יום טיול בראשון לציון – היסטוריה, אומנות וטבע עירוני

מעולם לא חשבתי, שאכתוב פוסט על יום טיול בראשון לציון. אך כשקיבלתי הצעה לבוא לסיור בלוגרים בעיר – הסתקרנתי. "אם לא יהיה מעניין – אחתוך !" סיכמתי עם עצמי. ארזתי בקבוק מים, מסכה לימי קורונה ומצלמה ונסעתי לראשל"צ. אז איך היה יום טיול בראשון לציון אתם שואלים ? מומלץ! שמחתי לגלות שלראשל"צ יש מה להציע וליותר מיום אחד: אומנות, נופש, פנאי ופעילויות משפחתיות עם קורטוב היסטוריה. את מה שאנחנו הספקנו בסיור בלוגרים דחוס כדאי לפרוש לפחות ליומיים :

• ביקור במוזיאון ראשון לציון – סיור והפעלות למשפחות
• ביקור בגלריה העירונית – אומנות זה לכולם
• ביקור במוזיאון אגם – סיור וסדנה
• טבע עירוני

מוזיאון ראשון לציון – עובדות מפתיעות על הסמלים הלאומיים שלנו

מוזיאון ראשון לציון ממוקם בלב העיר על גבעה, שפעם היתה רק חול, ומתפרש על הבתים הראשונים שנבנו במושבה. ראשל"צ היא המושבה הראשונה שהוקמה על ידי אנשי העליה השניה על 3500 דונם מאדמותיו של מוסטפא עבדללה עלי דג'אן, שנקנו בכסף מלא ע"י חיים אמזאלג , סגן הקונסול הבריטי היפו. על הגבעה החולית התישבו 17 המשפחות המייסדות , והחלו לעבוד את האדמה. את האדמות עבדו במשותף. עד לחפירת הבאר הסמוכה למעין , את המים הביאו בעגלה ממקוה ישראל ומבית דג'אן. המתישבים הראשונים חסרי ניסיון חקלאי, נקלעו במהרה לתלאות, שרק כספי הברון רוטשילד חילצו אותם מהם. את סיפור הקמתה של ראשל"צ אנחנו שומעים תחת צילום פניהם חמורות הסבר של המקימים.

מאז ביקורי בתערוכה שעסקה במיתוס בר כוכבא אני סקפטית לגבי נרטיביים לאומיים. הסיור המודרך במוזיאון ראשל"צ עשיר בפאתוס ומיתוסים לאומיים, אך בין השורות מתגלה סיפור מעניין, פרקטי והרבה פחות הירואי.

כך למשל אנחנו שומעים על גילגוליה של "התקוה" . מקורה של התקווה בשני הבתים הראשונים של השיר בן תשעת הבתים "תקותנו" שכתב נפתלי הרץ אימבר בעיר יאש ברומניה. הגירסה שהפכה להמנון המדינה היא עיבוד של שני הבתים הראשונים, בו ההוחלף המשפט המסיים. והלחן ? מקורו בכלל בשיר רומני עממי. בזכות הלחן הקליט הפך השיר פופולרי בקרב החלוצים. כותב התקוה, אגב, התגורר כשנה במרתף אחד הבתים בראשל"צ.

דגל ישראל עוצב לקראת חגיגות לרגל שלוש שנים למושבה. ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ , בתו של בעל מפעל טליתות, עיצבו ותפרו את הדגל במהלך ההכנות לחגיגה. על יריעת בד לבנה תפרו שני פסי תכלת המרמזים על הטלית, ובאמתע מגן דוד- סמל לציונות.

אומנם במושבה דיברו ולמדו בעברית, אבל את המכתבים למשפחה שנשארה מעבר לים כתבו ברוסית. כך למדנו על אירועי אותו יום משמח ממכתב מפורט ששלח בלקינד למשפחתו. האירוע כלל תהלוכה של ילדי המושבה ובראשה אתון ל ועליו ישב אוסיפ אוסוביצקי פקיד הברון במושבה ובידו הדגל. בתום התהלוכה נפרשו שולחנות ועליהם אוכל ויין בסגנון גני הבירה בגרמניה, ושירה ושתיה כדת עד השעות הקטנות של הלילה.

