בלוג טיולים משפחתי, הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק
 
שישי זוגי בזכרון יעקב

שישי זוגי בזכרון יעקב

איך מציינים אירועים משפחתיים בימי מלחמה? מצב הרוח שפוף ואין חשק לחגיגות, אבל בכל זאת רצינו לציין יום הולדת ויום נישואין. בהחלטה כמעט ספונטנית הרכבתי בילוי זוגי בזכרון יעקב. זכרון יעקב התברכה בקצת מהכל: נוף וטבע לשטוף את העיניים, מבחר קולינרי של מסעדות לכל כיס, מרכז היסטורי משופע גלריות, חנויות קטנות וסדנאות. עמותת התיירות של העיר מארגנת בימים אלה סיורים ופעילויות, חלקם בתשלום מסובסד או בחינם. סדנת קולאז' לכדה את תשומת ליבי, הוספתי מסלול הליכה קליל וארוחה כמו שאישי אוהב. יצא לנו שישי זוגי מטעין גוף ונפש.

זוגי בזכרון יעקב

לשטוף את העיניים: אל מערת מייש

אין כמו מסלול הליכה קליל לפתוח בילוי זוגי בזכרון יעקב. כקונטרה להסתגרות בממ"ד אני ממש משתוקקת למסלולים שבהם רואים ירוק ורחוק. המסלול אל מערת מייש, היוצא משביל סובב זכרון יעקב הוא בדיוק כזה. מסלול הליכה קצר ונינוח אל מול גבעות ירוקות ועגלגלות. המסלול משקיף אל איזור נחל דליה, כביש 67 וכפר פורדיס השכן.

שישי זוגי בזכרון יעקב

המערה נקראת על שם עץ המייש הצומח ממש מתוכה. עץ המייש, או ליתר דיוק מייש דרומי, הוא עץ ים תיכוני מוגן ונדיר כ"כ שלמרות טיולינו הרבים בארץ מעולם לא פגשנו אותו ולא שמענו עליו. גם הפעם הוא מדיר את עצמו מעינינו. העץ השיר את כל עליו. שלט הסבר מספר לנו שהמייש הוזכר לראשונה בתלמוד כעץ שגדל בחצר בית המקדש. העץ קדוש לאיסלם ושאגדות רבות נקשרו סביבו. העץ מרשים גם במערומיו. 

סיפור הדרך מבטיח פריחה לאורך כל הדרך, אבל אנחנו לא רואים אף פרח. רק המון ירוק. היום יותר מזה אנחנו לא צריכים. 

  • איך מגיעים ? בוויז "בית ספר החורש, רחוב התאנה 38 זכרון יעקב". מחנים בחנית בית הספר, שלט בפינת הרחוב מפנה אל השביל. 
  • מרחק : מהחנייה עד לעץ כ 350 מטר.
  • אע"פ שהגענו מיד בתום הגשם השביל אינו מבוצבץ, רחב ונוח לירידה עד לחלקה העליון של המערה. אפשר להמשיך בשביל תלול יותר אל חלקה התחתון של המערה, אבל האבנים נראו לנו חלקלקות – אז ויתרנו. אומרים שאורך המערה הוא כ40 מטר ויש להגיע עם פנים. נבדוק בפעם הבאה. 
שישי זוגי בזכרון יעקב

לנשמה: סדנת קולאז' 

גלריה GONOGO קטנטנה אבל היא כמו קופסת פלאות. כבר בכניסה חיוכה החם של שרונה אפרת, בעלת הגלריה מזמין אותנו להכנס פנימה. שרונה היא אומנית רב תחומית, מפסלת בחומרי רדי מייד ויוצרת חיבורים בין חומרים מעולמות שונים.

שרונה אוהבת חיבורים גם עם אנשים. את עבודות הנייר התלויות על קירות הגלריה היא עשתה בשת"פ עם אהד צרפתי, אמן נייר שלמד ביפן. חומר הגלם שהעבודה מתחילה ממנו הוא קליפת עץ יפני. ממנה יוצרים סיבים שאח"כ הופכים לנייר. אל תוך הנייר שרונה מטמיעה את הקולאז' שלה. סדרת עבודות מיוחדת ומפתיעה של שרונה הן עבודות הברביות. שטיחים, חפצים קטנים ומנדלות שמורכבות כולן מראשים של ברביות. מולן גליונות נייר שעליהם פרצופים קטנים ספק אנושיים ספק שדים. 

