אל קנזאווה אנחנו מגיעים בטיול יום מבית ההארחה שלנו באלפים היפניים. קנזאווה ממוקמת על חופו של ים יפן וגובלת בהרים ובחצי אי. כיום קנזווה היא עיר נמל מודרנית, ששמרה על נכסיה התרבותיים. חשבנו לנסוע אליה כדי לחוש קצת אווירה של עיר נמל, אבל רק כשגענו אליה הבנו כמה היא יפה, נעימה ומגוונת. מהביקור במרכז קנזאווה יצאנו עם טעם של עוד ועם התובנה שכדאי להקדיש לה ולסביבתה כמה ימים.
- כמה מילים על ההיסטוריה של קנזאווה
- ביקור בשווקים של קנזאווה
- מקדש וגן יפני קטן
- טירת קנזאווה
- גן קנרוקואן
- על גיישות וסמוראים
- קנזאווה – מידע נוסף
קנזאווה – היסטוריה בקטנה
הפירוש המילולי של קנזאווה הוא ביצת זהב. השם בוודאי מעיר על תקופות השגשוג הארוכות של העיר לאורך ההיסטוריה, אבל מקורו באגדה. מספרים על איכר, שיצר לשדה לחפש תפוחי אדמה ומצא באדמה פיסות של זהב. על פיסות הזהב בקנזווה אנחנו עוד נרחיב, אבל בנתיים כמה מילים על ההיסטוריה של קנזווה. קנזאווה שוכנת לחופו של ים יפן, גובלת בחצי האי נוטו ובאלפים היפניים.
קנזאווה נולדה כעיירה סביב לטירה במאה ה15. בתקופה ההיא חל שינוי במרכזי הכוח ביפן, ובשלטון המרכזי נחלש. כומר בודהיסטי ניצל את המצב והוביל תנועה פוליטית שמשכה איכרים וסמוראים מקומיים. לאחר מותו הוחל באיזור שלטון אכרים. השלטון הסתיים כמאה שנים מאוחר יותר לאחר כיבוש של שני גנרלים בזה אחרי זה. בנו של האחרון הפך אותה לעיר משגשת בתחילת המאה ה16, והמחוז הפך לאחד המחוזות העשירים ביפן. השגשוג הביא לגידול מהיר מאוד באוכלוסייה, וכתוצאה מכך נבנו בעיר רבעים חדשים במהירות כדי לספק את הצורך במגורים של התושבים החדשים, ועד היום מאפיין את העיר העתיקה רחובות צפופים וחסרי סדר ברור.
קנזאווה היא אחת מהערים היחידות ביפן שלא הופצצו במלחמת העולם השנייה, ולכן שרדה מרבית הארכיטקטורה המסורתית של העיר, ועברה שימור.
על שווקים ודגים
שוק דגים בנמל – Kanazawa Port Ikiiki Market
התחנה הראשונה בטיול בקנזאווה היה שוק דגים מקומי, הנמצא סמוך לנמל המודרני והגדול. הנמל רחוק ממרכזי התיירות, ולשוק מגיעים בעיקר מקומיים: לקנות ולאכול. וביפן כמו ביפן – שוק מצוחצח ונקי, ללא ריחות רעים של דגים. יש שירותים נקיים וחניה מסודרת.
אנחנו מסתובבים בין הדוכנים ומתבוננים בסחורה המוצעת. מיני דגים, פירות ים, סרטנים מוצגים לראווה בדוכנים נקיים ומסודרים. יש מי שמחזיק מרכולתו באוקווריומים. ניתן לקנות בשוק מנות מוכנות של דגים נאים , חתוכים מנוקים ומסודרים. – רק תקנה ותאכל.
בשעת הבוקר המוקדמת שאנחנו מגיעים סמוך לפתיחת השוק מסעדת הדגים הקטנה כבר פועלת. על מגש מונחות קעריות ובהם מיני פיסות של יצורי ים. נראה שגולת הכותרת היא מרג המוגש בתוך קונכיה גדולה. אנחנו רק מתבוננים. השעה מוקדמת מדי מכדי לאכול ואנחנו לא חובבים גדולים של דגים נאים. אנחנו בולטים בזרותינו, מעוררים עניין בקרב המוכרים: מהיכן אתם ? אנחנו נשאלים שוב ושוב.
