עולים על הגל – סומידה והכרות ראשונה עם טוקיו

טוקיו אירגנה לנו קבלת פנים קשוחה. לאחר טיסה ארוכה עם קונקשן בהונג קונג נחתנו אל תור ארוך של למעלה משלוש שעות בשדה התעופה (בדיוק נפתחה לעולם אחרי הקורונה).לאחר נסיעה של שעה ברכבת למגורים שלנו ברובע סומידה, הפגזת פסומות מהבהבות שבעות הערב מכל עבר הקשו על האורינטציה. ביציאה מהתחנה גשם זלעפות ניתח עלינו ובחמש דקות ההליכה מהתחנה למלון נרטבנו עד לשד עצמותינו. בבוקר התעוררנו ליום בהיר. עץ דובדבן פורח בקרן הרחוב סימן לנו שלא פספנו את עונת הסאקורה. די מהר הרגשנו בבית ברובע סומידה, ממנו יצאנו בכל בוקר להרפתקאות ותגליות בטוקיו. טוקיו גדולה היא לא רק שם של שיר. זו עובדה. לוקח זמן להתרגל אליה, להכיר אותה ולאהוב אותה. מזמינה אתכם להצטרף אלינו להכרות ראשונה. מבטיחה שישאר לכם טעם של עוד.

אבודים בטוקיו?

טוקיו  בירת יפן, המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה, והמטרופולין הכי מאוכלס בעולם. בטוקיו חיים 18 מליון אנשים, ובטוקיו רבתי – מעל 40 מליון אנשים. בכל יום עושים את דרכם שני מליון איש המתגוררים מחוץ לטוקיו לעבוד בה. העומס האנושי והצפיפות בהחלט ניכרים כשמסתובבים בעיר. עם זאת הסדר ווהנקיון מפתיעים. זוהי אחת הערים המתקדמות והמודרניות בעולם. זו עיר של גורדי שחקים מעוצבים.  מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם. יש בה מגוון גדול של איזורי בילוי וקניות. העיר משלבת בין מודרניות של עיר גדולה למאפינים יפניים מסורתיים. 

טוקיו בעצם אינה עיר אחת אלא מחוז שלם, מטרופולין, הנקרא ביפנית טוקיו-טו. השטח במרכז המטרופולין, שהוגדר בעבר כטוקיו העיר, מחולק ל-23 "רבעים מיוחדים" שכל אחד מהם הוא במעמד מנהלי של עיר עצמאית. לכל רובע יש ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו. מחוץ ל23 הרבעים של טוקיו ממוקמות ערים עצמאיות, שהן בעצם הפרברים של טוקיו. 

עכשיו שהבנו שטוקיו גדולה, שוקקת חיים ומציעה מגוון גדול של מוקדי עניין, כל שנותר לנו להחליט הוא מה עושים והיכן מתגוררים?  המשימה מתגלה כלא פשוטה בכלל. עניין המגורים נפתר מכורח הנסיבות. הטיול שלנו "נפל" בדיוק על עונת פריחת הדובדבן בטוקיו, ולכן בבואי לחפש מקמות לינה, מרבית מקומות הלינה באיזורים התיירותים המרכזיים היו תפוסים או יקרים מאוד. בחרתי לנוע מערבה מהאיזור התיירותי ולהתקרב בכך אל שדה התעופה נאריטה, המרוחק כשעה מהעיר. חיפוש המגורים הביא אותי אל רובע סומידה, סמוך לתחנת הרכבת קינשיצ'ו .

מה עושים בטוקיו?

אל תקח את המתבגרים לטיול החלומות שלך, כי סביר להניח שהם יהפכו את החלום לסיוט. הצטרף לטיול החלומות של המתבגרים שלך, כי סביר להניח שהם יפתחו בפניך דלת לעולם לא מוכר. 

ליפן הגענו כטיול בת מצווה מאוחר של צעירת הבית, שחובבת את התרבות היפנית המודרנית: אנימה, מנגה, מוסיקת ה K-pop, אופנת הרחוב היחודית של יפן ואוכל יפני. הביקור שלנו בטוקיו תוכנן סביב לתחומי העניין שלה. דאגנו לשלב בכל יום גם מוקדי עניין להורים, או לפחות סיבוב בפארק ( עונת פריחת הדובדבן). לטוקיו הקדשנו 5 ימים מלאים וחילקנו אותם בין תחילת הטיול וסופו. עדיף להמנע מחלוקת השהות בטוקיו ולהגיע אליה בסוף הטיול ביפן.