בסדנא אנחנו מתחילים מהבייסיק – קולאג' על דף. תהליך העבודה של יצירת הקולאז' מתחיל בליקוט. שרונה מבקשת מאיתנו לעבור על חומרי הגלם לבחור מהם מה שמוצא חן בעינינו. אני מדפדפת בין חוברות ובין ספרים, ממששת בידי בדים ותחרות, מגלגלת חוטי רקמה. זהו תהליך אינטואיטיבי, מסבירה שרונה, שמאפשר לנו דרך הדימויים להציף רגשות ותחושות שאנחנו לא רוצים או לא יכולים להביע במילים. 

אני מעלעלת בערימת הדפים שאספתי עובדת עיצות. עכשיו מה? איך מכל הדברים האלה אני יוצרת משהו? בעבודה היומית שלי תהליכי העבודה הם מובנים ומסודרים, אני נדרשת להרכיב נדבך על נדבך. לסדר פעולות לתוך קוביות. להגדיר תהליכים בעזרת תרשימי זרימה. ואילו כאן התהליך הפוך: אני תולשת דפים מתוך ספרים וחוברות, גוזרת מתוכן תמונות וחלקי תמונות."זה בסדר לקרוע, ואפשר לצאת מהקווים" מעודדת אותנו שרונה. 

סדנת קולאז' , זוגי בזכרון יעקב

ועכשיו מתחיל תהליך ההרכבה מחדש. הדימויים שגזרתי נערמים על הדף. לפעמים זה מעל זה, מוסיפים מימד שלישי. ישנם דימויים המוצאים את מקומם מיד. אחרים חוזרים אל הערימה. אני מוסיפה פרטים קטנים, קרעי מילים,מאזנת קומפוזיציה. עכשיו הגיע הזמן לקבע : להדביק את הדימויים. אבל גם בהדבקה, הקולאז' שלי ממשיך להתפתח. אני מרגישה שאני ממש נשאבת אל תהליך העבודה. בעבודה ההנדסית ישנו דד-ליין, ישנה רשימת דרישות למלא. אבל ביצירת הקולאז' נראה שאפשר להמשיך ולהוסיף עד בלי סוף.

בסופה של הסדנה הקולאז' הראשון שלי מונח לפני ואני גאה בו. אבל אני מבינה שתהליך היצירה הוא משמעותי וחשוב אף יותר. שרונה כתבה על הסדנה שלה, שהיא מחברת, מרחיבת לב, מרפאה, מעירה את חדוות היצירה ומעשירה את עולם הדמיון . הכל נכון!

מתענינים בסדנת קולאז'?

להשראה: עוד עבודות של שרונה ובעמוד הפייסבוק שלה

  • לפרטים והרשמה –  שרונה  0544998667
  • אורך הסדנא שעתיים. לא נדרש ידע מוקדם כלשהו. הסדנה בתשלום.
  • המייסדים 43, חצר גרד

וכאן הקולאז'ים שלנו. מנחשים מי יצר מה?

בילוי זוגי בזכרון יעקב

לגוף: ארוחה במסעדה סינית

המאכל האהוב על האיש הוא מרק חמוץ חריף. זוהי כבר מסורת בבית לכבוד יום ההולדת להזמין ארוחה סינית , הכוללת מרק חמוץ חריף. בשנים האחרונות המסעדות הסיניות החביבות עלינו נסגרו זו אחר זו. בכלל נראה לנו שמסעדות סיניות הן עולם הלוך ונכחד בארצנו. בטיול על פני מפת מרכז זכרון יעקב גיליתי מסעדה סינית. אמנם שמה : צ'אנג מאי (עיר בתאילנד) הרתיע אותי מעט, אבל אני שמחה שלא ויתרנו. 

