איש באמונתו יחיה – טיול מלטרון לנווה שלום

בתחילתו של שביל הגישה למנזר לטרון, קצת נחבא בין עצי הזית עומד פסל עץ. זהו עמוד גבוה המזדקר אל השמים ועליו חקוקות שלוש דמויות. איש באמונתו יחיה נקרא הפסל והוא מנציח שלושה אנשים, בני שלוש הדתות המונותיאיסטית, שדגלו בסובלנות. אם נרים מבטנו אל מעבר לחומה ולשורות הגפנים נוכל להבחין בישוב נווה שלום, שם חיים ביחד יהודים ומוסלמים ונוצרים. איש באומנתו יחיה – הלכה למעשה. על שני המקומות שורה רוחו של אדם אחד מיוחד נזיר קתולי דובר ערבית, שנולד יהודי. הוא הקדיש את חייו לקירוב לבבות בין בני שלוש הדתות ושני לאומים. הטיולעל שביל ישראל מלטרון לנווה שלום הוא טיול בין כרמים ושדות ותצפיות מרהיבות, אבל הוא הזדמנות לשמוע את סיפורם של אנשים וקהילה שחייה חיים משותפים ומגשרת בין נראטיבים לאומיים שונים.

את הטיול מרומם הנפש הזה – תרתי משמע – הדריכה חברתנו ענת עמרם שאיתה טיילנו גם בעקבות הקרמיקה הארמנית בירושלים. ענת בוחרת מסלולים שמשלבים טבע עם מפגש או סיפורים על אנשים מיוחדים. עוד על הטיולים של ענת

מנזר לטרון

אם מבנה הכניסה של מנזר השתקנים מזכיר לכם אכסנית דרכים – אל תופתעו. מנזר השתקנים היה תחילת דרכו – בית מלון. בסוף המאה ה19 עת נחלשה האימפריה העותומנית החלו שליטי אירופה הנוצרית, כמו למשל בית הבסבורג, לרכוש שטחים בירושלים ובארץ ישראל ולהקים בהן כנסיות ומנזרים. האחיזה המחודשת בארץ הקודש הביאה לזרם של צליינים ועולי רגל לירושלים. איסכנדר עוואד,שאינגלז את שמו לאלכסנדר הווארד, יזם נוצרי מרוני שמשפחתו מקורה במלטה ושותפו אמיל בטאט בנו מלון על אם הדרך בין ירושלים ליפו. המסע ארך יומיים בדרך שזה עתה נסללה, לכבוד בואו של הקיסר הגרמני וילהלם לאיזור. לאחר שנפתח קו הרכבת בין ירושלים לתל אביב המלון פשט רגל, והמבנה נמכר לנזיר טרפיסטי.

הטראפיסטים המכונים גם הנזירים השתקנים הם נזירים קתולים מזרם הבנדיקטי. הם נקראים טראפיסטים על שם מנזר נוטר דאם דה לה טראפ בנורמנדי , בו נקבע התקנון שלהם. תקנון המסדר מגדיר את אורח חיי הנזיר ואת סדר היום במנזר. למסדרים שונים ישנם תקנונים שונים. הטראפיסטים דוגלים בחיי פשטות ורואים בשיחות חולין גורם לבזבוז זמן ולמחשבות כפירה. לכן הם ממעטים בדיבור, אך אינם נודרים נדר של שתיקה.. שגרת יומם מורכבת מתפילה, לימוד אישי ובשתיקה ומעהודה ומלאכה. הטאפיסטים מחויבים לפרנס את עצמם. לנזירים אין רכוש, והם מתנזרים מבשר ואוכלים לעיתים נדירות דגים וביצים.

הנזיר הטרפיסטי לואי וילה, רכש את בית המלון והתגורר במקוםתחילה בגפו ובהמשך הצטרפו אליו עוד נזירים. ההחלטה להקים מנזר בלטרון נבעה מקירבתו לעיר אמאוס, אותה מזהה המסורת הנוצרית כאחד המקומות בהם התגלה ישו לשניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה.

הנזירים נתקלו בבעיה קשה של מחסור במים ונאלצו להתמודד עם יחס עוין מצד ערביי הכפרים הסמוכים, יחס שהשתפר בזכות מרפאה שהקימו במנזר. הם הקימו ספרית על בסיס ספרים שקיבלו מהפטריארך הלטיני בירושלים. על הקרקע סביב למנזר הם נטעו זיתים וגפנים, מהם הם מפיקים שמן זית ויין , שניתן לקנות בחנות המנזר.

איש באמונתו יחיה – על ועידת ותיקן 2

אני מופתעת לראות את הפסל הזה והשמות החקוקים עליו בכניסה למנזר לטרון. על ברנאר דה קלרבו מעולם לא שמעתי. כל המ שאני יודעת על צלאח א-דין זה על כיבושיו ומלחמותיו ורש"י? זה ההוא מהפירושים – לא? ענת מספרת לנו זוויות לא מוכרות בהיסטוריה של האנשים האלה. כל אחד מהם הי יוצא דופן בתקופתו בגישה הסובלנית שלו.

ובכלל מה למנזרים, נצרות ולסובלנות ? במשך שנים הכנסיה רדפה את היהודים והאשימה אותם במותו של ישו. תפישה זו הפכה את היהודים להתגלמות בשר ודם של הרוע (כפיש ראינו בביקור במוזיאון השטן בקובנה) והיתה הבסיס לעלילות דם ולפוגרומים. "זוועות מלחמת העולם השניה והשואה גרמו לכנסיה לשנות את הפרדיגמה" מסבירה ענת, "הכנסיה מושיטה ידה לשלום"

ועידת הוותיקן השניה היתה ועידה בינלאומית של בישופים של הכנסיה הקתולית, שכונסה בהוראת האפיפיור יוחנן ה23 בשנת 1962 ונחתמה תחת האפיפיור פאולוס השישי לאחר 3 שנים. הועידה ניסחה רפורמות מרחיקות לכת בנהלי הכנסיה ובעמדות שלה. בין השאר הכרה בלגיטימיות  של הזרמים האחרים בנצרות, והאישור להתפלל בשפת הקהילה ולא בלטינית. אבל השינוי המהותי ביותר הוא המסמך היהודי – שינוי בעמדת הכנסיה כלפי היהודים. אי אפשר להכחיש שהנצרות יצאה מהיהדות. היא שאבה מהיהדות ולכין צריך לשנות את הגישה ליהודים. "אין להאשים ללא הבחנה את היהודים ביסורי המשיח" נכתב במסמך. בזכות השינויים האלה היא נקראה "איש באמונתו יחיה". המסמך היהודי הביא לשינויים בספרים הכתובים ובדרשות. הכנסיה מגנה את רדיפות היהודים ומתנצלת עליהם. האפיפיורים הבאים בזה אחר זה התנצלו על הזוועות של האינקויזיציה .

חירבת לטרון – מבצר צלבני שהפך למצודה של הלגיון הירדני

במרחק הליכה קצר משער המנזר מבחינים בחירבה. אלה הם שרידיו של מבצר לטרון, שהוקם על ידי הצלבנים כחלק ממערך ההגנה על ירושליים. 1141באמצע המאה ה12 בנו אבירי מסדר הטמפלרים מבצר גדול וקראו לו "לה טורון דה שבלייה" (Le toron des chevaliers),כלומר "מגדל האבירים". השם השתבש והפך ל"לטרון". המבצר נהרס על ידי צבאות צלאח א-דין בשנת לקראת סוף המאה ה12. בעת מסע הצלב השישי הצלבנים שבו וכבשו אותו אך לא ידוע אם שיקמו אותו. באמצע המאה ה-13 נהדפו סופית הצלבנים מהמבצר.

עד מלחמת העצמאות התקיים במקום כפר ערבי קטן, ואחד מבתי האבן שלו הוא השריד היחיד הבולט מעל פני השטח. במלחמה הקים כאן הלגיון הירדני עמדה.  כוחות צה"ל ניסו ללא הצלחה לכובשה בקרבות לטרון השטח כולו מבותר על-ידי תעלות קשר שהוקמו אף הן באותו זמן.  קבוצת המטיילים שלנו המשיכה הלאה ואני לא הספקתי לחקור ממש את המבנה. אומרים שמתחת למבנה הערבי מתגלה לפתע אולם גדול שקירותיו ותקרתו המקומרת עשויים אבן. זהו שריד למבצר הצלבני. שרידים נוספים – ביניהם מספר קמרונות וקטעי חומה על-פני השטח, וכן אולמות מוארכים גדולים הנחבאים מתחת לקרקע – ממתינים לגילוי.האתר נכבש במלחמת ששת הימים. במקום נערכו סקרים בלבד שחשפו מגדל עוז ומרתף, וכן שרידי חומה, קשתות, מגדלים וכנסייה.

חלונות החירבה ממסגרים תצפית מהיפות שראיתי. מראות על השדות, הגעות השונים, מטעי זיתים וכרמים, ואפילו כביש אחד.