• הרעיון המרכזי בתכנון הטיול בטוקיו הוא לבחור רובע אחד ולבלות בו את כל היום.
• כדאי לקחת לפחות סיור אחד להכרות עם העיר. ל Tokyo Localized יש מגון גדול של סיורים מבוססי טיפים. הצטרפנו למספר סיורים שלהם.
• השעות 11 עד 17 הם השעות הצפופות ביותר באיזורים המתוירים. לעיתים צפוף כל כך עד שכמעט אי אפשר ללכת. ההמלצה שלנו היא להגיע מוקדם לאיזור. שעות אחר הצהריים הם זמן טוב להגיע לפארק ולהתבונן בו בעוברים ושבים. כן, גם שם יהי עמוס, אבל מעניין.
• טוקיו היא עיר בטוחה! ממליצה לעזוב את הרחובות הראשיים ולשוטט קצת גם ברחובות הפנימיים. שם תגלו את החיים האמיתיים של טוקיו.

לשכונות ולאתרים בעיר בהם ביקרנו בזכות המתבגרת נקדיש פוסט נפרד. כאן אתמקד בגבולת הרובע שלנו סומידה .

לישון עם מנגה – המלצה על מלון בסומידה

מלון מימרו קינשיצ'ו ממוקם ברחוב שקט במרחק הליכה מתחנת קינשיצ'ו. סביב לתחנה מסעדות ומרכזי קניות. בפינות הרחוב חנויות קונביני שבהם אנחנו מצטיידים לארוחת הבוקר. במלון לא מוגשת ארוחת בוקר. המלון הוא בעצם בית דירות שהוסב למלון.

עיצוב המלון מדליק. הלובי מעוטר בציורים הנראים במבט ראשון כהדפסים מסורתיים יפניים, אבל במבט מדוקדק יותר רואים שהדמויות קפצו למאה ה20. גברים בקימונו גולשים בסקייטבורד, נערות בקימונו מטיילות על רקע בנינים מודרניים ועוד. עיצוב החדרים נעים ומרגיע : רהיטים פונקציונליים אך נוחים בגווני עץ, מטבח לבן ודלתות הזזה יפניות, שמסתירות מאחוריהן את שאון העיר וכיעור הבטון.

במלון ישנם מספר סוגי חדרים, המתאימים למשפחות. בחדרים ישנו מטבח מאובזר, שולחן עם כסאות , חדר רחצה, וחדר ארונות. בחדרים יש מזגן , וזה חשוב מאוד כיוון שהחלונות לא נפתחים מעבר ל10 ס"מ מטעמי בטיחות.  הנקיון מופתי. 

במלון אנחנו מתקבלים בחביבות וביעילות. פקידי הקבלה דוברים אנגלית מצויינת, תהליך הצ'ק אין יעיל וזריז  לאורך כל השהות הצוות מסייע לנו בהמלצות. במלון יש אפשרות לאחסן מזוודה גם לטווח ארוך, מה שמאפשר לנו לצאת לטיול הטבע שלנו באלפים היפנים ובאגמי פוג'י קלילים.

אהבנו מאוד את הלינה במלון, ובפעמים הבאות בהחלט נשמח לחזור ולהתארח במלונות הרשת הזו. לרשת מימרו למעלה מ15 מלונות בטוקיו . שווה לבדוק את המלונות שלהם הקרובים יותר למרכז העיר (אם כי גם יקרים יותר ) : מימרו אסקסה , מימרו אסקסה סטיישן, או מימרו סוויטס אסקסה . מרכזי ויקר ניהומבאשי

מה עושים ברובע סומידה?

רובע סומידה יוצר מעין משולש על המפה. הוא תחום בין כביש ראשי ושלשה נהרות. נהר סומידה ממזרח, המבדיל אותה מרובע אסקוסה, הוא שנתן לה את שמה. סומידה ההיסטורית הוקמה בסוף תקופת האיין (  מ-794 עד 1185 ). בזכות קרבתה לנהרהמסחר בה שגשג. זה היה איזור כפרי במהותו, שגודלו בו ירקות . בתקופת אדו החלו להתישב בה מתאבקי סומו ונבנו בה מקדשים. היא הפכה למרכז האבקות סומו. בתקופת מייג'י, כשהחל התיעוש של יפן, הפכה סומידה בזכות קרבתה לנהר למרכז תעשיה. כך למשל נפתח בה בית חרושת לטבק, ומפעל בירה, שהמבנה המודרני שלו הפך לאייקון בזכות קרן הזהב המזדקרת ממנו . אגב, סומידה היא זירת ההתרחשות של סדרות אנימה ומנגה רבות .

אנחנו התמקמנו באיזור תחנת קינשיצ'ו. אחרי כמה ימים של מגורים אני מבינה עד כמה הבחירה היתה מוצלחת. אומנם היא נמצאת מחוץ למרכז התיירותי של טוקיו אבל קרובה מספיק למקומות המרכזיים בנסיעה של כחצי שעה. הגישה ממנה אל שדה התעופה נאריטה נוח. יש בה מבחר קניונים. מוזיאון הוקוסאי איפשר לנו לנצל היטב את הבוקר האחרון לשהותינו בעיר. העובדה שהיא אינה מרכז העיר אפשרה לנו להמנע מהתמודדות יומיומית של הליכה בהמוני אנשים. רובע סומידה היה בשבילנו נחיתה רכה להתחיל את הטיול שלנו ביפן.

לפני שאספר על אתרים רובע סומידה שכדאי להגיע אליהם במיוחד. תכף אספר עליהם, מספר קישורים מועילים :

• לרובע סומידה יש אתר מידע תיירותי ומפה עם נקודות העניין ומידע תיירותי.
• עוד מידע על מקדשים וגנים בסומידה.
• המלצות על מסלולי הליכה בסומידה.
  

סובב תחנת קינשיצ'ו

תחנת קינשיצ'ו Kinshichō היא מרכז שוקק של בילויים וקניות. התחנה נפתחה בשלהי המאה ה19 (!). ניתן להגיע אליה בשני קווי רכבות (קו Sōbu וקו Chūō-Sōbu ) ובקו מטרו חדיש – Hanzōmon המחבר את השכונה דרומה. סיבוב בקניונים המקיפים אותה הוא אופציה טובה וזולה לקניות בשיבויה וגינזה.

אני אוהבת לצאת לסיבוב הכרות בשכונה בבוקר הראשון שאני מגיעה לעיר ולחזור אל הישנים עם ארוחת בוקר. אני מתעוררת מוקדם בבוקר, משתחלת אל בגדי וחומקת בשקט החוצה. מקצה הרחוב מציצים אלי עצים עטויים בורוד. איזה יופי! מתרונן ליבי, הספקנו לפריחת הדובדבן !  אני צועדת אל העצים ומגלה גינה קטנה כולה מוקפת עצי דובדבן, פסלים קטנים וחמודים עומדים בכיכר הסמוכה. פינת חמד. 

אני עושה את דרכי לתחנה ומגלה בדרך מסעדות קטנות. מוקדם בבוקר הן עדיין סגורות, ובכלל מי יכול לאכול אטריות או שיפודי בשר בבוקר? בקונביני (חנות נוחות) שאני מציצה אליה, עומדים מוכרים וממלאים את המדפים הריקים בסחורה טרייה: מיני מאפים, סנדביצים, אוניגירי, ועוד מיני מנות מוכנות. למרות השעה המוקדמת איזור התחנה שוקק חיים. המאפיה, המציעה דיל קפה ומאפה ,הומה קונים. בדוכן הדגים הסמוך מסדר המוכר את מרכולתו. תור ארוך ומסודר של אנשים בתחנת האוטובוס. 

בכניסה לתחנה אני מגלה שלט ובו מפת השכונה ורשימה של נקודות העניין בה. מבט מהיר מגלה שיש כאן כמה מקדשים, פארק גדול, אומנות רחוב, אונסן  (בית מרחץ ציבורי)  וכמה מבני ציבור.

