שולחן האוכל באוזבקיסטן מייצג את המהות של התרבות באוזבקיסטן: הכנסת אורחים, נדיבות, לבביות, יצירתיות ורב – גוניות. פלטת הטעמים המקומית מוכרת ומפתיעה כאחת. המנות צבעוניות ומעוררות תאבון. מרכיביהם (בדר"כ) מוכרים לנו. משהו בניחוחות, במרקמים ובטעמים שולחים אותי שוב ושוב לטעמי ילדותי. אז אי אפשר בלי פוסט על מסעדות באוזבקיסטן – נכון ? זהו פוסט המשך למיני-מדריך שלי על אוזבקיסטן .
מסעדות באוזבקיסטן – מה מגישים לשולחן ?
המסעדות באוזבקיסטן מספקות חוויה רב חושית. האוכל תופס מקום מרכזי בתרבות מרכז אסיה .הוא מסמל שפע, בריאות, הכנסת אורחים וזהות. סביב לשולחן האוכל המסורתי מתקיימת היררכיה משפחתית, מתחזק הקשר הבין – דורי, ומקיימים קשרי שכנות. אמנם במסגרת הטיול שלנו לא חווינו אכילה מסורתית, אך חווינו את האוירה החגיגית השורה סביב לשולחן במסעדות שביקרנו.
ארוחה מלאה במסעדה כוללת שלוש מנות. כל ארוחה נפתחת במבחר סלטים ולחמים המוגשים לשולחן. בדרך כלל תונח צלחת של ירקות חתוכים – עגבנית, מלפפונים, פלפלים, צנוניות – מלווים בתבלינים טריים פטרוזיליה, שמיר ובצל ירוק. בנוסף מוגשים סלטים חתוכים ומתובלים, נקניקים, בשרים קרים וגבינות. בשלב הזה אני כבר חצי שבעה רק מהטעימות, אבל הארוחה האמיתית אפילו לא התחילה. למנה ראשונה יוגש מרק – חם, עשיר ודרך כלל מאוד טעים. כוכב הארוחה הוא ללא ספק הבשר: קבבים, שיפודים, תבשילי קדירה, תבשילי אורז עם בשר, סטייקים – יש הכל מכל. הבשרים הם בדרך כלל כבש, בקר ועוף. אוזבקיסטן אינה גובלת בים, אבל בנהרות שלה יש דגים. ניסיתי מנות דגים במספר מסעדות והן היו מצויינות.
אחרי כל האוכל הזה כבר לא נשאר לנו מקום לקינוח. אומנם בתפריט מופיעות מיני עוגות וקינוחים אבל לטעמי עדיף לבחור בפירות. אוזבקיסטן ידועה במלונים שלה ובמיני הענבים המתוקים. סוף הקיץ היא עונתם של הרימונים, התאנים ותחילתם של האפרסמונים. אבל בשוק אפשר למצוא הכל: תפוחים, אגסים, תאנים טריות, מלונים, ואפילו אננס.
אושפלוב
כשמוגשת מנת האורז לשולחן המסעדה אני מיד נזכרת במטבח ביתינו בו אימי היתה מבשלת. כדי למנוע מריחות האוכל להתפשט בבית, הועמדו הכיריים במרפסת הקטנה ששימשה גם לכביסה. רק כשהונחה המחבת על השולחן הוצף המטבח בניחוחות. זה היה פלוב "לעניים". את בשר הבקר היקר החליפה אימי בקוביות קטנות של בשר הודו. בכל זאת, זה היה תבשיל עשיר בטעמים ובמרקמים. אע"פ שאימי מעולם לא היתה באוזבקיסטן, הגיע התבשיל למטבח ביתינו, כפי שהתגלגל למטבחים רבים בכל מרחב אסיה, בואכה אירופה ואפילו ביוון. אני מכירה את התבשיל מהבית בשם פלוב. זהו שמו של המאכל בהיגוי הרוסי והאוקראיני. אבל הוא נקרא גם פילאו, פלוף, פולאה, פאלוי ועוד. מקורה של המילה הוא בסנסקריט פולאקה – כדור אורז. משם התגלגלה דרך הינדי, פרסית, טורקית ועד ליוונית.