מסלול הליכה מלטרון לנווה שלום

שביל ישראל עובר ממש לפתחו של מנזר לטרון, ואיתו אנחנו צועדים אל עבר נווה שלום, הישוב היושב על הגבעה ממול. השביל מלטרון לנווה שלום לוקח אותנו לאורך שדות של שיבולים שמתחילות להזהיב. אנחנו חולפים ליד שורות של גפנים שעדיין לא התחילו בלבלובם, ואל פאתיו של יער מחטני. הפריחה בעיצומה ובשלל גווניה.  כתמי פריחה צהובה של החרדל מעטרת את השדות, בצקוצות המוצלים עדיין פורחות רקפות וכלניות. פרחים ורודים, לבנים וסגולים יוצרים סידורים משובבי נפש.

אורכו של הקטע מלטרון לנווה שלום הוא כשלושה קילומטר. ההליכה קלה על דרך עפר רחבה, עם מעט עליה וירידה. המסלול ברובו חשוף אל השמש. אפשר לעשות את המסלול הלוך וחזור או להשאיר רכב נוסף ליד נווה שלום. מקום מומלץ לפיקניק הוא חורשת אייבי נתן הסמוכה לישוב.

סיור בנווה שלום, נקודות עניין וסיפור הקמתו

בית הקברות של נווה שלום

אנחנו עוזבים את מסלול שביל ישראל ועולים בשביל צר אל תוך הישוב נווה שלום. דרך שער ברזל אנחנו נכנסים אל בית הקברות. הנוף הנשקף ממנו – עוצר נשימה. בקדמת התמונה נפרש לפננו העמק, בצידיו הגבעות המוריקות. השדות מובילים את המבט הלאה, אל בניניו הצפופים של גוש דן, ואפילו ניתן לזהות את קווי המבנים והצינורות של מפעל הבטון נשר שליד רמלה.  אבל כאן – שלווה.

"בית הקברות הוא מקום טוב לדבר בו על חיים" כך מתחילה ענת את סיפורו של הישוב נווה שלום, בו חיות ביחד משפחות יהודיות וערביות מוסלמיות ונוצריות. רגעי השקט המשתררים לאחר אמירת המשפט מאפשרים לנו להרהר בכך. בבית הקברות קבורים יהודים מוסלמים ונוצרים. בבית הקברות קבורים חיילים בקבורה צבאית, לצד אנשים שלא שירתו בצבא בגלל לאומיותם וזהותם היא פלסטינית. .

סיפור הקמתו של נווה שלום

הישוב נווה שלום נוסד בשנת 1977 על ידי ברונו הוסאר על אדמות שקיבל לשם כך ממנזר לטרון. החיים בישוב הם חיים משותפים במלוא מובן המילה. זהו ישוב קהילתי בו הילדים לומדים בבית ספר אחד, מציינים ביחד את החגים והמועדים ואת המתים קוברים בבית קברות אחד. בישוב חיות 70 משפחות מחציתן יהודיות ומחציתן ערביות. ילדי  הישוב לומדים ביחד בבית ספר דו לשוני בו הלימודים מתקיימים בעברית ובערבית. תוכנית הלימודים כוללת גם את הנראטיב הערבי: חגים ומועדים וגם התיחסות לנראטיבים הלאומיים השונים של היהודים והפלסטינים.

הנזיר הקתולי שנולד יהודי

ברונו הוסאר נולד בקהיר שבמצריים ב1911 לאם יהודיה איטלקיה ולאב יהודי הונגרי. המשפחה לא היתה דתית והבן לא קיבל חינוך יהודי. בגיל 18 עברו ברונו, אחיו ואימו לצרפת והוא החל שם לימודי הנדסה. האב עזב את המשפחה עוד קודם. עד פרוץ מלחמת העולם השניה הספיק לסיים את לימודיו ועבד כמהנדס. בעקבות מותו של חבר נוצרי, החל בתהליך לימוד שעקרו נסיון לענות על השאלה "מדוע יש רוע בעולם אם יש אלוהים ? " במהלך הלימוד התנצר ובחר לחיות את חייו כנזיר דומיניקני. הסיבה שבחר במסדר הדומיניקני כי זהו מסדר שעוסק בלימוד, חינוך וחקר המקרא. למרות התנצרותו בימי מלחמת העולם השניה הוא נרדף בשל יהדותו.באופן פרדוכסלי ככל שהעמיק בלימוד הנצרות, כך גם התחבר לשורשיו היהודיים, והיהדות נהייתה משמעותית עבורו. כשקמה מדינת ישראל הוא בחר לקשור גולרו בגורלה. בתחילת שנות החמישים הוא נשלח לארץ להקים את בית יעשהיו בירושלים- שמטרתו לקרב בין יהודים לנוצרים. במשך שהותו בארץ הוא חי גם ביפו וכך התודע גם למוסלמים, וראה בעצמו חלק מהקהילה שלו. בזכרונותיו כתב שהוא רואה בעצמו זהות משולשת  : יהודי – כי כך נולד, נוצרי – כי זוהי אמונתו , וערבי – כי זו קהילתו והשפה שהוא דובר. את הרעיון להקמת ישוב משותף לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הא הגה אחרי מלחמת ששת הימים.  הרעיון המקורי שלו היה להקים ישוב של אנשים דתיים, כדי שהדיאלוג יתקיים לא רק במישור של החיים המשותפים, אלא גם במישור הרוחני. אבל כשהחל הוסאר לגבש את הגרעין לישוב, התברר לו שהנענים לקריאה בני כל הדתות, היו חילונים; רבים מהם אתאיסטים ממש, והדיאלוג שהם ציפו לו היה לאומי ולא דתי. בהוסאר היתה מספיק גמישות, פתיחות וגדלות רוח לוותר על חלומו ולקבל את הבאים. הוסאר היה פעיל בועידת הוותיקן השניה , בעיקר בניסוח המסך היהודי ובפעילות לאישורו. אישרור המסמך היהודי התקבל ברוב עצום , בין השאר בזכות פועלו. הוא עבר מאחד לאחד כדי לשכנע בעד המסמך ושינוי העמדה. על פועלו זה הוענקה לו אזרחות ישראלית .

בית הדומיה – סקינה

בנווה שלום אין בית כנסת, מסגד או כנסיה אלא בית דומיה. בית תפילה שבו מוזמן כל אחד להתפלל כרצונו לאלוהיו. מבנה בצורת בועה, הצמוד ליער מצידו האחד ולמצוק מצידו השני ומשקיף על העמק. על דלת הכניסה הודבק דף מודפס המסביר על תפקיד המבנה ומקור שמו. מקור השם בית דומיה בוא בפסוק מתהילים (סה' ב) "לך דומיה תהילים אלוהים". מקורה השם סקינה בפסוק מהקוראן. את הפסוק איני יכולה לצטט אני לא דוברת ערבית.

החלל העגול יוצר תהודה של כל רחש, וכל צעד מהדהד מהקירות. האור הטבעי נכנס מהחלון הגדול המשקיף אל הנוף ומחמישה פתחים עגולים מהתקרה. מחטי אורן מציצים – מסתירים מבעדם. הריצפה רצפת אבן מכוסה שטיחים. ספסלים וכסאות מסודרים ליד הקירות.

המבנה תוכנן על ידי חיים חפץ, שהתמחה בשיטה פרי פיתוחו לבנית מבנים עגולים. עיקרה ניפוח של בלון בצורה ובגדול הרתוי וכיסויו בבטון. לקריאה על ההבטים האדריכליים של המבנה.

יער הזכרון בנווה שלום

בית בין הקברות לבית התפילה ניטע יער זכרון המגלם בתוכו את הרצון להכיל נראטיבים לאומיים ודתיים שונים, ולאפשר לכל אדם לחיות באמונתו ובאורח חייו. על עצי הזית הותקנו לוחיות ברזל ועליהן הוקרה וזכרון לאנשים שהצילו אנשים : טורקים שהצלו ארמנים, פלסתינים וערבים שהצילו יהודים, אנשים שהצילו פליטים אפריקאים ועוד. וכך נכתב על המקום  : "גן המצילות והמצילים מעניק מדי שנה אות הוקרה לקבוצות או יחידים בני ובנות כל הלאומים, העמים והדתות שהצילו בני אדם שהיו במצוקה ואף שלמו בחייהם כדי להציל אחרים. בזמן מעשי ג'נוסייד, טיהור אתני, רצח המונים או הרג של יחידים, רק מיעוט קטן בוחר לסכן את חייו וחיי יקיריו על מנת לצאת נגד מעשי הזוועה ולהציל בני אדם"

מלטרון לנווה שלום – המלצות נוספות

קצת מתחושת העליה לרגל לירושליים הרגנו במסע בן שלושה ימים אל ירושלים

לקריאה על אפשרויות ביקור בכנסיות ובאכסניות שנבנו על ידי מעצמות אירופה בירושלים.

עוד על אנשים המישמים חיים משותפים אפשר לקרוא בפוסט על הכפר הבדואי טבאש ובפוסט על יוזמות תיירותיות במועצה איזורת מנשה.