מצד אחד של התחנה אני מגלה תבליט חמדמד בסגנון אנימה, ומצידה השני וריאציה על תמונת הגל המפורסמת של הוקוסאי. התמונה הזו כאן לא במקרה. בעבר כשהאיזור היה כפרי, התגורר ועבד כאן המאסטר . עדו דבר שאני מופתעת ושמחה לגלות סמוך לתחנה זו פינת העישון. בטוקיו לא מעשנים ברחובות. במקומות רבים גילינו פינות עישון ברחוב. מי שממש דחוף לו לעשן סיגריה, נכנס לפינה העישון מעשן וממשיך בדרכו. כאן הפינה מעוטרת ברוח הגל

 תוך כדי שיטוט בשכונה אני מבחינה בחוקיות התכנון שלה. השכונה בנויה שתי וערב. רחובות ראשיים עם בניני בטון גבוהים, מספר נתיבים לאורך כל כביש. הרחובות סואנים. כל בלוק הכלוא בין הרחובות הראשים מחולק בגריד עדין יותר של רחובות פנימיים. כאן אפשר למצוא בתי מגורים נמוכים, פינות חמד קטנות, מקדשים ושקט. צורת תכנון זו מאפיינת את טוקיו. 

איזור תחנת קינשיצ'ו הוא איזור קניות ובילויים פופולרי. בקניונים הסמוכים ניתן לקנות את כל מוצרי האלקטרוניקה שתרצו. הסניפים המקומיים של יוניקלו, דאיסו, וטוקאי ( רשת DIY מוכוונת תפירה ומלאכת יד) בסניף המקומי של JINS הצטיידנו גם בשני זוגות של מקפיים. בסופרמרקט הגדול קנינו תבלינים ומנות חמות מקומיות לקחת הביתה.

מוזיאון הוקוסאי

למרות שהמתבגרת הטילה וטו כמעט מלא על ביקור במוזיאונים למוזיאון המוקדש לעבודתו של הוקוסאי היא הלכה ברצון. אני חשובת שאין הדפס יפני מפורסם יותר מאשר "הגל הגדול בסמוך לקאנאגווה". זהו אחד מתוך סדרת ההדפסים  "36 מבטים על הר פוג'י" שבזכותה התפרסם הוקוסאי במערב. המוזיאון אינו גדול אבל מעניין מאוד. התערוכה עוקבת אחרי מאורעות משמעותיים בחייו, מציגה הדפסים שלו ומסבירה על טכניקות העבודה. ישנו שימוש טוב בהמחשות, מדיה אלקטרונית והסברים מעולים באנגלית.

הוקוסאי נולד באמצע המאה ה18 והחל לצייר כבר מגיל 5 או 6, כשעזר לאביו בעיטור מסגרות למראות בבית המלאכה שלו. בנערותו הוא עבד כשוליה בחנות ספרים, בה הודפסו ספרים בעזרת גילופי עץ. בהמשך הפך להיות שוליתו של גלף. בגיל 18 התקבל לסטודיו של צייר אוקיו-אה (שם כולל לתגליפי עץ) . כך החלה הקריירה העשירה וארוכת השנים שלו. הוא חי וצייר עד גיל 88.

הוקוסאי היה איש מעניין וססגוני מאוד. הוא החליף במהלך חייו את שמו 30 פעמים, ולכן תקופות שונות של ציוריו נקראות ע"פ תקופות שמותיו. מירב הצלחתו ופרסומו החלו אחרי גיל 60 . הוא ידע לשווק את עצמו ונקט בגימיקים שיווקיים שלא הייו מביישים אני יח"ץ ומשפיענים של ימינו. למשל בעת פסטיבל הוא צייר לעיני הצופים המשתאים דיוקן של כוהן בודהיבטי באורך של 180 מטר בעזרת דלי דיו ומטאטא. בתחרות ציור בחצרו של השוגון הוא צייר יצירה של נהר ועליו עלי אדר בעזרת תרנגול. הוא צייר עקומה כחולה על נייר, צבע את רגליו באדום והתרוצץ על הציור כשהוא רודף אחרי תרנגול.

כשמתבוננים בעבודת של הוקוסאי, קשה להאמין שמדובר בהדפסים. גם בגלל הצבעוניות שלהם, גם בגלל הדיוק. תהליך יצירת ההדפסים היה ארוך ומורכב וכלל מספר רב של בעלי מקצוע.

בכלל ביפן הדפסים הם עולם ומלואו. אוקיו-אה ( ukiyo-e) הוא שם כולל להדפסים יפנים. ההדפס הפשוט ביותר, המשתמש בדיו נקרא סומיזורי-אה ( sumizuri-e ) . ממנו התפתח הבנזורי-אה (benezuri-e) ובו 3-4 צבעים. ההדפסים המורכבים ביותר, המאפשרים גם צבע מעל צבע הם נישיקי-אה ( nishiku-e) כמו סדרת ההדפסים " 36 מבטים על פוגי " .שימו לב לגלופות של הדפס הגל ולחלקים של התמונה שהן מיצרות.

סדרת עבודות מרתקת נוספת היא המנגות של הוקוסאי. אלה הם ספרים של סקיצות של נופים, בעלי חיים, ציפורים, פרחים וצמחים. הסקיצות מפורטות מאוד ומראות בעצם איך לצייר כל דבר. בהמשך מנגה הפכה להית שם כולל לקומיקס יפני. תצוגה קטנה ויפהפיה הראתה איך הסקיצות האלה, משנצבעות הופכות להיות ממש חיות על פרגוד, המוקדש לעונות השנה השונות.

ההדפסים היפניים השפיעו מאוד על האומנים האירופאים של המאה ה19. ואן גוך למשל מרבה לכתוב במכתביו לתיאו עד כמה ההשפעה שינתה את הדרך בה הוא מתבונן ומצייר.

• המלצה חמה מאוד להגיע למוזיאון הוקוסאי.
• במוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות קטנות יותר.
• שימו לב גם למבנה המיוחד של המוזיאון עצמו (שווה להקיף אותו מכל הצדדים)
• בניגוד למוזיאונים רבים ביפן במזיאון הזה ניתן לצלם

עץ השמיים – Tokyo Sky Tree

כמעט מכל בניין גבוה בטוקיו ניתן לראות את עץ השמיים, המתנוסס לגובה של 632 מטר. בלילות הוא מואר בתאורת לד מתחלפת. נכון להיום הוא המבנה השני בעולם אחרי בורג' חליפה בדובאי.
עץ השמיים נבנה בהובלה של מספר תחנות שידור מקומיות, לאחר שמגדל טוקיו, מגדל התקשורת הקודם, לא סיפק כיסוי מלא לשידורים בגלל גורדי השחקים שצמחו סביבו. 

בנוסף לתפקידו העיקרי כמגדל תקשורת, זהו מרכז קניות ובילוי. במגדל עצמו יש מסעדה ותצפית בגובה של 340 מטר ותצפית נוספת בגובה של 430 מטר. סביב למגדל יש מרכז קניות גדול ובו מסעדות ובתי קפה. האיזור כולו נמצא בתנופת פיתוח. 

את המגדל ראינו היטב מאיזור המגורים שלנו. אהבנו לראות איך הוא מציץ אלינו מבין הבנינים, במיוחד בערב כשהוא מואר כולו. המראה הכי יפה שלו התגלה בגן הקרוב לתחנת קימשיצ'ו בעת פריחת הדובדבן. אומנם ביקרנו  למרגלותיו ובמרכז הקניות, אבל לא עלינו לתצפית. 

אני מצרפת כאן קישור למידע על האטרקציות במגדל ועלויות הכניסה. להגיע כמובן רק ביום בהיר ומומלץ להגיע כשעה לפני השקיעה!

למקומות, היכון.. סומו

רבוע סומידה קשור קשר הדוק עם האבקות סומו. בתקופת האדו והמייג'י הוא היה מרכז חשוב של סומו. ההאבקויות הפומביות החלו באמצע המאה ה18 במקדש אקו-אין בסומידה. האבקות הסומו נחשבת כספורט קדוש ביפן. לצערינו בזמן שהותינו לא התקיימו האבקויות. האמונה הרווחת היא שאם ילד מצטלם עם מתאבק סומו, הוא יזכה לבריאות ולהצלחה. לא קשה לזהות מתאבקי סומו ברחוב, הם לבושים בקימונו ובכפכפים, ומבנה גופם מעיד על עיסוקם. כך שאם תראו מתאבקי סומו ברחוב, זה לגמרי בסדר לבקש תמונה איתם. המתבגרת הטילה וטו, ולכן הסתפקתי בתמונה מהגב. לקריאה נוספת על מרכז הסומו בסומידה.