אחד החדרים המקסימים ביותר במוזיאון הוא הכיתה. אל החדר הובאו כסאות ושולחנות מבית הספר "חביב" שהיה בית הספר העברי הראשון, והמבקרים בעזרת שחקן יכולים לחוש איך זה היה להיות תלמיד במושבה. בכיתה כזאת ביקרתי והתנסיתי בכתיבה בציפורן בעת טיול בפודקרפטיה שבפולין, שמחתי לגלות שגם בארצינו יש.

תערוכה נוספת מרתקת ביותר עוסקת בלבוש במושבה ובדרך התאמתו לתנאי החיים החדשים. העולים החדשים הגיעו ובאמתחתם בגדים אירופאים – כבדים, כהים, מבדים עבים. החיים במזג האויר של הים התיכון בין חולות ושמח קופחת, עם עבודה פיזית, הפכו את בגדיהן לבהירים יותר, קלים יותר – ובכל זאת נאים ואלגנטיים. מאחורי הקלעים של התערוכה הזו מעניין לא פחות מהתערוכה: איך יודעים מה לבשו? באיזה בתים השתמשו? ואיפה אפשר להשיג כיום כאלה?

בנעליה – תערוכה לציון 100 שנה למתן זכויות לנשים בראשל"צ

בראשל"צ קיבלו לראשונה בארץ ישראל נשים שיוויון זכויות פוליטי. נחמה פוחצ'בסקי ועדינה כהנסקי חברות, מראשונות המתישבים בראשל"ץ פעילות חברתיות ומקימות מפעלי תמיכה בעיקר בנשים, הובילו את המאבק לקבלת שיווזיון זכויות פוליטי בארץ ישראל והצליחו.

לפני כשנה וחצי הוצגה במזויאון תערוכה לציון 100 שנה למתן זכויות נשים. התערוכה הסתימה זה מכבר, אך באחד ממבני המוזיאון ניתן לראות מעט מהמוצגים בתערוכה – ובהחלט כדאי! התערוכה משלבת פן היסטורי עם פן אומנותי. הפן ההיסטורי הוקדש למאבקן של הנשים ופועלן. בתערוכה מוצגים מסמכים וציטוטים, כתבי יד והביוגרפיה שלהן. כך למשל מצוטט מתוך פרוטוקול ועד המושבה מ24 בנובמבר 1917 הכתוב בעברית : " היו"ר מר לובמן מקריא מכתב מנשי ראשל"צ המבקשות שינתן להן שווי זכויות בעניני העדה כמו לגברים במושבה" הפרוטוקול ממשיך וכותב "מרת טרכטנברג מצהירה כי עכשיו הזמן לדרוש שיוויון זכויות לנשים כמו לגברים"

הפן האומנותי מנסה לשקף את מעמד הנשים, הסטריאוטיפים, מוסכמות החברה והדעות הקדומות דרך נעלים מעוצבות.

• 

• 

• 

• 

מוזיאון ראשון לציון – מידע שימושי

• מידע נוסף על המוזיאון שעות הפתיחה ועל הפעילויות בו אפשר לקרוא באתר מוזיאון ראשל"צ.
• הביקור במוזיאון מתאים למשפחות אבל גם מבוגרים ימצאו בו עניין, כדאי להקדיש לביקור כחצי יום, ולשלב טיול גם ברחובות הסמוכים ולהכנס לבית הכנסת.
• חניה – באיזור רחוב בלפור מצאתי חניה בקלות – מרחק מספר דקות הליכה מהמוזיאון
• כהכנה ליום טיול בראשון לציון כדאי לצפות בסרטונים מענינים בגלרית הוידאו של המוזיאון.

