להגיע ולהסתתר.

מאוחר יותר אני חושבת על הבחירה הזו של תמר קפסוטו להפגש איתנו כאן בגן המשאלות. יש בו הרבה עוצמה בגן הזה, ונחישות להמשיך לחיות את החיים נורמליים ככל האפשר. תמר משתמשת בו כמטאפורה לאנשי שדרות בכלל וחברי קואופרטיב תרבוש בפרט. אבל אולי היא בחרה בגן הזה, כי דווקא כאן בשדרות, התגשמו לה כמה משאלות. תמר נולדה וגדלה בגבעתיים, למדה מוסיקה ברימון, ועסקה בפרויקטים שונים באיזור המרכז. כבר מגיל צעיר היתה בה מודעות ורגישות לעוולות הממסד והאדישות כלפי האזרח הקטן. כשהגיעהלשדרות והצטרפה לתרבוש מצאה את הדרך להשפיע, לעשות ולהרגיש שייכת.

"התרבוש" הוא קואופרטיב לתרבות ויצירה בשדרות. הוא מהווה כר פורה לאמנים, נגנים, זמרים, שרוצים לספק לעצמם ולשדרות תרבות מקומית מקומית. זהו קואופרטיב במלוא מובן המילה – החברים רוכשים בו מניה, ואחוז מסויים מהרוחים שלהם הולך לטובת הכלל.

עיר חמה הוא ספר שירה ואלבום שניתן ביטוי לקולותיהם ורחשי ליבם של תושבי שדרות בעקבות קיץ 2014, מבצע "צוק איתן ". השירים נאספו מתושבי האיזור , ותוצרים של סדנת כתיבה קהילתית של קואופרטיב תרבוש ומרכז חוסן בשדרות. השירים שנכתבו הולחנו על ידי מוזיקאים חברי הקואופרטיב והאיזור.

רעבים? המלצות אוכל ליום טיול בשדרות

סצנת המסעדות והפאבים בשדרות עושיה להפתיע. העובדה בשדרות חיים כ700 סטודנטים תורמת בוודאי למגוון המסעדות שבעיר. התברר לי שישנן מספר מסעדות ופאבים שכבר הפכו לשם דבר. אם אתם מגיעים ליום טיולב בשדרות בסופ"ש כדאי לבדוק את שעות הפתיחה. מסעדות רבות הן כשרות וסגורות בשבת.

קפה גותה

קפה חברתי גותה , הוא בית קפה שכונתי במלוא מובן המילה.  ממוקם בלב שדרות, סמוך לסינמטק של העיר, ומהווה מאין מרכז קהילתי קטן : בבקרים יש בו פעילויות מיוחדות כגון מפגש אימהות ותינוקות, מתקיימים בו אירועים, ואנשים עוצרים בו לקפה ופטפוט עם השכנים על הדרך.  זהו מקום עם נשמה : האוכל המוגש בו הוא בניחוח ביתי.בית הקפה משתתף במגוון פרויקטים בקהילה ובו מועסקים גם עובדים עם מוגבלויות. עיצוב המקום נעים ומזמין : מדפי ספרים, אוסף חפצי וינטייג', ותמונות שצוירו על ידי אומנים מהסביבה.

על כוס קפה שהוכן באהבה, וצלחת של עוגות ביתיות אנחנו פוגשים את לאה בוגנים, מנהלת פרוייקטים בעמותת גוונים . "לכל אדם יש זכות לחיים מלאים בקהילה שהוא גר" אומרת לאה, ומסבירה שכדי להגשים זאת לאנשים עם מוגבלויות נדרשת צמיכה של הקהילה והשותפות שלה. עמותת גוונים תומכת בפרויקטים של שילוב וליווי של אנשים עם מוגבלויות לחיים עצמאיים ותורמים בקהילה. קפה גותה, שאותו היא מנהלת הוא רק אחד מהפרויקטים הרבים של העמותה. עמית סמש מנהלת את "מרכז קול צעיר" שמטרתו לתת מידע והדרכה לצעירים עם מוגבלויות אחרי שירות לאומי, כדי שיוכלו להמשיך להתפתח ולהשתלב. עמית מכירה את החיים עם מוגבלות באופן אישי. היא התמודדה עם משברים נפשיים מגיל צעיר. "תוכנית גוונים החזירה אותי לחיים" היא אומרת.

יובל עובד בבית הקפה במסגרת שירות לאומי, הוא יליד פלסים ועבר לאחרונה לשדרות. בית הקפה הזה הוא כמו בית, אומר יובל , ומספר שפעמים רבות הוא נשאר כאן גם בבית הקפה לאחר המשמרת, לפטפט עם עובדי המקום ולשבת לקפה עם הלקוחות.  כל הזמן קורה פה משהו מסביב לבין הקפה. "חבל שלא היית כאן כשהיה הערב שהקדשנו לאריך אינשיין הוא מספר לי, את לא מבינה מה הלך פה ! היתה מוסיקה טובה, ואנשים מלאו את בית הקפה ואת כל הרחבה"הציור של אריק אינשטיין  שמשך את עיני ועורר את סקרנותי הוא פרי עבודתו. את הציור הוא צייר לכבוד ערב שהוקדש לאריק אינשיןן. יובל אוהב לצייר פוטרטים של אנשים עם טויסט של קומיקס, ויש לו חשבון אינסטגרם

פסטה וזהו

כפראפרזה על שם המסעדה אסכם את חויותי: "טעים – וזהו" . מסעדה קטנה ולא יומרנית, הממוקמת במרכז המסחרי של שדרות, מגישה אוכל איטלקי טרי ולא מתחכם.  על השולחן שנערך לכבודינו חיכו מיני סלטים : ירקות  טריים חתוכים גם עם בטטה וגבינת פרמזן מגוררת, סלט ירקות ישראלי. הסלטים מתובלים היטב עם רוטב שמשתלב במרכיבים ולא משתלט עליהם. לשולחן הוגשה פוקשצ'ה טריה וחמה , שהאתגר היה לא להגזים באכילה ממנה, כי היה צריך להשאיר מקום לפסטות בהמשך.

בפסטה וזהו תוכלו להרכיב את הפסטה כרצונכם : לבחור סוג פסטה, סוג רוטב ותוספות, אבל אני ממליצה לבקש המלצות במקום. טעמנו ארבע מנות פסטה. כל הפסטות טריות ונעשות במקום – וזה מורגש.  הרטבים מתובלים היטב, מכילים מרכיבים טריים ומשתלבים היטב בצות הפסטה. כל המנוץ היו טעימות – אבל הפייבוריטית שלי היא פסטה עם ערמונים.

האנשים מאחורי הפסטה: עידן קדוש ביחד עם שירה שותפתו פתחו את המקום לפני ארבע שנים. עידן הגיע לשדרות מדימונה. הוא למד תקשורת במכללת ספיר ולפרנסתו עבד במטבחים של מסעדות.

התחדשות עירונית – מחשבות בעקבות טיול בשדרות

לאחרונה מרבים לדבר על התחדשות עירונית, על תיירות ומה שביניהן. במסגרת הביקור שלי באינדהובן, נחשפתי מעט לתהליכים שהפכו את אינדהובן מעיר במשבר כלכלי לעיר פורחת שמושכת אליה אנשים יצירתיים מכל אירופה, ועל מיקומה של התיירות בתהליכים הכלכליים של העיר. בקצרה אוכל לומר שבבסיס ההצלחה עמדה הגישה שתושבי העיר צריכים לדאוג לעצמם, לאתר את נקודות החוזקה שלהם ולבנות עליהם, לאפשר לכל אחד בקהילה למצוא את מקומו, להתמש בחשיבה מקורית ויצרתיות. בלב ההצלחה של אינדהובן עומד שילוב בין חדשנות טכנולוגית לבין עיצוב ויצירתיות. נכון, שדרות אינה אינדהובן, והאתגרים איתה העיר מתמודדת שונים מאוד , אבל לשדרות נראה לי ישנן המרכיבים הנדרשים להצלחה. מכללת ספיר שממוקמת בשדרות משלבת בשטחה חדשנות טכנולוגית בתחום המדיה והדיגיטל, לימודי הנדסה ולימודי אומנות. הסטודנטים המגיעים לשדרות מעורבים בפרוקטים בקהילה. הDNA של העיר הזו הוא רב תרבותיות וכבר בעבר הצמיח כאן זמרים ולהקות עם קול יחודי. הקלות מס, התחושה שכאן מרחב ההזדמנויות פתוח ואוזן קשובה של הרשויות לצרכים של תושבי העיר, גורמים לאנשים להשתקע. גם בסביבתה של שדרות ישנם מימזים חברתיים כגון כפר הנוער ביכורים, ששואף לפתח מצוינות באומנות בפריפריה, וחדשנות בחקלאות כפי שפגשנו בתלמי יוסף. התירות היא הנדבך הנוסף שניזון ממה שיש לתושבי העיר להציע, וככזה ייטיב איתם. נו, אז למה אתם מחכים ? בואו ליום טיול בשדרות.

נשארים ללילה? המלצות לינה באיזור שדרות

בסוף יום היום העמוס שלנו, אני מצטערת שאנחנו לא נשארים כאן ללון. אבל זה בלתי אפשרי – בשדרות עדיין אין מלון או אכסניה.  חברתי יועצת הטיולים נעה כרמון תושבת הסביבה, ממליצה ללון בצימרים בקיבוצים ובמושבים באיזור חבל הבשור. דורות ונירעם הם הישובים הקרובים ביותר לשדרות. יש גם אפשרות ללינת שטח באיזור.

אפשרות נוספת כפי שאנחנו עשינו היא לנסוע לאשקלון, המרוקחת כחצי שעה נסיעה משדרות, ולהתמקם באחד המלונות מול הים. ההמלצה שלי : מלון הרלינגטון.

טיול בשדרות – פוסטים והמלצות נוספות

• קצת היסטוריה – איך נוסדה שדרות
• תמר בעלת הבלוג "החיים סילאן", כתבה על אומנות וציורי קיר בשדרות ובנתיב העשרה
• גלית קידר, בעלת הבלוג שעמום הוא בחירה , מספרת על חוויות ביום טיול בשדרות ומסקרת בנוסף משחקיה ממוגנת.
• טל לביא , עזבה את הצפון הפורח וכתבה על התרשמותיה מהדרום בבלוג שלה – גליליות לשבת.
• המלצות נוספות לשדרות מהבלוג של תלמה.