צ'אנג מאי,הממוקמת באחד החצרות הפנימייםשל רחוב המייסדים המתוק, היא מסעדה סינית מהסוג הישן. כזו שיש בה שולחנות עם מפות ופנסים סיניים תלויים. אבל החלונות הגדולים מכניסים אור. הבונזאי הקטנים על השולחנות מכניסים רעננות.תפריט המסעדה מסורתי . האווירה שקטה ומשפחתית- וזה בדיוק , אבל בדיוק מה שחיפשנו. 

למנת פתיחה אנחנו לוקחים אגרולים ומרקים. האיש בוחר במרק חמוץ חריף ואני במרק וונטון.  המנות טעימות וטריות ומעוררות בנו צפיה להמשך. למנה עיקרית אנחנו לוקחים בקר סצ'ואן  ועוף בפטריו ובמבוק, מלווים באורז מאודה ומטוגן. המנות נדיבות ועשויות טוב. הבקר חריף במידה הנכונה . 

אם אתם תוהים האם המרק עבר את מבחן האיש, אז דעו לכם שלקחנו שתי מנות מרק הביתה. 

  • צ'אנג מאי: המייסדים 50 (דרך היין)
  • יש ארוחות עסקיות גם ביום שישי. מומלץ להזמין מקום מראש 04-6292920

אם אתם מעדיפים מסעדה בסגנון אחר, ארוחה קלילה בבר או סדנת בישול בזכרון יעקב יש שפע של אפשרויות קולינריות

שישי זוגי בזכרון יעקב ומקומות נוספים

באתר של עמותת גדעונים אפשר למצוא רעיונות נוספים לפעילויות בזכרון יעקב. והמלצה שלי לסיור במוזיאון העליה הראשונה

מועצה איזורית מנשה התברכה אף היא במרחבים ירוקים ועסקים תיירותיים קטנים. כך למשל אפשר להצטרף לסדנת אסמבלאג' , לבקר בבית שהוא מוזיאון, להצטרף לסדנת מנדלות ועוד.

חדרה מתקפת את שמה בחורף וגם בה אפשר לשלב אומנות, טבע והיסטוריה.

6 Comments

  1. עבורי זכרון תמיד תהיה ״העיר של סבתא חנה״ – חנה היתה הסבתא ה״שניה״ של בני הדודים שלי מצד האח של אמא שלי, והביקורים הראשונים שלי בעיר היו ביקטרים אצלה כשהיינו נועים לצפון.

    עם הזמן יצא לי כמובן לבקר בעיר שמאוד מטפחת את התיירות שבה כבר כמה עשורים טובים, ונשמע שדי בהצלחה.

    ובאמת שאלתי את עצמי לאן נעלמו כל המסעדות הסיניות ה״קלאסיות״ שהיו כשהיינו ילדים. אני חושבת שכיום הן התחלפו במסעדות ״פן אסייתיות״ למיניהן כמו ג׳יראף וג׳פניקה ועוד הרבה אחרות שמציכות בעיקר סושי ונודלס ופחות את האוכל ה״סיני״ (שהוא בעצם אוכל סיני אמריקני) שאנחנו זוכרים כילדים. כיף לשמוע שיש מסעדות כאלו עדיין פה ושם.

    ולגבי ההנאה בתקופה הזו: אני חושבת שעד כמה שזה קשה לכולנו, לא כדאי לשקוע רק בעצב ובמתח של התקופה הזו. מעבר לפן הכלכלי של המשך פעילות המשק, בעיני יש בחזרה לשגרה מסויימת (כי ברו שאי אפשר לחזור לשגרה מוחלטת) גם מסר חיובי שאננחנו לא נכנעים לטרור או למלחמה, ובסופו של דבר הלחימה היא בדיוק על היכולת שלנו לקיים את השגרה ה״נורמלית״ הזו.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבה עדי על התגובה המפרגנת. באמת מאוד התלבטתי אם בכלל להוציא את הפוסט, אבל כמוך הבנתי שאנחנו חייבים גם קצת לנשום , להנות ולחייך. גם אני חושבת שהמסעדות הסיניות פינו מקומן לאסייתיות וליפניות, שגם הן הרי התאמה לחיך המקורי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *