קרקירה, קורפו – מצודות, סימטאות וכביסה

המקומיים קוראם לה קרקירה ע"ש נימפאה מהמיתולוגיה היוונית, שפוסידון אל הים התאהב בה וחטף אותה. התיירים מכנים אותה קורפו סיטי, שם קצת יומרני לעיר של כעשרים אלף תושבים. את הטיול שלנו בקורפו התחלנו ביומיים מהנים מאוד בעיר. תחילה הרשינו לעצמינו ללכת לאבוד בסימטאות קרקירה העתיקה. מששבענו מהשיטוט, יצאנו לחקור את העיר ואת ההיסטוריה שלה . וליקינוח יצאנו לאטרקציה הפולולרית בקרקירה החדשה – תצפית על מטוסים נוחתים וממריאים. את המלצותינו תוכלו לקרוא כאן:

• שיטוט בסימטאות קרקירה העתיקה
• רחוב ליסטון וגני ספלניאדה
• הארמון שהפך למוזיאון
• המצודה העתיקה
• המצודה החדשה
• השוק
• בית הכנסת והרובע היהודי
• קאנוני – לוקיישן מושלם לתצפית על המראות ונחיתות
• המלצות על מסעדות ובתי קפה

שיטוט בסימטאות קרקירה העתיקה

הביטו רגע בתמונה של קרקירה העתיקה שהצלחתי לצלם מחלון המטוס. תוכלו לזהות שתי מצודות. האחת בולטת אל תוך הים. זוהי המצודה העתיקה. השניה ביצוריה גיאומטריים, זוהי המצודה החדשה.  ביניהן – סימטאות קורפו העתיקה.  במבט נוסף תוכלו להבחין בשני מתחמים ירוקים. האחד , הקרוב למצודה הישנה הם גני ספיאנדה, האיזור האלגנטי ועמוס התיירים של קורפו העתיקה. השני הצמוד למצודה החדשה. גן בטעם של פעם, שאליו ואל המתרחש בו צפינו ממרפסת מלוננו הקטנה. 

קרקירה העיר העתיקה של קורפו ,אתר מורשת עולמית, נחשבת לאחת הערים המבוצרות החשובות באיזור הים התיכון. הביצורים המרשימים של קורפו העתיקה הם תוצאה של מאמץ ביצורים ונציאני במשך 400 שנות שלטונם ושינויים ותוספות בזמן חמישים שנות שלטון הבריטים באי במאה ה19. כיום חלק מהביצורים הוסרו, אבל סבך הסימטאות הצפופות שהתפתח נשאר. הן מקסימות לטייל בהן.

שנות השלטון הוונציאני הותירו בן ניחוח איטלקי. הבתים צבועים בצבעים חמים, עמודים וקשתות בחזיתות, וכביסה תלויה, כאילו אנחנו בנאפולי.

בשעות היום מלאות סימטאות קרקירה בתיירים המפלסים דרכם בין חנויות המזכרות, דוכני הגלידה וגודשים את המסעדות ובתי הקפה. אבל בשעות הבוקר המוקדמות קרקירה שייכת לתושביה. אז מתגלים כל אותם עסקים קטנים, בטעם של פעם שמשרתים את תושבי המקום. מכולת שעל דלפקה גוש חמאה, המאפיה, חנות הקפה, הירקן.

בשעות היום קולטת קורפו העתיקה תיירים מאוניות הקרוז שעוגנות בנמל. שעות הבוקר המוקדמות (עד 10 בבוקר) או בשעות אחר הצהריים (אחרי 5 ) הן השעות הטובות להסתובב. בתי הקפה, המסעדות והחנויות פועלים עד לשעה מאוחרת.

קורפו העתיקה והאלגנטית: ליסטון, גני ספיאנדה

ממבוך הסמטאות אנחנו נחלצים אל כיכר גדולה ורחבת ידיים. בצידה האחד שורה של מבנים עם חזית של עמודים וקשתות: זהו רחוב ליסטון, המרוצף שיש.

בשעת בוקר מוקדמת שקט כאן במיוחד. המלצרים מסדרים בנינוחות את שורות השולחנות והכסאות של בתי הקפה והמסעדות, בדשא  מתרוצצים כלבים ובעליהם, תושבי הסביבה מנהלים שיחות, כוס קפה בידם. עוד מעט הכיכר תתמלא בקבוצות של תיירים : מי מספינות הקרוז, מי מטיולים מאורגנים, ומי כמונו – משתוממים אל מול ההמולה. בהמולה התיירותית הזו אין כל חדש. תמונה שמצאנו בגלריה לאומנות הסמוכה מעידה, שכזה ממש היה המצב גם במאה ה19. 

אפשרות לראות איך חיו במאה ה19 במוזיאון קטן, שממוקם בבית מהמעמד הבינוני מהתקופה.

מעבר לרחבה המרוצפת שיש ממוקמים גני הספיאנדה: דשא ירוק, מזרקה קטנה, מגרש חניה, וטיילת נאה ליד הים. השטח הפתוח הזה אחרי צפיפות הסמטאות אולי מפתיע, אבל הוא כך עוד מימי הונציאנים.  משסיימנו לבצר את המצודה העתיקה, שגשר הגישה אליה נמצא בקצה הגנים, הם השאירו את האיזור הזה ריק ממבנים מטעמי בטיחות – כך יוכלי לראות בקלות מי מתקרב אליה : אויב או ידיד. 

הגנים מובילים אל המצודה העתיקה ואל טיילת נאה ואלגנטית ליד חפיר המצודה. אנחנו מטיילים לאורכה, נהנים מהגינה המטופחת ומהרוח הטובה.

הטיילת מובילה אותנו אל גינת הארמון, שממנה נשקפים מראות אל המצודה ואל מעגן קטן, ואל לשון יבשה פצפונה, שעליה בית קפה קטן וירידה אל המים. כשחם מדי בבית הקפה , יש היכן להתרענן.

הארמון שהפך למוזיאון

רחוב הליסטון והטיילת שליד המים מוסילים אל מבנה קלאסי מרשים. זהו ארמון סנט ג'ורג' וסנט מיכאל, ונבנה בתחילת המאה ה19. המושל הבריטי הורה על הקמתו של הארמון כדי שישמש למגוריו וכמרכז האדמיניסטרטיבי של קורפו. הארמון שימש כמשכנם של הסנט והפרלמנט האיוני, המוסדות הדמוקרטיים הראשונים של יוון. תכנון המבנה נעשה על ידי מהנדס-ארכיטקט צבאי, ולכן אולי הוא כל כך מונומנטלי. הפסלים המעטרים נעשו בידי פסל קורפואי. פסל הספינה הוא סמלה של קורפו. 

הארמון היה משכנם של המסדר של סנט ג'ורג' וסנט מיכאל. בהשראת מסדר האבירים של מלטה מימי הביניים ייסד המושל את המסדר. המלאך מיכאל הוא המלאך המגן על אנגליה, וג'ורג' הקדוש מקובל על כל הזרמים של הנצרות. בראש המסדר עמדו שלושה נציג אנגלי, נציג מהאיים האיוניים ונציג מלטזי. המסדר אגב עדיין קיים ומרכזו כיום בכנסית סנט פול בלונדון. 

כיום המבנה מאכלס את המוזיאון לאומנות אסיאתית, ואת הגלריה העירונית של קורפו. מוזיאון האומנות היה בשיפוצים, אבל הגלריה היתה פתוחה אז נכנסנו להציץ. תערוכה מענינת למדי ניסתה לספר את סיפור השתלבותה של קורפו בהיסטוריה של יוון המודנית, דרך תמונות. קורפו היתה האי היחיד שהעות'מנים לא כבשו, ולכן היתה מפלטם של לוחמים לאומיים, הוגי דעות ומנהיגים, ששהו בה וממנה הפיצו רעיונותיהם.

ארצות הברית של האיים האיוניים

כאן גם למדנו על קיומה של ארצות הברית של האיים האיוניים. זו היתה מדינה יוונית בחסות בריטניה. בריטניה קיבלה את האי לשליטתה, בהסכם השלום של פאריז ב1815 שנחתם עם רוסיה, ואוסטרו הונגריה. קודם לכך שכבשה מידי הצרפתים איים איוניים שכנים. הבריטים פעלו להקמת מדינה דמוקרטית עם חוקה, שהיתה נתונה להגנתה. ארצות הברית של האיים האיונים ככלה בתוכה את 7 איים: קורפו, לפקדה, פקסי, זקינתוס , קפלוניה, אית'קה, וליקאס. כעבור כ50 שנה , עם הקמתה של יוון המודרנית, כמחווה לחיזוק שלטונו של המלך הראשון של יוון, אחודו האיים עם יוון והברית חדלה מלהתקיים. קורפו היתה מרכז השלטון הביטי, וכך הפכה גם לאי נופש פופולרי ואהוב על הבריטים. כשאני קוראת על הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לקנא קצת בקורפואים: איך המנדט הבריטי אצם הסתיים בנינוחות ובאלגנטיות. ותראו איזה דגל מדליק היה להם :

המצודה העתיקה של קרקירה

סיפורה של המצודה העתיקה מתחיל במאה ה6 לספירה, לאחר שהישוב העתיק בחצי האי קאנוני, מקומו של נמל התעופה כיום, נהרס על ידי הברברים. התושבים עברו לחצי אי עם שתי גבעות. כאן התפתחה העיר הביזנטית קוריפו, שנתנה לכל האי את שמו. הביזנטים ביצרו את חצי האי והקימו מגדלים על שתי גבעותיו. 

ביצורי המצודה כיום הם תודות לונציאנים,שראו בקורפו מקום אסטרטגי למסחר.  החומות נבנו כך שיוכלו לעמוד גם בפני ארטילריה כבדה. חפיר בודד מפריד את המצודה משאר האי, והגישה אליו התאפשרה בעזרת גשר מתרומם. הביצורים האלה הוכיחו את עצמם שוב ושוב בפני העות'מנים, בשלושה מצורים שונים.

רגע לפני שנכנסים למצודה כדאי להתבונן על פסלו של הגנרל מתיאס פון דר שולנבורג, אחרון הגנרלים של הרפובליקה הונציאנית. בזכות פיקודו עבמדו בגבורה 5000 חייליו בפני מתקפות של צבא של 33 אלף עות'מנים. לאות הערכה הפסל הזה הוקדם עוד בימי חייו על ידי הפרלמנט הונציאני.  

האנגלים הקימו מבנה מגורים לחיילים מלבנים אדומות. זהו המבנה הראשון שתראו בכניסה לטירה, והיום מאכלס את הספריה הציבורית של קורפו. האנגלים הקימו גם כנסיה, בסגנון קלאסי, הנראית כמו מקדש ביוון העתיקה. לצערינו הכנסיה בשיפוץ ולא ניתן היה לבקר בה. גם הכנסיה הקטנה, העתיקה יותר בשיפוץ וגם בה לא יכולנו לבקר. אבל הסיבה האמיתית להגיע למצודה זה הנוף המרהיב הנשקף ממנה.

מחומות הרחבה התחתונה ניתן לראות מפרץ יפהפה זרוע סירות לבנות קטנות.