שוק האוכל אומצ'י – Omachi
שוק אומצי'י הוא שוק גדול הממוקם במרכז התיירותי של העיר. גם בו אפשר לקנות ולאכול דגים ופירות ים טריים, אבל יש בו גם פירות וירקות, מאכלי רחוב ומסעדות קטנות. השוק שוקק חיים ומלא בתיירים ומקומיים, אבל נעים להסתובב בו.
אנחנו מגיעים אליו לקראת שעת הצהרים כשאנחנו רעבים. כדי להרגיע את רעבונינו אנחנו מחליטים לטעום את מאכלי הרחוב המטוגנים המוצעים במקום. הסביב לכולם זה מעין קציצה מקמח וביצה ובתוכה ירקות, דגים, פירות ים וגבינות. אנחנו חולקים ביננו את הטעימות ושובעים מהר מדי.
מקדש אוימה והגן
את הטיול שלנו בעיר התחלנו במקדש אוימה Oyama ובגן הקטן והיפה הסמוך אליו. הגן היפני הקטן מקסים ושקט. יש בו פינות חמד נסתרות ועצים עם עלים צבעוניים. בניני העיר המודרנים מתמרים מעל לצמרות העצים.
זהו מקדש שינטו לכבודו של האדון הראשון של משפחת מאדה( Maeda ). מסשפחת סמוראים שהיתה יצרנית גדולה של אורז, השתלטה על שטחים נרחבים של קנזאווה והפכה לשבט פיאודלי חזק מאוד. המשפחה שלטה בקנזווה המקדש נבנה בסוף המאה ה16 על ידי ממשיכו. המקדש נודע בזכות שער הכניסה היחודי שלו, שנבנה על ידי ארכיטקט הולנד ומשלב אלמנטים אירופאים ואסיאתים. החלק העליון שלו שימש כמגדלור. במקדש עצמו אנחנו מספיקים להציץ אל חתונה.
את השער הזה אנחנו מפספסים, כי אנחנו נכנסים משער עך הסמוך לגן ולגשר המוביל למתחם טירת קנזאווה. השער הזה מעץ ונאה למדי והאגדה מספרת, שבצוך השער חצבו שני דרקונים מאגרי מים, השומרים על השער מפני שריפה. אל תפספסו במשפחת הצפרדעים החביבה, שמעטרת ספסל מול המקדש.
במקדש מתקיימים פסטיבלים רבים. למידע נוסף .
טירת קנזאווה
למרות שטירת קנזאווה, היא לא מהיפות והמפורסמות ביפן, אנחנו מחליטים לבקר במתחם שלה. אנחנו נכנסים משער נזומיטה מון הסמוך לגן מקדש אוימה ומגיעים אל גן נוסף יפה ושונה. לגן יש שם בלתי אפשרי להגיה אז אני פשוט כותבת אותו כאן : Gyokusen’inmaru. הגן נסמך אל חומת הטירה שגובה 22 מטר, יש בו מסלולי הליכה, גשרים קטנים בין איים, אגם ומפל.
הגן הוקם כגן הפרטי של אדון שבט מאדה, באמצע המאה ה17. במאה השנים הבאות כל אדון הוסיף לגן נופח משלו. כמאה שנים אח"כ בתקופת המייג'י הגן נזנח והתפרא. בשנת 2008 החלו בשיפוץ הגן ובחפירות ארכיאולוגיות במקום והוא נפתח לקהל כ6 שנים מאוחר יותר.
מבני הטירה הקיימים הם רק מעט מהמבנים שהיו בה בשיאה. בתקופת מייג'י הלאימה יפן את כל הטירות העתיקות ביפן, כיוון שסימלו את העידן הפיאודלי והרסה רבות מהן. בניגוד לטירת מצומוטו ,שנצלה בזכות ראש העיר דאז, חלקים רבים מטירת קנזאווה נהרסו כשהיא הפכה לבסיס צבאי. היא היתה בידי הצבא היפני הקיסרי עד מחה"ע השניה. אח"כ שימשה את אוניברסיטת קנזאווה, וכיום היא חלק מפארק.
בימים אלה מתנהלת חפירה ארכיאולוגית נרחבת ברחבה שבכניסה לטירה .בביתן קטן סמוך ישנה תצוגה מענינת על ההיסטוריה של הטירה, על הממצאים בחפירה ועל תהליך השחזור.
יצאנו משטח הגן דרך שער אישיקווה-מון, המוביל אל אחת הגנים היפים והנחשבים ביפן.
