די בשעות שוטטות לא רבות בבירת הממלכה הבריטית, כדי להבין שבלונדון כל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, (כמעט) מתי שהוא רוצה. לא משנה כמה ססגוני הלבוש, יצירתי או מפתיע בשילוב בדים וגזרות איש לא ירים גבה. לכל היותר – תתקבל מחמאה! לונדון כבשה את לב משפחתנו לא מעט בזכות האופנה. בלונדון יכול להסתובב הקולנוען הדור בחליפותיו, קטנת הבית בשילובי ביגוד בסגנון הרג'וקו, האיש בחליפה סטייל הסרט חולית וכולם ירגישו "בבית". אם נראה לכם שהאופנה היא דופק החיים בלונדון – אתם צודקים. חדשות לבקרים מתקיימים בעיר אירועי אופנה, טרנדים אופנתיים צצים, ונפתחות תערוכות אופנה בלונדון. הצטרפתי לסטודנטית חובבת התפירה שלי לביקור בשלוש תערוכות אופנה בלונדון וגיליתי שאופנה זה לא רק לראות ולהראות. כל תערוכה היא הזדמנות לבקר גם ברובע אחר של העיר , כל ההמלצות על כך – בפנים:
- אופנה מורדת במוזיאון העיצוב
- איך השפיעו היהודים על האופנה בלונדון? מוזיאון דוקלנדס
- בדים ומהפכות – מוזיאון הטקסטיל
- תערוכות אופנה בלונדון – המלצות נוספות
מרד – שלושים שנים של האופנה בלונדון
- התערוכה מתקיימת עד 11 בפברואר 2024
- הכניסה לתערוכה בתשלום
התערוכה במוזיאון העיצוב מתחקה אחרי התהליכים, שעברו על האופנה בלונדון ב30 שנים האחרונות. בשנים אלה האופנה הלונדונית פרצה לבמה העולמית, כשהיא מוזנת מהיצירתיות של המעצבים בעיר.
תחילת שנות ה90 של המאה הקודמת מאופיינות בשפל כלכלי ברחבי העולם המערבי בכלל ובבריטניה בפרט. מועצת האופנה הבריטית החליטה להפיח חיים בתעשיית האופנה הבריטית המקומית המידלדלת, ע"י מתן במה למעצבים צעירים. ב1993 אורגן אירוע אופנה בו מעצבים צעירים הציגו את הקולקציות שלהם בחדרים של מלון ריץ'. לאור הצלחת האירוע שמשך אליו קניינים מכל העולם, הגדירה המועצה תוכנית מימון לעודד מעצבי אופנה צעירים בתחילת דרכם. בתקופה של שפל כלכלי עמוק היתה תקווה שההתרגשות מתוצריהם על ידי מעצבים צעירים תחזיר קנינים ועיתונות ללונדון. התכנית נקראית NEWGEN והיא פעילה גם בימינו. כל המוצגים בתערוכה נוצרו על ידי מעצבים בתחילת הקריירה שלהם תחת תמיכתה.
בעקבות התערוכה חיפשתי לראות עבודות עכשוויות של מעצבים שמציגים בתערוכה. גיליתי שבמקרים רבים הקולקציות סולידיות למדי והמחירים לגמרי הייאנד. אז אם הכל מנוהל על ידי תכנית, הקולקציות סולידיות והמחירים רחוקים להיות מוזלים – איפה כאן המרד?
ובכן – המעצבים הצעירים של לונדון בשנות ה-90 דחו את כל מה שהיו לפניהם. הפאנק של שנות ה70. המינימליזם של שנות ה80. הצבעים הססגוניים באו כנגד אפרוריות השפל. שיטות עבודה שונות מהמוקבל, והמצאות טכניות יצאו מבתי עסק קטנים בלונדון. ובסופו של דבר כל מעצב על מנת להתקיים חייב למכור ולא רק להדהים. בסופו של דבר מפתיע לגלות שדווקא הממסד מעודד חדשנות, הטלת ספק, שאילת שאלות ובחינה של הפקרטיקות הקיימות.
מה רואים ומה עושים בתערוכת האופנה?
התערוכה מחולקת למספר מתחמים.
- זרקור על מעצבים: דוגמאות של עבודות של מעצבים והחדשנות שבהם, ראיונות עם מעצבים המספרים על הדרך שעשו .
- מתחם בית הספר לאומנות בו מוצגים עבודות של מעצבים כשלמדו בבית הספר. המתחם עוסק בשיטת החינוך לאומנות.
- מתחם מועדון הלילה. סצנת חיי הלילה היתה תמיד השראה למעצבים, בזכות הלבוש האקסצנטרי של הבליינים. זהו מתחם אינטרטיבי שבעזרת AI אפשר "להתאפר" כמו דמויות שונות.
- שני חדרים המעוצבים כתצוגת אופנה וכשואו-רום ובהם מבחר גדול של עיצובים, עם דגש על היחודיות, החזון וההשראה של המעצבים.
מה לא לפספס?
את הטיימליין שעוקב אחרי אירועים היסטוריים ואופנתיים, ומראה איך האופנה הלונדונית, מגיבה לאירועים, קובעת אג'נדה וגם מורדת.
מה עושים בסביבת מוזיאון העיצוב בלונדון ?
- המוזיאון סמוך לפארק הולנד, פארק קטן יחסית אך יפהפה, שמתגאה במיוחד בגן היפני שלו.
- אם זו הפעם הראשונה שלכם במוזיאון המלצה חמה לאחר התאווררות בפארק לחזור לתערוכת הקבע החינמית, העוקבת אחרי התפתחות עיצוב.
- העיצוב האופנתי עשה לכם חשק לשופינג? שווה דווקא להציץ בחנויות הצ'אריטי ברחובות הסמוכים. מוזיאון העיצוב ממוקם בשכונה מבוססת ולכן יש סיכוי טוב למצוא בהם מותגים במחירים מצחיקים.
איפה אוכלים?
- במוזיאון יש בית קפה ומסעדה.
- אפשר להביא אוכל מבחוץ ולאכול בשולחנות ועל הטריבונות בכניסה.
- סמוך למוזיאון סניף סטריט בורגרס של גורדון רמזי. ההמבורגר הצמחוני מצויין.
איך עצבו היהודים את האופנה בלונדון ?
מה המשותף לרשתות Marks & Spencer , Moss Bros , River Island ? מלבד העובדה שהן רשתות בריטיות מצליחות הן כולן נוסדו בידי יהודים. מה המשותף למעצבים David Sasson, Mr Fish ן Cecil Gee? הם היו מעצבים בריטיים, שהיו אהובים על הסלבס של בריטניה, דוגמת ג'ון לנון, מיק ג'אגר ואפילו הנסיכה דיאנה, והם היו יהודים. אלה הם רק מעט מבתי האופנה, האקססוריז, המתפרות וסלוני העיצוב שהיו בבעלות יהודית, כפי שניתן לראות מהרשימה המלאה המוצגת בתערוכת Fashion City במוזיאון דוקלנדס איך זה קרה ?
- התערוכה מוצגת עד 14 באפריל 2024
- הכניסה בתשלום.( בימים חול בבוקר עד השעה 11 הכניסה לסטודנטים בחינם)
במאה העשרים הפכה בריטניה למובילה בתחום תעשיית האופנה. לונדון הפכה להיות מרכז גלובלי ליצור אופנה, יצרה טרנדים אופנתיים ושווקה אותם לכל העולם. היא נודעה ברמת החייטות הגבוהה שלה, הן באופנה העילית שלה והן באפנת הרחוב. יהודים היו מעורבים, ולעיתים קרובות מובילים, בכל תחומי התעשיה: החל מהסדנאות הקטנות ועד ליצור המוני שיועד לרשתות הגדולות. הם פתחו טכנולוגיות חדשות ויצרו עיצובים חדשניים. זה לא יהיה יומרני לומר ההיסטוריה של האופנה הבריטית היתה שונה מאוד ללא מעורבותם של מעצבים, יצרנים ומוכרים יהודים.
ליהודי לונדון יש היסטוריה עתיקה של עבודה בתעשית הטקסטיל. במאות ה17 וה18 היהודים בבריטניה, הוגבלו מבחינת המקצועות שיכלו לעבוד בהם, לרבות רפואה ועריכת דין. וכך נאלצו יהודים רבים לעסוק במסחר, בנקאות ובביגוד. רבים עבדו כסוחרי ביגוד יד שניה. חלקם צמחו לחנויות קטנות ואפילו לחברות גדולות. איזורים מסוימים בלונדון היו ממש מפורסמים בעסקים היהודיים האלה. בעיקר באיזור מזרח לונדון (האיסט אנד) באיזור הרחובות פטיקוטליין והאונדסדיטש. הגבלות התעסוקה על היהודים בוטלו ב1880 אבל יהודים רבים נשארו בעסקי אופנה. חלקם עברו מדור לדור וקיימים גם היום.
התדרדרות היחס ליהודים ברוסיה הצאריסטית ופרעות "סופות בנגב" הביאו לעזיבה המונית של יהודים. מעטים מהם עלו לא"י, (עליה הראשונה). גם החלוצות לא ויתרו על אופנה, כמו שניתן לראות בביקור במוזיאונים בזכרון יעקב ובראשל"ץ. מרביתם הגרו מערבה. בין השנים 1881 עד 1914 הגיעו כמאה אלף יהודים לאנגליה ממזרח אירופה, כ60% מהם עבדו בתעשיית האופנה. המהגרים התיישבו באיסט -אנד הצטרפו למעלים ובתי העסק הקטנים שכבר היו קיימים, ואחרים הקימו עסקים חדשים.
גל העליה השלישי, הקטן יותר היה עם העליה של הנאצים לשלטון. אז הגיעו יהודים ממערב אירופה. מכיוון שכבר ב1914 חוקקו חוקי הגירה המגבילים את כניסתם של זרים לבריטניה, רק יהודים שהיו מבוססים כלכלית ויכלו להוכיח יכולות פרנסה, או יהודים שמצאו עבודה יכלו להגר לבריטניה. היהודים האלה היו משכילים , קרובים לתרבות המערבית, מורגלים באופנה הגבוהה של סלוני וינה וברלין. הם הביאו איתם נדבך נוסף, לתעשיית האופנה הבריטית.
כל גל הגירה יהודי הביא עימו כישורים, טכנולוגיות ורעיונות חדשים אל כור ההיתוך של הקהילה היהודית באיסט אנד. עם השנים מיש התבסס נדד מערבה, אל השכונות העשירות יותר, וגם שם הוקמו בתי אופנה, מתפרות וסדנאות. משנפתחו תחנות התחתית ליברפול סטריט באיסט אנד ואוקפורד סירקס בווסט אנד, וקו התחתית הנוח שחיבר ביניהם אפשר מעבר נוח בין עובדים, קניינים, לקחות בין שני העולמות.
מה רואים בתערוכה ?
זוהי תערוכה תיעודית בעקרה הכוללת פריטי אופנה, קטלוגים, פרסומות, צילומים, מכתבים ומגוון יחסית קטן של שמלות וחליפות. התערוכה מספרת את סיפור האופנה הלונדונית דרך סיפורם האישי של גברים ונשים יהודים שהיו חלק ממנה. התערוכה מסודרת לפי סדר כרונולוגי וגיאוגרפי. למרות עושר המוצגים היא אינה עמוסה.
מה לא לפספס?
- את המצגת על היהודים באנגליה לאורך השנים
- הסרטון המסביר איך הופכים כובע של אדון לכובע של גברת
- את שמלת ההריון הכעורה של הנסיכה דיאנה בעיצוב דוד ששון
מה עוד אפשר לעשות בדוקלנדס?
איזור הדוקלנדס היה בעבר איזור של מחסנים ומספנות, שניזוק מאוד במלחמת העולם השניה. כיום זהו איזור של מגדלי זכוכית ופלדה ומשמש חברות פיננסיות, היטק ועסקים. הבנינים ממוקמים על שפתם של מעט מתעלות המים המקוריות. במרחבים הציבורים פוזרו פסלים ועבודות אמנות, בתי קפה ומסעדות. מעט מבני המחסנים הישינים ששרדו שופצו. באחד מהם שוכן מוזיאון הדוקסלנדס.
אם זו פעם הראשונה שאתם מגיעים לאיזור שווה להקדיש לביקור במוזיאון יום שלם. במוזיאון תערוכת קבע חינמית, שעוסקת בהיסטוריה של המסחר בלונדון והשפעתו על העיר והממלכה.
לצערי פעמיים הגעתי לאיזור במזג אויר קר וגשום. פחות נעים לשוטט אבל אפשר לבקר בגן המקורה הסמוך לתחנת המטרו. שווה לעבור גם למעבר הגשר הצבעוני המוביל מהקומה השניה אל איזור המשרדים.
בימים יפים אפשר לשוט על הנהר ממרכז לונדון אל הדוקלנדס.