ככל שעולים למעלה על השביל המוביל אל חלקה הגבוה של המצודה, הולך ונפרשת לפנינו תצפית מרהיבה על העיר, ועל הים. הנקודה הגבוה במצודה היא נקודת המגדלור, ואנחנו לא מתעצלים וממשיכים עד אליה. אנחנו באים על שכרנו בדמות מראה יפהפה על העיר ואל המצודה החדשה. אנחנו אפילו מצליחים לחזות במטוסים ממריאים ומתקרבים לנחיתה.

אם אתם חובבי פסיפסים, כדאי להציץ למוזיאון הקטן שנמצא ממש סמוך לשער הכניסה למצודה, מיד לאחר המעבר בגשר. יש שם פסיפסים חמודים מהתקופה הביזנטית ומידע על האי בתקופה הזו.

מצודה עתיקה – מידע שימושי

• המצודה פתוחה בכל יום בין השעות מ8:00 בבוקר עד 20:00 בערב. המצודה כולה חשופה וכמעט ללא צל ולכן כדאי להגיע בשעות הלא חמות. בשעות הבוקר המוקדמות כיון השמש מאפשר תפית נוחה אל העיר העתיקה.
• הכניסה בשתלום של 6 יורו.קונים כרטיס בכניסה.
• עוד על הטירה העתיקה

המצודה החדשה

על המצודה החדשה העומדת על ביצורים גיאומטריים גבוהים השקפנו מחדרנו במלון. הביצורים מרשימים והטירה נראית אפילו מאיימת.  בבוקר צפינו במלחים מבצעים את טקס הרמת הדגל. גילינו שהיא מאכלסת כיום בית ספר יסודי, ואפילו הצצנו למסדרון שמוביל אליה. אמנם לא נכנסנו לבקר אבל בכל זאת כמה מילים על המצודה ועל הביצורים. 

בעבר הופרדה קורפו העתיקה מהים והאיזור הכפרי שסבב אותה, בזכות שורה של ביצורים והמצודה החדשה, שהוקמו במאה ה18 בפרוקיט בניה שנמשך 12 שנה ונוהל על ידי מהנדס צבאי איטלקי.

בשלטי ההסבר חוזרת על עצמה המילה בסטיון (Bastion) . מדובר במבנה זוויתי הבולט מהחומה. הבסטיון מאפשר לתותחים לכסות גם את השטח הקרוב לחומה ולא רק לחזית ולכן זכה לפופולריות לאחר המצאת התותח. לשיאו הגיע הבאסטיון במבצרי כוכב בהם כל החומות הורכבו מבסטיונים שתוכננו כך שלא יהיו שטחים שהם לא יוכלו לכסות בירי. מבצרים כאלה היו נפוצים בעידן הארטילריה המבוססת על אבק השרפה עד המאה ה-19.

המילה העברית לבסטיון היא מגנן, אבל זאת הפעם הראשונה ששמעתי עליה. 

השוק העירוני של קרקירה והצצה לעיר החדשה

במרחק הליכה קצר מהבסטיון ממוקם השוק העירוני. אם מתחשק לכם להמלט כמעט לחלוטין מתיירים ולהרגיש מהחיים של המקומיים זה המקום להגיע.  ברחבה ממוקמים דוכנים של פירות, ירקות,זיתים ותבלינים. הנדל"ן הרב ביותר מוקצה לדוכני הדגים. על מצע של קרח פרושים כל טובו של הים. בשוק הקטן שני קפיאונים – בתי קפה. לא בכדי השתמשתי במילה קפיאון, המילה היוונית לבתי קפה, כי כאן מתקיימים הפרלמנטים המקומיים. כאן מתכנסים הקורפואים לבני השיער וצרובי השמש. 

שעות הפתיחה הרשמיות של השוק הן אמנם מ6 בבוקר אבל ב8 וחצי כשהגענו, רבים מהדוכנים היו עדיין בתהליכי פתיחה. 

בית הכנסת והרובע היהודי של קורפו העתיקה

בית הכנסת שביקרנו בו הוא היחיד מבין ארבעת בתי הכנסת בקורפו  ששרד את הפצצת הנאצים את האי ב1943. בניין פינתי צבוע בצבע פסטל, כאחד מבניני השכונה. החלונות ומגן דוד מעידים על יחודו. מחום הקיץ והסמטאות ההומות אנחנו נכנסים אל המבנה הקריר והשקט. כאן נכונה לנו הפתעה. הכניסה היא אל מבואה ובה שני גרמי מדרגות המובילים אל הקומההשניה ובה אולם התפילה המרכזי. יתכן שבית כנסת זה נבנה בהשראת בתי כנסת מוונציה, המוגבהים מעל הרחוב. ויתכן שזה פתרון לגזירות השלטון המקומי, שחששו שהעוברים והשווים יראו מהרחוב את בית התפילה וימשכו לדת היהודית. מבנה אולם התפילה יחודי: הבימה ועמוד החזן ממוקמים בקצה המערבי של אולם התפינה, ארון הקודש בצד מזרח וביניהם ספסלי המתפללים.  

בית הכנסת פתוח למבקרים בימי חול בים השעות 10 עד 16. בשבתות וחגים מתפללת בו הקהילה היהודית הקטנה שבאי. כשחזרתי לביתי, קראתי על סיפורה העצוב של קהילה עתיקה זו, והרי הוא לפניכם מלווה בתמונות מבית הכנסת.

הקהילה היהודית בקורפו: אתרוגים, מחלוקות וסוף עצוב

יהודים התגוררו בקורפו כבר בתקופת השלטון הביזנטי באי. העדות הראשונה לנוכחות יהודית בקורפו מופיע בכתביו של בנימין מטודלה, מאמצע המאה ה12. הוא סיפר על יהודי אחד ועסק בצביעת בדים. במאה ה13 החלה הגירה של יהודים יווניים (רומניוטים ) אל האי, הם כונו בקורפו  "גרקי". יהודים ספרדים שברחו מאימת האינקויזיציה מצאו באי מקלט ומנוח בדרכם אל תורכיה ונוסדה קהילה קטנה. אף שכולם גרו ברובה היהודי, שכונה אווראיקו, כל קהילה הקימה בית כנסת משלה והם לא באו בקשרי נישואין.  

יהודי קורפו התפרנסו מגידול אתרוגים ומכירתם לקהילות יהודיות בצפונה של אירופה. האתרוגים הקורפואיים נודעו ביופיים, ריחם ובעובדה שהפיטם שלהם חזק ולא נושר בקלות. אבל יופיים ואיכותם היתה בעכריהם. באמצע המאה ה19 עלתה טענה , שהאתרוגים כ"כ יפים, שהם בודאי תוצאה של הרכבה, שהרי לא יכול להיות אתרוגים יפים כל כך באופן טבעי. הרכבה הופכת אותם ללא כשרים. בין מעוררי המחלוקת היו מגדלי אתרוגים מארץ ישראל, שביקשו לזכות במקום של כבוד בשוק האתרוגים העולמי, ולחזק את מקומן של המושבות החדשות בא"י  ופרנסתן באמצעות הטלת איסור על אתרוגי קורפו והעדפת האתרוגים המיובאים מארץ ישראל. מחלוקת זו פגעה קשות בכלכלת יהודי האי. 

בנוסף למכה הכלכלית נחתה על יהודי קורפו פורענות נוספת: עלילת דם שהביאה לפוגרום. בעקבות הרצחה של ילדה נוצריה סמוך לחג הפסח פשטה באי עלילת דם, שדמה שימש לאפית מצות לפסח. המון השתולל ברובע היהודי, הרס בתי כנסת , חילל בית העלמין ופגע בתושבים. כתוצאה ממאורעות אלה עזבו רבים מ6000 אנשי הקהילה את האי. בעת מלחמת העולם השניה מנתה הקהילה כ2000 איש. לאחר השתלטות הנאצים על האי ב1943, כונסו יהודי האי במצודה העתיקה וגורשו לאוושויץ, שם מרביתם נספו. מהקהילה ניצלו כמאתיים אנשים, מרביתם הסתתרו בכפרים ומועטם שרד את אוושויץ. רובם עלו לישראל. בכיכר הסמוכה לבית הכנסת ניתן לראות את אנדרת ההנצחה להשמדת היהודים. 

המראות ונחיתות – חצי האי קאנוני

האוטובוס מוריד אותנו בנקודת תצפית מרהיבה: מפרץ, אי קטן, מנזר המחובר ליבשה בדרך צרה ושביל צר וארוך המוביל אל היבשה מנגד. מאוחר יותר אנחנו מבינים שתפקידו להיות שובר גלים ולהגן על שדה התופה הסמוך. כמה סמוך ? סמוך ככ"כ שכשהמטוס עושה את הסיבוב בקצה המסלול אנחנו כמעט יכולים להביט לטייס בלבן של העיניים. ההמראות והנחיתות שמתרחשות כאן הן להאטרקציה העקרית של המקום. בילינו כאן אחר צהריים מענג שכלל בריזה נעימה, טיול קטן אל המנזר ואל חוף הים הסמוך.

תחילה אנחנו צופים בנחיתות ובהמראות ממרפסת התצפית.אחר כך משפרים פוזיציה אל שובר הגלים. כאן חובים התרגשות של ממש: כמה פעמים בחייכם ראיתם מטוס שנוחת ממש אל מול פרצופכם ? 

במקום ישנם כמה בתי קפה, מסעדות ובארים. אנחנו מחליטים לשבת במסעדה לארוחת ערב הצופה אל המפרץ ואל הנחיתות וההמראות. המסעדה Cafe Kanoni נראית בעיצוב מיושן מעט, ומכיוון שהלוקיישן תיירותי כ"כ אנחנו מגדילים ציפיות. כשהאוכל מגיע אנחנו שמחים לגלות שהאוכל טעים ממש !

נסענו באוטובוס מספר 2A היוצא מכיכר סארוקו, או סאן רוקו, המשמשת כתחנה המרכזית של העיר. הנסיעה לוקחת כחמי שעה. כרטיס קונים בביתן קטן סמוך לתחנות ושם גם אפשר לקחת לוח זמנים. שימו לב לאוטובוס האחרון בחזרה.

הספקנו לחזור באוטבוס אל חדרינו בדיוק בזמן כדי כדי לצפות בשקיעה. 

קרקירה – המלצות קולינריות

את המסעדות שבהן אכלנו בחרנו לפי הנוסחה שפיתח האיש . בוחרים רחוב צדדי מעט בשביל השקט, ומחפשים מסעדה מלאה באנשים, שתבטיח שתחלופת האוכל גדולה. כך גילינו כמה מסעדות מוצלחות מאוד, וגם אחת – שפחות.

המסעדה הטעימה והאלגנטית ביותר שאכלנו בה היא Thymari. שולחנותיה מסודרים במעלה אחת הסימטאות. אכלנו בה סלט ואת הגירסה המקומית לסופריטו. היה טעים בצורה יוצאת דופן. הצטערנו שלא שמרנו אותה לארוחת ערב!

פיצריה מוצלחת מאוד , שאי אפשר לפספס בזכות עגבניות הענק בחלון שלה, היא Pizzeria A Mano . אצל האיש פיצריה נבחנת בפיצה מרגריטה שלה. הפיצריה הזו עברה את המבחן בהצלחה. אני נהניתי מאוד מסלט הקפרזה ומהמוצרלה הטריה.

ודיס- המלצה – ליד Thymari ישנה טברנה המתהדרת בהיותה העתיקה ביותר בקרקירה. אכלנו גם בה והאוכל בה לא היה מעבר לסביר, אבל היא יקרה למדי.