אני מדמיינת את המתכון להכנת הפלוב מטייל בנתיבי דרכי המסחר. חוצה מדבריות, צולח נהרות, מטפס על הרים, משתקע בכפרים הקטנים בדרך. הוא מתבשל בסירים ענקיים במטבחי החאנים של השיירות, ובארמונות האמירים והגבירים. מרכיביו בוודאי נישאו באמתחותיהם של הסוחרים. עייפים ממסע היום הם בישלו אותו ליד המדורה: את האורז הביאו מהבית, את הבשר שחטו מהעדר, ואת התבלינים והירקות הוסיפו ממה שמצאו. ואולי הוא בכלל הומצא במטבחיהן של נשות אסיה. תפקידן להאכיל ולזון את משפחותיהן – מה יכול להיות טוב יותר מארוחה שמתבשלת בקדירה אחת ויש בה את כל אבות המזון? את המזון הזה אפשר למצוא בכל מרחב אסיה, בואכה אירופה ואפילו ביוון.
באוזבקיסטן הוא נקרא בפי הכפריים אוש. יש האומרים שמקורו במילה הערבית מאוש, כלומר מנת האוכל היומי. האוש מסמל אצל האוזבקים הכנסת אורחים, קהילתיות, זהות ושייכות. כישורי הכנת האוש הם מקור גאווה. הטבחים המקצועיים ביותר – "אושפז" באוזבקית – יכולים להאכיל עד 1000 אנשים באירוע מקזן אחד (סיר גדול לבישול אוש)
מרכיביו של התבשיל והתוספות שלו משתנים מעט ממקום למקום. בבוכרה הוגש לנו פלוב עשיר בגזר. הגזר החתוך כגפרורים בושל בנפרד והוגש מעל למנה. הבשר יכול להיות בשר בקר, כבש או עז. את הבשר נוהגים לחתוך דק -דק לפני ההגשה .לצלחת האוש נוהגים להוסיף ביצים גם ופרוסות נקניק העשוי מבשר סוס. האוש נחשב למנה כבדה וקשה לעיכול ואינה מומלצת לאכילה לפני השינה.לכן במסעדות מגישים אוש רק בצהריים.
לחם
אני לא מתאפקת וקונה לחם. אני אוחזת אותו בשתי ידי ונהנית ממגעו. הוא חמים. הקליפה שלו קשה ותוכו רך. כבר שלושה ימים מאז שהגעתי לאוזבקיסטן אני מפנטזת על הלחם הזה . שלא תטעו, מארחים אותנו כאן כיד המלך. בכל ארוחה מוגשים מיני לחמים לשולחן עם מילוי מחדש של הסלסלות מבלי שנבקש. אבל יש משהו מאוד מפתה בחתיכת לחם טרי שאך יצא מהתנור.
לפני דקות ספורות עוד עמדנו במאפיה וצפינו בתהליך הכנת הלחם. אופה שולף מארגז עץ גוש ענקי של בצק. לבצק חיים משלו: הוא רוטט, משנה צורה, מתכווץ ומתמתח. הוא מתמסר לידיהם המיומנות של האופים. הם חותכים ממנו כדורים-כדורים, שוקלים אותם ומסדרים על מגשים, שם הם ממתינים שורות שורות, כחיילים ממושמעים לתורם. אני עוקבת אחרי ידיו הזריזות של האופה. הוא משטח את הכדורים, מורח עליהם שמן, ומפזר תבלינים. הלחם נאפה על דפנותיו של הטנדור – תנור חימר מסורתי – אליהם הוא מודבק. יש לוודא שהלחם ישאר שטוח כדי שלא יפול מהדפנות. לשם כך דוקרים אותו כדי להוציא בועות אויר ולהדק אותו.
אני בוצעת חתיכה נדיבה מהלחם.ונהנית מניחוחו הטרי. טעימה של לחם טומנת בחובה ציפיה. האם זה יהיה לחם בטעם ילדות ? או שטעמו יביא זכרונות ממקומות אחרים רחוקים ? ואולי הוא בכלל לא יהיה טעים ? הלחם הזה לא מתוק ולא מלוח, מוכן להכיל ולספוג את טעמיו של התבשיל. כמו מתבקש לטבול אותו במרק, לנגב איתו רוטב סמיך, או למלא אותו בחמאה וריבה מתוקה.
משמעות המילה האזובקית ללחם – נון או נאן – היא גם אוכל, ללמדנו את חשיבותו בארוחה. כאן מתייחסים ללחם בכובד ראש ובכבוד. בחנויות נוהגים לקנות אותו בזוגות למזל. על השולחן הוא מוגש כשפניו כלפי מעלה. אין זורקים לחם. לחם שנופל בטעות, מרימים מיד. את הלחם במשמעותו הטקסית אנחנו פוגשים כמעט למן היום הראשון. השולחן העגול סביבו נערכת מסיבת העיתונאים מעוטר בלחם. בשוק אני נתקלת באיש הנושא סל גדול ארוז בצלופן. הסל עמוס במיני לחמים שונים, חלקם מעוטרים. הוא ממהר לחגיגה משפחתית.
באולם הגדול הצמוד למאפיה יושבות מוכרות הלחמים בדוכנים מסודרים וממסופרים. זוהי שעת הצהריים ובדוכנים נשארו כבר מעט לחמים. המוכרות מנצלות את תנועת הקונים הדלילה לפטפוט. עיניהן עוקבות אחרי העוברים והשבים. האם יש כאן קונה פוטנציאלי ? הפרנסה קודמת לכל.באופן מסורתי מלאכת אפית הלחם היא מלאכתה של האישה. אפית לחם בטנדור נחשבת מצווה באיסלאם ומזכה את האישה בנקודות זכות לעולם הבא. אבל העבודה הידנית היא קשה וארוכה. בבית מסורתי מכינה האישה למשפחתה לחם שלוש פעמים בשבוע . העבודה כרוכה גם באיסוף חומרים לבערת הטנדור. שנות הקומוניזם שעברו על המדינה שינו סדרי עולם. הם הותירו חותמם לא רק במבנים וברחובות אלא גם במבנה החברה. כאן בשוק צ'ורסו: הגברים עמלים במאפיה, ואילו הנשים מוכרות.
חשבון בבקשה – לחם עגול עולה 1500 סום.
מרקים
אני חושבת שהסיבה העיקרית שבילדותי אהבתי כל כך לאכול מחוץ לבית, היתה שינאתי העזה למרקים. "המרק בריא ומזין. הוא כולל את כל אבות המזון". נימוקים אלה והעובדה שאפשר לבשל סיר גדול ולאכול ממנו כמה ימים, הביאו את אימי להגיש על שולחן האוכל שלנו מרק בכל יום: קיץ או חורף. אז למה אהבתי כל כך להתארח ? כי על שולחנם של אחרים לא תמיד היה מרק, וגם אם היה – קיבלתי פטור. מתישהו אימי החליטה לשחרר, ואני עברתי לחיות חיים נטולי מרק. באוזביקסטן נראה כי נוקטים בגישה של אימי. המרקים הם עשירים, סמיכים, ומלאים כל טוב.
מסטבה (Mastava) מרק האורז המסורתי מוגש כמעט בכל מסעדה והוא כולל בשר, אורז, ירקות שורש ותבלינים. הוא מוגש עם כף גדושה של שמנת. אם אוכלים אותו עם נאן הוא משביע מאוד. לנגמן (Langman) הם איטריות עשויות ידנית והן מוצאות את דרכן למגון תבשילים, וגם למרק. מרק לנגמן המצויין שאכלתי הכיל גם כדורי בשר, ירקות שורש ותבלינים. דושפרה ( Dushpara ) הוא מרק עם כיסונים. הכיסונים יכולים להיות ממולאים בבשר, ירקות, דלעת או תרד. באגף המרקים הקרמיים זכינו לטעום מרקי עדשים ומרקי דלעת.
תשתו משהו ?
באוזבקיסטן שותים תה. המילה תה – צ'אי – מסתתרת במילה מסעדה: צ'איחאנה. את התה מגישים בספלי חרסינה או קרמיקה עגולים נטולי ידית. את הכוס ממלאים רק עד שלישה, וזאת כדי שהמארח יוכל למלא שוב ושוב, כלומר לשרת את האורח. את התה שותים במשך כל הארוחה.עניין הקפה הוא מאתגר. אין באוזבקיסטן תרבות מסורתית של שתית קפה, אבל בערים הגדולות והמתוירות אפשר בהחלט למצוא בתי קפה מערביים.
אם תזמינו תה קר במסעדה, יוגש כד מלא בנוזל צבעוני ומתוק הכולל מים, קרח, פירות, עשבי תיבול והרבה סוכר. אפשר גם להזמין לפתן, שהגיע לכאן מרוסיה וממזרח אירופה. מכיוון שזו מדינה חילונית במסעדות רבות אפשר להזמין יין ובירה. ישנם אפילו יינות מקומיים. בבארים תוכלו להזמין משקאות חריפים. תרבות הרמת הכוסית ועוד אחת בזמן הארוחה היא פופולרית מאוד. בכל המסעדות שבהם ביקרנו כאשר נחגג אירוע – האלכוהול נשפך כמים.
מסעדות באוזבקיסטן – המלצות כלליות
כל המסעדות שאכלנו בהם באוזבקיסטן נבחרו בשבילנו על ידי המארחים. לשמחתי בכל המסעדות שאכלנו אכלו גם מקומיים – בדרך כלל באירועים חגיגיים.
- הלחם מדהים אבל חייב להיות חם. אם הוא מוגש קר – תבקשו שיחממו אותו.
- המחירים זולים מאד – כדאי לקחת כמה מנות בארוחה ולהתחלק.
- לא לותר על המרק – זה הימור בטוח.
- אם יש מיצי פירות שנסחטים במקום- כדאי מאוד להזמין.
- אם אתם מטיילים עם מדריך מקומי המנעו מהזמנה מראש של אוכל. כדאי להגיע למסעדה ולראות מה יש בתפריטו לשאול מה מומלץ.
- נמאס לכם מאוכל אוזבקי? בערים הגדולות אפשר למצוא גם אוכל אחר – איטלקי, הודי, סיני, המבורגרים .
מסעדות מומלצות בטשקנט
מסעדת פועלים – מרכז הפלוב, טשקנט
אף ביקור בטשקנט לא יהיה שלם מבלי ביקור במסעדה זו. המקום מושך אליו עשרות אנשים מהסביבה לארוחת צהריים מהירה זולה ומשביעה. בחצר המסעדה עומדים קזנים אדירי מימדים לבישול אושפלוב, והצפיה בתהליך הבישול הוא חלק מהחוויה.
כתובת : 1 Iftihor ko'chasi, Plov Center ממקום קרוב למגדל הטלויזיה.
חשבון בבקשה : מנת אוש 13000 סום.
מסעדת שף – מסעדת סלסל
המסעדה רחבת ידיים, מעוצבת בטוב טעם המשלב אלמנטים מסורתיים. מצא חן בעיני המרחב הגדול שיש מסביב לכל שולחן. כיף לאכול כשיושבים על כורסאות סביב לשולחנות גדולים. קיר ועליו צילומים בשחור לבן של אנשים המסיבים לארוחה או מבקרים בשוק שובה את ליבי. האוירה במסעדה נינוחה ורגועה. המנות המוגשות במסעדה הן מנות מסורתיות עם טויסט. יש גם מנות לצמחונים.
מסעדה לכל המשפחה – La Piola
מסעדה נעימה ומרווחת, עם מוסיקה פופולרית חיה בערב.האוכל טעים והמנות נדיבות. המטבח של המסעדה פתוח, וההתרחשות בו מסקרנת. סירי הענק הריקים מרמזים שבצהריים יגישו כאן פלוב. התפריט הוא אוכל אוזבקי עם נגיעות רוסיות. אין מצב שתצאו מכאן רעבים.
חשבון בבקשה: אם תבחרו במנה העיקרית היקרה ביותר תקבלו עודף מ8 דולר ( 37500 סום )
מסעדה שכונתית אמנותית – Caravan Art Cafe
האוכל במדעה טעים מאוד, האוירה ביתית וחמימה. מנות הדגים שהוגשו במסעדה היו מוצלחות מאוד!
מסעדה מומלצת בחיוה
מסעדה ליד המדרסה – מסעדת חורזם-ארט
הביקור הקצרצר שלנו בחיוה איפשר רק מסעדה אחת בעיר לארוחת צהרים. את ארוחת הערב וארוחת הבוקר אכלנו במלון.
המסעדהנמצאת בלב האיזור התירותי של חיוה, הממוקמת בכניסה לאחד המדרסות בעיר. המדרסות הפכו למוזיאונים ולמלונות ואינן פועלות במתכונתן המקורית. מנות הפתיחה כאן לא שגרתיות. את הירקות החתוכים מחליפות מנות של ירוקות מבושלים ומטוגנים: חצילים מטוגנים בביצה, שעועית מבושלת, ופלפל קלוי . בזכות העיתונאי הצמחוני שלנו אנחנו מתוודעים למנה מפתיעה: פסטה ירוקה ברוטב דלעת.
המלצה למסעדות בסמרקנד
בעיצוב פולקלור – חאן – אטלס
מסעדה שעיצובה הוא קצת כמו מוזיאון פולקלור. התקרה מעוטרת בדגמים מסורתיים לבדי משי. על הקיר כובעים מעוטרים בדוגמאות אופיניות לאיזורים שונים באוזבקיסטן.
מסעדת אירועים – אואזיס
מסעדה גדולה, שקהל היעד שלה הוא משפחות החוגגים אירועים מיוחדים. בכניסה למסעדה שלט קטן המבהיר שנדרש לבוש יצוגי. מזל שאנחנו אחרי ביקור בתיאטרון.
המלצה למסעדות בבוכרה
מכל המדרסות, המסגדים והשווקים המקורים בכיפות, נראה שדווקא ארמון הקיץ של האמיר האחרון של בוכרה הכי השפיע על עיצוב המוסדות התירותיים בעיר. הארמון משלב אלמנטים אורינטליים מסורתיים עם השפעה רוסית.
צ'איחנה – צ'ינר Chinar
מארוחת הצהריים שאכלנו בצ'איחנה בעיר העתיקה נהניתי במיוחד. עם פתיחת הארוחה ניגשו אלינו מלצרים עם מגשים עמוסים בסלטים, כדי שנוכל לבחור כראות עינינו. העיתונאי הצמחוני שלנו הציב אתגר לטבח המסעדה – הפתרון נמצא בדמות כיסונים ממולאים בתרד. בדרך כלל הכיסונים מוגשים בתוך מרק , אבל המרק על בסיס בשר
סביב לבריכת הנוי – מסעדת לאבי-האוז
ארוחת הערב נערכה במסעדה הממוקמת סביב לבריכת נוי קטנה. אורחי המסעדה הם מקומיים ותיירים. האוכל, ועיצוב משפע מאוד מהתרבות הרוסית. . כוכב הערב הוא לחם המכונה פתיר. הוא נראה כמו בצק עלים מגולגל. טעמו כשהוא חם הוא ממכר.
מסעדות באוזבקיסטן – עוד על האוכל
פלוב המנה הלאומית באוזבקיסטן וטג'יקיסטן – כתבה בThe guardia
מקומו של האוכל בתרבות מזרח אסיה היה נושא למחקרים רבים , גם בזמן השלטון הסוביטי וגם אחריו. כאן מצאתי אסופה מענינת מאוד של מחקרים.
עוד על חוויות אכילה במרכז אסיה , כולל המלצות למחירים בשוק בעלי החיים.
פינגבק:טיול טעימות באוזבקיסטן - אפקים מטיילים
התחליפים האלה נוסח אמך, במחבת של המרפסת הם שיצרו את המטבח הישראלי, לדעתי. פוסט מקסים ינינה, מעורר את כל המיצים ומתחשק לטעום הכל. מעניין אם יש מסעדות אוזבקיות בארץ.
תודה רבה רבקה, את צודקת לגמרי בעניין התחליפים. אצלינו בבית מרגע שאימי קלטה את שפע הירקות והפירות היא עברה להשתמש בהם יותר ויותר, והחליפה בהם כל מיני מתכונים מלאי שומן. אפילו ציר בשר לא היה למרק הירקות שלנו 🙂 יש מזעדות בוכריות בארץ שזה דומה מאוד. אני יכולה להמליץ על מסעדת "פינת השלושה " אכלתי בסניף שלה ברמת החי"ל והאוכל בהחלט אותנטי. בפתחתקוה יש קהילה בוכרית גדולה , אז בוודאי גם שם יש.
פוסט מעורר תיאבון והוא הרבה מעבר לאוכל. כתבת נפלא!
תודה רבה ליען. עכשיו את מבינה למה לקח לי לכתוב אותו כל כך הרבה זמן. רק התישבתי לכתוב ונהייתי רעבה.
למרות שבדרך כלל אוכל "לא עושה לי את זה" ולמרות שאני צמחונית – טעמתי את הטעמים שהבאת כאן בהנאה רבה. אהבתי מאד את תיאור המסע הדמיוני של המתכון העובר מיד ליד. אני חושבת שאוזבקיסטן מצטיירת לי כיעד מאתגר לצמחונים, אבל אם יש לחם כזה – אני מסודרת!
תודה אורה. אז הלחם על כל סוגיו מעולה, והסלטים והמרקים גם. יש בהחלט מרקים צמחוניים. בכל מסעדה תמיד נמצאה צנה צמחונית טובה אחת לפחות , פשוט בגלל אופי הנסיעה שלנו והעובדה שלעיתים קרובות המנות הוזמנו מראש, הרוב היה בשר. ברור שבמדינה עם שפע כזה של ירקות לא אמורה להיות בעיה. בערים הגדולות יש כבר מסעדות שממתגות את עצמן ידידודיות לצמחונים.
אוי.. כמה מעורר תיאבון, מהנה ומענג!!!
המשיכי לטייל ולכתוב, כיף לקרא ולהשתתף בחוויות שלך.
נועה
נעה איזה כיף שאת עדיין מטיילת איתי ! תודה רבה!
גרמת לי לחשב מסלול מחדש לגבי בישולי השבת שלי ולהוציא ספר בישול משפחתי שקיבלתי מתנה, של מתכונים בוכרים המבוסס על מתכונים מסורתיים שעברו מדור לדור.
שיניתי לך תכניות בישולים? וואו, אני מרגישה שהוטלה על כתפי אחריות. תודה על המתכון שצרפת. מתכונים שעוברים מדור לדור נם מרתקים.
פוסט צבעוני ועליז. אהבתי כל כך את "מסעות הפלוב" 🙂 בצילומים צבעוניים וחמים
הבאת את ריח הטיול אלי הביתה
תודה רבה ניני. הלוואי שאפשר היה להביא גם את הטעם. גלגוליו של מאכל הם מרתקים.
יניהה כתבה נהדרת שררחת ביד אומן וגרמת להעלות לי את על המיצים. אשפלוב אכלצי לראשונה בארמניה ואהבתי מאד. עשית לי געגועים. אוזבקיסטן היוא הטיול שנותרתי בבית עקב מזג האויר החם ורק רפי יצא בלעדי. סיפור טיול רשמתי מפיו עם עידכונים מהמדריך. הרגשתי כאילו הייתי שם.
תודה לך על ההשקעה.
תודה רבה רחל. עדיף באמת לנסוע באביב או בסתו. ואז גם האוכל הזה מתאים יותר.
כתבה צבעונית ןמעוררת תאבון! אין ספק ,כך זה אצלי לפחות שהדרך לליבו של הטיילת עוברת דרך הבטן. יש באוכל שהצגת,הרבה חושניות, צבעוניות לאפשר ממש להריח אותו. כמי שעסקה בעבר באופן מקצועי באפיית לחם אהבתי את תיאור האפייה שלו ובריאות שמסביב. אהבתי גם שמשמעותו השם לחם היא גם אוכל. גם ביפן (עליה אני כותבת) משמעות השם "אורז",היא אוכל.מעניין.
תודה על פוסט נהדר
תודה רבה אורית. מעניין מה שאת מספרת על המילה אורז- אוכל ביפן. זה מראה עד כמה המאכלים האלה הם בסיסיים.
ואני מכירה ועוקבת את אחרי בלוג שלך על יפן. מעניין – איך לא אופים שם לחם?
כתבה צבעונית ןמעוררת תאבון! אין ספק ,כך זה אצלי לפחות שהדרך לליבו של הטייל עוברת דרך הבטן. יש באוכל שהצגת,הרבה חושניות, צבעוניות ואפשר ממש להריח אותו. כמי שעסקה בעבר באופן מקצועי באפיית לחם אהבתי את תיאור האפייה שלו והריחות שמסביב. אהבתי גם שמשמעות השם לחם היא גם אוכל. גם ביפן (עליה אני כותבת) משמעות השם "אורז",היא אוכל.מעניין.
תודה על פוסט נהדר
ינינה מזל שקראתי את הפוסט על בטן מלאה. כל סיפור נוסף שלך על אוזבקיסטן מעורר ומגביר בי את החשק לטייל בה. אהבתי את הקישורים שאת עושה בין המאכלים שאכלת שם למאכלים מבית אמא שלך. תודה על עוד הצצה למדינה ותרבות מסקרנת.
תודה יפעת. גם אני השתדלתי לכתוב אותו רק אחרי שאכלתי. אני חושבת שיש קישורים בין המרחב של מרכז אסיה אלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים : מוסיקה למשל.
כל כך חושני, צבעוני, ריחני ומעורר תיאבון. אהבתי את החיבור האישי וגם את האספקטים החברתיים שאת נוגעת בהם דרך תיאורי האוכל.
תודה רבה זיוה. האספקטים החברתיים הם מרתקים. אכילה היא פעולה כל כך חברתית ובמקומות כמו אוזבקיסטן עוד אפשר לראות מנהגים שעדיין לא התמערבו. זה מרתק.
וואוו ינינה, איזה פוסט מושקע ומפורט. לא נותרו הרבה מקומות בעולם עם אוכל כזה אותנטי ומסורתי אם כי אני מבינה שגם לשם כבר חדרו מטבחים נוספים. שמחה שיש גם משהו לצמחונים – אלמלא כן איאלץ להתקיים על הלחם המדוגם שלהם.
תודה מלי! אכן אוכל אותנתי ויצירתי. דווקא שם חדירה ממטבחים אחרים והפיוז'ן שלהם – זה מאושיות התרבות.
פינגבק:צעירים באוזבקיסטן: מילניאלס על דרך המשי - אפקים מטיילים
איזה פוסט נהדר ומעורר תיאבון!
הלחמים האוזבקיים במיוחד נראים מדהימים, וחבל שאי אפשר להעביר ריחות דרך דפי הבלוג… הם ודאי מדיפים ניחוח נפלא של מאפה טרי!