בדים ותעמולה במוזיאון הטקסטיל
התערוכה מארג הדמוקרטיה: טקסטיל תעמולה מהמהפכה הצרפתית ועד הברקזיט היא טעימה של 250 שנות תעמולה פוליטית בעולם, כפי שמשתקפת בבדים ובבגדים.
- התערוכה עד ה3 במרץ
- התערוכה בתשלום, יש הנחות לסטודנטים.
בתעשית הטקסטיל החל מאמצע המאה ה18 התפתחו טכניקות הדפסה, שיכלו ליצור דימויים מדויקים ומפורטים ובמהירות. ממשלות, חברות ומשטרים יכלו לרתום את כוחה של התקשורת המודפסת לצרכים שלהם החל מסיסמאות מלחמה ועד רעיונות מהפכניים.
טקסטילים תמיד נחשבו כ"עבודתה של האשה" וקשורים לבית, בניגוד לפסלים, תמונות וכרזות המשויכות למרחב הציבורי. הטקסטילים בתערוכה מראים עד כמה הבית יכול להיות מרחב פוליטי ובדים יכולים לתרום וליצור דיון פוליטי. התעמולה היא אמנות השכנוע, דרך ליצור מציאות שתתאים לאידיאולוגיה מסויימת. ומיוחסת בדרך כלל למשטרים טוטליטריים. בדמוקרטיות שמשו לחיזוק הלאומיות. המונח פרופגנדה נטבע במאה ה17 כדי לקדם את האמונה הקתולית אל הרפורמים, בתקופת הקונטר-רפורמציה באנגליה. תעמולה מקושרת עם כוח, שליטה על ההמונים ופועלת על רגשות יותר מאשר הגיון.
תעמולה פוליטית התפתחה יחד עם טכנולוגיה שאפשרה לזרוע רעיונות ולקדם ערכים. התחילה עם פמפלטים וכרזות ובהמך תקשורת המונים : רדיו , טלויזיה,סרטים וכיום רשתות חברתיות. אמנות ועיצוב הם כלים חיוניים בתעמולה כדי ליצור ולשדר תמונת עולם מסויימת. בדרך כלל מדובר בעבודות אומנות במרחב הציבורי כמו שראיתי באוזבקיסטן. טקסטילים והשימושים שלהם בביתובהלבשה מאחדים את הפרטי עם הציבורי. חפצים בתערכוה מספרים סיפור אחר: תעמולה זה משהו שיכול להיות ביומיום של כל אחד ובכל משטר.
מה רואים?
תערוכה קטנה יחסית שמתפרשת על כ250 שנה של פוליטיקה עולמית. יש בה דוגמאות טקסטיל וביגוד מיצגות מהעולם ומהמשטרים השונים. יש רקע נרחב לנושא התעמולה בכלל והדגמה איך הוא בא לביטוי בטקסטיל. אם נחשוב על כך שכמעט כל הפגנה בשנה האחרונה לוותה בדוכנים של מקצ'נדייז ובהן חולצות עם הסיסמה העדכנית, נבין שהנורא רלוונטי גם אלינו.
מה לא לפספס?
- את הכיפה לכבוד ביקורו של טראמפ בירושלים
- אוף טופיק – תערוכונת פצפונת על בגדי מלחים לבנים
מה עוד בסביבת מוזיאון הטקסטיל?
המוזיאון ממוקם ברובע בורמנדסי האופנתי, המשלב בין בניני עסקים מזכוכית ופלדה דוגמת ה Shared לבין בתים קטנים ומתוקים מהתקופה הויקטוריאנים שהפכו לבתי קפה, מעדניות, גלריות וחנויות קטנות. בסופי שבוע פועל בסמוך שוק מלטבי.
תערוכות אופנה בלונדון – מידע נוסף
- אמנם הפוסט עוסק בשלוש תערוכות אופנה בלונדון שמתחלפות, אבל במוזיאון V&A יש תערוכת קבע העוסקת באופן כרונולוגי באופנה בלונדון.
- שבוע האופנה של לונדון מתקיים פעמיים בשנה בספטמבר ובפברואר, וכולל גם אירועים חינמיים הפתוחים לקהל הרחב.
- בלונדון הרחוב עצמו הוא כתצוגת אופנה: שווה לשוטט באיזורים של קמדן מרקט, פורטובלו מרקט ושורדיץ.