ביקור בגלריה העירונית לאומנות

הגלריה העירונית לאומנות ראשל"צ שוכנת במבנה אבן עתיק ויפהפה בן שתי קומות. הבית נבנה על ידי בני הזוג אברהם-זאב ושרה גורדון עם עליתם לראשון לציון ב1881 מליטא. מספרים שהבית כה בלט ביופיו, עד שהברון רוטשילד, חשב בטעות שהוא נבנה בכספו וציין ששלח כספו כדי לעזור למושבה אבל לא לבניין בתים כאלה.

במהלך 140 שנות קיומו החליף בעלים ועבר גלגולים. הוא שימש למגורים, למלון, הוקמו בו שתי מסעדות ואולם נשפים,הוא שימש למסחר ובחדריו שכנו פעילי ה"שומר". בחצר הבית אכלסה לזמן מה להקת יענים למטרת מכירת נוצות לתעשית האופנה – מיזם של חותנו של גורדון.

לפני כשלושים שנה נקנה הבית ע"י עירית ראשון לציון ושופץ. לקראת השיפוץ נעשתה עבודת מחקר על החומרים שהתשמשו בבנית הבית. ובהמהלכו התגלו צייורי הקיר היפהפיים שעוטרו את הבית ושוחזרו ונעשה מאמץ לשמר את פלטת הצבעים ששמשה לגימור שלו.

כיום קומתו השניה של הבית משמשת לתערוכות מתחלפות של המוזיאון העירוני, ובקומתו הראשונה גלריה לאומנות עכשוית. בכל שלושה חודשים מתחלפת התערוכה. הביקור שלנו מתקיים בסופה של תערוכה של 5 אומנים שונים. העבודות השונות מוצגות בחדרים השונים של הבית. אע"פ שאין לנו זמן לסיור גלריה, אפי גן , אוצרת העיר , לא יכולה להתאפק ומספרת לנו על העבודות ועל תהליך הבחירה, היא נותנת לנו טיפים איך לסייר בגלריות ולהתבונן כדי להבין את האומנות ולפענח אותה גם שהאוצר לא נמצא. באתר הגלריה אפשר לקורא על העבודות ומה שמאחוריהן, גם לאחר שהתערוכה הסתימה.

באחד החדרים המיצג "ימים לבנים" של הילה ליזה בג'ה – על דשא לבן סינטטי מוצבות שלוש דמויות, ועל הקיר מוקרן וידאו – מעבר צר בין שתי חומות מצוירו ובו צועדת דמות ללא הפסקה. באוזניות מוקראים שלושה סיפורים. המיצג עוסק בבבדידות, בעת ביקורנו גם האומנים באה לבקר, ואני מחליפה איתה כמה מילים על תהליך העבודה. זו אחת הסיבותש אני אוהבת גלריות – לעיתים קרובות כשבאים לבקר פוגשים את האומנים או האוצר\ת.

במשך הביקור פורשת בפנינו אפי את החזון שלה לגבי האומנות בעיר.  "אומנות צריכה להיות נגישה ובחינם!" מדגישה אפי . לכן הביקור בגלריה, בסיורים ובשיחות היא בחינם. קטלוג התערוכה מחולק לכל דורש, וכך גם ספרון ומפות המתארים את פסלי החוצות בעיר. אפי שנושאת בתפקיד אוצרת העיר מדברת גם על חזונה לגבי האומנות במרחב הציבורי. היא יוצאת כנגד תופעת הפיסול בכיכרות בערים השונות. אפי מדגישה שיש לבחור את האומנות במרחב הציבורי לפי ערכה האומנותי, והאופן שבו היא משתלבת בסביבה שלה.

גלריה עירונית – מידע שימושי

• מידע על שעות פתיחת הגלריה ועל התערוכות בעבר ובהווה ניתן למצוא באתר הגלריה
• קריאה נוספת על ההיסטוריה של הבית ועל תהליך השימור.
• המלצות לביקור בגלריות בישראל וראיון עם מנהל משכן האומנים בהרצליה.
• מומלץ להרשם לרשימת התפוצה של הגלריה העירונית, בה מקבלים מידע על תערוכות בעיר וגם קישורים לסרטונים מענינים על אומנות.

