לונדון כמו מקומיים – שבוע בשכונת לאמבת'

"האם זה המקום? " שואל אותנו בחביבות נהג האובר. רצינו לחוות את לונדון כמו מקומיים, אז שכרנו דירה למשך החופשה. "האם זה המקום?" הגיק ואני שואלים זה את זו. עצרנו ברחוב ספק משרדים, ספק מגורים, שמעליו עובר גשר רכבת. הבניין אינו מלבב במיוחד. בניין לבנים חומות, מהסוג שמופיע בסרטי פשע בBBC. במרכז המבנה פיר מעלית ומדרגות. משני צידיה מסדרונות פתוחים. הגיק ואני בודקים את שם הרחוב ואת מספר הבית, סופרים שאכן יש 5 קומות. "כן אדוני, זה הבניין. זוהי הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לכאן. תודה לך " מודה הגיק לנהג. הנהג מהסס רגע או שניים ומודא שאיננו זקוקים לעזרה נוספת. נכנס למכוניתו ונעלם.  השקט מופרע על ידי שקשוק הרכבת שעוברת על הגשר. "עכשיו אני מבין למה הדירה היתה זולה" מציין הגיק בטון מאשים. הוא אוחז בידית מזוודתו ומתגלגל איתה אל המעלית. כך מתחילה ההרפתקה הלונדונית שלנו בשכונת לאמבת'.
זהו לנו הביקור השני בלונדון. בעוד שבביקור הראשון בלונדון, התגוררנו במלון מרכזי והתרוצצנו בין אטרקציות תיירותיות, הפעם אנחנו רוצים לטעום טעמה של לונדון כמו מקומיים. אז מה זה אומר בעצם להכיר את לונדון כמו מקומיים ?

• סיפורים פחות מוכרים של לונדון
• טיפים ותובנות להכרת לונדון כמו מקומיים
• המלצה על הדירה שלנו בלונדון

כשאני יוצאת מהמעלית והפרלמנט נשקף אלי מאחורי בנייני המשרדים, אני מבינה שיהיה בסדר. הדירה חמימה ונעימה. חלונות גדולים מכניסים את מראות העיר וקולותיה פנימה. הגינה הציבורית הצמודה לבניין מבטיחה קרני שמש ופרטיות. בכל בבוקר אני אופתע להתעורר לקול ציוץ ציפורים. המטבח המאובזר מעורר בבחור הצעיר חשק לבשל. בדרכנו לסופר הקרוב להצטייד במצרכים אני מגלה פאב שכונתי, גרפיטי מסקרן על קיר של מבנה נטוש, נוף מרהיב על נהר התמזה והפרלמנט. "מחר בבוקר". אני אומרת לעצמי, "אני אצא לחקור את השכונה."

הכרות עם ההיסטוריה של לונדון כמו מקומיים

מעולם לא שמעתי על שכונת לאמבת' (Lambeth ), אבל מתברר שההיסטוריה שלה היא בת כמעט 1000 שנה. אז המקום נקרא Lambehitha. משמעותו באנגלית עתיקה : מנחת הכבשים. לאמבת' של אז כמו גם היום ישבה על גדת נהר התמזה. השם מרמז על כך ששבעבר הגיעו למקום או נשלחו ממנו כבשים דרך הנהר.

לונדון משמרת את ההיסטוריה שלה בכל צורה אפשרית. אנדרטאות במרחב הציבורי לציון מאורעות היסטוריים, המלווים בכיתוב והסבר . בנינים עתיקים הם מבנים לשימור. כך אפשר לראות מגדלי זכוכית ופלדה הצומחים, סביב לבתים קטנים מהתקופה הויקטוריאנית. לעיתים ניתן לראות הריסות של מבנה מחוזקים ומשתלבים במבנים מודרניים. במקומות שבהם לא ניתן היה לשמר את המבנים הציבוריים העתיקים, מופיע שלט קטן ובו מה היה ומתי. בכניסה לגנים ציבוריים מכותבים כמה מילים על ההיסטוריה של הגן. בבתים ורחובות בהן התגוררו דמויות ציבוריות, יופיע שלט המזכיר את שמה של הדמות ופועלה. ואם נחפש את שמות האנשים והמקומות נגיע למידע רב בבלוגים ובמאגרי מידע. כך בשיטוטים היומיים שלי בשכונה אספתי שמות, רחובות ופיסות מידע שבעזרתם יכולתי לצייר לעצמי את התמונה ההיסטורית של המקום. 

הארכיבישוף ורחוב גן עדן הישן

הגינה הציבורית שאליה אנחנו משקיפים נקראת Old Paradise Garden. משלט ההסבר בכניסה אני למדה שהמקום שימש כבית קברות במשך כמעט 150 שנה במאות ה18 וה19. משנגמר המקום בבית הקברות הצמוד לכנסיה, הקצה הארכיבישוף מקנטרברי  שטח זה מאדמת ארמונו לטובת מקום קבורה לבני הקהילה והעניק להם את שטח האדמה.  מאוחר יותר אני מגלה שהארמון עדיין עומד על תילו ונמצא במרחק הליכה קצר מכאן. הכנסיה הפכה למוזיאון לגינון. לאחר שבית הקברות התמלא, הוא ניטש ופשטה בו הזנחה. לקראת סוף המאה ה19  החליטה מועצת לאמבת' להפוך אותו לגינה ציבורית. כשמטיילים בגן ניתן לראות מצבות ישנות שעונות על חומות הגן.

הגינה אינה מרשימה במיוחד : עצים בשלכת, דשא, גן משחקים קטן, ספסלים. אבל די בסיור קצר ברחובות בניני המשרדים הגבוהים כדי להביו עד כמה הוא נחוץ. בחורף השמש, הנדירה כל כך,  אינה מאירה רחובות רבים בלונדון . כשאני נכנסת לגן דרך השער המסוגנן מקבלים את פני חבורת סנאים סקרנים. הם מתרוצצים סביבי, אך שומרים על מרחק בטוח. כל קליק של המצלמה גורם להם לקפוא לרגע במקומם. 

אנחנו גרים ברחוב עם שם מסקרן: Old Paradise. החיים כאן במאות הקודמות היו כל דבר מאשר גן עדן – אז מה מקור השם? בחיטוט באינטרנט אני מגלה שבעבר המילה האנגלית Paradise שמשה לתאר גן מגודר או שטח של אחוזה מלכותית. אז מה כ"כ מלכותי בלאמבת'? האחוזה  והבית שהארכיבישוף הפך למשכנו היתה גדולה ומרשימה בהשוואה לבתי האיכרים באיזור. הרחוב הזה היה הדרך שהובילה אל שער האחוזה  וכך נקרא שמו. 

הנסיך השחור וחרסינת דלפט

לארכיבישוף היו שכנים מלכותיים. באחוזה הסמוכה במאה ה14 התגורר הנסיך השחור. כך כונה אדוארד, בנו הבכור של אדוארד השלישי, מלך אנגליה. אם היה מולך הוא היה מכונה אדוארד הרביעי, אך הוא מת ממחלה לפני אביו ולא זכה למלוך. זכרו של הנסיך מונצח על ידי רחוב על שמו, וגם בעבודות פסיפס יפהפיות תחת אחד מגשרי הרכבת בשכונה. 

במרחק הליכה קצר מהדירה שלנו עומד בניין נאה מלבנים אדומות. החלונות המקושתים בקומת הקרקע מעוטרים באריחים צבעוניים. אדני החלונות מכוסים בקרמיקה מעוטרת. היום המקום משמש למרחב עבודה . בעבר זה היה בית החרושת חרושת לקרמיקה לקדרות. יצור קדים התקיים בלונדון כבר מימי הרומאים. האיזור בדרומה של לונדון בין הגשרים לאמבת' ווקסהול היה ידוע כאיזור של בתי מלאכה לקרמיקה וקדרות. כאן במאה ה16 החלו ליצר חרסינה בסגנון הולנדי -דלפט. למעשה המפעל הראשון של חרסינה הוקם בבית האחוזה שהיה פעם שייך לנסיך השחור. דוכסי נורפולק שהיו בעליו מכרו אותו ליזם הקרמיקה. 

פאב שכונתי עם היסטוריה

ההכרות שלנו עם שכונת לאמבת' לא תהיה שלמה ללא ביקור בפאב השכונתי. ברחוב הסמוך ממוקם פאב בשם תחנת הרוח. מעניין לציין שבמאה ה18 באיזור של לאמבת' היו לפחות שלוש תחנות רוח. הפאב הוא כל מה שהייתם מצפים מפאב שכונתי: יש בו אוירה חמימה,שולחן ביליארד, לקוחות קבועים, פיש אנד צ'יפס, פשטידות אנגליות ומלא בירה. בלונדון גם לפאבים יש היסטוריה. מתברר שבדיוק במקום הזה עמד פאב היסטורי בשם זהה. וניתן לאתר עד שמות הבעלים החל מ1788! ההמלצה שלנו בפאב כזה להתנהג כמו המקומיים . לבקש המלצה מהברמן על הבירה והנשנושים, להתישב באיזו פינה ולהקשיב לרכילות של השכונה.

לאמבת' בתנועה

פסי הרכבת המוגבהים שחוצים את השכונה מובילים אל תחנת ווטרלו. המהפכה התעשיתית הביאה להתפתחות מואצת של האיזור . האוכלוסיה שולשה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה19. תחנת ווטרלו הוקמה כמענה להתפתחות כללית מואצת זו. מסילות הרכבת המוגבהת מכונה בלעז viaduct . כלומר גשר שנבנה על קשתות. גשרים כאלה נבנו בעבר באיזורי מגורים צפופים. בציריך שבשוויץ וידוקט זה הפך לאיזור של חנויות מעצבים, אבל בשכונה שלנו יש מכל בכל – מועדון אגרוף, חברות קייטרינג, מכון שטיפת מכוניות, כמה בתי קפה וקצת אומנות רחוב. 

מתחת לקשתות שמשמשות גשר מעל רחובות גיליתי אוצר של פסיפסים כיד הדמיון הטובה של יוצריהם. חלקם מספרים על דמויות מהעבר של השכונה. אחרים מספרים על מאורעות היסטורים. הפסיפסים הם עבודה של קבוצת אמנים, שעוסקים בפרויקטים אומנותיים קהילתיים.  שלט קטן מספר לי, שאת הפסיפסים יצרו משברים של חרסינה שנמצאו באיזור שבו היה פעם המפעל ההיסטורי, ההוא שהוקם באחוזה, שהיתה פעם של הנסיך השחור.

הדבר שהכי מרגש אותי בשכונת לאמבת' שלנו הוא היציאה אל קו המים. ההליכה הזו בין רחובות עם בנינים חומים אפורים, שחוסמים את נקודות המבט ואת השמש. ולפתע פתאום הכל נפתח – יש מים, שמים, מרחב.

לאורך גדת התמזה טיילת, עטורת פנסים נאים. ממנה אפשר להשקיף אל בניין הפרלמנט, אל העין של לונדון – הגלגל הענק , ומהצד השני פרויקטי מגורים חדשים שהולכים ונבנים. די להביט בעיטורים על הבניין בפינת הרחוב כדי להבין שמדובר בתחנת מכבי אש. פסל האדם על הספינה ששטה מתוך הבניין החדיש מרמז על כך שמדובר בתאגיד שיט כלשהוא. 

קורונה ומגפות אחרות

באחד הימים כשאני בוחרת לחזור מאיזור הפרלמנט ברגל, אני מגלה קיר ארוך, כולו מעוטר בלבבות ורודים ואדומים. במבט מקרוב אני מגלה בתוך הלבבות שמות, תאריכים והקדשות . "סבתא, אוהבים ומתגעגעים" . "נזכור אותך לנצח ", "גאים בך ואוהבים אותך". קיר הלבבות הוא החוצה הצפונית של בית החולים הגדול בלונדון סנט תומס. בין כותלי בית החולים רבים איבדו את יקיריהם לקורונה. הקיר הזה, שהחל כיוזמה עממית  של ארבעה אקטיביסטים שאליהם הצטרפו מתנדבים, הפך להיות קיר הזכרון הלאומי הרישמי. גם ביום שעברתי עמדו מתנדבים וציירו לבבות. מתנדבים אחרים  כתבו הקדשות שנשלחו אליהם מרחבי אנגליה. והיו גם מי שבאו, ביקשו עט וכתבו הקדשה לאהובם שאיבדו במגפה. 

במהלך ההיסטוריה לונדון ידעה מגפות רבות. במרחק הליכה קצר מקיר הלבבות נמצא מבנה אבן ומעליו קשתות המזכירות חרטום אוניה. זוהי מעגנה קטנה, שישמשה את מפעל ההחרסינה – White hart dock. בימי מלחמת העולם השניה השתמשו בה כמאגר חירום למים. כיום זהו אתר זכרון לתושבי לאמבת' שמתו במגפת הכולירע. במאה ה19 לאורך איזור זה עמדו בתי חרושת, שהזרימו לנהר את הפסולת התעשיתית המזוהמת. לאמבת' של אותה תקופה מנתה כ130 אלף תושבים שחיו בדוחק בבתים צפופים וחסרי סניטציה. בבתים לא היו אז צינורות מים והאנשים שאבו מים מהנהר. הנהר היה מקור מחלת הכולירע שפרצה באמצע המאה ה19, ונמשכה כשנה. רשומות הקהילה מעידות על קרוב ל2000 מתים, אבל משערים שבפועל היו רבים יותר. באותה תקופה הגיעו לאיזור פליטים מאירלנד מזת הרעב, ומהגרים מהאיזור הכפרי של אנגליה – רבים מהם לא נרשמו.

מרגישים בבית

"לאמבת' זה סבבה!" מכריז הגיק כשאני בוחנת דירות בשכונה, שמעולם לא שמעתי עליה. ככל הנראה מעטים התיירים ששמעו על לאמבת'. ברחובות הסמוכים לדירה שלנו אני מגלה מספר מלונות חדישים של רשתות בינלאומיות, אך הם כולם נקראים על שם ווטרלו. לוקיישן גם בלונדון הוא עניין של מיתוג.

השכונה הזו שבמבט ראשון נראתה לי עגמומית ואפורה, הולכת ומוצאת חן בעיני מרגע לרגע. בכל פינה אני מגלה איזה סיפור מעניין. בוקר אחד, בעודנו אוכלים ארוחת בוקר וקולות הרכבת העוברת מתגלגלים לחלון, אומר הגיק "את יודעת, הרכבת באמת לא מפריעה. יהיה חבל לעזוב את הדירה. "

מהיכן הגיק מכיר את לאמבת'? ובכן , הוא "שוטט" בשכונה כששיחק המשחק המחשב  Assasin's creed

לונדון כמו מקומיים – טיפים ותובנות

שבוע של מגורים בשכונה צדדית כמובן לא הופך אותנו ללונדונאים, אבל איפשר לנו להכיר עוד רבדים של החיים בלונדון וההיסטוריה שלה. ובכל זאת אני מרשה לעצמי לשתף כמה תובנות וטיפים

שכירת דירה בלונדון

כדי להכיר את לונדון כמו מקומיים, יש לגור כמו מקומיים – כלומר בדירה. ככל שמתקרבים למרכז התיירותי בלונדון, הדירות יקרות יותר ואפילו יקרות משכירת חדר במלון. אם מתרחקים ממרכז העיר כדאי לשים לב מה מיקום הדירה ביחס לתחנת רכבת תחתית. ככול שיש יותר קוים ברכבת התחתית – כך יותר טוב. בגדה הדרומית של התמזה יש הרבה פחות תחנות מאשר בצד הצפוני והמתוייר. לכן חשוב לבדוק במפות זמן הליכה לתחנת הרכבת. אם מטיילים עם ילדים צעירים, רבע שעה הליכה זה כבר רחוק מדי. 

חשוב לשים לב למדיניות הביטולים של הדירה. מדיניות הביטולים הנוחה ביותר שמצאנו היתה דרך הוטלס.קום – עד שבוע לפני מועד ההגעה. 

כדאי להעדיף דירות שמאפשרות צ'ק אין בעזרת קוד. כך לא תהיו תלויים בבעל בית שיבוא לפתוח לכם את הדירה, ותוכלו להגיע בכל שעה לאחר שעה הצ'ק אין. 

הדירה שלנו

הדירה שלנו בלאמבת' בהחלט מומלצת. היא נעימה, מעוצבת צעיר ושמח. יש בה 2 חדרי שינה, סלון, מרפסונת, מטבח מאובזר היטב, מכונת כביסה ומדיח.

שמירת חפצים

מקומיים לא מסתובבים עם מזוודות בעיר.

חסרון של דירה הוא שביום הצ'ק אאוט אי אפשר לאחסן מזוודות עד לשעת הנסיעה.  בתחנות הרכבת בלונדון יש שירות שמירת חפצים. בנוסף בלונדון פועלות מספר חברות אחסון מזוודות שיתופיות. מזמינים דרך אתר מקום אחסון בקרבת המקום שבו נוח לכם, משלמים ומקבלים כתובת מדוייקת ומספר קוד. המזוודה מאוחסנת בעסקים קטנים בסביבה- קיוסקים, מכולות ואפילו מלונות. שירותי שמירת החפצים השיתופיים זולים משמעותית.  אנחנו איחסנו את המזוודה שלנו דרך radical storage סמוך לקינגס קרוס. 

להכיר את שכונות לונדון כמו מקומיים

כדי להרגיש בלונדון כמו מקומיים, כדאי לאכול ולשתות כמו מקומיים. חפשו את הפאב המקומי, המאפיה המקומית ואת הסופר הקרוב למקום מגוריכם. אם יש לכם סים מקומי וכתובת מקומי תוכלו להרשם למועדון של Tesco. ההרשמה בחינם ויש להם מבצעים טובים גם בסניפים הקטנים. 

צאו לשוטט ברחובות הסמוכים למקום המגורים שלכם. שמות הרחובות, הבנינים והשילוט הם רמזים לסיפורים ולהיסטוריה של האיזור. צלמו אותם וחפשו באינטרנט – לעולם אי אפשר לדעת איזה אוצר תגדלו. באתר הזכרון של לונדון אפשר למצוא מידע רב ומעניין. כדי להעזר בעת התכנון באתר דברים לעשות בלונדון מציע רשימות של נקודות עניין ברבעי לונדון.

גם בלב האיזור התיירותי של לונדון מסתתרים סיפורים מענינים ופחות מוכרים. השתתפנו במספר סיורים חינמיים של חברת London with a Local והיינו מאוד מרוצים.

להכיר את לונדון כמו מקומיים זה אומר גם לבקר במוזיאונים פחות מוכרים. בשכונת לאמבת' גיליתי כמה מוזיאונים, שאשמח להגיע אליהם בביקור הבא שלי :

• יש בה גלריה לאומנות מודרנית – Newport Street Galley המבוססת על אוסף פרטי של דמיאן הירסט, ותערוכות מתחלפות. הכניסה בחינם.
• מוזיאון המלחמה – המוקדש למלחמות העולם ויש בו גם התיחסות לשואה. הכניסה בחינם.
• מוזיאון הקולנוע – אוסף פרטי הקשור בהיסטוריה של הקולנוע, וכולל תיעוד, מצלמות , מזכרות ואפילו מדים של סדרנים. מעניין לציין שהמבנה שבו ממוקם המוזיאון היה הסדנא אליה צ'רלי צ'פלין נשלח לעבוד בילדותו. (הכניסה בתשלום)
• מוזיאון הגינון , ממוקם בכנסית סנט מרי. אומרים שמגדל הכנסיה היא התצפית הטובה ביותר לבית הפרלמנט . (הכניסה בתשלום)