תודה אורלי. באמת חבל שאי אפשר להעביר ניחוחות. זה מזכיר לי חוברות עם כרטיבי גירוד שהפיצו ריח. האמת ? הכי כדאי פשוט לנסוע ולטעום
יאמי, איזה פוסט כיפי. אני לא חובבת בשר אבל לחם, הו, כמה שאני אוהבת לחם ונראה לי שאת הלחם האוזבקי אחבב במיוחד. הולכת לחפש פחמימות 🙋
תודה רחלי. הלחם הוא אכן מדהים. האוכל במדינה הזו גרם לי להתחיל לבשל…
דווקא היום שאני רעב, עכשיו עוד יותר …
חחח…דווקא יש כמה מסעדות טובות גם בארץ
וואו, ינינה, עכשיו עוד מעט חצות, אני אחרי יום של אכילה בלי גבולות ובכל זאת עשית אותי רעבה עם הפוסט הזה (ואני בכלל צמחונית). נראה שהיתה חוויה עשירה ומרתקת שם ואין כמו אוכל כדי להכיר אנשים ותרבות.
תודה על השיתוף!
תודה רבה ענבל. אין ספק שבאוזבקיסטן אוכל הוא תרבות.
אוזבקיסטן נמצאת ביעדים הבאים שלי, אבל האם יש שם משהו טבעוני לאכול? 🙂
יש פירות וירקות בשפע, אורז, אטריותגם אגוזים למיניהם, קמחים מיוחדים, שמן זית וצמחי. אני חוששת שלאכול במסעדה יהיה מאתגר. אבל שרדת את מונגוליה- באוזבקיסטן יהיה קל הרבה יותר !
איזה מדריך מפורט.
נשמע לא יעד מומלץ קולינרית לצמחוניים 🙂
ינינה, איזה פוסט נפלא שמעורר את כל החושים ומפעיל את בלוטות הטעם. רציתי לטעום מכל מה שכתבת עליו, בעיקר המרקים. אני גם אוהבת מרקים סמיכים.
ינינה, איזה פוסט מעורר תאבון כתבת. התחשק לי לטעום מהכל. בעיקר אהבתי את החלק על המרקים.
תודה רבה ויקי. גם אצלי המרקים הם הפייבוריט.
פוסט מלא צבע, טעמים ואני שואלת את עצמי אם כל הזמן אוכלים שם במקום לטייל (טוב, זה רק מקנאה 🙂 ) מה שבטוח שעשית אותי רעבה. יש לי חברה שאמא שלה בוכרית. היא ספרה לי שבבישול המסורתי היו אופים את האושפילו בתוך מעיים. בארץ כמובן המנהג נעלם. הכל נראה טעים ככ!
תודה ציפי, אין מה לעשות חלק מהטיול שם זה האוכל! באוזבקיסטן עדיין עושים נקניק בתוך מעיים,
ואפשר לקנות כאלה בשוק.
ינינה, התמונות משגעות והתיאורים ממש מגרים. שמחתי לקרוא שגם צמחוניים יכולים להסתדר
תודה רבה סהר.
איך אני אוהבת פוסטים על אוכל 🙂 בטח כשהתמונות מגרות כ"כ… נראה שהיה לך יאמי!
אותי הכי מאתגר לכתוב פוסטים על אוכל . מה כבר אפשר לכתוב על אוכל ? אני שמחה שהצלחתי להעביר את ההנאה.
פוסט מהמם! עושה תיאבון! שולחת לחברה שתכננה לבקר שם 🙂
תודה אנה. אני מקווה שהיא תמצא עניין גם בשאר הפוסטים על אוזבקיסטן.
כתוב נהדר, ממש אפשר להרגיש את הטעם. עושה חשק לעלות על מטוס במיידי 🙂
עדי ממליצה לטוס לשם ולו רק בזכות סיפוכי ההיסטוריה שאפשר לדלות שם.
שווה לסוע גם רק בשביל האוכל!
וואו, נראית מדינה מגוונת מבחינה קולינרית… איך האוכל הטבעוני שם?
אני חוששת שטבעוני זה יהיה בעיקר בבישול עצמי. אכילת בשר הוא חלק מהתרבת המקומית, כך שרוב האוכל במסעדות הוא בשר. אפשר למצוא בשוק מרכיבים מעולים לבישול עצמי – פיצוחים, אגוזים, פירות וירקות.
יעלי – לצערי האוכל הטבעוני הוא בבישול עצמי בלבד. זו מדינה שלבשר יש חלק חשוב בתרבות.