גן קנרוקואן
הגן נחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן, ומושך אליו מבקרים יפנים רבים, בזכות עיצובו הנחשב קלאסיקה.פירוש שמו של הגן הוא "ששת האלמנטים", כיוון שהוא כולל את ששת המאפיינים, שלפי המסורת הסינית חייב גן מושלם לכלול:והם מרחב, נוף, פרטיות, מלאכותיות, עתיקות ומים בשפע.
בגן יש בתי תה, עצים ופרחים, נקודות תצפית על הנוף היפה וגשרים מעל לאגמים. המים מובלים לגן באופן מלאכותי דרך מערכת הובלת מים עתיקה.
- המלצה חמה לצפות בסרטון של BBC בו מספר הגנן הראשי על הגן והשמירה עליו.
- למידע על הגן ושעות הפתיחה.
על גיישות וסמוראים
התחנה הבאה שלנו בסיור הוא רובע היגאשי צ'איה ( Higashi Chaya District ) המוכר גם כרובע הגיישות של קנזאווה.גיישה מארחת יפנית מסורתית, שכישוריה כוללים ריקוד ונגינת מוזיקה יפנית קלאסית .מתקופת אדו (מאה 17 עד אמצע המאה ה19 ) בתי גיישות היו (ועדיין) מקומות לבילוי ומשתה של אצילים וסוחרים עשירים. בתי הגיישות נקראות גם בתי תה אן chaya. בזכות שימורו הטוב של הרובע בקנזאווה הוא נחשב כמורשת לאומית. ברובע יש עדין בתי תה מסורתיים פעילים, אבל הם אינן מיועדים לתיירים. יש מספר בתי תה שמקיימים מופעים לתיירים. מבנים אחרים הפכו לבתי קפה, מסעדות וחנויות קטנות.
אנחנו מגיעים לרובע בשעות אחר הצהריים המוקדמות והוא שוקק חיים. הרחובות מלאים תיירים ומקומיים לבושים בקימונו, בתי הקפה ודוכני ממכר האוכל פתוחים ואלמלא המצלמות והפלאפונים פשר בקלות לחשוב שחזרנו אחורה בזמן. אנחנו מסיירים ברחובות הקטנים והקסומים ומציצים אל החנויות המעוצבות להפליא.
זוכרים את סיפור האיכר שמצא פתיתי זהב? לקנזאווה יש קטע רציני עם זהב. אחת המלאכות הפופולריות כאן הן לכסות בדפי זהב דקיקים כל דבר אפשרי: תכשיטים, חפצים, ואפילו מזון. לאחר ששתינו בפולין וודקה עם פתיתי זהב, והבנו שלזהב אין טעם ואין ריח , החלטנו לוותר על גלידה מצופה זהב (שעולה מחיר השווה לכל נפש כ 900 ין )
במרחק הליכה מרובע הגיישות בקנזאווה נמצא רובע הסמוראים, שאליו לא הספקנו להגיע. בתקופת אדו התגוררו במקום סמוראים בני המעמד הבינוני. הרובע הצליח לחמוק משריפות ואסונות ונשמר במידה רבה כמו שהיה אז. ברובע יש מספר בתי סמוראים שאפשר לבקר בהם.
קנזאווה – מידע נוסף
- שלושה אתרים בקנזווה שלא הספקנו לבקר ונראים מענינים במיוחד : מוזיאון המאה ה21 , הספריה ושער הכניסה לתחנת הרכבת.
- למידע נוסף על קנזאווה והאתרים שלה
- אירוית מצא מתמחה בתרבות יפן כותבת על קנזאווה
אני כל כך אוהבת לקרוא על הערים הקטנות האלו, שנשמע שחווית הביקור בהן היא הרבה יותר מיוחדת מאשר ביקור בערים הגדולות והמפורסמות יותר. ונשמע לי שאולי רובע הגיישות או הסמוראים בעיר יהיה יותר משומר ואותנטי מרבים מקבילים בערים הגדולות יותר?
תודה עדי, גם לי היה קל יותר להתחבר למקומות האלה. בהמשך ביקרנו גם ברובע הגיישות בטוקיו שהוא גדול יותר ועדין אותנטי ופעיל. אבל אני אספר על כך בהמשך. אבל באופן כללי העאיזורים הפחות מפורסמים ופחות תיירותיים באופן כללי – אהבנו הרבה יותר