מוזיאון אגם – סיור וסדנה

מוזיאון אגם נפתח לפני כשנתיים בשכונה חדשה במערב ראשון לציון. כבר ממראה הכניסה אי אפשר לטעות שמדובר במוזיאון אגם – עמודים גבוהים מעוטרים בצורות גיאומטריות צבעוניות.  המוזיאון מאז פתיחתו היה מאוד פופולרי בקרב תיירים, כמעט ריק ממבקרים. "בשבת מלא פה יותר מבטיח" מנהל המקום .

כבר בתחילת הסיור אנחנו זוכים לחוות את האומנות הקינטית , או למעשה להיות חלק ממנה. הסיור מתחיל בסרטון קצר המספר בתמונות ובמוסיקה את בניתו של המוזיאון. המבקרים מוזמנים להתישב על קוביות צבעוניות ולצפות. הסרטון מוקרן על ארבע מסכים לסירוגין, כך שעל מנת לצפות בכולו אנו נאלצים לזוז ולהסתובב על שרפרפינו. למתבונן מלמעלה – הקהל והשרפרפים יוצרים בכל רגע תמונה אחרת – והרי היא האומנות הקינטית.

אני מופתעת לראות את יעקב אגם על המסך. לא רק שלמרות גילו הוא נראה חיוני, בעל חוש הומור ומקרין שובבות, הוא נראה כחסיד. כשאני שומעת את סיפור חייו, אני מבינה שמראהו והאומנות שלו קשורים זה בזה. יעקב אגם, בן 92 , נולד בראשל"צ למשפחה חסידית דתית.  אביו היה רב. אגם החל את לימודיו בחדר. הוא למד אומנות בבצלאל בירושלים, ובהמשך בציריך ובפריז. בתחילת דרכו עסק באופ -ארט אומנות העוסקת באשליות. בגיל 27 הציג בתערוכה בפאריז תבליטי עץ צבעוניים, שמראם השתנה בהתאם למיקום הצופה. יעקב אגם נחשב ממיסדי הזרם הקינטי באומנות. זהו זרם באומנות שהמרכיב המרכזי בו הוא תנועה או התפתחות אמיתית או מדומה של צורות בחלל לאורך זמן. בארץ היצירה המוכרת ביותר שלו היא מזרקת "מים ואש" שהוצבה בכיכר דיזינגוף בשנות השמונים ופורקה לפני השיפוץ בכיכר. ללא ספק המזרקה הזו היא הורתם הרוחנית של מזרקות המולטימדיה, הפופולריות כל כך בערים, הרוצות לבנות להן שם של עיר תיירות.

עבודותיו של אגם שואבות השראה מרעיונות חסידיים מיסטיים. הן מבוססות על העיגול, הריבוע והמשולש ומתוכם הוא בורא עולם ומלואו. עבודותיו המופשטות – הגיאומטריות והנעות – מתישבות היטב עם הציווי "לא תעשה לך פסל או מסיכה". פסל הוא משהו קבוע וסטטי, אבל עבודותיו של אגם הן נעות ומשתנות. עיטורים גיאומטריים מלווים את היהדות עוד מבתי הכנסת הקדומים.

מטרת הקמת המוזיאון היא לא רק לשמש תצוגה לעבודותיו של אגם, אלא גם לשמש כמקום לחינוך ויזואלי. אגם פיתח שיטת חינוך שמטרתה להעשיר את השפה הויזואלית של האנשים – התיחסות לצורות , קוים, מבנים גיאומטריים, שלדבריו כיום מזונחת. לכן במרכז ישנם מגוון סדנאות שאפשר להצטרף אליהם בעת הביקור. אני חייבת להתודות שאני לא חובבת אומנות קינטית ולא אוהבת את עבודותיו של אגם, אך בעקבות הסיור במוזיאון התחלתי להסתכל על העבודות בצורה אחרת. סיפור חייו והפילוסופיה שלה מענינים מאוד, וכך גם החזון לחינוך. המוזיאון בנוי מצויין ושווה ביקור במיוחד עם ילדים.

מוזיאון אגם – מידע שימושי

מידע נוסף על שעות הפתיחה, על הסיור ועל הסדנאות ניתן למצוא באתר מוזיאון אגם.

• אפשר לבקר במוזיאון אגם באופן עצמאי אבל אני ממליצה מאוד להצטרף לסיור. הסיור מספר על אגם, על תפישת העולם שלו והשתקפותה בעבודותיו. את המוצגים לא ניתן להפעיל לבד.
• מוזיאון אגם ממוקם בצד המערבי של ראשל"צ סמוך לקרית הלאום. בימי חול חנית המוזיאון עמוסה, אבל ניתן למצוא חניה ברחבות הסמוכים.
• גן שעשועים נחמד וגינת מאכל נאה נמצאים בסמוך

לשלב טבע עירוני ביום טיול בראשון לציון

יום טיול בראשון לציון כדאי להתחיל או לסיים בטבע. מלבד טיול על חופיה, אפשר לעצור גם לפיקניק ליד האגם. את היום שלי בראשל"צ התחלתי בתצפית אגם הנקיק. הנווט הוביל אותי לחניה קטנה בפאתי העיר וממנה מראה של טבע עירוני: אגם, עצי האקליפטוס ובנינים גבוהים באופק. ליד האגם דיג וחכה בידו ממתין לשללו. השמש ולחות של בוקר הופכים את התמונה לסוריאליסטית מעט .

מהחניה שביל חול מוביל אל תוך חורשת האקליפטוסים. במהרה הופך לשביל סלול ומוביל אותי לאורך גדת האגם. כאן במרחק העולה על דרישות הבידוד החברתי יושבים דייגים בשקט. מדי פעם מחליפים זה עם זה צעקה.  קסום פה, יש פינה עם שולחן לפיקניק, הציפורים מצייצות. השביל מוצל. לאן נגיע אם נלך עד סופו? 

לאן מוביל השביל לא יכולתי לגלות כי זמני דחק בי. השעה הטובה להגיע לכאן היא דווקא שעת אחר הצהריים, מבחינת זווית התאורה. אגם הנקיק הוא אגם מלאכותי שנוצר ב-1992 ביחד עם אגמון הסופרלנד. ליד האגם מצויות משאבות מים שתפקידן לשאוב מים מהאגמון כאשר יש סכנת הצפה. דרומית לאגם הנקיק שכנו בעבר בריכות ההחדרה של השפד"ן ואחרי שיובשו נהפכו לכר מרעה פורה לבעלי חיים כגון צבאים ועופות. בהמשך ניטעה סביב אגם הנקיק חורשת אקליפטוסים. באגם עצמו יש דגים שונים בהם אמנונים ושפמנונים והדיג בו מותר.

אני עוצרת לטיול קטן באגמון סופרלנד. בשעת בוקר מוקדמת זו כמעט ריק. שילוב של בתי קולנוע ומסעדות, עם קצת טבע: גשר עץ המוביל אל בין הקנים, אגם עם ציפורים וסירות. המקום מזכיר לי מתחמי בילוי וקניות בארה"ב. גם לכאן כדאי להגיע לקראת שקיעה.

בעוד שאגמון הסופרלנד נקי ומטופח, איזור חנית הנקיק והירידה לשביל מלוכלכים מאוד. שנים שלא ניקו שם. אבל אם תתעלמו מהלכלון ותמשיכו עם השביל – לא תצטערו. חורשת האקליפטוסים נקיה וקסומה.

בסיור זה הייתי אורחת עירית ראשון לציון, מוזיאון אגם, ומוזיאון ראשון לציון. אני בהחלט מתכוונת לשוב לעוד יום טיול בראשון לציון.

בשנים האחרונות ערים רבות משקיעות בפיתוח התיירות ובהן מסתתרים מקומות מענינים, כפי שגיליתי בטיול באשקלון, בסיור בנתניה ובשדרות.